מה זה מטאוורס שיעשה לנו את העתיד?
דמיינו שאתם משחקים מטקות מול אלוף העולם, או מדוושים על אופני הכושר שלכם בין כוכבי הלכת, 13 דקות משבתאי ותנוחו, רק כדי לשכב על חוף טרופי, אל מול השמש הקופחת, בלי קרם הגנה אבל עם להקה מקומית שמנגנת לכם ממבו או בוסה רגועה.
אלה רק הקצה של החוויות שיכול להעניק לכם "מטאוורס" (Metaverse), מונח שמתאר עולמות מדומים בהם אנשים יכולים לבלות, לעבוד להיפגש ולעשות מגוון עצום של פעילויות.
אפשר לראות את המטאוורס, אם תרצו, כסוג של אינטרנט בתלת-ממד, מקום וירטואלי שאנו המשתמשים לא צופים או מעיינים בו, אלא נמצאים ממש בתוכו. זהו המעין-יקום החליפי, שהעתיד מבטיח שאוטוטו מגיע ומחליף גם את האינטרנט וגם את החיים האמיתיים.
או לפחות את חלקם.
כשפייסבוק שינתה את שמה למטא ומשקיעה מאות מיליונים בפיתוח היקום הוירטואלי הזה, ברור שזה הופך לנושא שיחה רותח. אבל מטאוורס, הלחם של המילים "מטא" ו"יוניברס", משהו כמו ה"יקום שמֵעֵבֶר", הוא לא רעיון חדש.
את המונח הזה טבע לראשונה הסופר ניל סטיבנסון ברומן המדע הבדיוני שלו "Snow Crash". מאז הוא מבליח אחת לכמה שנים ואחרי זמן מה נעלם כי הטכנולוגיה עוד לא שם.
סקנד לייף, גוגל לייב, אוקולוס ועוד - היו כבר לא מעט נסיונות להכניס אותנו לעולמות וירטואליים באמצעות מסך, כך שנשקיע המון זמן וכסף בנוכחות שם, תוך התעלמות מסוימת מהמציאות הפיזית והשקעה בעולמות המדומים שבצד חשבון הבנק שלהם יושבות חברות טכנולוגיות חובקות עולם.
רובן נסגרו או הפכו לאתר זיכרון לטכנולוגיה קצרת ימים. אבל האם גם מטאוורס הוא סוג של באזזוורד שמקיף אותנו מכל עבר לשנה שנתיים בתור הדבר הבא?
לא ברור. אבל אחת ההבטחות היא שאווטארים, כפילים דיגיטליים, ישמשו בה כנציגים שלנו בני האדם. לא כמו הדמויות הריקות של סקנד לייף אלא בחיקוי מדויק של הבעות הפנים שלנו. כנראה שגם הולוגרמות ייצגו אותנו בשיחות מרחוק וכדומה. דווקא בזמן קורונה דמיינו את הקונספט של חדר ישיבות וירטואלי, בו כל המשתתפים יושבים מסביב לשולחן וירטואלי. הם מתקשרים באמצעות הולוגרמות של כל אחד מהם. מולם לוח ועליו מוצגים, נכתבים ומועלים החומרים בישיבה, ממש כאילו הייתם במשרד ולא בבית הפרטי של כל אחד.
זה אולי נחמד, אבל נראה שהשתתפות בישיבה באמצעות אווטאר, או צפייה בהולוגרמה של מישהו במקום בסקייפ הם ממש לא ההבטחות של עידן ה-Metaverse. יש שם הרבה יותר מזה. מדובר על שדרוג של האינטרנט המוכר של היום למארג טכנולוגי מתוחכם והרמוני, בו משמשים עולמות וירטואליים, פלטפורמות חברתיות, שיחות מרחוק, מציאות מדומה, משחקי מחשב, קריפטו, מחשוב ענן, בינה מלאכותית, בלוקצ'יין וכמעט כל דבר שאנחנו חווים היום - אבל באינטרנט מוטמע, בו נהיה בתוך החוויה ולא מביטים בה על המסך.
אבל עולם שבו נעבוד, נעשה קניות, נטייל, נבלה ונצרוך את כל הבידור האפשרי, כולל סרטים, סדרות, מוסיקה ומשחקים הוא ממש לא הכל. רבים רואים את עולמות הקריפטו והאמנות הדיגיטלית של ה-NFT כחלק מהחוויית שיעצבו את החיים במטאברס, יש הרואים דווקא בפורטנייט למשל, בו יכולים המשתמשים לבנות עולמות ולייצר בהם תוכן - כסוג של חלוצים מובהקים יותר בעולם של המטאברס.
מרבית המומחים מסכימים שהמטאוורס ממתין לתשתית המתאימה. והיא לא קשורה בקסדות כמו אוקולוס ולא משקפי מציאות מדומה או רבודה. את הרגע בו המטאברס יהפוך למציאות הם מאתרים ברגע שתהיה חומרה שאפשר לבני אדם לעבור אליו בקלות ובתחושה מלאה וממשית יותר מהאמצעים של היום. יש המהמרים שעדשות מגע חכמות יוכלו להיות הפתרון, אבל נסיון העבר מצביע על כך שנבואות מוקדמות לגבי "הטכנולוגיה שתשנה את הכל" כמעט תמיד הכזיבו.
מעבר לסירבול והיוקר של הציוד הנוכחי, שחייבים יהיו להיפתר כדי שההמונים יוכלו להיכנס לסוג של מטאוורס, יש גם קשיים הקשורים בכמויות העצומות של הדאטה שייצר השינוי הזה, כמויות שהתשתיות של האינטרנט הנוכחי לא יכילו. בעייתית גם היכולת שחייב שתהיה, כדי לעבור בין עולמות במטאוורס של היצרניות השונות תוך שמירה על התכונות, המאפיינים והרכוש הדיגיטלי שצברת. וברמת החיים עצמם - מאיפה תבוא האנרגיה העצומה שתידרש כדי לתפעל מהפכה טכנולוגית שכזו, מה שרשתות החשמל ומצב האקלים לא יעמדו בו בעתיד הנראה לעין? - וכך הלאה.
אבל חוץ מחומרה משודרגת, טכנולוגיות של מציאות מורחבת, אוקיינוס של אלגוריתמים לבינה מלאכותית ולמידה עמוקה, קריפטו ותקשורת יעילה של אדם-מחשב, חזון המטאברס מעמיד גם לא מעט בעיות ודילמות חברתיות לא פשוטות, הקשורות בתחרות של יקום המטא מול ה"חיים עצמם". הבה נשאל למשל, האם נרצה שרבים מאיתנו ינהלו חיים שלמים מבלי לצאת מהבית? או מי יהיו במטאוורס? האם אלה שוב יהיו אנשי המערב, הטכנולוגים והמסודרים של העולם? ואילו אתגרים חדשים יוולדו ממנו?
ברור גם שבעולם מתחמם רבים יעדיפו לשהות ביקום וירטואלי, בצילו של מזגן. אבל האם ניתוק מעמיק מהעולם הפיזי הוא נכון למין האנושי?
כך או כך, זו לא רק פייסבוק שעובדת על המטאוורס. ענקיות טכנולוגיה כמו אפל, גוגל, מיקרוסופט ואמזון גם הן בדרך לשם. פורטנייט כבר שם וביחד עם רובלוקס, פלטפורמה פיתוח המשחקים במרחב הווירטואלי להמונים, השתיים נחשבות לחלוצות המטאוורס. עוד בדרך גם Unity, פלטפורמת הפיתוח התלת-ממדי, שבה מייצרים עותקים דיגיטליים של העולם האמיתי ועוד המון סטארטאפים שמפתחים מרכיבים עוצרי נשימה לעולם שרוצה להיות העולם של העתיד.
דמיינו שאתם משחקים מטקות מול אלוף העולם, או מדוושים על אופני הכושר שלכם בין כוכבי הלכת, 13 דקות משבתאי ותנוחו, רק כדי לשכב על חוף טרופי, אל מול השמש הקופחת, בלי קרם הגנה אבל עם להקה מקומית שמנגנת לכם ממבו או בוסה רגועה.
אלה רק הקצה של החוויות שיכול להעניק לכם "מטאוורס" (Metaverse), מונח שמתאר עולמות מדומים בהם אנשים יכולים לבלות, לעבוד להיפגש ולעשות מגוון עצום של פעילויות.
אפשר לראות את המטאוורס, אם תרצו, כסוג של אינטרנט בתלת-ממד, מקום וירטואלי שאנו המשתמשים לא צופים או מעיינים בו, אלא נמצאים ממש בתוכו. זהו המעין-יקום החליפי, שהעתיד מבטיח שאוטוטו מגיע ומחליף גם את האינטרנט וגם את החיים האמיתיים.
או לפחות את חלקם.
כשפייסבוק שינתה את שמה למטא ומשקיעה מאות מיליונים בפיתוח היקום הוירטואלי הזה, ברור שזה הופך לנושא שיחה רותח. אבל מטאוורס, הלחם של המילים "מטא" ו"יוניברס", משהו כמו ה"יקום שמֵעֵבֶר", הוא לא רעיון חדש.
את המונח הזה טבע לראשונה הסופר ניל סטיבנסון ברומן המדע הבדיוני שלו "Snow Crash". מאז הוא מבליח אחת לכמה שנים ואחרי זמן מה נעלם כי הטכנולוגיה עוד לא שם.
סקנד לייף, גוגל לייב, אוקולוס ועוד - היו כבר לא מעט נסיונות להכניס אותנו לעולמות וירטואליים באמצעות מסך, כך שנשקיע המון זמן וכסף בנוכחות שם, תוך התעלמות מסוימת מהמציאות הפיזית והשקעה בעולמות המדומים שבצד חשבון הבנק שלהם יושבות חברות טכנולוגיות חובקות עולם.
רובן נסגרו או הפכו לאתר זיכרון לטכנולוגיה קצרת ימים. אבל האם גם מטאוורס הוא סוג של באזזוורד שמקיף אותנו מכל עבר לשנה שנתיים בתור הדבר הבא?
לא ברור. אבל אחת ההבטחות היא שאווטארים, כפילים דיגיטליים, ישמשו בה כנציגים שלנו בני האדם. לא כמו הדמויות הריקות של סקנד לייף אלא בחיקוי מדויק של הבעות הפנים שלנו. כנראה שגם הולוגרמות ייצגו אותנו בשיחות מרחוק וכדומה. דווקא בזמן קורונה דמיינו את הקונספט של חדר ישיבות וירטואלי, בו כל המשתתפים יושבים מסביב לשולחן וירטואלי. הם מתקשרים באמצעות הולוגרמות של כל אחד מהם. מולם לוח ועליו מוצגים, נכתבים ומועלים החומרים בישיבה, ממש כאילו הייתם במשרד ולא בבית הפרטי של כל אחד.
זה אולי נחמד, אבל נראה שהשתתפות בישיבה באמצעות אווטאר, או צפייה בהולוגרמה של מישהו במקום בסקייפ הם ממש לא ההבטחות של עידן ה-Metaverse. יש שם הרבה יותר מזה. מדובר על שדרוג של האינטרנט המוכר של היום למארג טכנולוגי מתוחכם והרמוני, בו משמשים עולמות וירטואליים, פלטפורמות חברתיות, שיחות מרחוק, מציאות מדומה, משחקי מחשב, קריפטו, מחשוב ענן, בינה מלאכותית, בלוקצ'יין וכמעט כל דבר שאנחנו חווים היום - אבל באינטרנט מוטמע, בו נהיה בתוך החוויה ולא מביטים בה על המסך.
אבל עולם שבו נעבוד, נעשה קניות, נטייל, נבלה ונצרוך את כל הבידור האפשרי, כולל סרטים, סדרות, מוסיקה ומשחקים הוא ממש לא הכל. רבים רואים את עולמות הקריפטו והאמנות הדיגיטלית של ה-NFT כחלק מהחוויית שיעצבו את החיים במטאברס, יש הרואים דווקא בפורטנייט למשל, בו יכולים המשתמשים לבנות עולמות ולייצר בהם תוכן - כסוג של חלוצים מובהקים יותר בעולם של המטאברס.
מרבית המומחים מסכימים שהמטאוורס ממתין לתשתית המתאימה. והיא לא קשורה בקסדות כמו אוקולוס ולא משקפי מציאות מדומה או רבודה. את הרגע בו המטאברס יהפוך למציאות הם מאתרים ברגע שתהיה חומרה שאפשר לבני אדם לעבור אליו בקלות ובתחושה מלאה וממשית יותר מהאמצעים של היום. יש המהמרים שעדשות מגע חכמות יוכלו להיות הפתרון, אבל נסיון העבר מצביע על כך שנבואות מוקדמות לגבי "הטכנולוגיה שתשנה את הכל" כמעט תמיד הכזיבו.
מעבר לסירבול והיוקר של הציוד הנוכחי, שחייבים יהיו להיפתר כדי שההמונים יוכלו להיכנס לסוג של מטאוורס, יש גם קשיים הקשורים בכמויות העצומות של הדאטה שייצר השינוי הזה, כמויות שהתשתיות של האינטרנט הנוכחי לא יכילו. בעייתית גם היכולת שחייב שתהיה, כדי לעבור בין עולמות במטאוורס של היצרניות השונות תוך שמירה על התכונות, המאפיינים והרכוש הדיגיטלי שצברת. וברמת החיים עצמם - מאיפה תבוא האנרגיה העצומה שתידרש כדי לתפעל מהפכה טכנולוגית שכזו, מה שרשתות החשמל ומצב האקלים לא יעמדו בו בעתיד הנראה לעין? - וכך הלאה.
אבל חוץ מחומרה משודרגת, טכנולוגיות של מציאות מורחבת, אוקיינוס של אלגוריתמים לבינה מלאכותית ולמידה עמוקה, קריפטו ותקשורת יעילה של אדם-מחשב, חזון המטאברס מעמיד גם לא מעט בעיות ודילמות חברתיות לא פשוטות, הקשורות בתחרות של יקום המטא מול ה"חיים עצמם". הבה נשאל למשל, האם נרצה שרבים מאיתנו ינהלו חיים שלמים מבלי לצאת מהבית? או מי יהיו במטאוורס? האם אלה שוב יהיו אנשי המערב, הטכנולוגים והמסודרים של העולם? ואילו אתגרים חדשים יוולדו ממנו?
ברור גם שבעולם מתחמם רבים יעדיפו לשהות ביקום וירטואלי, בצילו של מזגן. אבל האם ניתוק מעמיק מהעולם הפיזי הוא נכון למין האנושי?
כך או כך, זו לא רק פייסבוק שעובדת על המטאוורס. ענקיות טכנולוגיה כמו אפל, גוגל, מיקרוסופט ואמזון גם הן בדרך לשם. פורטנייט כבר שם וביחד עם רובלוקס, פלטפורמה פיתוח המשחקים במרחב הווירטואלי להמונים, השתיים נחשבות לחלוצות המטאוורס. עוד בדרך גם Unity, פלטפורמת הפיתוח התלת-ממדי, שבה מייצרים עותקים דיגיטליים של העולם האמיתי ועוד המון סטארטאפים שמפתחים מרכיבים עוצרי נשימה לעולם שרוצה להיות העולם של העתיד.
