במה התפרסמה רוזה לוקסמבורג?
רדיקלית (קיצונית), חריפה, אמיצה ומבריקה, האישה הבולטת בעידן המהפכות הקומוניסטיות של תחילת המאה ה-20 היא ללא ספק רוזה לוקסמבורג (Rosa Luxemburg). אחרי הוגי המרקסיזם, קרל מרקס ואנגלס שותפו, היא כנראה התאורטיקנית המרקסיסטית החשובות ביותר והשפעתה על תפיסות השמאל בעולם כולו, היא אדירה.
הוגה סוציאליסטית, מהפכנית ופעילה, חוקרת ויוצרת שיודעת לכתוב ולהלהיב, לוקסמבורג היא אחת הכותבות החשובות והיסודיות בתולדות הסוציאליזם המודרני ותיאורטיקנית, בעלת אינטלקט עצמאי ומובילה בסוציאליסטי של אירופה.
מי שהייתה אחת הנשים הראשונות שקיבלו תואר דוקטור בכלכלה נולדה בפולין בשנת 1871 למשפחה יהודית משכילה. מנעוריה היא מגלה מעורבות פוליטית ומצטרפת לתנועות מהפכניות בפולין. היא כונתה על ידי חבריה "רוזה האדומה".
בשלב מסוים רוזה נאלצת לעזוב את פולין ועוברת לשווייץ. שם היא לומדת באוניברסיטת ציריך ומקבלת תואר של דוקטור במדעי המדינה.
בגרמניה מצטרפת רוזה והופכת לפעילה במפלגה הסוציאל-דמוקרטית. די מהר היא כבר נתפסת כמנהיגה מרקסיסטית של ממש, דמות בולטת ומעמיקה ברעיונות של קרל מרקס.
רוזה גם נאבקת למען זכויות נשים ולשינוי מעמדן. יתרונה הגדול הוא שהיא לא סתם פעילה חברתית, אלא אישה משכילה ובהיותה משוררת גם רגישה וכותבת.
כשמתחילה מלחמת העולם הראשונה מתנגדת רוזה, בעלת הנשמה של המשוררת והיא מבינה במהירות שהמלחמה תוביל למשבר גדול.
יחד עם קרל ליבקנכט, מי שיהפוך לשותפה לדרך, היא מקימה ב-1918 את "ברית ספרטקוס", הפועלת לסיום מלחמת העולם הראשונה - באמצעות מהפכה. השניים ינסו לחולל מהפכה קומוניסטית בגרמניה. הם משתתפים במרד ספרטקוס בברלין, במהלכו הם נעצרים ונכלאים בכלא.
בשנת 1919, כשהיא משתחררת מהכלא, חוזרת רוזה האדומה לפעילות, עם קרל ליבקנכט. בהמשך היא נרצחת ביחד איתו, בידי מיליציה ימנית גרמנית.
5 חודשים לוקח עד שגופתה של רוזה לוקסמבורג נמצאת, כשהיא צפה בנחל הזורם בפארק טירגארטן בברלין. על שפת תעלת לנדוור שבפארק, במקום בו גופתה נמצאה, הקימו אנדרטה צנועה לזכרה המציינת את שמה באותיות שעוצבו כך שייראו כאילו הן יוצאות מהמים.
בבית הקברות המרכזי פרידריכספלדה אפשר לראות עד היום את המצבות של רוזה לוקסמבורג, מי שכונתה גם "השושנה הנצחית" ושל קרל ליבקנכט, שותפה לדרך.
בכתיבה עשירה ויסודית, שכללה בין השאר מחקרים על האופן בו בנוי הקפיטליזם להתרחבות עולמית על החיבור שבין סוציאליזם ודמוקרטיה וזה שבין ספונטניות לארגון - רוזה לוקסמבורג הפכה למאור סוציאליסטי גדול לפעילים ולמושא עניין עבור חוקרים ותיאורטיקנים בכל העולם.
היא הייתה שוחרת צדק והאמינה במהפכה. אבל רוזה האדומה הייתה גם מחוברת לטבע ושללה אלימות. חצי מאה לפני מהטמה גאנדי ושנים רבות לפני דמויות כמו מרטין לותר קינג ולך ולנסה, היא תמכה בקיום של שביתות כלליות במסגרת המאבק המעמדי, במקום ברצח ופגיעה באחרים.
רוזה הייתה גם אמיצה במיוחד. לאחר המהפכה הבולשביקית ברוסיה, היא לא חששה לבקר נמרצות את הדיקטטורה שגיבש אז לנין ברוסיה והטעימה שניתן לחולל את המהפכה בצורה תרבותית וללא שפיכות דמים. הפעולה המהפכנית, היא כתבה אז, צריכה לנבוע ולבוא מהמהפכה ולא להקדים אותה.
רדיקלית (קיצונית), חריפה, אמיצה ומבריקה, האישה הבולטת בעידן המהפכות הקומוניסטיות של תחילת המאה ה-20 היא ללא ספק רוזה לוקסמבורג (Rosa Luxemburg). אחרי הוגי המרקסיזם, קרל מרקס ואנגלס שותפו, היא כנראה התאורטיקנית המרקסיסטית החשובות ביותר והשפעתה על תפיסות השמאל בעולם כולו, היא אדירה.
הוגה סוציאליסטית, מהפכנית ופעילה, חוקרת ויוצרת שיודעת לכתוב ולהלהיב, לוקסמבורג היא אחת הכותבות החשובות והיסודיות בתולדות הסוציאליזם המודרני ותיאורטיקנית, בעלת אינטלקט עצמאי ומובילה בסוציאליסטי של אירופה.
מי שהייתה אחת הנשים הראשונות שקיבלו תואר דוקטור בכלכלה נולדה בפולין בשנת 1871 למשפחה יהודית משכילה. מנעוריה היא מגלה מעורבות פוליטית ומצטרפת לתנועות מהפכניות בפולין. היא כונתה על ידי חבריה "רוזה האדומה".
בשלב מסוים רוזה נאלצת לעזוב את פולין ועוברת לשווייץ. שם היא לומדת באוניברסיטת ציריך ומקבלת תואר של דוקטור במדעי המדינה.
בגרמניה מצטרפת רוזה והופכת לפעילה במפלגה הסוציאל-דמוקרטית. די מהר היא כבר נתפסת כמנהיגה מרקסיסטית של ממש, דמות בולטת ומעמיקה ברעיונות של קרל מרקס.
רוזה גם נאבקת למען זכויות נשים ולשינוי מעמדן. יתרונה הגדול הוא שהיא לא סתם פעילה חברתית, אלא אישה משכילה ובהיותה משוררת גם רגישה וכותבת.
כשמתחילה מלחמת העולם הראשונה מתנגדת רוזה, בעלת הנשמה של המשוררת והיא מבינה במהירות שהמלחמה תוביל למשבר גדול.
יחד עם קרל ליבקנכט, מי שיהפוך לשותפה לדרך, היא מקימה ב-1918 את "ברית ספרטקוס", הפועלת לסיום מלחמת העולם הראשונה - באמצעות מהפכה. השניים ינסו לחולל מהפכה קומוניסטית בגרמניה. הם משתתפים במרד ספרטקוס בברלין, במהלכו הם נעצרים ונכלאים בכלא.
בשנת 1919, כשהיא משתחררת מהכלא, חוזרת רוזה האדומה לפעילות, עם קרל ליבקנכט. בהמשך היא נרצחת ביחד איתו, בידי מיליציה ימנית גרמנית.
5 חודשים לוקח עד שגופתה של רוזה לוקסמבורג נמצאת, כשהיא צפה בנחל הזורם בפארק טירגארטן בברלין. על שפת תעלת לנדוור שבפארק, במקום בו גופתה נמצאה, הקימו אנדרטה צנועה לזכרה המציינת את שמה באותיות שעוצבו כך שייראו כאילו הן יוצאות מהמים.
בבית הקברות המרכזי פרידריכספלדה אפשר לראות עד היום את המצבות של רוזה לוקסמבורג, מי שכונתה גם "השושנה הנצחית" ושל קרל ליבקנכט, שותפה לדרך.
במה גדולתה?
רבים התעוררו מקריאותיה של רוזה לוקסמבורג לחופש, לסוציאליזם ולדמוקרטיה. הן עוררו את השמאל של התקופה אך גם את מתנגדיה מימין. היא לא חששה לבטא עמדות עצמאיות ואמונות שלא פעם התנגדו לתפיסה המהפכנית של מנהיגי הקומוניזם מרקס ולנין.
בכתיבה עשירה ויסודית, שכללה בין השאר מחקרים על האופן בו בנוי הקפיטליזם להתרחבות עולמית על החיבור שבין סוציאליזם ודמוקרטיה וזה שבין ספונטניות לארגון - רוזה לוקסמבורג הפכה למאור סוציאליסטי גדול לפעילים ולמושא עניין עבור חוקרים ותיאורטיקנים בכל העולם.
היא הייתה שוחרת צדק והאמינה במהפכה. אבל רוזה האדומה הייתה גם מחוברת לטבע ושללה אלימות. חצי מאה לפני מהטמה גאנדי ושנים רבות לפני דמויות כמו מרטין לותר קינג ולך ולנסה, היא תמכה בקיום של שביתות כלליות במסגרת המאבק המעמדי, במקום ברצח ופגיעה באחרים.
רוזה הייתה גם אמיצה במיוחד. לאחר המהפכה הבולשביקית ברוסיה, היא לא חששה לבקר נמרצות את הדיקטטורה שגיבש אז לנין ברוסיה והטעימה שניתן לחולל את המהפכה בצורה תרבותית וללא שפיכות דמים. הפעולה המהפכנית, היא כתבה אז, צריכה לנבוע ולבוא מהמהפכה ולא להקדים אותה.
