כיצד בנה האדריכל אלברט שפר את גרמניה הנאצית?
אלברט שְפֵּר (Albert Speer) היה דמות מרתקת ומורכבת בהיסטוריה של גרמניה הנאצית. מי שייוודע לימים בתור "האדריכל של היטלר" נולד ב-19 במרץ 1905 למשפחה אמידה בעיר מנהיים וגדל בסביבה של מעמד בינוני-גבוה.
למרות שאביו ואף סבו היו אדריכלים מצליחים, שאף אלברט בתחילה ללמוד מתמטיקה. אך לבסוף הוא נכנע ללחץ המשפחתי ופנה ללימודי אדריכלות באוניברסיטאות בקרלסרוהה, מינכן וברלין.
חייו של שפר לפני עלייתו של הנאציזם היו שגרתיים למדי. הוא היה אדריכל צעיר ושאפתן שניסה לבסס את הקריירה שלו בתקופה של משבר כלכלי קשה בגרמניה. בשנת 1931, אחרי ששמע את היטלר נואם בברלין, הצטרף למפלגה הנאצית – צעד שיישנה את מהלך חייו באופן דראמטי.
המפגש המשמעותי של שפר עם היטלר התרחש ב-1933, כאשר הוזמן לשפץ את משרדי המפלגה הנאצית בברלין. עבודתו הרשימה את היטלר עד כדי כך שהוא מינה את שפר לאדריכל של המפלגה. היטלר, שבצעירותו חלם להיות אדריכל, מצא בשפר שותף לחזון הגרנדיוזי שלו לשינוי פני גרמניה. הקשר ביניהם התחזק והפך לאחת ממערכות היחסים הקרובות ביותר שהיו להיטלר עם אדם כלשהו.
שפר תכנן וניהל את הבנייה של הכינוסים המפלגתיים המפוארים בנירנברג, שהפכו להפגנות כוח מרשימות. אחד הפרויקטים המפורסמים ביותר שלו היה "קתדרלת האור" – מיצג אור ענק שבו 152 זרקורים נגד מטוסים יצרו עמודי אור אנכיים אל השמיים, יוצרים אפקט של "היכל" עשוי מאור. האפקט הויזואלי היה מרהיב וחידש את השימוש בתאורה כאלמנט ארכיטקטוני.
השאיפה הגדולה ביותר של שפר והיטלר הייתה תכנון מחדש של ברלין ל"גרמאניה" (Germania) – בירת העולם הנאצית העתידית. התכנית כללה שדרה מרכזית עצומה שבקצה הדרומי שלה תעמוד קשת ניצחון ענקית, פי 3 מגודלו של שער הניצחון בפריז, כשבקצה הצפוני שלה הוא תכנן אולם עצום בעל כיפה שיכול להכיל 180,000 איש. רוב התכנית, שניתן להכיר בתגית גרמאניה, לא יצאה לפועל בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה.
בפברואר 1942 חל מפנה דרמטי בקריירה של שפר. לאחר מותו של פריץ טודט (Fritz Todt), שר החימוש הנאצי, מינה היטלר את שפר לתפקיד זה. שפר הוכיח את עצמו כמנהל יוצא דופן, כשלמרות ההפצצות של בעלות הברית הוא הצליח להגדיל בצורה משמעותית את תפוקת החימוש של גרמניה. הצלחתו הייתה כה גדולה שהוא כונה "הקוסם" ו"הנס הכלכלי של היטלר".
עם זאת, הצלחותיו של שפר באו במחיר אנושי נורא. תחת ניהולו, השתמש המשטר הנאצי במיליוני עובדי כפייה ואסירי מחנות ריכוז, שעבדו בתעשיית החימוש. מאוחר יותר, שפר ניסה לטעון שלא ידע על התנאים המזעזעים והמוות ההמוני, טענה שנשללה על ידי היסטוריונים.
לקראת סוף המלחמה, כאשר היה ברור שגרמניה מפסידה במלחמה, היטלר הורה להרוס את כל התשתיות שנותרו בגרמניה - פקודה שנודעה כ"פקודת נירון" (Nerobefehl) ומטרתה הייתה להותיר "אדמה חרוכה", לאחר הנסיגה הגרמנית, כדי שהאויב לא יוכל להשתמש במשאבים הללו.
שפר התנגד לפקודה בגלוי וניסה לסכל אותה, פעולה שנחשבה למעשה בגידה במשטר הנאצי.
לאחר המלחמה, הוא נשפט במשפטי נירנברג. בניגוד לרוב הנאשמים האחרים, הוא לקח אחריות חלקית על פשעי המשטר הנאצי ונידון ל-20 שנות מאסר בכלא שפאנדאו (Spandau) בברלין, שם ריצה את עונשו במלואו עד 30 בספטמבר 1966.
עם שחרורו מהכלא הוא פרסם את זיכרונותיו, שכתב בשנות המאסר שלו. הספרים "בתוך הרייך השלישי" (Inside the Third Reich) ו"שפאנדאו: היומן הסודי" (Spandau: The Secret Diaries) הפכו לרבי מכר עולמיים.
לאחר שחרורו חי שפר חיים שקטים יחסית ונהנה מקריירה של סופר ומרואיין מבוקש, בנושאים הקשורים לתקופה הנאצית. ב-1 בספטמבר 1981, במהלך ביקור בבריטניה הוא מת בלונדון, בגיל 76.
אלברט שפר נותר דמות שנויה במחלוקת בהיסטוריה. מצד אחד, הוא היה האדריכל שעיצב את הסגנון הנאצי המונומנטלי ומנהל יעיל שסייע להאריך את המלחמה. מצד שני, הוא הציג את עצמו כטכנוקרט ו"נאצי הגון" שלא היה מודע לזוועות המשטר והוקסם מכוחו של היטלר - תדמית שרבים טוענים שהיא מניפולטיבית ולא מדויקת.
באופן פרדוקסלי ועל אף שלא השתתף ברציחות ובמנגנון ההשמדה הנאצית, אחריותו הלא-ישירה של שפר לרצח של מיליונים כבדה הרבה יותר מזו של מרבית הנאצים האחרים. זאת מפני שבכשרונו הניהולי ותוך מילוי תפקידו כשר החימוש בשנים האחרונות של המלחמה, הוא ייעל את פיתוח וייצור הנשק לצבא הגרמני.
בכך הוא האריך משמעותית את המלחמה הקטלנית ואפשר את המשך פעולתו של מנגנון ההשמדה הנאצי.
אלברט שְפֵּר (Albert Speer) היה דמות מרתקת ומורכבת בהיסטוריה של גרמניה הנאצית. מי שייוודע לימים בתור "האדריכל של היטלר" נולד ב-19 במרץ 1905 למשפחה אמידה בעיר מנהיים וגדל בסביבה של מעמד בינוני-גבוה.
למרות שאביו ואף סבו היו אדריכלים מצליחים, שאף אלברט בתחילה ללמוד מתמטיקה. אך לבסוף הוא נכנע ללחץ המשפחתי ופנה ללימודי אדריכלות באוניברסיטאות בקרלסרוהה, מינכן וברלין.
חייו של שפר לפני עלייתו של הנאציזם היו שגרתיים למדי. הוא היה אדריכל צעיר ושאפתן שניסה לבסס את הקריירה שלו בתקופה של משבר כלכלי קשה בגרמניה. בשנת 1931, אחרי ששמע את היטלר נואם בברלין, הצטרף למפלגה הנאצית – צעד שיישנה את מהלך חייו באופן דראמטי.
המפגש המשמעותי של שפר עם היטלר התרחש ב-1933, כאשר הוזמן לשפץ את משרדי המפלגה הנאצית בברלין. עבודתו הרשימה את היטלר עד כדי כך שהוא מינה את שפר לאדריכל של המפלגה. היטלר, שבצעירותו חלם להיות אדריכל, מצא בשפר שותף לחזון הגרנדיוזי שלו לשינוי פני גרמניה. הקשר ביניהם התחזק והפך לאחת ממערכות היחסים הקרובות ביותר שהיו להיטלר עם אדם כלשהו.
שפר תכנן וניהל את הבנייה של הכינוסים המפלגתיים המפוארים בנירנברג, שהפכו להפגנות כוח מרשימות. אחד הפרויקטים המפורסמים ביותר שלו היה "קתדרלת האור" – מיצג אור ענק שבו 152 זרקורים נגד מטוסים יצרו עמודי אור אנכיים אל השמיים, יוצרים אפקט של "היכל" עשוי מאור. האפקט הויזואלי היה מרהיב וחידש את השימוש בתאורה כאלמנט ארכיטקטוני.
השאיפה הגדולה ביותר של שפר והיטלר הייתה תכנון מחדש של ברלין ל"גרמאניה" (Germania) – בירת העולם הנאצית העתידית. התכנית כללה שדרה מרכזית עצומה שבקצה הדרומי שלה תעמוד קשת ניצחון ענקית, פי 3 מגודלו של שער הניצחון בפריז, כשבקצה הצפוני שלה הוא תכנן אולם עצום בעל כיפה שיכול להכיל 180,000 איש. רוב התכנית, שניתן להכיר בתגית גרמאניה, לא יצאה לפועל בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה.
בפברואר 1942 חל מפנה דרמטי בקריירה של שפר. לאחר מותו של פריץ טודט (Fritz Todt), שר החימוש הנאצי, מינה היטלר את שפר לתפקיד זה. שפר הוכיח את עצמו כמנהל יוצא דופן, כשלמרות ההפצצות של בעלות הברית הוא הצליח להגדיל בצורה משמעותית את תפוקת החימוש של גרמניה. הצלחתו הייתה כה גדולה שהוא כונה "הקוסם" ו"הנס הכלכלי של היטלר".
עם זאת, הצלחותיו של שפר באו במחיר אנושי נורא. תחת ניהולו, השתמש המשטר הנאצי במיליוני עובדי כפייה ואסירי מחנות ריכוז, שעבדו בתעשיית החימוש. מאוחר יותר, שפר ניסה לטעון שלא ידע על התנאים המזעזעים והמוות ההמוני, טענה שנשללה על ידי היסטוריונים.
לקראת סוף המלחמה, כאשר היה ברור שגרמניה מפסידה במלחמה, היטלר הורה להרוס את כל התשתיות שנותרו בגרמניה - פקודה שנודעה כ"פקודת נירון" (Nerobefehl) ומטרתה הייתה להותיר "אדמה חרוכה", לאחר הנסיגה הגרמנית, כדי שהאויב לא יוכל להשתמש במשאבים הללו.
שפר התנגד לפקודה בגלוי וניסה לסכל אותה, פעולה שנחשבה למעשה בגידה במשטר הנאצי.
לאחר המלחמה, הוא נשפט במשפטי נירנברג. בניגוד לרוב הנאשמים האחרים, הוא לקח אחריות חלקית על פשעי המשטר הנאצי ונידון ל-20 שנות מאסר בכלא שפאנדאו (Spandau) בברלין, שם ריצה את עונשו במלואו עד 30 בספטמבר 1966.
עם שחרורו מהכלא הוא פרסם את זיכרונותיו, שכתב בשנות המאסר שלו. הספרים "בתוך הרייך השלישי" (Inside the Third Reich) ו"שפאנדאו: היומן הסודי" (Spandau: The Secret Diaries) הפכו לרבי מכר עולמיים.
לאחר שחרורו חי שפר חיים שקטים יחסית ונהנה מקריירה של סופר ומרואיין מבוקש, בנושאים הקשורים לתקופה הנאצית. ב-1 בספטמבר 1981, במהלך ביקור בבריטניה הוא מת בלונדון, בגיל 76.
אלברט שפר נותר דמות שנויה במחלוקת בהיסטוריה. מצד אחד, הוא היה האדריכל שעיצב את הסגנון הנאצי המונומנטלי ומנהל יעיל שסייע להאריך את המלחמה. מצד שני, הוא הציג את עצמו כטכנוקרט ו"נאצי הגון" שלא היה מודע לזוועות המשטר והוקסם מכוחו של היטלר - תדמית שרבים טוענים שהיא מניפולטיבית ולא מדויקת.
באופן פרדוקסלי ועל אף שלא השתתף ברציחות ובמנגנון ההשמדה הנאצית, אחריותו הלא-ישירה של שפר לרצח של מיליונים כבדה הרבה יותר מזו של מרבית הנאצים האחרים. זאת מפני שבכשרונו הניהולי ותוך מילוי תפקידו כשר החימוש בשנים האחרונות של המלחמה, הוא ייעל את פיתוח וייצור הנשק לצבא הגרמני.
בכך הוא האריך משמעותית את המלחמה הקטלנית ואפשר את המשך פעולתו של מנגנון ההשמדה הנאצי.
קישורים מצורפים:
