איך החתולים נחשבים לטורפים?
הוא סקרן, אינטליגנטי, משעשע ולפעמים מפיל מצחוק וזה מרגיש כאילו הוא נמצא בכל מקום... והוא מתקשר היטב עם בני אדם.
חתול הבית (Felis catus) נולד בתהליך שמתחיל לפני כ-10,000-12,000 שנה במזרח התיכון, כאשר האדם הקדמון התחיל לחיות בקהילות חקלאיות.
המכרסמים שניסו לפלוש למחסני התבואה משכו אליהם חתולי בר (Felis lybica) אפריקאים והקשר הראשון בין האדם לחתול נוצר במעין שותפות כלכלית פרקטית. המעניין הוא שלמרות אלפי השנים של הביות אצל האדם, הדנ"א של חתול הבית כמעט לא השתנה. הוא שוכן בביתנו כחיית פרא של ממש ושומר על כמעט כל התכונות המקוריות של אבותיו הפראיים.
והוא עדיין טורף היבשה המושלם.
כי כמו כל בני משפחתו, משפחת החתוליים (Felidae), גופו של החתול קטן יחסית ולמעשה הוא הופך אותו לברדלס קטן וגמיש. כל זה מהווה מכונת ציד מושלמת. בשלב מסוים באבולוציה נפרד המין של חתול הבית, אלה החתולים הקטנים "פליס", מהמין של החתולים הגדולים מהמין "פנתרה", ביניהם האריה והטיגריס.
חושיו מכוונים לזה באופן מקסימלי והוא עדיין מתנהג כטורף סוג א'. עיניו מסתגלות לאור במהירות מדהימה הודות לבלוטת הטפטום לוסידום (Tapetum lucidum) שמחזירה אור ומאפשרת ראייה בחושך כמעט מוחלט. ראיית הלילה של החתול טובה פי 6 מזו של האדם ובאור יום חזק הופך האישון של החתול לסדק אנכי וצר המגן על הרשתית הרגישה.
שמיעתו החדה של החתול מזהה תדרים בטווח של 48 הרץ עד 85 קילוהרץ. זה תחום תדרים רחב משמעותית מזה של בני אדם (20-20,000 הרץ) ואף מזה של כלבים (עד 45 קילוהרץ). הזיפים על שפתו העליונה פועלים כמכ"ם אישי המחושש זרמי אוויר ומכשולים בחושך.
פי החתול בנוי באופן מושלם לנשיכת הריגה ולשונו הקשוחה מסוגלת לגרד בשר מעצמות בזכות הגבשושיות המחוספסות. הטעמים שהוא מזהה הם מר, חמוץ ואומאמי, כשמוטציות גנטיות נטלו ממנו את היכולת לחוש בטעמים מתוק או מלוח.
רק להשוואה - לחתולים יש 32 שרירים בכל אוזן המאפשרים להם לסובב אותה עד 180 מעלות, לעומת בני האדם שיש להם רק 6 שרירים בכל אוזן.
בניגוד לחתולי הבר הטריטוריאליים, חתולי הבית יכולים לחיות בצפיפות גבוהה ולהקים קהילות. בעלי בתים מספקים להם מזון קבוע, חיסונים והגנה מטורפים, מה שמאפשר להם לשמור על כושר ציד גבוה מבלי להיות תלויים באדם לחלוטין. מחקר בבריטניה הראה ש-70 חתולי בית הביאו לבתי בעליהם 1,090 פריטי טרף בשנה, כ-35 לכל חתול.
הם פעילים גם ביום וגם בדמדומים, מה שמרחיב את אפשרויות הציד שלהם, הרבה מעבר לטורפים ליליים אחרים. עמוד השדרה המדהים שלהם מבטיח גמישות אדירה ובכל קפיצה הם מסוגלים להפעיל 100% משרירי גופם ולקפוץ לגובה של פי 5-6 מאורך גופם, גובה שמקביל לאדם שקופץ מהקרקע מעל ג'ירף גבוה..
גם הטרף שלהם מגוון במיוחד: ממכרסמים קטנים שמהווים את רוב הדיאטה, דרך עופות קרקע כמו זרזירים ושחרורים, זוחלים רבים שבאוסטרליה הם יותר מ-30% מהתפריט ועוד.
עובדה מפתיעה: חתולים מבלים בממוצע 12-16 שעות ביום בשינה, אבל כשהם ערים, הם מסוגלים להגיב תוך 20 אלפיות השנייה - מהר יותר מנחש!
השפעתם האקולוגית של החתולים מדאיגה שומרי טבע ברחבי העולם. מחקרים מראים שהם אחראים לירידה משמעותית באוכלוסיות חיות בר, במיוחד עופות וזוחלים קטנים. הם נכללו ברשימת 100 המינים הפולשים המזיקים ביותר בעולם על ידי האיחוד הבינלאומי לשימור הטבע.
בישראל, עדויות מצביעות על כך שחתולי הבית השפיעו על אוכלוסיות הלטאה הירוקה בכרמל. בולטת במיוחד ההשפעה השלילית על המגוון הביולוגי גם במקומות כמו ניו זילנד, בהם החתול הוא גורם זר למערכת האקולוגית המקומית.
אז כן, הסיפור של חתול הבית הוא סיפור של הצלחה אבולוציונית מרשימה, עם בעל חיים מבוית, שהצליח לשמר את כל יכולות הציד שלו, תוך כדי יצירת קשר מורכב עם בני האדם וליפול תמיד על רגליו באמצעות "רפלקס ההתיישרות" המפורסם שלו, מה שהפך אותו לאחד הטורפים היעילים והמשפיעים ביותר על פני כדור הארץ.
הוא סקרן, אינטליגנטי, משעשע ולפעמים מפיל מצחוק וזה מרגיש כאילו הוא נמצא בכל מקום... והוא מתקשר היטב עם בני אדם.
חתול הבית (Felis catus) נולד בתהליך שמתחיל לפני כ-10,000-12,000 שנה במזרח התיכון, כאשר האדם הקדמון התחיל לחיות בקהילות חקלאיות.
המכרסמים שניסו לפלוש למחסני התבואה משכו אליהם חתולי בר (Felis lybica) אפריקאים והקשר הראשון בין האדם לחתול נוצר במעין שותפות כלכלית פרקטית. המעניין הוא שלמרות אלפי השנים של הביות אצל האדם, הדנ"א של חתול הבית כמעט לא השתנה. הוא שוכן בביתנו כחיית פרא של ממש ושומר על כמעט כל התכונות המקוריות של אבותיו הפראיים.
והוא עדיין טורף היבשה המושלם.
כי כמו כל בני משפחתו, משפחת החתוליים (Felidae), גופו של החתול קטן יחסית ולמעשה הוא הופך אותו לברדלס קטן וגמיש. כל זה מהווה מכונת ציד מושלמת. בשלב מסוים באבולוציה נפרד המין של חתול הבית, אלה החתולים הקטנים "פליס", מהמין של החתולים הגדולים מהמין "פנתרה", ביניהם האריה והטיגריס.
חושיו מכוונים לזה באופן מקסימלי והוא עדיין מתנהג כטורף סוג א'. עיניו מסתגלות לאור במהירות מדהימה הודות לבלוטת הטפטום לוסידום (Tapetum lucidum) שמחזירה אור ומאפשרת ראייה בחושך כמעט מוחלט. ראיית הלילה של החתול טובה פי 6 מזו של האדם ובאור יום חזק הופך האישון של החתול לסדק אנכי וצר המגן על הרשתית הרגישה.
שמיעתו החדה של החתול מזהה תדרים בטווח של 48 הרץ עד 85 קילוהרץ. זה תחום תדרים רחב משמעותית מזה של בני אדם (20-20,000 הרץ) ואף מזה של כלבים (עד 45 קילוהרץ). הזיפים על שפתו העליונה פועלים כמכ"ם אישי המחושש זרמי אוויר ומכשולים בחושך.
פי החתול בנוי באופן מושלם לנשיכת הריגה ולשונו הקשוחה מסוגלת לגרד בשר מעצמות בזכות הגבשושיות המחוספסות. הטעמים שהוא מזהה הם מר, חמוץ ואומאמי, כשמוטציות גנטיות נטלו ממנו את היכולת לחוש בטעמים מתוק או מלוח.
רק להשוואה - לחתולים יש 32 שרירים בכל אוזן המאפשרים להם לסובב אותה עד 180 מעלות, לעומת בני האדם שיש להם רק 6 שרירים בכל אוזן.
בניגוד לחתולי הבר הטריטוריאליים, חתולי הבית יכולים לחיות בצפיפות גבוהה ולהקים קהילות. בעלי בתים מספקים להם מזון קבוע, חיסונים והגנה מטורפים, מה שמאפשר להם לשמור על כושר ציד גבוה מבלי להיות תלויים באדם לחלוטין. מחקר בבריטניה הראה ש-70 חתולי בית הביאו לבתי בעליהם 1,090 פריטי טרף בשנה, כ-35 לכל חתול.
הם פעילים גם ביום וגם בדמדומים, מה שמרחיב את אפשרויות הציד שלהם, הרבה מעבר לטורפים ליליים אחרים. עמוד השדרה המדהים שלהם מבטיח גמישות אדירה ובכל קפיצה הם מסוגלים להפעיל 100% משרירי גופם ולקפוץ לגובה של פי 5-6 מאורך גופם, גובה שמקביל לאדם שקופץ מהקרקע מעל ג'ירף גבוה..
גם הטרף שלהם מגוון במיוחד: ממכרסמים קטנים שמהווים את רוב הדיאטה, דרך עופות קרקע כמו זרזירים ושחרורים, זוחלים רבים שבאוסטרליה הם יותר מ-30% מהתפריט ועוד.
עובדה מפתיעה: חתולים מבלים בממוצע 12-16 שעות ביום בשינה, אבל כשהם ערים, הם מסוגלים להגיב תוך 20 אלפיות השנייה - מהר יותר מנחש!
השפעתם האקולוגית של החתולים מדאיגה שומרי טבע ברחבי העולם. מחקרים מראים שהם אחראים לירידה משמעותית באוכלוסיות חיות בר, במיוחד עופות וזוחלים קטנים. הם נכללו ברשימת 100 המינים הפולשים המזיקים ביותר בעולם על ידי האיחוד הבינלאומי לשימור הטבע.
בישראל, עדויות מצביעות על כך שחתולי הבית השפיעו על אוכלוסיות הלטאה הירוקה בכרמל. בולטת במיוחד ההשפעה השלילית על המגוון הביולוגי גם במקומות כמו ניו זילנד, בהם החתול הוא גורם זר למערכת האקולוגית המקומית.
אז כן, הסיפור של חתול הבית הוא סיפור של הצלחה אבולוציונית מרשימה, עם בעל חיים מבוית, שהצליח לשמר את כל יכולות הציד שלו, תוך כדי יצירת קשר מורכב עם בני האדם וליפול תמיד על רגליו באמצעות "רפלקס ההתיישרות" המפורסם שלו, מה שהפך אותו לאחד הטורפים היעילים והמשפיעים ביותר על פני כדור הארץ.
