מי היה צ'ארלי מינגוס?
אומרים על צ'ארלס מינגוס (Charles Mingus) שהוא לא היה רק באסיסט אלא כוח טבע גאוני שעם נגינת קונטרבס (double bass) עוצמתית, יחד עם פסנתר, גיטרה בס ושירה, השאיר חותם עצום על תולדות הג'אז.
הוא נולד ב-1922 בעיר נוגאלס (Nogales) שבאריזונה, בגיל 6 למד לנגן בטרומבון, עבר לצ'לו ובתיכון החליף את הצ'לו למען הקונטרבס, שהבטיח לו יותר עבודה בתחום הג'אז.
מכיוון שהיה מעורב, עם אב ממוצא שוודי ואפרו-אמריקאי ואם ממוצא סיני ואפרו-אמריקאי, הוא חש "לא מספיק שחור ולא מספיק לבן" ולא ממש מצא את המקום החברתי הנכון. אבל נעוריו בשכונת ווטס בלוס אנג'לס, בה התערבבו ג'אז, בלוז ומוסיקת כנסייה הכניסו את הכל היישר למוסיקה שלו.
מינגוס היה גאון שכתב יצירות מורכבות יצירות וחדשניות, לעיתים מחאתיות ומתנגדות להפרדה גזעית. אחת הידועות שבהן היא "Fables of Faubus", בה הוא תקף ישירות את מושל ארקנסו (Arkansas) אורוול פובוס (Orval Faubus), שניסה למנוע שילוב גזעי בבתי ספר ב-1957. מינגוס לא היה מוכן לשתוק, הוסיף מילים לשיר שאותן ביקשה חברת התקליטים להסיר. אך הוא התנגד וניצח.
הפכפך, מורכב ובעל אופי מאתגר, צ'ארלי מינגוס היה נגן בס ג'אז מיומן, מבצע מבריק ומלחין עמוק שיצר יצירות קלות להאזנה, אך ידועות כמסובכות יחסית לביצוע.
מינגוס ניגן עם גדולי הג'אז. החל מדיוק אלינגטון, דרך צ'ארלי פארקר, דיזי גילספי, כמו גם באד פאוול, מקס רואץ', אריק דולפי, דני ריצ'מונד וג'קי ביירד.
דיוק, אגב, לא היה הצלחתו הגדולה. ב-1953 הוא מצליח להתקבל לתזמורת של דיוק אלינגטון ומחזיק מעמד ימים בודדים, עד שנכנס לתגרה עם הטרומבוניסט חואן טיזול (Juan Tizol). אלינגטון פיטר אותו בנימוס אלגנטי "יש לי כבר בעיות ישנות, אני לא צריך חדשות". מינגוס סיפר שהרגיש שמחמיאים לו, לחץ את ידו של אלינגטון בחיוך ורק בהמשך הבין שפוטר...
את הכינוי "האיש הכועס של הג'אז" לא הוא בחר לעצמו. אישיותו המורכבת התבטאה בכך שפיטר מוסיקאים שניגנו מתחת לרמה שלו - על הבמה ובאמצע הופעה, עצר קונצרטים אם הקהל דיבר וב-1962 ביטל הופעה לחלוטין כי הבמה לא עמדה בסטנדרטים שלו.
הכעס שלו לא היה קפריזה. הוא נבע מתוך תחושה עמוקה שמוסיקה אמריקאית שחורה לא מקבלת את הכבוד שמגיע לה ועמד על כך שיתחסו אליה בכבוד.
האלבום "The Black Saint and the Sinner Lady" משנת 1963 נחשב לאחת מיצירות המופת של תולדות הג'אז. את ההערות על הכריכה האחורית מינגוס ביקש מהפסיכולוג שלו לכתוב.
זה בדיוק מינגוס - רגשות אמיתיים, לא פוזה. אדם שאמרו עליו ש"אפשר היה לפחד, לשנוא ולאהוב אותו במידה שווה".
צ'ארלי מינגוס מת ב-1979 ממחלת ALS בקורנבקה (Cuernavaca) שבמקסיקו, בה הוא חיפש טיפול. אפרו פוזר בנהר הגנגס. מסתבר שמינגוס היה גדול מספיק כדי שאפילו המוות יבחר בשבילו מקום קבורה בלתי נשכח.
אומרים על צ'ארלס מינגוס (Charles Mingus) שהוא לא היה רק באסיסט אלא כוח טבע גאוני שעם נגינת קונטרבס (double bass) עוצמתית, יחד עם פסנתר, גיטרה בס ושירה, השאיר חותם עצום על תולדות הג'אז.
הוא נולד ב-1922 בעיר נוגאלס (Nogales) שבאריזונה, בגיל 6 למד לנגן בטרומבון, עבר לצ'לו ובתיכון החליף את הצ'לו למען הקונטרבס, שהבטיח לו יותר עבודה בתחום הג'אז.
מכיוון שהיה מעורב, עם אב ממוצא שוודי ואפרו-אמריקאי ואם ממוצא סיני ואפרו-אמריקאי, הוא חש "לא מספיק שחור ולא מספיק לבן" ולא ממש מצא את המקום החברתי הנכון. אבל נעוריו בשכונת ווטס בלוס אנג'לס, בה התערבבו ג'אז, בלוז ומוסיקת כנסייה הכניסו את הכל היישר למוסיקה שלו.
מינגוס היה גאון שכתב יצירות מורכבות יצירות וחדשניות, לעיתים מחאתיות ומתנגדות להפרדה גזעית. אחת הידועות שבהן היא "Fables of Faubus", בה הוא תקף ישירות את מושל ארקנסו (Arkansas) אורוול פובוס (Orval Faubus), שניסה למנוע שילוב גזעי בבתי ספר ב-1957. מינגוס לא היה מוכן לשתוק, הוסיף מילים לשיר שאותן ביקשה חברת התקליטים להסיר. אך הוא התנגד וניצח.
הפכפך, מורכב ובעל אופי מאתגר, צ'ארלי מינגוס היה נגן בס ג'אז מיומן, מבצע מבריק ומלחין עמוק שיצר יצירות קלות להאזנה, אך ידועות כמסובכות יחסית לביצוע.
מינגוס ניגן עם גדולי הג'אז. החל מדיוק אלינגטון, דרך צ'ארלי פארקר, דיזי גילספי, כמו גם באד פאוול, מקס רואץ', אריק דולפי, דני ריצ'מונד וג'קי ביירד.
דיוק, אגב, לא היה הצלחתו הגדולה. ב-1953 הוא מצליח להתקבל לתזמורת של דיוק אלינגטון ומחזיק מעמד ימים בודדים, עד שנכנס לתגרה עם הטרומבוניסט חואן טיזול (Juan Tizol). אלינגטון פיטר אותו בנימוס אלגנטי "יש לי כבר בעיות ישנות, אני לא צריך חדשות". מינגוס סיפר שהרגיש שמחמיאים לו, לחץ את ידו של אלינגטון בחיוך ורק בהמשך הבין שפוטר...
את הכינוי "האיש הכועס של הג'אז" לא הוא בחר לעצמו. אישיותו המורכבת התבטאה בכך שפיטר מוסיקאים שניגנו מתחת לרמה שלו - על הבמה ובאמצע הופעה, עצר קונצרטים אם הקהל דיבר וב-1962 ביטל הופעה לחלוטין כי הבמה לא עמדה בסטנדרטים שלו.
הכעס שלו לא היה קפריזה. הוא נבע מתוך תחושה עמוקה שמוסיקה אמריקאית שחורה לא מקבלת את הכבוד שמגיע לה ועמד על כך שיתחסו אליה בכבוד.
האלבום "The Black Saint and the Sinner Lady" משנת 1963 נחשב לאחת מיצירות המופת של תולדות הג'אז. את ההערות על הכריכה האחורית מינגוס ביקש מהפסיכולוג שלו לכתוב.
זה בדיוק מינגוס - רגשות אמיתיים, לא פוזה. אדם שאמרו עליו ש"אפשר היה לפחד, לשנוא ולאהוב אותו במידה שווה".
צ'ארלי מינגוס מת ב-1979 ממחלת ALS בקורנבקה (Cuernavaca) שבמקסיקו, בה הוא חיפש טיפול. אפרו פוזר בנהר הגנגס. מסתבר שמינגוס היה גדול מספיק כדי שאפילו המוות יבחר בשבילו מקום קבורה בלתי נשכח.
