מהו תפקידם של האצטרובלים בעצי אורן?
אצטרובל (Pine cone) הוא פרי עץ האורן, מבנה מעוצה שגדל כשהוא סגור והזרעים נעולים בתוכו.
כשהחום עולה נפתח האיצטרובל והזרעים שהוא מכיל נפלטים ממנו. לכל זרע כזה יש כנף קטנה שמסייעת לרוח להפיץ אותו ואת כל הזרעים האחרים לכל עבר.
הזרעים הללו הם הצנוברים, אותם מעדנים קטנים, בעלי הטעם העדין והחמאתי והמרקם המעט קרמי. בצנוברים משתמשים במטבחים רבים בעולם - כמרכיב פופולרי במאכלים כמו פסטו, תבשילים, סלטים ולעתים בחומוס ערבי.
ואגב חום, מטיילים וילדי ל"ג בעומר יודעים שאצטרובל סגור שיושלך לאש המדורה ייפתח בפתאומיות, עם קול נפץ קטן, תוך שהוא משגר את זרעיו לכל עבר.
למעשה, על כל עץ אורן בוגר גדלים 2 סוגי אצטרובלים. כן, על אותו עץ בדיוק. האצטרובל הזכרי הוא קטן ורך והוא חי רק כמה שבועות באביב. הוא פותח את קשקשיו, מפזר ענן צהוב של אבקה לרוח ונעלם. תושבים בדרום-מזרח ארצות הברית מכירים את התופעה היטב: בכל אביב המכוניות החונות מתכסות בשכבה צהובה שלמה שמגיעה מעצי האורן שמסביב.
האבקה נסחפת ברוח, לפעמים קילומטרים מהעץ שהיה המקור שלה. היא מגיעה אל האצטרובל הנקבי שגדל על ענפי העץ העליונים. בתוך כל קשקש שלו יושבות 2 ביציות ומחכות לזרעים. לאחר שאלו מגיעים עם הרוח, מתחיל תהליך ההפריה. הוא אורך לא ימים אלא שנתיים שלמות, עד שהזרע בשל ומוכן לצאת לדרך.
כשמגיע הרגע, זה לא שהאצטרובל פשוט "נפתח". הקשקשים שלו בנויים מ-2 שכבות רקמה שמגיבות ללחות בקצבים שונים, בדומה לאופן שבו פועל בימטל בתרמוסטט (רכיב שמכבה את החימום כשהחדר מגיע לטמפרטורה מסוימת).
כשהאוויר יבש וחם, השכבות של הקשקשים מתכווצות בקצבים שונים, נוצר מתח פנימי שמכופף את הקשקש החוצה בכוח. לפעמים זה קורה לאט ולאורך שעות ולפעמים האנרגיה שנצברת משתחררת בבת אחת ובפרץ חד, בתנועה שמשגרת את הזרע לרוח.
מינים מסוימים, כמו האורן המפותל (Lodgepole Pine), פיתחו גרסה קיצונית של הרעיון הזה. הקשקשים שלהם אטומים בשרף ולא ייפתחו לעולם בתנאים רגילים. הם פשוט ממתינים לשריפה. כשהחום העז של שריפת יער מגיע, השרף נמס, הקשקשים נפרצים והזרעים נופלים על אדמת אפר פורייה שנפתחה לאור שמש ונוקתה מכל תחרות.
בזמן שהאש הורסת יער שלם, האצטרובל כבר מכין שם את הדור הבא של העצים.
אצטרובל (Pine cone) הוא פרי עץ האורן, מבנה מעוצה שגדל כשהוא סגור והזרעים נעולים בתוכו.
כשהחום עולה נפתח האיצטרובל והזרעים שהוא מכיל נפלטים ממנו. לכל זרע כזה יש כנף קטנה שמסייעת לרוח להפיץ אותו ואת כל הזרעים האחרים לכל עבר.
הזרעים הללו הם הצנוברים, אותם מעדנים קטנים, בעלי הטעם העדין והחמאתי והמרקם המעט קרמי. בצנוברים משתמשים במטבחים רבים בעולם - כמרכיב פופולרי במאכלים כמו פסטו, תבשילים, סלטים ולעתים בחומוס ערבי.
ואגב חום, מטיילים וילדי ל"ג בעומר יודעים שאצטרובל סגור שיושלך לאש המדורה ייפתח בפתאומיות, עם קול נפץ קטן, תוך שהוא משגר את זרעיו לכל עבר.
למעשה, על כל עץ אורן בוגר גדלים 2 סוגי אצטרובלים. כן, על אותו עץ בדיוק. האצטרובל הזכרי הוא קטן ורך והוא חי רק כמה שבועות באביב. הוא פותח את קשקשיו, מפזר ענן צהוב של אבקה לרוח ונעלם. תושבים בדרום-מזרח ארצות הברית מכירים את התופעה היטב: בכל אביב המכוניות החונות מתכסות בשכבה צהובה שלמה שמגיעה מעצי האורן שמסביב.
האבקה נסחפת ברוח, לפעמים קילומטרים מהעץ שהיה המקור שלה. היא מגיעה אל האצטרובל הנקבי שגדל על ענפי העץ העליונים. בתוך כל קשקש שלו יושבות 2 ביציות ומחכות לזרעים. לאחר שאלו מגיעים עם הרוח, מתחיל תהליך ההפריה. הוא אורך לא ימים אלא שנתיים שלמות, עד שהזרע בשל ומוכן לצאת לדרך.
כשמגיע הרגע, זה לא שהאצטרובל פשוט "נפתח". הקשקשים שלו בנויים מ-2 שכבות רקמה שמגיבות ללחות בקצבים שונים, בדומה לאופן שבו פועל בימטל בתרמוסטט (רכיב שמכבה את החימום כשהחדר מגיע לטמפרטורה מסוימת).
כשהאוויר יבש וחם, השכבות של הקשקשים מתכווצות בקצבים שונים, נוצר מתח פנימי שמכופף את הקשקש החוצה בכוח. לפעמים זה קורה לאט ולאורך שעות ולפעמים האנרגיה שנצברת משתחררת בבת אחת ובפרץ חד, בתנועה שמשגרת את הזרע לרוח.
מינים מסוימים, כמו האורן המפותל (Lodgepole Pine), פיתחו גרסה קיצונית של הרעיון הזה. הקשקשים שלהם אטומים בשרף ולא ייפתחו לעולם בתנאים רגילים. הם פשוט ממתינים לשריפה. כשהחום העז של שריפת יער מגיע, השרף נמס, הקשקשים נפרצים והזרעים נופלים על אדמת אפר פורייה שנפתחה לאור שמש ונוקתה מכל תחרות.
בזמן שהאש הורסת יער שלם, האצטרובל כבר מכין שם את הדור הבא של העצים.
