גם העצים, ממש כמונו, זקוקים לאוכל ואוויר כדי לגדול.

כשהם עדיין זרעים קטנים, צריך להנביט, לטפח ולטפל בהם - כדי שיהפכו לשתילי עצים. הכירו את השלב הזה בתגית "זרע".

אחר-כך, כשנוטעים אותם, השתילים יונקים את המזון מהאדמה, בעזרת השורשים שלהם. העלים שלהם מאפשרים להם לנשום.

אבל לא רק אוויר ומזון דרוש לעצים. הם זקוקים גם לאור שאותו מספקת להם השמש. האור מסייע להם לצבור אנרגיה שחשובה להתפתחות שלהם וכדי לגדול ולהפוך לעצים גדולים ובריאים. זהו תהליך שנקרא "פוטוסינתזה" ותוכלו להכיר בתגית "פוטוסינתזה".


הנה חייו של הזרע שהופך לעץ (עברית):

http://youtu.be/GugQ7pRU7BY


סרטון שמסביר כיצד העץ גדל:

http://youtu.be/Evuhffll3AI


כמה גבוה יכול עץ לגדול? (מתורגם)

https://youtu.be/vvtPJKWUb2g


סרטון מהפנט בקפיצות זמן, שמראה איך העץ נובט וגדל עד גיל 145:

http://youtu.be/RjnKAWxCK3k


וסרטון תיעודי על העצים הגדולים בעולם:

https://youtu.be/Q5x7nYtwlJ0?long=yes

דקלי הדום (Doum palms) הם עצים גבוהים, שאפשר לראותם בארץ רק באילת ובשמורת הדקלים מצפון לעיר. דקל דום שונה מדקל התמר בכך שעליו הם דמויי כף יד ויש לו גזע מסתעף. פירותיו של דקל הדום הם אגוזים חומים, שמוצאים רק בעצי נקבה. הפירות אכילים לקופים, אך לא רק להם. בחבל טורקנה שבצפון קניה, הוא העץ החשוב ביותר לכלכלת התושבים. פירותיו נאכלים על ידי הילדים.

גם עליו של הדקל דום משמשים אמצעי חיוני לכיסוי הבקתות שבהן חיים התושבים. את עלי הדקל אורגים לסלים, מגשים ושלל כלי קש, שמשמשים את משק הבית של בני טורקנה והם גם נמכרים לתיירים, כפי שמראה הסרטון שהבאנו.

קבוצת העצים האילתית היא הצפונית ביותר בעולם. לאחרונה ניטעו עצים אלה גם ב"פארק הולנד" של הקק"ל באילת.


הנה החיים בצל דקל הדום בטורקנה שבקניה:

https://youtu.be/OHmV_IKFKMU


והנה סרטון עם דקל הדום באילת:

https://youtu.be/V4mif6zj2vc?t=8s


וגם כאן:

http://youtu.be/v-3iCh0RaiU


עצי דקל גבוהים מלמטה:

https://youtu.be/4-8uv2ne9Zo

ערבה בוכייה (Weeping willow tree) הוא שמו של עץ שענפים שחוחים כאילו הם בוכים. גם העלים שלו נמשכים למטה ומקנים לו מראה של דמעות ניגרות.

הערבה הבוכייה הגיעה לאירופה מסין, בזכות השיירות שהביאו אותה בדרך המשי ההיסטורית, ביחד עם תבלינים, סחורות ושאר הפלאים שהובאו מהמזרח אל אירופה.

הערבה הבוכיה ידועה גם כ"ערבת בבל". הסיבה היא ככל הנראה אותה שורה "על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו" מתוך המזמור המפורסם "על נהרות בבל". כך זיהו בטעות את העץ כאותה ערבה שהוזכרה במזמור על בבל, אבל זה אינו אותו עץ, כיוון שהוא הובא לאירופה מאות רבות אחרי גלות בבל.

במאות הקודמות הפכה הערבה הבוכייה לסמל לצער. ציוריה הופיעו על גבי מצבות ובמכתבי תנחומים הציגו לא פעם רישומים שלה. פסלי ערבה בוכיה סימלו צער על מות אנשים דגולים (בפולין יש פסל של שופן בדמות הערבה הבוכייה). מעניין שדווקא בסין, מקור הערבה הבוכייה, הפכה יכולתו של העץ לצמוח מחדש בקלות רבה, לסמל של אלמוות והתחדשות דווקא.

בשיר העברי "האיש ההוא" מזכיר המשורר נתן יהונתן את הערבה הבוכייה ומקשר בין הצער שנקשר בה על מות אדם ובין יכולת ההישרדות וההתחדשות שהיו בו ושקושרים הסינים בעץ הזה. הוא עושה זאת בשורה האלמותית "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות".



מהו עץ הערבה הבוכייה ולמה הערבה בוכה?

https://youtu.be/kl0VmU4-3AQ


הסבר על העץ המיוחד הזה:

https://youtu.be/nGvs4j4bohc


יופיה של הערבה הבוכייה (הגדילו למסך מלא):

https://youtu.be/mp_Y2A9t7-Q


לגדל ערבה בוכיה (עברית):

https://youtu.be/nby_Z3AAnWI


אישה מציגה את הערבה הבוכייה שהשרישה ונטעה בעצמה:

http://youtu.be/aAy9dwRMCxE


עצי הערבות הבוכיות בגנו של קלוד מונה:

http://youtu.be/rVNakLfaimw


והציור המפורסם שלו - ערבה בוכייה:

https://youtu.be/T9OwsVQGs84

שני סוגי עצים יש בעולם. סוג אחד הוא עצים נשירים. העלים שלהם נושרים בחורף ומתחילים לצמוח באביב. בסתיו הבא העלים משנים את צבעם ובחורף הבא שוב נושרים וחוזר חלילה.

עצים ירוקי-עד (Evergreen Tree), לעומתם, הם עצים שאינם משירים את עליהם לעולם. עצי האורן, למשל, הם עצים ירוקי עד. הם נשארים עם עלים לאורך כל השנה וגם בחורף הם ממשיכים להזרים אל העלים את המוהל שהוא המזון שהם מקבלים מהאדמה.

עלים שמקבלים מזון נשארים ירוקים וחזקים. עלים חזקים לא נושרים ולכן עליהם של ירוקי-העד נשארים תמיד על הענפים.


הנה ההבדלים שבין העצים ירוקי-העד ועצים נשירים:

https://youtu.be/ty6XEk64Cg0


אגדת העצים ירוקי-העד:

https://youtu.be/EL9VOpMikKU


ומינים של ירוקי עד:

https://youtu.be/UXIMGnjlXus

ראיתם פעם עצים זעירים שנראים כאילו הם עצי-ענק שהוקטנו לרגל צילומי סרט הוליוודי בנוסח "מותק, העצים התכווצו"?

עצי הבונסאי (Bonsai) הם עצים שגודלו בטכניקה מיוחדת, או אפילו אמנות, של גידול עצים וצמחים ננסיים. את עץ הבונסאי מגדלים מעצים רגילים, תוך גיזום קפדני בשורשים וענפים. את הגיזום והטיפול מבצעים עד שהעץ מגיע לצורה של עץ אמיתי, אבל זעיר.

פיתוח הבונסאי הוא אמנות יפנית בת יותר מ-2000 שנה, שנקראה פֶּנזַאי. מטרת האמנות הזו היא יצירה של עצים זעירים, תוך חיקוי בזעיר אנפין של הנופים היפניים הטבעיים. המיוחד בעצים בטבע ביפאן הוא שצמיחתם מוגבלת ותנאי הגידול הקשים שלהם בהרים הגבוהים ובנקיקי הסלעים גורמים להם פעמים רבות למידות זעירות.

מקור השם 'בונסאי' הוא מהמילה היפנית שפירושה "גננות על מגש". גם הבונג'אי בקוריאה והפנג'ינג בסין, הן אמנויות דומות.

בפארק מיני ישראל השתמשו בעצי בונזאי כדי לדמות עצים גדולים ויש בפארק כולו מעל 20 אלף עצי בונסאי מהעצים של ארץ ישראל.


הנה עצי הבונסאי:

http://youtu.be/w3HZg7d8eqI


כך מגדלים אותם:

https://youtu.be/PEGevD5jd64


והנה תצוגת עצי בונסאי:

http://youtu.be/-Lgoh2fuYcw

עץ הבאובב (Baobab) הוא הגדול שבעצי אפריקה ומהעצים המפורסמים בעולם. רבים רואים בו את עץ החיים, הן בזכות מגוון השימושים שמצא האדם לכל אחד מחלקיו והן בשל עושר החיים שרוחשים בין ענפיו, במיוחד בעונת הפריחה ועם בוא הלבלוב שלו.

אבל הדבר המופלא ביותר בעץ הבאובב הוא שהעץ הענקי הזה אוגר בגזע הנפוח שלו כל כך הרבה מים, שאם היינו מוציאים מעץ אחד את כל המים שבו, הם היו ממלאים עד 500 אמבטיות שלמות של רחצה!

מעל 120,000 ליטרים של מים יכול להכיל עץ באובב אחד. מטרת היכולת הזאת היא לאפשר לו לשרוד תקופות של בצורת.

עצי הבאובב יכולים להגיע לגובה של 30 מטרים. הם נקראים לעתים גם "לחם הקופים" ויש להם צורה מעניינת - הבאובב נראה כאילו שורשיו התהפכו והם למעלה. לכן יש המכנים אותו "העץ ההפוך".

אגב, האמת היא שאפריקה היא לא ממלכת הבאובב. שבעה מינים של באובב גדלים באי מדגסקר, לעומת מין אחד בלבד בכל יבשת אפריקה.


#אגדת העץ המהופך
לבאובב ענפים קצרים ועבים, שמזכירים את המראה של מערכת השורשים של העץ דווקא. צורת הענפים הזו נתנה לעץ את הכינוי "העץ המהופך" (The upside-down tree).

סביב זה יש אפילו אגדה שמספרת על אלוהים. בכעסו על עצי הבאובב, אלוהים יודע למה, הוא עקר אותם. אך די מהר הוא חזר בו ולכן שתל אותם בחזרה, אבל הפוך, עם השורשים שלהם למעלה.


הנה עצי הבאובב שבמדגסקר:

http://youtu.be/M9V9bVEDSVs


הסיבה שעצי הבאובב המקודשים לא נעקרו בידי תושבי מדגסקר:

http://youtu.be/vcF8LnDiGgw


שדירת עצי הבאובב המפורסמת במדגסקר:

https://youtu.be/sm92H358fzg


ומבט מרשים על עצי הבאובב שבאי מדגסקר:

https://youtu.be/pOcWpSlLnnU

עץ הבאובב הגדול ביותר בעולם נמצא ככל הנראה בדרום אפריקה. מדובר בעץ שבתוכו שוכן פאב קטן, עם דלפק מעץ ומשקאות.

רק שנבין - קוטר הגזע של עץ הפאב הזה הוא מעל 36 מטרים.


הנה סרטון על העץ הרחב הזה מבפנים:

http://youtu.be/sJpuyRNO-Do


וההתפעלות מהבאובב העצום:

http://youtu.be/Tg8I8k6A6cA

עץ המנהרה הוא עץ שנפל. העץ הזה היה כה גדול שאפשר היה לעבור דרכו במכונית, אבל בשנת 1969 הוא קרס ונפל. זה קרה בחורף, בשל משקל השלג הרב שהצטבר עליו.

כיום כשהוא שוכב על הארץ, אנשים יכולים לעבור בתוכו כמו במנהרה. לכן הוא קרוי "עץ המנהרה" של וואונה.


הנה עץ דומה שעוברים דרכו ברכב:

http://youtu.be/ar-emgLt_qY?t=1m33s



והעץ הזה כיום, אחרי שנפל, בתור עץ המנהרה:

http://youtu.be/okbIiOwRJJA

עץ הבאובב הוא עץ ענק שגילו מגיע בכמה מקומות ל- 2000 שנה. יש מקומות באפריקה שבהם גרים אנשים בתוך חללים שסותתו בגזע העץ העצום הזה.

באפריקה ובמדגסקר מצויים עצי באובב ענקיים שבעונות היובש אין רואים עליהם עלים. יש מהאפריקנים שמאמינים כי זהו עץ שניטע הפוך, עם שורשיו כלפי מעלה ולכן הם מכנים לו "העץ ההפוך".

פרחיו ופירותיו של הבאובב גדולים והקופים אוהבים לאכול אותם. מכאן שמו האחר - "לחם הקופים".

מי שקרא את הספר המומלץ "הנסיך הקטן" ודאי זוכר את דאגתו של הנסיך מפני עצי הבאובב שמשתלטים על הכוכב הקטן שלו. מדי יום עוקר הנסיך את השתילים שנבטו בלילה.

בארץ גידלו במהלך השנים כמה עצי באובב מרשימים, כמו בעין גדי. גם בפארק הולנד באילת אפשר לראות כמה עצים בני עשר שנים שכבר צימחו גזע מרשים.


הנה עץ באובב ענקי:

http://youtu.be/yRML4skuJvw


עצי הבאובב הדומים לעצים הפוכים ששורשיהם באוויר:

http://youtu.be/M9V9bVEDSVs


ובאובב במדגסקר - בתלת מימד:

http://youtu.be/JEDwGZdvUug

העץ הגבוה בעולם הוא עץ שנקרא "היפריון". גובהו במדידה האחרונה היה 115.61 מטרים. זהו עץ ממין 'סקוויה נאה'. הוא גדל בפארק לאומי רדווד שבאזור החוף של צפון-מערב קליפורניה - פארק שכל העצים בו הם מהגבוהים בעולם.

העץ נקרא על-שם היפריון, אל השמש הליוס מהמיתולוגיה היוונית.‏ מקומו נשמר בסוד מחשש לפגיעה בו, על ידי כל מיני מבקרים בעייתיים ואנשים הנוטים לוונדליזם.


הנה סרטון על עץ ההיפריון:

http://youtu.be/F3j8q6x-gE0

המנגרובים הם עצים ושיחים שגדלים במים מלוחים. יערות הים של המנגרובים מצויים לאורך חופי ים, באזורי אקלים שבאזור קו המשווה.

יערות המנגרובים גדלים בחופים הרדודים ובשפכי הנהרות, שבין הים והיבשה. המנגרובים נראים כמו חורשות צפופות של עצי מים, עם שורשים וענפים. מינים רבים של בעלי חיים חיים בין המנגרובים.

זרעי המנגרוב יכולים לצוף על פני המים המלוחים במשך שבועות, עד שיגיעו למקום מתאים ויכו שורש לעץ חדש.


הנה המנגרובים:

http://youtu.be/9SMM7x7qKE4


הנה הדרך שבה חיים המנגרובים במי הים המלוחים:

http://youtu.be/4mSDrAQp4dQ?t=17s


שיט בין מנגרובים:

http://youtu.be/atZkhoo_9fc

השעם (Cork) שאנו מכירים בלוחות תלייה ובפקקים של יין הוא למעשה קליפת הגנה שמייצר אלון השעם, עץ שגדל בעיקר בפורטוגל. הקליפה הצמחית נוצרת בעצים בוגרים, בני 20 שנה לפחות. אחת ל-10 שנים מתחדשת קליפת השעם ואז ניתן להסירה מהעץ ולנוח.

עץ השעם חי כ-150 שנים ובמהלך חייו הוא מייצר עד 15 שכבות שעם לקילוף.

השעם אטום במיוחד לנוזלים וגמיש מאד. לכן מרבים לייצר ממנו פקקים לבקבוקי יין, שהאטימה שלהם חשובה מאד לשמירת טעמו ואיכותו של היין. השעם הוא גם עץ קל מאד, מה שמאפשר לייצר ממנו מצופים לדיג. גם בלוחות מודעות ותזכורות מרבים להשתמש בעץ שעם, כיוון שהוא אינו צפוף וקל לנעוץ בו נעצים.


הנה סרטון על ייצור השעם:

http://youtu.be/fY90yzeSfU8


כך מגדלי השעם בפורטוגל מסירים אותו מהעצים:

http://youtu.be/SHyNuOhScvI


וגידול שעם לייצור פקקים (בעברית):

https://youtu.be/obdg2q8s33E?t=1m04s

לרוב מגיעה הרוח מן הים אל היבשה. כך יוצא שהעצים הגדלים ליד החוף עומדים חשופים לרוחות. אלה באות מהים ומרבות לכופף את העצים.

כך גדלים העצים הללו ,במשך שנים רבות, כשהם כפופים בכיוון שהרוח דוחפת אליו. כתופעה טבעית ומתמשכת, הם מקבלים את הזווית הכפופה שהרוח גורמת להם והופכים לכפופים תמיד.


הנה דקלים גבוהים ברוח חזקה:

https://youtu.be/GsTKqcTdpVs


עוד עץ כורע ברוח:

http://youtu.be/bVeA9GW7K-s


ולעתים גם רוח חזקה לא מצליחה לכופף עצי דקל, כמו כאן בקליפורניה:

https://youtu.be/MvHRBYrEgEE

מכיוון שרוסיה היא המדינה בעלת השטח הגדול בתבל, כמעט טבעי שהיא גם המדינה המיוערת ביותר בעולם. יש בה כחמישית מהיערות בעולם, חלקם עצומים בגודלם.

סוגי עצים מגוונים ובעלי חיים מיוחדים חיים ביערות של רוסיה. ביערות הצפוניים, בין אשוחיות ואורנים חיים איילי צפון, דובים חומים וזאבים.

במרכז רוסיה נמצאים יערות העד של הרי האורל וביערות הדרום יש מגוון עצים ירוקי-עד ונשירים. ביניהם מסתובבים איילים, נמרי שלג וטיגריסים סיביריים.


הנה היערות העצומים של רוסיה והסכנות שאורבות להם:

https://youtu.be/YIZD_gDoMPw


עוד מהנופים והיערות של רוסיה:

https://youtu.be/dof-G2r2vF0


סרטון קפיצות זמן במוסקבה הבירה:

https://youtu.be/ZQhcJi3qiR0


יום בחיי הבירה מוסקבה:

https://youtu.be/SwOHi8E7R7U


ויער כזה מבפנים:

http://youtu.be/DTlzIGFrL_4?qr=yes

העץ הרחב בתבל הוא העץ שבעיירה סנטה מריה דל טולה במדינת אואחאקה שבמקסיקו. העץ הרחב בעולם מכונה "אל-טולה" והחוקרים מעריכים את גילו של בסביבות 1400-1600 שנים.

זהו ברוש מקסיקני, טקסודיון, שהיקפו הוא כ-49 מטרים וקוטרו כ-16 מטרים.


הנה אל-טולה בסרטון הבא:

http://youtu.be/7IvBxj_h4Vw


וסרטון שממחיש כמה רחב הוא העץ הזה:

http://youtu.be/tVefLM1CMCw

שרף (Resin) הוא החומר הדביק שמפרישים עצים וצמחים שונים, במיוחד לאחר שפוגעים בהם.

לא ברור לחלוטין מדוע החומר מופרש מהגבעולים ומהגזע של העץ השקד כאשר הוא נפגע. בין הסיבות האפשריות לכך שהצמחים מייצרים את השרף מציעים החוקרים הגנה ומניעה מחרקים לחדור לעץ, או הגלדה של הפצע בעץ כדי לסתום את החורים, או למנוע השתלטות של פטריות טפילות על העץ.

העובדה שהשרף נוזל לאחר פגיעה בצמח או בעץ גורמת לאנשים לחשוב שמדובר במקבילה הבוטאנית של דם, אבל זה לא נכון. אם כבר, אז המקבילה לדם אצל הצמח הוא המוהל (Sap). זהו נוזל מבוסס מים, המכיל את חומרי המזון של הצמח וזורם בתוך הצמח מהשורשים אל העלים. את סירופ המייפל, שאנו כל כך אוהבים על הפנקייק שלנו, מייצרים מהמוהל של עץ האדר.

בני תרבויות שונות נהגו בעבר ללעוס את השרף, כסוג של גומי לעיסה, מעין מסטיק טבעי. השרף של עצים מסוימים מכיל חומרים שגורמים להזיות ותרבויות שונות ניצלו אותו לטקסים דתיים, להתעלות הרוח וליצירת אקסטזה פולחנית.

בעבר יצרו מהשרף גם גומי, סמי מרפא, קטורת ומסמיך לאפיה ולבישול. את הדבורים משמש השרף של עץ השקד כמרכיב בהכנת הפרופוליס.

בימינו מנצלים את השרף לייצור טרפנטין (turpentine), החומר שבו משתמשים כדי לנקות מברשות צבע מצבעי השמן שדבקו בהם. רוב הפועלים שאוספים שרף מהעצים, עושים זאת בדרך כלל עבור בתעשיית הטרפנטין.

השרף של עץ השקד משמש גם להכנת דבק טבעי. מערבבים גוש שרף יבש עם מים וכשהוא מתנפח והופך מעין ג'לי, אפשר להדביק איתו נייר. בכל פעם שהוא מתייבש, מעט מים יחזירו אותו להיות דבק כזה.

השרף משמש גם כפוליטורה, חומר מחדש לציפוי רהיטים. כנרים ונגני כלי קשת נוהגים למרוח שרף על הקשת של כלי המיתר, מה שמגביר את החיכוך ומחזק את הצליל.


הנה שרף העצים שעל עץ האורן:

https://youtu.be/lPmJWTx7Yec


ואבן הענבר עם הדבורה הלכודה בה, היא למעשה שרף שהתאבן לפני מיליוני שנים:

https://youtu.be/Fyub9CUALc4

עץ המייפל (Maple tree) או אדר (Acer), הוא מהעצים הקדמוניים על פני כדור הארץ. כבר בתקופת הדינואורים כיסו עצי מייפל רבים את כוכב הלכת שלנו.

מהשרף של עץ המייפל יוצרים את הסירופ המתוק שאנחנו כל כך אוהבים על הפנקייק שלנו. עוד הרבה לפני המצאת הפנקייק, האינדיאנים הם שגילו את המתיקות של השרף הזה.

מהשרף של עץ האדר, או ליתר דיוק מלשד העצה של מספר מיני אדר, מייצרים את סירופ המייפל, הממתיק המפורסם. משתמשים בו כתוספת גם לפנקייקס (בעברית: חביתיות), אך גם לוופלים ולפרנץ' טוסט. הסירופ מייפל גם משמש כתוספת לקינוחים, באפייה ולייצור של ממתקים.

את מרבית סירופ המייפל לעולם מפיקים בקנדה, שממנה מגיעים 80% מרוטב המייפל העולמי.

מהעץ של המייפל עצמו מייצרים כלי נגינה שונים, כולל סוגי נבל שונים וצווארי גיטרות חשמליות של חברת פנדר (Fender).


הנה עץ המייפל:

https://youtu.be/V95P0gFus1k


ברז בעץ ויוצא מייפל טרי:

https://youtu.be/3B0iOyhkzi4


עוד הברזה של עצי מייפל:

https://youtu.be/7lrYeDH4orE


וכך גילו את סירופ המייפל:

https://youtu.be/qn3Wkh_Cjkw

כשגוזמים עצים, אנו מקצרים את ענפיהם. זה לכאורה לא דבר חכם... למה לגזום ענפים של עץ שרוצים שיגדל?

אבל הגיזום הוא דבר טוב. הוא מאפשר לעץ להתרכז במה שחשוב לגדילה בריאה ופוריה.

אז איך זה קורה?

קיצור הענפים מחזק את העץ ומאפשר לו להשתמש במזון שהוא מקבל, פחות לגידול הענפים הרבים שלו ויותר כדי להרבות את הפירות ולהפוך אותם גדולים ועסיסיים הרבה יותר.

גם הענפים, במקום לגדול ארוכים ולהתפרש בלי מבנה מסודר, כשמקצרים אותם אז מאפשרים לנם לצמוח ביחד לטובת הצמח והצמח יכול אז לגדול במבנה מלא ומוצק, בריא יותר וכזה שגדל היטב.

כך יוצא שככל שהעץ פחות מתפרש וגדל, הוא הופך עץ פורה יותר ובריא יותר.


הנה גיזום עצי פרי:

http://youtu.be/yNytXvxWJIY

תולדות עצי הזית (Olive Tree) מתחילים בסוריה ובארץ ישראל, בהם הם תורבתו וטופחו לפני כ-4,000 שנה. בארץ, למשל, נמצאו בחפירות מאתרים עתיקים שונים גלעינים של זית תרבותי מתקופה זו.

גם במקרא ניתן למצוא את הזית, עוד בסיפור המבול, עת שבה לעת ערב היונה, שנשלחה מתיבתו של נוח, כשבפיה עלה של זית.

עדות על חשיבותו הרבה בחיי הממלכה היהודית נמצאת גם בהמשך המקרא. למשל כשמינה דוד המלך אחראים על עצי הזית ואוצרות השמן של הממלכה וכששלמה המלך המיר את עצי הארז לבניין המקדש ב-20 כר שמן כתית שנתן בכל שנה לחירם מלך צור.

מטעי הזיתים ביהודה נכרתו בימי מרד בר-כוכבא בידי הרומאים, לבניית מבצרים וסוללות הגנה.

עם פרוץ האיסלאם החריבו המוסלמים מחצי האי ערב מטעים רבים, אך בהמשך הם למדו את עבודת האדמה ונטעו עצים רבים של זית. התורכים, כששלטו בארץ, תרמו לחידושם של מטעי הזיתים ומאז השלטון הבריטי חזרו הזיתים להיות מבוקשים ומכניסים למגדליהם.

עץ הזית ידוע באריכות ימים, מה שהופך אותו, במזרח התיכון למשל, לסמל ולגאווה לבעליו. בארץ יש עץ זית בן 4,000 שנה.

במהלך השנים עץ הזית גם זכה להפוך לסמל. ביהדות הוא נחשב לאחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ-ישראל. ענף עץ זית הוא גם סמל לשלום.

בנוסף גם מסמל עץ הזית, ודאי יותר מכל עץ אחר, את החיבור והשורשיות של כל חקלאי לארץ ישראל. ערביי ארץ ישראל, למשל, רואים בעץ הזית סמל לשורשיות והוותק שלהם באזור. עקירה שלו היא מבחינתם פגיעה לא רק בפרנסתם אלא גם בהיותם אנשי הארץ הזו.


הנה סיפורם של עצי הזית (עברית):

https://youtu.be/Yo15EThY1z4?t=29s


הם יכולים לחיות אלפי שנים - הנה עץ זית בן 5,000 שנה:

https://youtu.be/QUY53336ETo


ועץ זית בן 4,000 שנה בישראל:

https://youtu.be/utPCjEXwKc8


יפי הגזעים של עצי הזית:

https://youtu.be/9y2h4UPhlJY


קטיף הזיתים נקרא מסיק (עברית):

https://youtu.be/bjAMq5vRwMk


הפקת שמן זית מעצי הזית (עברית):

https://youtu.be/sCsiA9zG9BY


ולסיום - אגדה לילדים על עלי הזית (עברית):

https://youtu.be/spvNspie5kA

אֹרֶן (Pine) או עץ האורן (Pine tree) הוא אחד מעצי המחט המוכרים והנפוצים ביותר בעולם. זהו עץ ירוק-עד ומחטני, כלומר בעל עלי מחטים ארוכים וצרים הגדלים בצרורות של 2, 3 או 5 מחטים, בהתאם למין.

לאורן, השייך למשפחת האורניים (Pinaceae) ולסוג Pinus, יש יותר מ-120 מינים המפוזרים ברחבי העולם ויכולת הסתגלות יוצאת דופן לתנאי קרקע וגובה שונים.

גובה עץ האורן משתנה בין המינים: יש מינים קטנים שמגיעים לגובה של מספר מטרים בודדים, לעומת ענקים כמו אורן הסוכר (Sugar Pine) שיכול לגדול עד כ-80 מטר.

קליפת העץ אופיינית לו בטקסטורה מחוספסת ועמוקה, לרוב בגוונים של אפור-חום והיא משמשת כמגן מפני שריפות ומזיקים.


שימושיו של האורן מגוונים מאוד. העץ שלו עמיד, בעל ריח אופייני ומשמש לבנייה, כולל של פרגולות ורצפות דק ובתעשייה לייצור של רהיטים, נייר וסיבי עץ.

שרף האורן שימש בתעשייה מזה מאות שנים לייצור טרפנטין (Turpentine).

האורן גדל באזורים ממוזגים וקרים ברחבי חצי הכדור הצפוני, מצפון אמריקה דרך אירופה ועד אסיה. בישראל גדל אורן האלפו (Aleppo Pine) שהוא חלק בלתי נפרד מנוף הכרמל והגליל. לאורך כל המאה ה-20 הרבתה הקרן הקיימת לישראל לנטוע אותו ביערות הארץ.


#אצטרובלים
פרי עץ האורן הוא האצטרובל (Pine Cone), מבנה מעוצה הגדל כשהוא סגור והזרעים נעולים בתוכו. כשהחום עולה נפתח האיצטרובל והזרעים שהוא מכיל נפלטים ממנו. לכל זרע כזה יש כנף קטנה שמסייעת לרוח להפיץ את הזרעים לכל עבר.

ואגב חום, מטיילים וילדי ל"ג בעומר יודעים שאצטרובל סגור שיושלך לאש המדורה ייפתח בפתאומיות, עם קול נפץ קטן, תוך שהוא משגר את זרעיו לכל עבר.


#צנוברים
בחלק ממיני האורן, כגון אורן הגלגל (Stone Pine) הגדל בים התיכון, הזרעים הם צנוברים (Pine Nuts, אגוזי האורן), אותם צנוברים שאנו מכירים מהמטבח.

הצנוברים הללו הם אכן זרעים אכילים המופקים מאיצטרובלים של עצי אורן מסוגים שונים במשפחת ה-Pinaceae. יש להם טעם עדין, חמאתי ומרקם מעט קרמי. במטבחים רבים בעולם משתמשים בהם כמרכיב פופולרי, במיוחד להכנת פסטו, סלטים, לעתים בחומוס ערבי ובתבשילים שונים.

הצנוברים, שהם האגוזים של חלק מעצי האורן, הם מרכיב קלאסי גם בפסטו ג'נובזה (Pesto Genovese) האיטלקי, רוטב איטלקי קלאסי מחבל ליגוריה המהווה תוספת פופולרית לפסטה, כריכים ודגים ומבוסס על בזיליקום טרי, צנוברים, שמן זית איכותי, שום וגבינות קשות.


הנה האורן שכמו היה כאן תמיד (עברית):

https://youtu.be/HmNHUxt0eCA


עץ האורן לפעוטות (עברית):

https://youtu.be/he9j0FjlALU


אורן ירושלים בארץ ישראל (עברית):

https://youtu.be/682hDrd0hfA


שולחן מעץ אורן (עברית):

https://youtu.be/DVIX7cXnQfc


פרגולות (ללא מילים):

https://youtu.be/ecEvzzc_D60


כך האורן מתרבה:

https://youtu.be/NRWRU1LGAbs


כך האצטרובל מפיץ את זרעי האורן:

https://youtu.be/fxrMDZV0HWQ


צילומי עצי אורן (ללא מילים):

https://youtu.be/1F9AlhCW82Q


וסיפור האורן הבודד (עברית):

https://youtu.be/5NSX1INb6zA?long=yes

עץ השיטה (Acacia) הוא עץ מדברי, לרוב קוצני, שמשמש בדרך כלל לצל ולמרעה. לשיטים לפחות כ-1300 מינים והם נחשבים עצים מאד עתיקים. יודעים זאת לפי העובדה שנמצאו עצי שיטה כמעט בכל היבשות, כולל דרום אמריקה ואוסטרליה, מה שאומר שהשיטים היו קיימים כבר לפני 150 מליון שנה, עוד לפני תחילת נדידת היבשות.

השיטה גדלה לרוב בערבות, באקלים ערבתי. בארץ ניתן לראותה בעיקר בנגב ובערבה. היא משתמשת בית גידול לבעלי חיים שונים.

השיטה הוזכרה במקרא כחומר בנייה נפוץ למבנים, החל מבתים ועד למקדשים דתיים (שמות כ"ה, כ, ן). בימי קדם השתמשו בעץ ובתוצריו גם לייצור של תרופות, בשמים, גומי, שמנים, חומרי צבע ועוד. כך למשל, משמש שרף עץ השיטה, הידוע בשמו "גומי ערביקום" כדבק תעשייתי וביתי וכצמח מרפא עממי. כבר בימי קדם השרף של השיטה שימש כתרופה.

כדי לשרוד במדבר יש לשיטה שיטות משלה. ראשונה, מעניינת הסימביוזה של השיטה עם נמלים. הן תוקפות חרקים ויונקים שבאים לאכול את עלי השיטה והשיטה מפרישה מזון בשבילן, מבלוטות בעלים שלה. כך מטפחת השיטה את מגיניה. אחלה שיטה, נכון?

גם ההפצה של זרעי השיטה, היא חכמה. היא נעשית באמצעות זרעים שמכילים זחלי חיפושיות. הזחלים מתים בקיבתם של צבאים שאוכלים את זרעי השיטה הללו ולאחר ההפרשה מוכנים הזרעים לנביטה במקום חדש.


הנה היחסים של עצי השיטה במדבר והיעלים:

https://youtu.be/ePIf1y9cdRY


גם הם בסכנת הכחדה בישראל (עברית):

https://youtu.be/CUw1-K0mMGE


והמדענים נחלצים לנושא (עברית):

https://youtu.be/cPe8NTTz86o?long=yes