גם העצים, ממש כמונו, זקוקים לאוכל ואוויר כדי לגדול. כשהם עדיין זרעים קטנים, צריך לטפח ולטפל בהם כדי שיהפכו לשתילי עצים. אחר-כך כשנוטעים אותם, הם יונקים את המזון מהאדמה בעזרת השורשים שלהם. והעלים שלהם מאפשרים להם לנשום.

אבל לא רק אוויר ומזון דרוש לעצים. הם זקוקים גם לאור שאותו מספקת להם השמש. האור מסייע להם לצבור אנרגיה שחשובה להתפתחות שלהם וכדי לגדול ולהפוך לעצים גדולים ובריאים.


הנה חייו של הזרע שהופך לעץ:

http://youtu.be/GugQ7pRU7BY


הנה סרטון שמסביר כיצד העץ גדל:

http://youtu.be/Evuhffll3AI


וסרטון מהפנט בקפיצות זמן, שמראה איך העץ נובט וגדל עד גיל 145:

http://youtu.be/RjnKAWxCK3k

עצים ירוקי-עד (Evergreen Tree) הם עצים שאינם משירים את עליהם לעולם. גם בחורף הם ממשיכים להזרים אל העלים את המוהל, הוא המזון שהם מקבלים מהאדמה.

עלים שמקבלים מזון נשארים ירוקים וחזקים. עלים חזקים לא נושרים ולכן עליהם נשארים תמיד על הענפים.


הנה ההבדלים בין העצים ירוקי-העד ועצים נשירים:

https://youtu.be/ty6XEk64Cg0


והנה אגדת העצים ירוקי-העד:

https://youtu.be/EL9VOpMikKU


הנה מינים של ירוקי עד:

https://youtu.be/UXIMGnjlXus

היפאנים מעריצים את עץ הג'ינקו בילובה. בתרבות היפנית יש לעצי הג'ינקו מקום מכובד, במיוחד מאז שהתגלה ש-6 עצי ג'ינקו הצליחו לשרוד את הפצצה האטומית בהירושימה. עד היום הם חיים והיפאנים מתייחסים לזן העצים השורד הזה כ"עץ התקווה".

שדרת עצי הג'ינקו שבטוקיו, ורבות נוספות בערים אחרות, הן מהמקומות היפים והשלווים. גווני הצהוב של השדרה הזו מעניקים גוון אחר ונעים לצועדים ולשוהים בהם. זהו היופי הנשגב של הבלתי-רגיל!


הנה סרטון על שדרת עצי הג'ינקו שבטוקיו:

http://youtu.be/MkZvVIgThP0


והנה עוד סרטון של שדרת עצי הגינקו:

http://youtu.be/LfUqB-dCDJc

כתום, צהוב, אדום או אפור - אם באביב ובקיץ עלי העצים הם ירוקים, בסתיו משתנים צבעיהם והם הופכים ססגוניים למדי.

אך מדוע משתנים צבעי העלים בסתיו? מה גורם להם לצבוע את עצמם בשלל גוונים? - התשובה היא שבעונה זו, בה האור מתמעט, לא נוצר כלורופיל. הוא החומר שצובע אותם בירוק. בהיעדרו - מתגלים הגוונים הנוספים של העלים והם נעשים ססגוניים ונהדרים.

בואו נדבר על הכלורופיל. צבעם הירוק של העלים נובע מאור השמש. בתהליך הפוטוסינתזה, שמזין את הצמחים מאור שמש והאנרגיה שבו, מיוצר בין השאר החומר שנקרא כלורופיל. הוא כל כך דומיננטי בעלים ובצמחים, עד שהוא צובע אותם בירוק ומאפיל על הגוונים האחרים שלהם.

בעונת הסתיו האפלולית יותר, לקראת החורף, הולך ומתמעט האור. משום כך מפסיקה בהדרגה הפוטוסינתזה והולך ונחלש ייצור הכלורופיל בצמח. בהדרגה מפנה הצבע הירוק את מקומו בעלים, לצבעיהם האחרים - צהוב, כתום, חום, אדום, סגול ואפילו ורוד. הצבעים הללו היו על העלים גם קודם, אך בגלל הכלורופיל הם לא בלטו. אחראי להם הגלוקוז, שנותר בעלים בסתיו, גם לאחר שהפוטוסינתזה פסקה. כך הופך צבעם של העלים לאדום, חום, צהוב וכו'.

בהמשך השנה, בחורף, יש מעט מאד אור והרבה עננים. אז העצים נחים, לא מתפתחים וניזונים בעיקר מהעודפים שצברו בקיץ. העלים, בחלק מהעצים נשרו לחלוטין ואינם עוד על הענפים. העצים ממתינים לצמיחה מחודשת של העלים, שתבוא באביב.


כך משתנים צבעי העלים שבעצים:

https://youtu.be/UuTrDnzmMxY


הנה הסבר מתורגם לשינוי צבע העלים:

https://youtu.be/IPvbl1mu7kM


לשינוי של צבע העלים בסתיו:

http://youtu.be/9mPwXC_ep4k


הנה ממגוון צבעי העלים המגוונים ביפאן:

https://youtu.be/GymDc0mavfE

צמח יחודי, הגדל בארץ בכמה נאות מדבר, הוא הסלבדורה הפרסית. בפארק הולנד באילת גדל הצמח לשיחים המתפשטים לרוחב ומכסים שטח נרחב. הצמח ידוע בעולם כ"עץ מברשות השיניים", בשל השימוש שעושים בו האפריקנים, הבדואים ואף תושבי הודו לצחצוח שיניהם. הם קוצצים ענף, ובסכין מחדדים אותו כדי שיכנס לרווחים בין השיניים, שם נפרדים הסיבים ויוצרים מעין מברשת ונוזל הידוע כמחטא בפה, מופרש ממנה.

עוד שימוש רפואי יש לסלבדורה הפרסית - משורשי העץ מגרדים את הקליפה ומשרים במים, ואלה משמשים לריפוי ממלריה. פירותיו, המתגלים בעיקר באביב, הם כדוריים ומושלמים כגולות צהובות.


הנה סרטון על הסלבדורה הפרסית, עץ צחצוח השיניים:

http://youtu.be/IsoW_GqE7eg

העץ הגבוה בעולם הוא עץ שנקרא "היפריון". גובהו במדידה האחרונה היה 115.61 מטרים. זהו עץ ממין 'סקוויה נאה'. הוא גדל בפארק לאומי רדווד שבאזור החוף של צפון-מערב קליפורניה - פארק שכל העצים בו הם מהגבוהים בעולם.

העץ נקרא על-שם היפריון, אל השמש הליוס מהמיתולוגיה היוונית.‏ מקומו נשמר בסוד מחשש לפגיעה בו, על ידי כל מיני מבקרים בעייתיים ואנשים הנוטים לוונדליזם.


הנה סרטון על עץ ההיפריון:

http://youtu.be/F3j8q6x-gE0

עץ מתושלח מרכס ההרים הלבנים של קליפורניה הוא העץ המבוגר ביותר בעולם. זהו עץ אורן שגילו מוערך ב-4,848 שנים ובגלל החשש מפגיעה בו, שומרים את מקומו בסוד.

יותר מזה, העץ הזה הוא כנראה גם האורגניזם החי הזקן ביותר הקיים על פני כדור הארץ כיום.

העץ נקרא על שם מתושלח מהתורה, שחי 969 שנה. נקודה מעניינת במיוחד היא שעל פי גילו של העץ, ההנבטה שלו היתה בשנת 2832 לפני הספירה וזוהי שנה קרובה מאוד לשנה שבה נולד מתושלח עצמו!


הנה סרטון על עץ המתושלח:

https://www.youtube.com/watch?v=-A0KsKXGlfk

עץ הבאובב הענק שגדל באפריקה אוגר בגזע הנפוח שלו כל כך הרבה מים, שאם היינו מוציאים מעץ אחד את כל המים שבו, הם היו ממלאים עד 500 אמבטיות שלמות של רחצה! מעל 120,000 ליטרים של מים יכול להכיל עץ באובב אחד. מטרת היכולת הזאת היא לאפשר לו לשרוד תקופות של בצורת.

עצי הבאובב יכולים להגיע לגובה של 30 מטרים. הם נקראים לעתים גם "לחם הקופים" ויש להם צורה מעניינת - הבאובב נראה כאילו שורשיו התהפכו והם למעלה. לכן יש המכנים אותו "העץ ההפוך"..


הנה עצי הבאובב שבמדגסקר:

http://youtu.be/M9V9bVEDSVs


והסיבה שעצי הבאובב המקודשים לא נעקרו בידי תושבי מדגסקר:

http://youtu.be/vcF8LnDiGgw


הנה סרטון על שדירת עצי הבאובב המפורסמת במדגסקר:

http://youtu.be/1xguBOtfskw

ראיתם פעם עצים זעירים שנראים כאילו הם עצי-ענק שהוקטנו לרגל צילומי סרט הוליוודי בנוסח "מותק, העצים התכווצו"?

עצי הבונסאי (Bonsai) הם עצים שגודלו בטכניקה מיוחדת, או אפילו אמנות, של גידול עצים וצמחים ננסיים. את עץ הבונסאי מגדלים מעצים רגילים, תוך גיזום קפדני בשורשים וענפים. את הגיזום והטיפול מבצעים עד שהעץ מגיע לצורה של עץ אמיתי, אבל זעיר.

פיתוח הבונסאי הוא אמנות יפנית בת יותר מ-2000 שנה, שנקראה פֶּנזַאי. מטרת האמנות הזו היא יצירה של עצים זעירים, תוך חיקוי בזעיר אנפין של הנופים היפניים הטבעיים. המיוחד בעצים בטבע ביפאן הוא שצמיחתם מוגבלת ותנאי הגידול הקשים שלהם בהרים הגבוהים ובנקיקי הסלעים גורמים להם פעמים רבות למידות זעירות.

מקור השם 'בונסאי' הוא מהמילה היפנית שפירושה "גננות על מגש". גם הבונג'אי בקוריאה והפנג'ינג בסין, הן אמנויות דומות.

בפארק מיני ישראל השתמשו בעצי בונזאי כדי לדמות עצים גדולים ויש בפארק כולו מעל 20 אלף עצי בונסאי מהעצים של ארץ ישראל.


הנה עצי הבונסאי:

http://youtu.be/w3HZg7d8eqI


כך מגדלים אותם:

https://youtu.be/PEGevD5jd64


הנה תצוגה של עצי בונסאי:

http://youtu.be/-Lgoh2fuYcw

לרוב מגיעה הרוח מן הים אל היבשה. כך יוצא שהעצים הגדלים ליד החוף עומדים חשופים לרוחות. אלה באות מהים ומרבות לכופף את העצים.

כך גדלים העצים הללו ,במשך שנים רבות, כשהם כפופים בכיוון שהרוח דוחפת אליו. כתופעה טבעית ומתמשכת, הם מקבלים את הזווית הכפופה שהרוח גורמת להם והופכים לכפופים תמיד.


הנה דקלים גבוהים ברוח חזקה:

https://youtu.be/GsTKqcTdpVs


עוד עץ כורע ברוח:

http://youtu.be/bVeA9GW7K-s


ולעתים גם רוח חזקה לא מצליחה לכופף עצי דקל, כמו כאן בקליפורניה:

https://youtu.be/MvHRBYrEgEE

בכל שנה מצמיחים רוב העצים קליפה. הקליפה הזו היא שכבה נוספת של עץ מסביב לגזע העץ. כך גדל העץ משנה לשנה והגזע שלו הולך ומתעבה. הגזע הולך ונעשה עבה כדי לאפשר לעץ לעמוד בעומס המשקל הגדל בכל שנה, ככל שהעץ גדל ונעשה גבוה, גדלים ענפיו ומשקלו גדל.

אם מביטים בבול עץ, החתך של הגזע, ניתן לראות שיש בו הרבה טבעות. כל טבעת היא שנה בחייו של העץ. ספירת הטבעות אומרת בן כמה העץ.

אם נביט בטבעות נראה שלא כולן באותו עובי. כדאי לדעת שטבעת עבה מרמזת על שנה עתירת מים ובריאה וטבעת דקה מרמזת על מחסור במים ובתנאי גדילה פחות נוחים לעץ.


הנה סרטון על טבעות העצים וזיהוי גילם של עצים:

http://youtu.be/mbdur2TjTbk


והמחקר שנעזר בטבעות העצים:

http://youtu.be/FAOYkx8E-Gc

שעם (Cork) הוא קליפה של עץ. מדובק בחומר טבעי ומתחדש המופק מקליפת עץ הנקרא אלון השעם. במהלך חייו של העץ נוהגים להסיר את קליפתו אחת לכ-10 שנים ומקבלים את השעם, שבו משתמשים בתעשייה.

עץ אלון השעם גדל בעיקר בפורטוגל. הקליפה הצמחית שלו נוצרת בעיקר בעצים הבוגרים, בני 20 לפחות. מרגע שהיא מוסרת לראשונה מהעץ, מתחדשת קליפת השעם, אחת ל-10 שנים.

השעם הוא חומר קל במיוחד ולא חדיר לנוזלים. זה הופך אותו לשימושי מאד בתעשייה ובעיצוב. משתמשים בו לפקקי בקבוקים בתעשיית היין, עיצוב הבית ורהיטים מעודכנים וקלים.


הנה תהליך הגידול של אלון השעם:

https://youtu.be/f5s_g-Sdq08


תעשיית השעם מתחילה מקציר הקליפה:

https://youtu.be/JewMikbKOI0


כך מקלפים את קליפת עץ השעם:

https://youtu.be/ztr-RP0XYd8

עץ הבאובב הוא עץ ענק שגילו מגיע בכמה מקומות ל- 2000 שנה. יש מקומות באפריקה שבהם גרים אנשים בתוך חללים שסותתו בגזע העץ העצום הזה.

באפריקה ובמדגסקר מצויים עצי באובב ענקיים שבעונות היובש אין רואים עליהם עלים. יש מהאפריקנים שמאמינים כי זהו עץ שניטע הפוך, עם שורשיו כלפי מעלה ולכן הם מכנים לו "העץ ההפוך".

פרחיו ופירותיו של הבאובב גדולים והקופים אוהבים לאכול אותם. מכאן שמו האחר - "לחם הקופים".

מי שקרא את הספר המומלץ "הנסיך הקטן" ודאי זוכר את דאגתו של הנסיך מפני עצי הבאובב שמשתלטים על הכוכב הקטן שלו. מדי יום עוקר הנסיך את השתילים שנבטו בלילה.

בארץ גידלו במהלך השנים כמה עצי באובב מרשימים, כמו בעין גדי. גם בפארק הולנד באילת אפשר לראות כמה עצים בני עשר שנים שכבר צימחו גזע מרשים.


הנה עץ באובב ענקי:

http://youtu.be/yRML4skuJvw


והנה עצי הבאובב הדומים לעצים הפוכים ששורשיהם באוויר:

http://youtu.be/M9V9bVEDSVs


הנה סרטון של באובב במדגסקר - בתלת מימד:

http://youtu.be/JEDwGZdvUug

דקלי הדום (Doum palms) הם עצים גבוהים, שאפשר לראותם בארץ רק באילת ובשמורת הדקלים מצפון לעיר. דקל דום שונה מדקל התמר בכך שעליו הם דמויי כף יד ויש לו גזע מסתעף. פירותיו של דקל הדום הם אגוזים חומים, שמוצאים רק בעצי נקבה. הפירות אכילים לקופים, אך לא רק להם. בחבל טורקנה שבצפון קניה, הוא העץ החשוב ביותר לכלכלת התושבים. פירותיו נאכלים על ידי הילדים.

גם עליו של הדקל דום משמשים אמצעי חיוני לכיסוי הבקתות שבהן חיים התושבים. את עלי הדקל אורגים לסלים, מגשים ושלל כלי קש, שמשמשים את משק הבית של בני טורקנה והם גם נמכרים לתיירים, כפי שמראה הסרטון שהבאנו.

קבוצת העצים האילתית היא הצפונית ביותר בעולם. לאחרונה ניטעו עצים אלה גם ב"פארק הולנד" של הקק"ל באילת.


הנה החיים בצל דקל הדום בטורקנה שבקניה:

https://youtu.be/OHmV_IKFKMU


והנה סרטון עם דקל הדום באילת:

https://youtu.be/V4mif6zj2vc?t=8s


וגם כאן:

http://youtu.be/v-3iCh0RaiU


עצי דקל גבוהים מלמטה:

https://youtu.be/4-8uv2ne9Zo

ערבה בוכייה (Weeping willow) הוא שמו של עץ שענפים שחוחים כאילו הם בוכים. גם העלים שלו נמשכים למטה ומקנים לו מראה של דמעות ניגרות.

הערבה הבוכייה הגיעה לאירופה מסין, בזכות השיירות שהביאו אותה בדרך המשי ההיסטורית, ביחד עם תבלינים, סחורות ושאר הפלאים שהובאו מהמזרח אל אירופה.

הערבה הבוכיה ידועה גם כ"ערבת בבל". הסיבה היא ככל הנראה אותה שורה "על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו" מתוך המזמור המפורסם "על נהרות בבל". כך זיהו בטעות את העץ כאותה ערבה שהוזכרה במזמור על בבל, אבל זה אינו אותו עץ, כיוון שהוא הובא לאירופה מאות רבות אחרי גלות בבל.

במאות הקודמות הפכה הערבה הבוכייה לסמל לצער. ציוריה הופיעו על גבי מצבות ובמכתבי תנחומים הציגו לא פעם רישומים שלה. פסלי ערבה בוכיה סימלו צער על מות אנשים דגולים (בפולין יש פסל של שופן בדמות הערבה הבוכייה). מעניין שדווקא בסין, מקור הערבה הבוכייה, הפכה יכולתו של העץ לצמוח מחדש בקלות רבה, לסמל של אלמוות והתחדשות דווקא.

בשיר העברי "האיש ההוא" מזכיר המשורר נתן יהונתן את הערבה הבוכייה ומקשר בין הצער שנקשר בה על מות אדם ובין יכולת ההישרדות וההתחדשות שהיו בו ושקושרים הסינים בעץ הזה. הוא עושה זאת בשורה האלמותית "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות".


הנה עץ ערבה בוכייה:

http://youtu.be/XEqVBSzg0W4


אישה מציגה את הערבה הבוכייה שהשרישה ונטעה בעצמה:

http://youtu.be/aAy9dwRMCxE


הנה עצי הערבה הבוכיה בגנו של קלוד מונה:

http://youtu.be/rVNakLfaimw


ושיר שהוקדש לה:

http://youtu.be/PFHFlvkysNA

עץ המנהרה הוא עץ שנפל. העץ הזה היה כה גדול שאפשר היה לעבור דרכו במכונית, אבל בשנת 1969 הוא קרס ונפל. זה קרה בחורף, בשל משקל השלג הרב שהצטבר עליו. כיום כשהוא שוכב על הארץ ואנשים יכולים לעבור בתוכו כמו במנהרה. לכן הוא קרוי "עץ המנהרה" של וואונה.



הנה עץ דומה שעוברים דרכו ברכב:

http://youtu.be/ar-emgLt_qY?t=1m33s



הנה העץ כיום, אחרי שנפל, בתור עץ המנהרה:

http://youtu.be/okbIiOwRJJA

מהי שלכת הסתיו?
מה זו שלכת?


בסתיו, כשיורדת הטמפרטורה ונעשה פחות חם מהקיץ, מתקצרים הימים ועלי העצים לא מקבלים מספיק אור כדי לבצע את תהליך הפוטוסינתזה שחשוב לבריאותם. משום כך לא מצליחים העצים לייצר כלורופיל בעליהם וזה גורם לעלים להצהיב ולהאדים ואז לנשור. זוהי השלכת שמוכרת לנו משום שהעצים מתרוקנים מרוב העלים ומסביבם יש המון עלי שלכת מפוזרים.

יש עצים שאינם משירים את העלים שלהם. עצים כאלו נקראים "עצים ירוקי-עד".


הנה הסבר מתורגם לשינוי צבע העלים:

https://youtu.be/IPvbl1mu7kM


לשינוי של צבע העלים בסתיו:

http://youtu.be/9mPwXC_ep4k


סרטון קפיצות זמן של סתיו ושלכת:

https://youtu.be/VIXsc_NcDlE


שלכת בעצי הדובדבן שביפאן:

http://youtu.be/PfiVUgDmU88


ומצגת וידאו של שלכת:

http://youtu.be/EagVnMO-HUY

שרף (Resin) הוא החומר הדביק שמפרישים עצים וצמחים שונים, במיוחד לאחר שפוגעים בהם. לא ברור לחלוטין מדוע מייצרים הצמחים את השרף. בין הסיבות האפשריות לכך מציעים החוקרים הגנה ומניעה של חרקים שרוצים לחדור לעץ, הגלדה של הפצע בעץ כדי לסתום את החורים או מניעת השתלטות של פטריות טפילות על העץ.

העובדה שהשרף נוזל לאחר פגיעה בצמח או בעץ גורמת לאנשים לחשוב שמדובר במקבילה הבוטאנית של דם, אבל זה לא נכון. אם כבר, אז המקבילה לדם אצל הצמח הוא המוהל (Sap). זהו נוזל מבוסס מים, המכיל את חומרי המזון של הצמח וזורם בתוך הצמח מהשורשים אל העלים. את סירופ המייפל, שאנו כל כך אוהבים על הפנקייק שלנו, מייצרים מהמוהל של עץ האדר.

בני תרבויות שונות נהגו בעבר ללעוס את השרף, כסוג של גומי לעיסה, מעין מסטיק טבעי. השרף של עצים מסוימים מכיל חומרים שגורמים להזיות ותרבויות שונות ניצלו אותו לטקסים דתיים, להתעלות הרוח וליצירת אקסטזה פולחנית.

בעבר יצרו מהשרף גם גומי, סמי מרפא, קטורת ומסמיך לאפיה ולבישול.

בימינו מנצלים את השרף לייצור טרפנטין (turpentine), החומר שבו משתמשים כדי לנקות מברשות צבע מצבעי השמן שדבקו בהם. רוב הפועלים שאוספים שרף מהעצים, עושים זאת בדרך כלל עבור בתעשיית הטרפנטין.

השרף משמש גם כפוליטורה, חומר מחדש לציפוי רהיטים. כנרים ונגני כלי קשת נוהגים למרוח שרף על הקשת של כלי המיתר, מה שמגביר את החיכוך ומחזק את הצליל.


הנה שרף העצים שעל עץ האורן:

https://youtu.be/lPmJWTx7Yec


אבן הענבר עם הדבורה הלכודה בה, היא למעשה שרף שהתאבן:

https://youtu.be/Fyub9CUALc4

על העלים אפשר לראות קווים דקיקים. אלה הם העורקים, שהם מעין צינורות דקים שמגיעים לכל פינה בעלה. ממש כמו שבעורקי האדם עובר דם, שמזין את כל חלקי גופנו, כך עובר המוהל בעורקיו של העלה ומזין אותו.

שימו לב שכמו מערכת הדם של בעלי החיים, עורקי העלים בנויים בצורה של פרקטל. מכל ענף מתפצלים ענפים נוספים וחוזר חלילה. בכל קנה מידה תראו את אותו מבנה של ענף ראשי וממנו ענפי משנה, שמהם עוד ענפים וכך הלאה.


הנה סרטון על עורקי העלה:

http://youtu.be/swLVNljDS64?t=22s


והנה סיפור העץ הנדיב:

http://youtu.be/LxMy8Xa58Fo

עץ הבאובב הגדול ביותר בעולם נמצא כנראה בדרום אפריקה. מדובר בעץ שבתוכו יושב פאב קטן, עם דלפק מעץ ומשקאות.

רק שנבין - קוטר הגזע שלעץ הפאב הזה הוא מעל 36 מטרים.


הנה סרטון על העץ הרחב הזה מבפנים:

http://youtu.be/sJpuyRNO-Do


וההתפעלות מהבאובב העצום:

http://youtu.be/Tg8I8k6A6cA

השעם (Cork) שאנו מכירים בלוחות תלייה ובפקקים של יין הוא למעשה קליפת הגנה שמייצר אלון השעם, עץ שגדל בעיקר בפורטוגל. הקליפה הצמחית נוצרת בעצים בוגרים, בני 20 שנה לפחות. אחת ל-10 שנים מתחדשת קליפת השעם ואז ניתן להסירה מהעץ ולנוח.

עץ השעם חי כ-150 שנים ובמהלך חייו הוא מייצר עד 15 שכבות שעם לקילוף.

השעם אטום במיוחד לנוזלים וגמיש מאד. לכן מרבים לייצר ממנו פקקים לבקבוקי יין, שהאטימה שלהם חשובה מאד לשמירת טעמו ואיכותו של היין. השעם הוא גם עץ קל מאד, מה שמאפשר לייצר ממנו מצופים לדיג. גם בלוחות מודעות ותזכורות מרבים להשתמש בעץ שעם, כיוון שהוא אינו צפוף וקל לנעוץ בו נעצים.


הנה סרטון על ייצור השעם:

http://youtu.be/fY90yzeSfU8


כך מגדלי השעם בפורטוגל מסירים אותו מהעצים:

http://youtu.be/SHyNuOhScvI


כך מגדלים שעם בפורטוגל ומייצרים פקקי שעם (בעברית):

https://youtu.be/obdg2q8s33E?t=1m04s