מהם תולדות עצי התמרים?
עץ התמר (Phoenix dactylifera) הוא אחד הצמחים המתורבתים העתיקים בהיסטוריה האנושית. ממצאים ארכאולוגיים מראים שבני אדם אספו תמרי בר כבר לפני יותר מ-50 אלף שנה.
אבל הביות האמיתי התרחש לפני כ-7,000 שנה, בין נהרות החידקל והפרת שבמסופוטמיה, האזור שהפך לאחר מכן לעיראק של היום.
אי אפשר לראות את תרבות המזרח התיכון ללא הפרי המתוק, האנרגטי והקל לנשיאה הזה. עצי התמר גדלים בסמוך למעיינות ובמלחות במדבר ומסייעים אלפי שנים לשיירות והנודדים שהתמרים היו עבורם צידה משמעותית לדרך הארוכה וספקו להם אנרגיה מיידית כשהתעייפו.
בציוויליזציות הקדומות של המזרח התיכון, עץ התמר לא היה רק מזון. הוא היה תשתית חיים שלמה. מהפירות הכינו מזון ומשקאות מותססים, מהגרעינים ייצרו שמן, ומהעלים והגזע בנו בתים, סלים וחבלים. בכל חלקיו נעשה שימוש.
בספר בראשית רבה (מא, א) הוטעם שבתמרים אין פסולת: "מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמרים לאכילה, לולבין להילול, חריות לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסינים לכברה, שפעת קורות לקרות בהן בתים..."
ניתן להוסיף את העובדה שברשימות עתיקות שנמצאו בשומר ובבבל מופיעים התמרים כאחד ממטבעות הסחר הנפוצים.
מסביב לשנת 4,000 לפני הספירה מגיעים עצי התמר למצרים. שם הם הופכים לסמל דתי ולאחד מסימני הפריחה. בהירוגליפים מצריים מייצג ומסמן ענף תמר את השנה החדשה. הפיניקים, שנתנו לעצים את שמם המודרני בלטינית, מפיצים אותם עוד יותר ממזרח לאגן הים התיכון ובהמשך גם לצפון אפריקה.
בתנ"ך, ארץ ישראל מתוארת כ"ארץ זבת חלב ודבש". ו"דבש" בהקשר זה אינו דבש דבורים אלא דבש תמרים - זה שנכלל גם בשבעת המינים. יריחו כונתה "עיר התמרים". בממצאים ממערת קומראן, ליד ים המלח, נמצאו גרעיני תמר בני 2,000 שנה. בשנת 2005 הצליח צוות מחקר ישראלי להנביט כמה מהם ולגדל מהם עץ חי, שקיבל את השם "מתושלח".
כשהתפשטו הכיבושים הערביים במאות ה-7 וה-8 לספירה, עצי התמר נוסעים איתם. הם מגיעים לספרד, לצפון אפריקה ובסופו של דבר גם לדרום אסיה.
הפסוק במסורת האסלאמית שמציין את הדקל כ"עץ ברוך" תרם להפצתו בכל הרחבת העולם המוסלמי. בספרד כיום, בעיר אלצ'ה (Elche), עדיין עומד יער תמרים עתיק שהגיע ממסורת ערבית זו ואף הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו (UNESCO).
המהפכה התעשייתית תשנה לימים גם את עולם התמרים. בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, מתחילים החוקרים לפתח זנים משופרים, למצוא ולפתח שיטות השקייה מתקדמות ולייצא תמרים בקנה מידה גדול.
במאה ה-20 ארצות הברית מביאה עצי תמר לקליפורניה ובסופו של דבר קמה תעשיית תמרים משגשגת בעמק קואצ'לה (Coachella Valley).
היום, עומד הייצור העולמי על למעלה מ-9 מיליון טון בשנה. מצרים, ערב הסעודית, איראן ועיראק הן המגדלות הגדולות של תמרים. בעיראק לבדה היו פעם 30 מיליון עצי תמר, אבל עשרות שנות מלחמה ורשלנות הורידו את מספרם לכ-9 מיליון.
עץ התמר שרד לאורך ההיסטוריה את הכל: מלחמות, שינויי אקלים ואימפריות שקמו ונפלו. הוא, לעומתם, עדיין ממשיך לצמוח, לגדול ולהניב המון תמרים מזינים ומלאים אנרגיה.
עץ התמר (Phoenix dactylifera) הוא אחד הצמחים המתורבתים העתיקים בהיסטוריה האנושית. ממצאים ארכאולוגיים מראים שבני אדם אספו תמרי בר כבר לפני יותר מ-50 אלף שנה.
אבל הביות האמיתי התרחש לפני כ-7,000 שנה, בין נהרות החידקל והפרת שבמסופוטמיה, האזור שהפך לאחר מכן לעיראק של היום.
אי אפשר לראות את תרבות המזרח התיכון ללא הפרי המתוק, האנרגטי והקל לנשיאה הזה. עצי התמר גדלים בסמוך למעיינות ובמלחות במדבר ומסייעים אלפי שנים לשיירות והנודדים שהתמרים היו עבורם צידה משמעותית לדרך הארוכה וספקו להם אנרגיה מיידית כשהתעייפו.
בציוויליזציות הקדומות של המזרח התיכון, עץ התמר לא היה רק מזון. הוא היה תשתית חיים שלמה. מהפירות הכינו מזון ומשקאות מותססים, מהגרעינים ייצרו שמן, ומהעלים והגזע בנו בתים, סלים וחבלים. בכל חלקיו נעשה שימוש.
בספר בראשית רבה (מא, א) הוטעם שבתמרים אין פסולת: "מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמרים לאכילה, לולבין להילול, חריות לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסינים לכברה, שפעת קורות לקרות בהן בתים..."
ניתן להוסיף את העובדה שברשימות עתיקות שנמצאו בשומר ובבבל מופיעים התמרים כאחד ממטבעות הסחר הנפוצים.
מסביב לשנת 4,000 לפני הספירה מגיעים עצי התמר למצרים. שם הם הופכים לסמל דתי ולאחד מסימני הפריחה. בהירוגליפים מצריים מייצג ומסמן ענף תמר את השנה החדשה. הפיניקים, שנתנו לעצים את שמם המודרני בלטינית, מפיצים אותם עוד יותר ממזרח לאגן הים התיכון ובהמשך גם לצפון אפריקה.
בתנ"ך, ארץ ישראל מתוארת כ"ארץ זבת חלב ודבש". ו"דבש" בהקשר זה אינו דבש דבורים אלא דבש תמרים - זה שנכלל גם בשבעת המינים. יריחו כונתה "עיר התמרים". בממצאים ממערת קומראן, ליד ים המלח, נמצאו גרעיני תמר בני 2,000 שנה. בשנת 2005 הצליח צוות מחקר ישראלי להנביט כמה מהם ולגדל מהם עץ חי, שקיבל את השם "מתושלח".
כשהתפשטו הכיבושים הערביים במאות ה-7 וה-8 לספירה, עצי התמר נוסעים איתם. הם מגיעים לספרד, לצפון אפריקה ובסופו של דבר גם לדרום אסיה.
הפסוק במסורת האסלאמית שמציין את הדקל כ"עץ ברוך" תרם להפצתו בכל הרחבת העולם המוסלמי. בספרד כיום, בעיר אלצ'ה (Elche), עדיין עומד יער תמרים עתיק שהגיע ממסורת ערבית זו ואף הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו (UNESCO).
המהפכה התעשייתית תשנה לימים גם את עולם התמרים. בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, מתחילים החוקרים לפתח זנים משופרים, למצוא ולפתח שיטות השקייה מתקדמות ולייצא תמרים בקנה מידה גדול.
במאה ה-20 ארצות הברית מביאה עצי תמר לקליפורניה ובסופו של דבר קמה תעשיית תמרים משגשגת בעמק קואצ'לה (Coachella Valley).
היום, עומד הייצור העולמי על למעלה מ-9 מיליון טון בשנה. מצרים, ערב הסעודית, איראן ועיראק הן המגדלות הגדולות של תמרים. בעיראק לבדה היו פעם 30 מיליון עצי תמר, אבל עשרות שנות מלחמה ורשלנות הורידו את מספרם לכ-9 מיליון.
עץ התמר שרד לאורך ההיסטוריה את הכל: מלחמות, שינויי אקלים ואימפריות שקמו ונפלו. הוא, לעומתם, עדיין ממשיך לצמוח, לגדול ולהניב המון תמרים מזינים ומלאים אנרגיה.
