מי אוגרים מזון לחורף?
עם בוא הסתיו מתעוררים בעלי חיים רבים ביער לחפש מזון רב, אך לאו דווקא כדי לאכול אותו. הם רצים ללא הפסקה בין עץ לעץ, מסתירים דברים באדמה ונושאים אוכל בפיהם. התופעה המוזרה לכאורה הזו נקראת אגירה (Caching).
האגירה מתרחשת בעיקר בסתיו, כשהבלוטים (Acorns) בשלים ופירות היער מלאים בסוכר שייתן אנרגיה לגוף - זה הרגע האחרון לפני הקור הגדול ומסתבר שבעלי חיים רבים אוספים אז שפע של מזון, כשהוא זמין. אבל מה הם יעשו עם כמויות עצומות של מזון שלא יוכלו לאכול?
בדיוק אז מסתירים בעלי החיים הללו אוכל, מטמינים אותו במקומות שונים ושומרים לעצמם. ההטמנה מיועדת לקראת ימי החורף הקשים, כשהמזון יהיה נדיר ויהיה קשה מאוד למצוא אותו. הסיבה לכך קשורה לכך שהצמחים בחורף לא פורחים, אין פירות על העצים, החרקים נעלמים והשלג מכסה את האדמה.
דוגמה נהדרת מעולם הציפורים היא של ירגזי שחור-כיפה (Black-capped chickadee) שבמהלך עונת האגירה (Caching season) מחביא עד 80,000 זרעים במיקומים שונים. זה מבטיח לו שאם יתגלה מיקומם יאבד רק זרע אחד ולא כל המלאי. החוקרים, אגב, גילו שציפורים רבות נוהגות לעקוב אחרי מיקומי אגירה של ציפורים ובעלי חיים אחרים, בכדי לגנוב להם מהמזון בחורף.
הירגזי הוא ציפור עם יכולות זיכרון מדהימות שמאפשרות לה למצוא את הזרעים בעוד חודשים אחדים ואפילו מתחת לשלג. והממצא הכי מדהים שהתגלה הוא שההיפוקמפוס במוח הציפור, החלק האחראי על זיכרון מרחבי, גדל ב-30% בכל סתיו. זה קורה באמצעות היווצרות של נוירונים חדשים שמגדילים את יכולת הזיכרון שלו. באביב, כשהצורך בזיכרון פוחת, ההיפוקמפוס מתכווץ לו בחזרה.
נקר הבלוטים (acorn woodpecker) מנקב חורים בגזע העץ היבש וטומן בתוכם בלוטים אחד אחד, עד שנוצר לו בגזע ארון מטבח שלם. גם עורבני השיחים (scrub jay) זוכר את המיקום של אלפי מטמוני מזון שהכין לעצמו והוא גם יודע להבחין בין מטמון מלא למטמון שהתרוקן, כך שלא יבזבז זמן על מטמון ריק.
גם קיק אגוזים אמריקאי (Clark's nutcracker) זוכר כשלושים אלף מטמונים של זרעים שפיזר בסתיו על שטח הררי עצום. הסנאים, לעומתו, שוכחים חלק ניכר מהבלוטים שהסתירו. הבלוטים הנשכחים הללו נובטים והופכים לעצי אלון. כך יוצא שמבלי לדעת זאת, מסייעים הסנאים לנטיעות של עצים חדשים ביערות.
יש מכרסמים שפיתחו אפילו אמצעי זהירות מגנבים. מסתבר שסנאי אפור שמבחין שמישהו צופה בו מבצע אגירה מדומה, מחפה באדמה בלי בלוט ביד ומרמה את הצופה.
האמת שלא רק המכרסמים והציפורים אוגרים. בחודשי הקור, גם השועל אוגר שאריות טרף מתחת לעלים, סומך על הקרקע הקרה שמעכבת את הריקבון וחוזר לאכול אותן בתוך ימים ספורים. גם הצחל נועץ את טרפו על קוצים לאורך כל השנה, באגירה שאינה תלויה בעונה.
אז אגירה היא לא טפשות או חזירות של בעלי חיים. נהפוך הוא - מדובר בתכנון, הישרדות והתארגנות לבאות ולא פעם גם תחרות והטעייה זהירה של יריבים. אלפי דורות של אגירה כזו הם שמאפשרים לחלק מבעלי החיים הללו לשרוד, להתרבות ולהמשיך ולהתקיים עד ימינו.
קראו עוד בתגית מכרסמים ובתגית ציפורים.
עם בוא הסתיו מתעוררים בעלי חיים רבים ביער לחפש מזון רב, אך לאו דווקא כדי לאכול אותו. הם רצים ללא הפסקה בין עץ לעץ, מסתירים דברים באדמה ונושאים אוכל בפיהם. התופעה המוזרה לכאורה הזו נקראת אגירה (Caching).
האגירה מתרחשת בעיקר בסתיו, כשהבלוטים (Acorns) בשלים ופירות היער מלאים בסוכר שייתן אנרגיה לגוף - זה הרגע האחרון לפני הקור הגדול ומסתבר שבעלי חיים רבים אוספים אז שפע של מזון, כשהוא זמין. אבל מה הם יעשו עם כמויות עצומות של מזון שלא יוכלו לאכול?
בדיוק אז מסתירים בעלי החיים הללו אוכל, מטמינים אותו במקומות שונים ושומרים לעצמם. ההטמנה מיועדת לקראת ימי החורף הקשים, כשהמזון יהיה נדיר ויהיה קשה מאוד למצוא אותו. הסיבה לכך קשורה לכך שהצמחים בחורף לא פורחים, אין פירות על העצים, החרקים נעלמים והשלג מכסה את האדמה.
המכרסמים והציפורים
אז מיהם בעלי החיים שאוגרים? - אלה בעיקר מְכַרְסְמִים (Rodents) וציפורים. הסנאי האפור, למשל, מסתיר אלפי בלוטים באדמה. סנאי האדמה המפוספס (chipmunk) ממלא את פיו כל כך, עד שהלחיים שלו מתנפחות.
דוגמה נהדרת מעולם הציפורים היא של ירגזי שחור-כיפה (Black-capped chickadee) שבמהלך עונת האגירה (Caching season) מחביא עד 80,000 זרעים במיקומים שונים. זה מבטיח לו שאם יתגלה מיקומם יאבד רק זרע אחד ולא כל המלאי. החוקרים, אגב, גילו שציפורים רבות נוהגות לעקוב אחרי מיקומי אגירה של ציפורים ובעלי חיים אחרים, בכדי לגנוב להם מהמזון בחורף.
הירגזי הוא ציפור עם יכולות זיכרון מדהימות שמאפשרות לה למצוא את הזרעים בעוד חודשים אחדים ואפילו מתחת לשלג. והממצא הכי מדהים שהתגלה הוא שההיפוקמפוס במוח הציפור, החלק האחראי על זיכרון מרחבי, גדל ב-30% בכל סתיו. זה קורה באמצעות היווצרות של נוירונים חדשים שמגדילים את יכולת הזיכרון שלו. באביב, כשהצורך בזיכרון פוחת, ההיפוקמפוס מתכווץ לו בחזרה.
נקר הבלוטים (acorn woodpecker) מנקב חורים בגזע העץ היבש וטומן בתוכם בלוטים אחד אחד, עד שנוצר לו בגזע ארון מטבח שלם. גם עורבני השיחים (scrub jay) זוכר את המיקום של אלפי מטמוני מזון שהכין לעצמו והוא גם יודע להבחין בין מטמון מלא למטמון שהתרוקן, כך שלא יבזבז זמן על מטמון ריק.
גם קיק אגוזים אמריקאי (Clark's nutcracker) זוכר כשלושים אלף מטמונים של זרעים שפיזר בסתיו על שטח הררי עצום. הסנאים, לעומתו, שוכחים חלק ניכר מהבלוטים שהסתירו. הבלוטים הנשכחים הללו נובטים והופכים לעצי אלון. כך יוצא שמבלי לדעת זאת, מסייעים הסנאים לנטיעות של עצים חדשים ביערות.
יש מכרסמים שפיתחו אפילו אמצעי זהירות מגנבים. מסתבר שסנאי אפור שמבחין שמישהו צופה בו מבצע אגירה מדומה, מחפה באדמה בלי בלוט ביד ומרמה את הצופה.
האמת שלא רק המכרסמים והציפורים אוגרים. בחודשי הקור, גם השועל אוגר שאריות טרף מתחת לעלים, סומך על הקרקע הקרה שמעכבת את הריקבון וחוזר לאכול אותן בתוך ימים ספורים. גם הצחל נועץ את טרפו על קוצים לאורך כל השנה, באגירה שאינה תלויה בעונה.
אז אגירה היא לא טפשות או חזירות של בעלי חיים. נהפוך הוא - מדובר בתכנון, הישרדות והתארגנות לבאות ולא פעם גם תחרות והטעייה זהירה של יריבים. אלפי דורות של אגירה כזו הם שמאפשרים לחלק מבעלי החיים הללו לשרוד, להתרבות ולהמשיך ולהתקיים עד ימינו.
קראו עוד בתגית מכרסמים ובתגית ציפורים.
