מהו מטוס התדלוק?
מטוס תדלוק (Refueling plane) הוא מטוס המשמש לתדלוק אווירי, פעולה של העברת דלק מכלי טיס אחד לאחר, בזמן טיסה.
התדלוק האווירי מאפשר הגדלה משמעותית של טווח הטיסה והיא מסייעת למטוסי קרב לבצע פעולות צבאיות הרחק משדות התעופה שמהם יצאו. מדובר בפעולה שיש לה עלויות גבוהות והסיכון בה גדול יותר. משום כך משתמשים כיום בתדלוק אווירי רק במטוסים צבאיים.
אחד ממטוסי התדלוק המוכרים בעולם היה הבואינג KC-135 סטרטוטנקר (Boeing KC-135 Stratotanker), ששימש במשך שנים רבות לתדלוק ותובלה בליל האוויר והצבא והאמריקאי, כמו גם בחילות אוויר נוספים.
שיטת הבום - הראשונה, שהמציאו האחים האנטר, עושה שימוש ב"בום" (Boom), סוג של מוט תדלוק שיוצא ממטוס התדלוק ומתחבר למטוס המתדלק. יתרונה של שיטת הבום הוא היכולת להעביר בה כמות גדולה מאד של דלק, בזמן קצר מאוד. שיטה זו מכונה לעתים "מתדלק זכר".
שיטת הסל - השיטה השנייה, שהמציא קובהאם, היא שיטה המשתמשת בסל (Drouge and Probe). בשיטה זו המטוס המתודלק מתמרן, עד שהדוקרן מתחבר לעוגן, מעין מתאם שנראה כמו כדור נוצה, וניתן להעביר בהם דלק. בגמר התדלוק מאיטים המטוס או המטוסים המתודלקים, את מהירות טיסתם, וכך הם מתנתקים מהצינור.
יתרונותיה של שיטת הסל הם באפשרות שלה לתדלוק מקבילי, בה שני מטוסים מתדלקים בו-זמנית. שיטה זו היא גם היחידה שמאפשרת תדלוק של מסוקים באוויר. חסרונה העיקרי של שיטת קובהאם נעוצה בכך שהיא אטית יותר משיטת הבום. השיטה מכונה גם "מתדלק נקבה".
שיטת כנף אל כנף - השיטה השלישית, שכיום לא משתמשים בה, היא התדלוק "כנף אל כנף". השיטה, שהייתה בשימוש בכמה מפציצים סובייטיים בעבר, יצאה כליל משימוש. בשיטה זו שוחרר צינור גמיש מקצה הכנף והצינור נתפס אל נועלן מיוחד המורכב בקצה הכנף של המטוס השכן. לבסוף הופעלו משאבות הדלק ובוצע העברת הדלק.
מטוס תדלוק (Refueling plane) הוא מטוס המשמש לתדלוק אווירי, פעולה של העברת דלק מכלי טיס אחד לאחר, בזמן טיסה.
התדלוק האווירי מאפשר הגדלה משמעותית של טווח הטיסה והיא מסייעת למטוסי קרב לבצע פעולות צבאיות הרחק משדות התעופה שמהם יצאו. מדובר בפעולה שיש לה עלויות גבוהות והסיכון בה גדול יותר. משום כך משתמשים כיום בתדלוק אווירי רק במטוסים צבאיים.
אחד ממטוסי התדלוק המוכרים בעולם היה הבואינג KC-135 סטרטוטנקר (Boeing KC-135 Stratotanker), ששימש במשך שנים רבות לתדלוק ותובלה בליל האוויר והצבא והאמריקאי, כמו גם בחילות אוויר נוספים.
סוגי תדלוק אווירי
ברבות השנים נוצרו כמה שיטות לביצוע תדלוק אווירי:
שיטת הבום - הראשונה, שהמציאו האחים האנטר, עושה שימוש ב"בום" (Boom), סוג של מוט תדלוק שיוצא ממטוס התדלוק ומתחבר למטוס המתדלק. יתרונה של שיטת הבום הוא היכולת להעביר בה כמות גדולה מאד של דלק, בזמן קצר מאוד. שיטה זו מכונה לעתים "מתדלק זכר".
שיטת הסל - השיטה השנייה, שהמציא קובהאם, היא שיטה המשתמשת בסל (Drouge and Probe). בשיטה זו המטוס המתודלק מתמרן, עד שהדוקרן מתחבר לעוגן, מעין מתאם שנראה כמו כדור נוצה, וניתן להעביר בהם דלק. בגמר התדלוק מאיטים המטוס או המטוסים המתודלקים, את מהירות טיסתם, וכך הם מתנתקים מהצינור.
יתרונותיה של שיטת הסל הם באפשרות שלה לתדלוק מקבילי, בה שני מטוסים מתדלקים בו-זמנית. שיטה זו היא גם היחידה שמאפשרת תדלוק של מסוקים באוויר. חסרונה העיקרי של שיטת קובהאם נעוצה בכך שהיא אטית יותר משיטת הבום. השיטה מכונה גם "מתדלק נקבה".
שיטת כנף אל כנף - השיטה השלישית, שכיום לא משתמשים בה, היא התדלוק "כנף אל כנף". השיטה, שהייתה בשימוש בכמה מפציצים סובייטיים בעבר, יצאה כליל משימוש. בשיטה זו שוחרר צינור גמיש מקצה הכנף והצינור נתפס אל נועלן מיוחד המורכב בקצה הכנף של המטוס השכן. לבסוף הופעלו משאבות הדלק ובוצע העברת הדלק.
