» «
כרובית
מה ההיסטוריה של הכרובית?



הכרובית (Cauliflower) היא אחד מסוגי הירק הבריאים ביותר וגם מקור למאכלים טעימים מאד. אבל מאיפה היא באה?

מוצאה המדויק לא ידוע בדיוק, אם כי הסברה היא שהכרובית בויתה מכרוב הבר שבאגן הים התיכון.
איכשהו השתרשה הדעה שהיא נולדה או לפחות התגלתה לראשונה באי קפריסין, אם כי הנושא רחוק מלהיות מוסכם.

כך או כך, אנשי יוון העתיקה כללו אותה בתפריט שלהם. הרומאים, שהמשיכו את המסורת הקלאסית שלהם, גם בתחום הקולינרי, אימצו לשולחנם את הפרח או הלב של הכרובית, כלומר החלק הלבן שלה.

עם הזמן החלו לצרוך אותה בהתלהבות באיטליה, לאחר שהבינו שגם העלים והגבעולים הירוקים שלה הם טעימים - גם בבישול וגם כחלק מסלט נא.

בנדידתה ההיסטורית באירופה הגיעה הכרובית במאה ה-16 לצרפת ולשולחנו של המלך לואי ה-14. היא אומצה בהתלהבות בממלכה הצרפתית וחקלאי חבל ברטאן שבצפון-מערב צרפת הפכו למומחים בגידול כרוביות.

בתחילת המאה ה-19 הגיעה הכרובית עד הודו ואז החלו לגדל שם זן של כרובית שהותאם לאקלים החם והלח של תת היבשת ההודית.

בימינו מגדלים כרובית בעיקר בשל התפרחת שלה. מבושלת או מטוגנת, כבושה, אפויה או טריה וקצוצה לתוך סלט - הכרובית היא ממלכות הבריאות של המטבח שלנו.


הנה תולדות הכרובית והגידול שלה:

https://youtu.be/EM0AUU5W6iw
מרשמלו
איפה נולד המרשמלו?



המרשמלו הוא מהממתקים העתיקים בהיסטוריה. כבר במצרים העתיקה ייצרו ממתקי מרשמלו. באותם זמנים לא כל אחד יכול היה ליהנות ממנו, כי במצרים העתיקה המרשמלו נחשב למעדן מיוחד, שרק לבני בית המלוכה נשמרה הזכות להתפנק איתו.

את המרשמלו נהגו להכין בעבר משורש צמח החוטמית, שהוסיפו לו סירופ תירס, חלבון ביצה מוקצף וסוכר. כיום הג'לטין והאגר מחליפים את שורש המרשמלו.

את שמו קיבל הממתק משילוב מוזר בין צרפתית ואנגלית. המשמעות של המילה "מארש" בצרפתית היא בִּיצָה. מה הקשר? - השורש של צמח החוטמית, שממנו יצרו בעבר את המרשמלו, גדל בביצות. פירוש סוף המילה "מלו", הוא באנגלית "רך".

אגב, בימינו לא כולם אוכלים את הממתק הזה ואנחנו ממש לא מדברים על דיאטה או הימנעות מסוכר. האגר שבמרשמלו עשוי מאצות ים, אבל הג'לטין עשוי מעצמות של בעלי חיים, כך שצמחוניים וטבעונים לא נוהגים לאכול את הממתק הזה.


הנה תולדות המרשמלו בעברית:

https://youtu.be/fmI9erVhCB0?t=6m32s&end=9m07s


וכך מייצרים את סוכריות המרשמלו:

http://youtu.be/K4qqm26mEtA?t=26s
פיצה
איך נולדה הפיצה?



היא אחד מהמאכלים האהובים בעולם כולו. הפיצה (Pizza) נולדה באיטליה של ימי הביניים, אבל יש לה שורשים עתיקים הרבה יותר. היסטוריונים סבורים שכבר במאה ה-6 לפני הספירה השתמשו היוונים ואולי הפרסים במאפי בצק כבסיסים להגשה של מאכלים.

מאז רווח המנהג ברחבי אגן הים התיכון ובמהלך השנים הוא הגיע עד התרבויות הערביות שבצפון אפריקה. כולם גילו את הטעם המצוין של בצק מרודד מקמח ועם השנים גם מבצק שמרים, שנאפה על גבי האבן החמה. בהמשך נולד הטאבון, תנור האפייה מאבן. הבצקים המרודדים החלו נאפים בעוד ועוד מקומות, כשבהם מגולגלים או מונחים מעליהם מאכלים שונים.

במאה ה-10 לספירה, כשכבשו המורים, מוסלמים מצפון אפריקה, חלקים מדרום איטליה, הם הביאו עימם את הפיתה. לא לחינם יש דמיון בין המילים פיתה ופיצה - מילה נולדה בנאפולי, העיר שבה תוקם הפיצריה הראשונה בעולם.

האיטלקים ירשו אמנם מהאימפריה הרומית את המנהג להכין מאפים מרודדים, אבל המפגש עם הפיתה הערבית המלאה בכל-טוב הצית את הדמיון האיטלקי והם שכללו את מאפה הפיצה מאז עד לדרגת אמנות. ההבדל הוא שהם לא מלאו את הפיתה במאכלים או גלגלו אותם בתוכה, אלא הניחו מעל הבצק את התוספות וכך אפו אותם ביחד. יום הולדת שמח! הפיצה נולדה!

הפיצות הראשונות החלו לכלול ירקות וגבינות מגוונים. על ה"פיצה ביאנקה", הפיצה הלבנה, בצק בלבד, החלו להניח את שני המרכיבים שיהפכו אותה לסנסציית שולחן כה פופולארית - רוטב שנעשה מהעגבניות, ירק שהגיע לא מזמן מאמריקה, "העולם החדש", ועם גבינת המוצרלה. המוצרלה הגיעה לאיטליה מהודו, שם היא הוכנה מחלב הבאפלו. כך נולדה בנאפולי פיצת ה"נאפוליטנה" - הפיצה הנפוצה בעולם.

ועדיין, הפיצה נחשבה אז למאכל עממי שהאצילים לא נהגו לאכול. השינוי הגיע במאה ה-18, כשמלכת נאפולי, מריה קרולינה, התאהבה בפיצה. היא החלה להגיש פיצות לאורחיה ובהדרגה החלו גם בני המעמד העליון באיטליה "להתמכר" לטעם של הפיצה הנאפוליטנית.

מאה אחר כך, לקראת סוף המאה ה-19, התענגו אומברטו הראשון ומשפחתו, מלכי איטליה הראשונים, על הפיצות שהכין לבני הארמון רפאל אספוזיטו, אופה הפיצות הגדול של התקופה. על הפיצה שהייתה חביבה במיוחד על מלכת איטליה, מרגריטה דה סבויה, נהג רפאל להניח עגבניות, גבינת מוצרלה ובזיליקום (ריחן). הוא קרא לפיצה "פיצה מרגריטה", על שמה של המלכה. כיאה לעידן הלאומיות, הפיצה הזו הייתה פיצה לאומית - עם הלבן של הגבינה, האדום של העגבנייה והירוק של הבזיליקום, היא "נצבעה" כולה בצבעי הדגל האיטלקי.

כשבסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, היגרו רבים מהאיטלקים לאמריקה, הפכה הפיצה למאכל פופולרי גם שם. מהגרים איטלקים החלו לפתוח פיצריות זולות ומשביעות והמאכל הפך למאכל רחוב אמריקאי מוביל.

בשנות ה-40 יתחילו להכין שם את הפיצות דמויות הפאי - פיצות עם בצק עבה. אמנם הטעם הנפלא והמאוזן של הפיצה האיטלקית הדקיקה נעדר מהן, אבל הפיצות עבות הבצק נמכרו היטב, היו משביעות מאד וזולות להפליא ומשום כך הן התאימו לתקופה. כיום חלק גדול מהפיצות שנמכרות ברחבי העולם הן פיצות אמריקניות בסגנון זה, במיוחד ברשתות הפיצה העולמיות שמשווקות אותן בהצלחה.


הנה תולדות הפיצה:

https://youtu.be/yzS4YQ45EyQ


מהמאה ה-18 הפכה הפיצה למאכל הנפוץ בעולם:

https://youtu.be/mxR3aGGBXt0


מפרקים את התפתחות הפיצה לפרטים:

https://youtu.be/PRn5iONxSQQ


סרטון אנימציה עם ההיסטוריה של הפיצה:

https://youtu.be/DtkG_Md6Ykk


השינויים שחלו בפיצה במהלך אלפי שנים:

https://youtu.be/XVX0tKmjQN8


העיר האיטלקית נאפולי טוענת לבכורה על הפיצה:

https://youtu.be/JZoruOm3_5w
חקלאות בעל
מהי חקלאות בעל ואיך היא קשורה ללחם?



חקלאות בעל, המוכרת גם בכינוי "פלחה", היא צורת גידול חקלאית שמבוססת על השקיית הגידולים החקלאיים במשקעים טבעיים בלבד. חקלאות כזו מסתפקת בהשקייה ישירה, ללא אגירה של מים או הזרמתם לחלקות בשדה.

מקור שמה של חקלאות הבעל הוא כפי הנראה מהשם של אל הפיריון והסערה הכנעני "בעל". העובדה שהחקלאים הקדמונים ראו בהענות האל לתפילות שלהם את מקור התנובה בשדותיהם היא שקישרה ככל הנראה את החקלאות הזו בעזרתו של האל "בעל".

בישראל נחשבת החיטה כגידולים החקלאיים הנפוצים ביותר בחקלאות בעל וממנה מכינים את הלחם.


הנה תחילת הגדילה של החיטה בגשמי החורף:

http://youtu.be/gdHNpfdTNME


והנה סרטון של שדות החיטה המלאים בחורף:

http://youtu.be/HDMD9aAUCN0


הנה סרטון של קציר החיטה שגודלה בחקלאות בעל:

http://youtu.be/aK3iwDjQ1Kc

תולדות האוכל

קטשופ
מאיפה בא הקטשופ?



הייתם מאמינים שהקטשופ כלל בתקופות שונות מרכיבים כמו דגים, חצילים, שעועית, תות שדה, אגוזים, פטריות, בירה ואפרסקים?

ועגבניות, אתם בטח שואלים? - ובכן, הן לא היו בקטשופ עד לפני מאה ומשהו שנים.

והייתם קונים את העובדה שבשלב מסוים הקטשופ נמכר בבתי המרקחת בתור תרופה מגד שיעול?

אבל בואו נתחיל מהתחלה - הסיפור המשונה של אחד הרטבים הפופולאריים בעולם מתחיל אי-שם באלף הראשון לספירה. לא ברור מתי הקטשופ הראשון נוצר. אחת הגרסאות מדברת על המאה ה-6 לספירה, אבל המון שנים הוא נותר רוטב אי-שם במאה ה-17 נוצר בסין תבשיל מעורבב שהכיל דג כבוש עם שלל תבלינים. הם קראו לרוטב הדגים שלו "קיסאפ", בסינית "רוטב חצילים".

מלחים בריטים שהפליגו במאה ה-18 למלזיה, ארץ בדרום-מזרח אסיה, לקחו עימם הביתה את רוטב הדגים הזה והודיעו בבריטניה שקוראים לו "קטשאפ", או כמו שאנו אומרים בעברית "קטשופ"...

במסמכים משנת 1740 מצוין כבר שרוטב הקטשופ הפך למרכיב מרכזי במטבח הבריטי. באופן כללי ניתן לומר שבמשך כ-100 שנה כינו באנגליה כל מיני רטבים שהגיעו מאסיה בשם "קטשופ". הם לא הוטרדו מהעובדה שכל אחד מהרטבים הללו כלל מרכיבים אחרים.

רק במאה ה-19 מישהו, בארצות הברית דווקא, החליט להוסיף לרוטב האסייתי ההוא רסק עגבניות. בספר הבישול האמריקאי "ספר בית הסוכר" מ-1801 כבר כללו את העגבניות במרכיבי רוטב הקטשופ. במטבח האמריקאי, חובב העגבניות המושבע, זה הלך ותפס. במהלך השנים החליפה העגבנייה רבים מהמרכיבים המקוריים והמזדמנים של רוטב הדגים ההוא, כולל הדגים עצמם...

בשנת 1837 קם המפעל הלאומי הראשון שייצר ושיווק קטשופ לכל אמריקה. 40 שנים אחר-כך החלה חברת היינץ לשווק את הקטשופ שייצרה והפכה ליצרן המזוהה ביותר עם הרוטב המתקתק ועתיר העגבניות, שלא נותר בו כמעט שום מרכיב מהרוטב הסיני ההוא, שהגיע ממלזיה...


הנה סיפור המצאת הקטשופ:

https://youtu.be/hSYsgCyjvDg


ההיסטוריה של הקטשופ והמרכיבים המוזרים שפעם היו בו:

https://youtu.be/hzH2_S4ZaQA
לחם
מי המציא את הלחם?


יתכן שהלחם (Bread) הוא ההמצאה הגדולה ביותר בתחום המזון. כמובן שלא ידוע מי המציא אותו, שכן היה זה בטרם נרשמה ההיסטוריה, בתקופה שנקראת פרהיסטוריה.

אבל הממצאים הארכאולוגיים המוקדמים ביותר של לחם הם מאירופה של תקופת האבן המאוחרת. זה היה לפני בערך 30,000 שנים ודי ברור שהיה אז מדובר בלחם ללא תפיחה, כלומר לא ידעו עדיין על השימוש בשמרים להכנת הלחם. הממצאים הארכאולוגיים מאז מראים שמקור הקמח היה בצמחים שונים, שהם עשירים בעמילן, ביניהם ככל הנראה שרך וסוף.

את בעיית הלחם שמתייבש במהירות פתרו במצרים העתיקה, כשהמציאו את הטוסט. את הלחם שלא זקוק לתפיחה ארוכה ונאפה במהירות פתרו בשנת 1920, כשהמציאו את הבאגט, אותו לחם רזה וארוך שמוכרים בצרפת כשהוא עדיין חם מהאפייה על הבוקר.

כך או כך, הידע והיכולת לעבור ממזון צמחי טרי, שנוטה להתקלקל במהירות, למוצר מיובש כמו לחם, שניתן לשמור לאורך זמן, הוא שביטל את התלות בתנאים סביבתיים ובשינויי העונות. ביחד עם גורמים נוספים, העובדה המשמעותית הזו עתידה להביא עם השנים, לשינויים דמוגרפיים עצומים.


כך התפתח הלחם שאנו אוכלים:

https://youtu.be/qylxpwNhFYI?t=52


ולמה במסעדות מגישים לחם בהתחלה:

https://youtu.be/h4CVX9jfqR8
וומיטוריום
למה נדרש לרומאים חדר הקאות?



הרומאים העשירים אהבו מאד לאכול. הם אכלו במשך שעות ארוכות והארוחות שלהם היו כבדות ובעלות מנות רבות. אותם עשירים רומיים נהגו לסעוד תוך רביצה על ספות מפנקות ואכלו כך סעודות ענק ומלאות פינוקים. אך כיוון שכרסם התמלאה במהירות, היו מהם שתאוות הזלילה גרמה להם להקיא, כדי לפנות מקום לעוד מאכלים.

עד כדי כך ההקאה הייתה נהוגה בארוחות העשירים של רומא, עד שהתפתח מיתוס שלפיו הם נהגו לבנות בבתי הפאר הרומיים חדר מיוחד בבית, חדר שהם כינו וומיטוריום (vomitorium) ושנועד להקאות.. אבל זה כלל לא נכון - הבלבול רווח בציבור משום שהיציאות של התיאטרון הרומי נקראות גם הן וומיטוריום, באותו מובן (הקאה). אך איש לא הקיא בהן.. לרומאים הן הזכירו את ההקאה של הקהל מהאיצטדיון או התיאטרון. אלו היו מעברי היציאה שמהם מקיא התיאטרון את הקהל אל הרחוב...

כלומר, העשירים הרומיים אכן היו מרוקנים את קיבתם לעיתים, כדי לשוב לסעודה הלא-נגמרת שלהם. אבל זה לא קרה בוומיטוריום הביתי, כי לא היה כזה, אלא בכלי הקאה שהוגשו להם על ידי העבדים שלהם..


הנה סרטון קצר על נימוסי השולחן האמיתיים והמוזרים של הרומאים:

http://youtu.be/TFo4-N3EwsU


והנה מקצוע רומי אמיתי - מוכר צואת העשירים, שמרכיביה היו טובים מהאוכל של העניים:

http://youtu.be/IHPdLTrAYrM
שוקולד
איך התגלה השוקולד?



בני המאיה של דרום אמריקה היו הראשונים בעולם שהפיקו שוקולד מפולי הקקאו. השוקולד שלהם היה שונה מאוד מהשוקולד המוכר לנו כיום, ולמעשה מדובר במשקה שוקולד נוזלי ומריר. המאיה אהבו והעריכו כל כך את משקה השוקולד שלהם, שהם כינו אותו "משקה האלים". בממצאים ארכיאולוגים התגלו דמויות של מלכים ואלים של בני המאיה, לוגמים את משקה השוקולד.

לצורך הפקת השוקולד, הם טחנו את פולי קקאו ועירבבו אותם עם מים ועם חומרים שונים כגון: קמח, תירס, וניל וצ'ילי. את התערובת שנוצרה הם העבירו במהירות מכלי לכלי עד שהיה נוצר עליה קצף סמיך, בשלב זה המשקה היה מוכן לשתייה. המאיה לא הוסיפו סוכר לשוקולד שלהם ולכן טעמו היה מריר. גם האצטקים נהגו לטחון את פולי הקקאו ולהכין מהם משקה מר ומתובל בצ'ילי. הם קראו למשקה שהרגיע כאבי בטן וכאבים שונים צ'וקואטל וממנו הגיע השם לשוקולד של ימינו.

במאה ה-16 הביאו הכובשים הספרדים את פולי הקקאו לאירופה. גם האירופאים הכינו מהם את משקה הקקאו, אבל אצלם נוספה מתיקות על ידי הסוכר.

רק בהולנד של תחילת המאה ה-19 נוצרה חמאת הקקאו שאיפשרה לשוקולד להפוך למוצק. השוקולד המוצק של אז היה טעים ומוכר לנו בתור שוקולד מריר. כשהתאחדו יצרן השוקולד רודולף לינט וממציא אבקת החלב אנרי נסטלה, והמציאו את שוקולד החלב, הם הפכו אותו לממתק המבוקש ביותר בעולם.

בהמשך באו המצאות שוויצריות נוספות, כמו שוקולד הטובלרון שנולד ב-1908, וקיבל את צורת הפסגה המשולשת של הר המטרהורן שבאלפים של שווייץ. לצדו קיבע מבחר של שוקולדים שוויצריים איכותיים ונמכרים ביותר, את מעמדו של השוקולד השוויצרי בתור השוקולד המבוקש והאהוד ביותר בעולם.


הנה סרטון על תולדות השוקולד:

http://youtu.be/XrIFGfZyvGs


ההיסטוריה של השוקולד בסרטון מתורגם:

https://youtu.be/ibjUpk9Iagk


עוד תיאור היסטורי של תולדות השוקולד:

http://youtu.be/9g3q-KcFlt4


הנה פרסומת מבנגלדש המשלבת את תולדות השוקולד:

http://youtu.be/TsRO8dLZn64


פופקורן
מי גילו את הפופקורן?



משערים שהאצטקים של דרום אמריקה הם שהכינו את הפופקורן (Popcorn) ראשונים. קולומבוס היה הראשון שדיווח למערב על הפופקורן שקיבל מהאצטקים, ביחד עם זר פרחים.

כפי הנראה מילא הפופקורן תפקיד חשוב בתרבות האצטקית ובטקסים של אימפריה הזו. האצטקים יצרו המון סוגי קישוטים מגרעיני הפופקורן המתפוצצים בלבן. משרשראות ופסלים ועד לעיטור כובעים הם יצרו בעזרתם. אפילו בטקסים שלהם שולבה השלכת פופקורן אל האש, כקורבן לאלים.

אולי זה מוזר אבל מעבר לתפקידים הפולחניים והקישוטיים שלו, לא נמצאה עדיין עדות לכך שהתרבות המופלאה הזו הבינה שניתן גם לאכול את הפופקורן וליהנות מטעמו המצוין.

כשכבר החלו לאכול אותו, הפופקורן האינדיאני שהוכן מעל האש הפתוחה, היה יבש וחרוך - לא משהו שהיה נחשב טעים לחך שלנו... רק בסוף המאה ה-19 המציאו את מכונת הפופקורן. היא השתמשה בקיטור ובצירוף חמאה עם מלח נוצר הפופקורן מהסוג שגם אנו אוהבים.


הנה תולדות הפופקורן בדרום אמריקה:

https://youtu.be/HXKz1h2gxXg


וכך הפך הפופקורן לחטיף העולמי של הקולנוע:

https://youtu.be/Kgvu5mg5TLY
למה פחדו מהעגבניות בעבר?



איך שזמנים משתנים... האגדה מספרת שבשנת 1820 זכה הקולונל האמריקני רוברט ג'ונסון לשם של גיבור, רק משום שהעיז לאכול עגבניות ללא חשד ובפומבי. אם היום אנו נותנים את הקטשופ מבוסס העגבניות לכל דרדק והעגבניה היא מהבולטות בתזונת הילדים והמבוגרים כאחד, העגבניות נחשבו באותה תקופה לרעילות.

אבל הקולונל האמיץ החליט להוכיח שהעגבניות אינן מסוכנות לבני אדם. הוא התייצב למול ציבור אקראי שנאסף מולו, על מדרגות בית המשפט של העיר סיילם בניו-ג'רזי, והחל לאכול את העגבניה שבידו. הקהל ההמום הביט בו במבט ששילב הערצה, עם רחמים על מותו המתקרב. למותר לשער שמלבד כמה כתמים על חולצתו, הקולונל יצא מהסיפור עם בטן מלאה ובריאות מצוינת...

ואכן, כשהגיעה העגבניה לאירופה, הישר מיבשת אמריקה שבה היא בוייתה לראשונה, היא לא התקבלה יפה. ממש כמו את החציל, שהגיע מהודו, האירופאים קיבלו אותה בחשד. גם צבעם של השניים וגם משהו במרקם המשונה שלהם, גרמו לנוצרים של אירופה ואמריקה לחשוד שהם רעילים.

אבל העגבניה היא חלק ממשפחת הסולניים. בני משפחה נוספים מהמשפחה הזו אנו אוכלים, ביניהם החציל, הפלפל ותפוח האדמה.

אבל זה לא היה העניין היחידי שנקשר בירק הכל כך משמעותי במטבח המודרני שלנו. הן הנוצרים והן יהודים אדוקים בדתם, החרימו את העגבנייה במשך מאות שנים, משום שהאמינו גם שאכילתה מעוררת פריצוּת והתנהגות לא מוסרית. הצבע האדום, אנחנו כבר יודעים, מגרה אנשים. היו רבים שאף האמינו שהיא מכילה דם. בכל מקרה, העגבניה באדום לוהט נראתה לרבים מדי דבר מוגזם.


הנה הפחד ההיסטורי מהעגבנייה:

https://youtu.be/f87iQnfGUbg


האגדה על הקולונל האמיץ:

https://youtu.be/LGH414fye5Q


בארץ אפילו המילה עגבניה עוררה מחלוקות קשות:

https://youtu.be/vRg5EVlLtZk


היום צריך להגן על העגבניות מפני וירוס שפוגע בהן קשות:

https://youtu.be/Hjdj577mzAY


וכך מגדלים אותן בסרט תיעודי קצר:

https://youtu.be/VFfqgAeD5p4?long=yes
איך ומה אכלו בטירות של ימי הביניים?



בעוד האיכרים העניים אוכלים מזון דל, בטירות האצילים של ימי הביניים נהגו לערוך משתאות ולאכול ארוחות פאר עמוסות מזון. גם בארוחות רגילות וגם במשתאות, תמיד הודגשו ההבדלים בין הסועדים. במשתה נהגו לפאר את הנדיבות של האדון ולהדגיש את העושר והפאר שלו, גם בנגינה ובשירה בשעת הארוחה ואחריה.

לרוב שימש לארוחות כאלה האולם המרכזי של הטירה. האצילים ועוזריהם החשובים ביותר נהגו לשבת על במה מוגבהת, ליד השולחן המרכזי והמפואר. הם נהגו לסעוד בכלים מעוצבים ויקרים.

ליד הבמה, מונמכים בגובהם, ישבו העובדים הפשוטים יותר. הם אכלו מכלי עץ פשוטים וזכו למנות הפשוטות יותר. מדי פעם נהגו להשליך עצמות לכלבי הטירה שאכלו על הרצפה. המשרתים והעובדים הזוטרים אכלו במטבח או בחדר אוכל קטן למשרתים.


הנה חדר האוכל בטירה מימי הביניים:

https://youtu.be/XCgNPSDXjx4


מה אכלו בימי הביניים?

http://youtu.be/UH3qOvoB7oQ


והנה סרטון הומוריסטי אבל מבוסס על ממצאי היסטוריונים, שמראה ארוחה "אופיינית" בטירה:

http://youtu.be/Xff4Z5xMMro


סרט תיעודי על האוכל בימי הביניים:

https://youtu.be/tTXKAYO6Z80?long=yes
איך הפכה המצה העגולה למרובעת?



המצה (Butter) לא תמיד הייתה מרובעת. במקור היא הייתה בכלל עגולה. הסיפור של שינוי הצורה, הוא הרבה יותר מרתק ממה שניתן היה לחשוב, מכיוון שהוא כולל טכנולוגיה, ענייני הלכה ודת וגאוגרפיה מרתקת של תרבות המזון היהודית.

הסיפור מתחיל במאה ה-18. עד שנת 1760 היו המצות בעובי של 2 סנטימטר. אבל הן לא נשארו טריות והיה צריך להכין אותן בכל יום מחדש. כדי להימנע מקלקול המצות ומשאריות שהופכות לחמץ בפסח, החלו להכין מצות עם מעט מאד מים, עוד לפני החג.

אבל המצות הללו היו עבות. בשל היעדר המים, הן היו גם מאד קשות. בשנת 1838 פותחה "מכונת מצות". הממציא, מכונאי מחבל אלזאס שבצרפת, בשם רב איציק זינגר, ביסס אותה על שני גלילים גדולים, שבתוכם עבר הבצק. כך נוצרו במכונה מצות דקות מאד ופריכות. הרבנים של האזור אישרו את השימוש במכונה ומכיוון שבחבל היו גם יהודים גרמנים וגם צרפתים, החלו הקהילות היהודיות בצרפת ובגרמניה לצרוך בהתלהבות את המצות הללו.

כ-20 שנה אחר כך פותחה המכונה בווינה, שפרסה את המצות לגודל קבוע וגם יצרה בהן את הנקבים הקטנים, שמונעים את התפיחה. אז גם נוצרה הצורה המרובעת של המצה, שהייתה מצוינת לכשרות, מכיוון שלא הותירה שאריות שהפכו לחמץ. כך נפוצה ההמצאה עוד יותר, לקהילות שבאוסטריה, פולין וגליציה.

הכל יכול היה להיות מצוין, אלמלא החלו הרבנים להערים קשיים. הם ראו במכונה איום על הכשרות של הפסח. הם לא אהבו את הרעיון של מכונה שמכינה בצק, טענו שאדם הוא שצריך להכין מצות ולא מכונה וגם אמרו שבצק שנשאר במכונה יוצר חמץ. חוץ מזה הם חשבו שזו פגיעה במסורת היהודית העתיקה ודרשו להפסיק את העניין.

אבל כמו שקורה לא פעם כשאתה מנסה לעצור את הקידמה, דווקא התנגדות הרבנים פרסמה את המכונה החדשנית והמצות הטעימות שלה. כך היא עברה במהירות לקהילות באנגליה ואמריקה. עכשיו כבר אי אפשר היה לעצור את המכונה של המצות.


כך התפתחה המצה המודרנית והמרובעת:

https://youtu.be/svqvIRB4dbc


וכך אופים מצות היום מצות מסורתיות, בסגנון שלפני מכונת המצות:

https://youtu.be/WubSZpPDZ_Y
מי המציאו את השוקולד?



השוקולד התגלה בדרום אמריקה שם נהגו האצטקים לטחון את פולי הקקאו ולהכין משקה מר ומתובל בצ'ילי שהם קראו לו "צ'וקואטל", ששובש על ידי הכובשים הספרדים ל"שוקולד". הכובשים הללו הביאו את פולי הקקאו במאה ה-16 לאירופה והוסיפו לו סוכר.

בתחילת המאה ה-19 יצרו בהולנד את חמאת הקקאו שהבטיחה שהשוקולד יהיה מוצק ומריר - הגיע השוקולד המריר! בהמשך יצרו רודולף לינט, יצרן השוקולד, ואנרי נסטלה, ממציא אבקת החלב, את שוקולד החלב הראשון. סוף סוף נוצר מה שיהפוך לממתק הכי מבוקש בעולם.



הנה סיפורו של השוקולד:

https://youtu.be/ibjUpk9Iagk


סרטון על תולדות השוקולד:

http://youtu.be/XrIFGfZyvGs


ומצגת וידאו על ההיסטוריה של השוקולד:

https://youtu.be/68VKwcazQts


הנה "סוד השוקולד" - סרט לילדים על השוקולד:

http://youtu.be/_ixMuVcAGhA?long=yes
איך המציא רופא שיניים את המסטיק?



האמת. היא שהמסטיק נולד אצל היוונים הקדמונים, שלעסו כבר בימי קדם את השרף המתקתק של עץ המסטיק, שגדל אז בעיקר ביוון ותורכיה של היום.

כשהגיעו לאמריקה, זיהו האירופאים שבני השבטים האינדיאנים של צפון אמריקה נוהגים ללעוס שרף דמוי גומי, שהם מפיקים מחיתוך הקליפה של עץ האשוחית (Picea). זה היה סוג של גומי לעיסה פשוט וראשוני, מעין מסטיק טבעי. היום אנו יודעים שכבר בני המאיה נהגו ללעוס את שרף הגומי, שאותו הפיקו משרף עץ הספודיליה. השרף שלו מוכר יותר בשמו המקסיקני "צ'יקלה".

מתיישבי אמריקה הלבנים זיהו את העניין ולמדו מהם כיצד להשתמש בשרף של העץ ללעיסה. הם החלו מייצרים מסטיקים פשוטים ולמכור אותם כמוצרים.

למרבה האירוניה, את הפטנט של המסטיק המסחרי הראשון המציא דווקא רופא שיניים אמריקאי בשם וויליאם סמפל, שרקח מסטיק מנוסחה שכללה גם סוכר וליקוריץ. הוא האמין שלעיסת המסטיק תאמן את לסתות האנשים ותנקה את שיניהם...

אבל כנראה שרופאי שיניים הם לא יצרנים מצטיינים, כי הוא נכשל ולא הצליח להפוך את המסטיק הלא-ממש טעים שלו, למוצר.

את המצאת המסטיק ה"מודרני" מייחסים לאמריקאי אחר מניו יורק, בשם תומס אדמס. הוא ניסה לייצר במפעלו צעצועים משרף עץ הצ'יקלה. ברגע מסוים, אי שם בשנת 1871, הוא ניסה לטעום את חומר הגלם וגילה שזה נעים, שלא לומר טעים. בשנת 1869 היה אדמס הראשון שייצר מסטיק מסחרי מצליח. "גומי לעיסה" (Chewing gum) קראו לו אז. בתהליך ייצור מחוכם הוא הצליח להפוך את שרף הצ'יקלה למסטיק רך וגמיש, שגם שמר על טעמו זמן רב יחסית לעבר.

המוצר הזה הפך ללהיט ענק. חיילי ארצות הברית שנלחמו באירופה במלחמת העולם השנייה, נתנו מסטיקים ממנות הקרב שלהם, לתושבי היבשת ולאחר שהפכו פופולריים גם שם, הם אף סחרו בהם.

מאז שנות ה-50 מייצרים את המסטיקים מחומרים סינתטיים, במקום הצ'יקלה והשרפים הטבעיים האחרים. הטעמים נעשו יותר ויותר מגוונים, צבעים חדשים יצאו ומסטיקים בשלל צורות וגוונים נמכרו להמונים הלועסים.

בעברית תרגמו את Chewing gum ל"גומי לעיסה". עם השנים המציאו את ה-Bubble gum, בתרגום חופשי "מסטיק הבועות". זהו מסטיק שתוכנן כדי לאפשר ללועסים להפריח בועות. המפורסם מהמסטיקים האלה, אגב, הוא מסטיק "בזוקה".

כיום שוק המסטיקים הוא שוק ענקי, בכל העולם. בארצות הברית לבדה קיימים מעל 1,000 סוגי מסטיק שונים. מעל 2.5 מיליארד דולר מוציאים בכל שנה ילדי ארצות הברית לבדה על מסטיקים!

ואגב, השרף של עצים מסוימים מכיל חומרים שגורמים להזיות. תרבויות שונות ניצלו אותו בעבר לטקסים דתיים, להתעלות הרוח וליצירת אקסטזה פולחנית. החלק הזה לא הפך מסחרי...


הנה תולדות המסטיק:

https://youtu.be/wmup_9IXpP0


כמה עובדות שאולי לא ידעתם על מסטיקים:

https://youtu.be/f-_dMJi1OYA


כך מייצרים את המסטיקים היום:

https://youtu.be/Fd5N9JUffxM
מאיפה בא הקוסקוס?



הקוסקוס הוא מאכל צפון אפריקאי שניתן למצוא גם באי סיציליה שבים התיכון ובדרום איטליה. נראה שאת המחלוקת בין המרוקאים לתוניסאים לגבי המקום שבו נולד הקוסקוס לא ניתן לפתור בעזרת המידע ההיסטורי הקיים. מה שכן ידוע הוא ששיטת ההכנה של הקוסקוס נולדה עוד באימפריה הרומית.

זה קרה כפי הנראה בקרתגו העתיקה, עיר ששכנה מערבית לתוניס של היום. החיילים הרומיים והמקומיים נהגו להכין את שאריות החיטה בדרך דומה לזו של הקוסקוס המודרני - בתהליך של אידוי מהתפחה על ידי מים. המעבר לסולת התרחש כנראה בהמשך השנים, אם כי לא ברור בדיוק היכן החל, ואולי גם לא חשוב כיוון שהגבולות המדיניים של מרוקו ותוניס לא היו קיימים באותן שנים.


הנה סרטון מחויך על הקוסקוס:

http://youtu.be/VxULWIxMJC0


מראות ממרוקו:

https://youtu.be/hVvEISFw9w0


והנה עוד אוכל רחוב ממרוקו - עם תרגום:

https://youtu.be/yDPCWaw5Upw?long=yes
מה הסיפור של הגפילטע פיש?



הוא המאכל היהודי עם יחסי הציבור הכי גרועים בעולם. חצי מאיתנו מתים עליו והחצי השני לא מסוגל לאכול אותו. והאמת - איך אפשר להתחבר לקציצה מתוקה, בגוון דהוי ספק אפור, שמעליה ניצבת פרוסת גזר עלובה ומעט ג'לי רוטט, שמקורו מהראש והעור של הדג?

אבל רבים מתחברים בכל זאת לגפילטע פיש, הדג הממולא. כי בכל ראש שנה יהודית הוא הגורם הישיר לאכילתם של כמעט 2,000 טונות של קרפיונים!

מקור השם "גפילטע פיש" הוא מגרמנית או מאידיש, שתי שפות קרובות. הדגים הממולאים מגיעים במקור מגרמניה של ימי הביניים והמילה "גפילטע" משמעותה ביידיש "ממולא".

כך או כך, יתכן שמקור הגפילטע פיש והמצאתו, נבעו מצד אחד מהעוני של יהודי מזרח אירופה ומצד שני מגודל משפחותיהם רבות-הנפשות. שכן, בניגוד לבשר עוף או בקר בשבת, הדגים היו זולים מאד. כשצריך להאכיל משפחה גדולה, הם היו אז פתרון מצוין ליהודים, אלמלא המתמטיקה של חלוקת הדג הייתה בעייתית. כי שכשמחלקים דג אחד למשפחה שלימה וגדולה, לא נשאר הרבה לכל אחד. אבל טחינה של הדג, והוספת מעט לחם ועוד קצת בצל לעיסת בשר הדג, יכולים להפוך את המנה לקציצה, קציצות רבות, וכך זוכה כל אחד למנה ראויה בגודלה ובעיקר משביעה.

העניין הכלכלי הוא חשוב, אבל יש גם סיבה דתית לכך ויש אומרים שאף חשובה הרבה יותר - בשבת יש מצווה לאכול דג. המנהג אומר "האוכל דג ביום ד"ג (3+4 בגימטריה הם 7=שבת) ניצל מ'ד"ג' - דין גיהנום. היהודים אכן רצו לקיים את המנהג אך מכיוון שדג נחשב פעמים בחזקת תולעים, ואלה אינן כשרות למאכל, נמצא הפתרון - כשטוחנים את התולעים, הן כבר אינן נחשבות "בריה" ומכאן שאין איסור לאכול אותן. כמובן שמדובר בתולעים שלא ניתן להבחין בהן ולהוציא אותן מהדג.


והנה הסיפור של הגפילטע פיש ותולדותיו:

https://youtu.be/d1OpOx8qoZ4


מאמא לבת עוברת אמנות הגפילטע פיש:

https://youtu.be/WTR9LKKBZtg


כך מכינים גפילטע פיש תוך דקה:

https://youtu.be/rwMj5aAE8b8


ומתכון גפילטע פיש רגוע:

https://youtu.be/GNf83W9FaCM
מה המאפה שכמעט והרג את האיש החזק בעולם?



הפרעצל (Pretzel) הוא כעך רחוב גרמני, שמקורו בימי הביניים. האגדה מספרת שהפרעצל נוצר אחרי שהדוכס של ווירטנברג דרש מפרידר, האופה המעצבן שלו, לחם שבו יוכל לראות את השמש 3 פעמים. הדוכס, שלא אהב את פרידר, בעיקר מכיוון שלא הפסיק לפטפט, איים שאם לא יצליח במשימה הוא יעיף את האופה לכל הרוחות. פרידר התלבט 3 ימים. לבסוף עלה במוחו רעיון והוא עיצב את הפרעצל בצורת ידיה של אשתו, כשהן מונחות על מותניה.

תודות למהגרים גרמנים הפך הפרצל להצלחה מסחררת גם בארצות הברית של אמריקה. כיום יש רבים שנשבעים שכעכי הפרעצל הניו-יורקיים טובים פי כמה מהמקור הגרמני. אחרים מחייכים בהבנה ונדים בראשם...

אבל בתחילת שנות האלפיים כמעט ונטל פרעצל אחד את חייו של האיש החזק בעולם. זה קרה כשנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש אכל פרעצל וכמעט ונחנק ממנו. במהלך אכילת פרעצלים בזמן הצפייה במשחק פוטבול, התעלף הנשיא, נפל על הרצפה וספג חבטה בראשו. הנשיא בוש, שהיה לבדו באותם רגעים, נותר חסר הכרה למשך זמן קצר. כעבור כמה דקות לערך הוא התעורר והזעיק אחות.

המקרה קיבל את הכותרת "תקרית הפרעצל". התוצאה הייתה סימן אדמדם מהחבטה שספג כשנפל, מתחת לעינו השמאלית,.

למחרת התקרית, מצא עצמו הנשיא מתבדח בפני קהל מעריץ וממליץ להקשיב לאמא. "אם אמא שלי שומעת," הוא אומר "הייתי צריך להקשיב לך אמא... צריך ללעוס את הפרעצל לפני שבולעים אותו".

הפרעצל מקבל את הצבע והמרקם הדחוס שלו על ידי בישול מהיר שלו בבורית, לפני אפייתו בתנור. רבים מכינים אותו בבית ומעבר לטעם הנפלא שלו זוכים לריחות שממלאים את המטבח בריח נפלא.


כך יוצרים את צורתו של הפרעצל:

https://youtu.be/uwy9c0foFTc


וכך מכינים אותו בבית:

https://youtu.be/hf6ug_K4fFM


הסיפור של הפרעצל בעברית:

https://youtu.be/YRhl_tIEpiA


הנה סיפורו של הפרעצל בגרמניה:

https://youtu.be/Sc-pL1sQlyg?13m23s?long=yes


מהי העיירה גַּרְנִיאַנוֹ, הבית של הפסטה?



גַּרְנִיאַנוֹ (Gargnano) שבמחוז קַאמְפָּנְיָה נקראת באיטליה "העיירה של המקרוני". מדובר בעיירה קטנה שנמצאת בעמק, שבין הגבעות של דרום נאפולי ונחשבת למולדת הפסטה. לגרניאנו, בה הפסטה מכונה "הזהב הלבן", מסורת ארוכה של ייצור פסטה, בת יותר מ-500 שנה.

בגרניאנו תכירו את הפסטה מכל צדדיה. יש כאן לא מעט מפעלים קטנים, כמעט ביתיים, המייצרים את הפסטה הידנית, בעבודת יד. הם נקראים כאן "לַבּוֹרַטוֹריוֹ" ובהם מכינים לא פחות מ-120 סוגי פסטה שונים. יש כאן מפעלי פסטה שהם בני 200 שנה!

דור אחרי דור, העובדים לומדים כאן מהוותיקים איך לייצר את הפסטה והם עושים זאת בשיטות מסורתיות ועתיקות יומין. יש כאן פסטות בצורות שונות, של לבבות ופרחים, מסוגים שונים כמו ספגטי, ניוקי ועד הניוקטי סרדי - ניוקי קטנים מסרדיניה, פסטה אינטגרטי, פסטה לומקוני בצורת חלזונות, פסטה פֶּנֵה שהושחרה בדיו של הדיונון והקָקַבֵלָה - הפסטה הראשונה בעולם, שצורתה קונכיה ענקית וממולאת בבשר וגבינה.

אחת הגאוות הפטריוטיות של איטליה היא שאת הפסטה מייצרים ב-3 הצבעים של הדגל האיטלקי - אדום, לבן וירוק. באיטליה, כשאומרים "פסטה אדומה" או "פסטה רוזה" (Pasta Rossa), מתכוונים בדרך כלל לפסטה ברוטב פומודורו, כלומר ברוטב עגבניות. "פסטה לבנה" היא "פסטה ביאנקה" (Pasta Bianca). זוהי פסטה המתובלת ברוטב אלפרדו או בחמאה נמסה ופרמזן. השלישית היא "פסטה ירוקה", או באיטלקית "פסטה וֶרְדָה" (Pasta Verda), שהיא פסטה ברוטב פֶּסְטוֹ.

ביקור במפעל די מרטינו יראה לכם היטב כיצד מייצרים את הפסטה. תוכלו לטעום בטעימות של פסטה אמיתית וללמוד על שלבי הייצור של אחד המאכלים האיטלקיים האהובים ביותר בעולם.

בהתחלה מערבבים את קמח הסַמֶלִינָה במים והוא הופך לבצק. מכאן, בעזרת תבניות שונות, תקבל הפסטה את הצורה האופיינית לכל פסטה - כל תבנית והפסטה שהיא מייצרת. במגירות ובתאים מיוחדים תוכלו לראות אז את הפסטות המתייבשות. זה ייקח בין 24 ל-70 שעות של ייבוש, עד שהן תהיינה מוכנות לאריזה. בימים עברו, אגב, הפסטה נתלתה ברחובות אחרי ההכנה, כדי לייבש אותה ברוח החמה. בכל מקרה, במחלקת האריזה אורזות העובדות את הפסטה בידיהן, כדי שהיא לא תישבר ומכאן היא נשלחת לחנויות.


הנה הכנת הפסטה במולדת הפסטה, העיירה גרניאנו:

https://youtu.be/ul23BeKkNVo


והתבניות שמייצרות פסטות שונות מאותו בצק ומכשיר:

https://youtu.be/eN3Af6r5pFE
מי המציאו את הפסטה - הסינים או האיטלקים?
מאיפה הגיעה הפסטה לאיטליה?


אחד המאכלים האהובים בעולם והקלים להכנה הוא הפסטה. בניגוד למאכלים שלגביהם יש ויכוחים או ספקות מי המציא אותם, הפסטה היא מאכל איטלקי ללא כל ספק. אפילו המילה "פסטה" היא מילה באיטלקית, שפירושה "בצק". בציורי קיר במערות, עוד מהמאה הרביעית לפני הספירה, צוירו אנשים מייצרים פסטה.

לא נראה שמקורה של הפסטה באטריות סיניות, שנוצרו אלפי שנים לפניה. בסין נמצאו אמנם עדויות לייצור אטריות בצורת כד מלא באטריות שנשמרו עוד משנת 2000 לפני הספירה, אבל כלל לא ברור שהן היו המקור לפסטה האיטלקית.

אבל למה סביר בכל זאת שהאטריות הסיניות השפיעו על הולדת הפסטה האיטלקית? - ובכן, סימנים לכך נמצאו בחורבות העיר פומפיי, שנקברה לפני 2000 שנה מתחת ללבה שנפלטה מהר הגעש הסמוך לה. בחפירות של פומפיי נמצאו כלים לייצור פסטה. הדמיון לכלים הסיניים להכנת אטריות הביאו את החוקרים לשער שמקור הכלים הללו היה בסין. ככל הנראה הם הובאו לרומא בדרך המשי הידועה, דרך שבה הובאו סחורות רבות מהמזרח הרחוק באותה תקופה, באמצעות שיירות עמוסות כל טוב. עדויות של מרקו פולו מימי הביניים, בערך מלפני 700 שנה, העידו גם הן על אטריות סיניות שיובאו על ידו לאיטליה. אולי אלו לא היו המקור של הפסטה, אבל הוויכוח נמשך.

הפסטה עשויה מקמח, מים ולעתים ביצים. מבשלים את הפסטה במים מומלחים או באפיה והפסטות השונות נבדלות זו מזו בסוגי הרוטב שמוגש מעליהן. עד היום יש מאכלים דומים מאד במטבחים של סין, יפאן ועוד ארצות באסיה.


הנה תולדות הפסטה:

https://youtu.be/GTOCBaDBVGI


ובקצרה על התפתחות הפסטה:

https://youtu.be/38q41vQmWYY


ספציפית הפסטה האיטלקית והויכוח על המקור הסיני שלה:

https://youtu.be/vUrHBHkDfPw


מקור הפסטה ואיך מייצרים אותה היום, בשלל צורות ואפשרויות:

https://youtu.be/kZw5zMqmTdE


הפסטה האיטלקית ואיך מכינים אותה טרייה:

http://youtu.be/aE_rDzbpiGU
מאיפה באה השקשוקה?



שקשוקה (Shakshouka) היא אחד המאכלים הטעימים והמעניינים במטבח הישראלי המסורתי ולמרבה ההתלהבות גם מהפשוטים שבהם. מדובר במאכל שמוגש בדרך כלת לארוחת בוקר או ארוחת הערב ורבים מחשיבים אותו לאחת המנות הטעימות שיש. בבסיס ההרכב הפשוט להפליא של השקשוקה עומדים שלושת אבני היסוד - עגבניות, שום וביצים המטוגנים עם תבלינים ומוגשים עם כיכר לחם טרי.

יש מאכלים רבים שברור היכן נולדו, על פי עדויות כתובות וסימנים אחרים. ההיסטוריה של השקשוקה היא מעט מסתורית יותר. מכיוון שלארץ הגיעה השקשוקה מעדות המזרח של צפון אפריקה, במיוחד מהטריפוליטאים של לוב ומהעדה הטוניסאית, משערים שבאזור זה היא נולדה.

חיזוק לכך נותן תבשיל מדרום איטליה שדומה מאוד לשקשוקה. הוא מכונה "ביצים בגיהינום" (Uovaall'inferno) ומכינים אותו מביצים מבושלות ברוטב עגבניות פיקנטי מתובל בבזיליקום. מסערים שהמורים שכבשו את סיציליה, הם שהביאו אותו לשם, ביחד עם מאכלים רבים אחרים, כמו הקוסקוס והסוכר.

את השקשוקה, הנחשבת במסעדות ישראליות מהמנות המבוקשות ביותר, מכינים בשלל סגנונות ותוספות. יש המוסיפים לה חצילים, פטריות, או גבינת פטה, אחרים מערבבים בה נקניקיות מרגז' חריפות, יש המגישים אותה על מצע של חומוס (מנה שזכתה לשם "חמשוקה" וככל הנראה נולדה אצל חומוס תנעמי ברעננה) ואחרים מניחים מעליה הר של טחינה.


הנה השקשוקה:

https://youtu.be/vGXs60sXP70


כך מכין אותה דוקטור שקשוקה:

https://youtu.be/JOAumKQH6e0


שקשוקה מהירה:

https://youtu.be/Trl7IY6g3Zs


ככה הסעודים מכינים את השקשוקה שלהם:

https://youtu.be/Ff8jgnUH3hw
איפה נולד נזיד הצ'ילי קון קרנה?



הוא המאכל הלאומי של טקסס ומוצאו ממקסיקו. במערבונים ובצלחות של האקדוחנים הוא תפס מקום של כבוד, בכל פעם שהגיבור הגיע מהדרך הארוכה במדבר והתיישב לרגע לאכול מנה חמה של צ'ילי.

עד היום הצ'ילי קון קרנה (Chili con carne), בעברית "פלפלים עם בשר", הוא המאכל הלאומי של מדינת טקסס שבארצות הברית, המדינה המזוהה כל כך עם המערב הפרוע.

לצ'ילי קון קרנה יש גרסאות שונות ומשונות, בפינות שונות של העולם. אבל המתכון הבסיסי והכי מוכר שלו מציע נזיד חריף שעשוי מפלפלי צ'ילי חריפים, בשר, שום, בצל וכמון. נוהגים להכין אותו באופן מסורתי מבשר בקר קצוץ או טחון. יש המוסיפים לו עגבניות, שעועית ועוד מרכיבים מגוונים.

ההיסטוריונים סבורים שלמאכל המקורי אחראים הקונקיסטדורים, הכובשים הספרדים שכבשו את מקסיקו במאה ה-16. ככל הנראה כלל המתכון המקורי בשר שיובש, פלפלי צ'ילי מיובשים, חלב כבשים ומלח. הספרדים נהגו לכתוש את הכל ביחד ולייבש את העיסה בצורה של קוביות מיובשות, שאותן בישלו בסירים כשרצו להכין את הנזיד.

מקור השם הוא בספרדית, בה "צ'ילי" הוא פלפל הצ'ילי החריף ו"קרנה" זה בשר.


הנה סרטון על צ'ילי קון קרנה המקסיקני:

http://youtu.be/dT6gjb48_N0


וכך מכינים צ'ילי קון קרנה:

https://youtu.be/7zYa9l4B35E
איך גילו את היין?
מאיפה בא החומוס?
מה הסיפור של הפיש אנד צ'יפס?
מהי ההיסטוריה הלאומית של הקרמשניט?
מהי ההיסטוריה של הקפה?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.