» «
מרשמלו
איפה נולד המרשמלו?



המרשמלו הוא מהממתקים העתיקים בהיסטוריה. כבר במצרים העתיקה ייצרו ממתקי מרשמלו. באותם זמנים לא כל אחד יכול היה ליהנות ממנו, כי במצרים העתיקה המרשמלו נחשב למעדן מיוחד, שרק לבני בית המלוכה נשמרה הזכות להתפנק איתו.

את המרשמלו נהגו להכין בעבר משורש צמח החוטמית, שהוסיפו לו סירופ תירס, חלבון ביצה מוקצף וסוכר. כיום הג'לטין והאגר מחליפים את שורש המרשמלו.

את שמו קיבל הממתק משילוב מוזר בין צרפתית ואנגלית. המשמעות של המילה "מארש" בצרפתית היא בִּיצָה. מה הקשר? - השורש של צמח החוטמית, שממנו יצרו בעבר את המרשמלו, גדל בביצות. פירוש סוף המילה "מלו", הוא באנגלית "רך".

אגב, בימינו לא כולם אוכלים את הממתק הזה ואנחנו ממש לא מדברים על דיאטה או הימנעות מסוכר. האגר שבמרשמלו עשוי מאצות ים, אבל הג'לטין עשוי מעצמות של בעלי חיים, כך שצמחוניים וטבעונים לא נוהגים לאכול את הממתק הזה.


הנה תולדות המרשמלו בעברית:

https://youtu.be/fmI9erVhCB0?t=6m32s&end=9m07s


וכך מייצרים את סוכריות המרשמלו:

http://youtu.be/K4qqm26mEtA?t=26s
לחם
מי המציא את הלחם?


יתכן שהלחם (Bread) הוא ההמצאה הגדולה ביותר בתחום המזון. כמובן שלא ידוע מי המציא אותו, שכן היה זה בטרם נרשמה ההיסטוריה, בתקופה שנקראת פרהיסטוריה.

אבל הממצאים הארכאולוגיים המוקדמים ביותר של לחם הם מאירופה של תקופת האבן המאוחרת. זה היה לפני בערך 30,000 שנים ודי ברור שהיה אז מדובר בלחם ללא תפיחה, כלומר לא ידעו עדיין על השימוש בשמרים להכנת הלחם. הממצאים הארכאולוגיים מאז מראים שמקור הקמח היה בצמחים שונים, שהם עשירים בעמילן, ביניהם ככל הנראה שרך וסוף.

את בעיית הלחם שמתייבש במהירות פתרו במצרים העתיקה, כשהמציאו את הטוסט. עד היום מכינים במצרים את ה"שאמסי", הלחם המקומי שהוא מהעתיקים בעולם.

את הלחם שלא זקוק לתפיחה ארוכה ונאפה במהירות פתרו בשנת 1920, כשהמציאו את הבאגט, אותו לחם רזה וארוך שמוכרים בצרפת כשהוא עדיין חם מהאפייה על הבוקר.

כך או כך, הידע והיכולת לעבור ממזון צמחי טרי, שנוטה להתקלקל במהירות, למוצר מיובש כמו לחם, שניתן לשמור לאורך זמן, הוא שביטל את התלות בתנאים סביבתיים ובשינויי העונות. ביחד עם גורמים נוספים, העובדה המשמעותית הזו עתידה להביא עם השנים, לשינויים דמוגרפיים עצומים.


כך התפתח הלחם שאנו אוכלים:

https://youtu.be/qylxpwNhFYI?t=52


אפיית לחם במצרים, מולדת הלחם המקומי ה"שאמסי":

https://youtu.be/A02ajdDJrUg


ולמה במסעדות מגישים לחם בהתחלה (עברית):

https://youtu.be/h4CVX9jfqR8
כרובית
מה ההיסטוריה של הכרובית?



הכרובית (Cauliflower) היא אחד מסוגי הירק הבריאים ביותר וגם מקור למאכלים טעימים מאד. אבל מאיפה היא באה?

מוצאה המדויק לא ידוע בדיוק, אם כי הסברה היא שהכרובית בויתה מכרוב הבר שבאגן הים התיכון.
איכשהו השתרשה הדעה שהיא נולדה או לפחות התגלתה לראשונה באי קפריסין, אם כי הנושא רחוק מלהיות מוסכם.

כך או כך, אנשי יוון העתיקה כללו אותה בתפריט שלהם. הרומאים, שהמשיכו את המסורת הקלאסית שלהם, גם בתחום הקולינרי, אימצו לשולחנם את הפרח או הלב של הכרובית, כלומר החלק הלבן שלה.

עם הזמן החלו לצרוך אותה בהתלהבות באיטליה, לאחר שהבינו שגם העלים והגבעולים הירוקים שלה הם טעימים - גם בבישול וגם כחלק מסלט נא.

בנדידתה ההיסטורית באירופה הגיעה הכרובית במאה ה-16 לצרפת ולשולחנו של המלך לואי ה-14. היא אומצה בהתלהבות בממלכה הצרפתית וחקלאי חבל ברטאן שבצפון-מערב צרפת הפכו למומחים בגידול כרוביות.

בתחילת המאה ה-19 הגיעה הכרובית עד הודו ואז החלו לגדל שם זן של כרובית שהותאם לאקלים החם והלח של תת היבשת ההודית.

בימינו מגדלים כרובית בעיקר בשל התפרחת שלה. מבושלת או מטוגנת, כבושה, אפויה או טריה וקצוצה לתוך סלט - הכרובית היא ממלכות הבריאות של המטבח שלנו.


הנה תולדות הכרובית והגידול שלה:

https://youtu.be/EM0AUU5W6iw
שוקולד
מי המציאו את השוקולד?



השוקולד התגלה בדרום אמריקה שם נהגו האצטקים לטחון את פולי הקקאו ולהכין משקה מר ומתובל בצ'ילי שהם קראו לו "צ'וקואטל", ששובש על ידי הכובשים הספרדים ל"שוקולד". הכובשים הללו הביאו את פולי הקקאו במאה ה-16 לאירופה והוסיפו לו סוכר.

בתחילת המאה ה-19 יצרו בהולנד את חמאת הקקאו שהבטיחה שהשוקולד יהיה מוצק ומריר - הגיע השוקולד המריר! בהמשך יצרו רודולף לינט, יצרן השוקולד, ואנרי נסטלה, ממציא אבקת החלב, את שוקולד החלב הראשון. סוף סוף נוצר מה שיהפוך לממתק הכי מבוקש בעולם.



הנה סיפורו של השוקולד (מתורגם):

https://youtu.be/ibjUpk9Iagk


סרטון על תולדות השוקולד:

http://youtu.be/XrIFGfZyvGs


מצגת וידאו על ההיסטוריה של השוקולד:

https://youtu.be/68VKwcazQts


ו"סוד השוקולד" - סרט לילדים על השוקולד (עברית):

http://youtu.be/_ixMuVcAGhA?long=yes

תולדות האוכל

וומיטוריום
למה נדרש לרומאים חדר הקאות?



הרומאים העשירים אהבו מאד לאכול. הם אכלו במשך שעות ארוכות והארוחות שלהם היו כבדות ובעלות מנות רבות. אותם עשירים רומיים נהגו לסעוד תוך רביצה על ספות מפנקות ואכלו כך סעודות ענק ומלאות פינוקים. אך כיוון שכרסם התמלאה במהירות, היו מהם שתאוות הזלילה גרמה להם להקיא, כדי לפנות מקום לעוד מאכלים.

עד כדי כך ההקאה הייתה נהוגה בארוחות העשירים של רומא, עד שהתפתח מיתוס שלפיו הם נהגו לבנות בבתי הפאר הרומיים חדר מיוחד בבית, חדר שהם כינו וומיטוריום (vomitorium) ושנועד להקאות.. אבל זה כלל לא נכון - הבלבול רווח בציבור משום שהיציאות של התיאטרון הרומי נקראות גם הן וומיטוריום, באותו מובן (הקאה). אך איש לא הקיא בהן.. לרומאים הן הזכירו את ההקאה של הקהל מהאיצטדיון או התיאטרון. אלו היו מעברי היציאה שמהם מקיא התיאטרון את הקהל אל הרחוב...

כלומר, העשירים הרומיים אכן היו מרוקנים את קיבתם לעיתים, כדי לשוב לסעודה הלא-נגמרת שלהם. אבל זה לא קרה בוומיטוריום הביתי, כי לא היה כזה, אלא בכלי הקאה שהוגשו להם על ידי העבדים שלהם..


הנה סרטון קצר על נימוסי השולחן האמיתיים והמוזרים של הרומאים:

http://youtu.be/TFo4-N3EwsU


והנה מקצוע רומי אמיתי - מוכר צואת העשירים, שמרכיביה היו טובים מהאוכל של העניים:

http://youtu.be/IHPdLTrAYrM
קוסקוס
מאיפה בא הקוסקוס?



הקוסקוס הוא מאכל צפון אפריקאי שניתן למצוא גם באי סיציליה שבים התיכון ובדרום איטליה. נראה שאת המחלוקת בין המרוקאים לתוניסאים לגבי המקום שבו נולד הקוסקוס לא ניתן לפתור בעזרת המידע ההיסטורי הקיים. מה שכן ידוע הוא ששיטת ההכנה של הקוסקוס נולדה עוד באימפריה הרומית.

זה קרה כפי הנראה בקרתגו העתיקה, עיר ששכנה מערבית לתוניס של היום. החיילים הרומיים והמקומיים נהגו להכין את שאריות החיטה בדרך דומה לזו של הקוסקוס המודרני - בתהליך של אידוי מהתפחה על ידי מים. המעבר לסולת התרחש כנראה בהמשך השנים, אם כי לא ברור בדיוק היכן החל, ואולי גם לא חשוב כיוון שהגבולות המדיניים של מרוקו ותוניס לא היו קיימים באותן שנים.


הנה סרטון מחויך על הקוסקוס:

http://youtu.be/VxULWIxMJC0


מראות ממרוקו:

https://youtu.be/hVvEISFw9w0


והנה עוד אוכל רחוב ממרוקו - עם תרגום:

https://youtu.be/yDPCWaw5Upw?long=yes
בננות
מהן תולדות הבננה וכיצד הגיעו הבננות לאמריקה?



לא רבים יודעים שהבננה התרבותית נולדה בדרום מזרח אסיה, החוקרים סבורים שזה קרה באזור גינאה החדשה. לפני 8-10 אלפים שנה היא בויתה, מה שמעמיד אותה כאחד מצמחי החקלאות הכי קדומים שיש.

במהלך אלפי שנים הופצה הבננה על ידי בני המין האנושי לאזורים טרופיים וסובטרופיים שונים. למערב היא הובאה על ידי סוחרי תבלינים. יש סברה שאלכסנדר הגדול הוא ככל הנראה מי שהביא את הבננה לאירופה, לאחר שגילה את הפרי עתיר האנרגיה בעת שכבש את אסיה.

במאה ה-8 לספירה יש כבר עדויות על אכילה וגידול בננות בארץ ישראל וככל הנראה במזרח התיכון בכלל.

הערבים הם אלה שהביאו את צמחי הבננה לאפריקה וחקלאים החלו לגדל אותם, במיוחד בצד המערבי של היבשת האפריקאית. משם הועבר צמח הבננה, במאה ה-16, על ידי הכובשים הספרדים אל המושבות שלהם ביבשת אמריקה. הוא נקלט שם היטב וגידול בננות באזורים הטרופיים של יבשת אמריקה היו להצלחה גדולה.

במהלך ההצלחה הגדולה נעקרו שטחים עצומים של יערות גשם, כדי לגדל בננות במטעים חדשים. פגיעת פטריה בזן הפופולרי ביותר של הבננות, ה"גרו מישל", התפשטה במהירות בין המטעים העצומים הללו של מרכז אמריקה. קראו לתופעה הזו "מגפת פנמה", על שם אחת מהארצות בהן גידלו בננות בכמויות ענק. בעקבותיה עקרו עוד המון יערות, כדי לטעת מטעים נקיים ובריאים.

עד כדי כך גדולה הייתה ההיקלטות של הבננה באמריקה, עד שכיום מהוות ארצות אמריקה הדרומית והתיכונה את היצואניות הגדולות של בננות לכלל ארצות העולם. לאור זאת, ודאי לא תתפלאו לדעת שמגדלת הבננות הגדולה בעולם היא אקוודור, השוכנת ביבשת אמריקה.


הנה ההיסטוריה של הבננה:

https://youtu.be/SpAHPXNhAwk


הסיפור הקשה של הבננות במרכז אמריקה והעקירה העצומה של יערות הגשם לצורך מטעים חדשים:

https://youtu.be/esvycD1O3cM


והדרך שעושה הבננה מדרום אמריקה אלינו:

https://youtu.be/2HeO9k7jgVo
קטשופ
מאיפה בא הקטשופ?



הייתם מאמינים שהקטשופ כלל בתקופות שונות מרכיבים כמו דגים, חצילים, שעועית, תות שדה, אגוזים, פטריות, בירה ואפרסקים?

ועגבניות, אתם בטח שואלים? - ובכן, הן לא היו בקטשופ עד לפני מאה ומשהו שנים.

והייתם קונים את העובדה שבשלב מסוים הקטשופ נמכר בבתי המרקחת בתור תרופה מגד שיעול?

אבל בואו נתחיל מהתחלה - הסיפור המשונה של אחד הרטבים הפופולאריים בעולם מתחיל אי-שם באלף הראשון לספירה. לא ברור מתי הקטשופ הראשון נוצר. אחת הגרסאות מדברת על המאה ה-6 לספירה, אבל המון שנים הוא נותר רוטב אי-שם במאה ה-17 נוצר בסין תבשיל מעורבב שהכיל דג כבוש עם שלל תבלינים. הם קראו לרוטב הדגים שלו "קיסאפ", בסינית "רוטב חצילים".

מלחים בריטים שהפליגו במאה ה-18 למלזיה, ארץ בדרום-מזרח אסיה, לקחו עימם הביתה את רוטב הדגים הזה והודיעו בבריטניה שקוראים לו "קטשאפ", או כמו שאנו אומרים בעברית "קטשופ"...

במסמכים משנת 1740 מצוין כבר שרוטב הקטשופ הפך למרכיב מרכזי במטבח הבריטי. באופן כללי ניתן לומר שבמשך כ-100 שנה כינו באנגליה כל מיני רטבים שהגיעו מאסיה בשם "קטשופ". הם לא הוטרדו מהעובדה שכל אחד מהרטבים הללו כלל מרכיבים אחרים.

רק במאה ה-19 מישהו, בארצות הברית דווקא, החליט להוסיף לרוטב האסייתי ההוא רסק עגבניות. בספר הבישול האמריקאי "ספר בית הסוכר" מ-1801 כבר כללו את העגבניות במרכיבי רוטב הקטשופ. במטבח האמריקאי, חובב העגבניות המושבע, זה הלך ותפס. במהלך השנים החליפה העגבנייה רבים מהמרכיבים המקוריים והמזדמנים של רוטב הדגים ההוא, כולל הדגים עצמם...

בשנת 1837 קם המפעל הלאומי הראשון שייצר ושיווק קטשופ לכל אמריקה. 40 שנים אחר-כך החלה חברת היינץ לשווק את הקטשופ שייצרה והפכה ליצרן המזוהה ביותר עם הרוטב המתקתק ועתיר העגבניות, שלא נותר בו כמעט שום מרכיב מהרוטב הסיני ההוא, שהגיע ממלזיה...


הנה סיפור המצאת הקטשופ:

https://youtu.be/hSYsgCyjvDg


ההיסטוריה של הקטשופ והמרכיבים המוזרים שפעם היו בו:

https://youtu.be/hzH2_S4ZaQA


ולמה כל כך קשה להוציא את הקטשופ מהבקבוק שלו (מתורגם):

https://youtu.be/KB43fM_ozKQ


שוקולד
איך התגלה השוקולד?



בני המאיה של דרום אמריקה היו הראשונים בעולם שהפיקו שוקולד מפולי הקקאו. השוקולד שלהם היה שונה מאוד מהשוקולד המוכר לנו כיום, ולמעשה מדובר במשקה שוקולד נוזלי ומריר. המאיה אהבו והעריכו כל כך את משקה השוקולד שלהם, שהם כינו אותו "משקה האלים". בממצאים ארכיאולוגים התגלו דמויות של מלכים ואלים של בני המאיה, לוגמים את משקה השוקולד.

לצורך הפקת השוקולד, הם טחנו את פולי קקאו ועירבבו אותם עם מים ועם חומרים שונים כגון: קמח, תירס, וניל וצ'ילי. את התערובת שנוצרה הם העבירו במהירות מכלי לכלי עד שהיה נוצר עליה קצף סמיך, בשלב זה המשקה היה מוכן לשתייה. המאיה לא הוסיפו סוכר לשוקולד שלהם ולכן טעמו היה מריר. גם האצטקים נהגו לטחון את פולי הקקאו ולהכין מהם משקה מר ומתובל בצ'ילי. הם קראו למשקה שהרגיע כאבי בטן וכאבים שונים צ'וקואטל וממנו הגיע השם לשוקולד של ימינו.

במאה ה-16 הביאו הכובשים הספרדים את פולי הקקאו לאירופה. גם האירופאים הכינו מהם את משקה הקקאו, אבל אצלם נוספה מתיקות על ידי הסוכר.

רק בהולנד של תחילת המאה ה-19 נוצרה חמאת הקקאו שאיפשרה לשוקולד להפוך למוצק. השוקולד המוצק של אז היה טעים ומוכר לנו בתור שוקולד מריר. כשהתאחדו יצרן השוקולד רודולף לינט וממציא אבקת החלב אנרי נסטלה, והמציאו את שוקולד החלב, הם הפכו אותו לממתק המבוקש ביותר בעולם.

בהמשך באו המצאות שוויצריות נוספות, כמו שוקולד הטובלרון שנולד ב-1908, וקיבל את צורת הפסגה המשולשת של הר המטרהורן שבאלפים של שווייץ. לצדו קיבע מבחר של שוקולדים שוויצריים איכותיים ונמכרים ביותר, את מעמדו של השוקולד השוויצרי בתור השוקולד המבוקש והאהוד ביותר בעולם.


הנה ההיסטוריה של השוקולד (מתורגם):

https://youtu.be/ibjUpk9Iagk


סרטון באנגלית על תולדות השוקולד:

http://youtu.be/XrIFGfZyvGs


עוד תיאור היסטורי של תולדות השוקולד:

http://youtu.be/9g3q-KcFlt4


הנה פרסומת מבנגלדש המשלבת את תולדות השוקולד:

http://youtu.be/TsRO8dLZn64
מהי חקלאות בעל ואיך היא קשורה ללחם?



חקלאות בעל, המוכרת גם בכינוי "פלחה", היא צורת גידול חקלאית שמבוססת על השקיית הגידולים החקלאיים במשקעים טבעיים בלבד. חקלאות כזו מסתפקת בהשקייה ישירה, ללא אגירה של מים או הזרמתם לחלקות בשדה.

מקור שמה של חקלאות הבעל הוא כפי הנראה מהשם של אל הפיריון והסערה הכנעני "בעל". העובדה שהחקלאים הקדמונים ראו בהענות האל לתפילות שלהם את מקור התנובה בשדותיהם היא שקישרה ככל הנראה את החקלאות הזו בעזרתו של האל "בעל".

בישראל נחשבת החיטה כגידולים החקלאיים הנפוצים ביותר בחקלאות בעל וממנה מכינים את הלחם.


הנה תחילת הגדילה של החיטה בגשמי החורף:

http://youtu.be/gdHNpfdTNME


שנה חקלאית שלמה, מהחריש אל הקציר:

https://youtu.be/iNP9qbsWf8o


שדות החיטה המלאים בחורף:

http://youtu.be/HDMD9aAUCN0


וקציר החיטה שגודלה בחקלאות בעל:

http://youtu.be/aK3iwDjQ1Kc
איך נולדה הפיצה?



היא אחד מהמאכלים האהובים בעולם כולו. הפיצה (Pizza) נולדה באיטליה של ימי הביניים, אבל יש לה שורשים עתיקים הרבה יותר. היסטוריונים סבורים שכבר במאה ה-6 לפני הספירה השתמשו היוונים ואולי הפרסים במאפי בצק כבסיסים להגשה של מאכלים.

מאז רווח המנהג ברחבי אגן הים התיכון ובמהלך השנים הוא הגיע עד התרבויות הערביות שבצפון אפריקה. כולם גילו את הטעם המצוין של בצק מרודד מקמח ועם השנים גם מבצק שמרים, שנאפה על גבי האבן החמה. בהמשך נולד הטאבון, תנור האפייה מאבן. הבצקים המרודדים החלו נאפים בעוד ועוד מקומות, כשבהם מגולגלים או מונחים מעליהם מאכלים שונים.

במאה ה-10 לספירה, כשכבשו המורים, מוסלמים מצפון אפריקה, חלקים מדרום איטליה, הם הביאו עימם את הפיתה. לא לחינם יש דמיון בין המילים פיתה ופיצה - המילה "פיצה" נולדה בנאפולי, העיר שבה הוקמה אז הפיצריה הראשונה בעולם.

האיטלקים ירשו אמנם מהאימפריה הרומית את המנהג להכין מאפים מרודדים, אבל המפגש עם הפיתה הערבית המלאה בכל-טוב הצית את הדמיון האיטלקי והם שכללו מאז את מאפה הפיצה, עד לדרגת אמנות.

ההבדל הוא שהאיטלקים לא מלאו את הפיתה במאכלים כמו הערבים, או גלגלו אותם בתוכה כמו הגירוס או הסופלקי היווני, אלא הניחו מעל הבצק את התוספות וכך אפו אותם ביחד.

רעיון נהדר. יום הולדת שמח! הפיצה נולדה!

הפיצות הראשונות החלו לכלול ירקות וגבינות מגוונים. על ה"פיצה ביאנקה", הפיצה הלבנה, בצק בלבד, החלו להניח את שני המרכיבים שיהפכו אותה לסנסציית שולחן כה פופולארית - רוטב שנעשה מהעגבניות, אותו ירק שהגיע לא מזמן מאמריקה, המכונה אז "העולם החדש". השני הוא גבינת המוצרלה, שהגיעה לאיטליה מהודו, שם היא הוכנה מחלב הבאפלו, התאו. כך נולדה בנאפולי פיצת ה"נאפוליטנה" - הפיצה הנפוצה בעולם.

ועדיין, הפיצה נחשבה אז למאכל עממי שהאצילים לא נהגו לאכול. השינוי הגיע במאה ה-18, כשמלכת נאפולי, מריה קרולינה, התאהבה בפיצה. היא החלה להגיש פיצות לאורחיה ובהדרגה החלו גם בני המעמד העליון באיטליה "להתמכר" לטעם של הפיצה הנאפוליטנית.

מאה אחר כך, לקראת סוף המאה ה-19, התענגו אומברטו הראשון ומשפחתו, מלכי איטליה הראשונים, על הפיצות שהכין לבני הארמון רפאל אספוזיטו, אופה הפיצות הגדול של התקופה. על הפיצה שהייתה חביבה במיוחד על מלכת איטליה, מרגריטה דה סבויה, נהג רפאל להניח עגבניות, גבינת מוצרלה ובזיליקום (ריחן). הוא קרא לפיצה "פיצה מרגריטה", על שמה של המלכה. כיאה לעידן הלאומיות, הפיצה הזו הייתה פיצה לאומית - עם הלבן של הגבינה, האדום של העגבנייה והירוק של הבזיליקום, היא "נצבעה" כולה בצבעי הדגל האיטלקי.

כשבסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, היגרו רבים מהאיטלקים לאמריקה, הפכה הפיצה למאכל פופולרי גם שם. מהגרים איטלקים החלו לפתוח פיצריות זולות ומשביעות והמאכל הפך למאכל רחוב אמריקאי מוביל.

בשנות ה-40 יתחילו להכין שם את הפיצות דמויות הפאי - פיצות עם בצק עבה. אמנם הטעם הנפלא והמאוזן של הפיצה האיטלקית הדקיקה נעדר מהן, אבל הפיצות עבות הבצק נמכרו היטב, היו משביעות מאד וזולות להפליא ומשום כך הן התאימו לתקופה. כיום חלק גדול מהפיצות שנמכרות ברחבי העולם הן פיצות אמריקניות בסגנון זה, במיוחד ברשתות הפיצה העולמיות שמשווקות אותן בהצלחה.


הנה תולדות הפיצה:

https://youtu.be/yzS4YQ45EyQ


מהמאה ה-18 הפכה הפיצה למאכל הנפוץ בעולם:

https://youtu.be/mxR3aGGBXt0


מפרקים את התפתחות הפיצה לפרטים:

https://youtu.be/PRn5iONxSQQ


סרטון אנימציה עם ההיסטוריה של הפיצה:

https://youtu.be/DtkG_Md6Ykk


השינויים שחלו בפיצה במהלך אלפי שנים:

https://youtu.be/XVX0tKmjQN8


העיר האיטלקית נאפולי טוענת לבכורה על הפיצה:

https://youtu.be/JZoruOm3_5w
מהי העיירה גַּרְנִיאַנוֹ, הבית של הפסטה?



גַּרְנִיאַנוֹ (Gargnano) שבמחוז קַאמְפָּנְיָה נקראת באיטליה "העיירה של המקרוני". מדובר בעיירה קטנה שנמצאת בעמק, שבין הגבעות של דרום נאפולי ונחשבת למולדת הפסטה. לגרניאנו, בה הפסטה מכונה "הזהב הלבן", מסורת ארוכה של ייצור פסטה, בת יותר מ-500 שנה.

בגרניאנו תכירו את הפסטה מכל צדדיה. יש כאן לא מעט מפעלים קטנים, כמעט ביתיים, המייצרים את הפסטה הידנית, בעבודת יד. הם נקראים כאן "לַבּוֹרַטוֹריוֹ" ובהם מכינים לא פחות מ-120 סוגי פסטה שונים. יש כאן מפעלי פסטה שהם בני 200 שנה!

דור אחרי דור, העובדים לומדים כאן מהוותיקים איך לייצר את הפסטה והם עושים זאת בשיטות מסורתיות ועתיקות יומין. יש כאן פסטות בצורות שונות, של לבבות ופרחים, מסוגים שונים כמו ספגטי, ניוקי ועד הניוקטי סרדי - ניוקי קטנים מסרדיניה, פסטה אינטגרטי, פסטה לומקוני בצורת חלזונות, פסטה פֶּנֵה שהושחרה בדיו של הדיונון והקָקַבֵלָה - הפסטה הראשונה בעולם, שצורתה קונכיה ענקית וממולאת בבשר וגבינה.

אחת הגאוות הפטריוטיות של איטליה היא שאת הפסטה מייצרים ב-3 הצבעים של הדגל האיטלקי - אדום, לבן וירוק. באיטליה, כשאומרים "פסטה אדומה" או "פסטה רוזה" (Pasta Rossa), מתכוונים בדרך כלל לפסטה ברוטב פומודורו, כלומר ברוטב עגבניות. "פסטה לבנה" היא "פסטה ביאנקה" (Pasta Bianca). זוהי פסטה המתובלת ברוטב אלפרדו או בחמאה נמסה ופרמזן. השלישית היא "פסטה ירוקה", או באיטלקית "פסטה וֶרְדָה" (Pasta Verda), שהיא פסטה ברוטב פֶּסְטוֹ.

ביקור במפעל די מרטינו יראה לכם היטב כיצד מייצרים את הפסטה. תוכלו לטעום בטעימות של פסטה אמיתית וללמוד על שלבי הייצור של אחד המאכלים האיטלקיים האהובים ביותר בעולם.

בהתחלה מערבבים את קמח הסַמֶלִינָה במים והוא הופך לבצק. מכאן, בעזרת תבניות שונות, תקבל הפסטה את הצורה האופיינית לכל פסטה - כל תבנית והפסטה שהיא מייצרת. במגירות ובתאים מיוחדים תוכלו לראות אז את הפסטות המתייבשות. זה ייקח בין 24 ל-70 שעות של ייבוש, עד שהן תהיינה מוכנות לאריזה. בימים עברו, אגב, הפסטה נתלתה ברחובות אחרי ההכנה, כדי לייבש אותה ברוח החמה. בכל מקרה, במחלקת האריזה אורזות העובדות את הפסטה בידיהן, כדי שהיא לא תישבר ומכאן היא נשלחת לחנויות.


הנה הכנת הפסטה במולדת הפסטה, העיירה גרניאנו:

https://youtu.be/ul23BeKkNVo


והתבניות שמייצרות פסטות שונות מאותו בצק ומכשיר:

https://youtu.be/eN3Af6r5pFE
מי גילו את הפופקורן?



משערים שהאצטקים של דרום אמריקה הם שהכינו את הפופקורן (Popcorn) ראשונים. קולומבוס היה הראשון שדיווח למערב על הפופקורן שקיבל מהאצטקים, ביחד עם זר פרחים.

כפי הנראה מילא הפופקורן תפקיד חשוב בתרבות האצטקית ובטקסים של אימפריה הזו. האצטקים יצרו המון סוגי קישוטים מגרעיני הפופקורן המתפוצצים בלבן. משרשראות ופסלים ועד לעיטור כובעים הם יצרו בעזרתם. אפילו בטקסים שלהם שולבה השלכת פופקורן אל האש, כקורבן לאלים.

אולי זה מוזר אבל מעבר לתפקידים הפולחניים והקישוטיים שלו, לא נמצאה עדיין עדות לכך שהתרבות המופלאה הזו הבינה שניתן גם לאכול את הפופקורן וליהנות מטעמו המצוין.

כשכבר החלו לאכול אותו, הפופקורן האינדיאני שהוכן מעל האש הפתוחה, היה יבש וחרוך - לא משהו שהיה נחשב טעים לחך שלנו... רק בסוף המאה ה-19 המציאו את מכונת הפופקורן. היא השתמשה בקיטור ובצירוף חמאה עם מלח נוצר הפופקורן מהסוג שגם אנו אוהבים.


הנה תולדות הפופקורן בדרום אמריקה:

https://youtu.be/HXKz1h2gxXg


וכך הפך הפופקורן לחטיף העולמי של הקולנוע:

https://youtu.be/Kgvu5mg5TLY
למה פחדו מהעגבניות בעבר?



איך שזמנים משתנים... האגדה מספרת שבשנת 1820 זכה הקולונל האמריקני רוברט ג'ונסון לשם של גיבור, רק משום שהעיז לאכול עגבניות ללא חשד ובפומבי. אם היום אנו נותנים את הקטשופ מבוסס העגבניות לכל דרדק והעגבניה היא מהבולטות בתזונת הילדים והמבוגרים כאחד, העגבניות נחשבו באותה תקופה לרעילות.

אבל הקולונל האמיץ החליט להוכיח שהעגבניות אינן מסוכנות לבני אדם. הוא התייצב למול ציבור אקראי שנאסף מולו, על מדרגות בית המשפט של העיר סיילם בניו-ג'רזי, והחל לאכול את העגבניה שבידו. הקהל ההמום הביט בו במבט ששילב הערצה, עם רחמים על מותו המתקרב. למותר לשער שמלבד כמה כתמים על חולצתו, הקולונל יצא מהסיפור עם בטן מלאה ובריאות מצוינת...

ואכן, כשהגיעה העגבניה לאירופה, הישר מיבשת אמריקה שבה היא בוייתה לראשונה, היא לא התקבלה יפה. ממש כמו את החציל, שהגיע מהודו, האירופאים קיבלו אותה בחשד. גם צבעם של השניים וגם משהו במרקם המשונה שלהם, גרמו לנוצרים של אירופה ואמריקה לחשוד שהם רעילים.

אבל העגבניה היא חלק ממשפחת הסולניים. בני משפחה נוספים מהמשפחה הזו אנו אוכלים, ביניהם החציל, הפלפל ותפוח האדמה.

אבל זה לא היה העניין היחידי שנקשר בירק הכל כך משמעותי במטבח המודרני שלנו. הן הנוצרים והן יהודים אדוקים בדתם, החרימו את העגבנייה במשך מאות שנים, משום שהאמינו גם שאכילתה מעוררת פריצוּת והתנהגות לא מוסרית. הצבע האדום, אנחנו כבר יודעים, מגרה אנשים. היו רבים שאף האמינו שהיא מכילה דם. בכל מקרה, העגבניה באדום לוהט נראתה לרבים מדי דבר מוגזם. מעניין מה היו אומרים אבותינו על הקטשופ שאנו צורכים היום בכמויות מוגזמות...


הנה הפחד ההיסטורי מהעגבנייה:

https://youtu.be/f87iQnfGUbg


האגדה על הקולונל האמיץ:

https://youtu.be/LGH414fye5Q


בארץ המילה העברית עגבניה עוררה מחלוקות קשות (עברית):

https://youtu.be/vRg5EVlLtZk


היום צריך להגן על העגבניות מפני וירוס שפוגע בהן קשות (עברית):

https://youtu.be/Hjdj577mzAY


וכך מגדלים אותן בסרט תיעודי קצר:

https://youtu.be/VFfqgAeD5p4?long=yes
איך המציא רופא שיניים את המסטיק?



האמת. היא שהמסטיק נולד אצל היוונים הקדמונים, שלעסו כבר בימי קדם את השרף המתקתק של עץ המסטיק, שגדל אז בעיקר ביוון ותורכיה של היום.

כשהגיעו לאמריקה, זיהו האירופאים שבני השבטים האינדיאנים של צפון אמריקה נוהגים ללעוס שרף דמוי גומי, שהם מפיקים מחיתוך הקליפה של עץ האשוחית (Picea). זה היה סוג של גומי לעיסה פשוט וראשוני, מעין מסטיק טבעי. היום אנו יודעים שכבר בני המאיה נהגו ללעוס את שרף הגומי, שאותו הפיקו משרף עץ הספודיליה. השרף שלו מוכר יותר בשמו המקסיקני "צ'יקלה".

מתיישבי אמריקה הלבנים זיהו את העניין ולמדו מהם כיצד להשתמש בשרף של העץ ללעיסה. הם החלו מייצרים מסטיקים פשוטים ולמכור אותם כמוצרים.

למרבה האירוניה, את הפטנט של המסטיק המסחרי הראשון המציא דווקא רופא שיניים אמריקאי בשם וויליאם סמפל, שרקח מסטיק מנוסחה שכללה גם סוכר וליקוריץ. הוא האמין שלעיסת המסטיק תאמן את לסתות האנשים ותנקה את שיניהם...

אבל כנראה שרופאי שיניים הם לא יצרנים מצטיינים, כי הוא נכשל ולא הצליח להפוך את המסטיק הלא-ממש טעים שלו, למוצר.

את המצאת המסטיק ה"מודרני" מייחסים לאמריקאי אחר מניו יורק, בשם תומס אדמס. הוא ניסה לייצר במפעלו צעצועים משרף עץ הצ'יקלה. ברגע מסוים, אי שם בשנת 1871, הוא ניסה לטעום את חומר הגלם וגילה שזה נעים, שלא לומר טעים. בשנת 1869 היה אדמס הראשון שייצר מסטיק מסחרי מצליח. "גומי לעיסה" (Chewing gum) קראו לו אז. בתהליך ייצור מחוכם הוא הצליח להפוך את שרף הצ'יקלה למסטיק רך וגמיש, שגם שמר על טעמו זמן רב יחסית לעבר.

המוצר הזה הפך ללהיט ענק. חיילי ארצות הברית שנלחמו באירופה במלחמת העולם השנייה, נתנו מסטיקים ממנות הקרב שלהם, לתושבי היבשת ולאחר שהפכו פופולריים גם שם, הם אף סחרו בהם.

מאז שנות ה-50 מייצרים את המסטיקים מחומרים סינתטיים, במקום הצ'יקלה והשרפים הטבעיים האחרים. הטעמים נעשו יותר ויותר מגוונים, צבעים חדשים יצאו ומסטיקים בשלל צורות וגוונים נמכרו להמונים הלועסים.

בעברית תרגמו את Chewing gum ל"גומי לעיסה". עם השנים המציאו את ה-Bubble gum, בתרגום חופשי "מסטיק הבועות". זהו מסטיק שתוכנן כדי לאפשר ללועסים להפריח בועות. המפורסם מהמסטיקים האלה, אגב, הוא מסטיק "בזוקה".

כיום שוק המסטיקים הוא שוק ענקי, בכל העולם. בארצות הברית לבדה קיימים מעל 1,000 סוגי מסטיק שונים. מעל 2.5 מיליארד דולר מוציאים בכל שנה ילדי ארצות הברית לבדה על מסטיקים!

ואגב, השרף של עצים מסוימים מכיל חומרים שגורמים להזיות. תרבויות שונות ניצלו אותו בעבר לטקסים דתיים, להתעלות הרוח וליצירת אקסטזה פולחנית. החלק הזה לא הפך מסחרי...


הנה תולדות המסטיק:

https://youtu.be/wmup_9IXpP0


כמה עובדות שאולי לא ידעתם על מסטיקים:

https://youtu.be/f-_dMJi1OYA


כך מייצרים את המסטיקים היום:

https://youtu.be/Fd5N9JUffxM
איך הפכה המצה העגולה למרובעת?



המצה (Butter) לא תמיד הייתה מרובעת. במקור היא הייתה בכלל עגולה. הסיפור של שינוי הצורה, הוא הרבה יותר מרתק ממה שניתן היה לחשוב, מכיוון שהוא כולל טכנולוגיה, ענייני הלכה ודת וגאוגרפיה מרתקת של תרבות המזון היהודית.

הסיפור מתחיל במאה ה-18. עד שנת 1760 היו המצות בעובי של 2 סנטימטר. אבל הן לא נשארו טריות והיה צריך להכין אותן בכל יום מחדש. כדי להימנע מקלקול המצות ומשאריות שהופכות לחמץ בפסח, החלו להכין מצות עם מעט מאד מים, עוד לפני החג.

אבל המצות הללו היו עבות. בשל היעדר המים, הן היו גם מאד קשות. בשנת 1838 פותחה "מכונת מצות". הממציא, מכונאי מחבל אלזאס שבצרפת, בשם רב איציק זינגר, ביסס אותה על שני גלילים גדולים, שבתוכם עבר הבצק. כך נוצרו במכונה מצות דקות מאד ופריכות. הרבנים של האזור אישרו את השימוש במכונה ומכיוון שבחבל היו גם יהודים גרמנים וגם צרפתים, החלו הקהילות היהודיות בצרפת ובגרמניה לצרוך בהתלהבות את המצות הללו.

כ-20 שנה אחר כך פותחה המכונה בווינה, שפרסה את המצות לגודל קבוע וגם יצרה בהן את הנקבים הקטנים, שמונעים את התפיחה. אז גם נוצרה הצורה המרובעת של המצה, שהייתה מצוינת לכשרות, מכיוון שלא הותירה שאריות שהפכו לחמץ. כך נפוצה ההמצאה עוד יותר, לקהילות שבאוסטריה, פולין וגליציה.

הכל יכול היה להיות מצוין, אלמלא החלו הרבנים להערים קשיים. הם ראו במכונה איום על הכשרות של הפסח. הם לא אהבו את הרעיון של מכונה שמכינה בצק, טענו שאדם הוא שצריך להכין מצות ולא מכונה וגם אמרו שבצק שנשאר במכונה יוצר חמץ. חוץ מזה הם חשבו שזו פגיעה במסורת היהודית העתיקה ודרשו להפסיק את העניין.

אבל כמו שקורה לא פעם כשאתה מנסה לעצור את הקידמה, דווקא התנגדות הרבנים פרסמה את המכונה החדשנית והמצות הטעימות שלה. כך היא עברה במהירות לקהילות באנגליה ואמריקה. עכשיו כבר אי אפשר היה לעצור את המכונה של המצות.


ההיסטוריה שהובילה למצה המודרנית והמרובעת:

https://youtu.be/svqvIRB4dbc


וכך אופים מצות היום מצות מסורתיות, בסגנון שלפני מכונת המצות:

https://youtu.be/WubSZpPDZ_Y
איך ומה אכלו בטירות של ימי הביניים?



בעוד האיכרים העניים אוכלים מזון דל, בטירות האצילים של ימי הביניים נהגו לערוך משתאות ולאכול ארוחות פאר עמוסות מזון. גם בארוחות רגילות וגם במשתאות, תמיד הודגשו ההבדלים בין הסועדים. במשתה נהגו לפאר את הנדיבות של האדון ולהדגיש את העושר והפאר שלו, גם בנגינה ובשירה בשעת הארוחה ואחריה.

לרוב שימש לארוחות כאלה האולם המרכזי של הטירה. האצילים ועוזריהם החשובים ביותר נהגו לשבת על במה מוגבהת, ליד השולחן המרכזי והמפואר. הם נהגו לסעוד בכלים מעוצבים ויקרים.

ליד הבמה, מונמכים בגובהם, ישבו העובדים הפשוטים יותר. הם אכלו מכלי עץ פשוטים וזכו למנות הפשוטות יותר. מדי פעם נהגו להשליך עצמות לכלבי הטירה שאכלו על הרצפה. המשרתים והעובדים הזוטרים אכלו במטבח או בחדר אוכל קטן למשרתים.


הנה חדר האוכל בטירה מימי הביניים:

https://youtu.be/XCgNPSDXjx4


מה אכלו בימי הביניים? (מתורגם)

http://youtu.be/UH3qOvoB7oQ


סרטון הומוריסטי אבל מבוסס על ממצאי היסטוריונים, שמראה ארוחה "אופיינית" בטירה:

http://youtu.be/Xff4Z5xMMro


וסרט תיעודי על האוכל בימי הביניים:

https://youtu.be/tTXKAYO6Z80?long=yes


מה הסיפור של הפיש אנד צ'יפס?



פעם היו מגישים אותם ברחוב בנייר עיתון, הילדים מתים עליהם והם מההברקות הקולינריות, אולי היחידות, של המטבח הבריטי. יש שיאמרו שזו מנת הדגל שלהם.

בכל מקרה, פיש אנד צ'יפס (Fish & Chips) הוא מאכל רחוב מטוגן וטעים להפליא. מכינים אותו מדג שנטבל בבלילה, טוגן בשמן עמוק והוא מוגש ביחד עם טוגנים, צ'יפס בשבילכם, או בצל כבוש. בבריטניה לא תמצאו פאב שמכבד את עצמו ולא יגיש למבקשים מנה פריכה של פיש נ צ'יפס, כמו שצריך..

במאכל הזה חיברו הבריטים את הצ'יפס שלמדו להכין מהצרפתים ומהבלגים בסביבות המאה ה-17, לחטיפי דג שבעבר הם הכינו אפויים אבל הבינו שכמו הצ'יפס, ניתן לטגן אותם, מה שנותן להם טעם טוב בהרבה. אגב, יש טענות שדווקא מהגרים יהודים הם אלו שהביאו את המאכל הזה לאנגליה, מספרד ופורטוגל.

הייתה כאן סגירת מעגל בחיבור שבין הדג לצ'יפס, כי היסטורית הצ'יפס שימש את האירופים כתחליף לדגים מטוגנים בתקופות החורף, כשלא ניתן היה לדוג בנהרות הקפואים.

כיום הפיש אנד צ'יפס הוא מאכל טייק אוויי פופולארי במקומות רבים בעולם והוא מזוהה עם המטבח הבריטי, מה שאומר שבכל מדינות הכתר הבריטי הוא נפוץ כמזון רחוב אהוד. ואכן, בתקופת האימפריה הבריטית הוא היה אחד מסמליה. להמחשה עד כמה - ההערכה היא שבשנת 1900 מכרו בבריטניה פיש אנד צ'יפס, לפחות 30 אלף מסעדות ודוכני רחוב!


הנה תולדות הפיש אנד צ'יפס:

https://youtu.be/aMuiUjDbZbo


כך עובד דוכן אנגלי של פיש נ' צ'יפס:

https://youtu.be/Qim5UfWOm6o


האהבה האדירה של האנגלים לפיש אנד צ'יפס:

https://youtu.be/8A2Sd9cWu1A?t=29s


מחקר טלוויזיוני של הפיש אנד צ'יפס:

https://youtu.be/GOXjtR4N524?long=yes


וסרט תיעודי על האהבה למאכל הזה בסקוטלנד:

https://youtu.be/3CJQph5gLeE?long=yes
איפה נולד הקרמבו?



מקורו של הקרמבו, מהממתקים האהובים בישראל, הוא באירופה. אמנם יש ארצות אירופיות שונות שטוענות שהוא הומצא בהן, אבל נראה שהקרמבו הומצא בדנמרק, אי שם, במהלך המאה ה-19. ברוב סקנדינביה תוכלו לראות קרמבו בחלונות הראווה.

אם אצלנו הוא מעדן יומיומי, עשוי מרנג, שהוא קצף חלבוני ביצים וסוכר סמיך, נח על גבי ביסקוויט ועטוף בשכבת צימקאו שברירית ודקיקה שעושים אותה מחמאת קקאו ושומן צמחי, בגרסה הדנית והאירופית, מייצרים את הקרמבו משמנת, על עוגיית חמאה ומצופה בשוקולד מריר איכותי.

בדנמרק נפוץ וזמין הקרמבו הדני "לחמניית שמנת" (Flødeboller) ברוב בקונדיטוריות והמגדניות. אבל שם אוכלים אותו מעדן בעיקר בחגים ואירועים מיוחדים, כמו ימי הולדת.

גם הטעמים שלו, שאצלנו הם הווניל והמוקה, בדנמרק מתאפיינים במגוון אדיר של פינוקים. בנוסף להם יש בקרמבו הדני טעמים מגוונים של קצפות, כמו תפוז, קפה, נוגט, שבבי קוקוס ופטל.

יש הטוענים שהיצרנית הגדולה בעולם של קרמבו היא מדינת ישראל. האמת היא מעט שונה. ישראל היא הצרכנית הגדולה בעולם שלו. אבל הייצור בדנמרק גדול ממנה פי כמה וכמה.

הממתק הזה שבערבית קוראים לו "ראס אל עבד" - ראש של עבד, היה מושא לעניינים קולוניאליסטיים או גזעניים במקומות רבים. כבר בימי המנדט הבריטי, בפלשתינה של שנות ה-40, מכרו כאן את ה"כושי" ו"ראש כושי". גם בדנמרק, בה הוא נקרא "לחמניית קרם" ("Flødebolle") נהגו תושבי הבירה קופנהגן לקרוא לו "לחמניית כושי" ("Negrobolle"), לא מאוד פוליטקלי-קורקט, אבל מתאים לתקופה ולתפיסה שלה.


הנה סיפורו של הקרמבו (עברית):

https://youtu.be/Nbwe25lYUjM?t=20s


כך מייצרים את הקרמבו:

https://youtu.be/WY90QNHoDFY


הכנת פלודהבולר (Flødeboller) בדנמרק:

https://youtu.be/ob86g3kegLc


בסו דה מוזה (Beso de moza) בספרד:

https://youtu.be/2txPA556KCo


נגרזונן (Negerzoen) בהולנד:

https://youtu.be/sdx6Od73aoU


ושיר על דבר הרב לגבי האם מותר להפריד את הקרמבו מהעוגיה בשבת (עברית):

https://youtu.be/K3vBduj45nQ
איפה נולד נזיד הצ'ילי קון קרנה?



הוא המאכל הלאומי של טקסס ומוצאו ממקסיקו. במערבונים ובצלחות של האקדוחנים הוא תפס מקום של כבוד, בכל פעם שהגיבור הגיע מהדרך הארוכה במדבר והתיישב לרגע לאכול מנה חמה של צ'ילי.

עד היום הצ'ילי קון קרנה (Chili con carne), בעברית "פלפלים עם בשר", הוא המאכל הלאומי של מדינת טקסס שבארצות הברית, המדינה המזוהה כל כך עם המערב הפרוע.

לצ'ילי קון קרנה יש גרסאות שונות ומשונות, בפינות שונות של העולם. אבל המתכון הבסיסי והכי מוכר שלו מציע נזיד חריף שעשוי מפלפלי צ'ילי חריפים, בשר, שום, בצל וכמון. נוהגים להכין אותו באופן מסורתי מבשר בקר קצוץ או טחון. יש המוסיפים לו עגבניות, שעועית ועוד מרכיבים מגוונים.

ההיסטוריונים סבורים שלמאכל המקורי אחראים הקונקיסטדורים, הכובשים הספרדים שכבשו את מקסיקו במאה ה-16. ככל הנראה כלל המתכון המקורי בשר שיובש, פלפלי צ'ילי מיובשים, חלב כבשים ומלח. הספרדים נהגו לכתוש את הכל ביחד ולייבש את העיסה בצורה של קוביות מיובשות, שאותן בישלו בסירים כשרצו להכין את הנזיד.

מקור השם הוא בספרדית, בה "צ'ילי" הוא פלפל הצ'ילי החריף ו"קרנה" זה בשר.


הנה סרטון על צ'ילי קון קרנה המקסיקני:

http://youtu.be/dT6gjb48_N0


וכך מכינים צ'ילי קון קרנה:

https://youtu.be/7zYa9l4B35E
איפה נולד הבייגל ואיך הפך להצלחה עולמית?



הבייגל (Pretzel) הוא כעך רחוב שנולד ככל הנראה בפולין. לא סתם בפולין אלא בקרב היהדות הפולנית במדינה. הממציאים היו בני משפחה יהודית, שהצליחו לפתור בעיה הלכתית יהודית בצורה גאונית.

הסוגיה היהודית שעמדה בפניהם הייתה המצווה המחייבת את היהודי שומר המצוות לשטוף את ידיו לפני האוכל. ברחוב היה קשה מאוד למצוא מים נקיים לנטילת ידיים, אז איך ניתן למכור אוכל רחוב ליהודים?

הראש היהודי לא נח עד שמצא פתרון. אותה משפחה בישלה את המאפה במים וכך הצליחה לגבור על החובה הזו וגם אפשרה למשפחה היהודית ליהנות מהבייגל למשך זמן רב יותר (הוא לא התייבש במהירות כמו מאפה בתנור). הבייגל הפך למאכל רחוב פופולרי בקרב היהודים ומשם הוא היגר לאמריקה. לניו יורק אם להיות מדויקים ובתחילת המאה ה-20.

בעיר הזו הפך הבייגל הזול והטעים להצלחה מסחררת. יהודים, נוצרים ומי לא - כולם התענגו על מאכל הרחוב הפשוט והמשביע, שטעמו היה דומה לזה של הפרעצל הגרמני ולפיכך אהבו אותו כולם.

החור שבמרכזו רק הקל על הצגתו לפני הקונים בדוכן, כשהם מוערמים זה מעל זה כשבמרכזם מקל הניצב על בסיס ועל הובלתם ממקום למקום, כשהם מושחלים על לולאה מעוגלת.

בניו יורק החלו עם הזמן לחתוך אותו באמצע ולמרוח עליו גבינות, להכניס נקניקים ותוספות והפכו אותו לסנדביץ' מושלם וטעים להפליא. לרבים הוא הפך למרכז ארוחת הבוקר של יום ראשון, יום המנוחה שלהם.

מהעיר ניו-יורק הבייגל החל נפוץ לכל ארה"ב ואמריקה ומשם התפשט לכל העולם והיה לאחד המאכלים האהובים ביותר.

בתיאבון!


הנה תולדות הבייגל (עברית):

https://youtu.be/fmI9erVhCB0?t=2m55s&end=6m32s


על הצלחתו של הבייגל הניו-יורקי:

https://youtu.be/MrjLz207SzY


כך מכינים אותו בבית (עברית):

https://youtu.be/UDmAO4v2SkY


ההיסטוריה של הבייגל באנגלית:

https://youtu.be/uvVBsNLm-LM


ובייגל ירושלמי, שאגב כאן אופים בתנור ולא במים (עברית):

https://youtu.be/SVzJG9M8BsU
מהי ההיסטוריה הלאומית של הקרמשניט?
מאיפה באה השקשוקה?
איך התפתח תות השדה?
מהם תולדות התירס?
מה המאפה הימי בייניימי שכמעט והרג את האיש החזק בעולם?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.