» «
בננות
מהן תולדות הבננה וכיצד הגיעו הבננות לאמריקה?



לא רבים יודעים שהבננה התרבותית נולדה בדרום מזרח אסיה, החוקרים סבורים שזה קרה באזור גינאה החדשה. לפני 8-10 אלפים שנה היא בויתה, מה שמעמיד אותה כאחד מצמחי החקלאות הכי קדומים שיש.

במהלך אלפי שנים הופצה הבננה על ידי בני המין האנושי לאזורים טרופיים וסובטרופיים שונים. למערב היא הובאה על ידי סוחרי תבלינים. יש סברה שאלכסנדר הגדול הוא ככל הנראה מי שהביא את הבננה לאירופה, לאחר שגילה את הפרי עתיר האנרגיה בעת שכבש את אסיה.

במאה ה-8 לספירה יש כבר עדויות על אכילה וגידול בננות בארץ ישראל וככל הנראה במזרח התיכון בכלל.

הערבים הם אלה שהביאו את צמחי הבננה לאפריקה וחקלאים החלו לגדל אותם, במיוחד בצד המערבי של היבשת האפריקאית. משם הועבר צמח הבננה, במאה ה-16, על ידי הכובשים הספרדים אל המושבות שלהם ביבשת אמריקה. הוא נקלט שם היטב וגידול בננות באזורים הטרופיים של יבשת אמריקה היו להצלחה גדולה.

במהלך ההצלחה הגדולה נעקרו שטחים עצומים של יערות גשם, כדי לגדל בננות במטעים חדשים. פגיעת פטריה בזן הפופולרי ביותר של הבננות, ה"גרו מישל", התפשטה במהירות בין המטעים העצומים הללו של מרכז אמריקה. קראו לתופעה הזו "מגפת פנמה", על שם אחת מהארצות בהן גידלו בננות בכמויות ענק. בעקבותיה עקרו עוד המון יערות, כדי לטעת מטעים נקיים ובריאים.

עד כדי כך גדולה הייתה ההיקלטות של הבננה באמריקה, עד שכיום מהוות ארצות אמריקה הדרומית והתיכונה את היצואניות הגדולות של בננות לכלל ארצות העולם. לאור זאת, ודאי לא תתפלאו לדעת שמגדלת הבננות הגדולה בעולם היא אקוודור, השוכנת ביבשת אמריקה.


הנה ההיסטוריה של הבננה:

https://youtu.be/SpAHPXNhAwk


הסיפור הקשה של הבננות במרכז אמריקה והעקירה העצומה של יערות הגשם לצורך מטעים חדשים:

https://youtu.be/esvycD1O3cM


והדרך שעושה הבננה מדרום אמריקה אלינו:

https://youtu.be/2HeO9k7jgVo
שוקולד
מי המציאו את השוקולד?



השוקולד התגלה בדרום אמריקה שם נהגו האצטקים לטחון את פולי הקקאו ולהכין משקה מר ומתובל בצ'ילי שהם קראו לו "צ'וקואטל", ששובש על ידי הכובשים הספרדים ל"שוקולד". הכובשים הללו הביאו את פולי הקקאו במאה ה-16 לאירופה והוסיפו לו סוכר.

בתחילת המאה ה-19 יצרו בהולנד את חמאת הקקאו שהבטיחה שהשוקולד יהיה מוצק ומריר - הגיע השוקולד המריר! בהמשך יצרו רודולף לינט, יצרן השוקולד, ואנרי נסטלה, ממציא אבקת החלב, את שוקולד החלב הראשון. סוף סוף נוצר מה שיהפוך לממתק הכי מבוקש בעולם.



הנה סיפורו של השוקולד (מתורגם):

https://youtu.be/ibjUpk9Iagk


סרטון על תולדות השוקולד:

http://youtu.be/XrIFGfZyvGs


מצגת וידאו על ההיסטוריה של השוקולד:

https://youtu.be/68VKwcazQts


ו"סוד השוקולד" - סרט לילדים על השוקולד (עברית):

http://youtu.be/_ixMuVcAGhA?long=yes
לחם
מי המציא את הלחם?


יתכן שהלחם (Bread) הוא ההמצאה הגדולה ביותר בתחום המזון. כמובן שלא ידוע מי המציא אותו, שכן היה זה בטרם נרשמה ההיסטוריה, בתקופה שנקראת פרהיסטוריה.

אבל הממצאים הארכאולוגיים המוקדמים ביותר של לחם הם מאירופה של תקופת האבן המאוחרת. זה היה לפני בערך 30,000 שנים ודי ברור שהיה אז מדובר בלחם ללא תפיחה, כלומר לא ידעו עדיין על השימוש בשמרים להכנת הלחם. הממצאים הארכאולוגיים מאז מראים שמקור הקמח היה בצמחים שונים, שהם עשירים בעמילן, ביניהם ככל הנראה שרך וסוף.

את בעיית הלחם שמתייבש במהירות פתרו במצרים העתיקה, כשהמציאו את הטוסט. עד היום מכינים במצרים את ה"שאמסי", הלחם המקומי שהוא מהעתיקים בעולם.

את הלחם שלא זקוק לתפיחה ארוכה ונאפה במהירות פתרו בשנת 1920, כשהמציאו את הבאגט, אותו לחם רזה וארוך שמוכרים בצרפת כשהוא עדיין חם מהאפייה על הבוקר.

כך או כך, הידע והיכולת לעבור ממזון צמחי טרי, שנוטה להתקלקל במהירות, למוצר מיובש כמו לחם, שניתן לשמור לאורך זמן, הוא שביטל את התלות בתנאים סביבתיים ובשינויי העונות. ביחד עם גורמים נוספים, העובדה המשמעותית הזו עתידה להביא עם השנים, לשינויים דמוגרפיים עצומים.


כך התפתח הלחם שאנו אוכלים:

https://youtu.be/qylxpwNhFYI?t=52


אפיית לחם במצרים, מולדת הלחם המקומי ה"שאמסי":

https://youtu.be/A02ajdDJrUg


ולמה במסעדות מגישים לחם בהתחלה (עברית):

https://youtu.be/h4CVX9jfqR8
וומיטוריום
למה נדרש לרומאים חדר הקאות?



הרומאים העשירים אהבו מאד לאכול. הם אכלו במשך שעות ארוכות והארוחות שלהם היו כבדות ובעלות מנות רבות. אותם עשירים רומיים נהגו לסעוד תוך רביצה על ספות מפנקות ואכלו כך סעודות ענק ומלאות פינוקים. אך כיוון שכרסם התמלאה במהירות, היו מהם שתאוות הזלילה גרמה להם להקיא, כדי לפנות מקום לעוד מאכלים.

עד כדי כך ההקאה הייתה נהוגה בארוחות העשירים של רומא, עד שהתפתח מיתוס שלפיו הם נהגו לבנות בבתי הפאר הרומיים חדר מיוחד בבית, חדר שהם כינו וומיטוריום (vomitorium) ושנועד להקאות.. אבל זה כלל לא נכון - הבלבול רווח בציבור משום שהיציאות של התיאטרון הרומי נקראות גם הן וומיטוריום, באותו מובן (הקאה). אך איש לא הקיא בהן.. לרומאים הן הזכירו את ההקאה של הקהל מהאיצטדיון או התיאטרון. אלו היו מעברי היציאה שמהם מקיא התיאטרון את הקהל אל הרחוב...

כלומר, העשירים הרומיים אכן היו מרוקנים את קיבתם לעיתים, כדי לשוב לסעודה הלא-נגמרת שלהם. אבל זה לא קרה בוומיטוריום הביתי, כי לא היה כזה, אלא בכלי הקאה שהוגשו להם על ידי העבדים שלהם..


הנה סרטון קצר על נימוסי השולחן האמיתיים והמוזרים של הרומאים:

http://youtu.be/TFo4-N3EwsU


והנה מקצוע רומי אמיתי - מוכר צואת העשירים, שמרכיביה היו טובים מהאוכל של העניים:

http://youtu.be/IHPdLTrAYrM

תולדות האוכל

פיצה
איך נולדה הפיצה?



היא אחד מהמאכלים האהובים בעולם כולו. הפיצה (Pizza) נולדה באיטליה של ימי הביניים, אבל יש לה שורשים עתיקים הרבה יותר. היסטוריונים סבורים שכבר במאה ה-6 לפני הספירה השתמשו היוונים ואולי הפרסים במאפי בצק כבסיסים להגשה של מאכלים.

מאז רווח המנהג ברחבי אגן הים התיכון ובמהלך השנים הוא הגיע עד התרבויות הערביות שבצפון אפריקה. כולם גילו את הטעם המצוין של בצק מרודד מקמח ועם השנים גם מבצק שמרים, שנאפה על גבי האבן החמה. בהמשך נולד הטאבון, תנור האפייה מאבן. הבצקים המרודדים החלו נאפים בעוד ועוד מקומות, כשבהם מגולגלים או מונחים מעליהם מאכלים שונים.

במאה ה-10 לספירה, כשכבשו המורים, מוסלמים מצפון אפריקה, חלקים מדרום איטליה, הם הביאו עימם את הפיתה. לא לחינם יש דמיון בין המילים פיתה ופיצה - המילה "פיצה" נולדה בנאפולי, העיר שבה הוקמה אז הפיצריה הראשונה בעולם.

האיטלקים ירשו אמנם מהאימפריה הרומית את המנהג להכין מאפים מרודדים, אבל המפגש עם הפיתה הערבית המלאה בכל-טוב הצית את הדמיון האיטלקי והם שכללו מאז את מאפה הפיצה, עד לדרגת אמנות.

ההבדל הוא שהאיטלקים לא מלאו את הפיתה במאכלים כמו הערבים, או גלגלו אותם בתוכה כמו הגירוס או הסופלקי היווני, אלא הניחו מעל הבצק את התוספות וכך אפו אותם ביחד.

רעיון נהדר. יום הולדת שמח! הפיצה נולדה!

הפיצות הראשונות החלו לכלול ירקות וגבינות מגוונים. על ה"פיצה ביאנקה", הפיצה הלבנה, בצק בלבד, החלו להניח את שני המרכיבים שיהפכו אותה לסנסציית שולחן כה פופולארית - רוטב שנעשה מהעגבניות, אותו ירק שהגיע לא מזמן מאמריקה, המכונה אז "העולם החדש". השני הוא גבינת המוצרלה, שהגיעה לאיטליה מהודו, שם היא הוכנה מחלב הבאפלו, התאו. כך נולדה בנאפולי פיצת ה"נאפוליטנה" - הפיצה הנפוצה בעולם.

ועדיין, הפיצה נחשבה אז למאכל עממי שהאצילים לא נהגו לאכול. השינוי הגיע במאה ה-18, כשמלכת נאפולי, מריה קרולינה, התאהבה בפיצה. היא החלה להגיש פיצות לאורחיה ובהדרגה החלו גם בני המעמד העליון באיטליה "להתמכר" לטעם של הפיצה הנאפוליטנית.

מאה אחר כך, לקראת סוף המאה ה-19, התענגו אומברטו הראשון ומשפחתו, מלכי איטליה הראשונים, על הפיצות שהכין לבני הארמון רפאל אספוזיטו, אופה הפיצות הגדול של התקופה. על הפיצה שהייתה חביבה במיוחד על מלכת איטליה, מרגריטה דה סבויה, נהג רפאל להניח עגבניות, גבינת מוצרלה ובזיליקום (ריחן). הוא קרא לפיצה "פיצה מרגריטה", על שמה של המלכה. כיאה לעידן הלאומיות, הפיצה הזו הייתה פיצה לאומית - עם הלבן של הגבינה, האדום של העגבנייה והירוק של הבזיליקום, היא "נצבעה" כולה בצבעי הדגל האיטלקי.

כשבסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, היגרו רבים מהאיטלקים לאמריקה, הפכה הפיצה למאכל פופולרי גם שם. מהגרים איטלקים החלו לפתוח פיצריות זולות ומשביעות והמאכל הפך למאכל רחוב אמריקאי מוביל.

בשנות ה-40 יתחילו להכין שם את הפיצות דמויות הפאי - פיצות עם בצק עבה. אמנם הטעם הנפלא והמאוזן של הפיצה האיטלקית הדקיקה נעדר מהן, אבל הפיצות עבות הבצק נמכרו היטב, היו משביעות מאד וזולות להפליא ומשום כך הן התאימו לתקופה. כיום חלק גדול מהפיצות שנמכרות ברחבי העולם הן פיצות אמריקניות בסגנון זה, במיוחד ברשתות הפיצה העולמיות שמשווקות אותן בהצלחה.


הנה תולדות הפיצה:

https://youtu.be/yzS4YQ45EyQ


מהמאה ה-18 הפכה הפיצה למאכל הנפוץ בעולם:

https://youtu.be/mxR3aGGBXt0


מפרקים את התפתחות הפיצה לפרטים:

https://youtu.be/PRn5iONxSQQ


סרטון אנימציה עם ההיסטוריה של הפיצה:

https://youtu.be/DtkG_Md6Ykk


השינויים שחלו בפיצה במהלך אלפי שנים:

https://youtu.be/XVX0tKmjQN8


והעיר האיטלקית נאפולי הטוענת כנראה בצדק לבכורה על הפיצה:

https://youtu.be/JZoruOm3_5w
לחם
מהי ההיסטוריה של הלחם?



מבין כל דברי המאכל, אין ספק שתפקידו של הלחם (Bread) בתזונה האנושית הוא המרכזי והמשמעותי ביותר.

באלפי השנים האחרונות הפך מרכיב המזון הזה לכל כך הרבה יותר מאוכל והוא משקף מרכיבים מעמדיים, כלכליים ואפילו פוליטיים שונים. הלחם גם מילא את התפקיד המרכזי בתזונה האנושית וגם הפך למרכיב חברתי מרכזי בה.

עוד בימי קדם משתרע מאבקו של האדם להשיג ולייצר את הלחם על פני כל היבשות. האדם הקדמון הכין אותו משעורה ודוחן טחונים. את החיטה הוא גילה כשהיגר מאפריקה לאזור הסהר הפורה.

הערכות החוקרים הן שכבר לפני 30 אלף שנה טחנו בני אדם דגנים שלוקטו ונאספו בשטח, טחנו אותם באמצעות אבנים, הוסיפו מים, לשו לבצק ואפו ממנו לחם.

המקור הגאוגרפי של גידול החיטה, בתקופה הנאוליטית, בסביבות 11 אלף שנה לפני הספירה, לא ברור לחלוטין. אם בעבר נראה היה שהוא מצוי בעיראק של ימינו, כיום מדברים דווקא על צפון ישראל ושכנותיה. אז החל האדם לגדל מיני חיטה ושעורה ולאפות מהם מעין עוגות, שנאפו בתוך אפר חם.

נוסעים וסוחרים העבירו לכל פינות העולם העתיק את סודות גידול החיטה והכנת הלחם. זה הביא לכך שבמהלך תקופה קצרה הפכה החיטה למרכיב מרכזי בתזונה ובכל מקום החלו להכין ממנו לחם.

דגני הבר שבויתו לחקלאות המתהווה אפשרו לאדם אז לחיות בעיקר על לחם ולא פעם אף על הלחם לבדו.

היתרון של הדגנים היה נעוץ ביכולת השימור הגבוהה שלהם, בעושר ובכמות הפחמימות בהם ובערך התזונתי של דגני הבר, שהיה גדול משמעותית מזה של החיטה של ימינו.

הלחם מספק אז יותר מחצי מהקלוריות שהמין האנושי צורך. בספר האבן "עלילות גילגמש", שנכתב על גילגמש, מלך שומר שבמזרח התיכון העתיק, סופר על הארוחה הנפוצה שאכל בחייו וכללה רק לחם ובירה. שניהם נוצרו ממחמצת שאור.

במסופוטמיה של אותם ימים, במזרח התיכון העתיק, הגדיר הלחם את החלוקה המעמדית. כל מעמד אכל אז לחם שונה. אצילים ועשירים יאכלו את הלחם האיכותי והקשה יותר לייצור. העניין המעמדי של הלחם יילך ויתפתח בהיסטוריה, כשהלחם הלבן נחשב אז למאכל של אצילים ומלכים, בעוד פשוטי העם נאלצו לאכול רק את הלחם הכהה, לחם שחור.

אפילו אפלטון, מגדולי הפילוסופים של יוון העתיקה, מנהל בספר "רפובליקה" דיון על העיר האידאלית ועל הלחם שצריך לשמש בה למאכל, האם הוא לחם לבן או לחם מלא, כפרי שכזה.

כך ממשיכה דרכו של הלחם, שהחלה במערות האדם הקדמון, באפייה בין אבנים גדולות, המשיכה בתנורי חצר גדולים ששימשו את הנשים לאפיית הלחם בבית, למטבחי טירות האצילים והתנורים הפשוטים שליד בתי האריסים שלהם ואל מפעלי הענק שמייצרים את הלחם המודרני,

במהלך המאה ה-19 מאפשרת טכנולוגיה חדשה ייצור זול והמוני של לחם תעשייתי והיגייני. המאכל הבסיסי כל כך עובר את השינוי המשמעותי ביותר מאז העולם הקלאסי. שיווק ופרסום הופכים את הלחם התעשייתי החדש, כמעט כולו, אגב, הוא לחם לבן, ללחם המזין הנקי והבריא ביותר מכל סוגי הלחם שהיו.

סוף המאה ה-20 מוליד את המאפיות הקטנות ואנינות הלחם, שאופות, משחזרות וממציאות מיני לחם חדשים וישנים, גובות מחירים מופקעים. בעוד הלחם הכפרי, מהקמח המלא והלא מנופה הופך לבריא החדש, מגובה במחקרים ונחשק על ידי המסודרים, הלחם הלבן, זה שנחשב תקופות ארוכות לבריא והיוקרתי מכל האחרים, הופך מושמץ, משמין, לא בריא ונחות ממנו.


הנה תולדות הלחם בקצרה:

https://youtu.be/qylxpwNhFYI?t=52


כך מכינים לחם כמו לפני 2,000 שנה:

https://youtu.be/DYTuNXq1eBk


וכך אפו לחם בימי הביניים:

https://youtu.be/7Rt0OR8LalA
מרשמלו
איפה נולד המרשמלו?



המרשמלו הוא מהממתקים העתיקים בהיסטוריה. כבר במצרים העתיקה ייצרו ממתקי מרשמלו. באותם זמנים לא כל אחד יכול היה ליהנות ממנו, כי במצרים העתיקה המרשמלו נחשב למעדן מיוחד, שרק לבני בית המלוכה נשמרה הזכות להתפנק איתו.

את המרשמלו נהגו להכין בעבר משורש צמח החוטמית, שהוסיפו לו סירופ תירס, חלבון ביצה מוקצף וסוכר. כיום הג'לטין והאגר מחליפים את שורש המרשמלו.

את שמו קיבל הממתק משילוב מוזר בין צרפתית ואנגלית. המשמעות של המילה "מארש" בצרפתית היא בִּיצָה. מה הקשר? - השורש של צמח החוטמית, שממנו יצרו בעבר את המרשמלו, גדל בביצות. פירוש סוף המילה "מלו", הוא באנגלית "רך".

אגב, בימינו לא כולם אוכלים את הממתק הזה ואנחנו ממש לא מדברים על דיאטה או הימנעות מסוכר. האגר שבמרשמלו עשוי מאצות ים, אבל הג'לטין עשוי מעצמות של בעלי חיים, כך שצמחוניים וטבעונים לא נוהגים לאכול את הממתק הזה.


הנה תולדות המרשמלו בעברית:

https://youtu.be/fmI9erVhCB0?t=6m32s&end=9m07s


וכך מייצרים את סוכריות המרשמלו:

http://youtu.be/K4qqm26mEtA?t=26s
חקלאות בעל
מהי חקלאות בעל ואיך היא קשורה ללחם?



חקלאות בעל, המוכרת גם בכינוי "פלחה", היא צורת גידול חקלאית שמבוססת על השקיית הגידולים החקלאיים במשקעים טבעיים בלבד. חקלאות כזו מסתפקת בהשקייה ישירה, ללא אגירה של מים או הזרמתם לחלקות בשדה.

מקור שמה של חקלאות הבעל הוא כפי הנראה מהשם של אל הפיריון והסערה הכנעני "בעל". העובדה שהחקלאים הקדמונים ראו בהענות האל לתפילות שלהם את מקור התנובה בשדותיהם היא שקישרה ככל הנראה את החקלאות הזו בעזרתו של האל "בעל".

בישראל נחשבת החיטה כגידולים החקלאיים הנפוצים ביותר בחקלאות בעל וממנה מכינים את הלחם.


הנה תחילת הגדילה של החיטה בגשמי החורף:

http://youtu.be/gdHNpfdTNME


שנה חקלאית שלמה, מהחריש אל הקציר:

https://youtu.be/iNP9qbsWf8o


שדות החיטה המלאים בחורף:

http://youtu.be/HDMD9aAUCN0


וקציר החיטה שגודלה בחקלאות בעל:

http://youtu.be/aK3iwDjQ1Kc


צילחות
מה ההיסטוריה של הצילחות?



הצִילחוּת (Platting), ארגון המזון על הצלחת, נולד ככל הנראה בסוף המאה ה-18. השף מארי אנטון קארים, החל אז ליצור צורות של הרים ומפלים במנות שהגיש לבני האצולה בצרפת.

במאה הקודמת החלו להחשיב יותר ויותר את תצוגת המנות, ככל שהתפתחה החוויה הצרכנית והתפתח עולם העיצוב. השף פול בוקאו קידם אז בהתלהבות את הצגת המזון האלגנטית והמסודרת.

היו תקופות שבהגשת המנות חולקה הצלחת לאזורים, שבהם הניחו את המאכלים, זה לצד זה. בגישה זו היו גבולות ברורים בין רכיב לרכיב ואיש לא חיפש פרזנטציה או קומפוזיציה של המנה.

אבל עם הזמן נוצרו מסעדות המישלן היוקרתיות לעשירים. עובדה היא ששפים רבים סיימו בתי ספר גבוהים למטבח ולמדו כיצד לצלחת, לפחות באופן בסיסי. רבים מהם החלו להגיש מנות מפוארות ומעוצבות יותר, תוך שהם נותנים דרור לנפש האמנותית שלהם, או של מי מעוזריהם.

הסיבה לצילחות הזה הייתה גם אסתטית, אבל גם כדי להגביר את התיאבון, שכן למין האנושי יש נטייה "לאכול עם העיניים". אבל הייתה עוד סיבה אז לצילחות. הוא נועד גם כדי לתת הצדקה נוספת למחירים השערורייתיים שגבו אותם שפים במסעדות הגורמה שלהם. העשירים שזכו למזון מובחר, שנראה גם נהדר, החלו לפתח טעם אמנותי באוכל...

לציבור הרחב החל הצילחות להגיע עם הרשתות החברתיות ובמיוחד עם "אינסטגרם", הרשת החברתית שמבוססת על צילומים בסמארטפון. לפתע כל סועד, בכל מסעדה שהיא, משתף תמונות של מנות שאכל. ההשוואה בין המנות הייתה בלתי נמנעת. אבל הטעם לא עובר באינטרנט וכך גם הריח. לכן המנות שזכו למחמאות היו אלה שנראו טוב. כאן הצילחות זכה לזינוק הגדול ביותר שלו.

אחרי זה באו תכניות הבישול שהדגימו איך עושים את זה המקצוענים ואחריהן תכניות הריאליטי שהוקדשו לאוכל בטלוויזיה. אלה לא רק הציגו צלחותים מדהימים, אלא הבחינו בין המתחרים ברמת האסתטיקה וסידור המנות, מה שהבהיר לציבור הרחב שצילחות הפך לגורם המשמעותי ביותר במנות שהם מגישים - אפילו בבית.

מאז החלו אפילו שפים או טבחים במסעדות קטנות ושכונתית, לעצב את המנות שלהם ביתר הקפדה. עקרות בית ושפים חובבים החלו לצלחת את המנות שלהם והעולם לא נח מהיופי שנשפך מצילחותים מהממים המצולמים באינספור תמונות במדיה החברתית. האמנות החלה לאכול והיא עושה את זה יפה במיוחד.


הנה תולדות הצלחות בחצי המאה האחרונה:

https://youtu.be/9S46aoapXz8


יסודות בצילחות:

https://youtu.be/tVOjfy5ft34


טכניקות צילחות למתחילים:

https://youtu.be/02Brgs60BiY


טכניקות סיבוביות על מגש מסתובב:

https://youtu.be/G8bQftr7ajQ


כך תצלחתו כמו שפים מנוסים (ללא מילים):

https://youtu.be/kcbRpLX-mqs
מאיפה בא הקטשופ?



הייתם מאמינים שהקטשופ כלל בתקופות שונות מרכיבים כמו דגים, חצילים, שעועית, תות שדה, אגוזים, פטריות, בירה ואפרסקים?

ועגבניות, אתם בטח שואלים? - ובכן, הן לא היו בקטשופ עד לפני מאה ומשהו שנים.

והייתם קונים את העובדה שבשלב מסוים הקטשופ נמכר בבתי המרקחת בתור תרופה מגד שיעול?

אבל בואו נתחיל מהתחלה - הסיפור המשונה של אחד הרטבים הפופולאריים בעולם מתחיל אי-שם באלף הראשון לספירה. לא ברור מתי הקטשופ הראשון נוצר. אחת הגרסאות מדברת על המאה ה-6 לספירה, אבל המון שנים הוא נותר רוטב אי-שם במאה ה-17 נוצר בסין תבשיל מעורבב שהכיל דג כבוש עם שלל תבלינים. הם קראו לרוטב הדגים שלו "קיסאפ", בסינית "רוטב חצילים".

מלחים בריטים שהפליגו במאה ה-18 למלזיה, ארץ בדרום-מזרח אסיה, לקחו עימם הביתה את רוטב הדגים הזה והודיעו בבריטניה שקוראים לו "קטשאפ", או כמו שאנו אומרים בעברית "קטשופ"...

במסמכים משנת 1740 מצוין כבר שרוטב הקטשופ הפך למרכיב מרכזי במטבח הבריטי. באופן כללי ניתן לומר שבמשך כ-100 שנה כינו באנגליה כל מיני רטבים שהגיעו מאסיה בשם "קטשופ". הם לא הוטרדו מהעובדה שכל אחד מהרטבים הללו כלל מרכיבים אחרים.

רק במאה ה-19 מישהו, בארצות הברית דווקא, החליט להוסיף לרוטב האסייתי ההוא רסק עגבניות. בספר הבישול האמריקאי "ספר בית הסוכר" מ-1801 כבר כללו את העגבניות במרכיבי רוטב הקטשופ. במטבח האמריקאי, חובב העגבניות המושבע, זה הלך ותפס. במהלך השנים החליפה העגבנייה רבים מהמרכיבים המקוריים והמזדמנים של רוטב הדגים ההוא, כולל הדגים עצמם...

בשנת 1837 קם המפעל הלאומי הראשון שייצר ושיווק קטשופ לכל אמריקה. 40 שנים אחר-כך החלה חברת היינץ לשווק את הקטשופ שייצרה והפכה ליצרן המזוהה ביותר עם הרוטב המתקתק ועתיר העגבניות, שלא נותר בו כמעט שום מרכיב מהרוטב הסיני ההוא, שהגיע ממלזיה...


הנה סיפור המצאת הקטשופ:

https://youtu.be/hSYsgCyjvDg


ההיסטוריה של הקטשופ והמרכיבים המוזרים שפעם היו בו:

https://youtu.be/hzH2_S4ZaQA


ולמה כל כך קשה להוציא את הקטשופ מהבקבוק שלו (מתורגם):

https://youtu.be/KB43fM_ozKQ
מה ההיסטוריה של הכרובית שהייתה לאימפריית בריאות?



הכרובית (Cauliflower) היא אחד מסוגי הירק הבריאים ביותר וגם מקור למאכלים טעימים מאד. אבל מאיפה היא באה?

מוצאה המדויק לא ידוע בדיוק, אם כי הסברה היא שהכרובית בויתה מכרוב הבר שבאגן הים התיכון.
איכשהו השתרשה הדעה שהיא נולדה או לפחות התגלתה לראשונה באי קפריסין, אם כי הנושא רחוק מלהיות מוסכם.

כך או כך, אנשי יוון העתיקה כללו אותה בתפריט שלהם. הרומאים, שהמשיכו את המסורת הקלאסית שלהם, גם בתחום הקולינרי, אימצו לשולחנם את הפרח או הלב של הכרובית, כלומר החלק הלבן שלה.

עם הזמן החלו לצרוך אותה בהתלהבות באיטליה, לאחר שהבינו שגם העלים והגבעולים הירוקים שלה הם טעימים - גם בבישול וגם כחלק מסלט נא.

בנדידתה ההיסטורית באירופה הגיעה הכרובית במאה ה-16 לצרפת ולשולחנו של המלך לואי ה-14. היא אומצה בהתלהבות בממלכה הצרפתית וחקלאי חבל ברטאן שבצפון-מערב צרפת הפכו למומחים בגידול כרוביות.

בתחילת המאה ה-19 הגיעה הכרובית עד הודו ואז החלו לגדל שם זן של כרובית שהותאם לאקלים החם והלח של תת היבשת ההודית.

בימינו מגדלים כרובית בעיקר בשל התפרחת שלה. מבושלת או מטוגנת, כבושה, אפויה או טריה וקצוצה לתוך סלט - הכרובית היא ממלכות הבריאות של המטבח שלנו.


הנה תולדות הכרובית והגידול שלה:

https://youtu.be/EM0AUU5W6iw
איך התגלה השוקולד?



בני המאיה של דרום אמריקה היו הראשונים בעולם שהפיקו שוקולד מפולי הקקאו. השוקולד שלהם היה שונה מאוד מהשוקולד המוכר לנו כיום, ולמעשה מדובר במשקה שוקולד נוזלי ומריר. המאיה אהבו והעריכו כל כך את משקה השוקולד שלהם, שהם כינו אותו "משקה האלים". בממצאים ארכיאולוגים התגלו דמויות של מלכים ואלים של בני המאיה, לוגמים את משקה השוקולד.

לצורך הפקת השוקולד, הם טחנו את פולי קקאו ועירבבו אותם עם מים ועם חומרים שונים כגון: קמח, תירס, וניל וצ'ילי. את התערובת שנוצרה הם העבירו במהירות מכלי לכלי עד שהיה נוצר עליה קצף סמיך, בשלב זה המשקה היה מוכן לשתייה. המאיה לא הוסיפו סוכר לשוקולד שלהם ולכן טעמו היה מריר. גם האצטקים נהגו לטחון את פולי הקקאו ולהכין מהם משקה מר ומתובל בצ'ילי. הם קראו למשקה שהרגיע כאבי בטן וכאבים שונים צ'וקואטל וממנו הגיע השם לשוקולד של ימינו.

במאה ה-16 הביאו הכובשים הספרדים את פולי הקקאו לאירופה. גם האירופאים הכינו מהם את משקה הקקאו, אבל אצלם נוספה מתיקות על ידי הסוכר.

רק בהולנד של תחילת המאה ה-19 נוצרה חמאת הקקאו שאיפשרה לשוקולד להפוך למוצק. השוקולד המוצק של אז היה טעים ומוכר לנו בתור שוקולד מריר. כשהתאחדו יצרן השוקולד רודולף לינט וממציא אבקת החלב אנרי נסטלה, והמציאו את שוקולד החלב, הם הפכו אותו לממתק המבוקש ביותר בעולם.

בהמשך באו המצאות שוויצריות נוספות, כמו שוקולד הטובלרון שנולד ב-1908, וקיבל את צורת הפסגה המשולשת של הר המטרהורן שבאלפים של שווייץ. לצדו קיבע מבחר של שוקולדים שוויצריים איכותיים ונמכרים ביותר, את מעמדו של השוקולד השוויצרי בתור השוקולד המבוקש והאהוד ביותר בעולם.


הנה תולדות ועלילות השוקולד (מתורגם):

https://youtu.be/ibjUpk9Iagk


ההיסטוריה של השוקולד:

http://youtu.be/XrIFGfZyvGs


תיאור היסטורי של תולדות השוקולד:

http://youtu.be/9g3q-KcFlt4


ופרסומת מבנגלדש המשלבת את תולדות השוקולד:

http://youtu.be/TsRO8dLZn64
למה פחדו מהעגבניות בעבר?



איך שזמנים משתנים... האגדה מספרת שבשנת 1820 זכה הקולונל האמריקני רוברט ג'ונסון לשם של גיבור, רק משום שהעיז לאכול עגבניות ללא חשד ובפומבי. אם היום אנו נותנים את הקטשופ מבוסס העגבניות לכל דרדק והעגבניה היא מהבולטות בתזונת הילדים והמבוגרים כאחד, העגבניות נחשבו באותה תקופה לרעילות.

אבל הקולונל האמיץ החליט להוכיח שהעגבניות אינן מסוכנות לבני אדם. הוא התייצב למול ציבור אקראי שנאסף מולו, על מדרגות בית המשפט של העיר סיילם בניו-ג'רזי, והחל לאכול את העגבניה שבידו. הקהל ההמום הביט בו במבט ששילב הערצה, עם רחמים על מותו המתקרב. למותר לשער שמלבד כמה כתמים על חולצתו, הקולונל יצא מהסיפור עם בטן מלאה ובריאות מצוינת...

ואכן, כשהגיעה העגבניה לאירופה, הישר מיבשת אמריקה שבה היא בוייתה לראשונה, היא לא התקבלה יפה. ממש כמו את החציל, שהגיע מהודו, האירופאים קיבלו אותה בחשד. גם צבעם של השניים וגם משהו במרקם המשונה שלהם, גרמו לנוצרים של אירופה ואמריקה לחשוד שהם רעילים.

אבל העגבניה היא חלק ממשפחת הסולניים. בני משפחה נוספים מהמשפחה הזו אנו אוכלים, ביניהם החציל, הפלפל ותפוח האדמה.

אבל זה לא היה העניין היחידי שנקשר בירק הכל כך משמעותי במטבח המודרני שלנו. הן הנוצרים והן יהודים אדוקים בדתם, החרימו את העגבנייה במשך מאות שנים, משום שהאמינו גם שאכילתה מעוררת פריצוּת והתנהגות לא מוסרית. הצבע האדום, אנחנו כבר יודעים, מגרה אנשים. היו רבים שאף האמינו שהיא מכילה דם. בכל מקרה, העגבניה באדום לוהט נראתה לרבים מדי דבר מוגזם. מעניין מה היו אומרים אבותינו על הקטשופ שאנו צורכים היום בכמויות מוגזמות...


הנה הפחד ההיסטורי מהעגבנייה:

https://youtu.be/f87iQnfGUbg


האגדה על הקולונל האמיץ:

https://youtu.be/LGH414fye5Q


בארץ המילה העברית עגבניה עוררה מחלוקות קשות (עברית):

https://youtu.be/vRg5EVlLtZk


היום צריך להגן על העגבניות מפני וירוס שפוגע בהן קשות (עברית):

https://youtu.be/Hjdj577mzAY


וכך מגדלים אותן בסרט תיעודי קצר:

https://youtu.be/VFfqgAeD5p4?long=yes
כיצד נולדה חמאת הבוטנים?



חמאת הבוטנים (Peanut Butter) פותחה על ידי רופא אמריקאי, בסוף המאה ה-19. בשנת 1890 החלו לשווק אותה באופן מסחרי, אבל דווקא כתוסף מזון. כן, חמאת הבוטנים הייתה במקור תוסף חלבונים לאנשים שסבלו מבעיות שיניים ולא יכלו לצרוך חלבון ממקורות אחרים.

כיום היא פופולרית כממרח ונחשבת לממרח האמריקאי ביותר שיש, אבל לא רק בגלל שאמריקאי המציא את חמאת הבוטנים, אלא מפני שהבוטנים בארצות הברית הם יותר חטיף ממזון. ניתן למצוא אותם בהרבה ממתקים, חטיפים וגלידות. האמריקאים אוכלים מהם במשחקי פוטבול ובייסבול ומאכילים בהם את בעלי החיים בגני חיות ויש אפילו בוטנים מצופים, המכונים "בוטנים אמריקאים".

הבוטנים עצמם, אגב, נולדו בדרום אמריקה וגרסה קדומה של הממרח הזה היה מוכר עוד בימי האצטקים. חשוב לציין שממרח הבוטנים הזה מזין, גם אם עתיר קלוריות.

לייצור חמאת הבוטנים עצמה קולים ומרסקים את הבוטנים למעין ממרח אגוזי אדמה, מטבל שאפשר להשתמש בו אפילו כאמצעי תיבול לספגטי.

בשנים האחרונות נכנסה חמאת הבוטנים גם למסעדות יוקרה והיא נכללת בתפריטים האקזוטיים ביותר בהן. היא גם משתלבת ברטבים כמו רוטב "סאטה", בסלטי אטריות קרים, במרקים, קינוחים ובמגוון מאכלים נוספים. בבישול הסיני משתלב גם שמן הבוטנים היטב.

אבל עדיין, השיא של חמאת הבוטנים הוא במאכל הכי פשוט ועממי - על לחם. בארצות הברית, כמו בעוד מדינות אנגלוסקסית באירופה, נוהגים רבים לאכול למרוח על הלחם חמאת בוטנים (Peanut Butter) עם ריבה.

כך או כך, חמאת הבוטנים גם מיוצרת בגרסאות שונות, ביניהן חמאת הבוטנים הקלאסית, חמאת בוטנים עם שברי בוטנים, חמאת בוטנים עם דבש, חמאת בוטנים עם שוקולד ועוד.

אצלנו בישראל חמאת בוטנים היא מרכיב הטעם המרכזי בחטיף הישראלי הפופולרי "במבה".


כך התפתחה חמאת הבוטנים:

https://youtu.be/kE7kVjeBM-U


ייצור חמאת בוטנים בימינו:

https://youtu.be/4iUduCtx7cA
איך ומה אכלו בטירות של ימי הביניים?



בעוד האיכרים העניים אוכלים מזון דל, בטירות האצילים של ימי הביניים נהגו לערוך משתאות ולאכול ארוחות פאר עמוסות מזון. גם בארוחות רגילות וגם במשתאות, תמיד הודגשו ההבדלים בין הסועדים. במשתה נהגו לפאר את הנדיבות של האדון ולהדגיש את העושר והפאר שלו, גם בנגינה ובשירה בשעת הארוחה ואחריה.

לרוב שימש לארוחות כאלה האולם המרכזי של הטירה. האצילים ועוזריהם החשובים ביותר נהגו לשבת על במה מוגבהת, ליד השולחן המרכזי והמפואר. הם נהגו לסעוד בכלים מעוצבים ויקרים.

ליד הבמה, מונמכים בגובהם, ישבו העובדים הפשוטים יותר. הם אכלו מכלי עץ פשוטים וזכו למנות הפשוטות יותר. מדי פעם נהגו להשליך עצמות לכלבי הטירה שאכלו על הרצפה. המשרתים והעובדים הזוטרים אכלו במטבח או בחדר אוכל קטן למשרתים.


הנה חדר האוכל בטירה מימי הביניים:

https://youtu.be/XCgNPSDXjx4


מה אכלו בימי הביניים? (מתורגם)

http://youtu.be/UH3qOvoB7oQ


סרטון הומוריסטי אבל מבוסס על ממצאי היסטוריונים, שמראה ארוחה "אופיינית" בטירה:

http://youtu.be/Xff4Z5xMMro


וסרט תיעודי על האוכל בימי הביניים:

https://youtu.be/tTXKAYO6Z80?long=yes
איך הפכה המצה העגולה למרובעת?



המצה (Butter) לא תמיד הייתה מרובעת. במקור היא הייתה בכלל עגולה. הסיפור של שינוי הצורה, הוא הרבה יותר מרתק ממה שניתן היה לחשוב, מכיוון שהוא כולל טכנולוגיה, ענייני הלכה ודת וגאוגרפיה מרתקת של תרבות המזון היהודית.

הסיפור מתחיל במאה ה-18. עד שנת 1760 היו המצות בעובי של 2 סנטימטר. אבל הן לא נשארו טריות והיה צריך להכין אותן בכל יום מחדש. כדי להימנע מקלקול המצות ומשאריות שהופכות לחמץ בפסח, החלו להכין מצות עם מעט מאד מים, עוד לפני החג.

אבל המצות הללו היו עבות. בשל היעדר המים, הן היו גם מאד קשות. בשנת 1838 פותחה "מכונת מצות". הממציא, מכונאי מחבל אלזאס שבצרפת, בשם רב איציק זינגר, ביסס אותה על שני גלילים גדולים, שבתוכם עבר הבצק. כך נוצרו במכונה מצות דקות מאד ופריכות. הרבנים של האזור אישרו את השימוש במכונה ומכיוון שבחבל היו גם יהודים גרמנים וגם צרפתים, החלו הקהילות היהודיות בצרפת ובגרמניה לצרוך בהתלהבות את המצות הללו.

כ-20 שנה אחר כך פותחה המכונה בווינה, שפרסה את המצות לגודל קבוע וגם יצרה בהן את הנקבים הקטנים, שמונעים את התפיחה. אז גם נוצרה הצורה המרובעת של המצה, שהייתה מצוינת לכשרות, מכיוון שלא הותירה שאריות שהפכו לחמץ. כך נפוצה ההמצאה עוד יותר, לקהילות שבאוסטריה, פולין וגליציה.

הכל יכול היה להיות מצוין, אלמלא החלו הרבנים להערים קשיים. הם ראו במכונה איום על הכשרות של הפסח. הם לא אהבו את הרעיון של מכונה שמכינה בצק, טענו שאדם הוא שצריך להכין מצות ולא מכונה וגם אמרו שבצק שנשאר במכונה יוצר חמץ. חוץ מזה הם חשבו שזו פגיעה במסורת היהודית העתיקה ודרשו להפסיק את העניין.

אבל כמו שקורה לא פעם כשאתה מנסה לעצור את הקידמה, דווקא התנגדות הרבנים פרסמה את המכונה החדשנית והמצות הטעימות שלה. כך היא עברה במהירות לקהילות באנגליה ואמריקה. עכשיו כבר אי אפשר היה לעצור את המכונה של המצות.


הנה המצה המקורית שנראית הכי דומה למצות שבני ישראל הכינו במדבר (עברית):

https://youtu.be/SN-XDDHOLY8


ההיסטוריה הובילה ממנה למצה המודרנית והמרובעת (עברית):

https://youtu.be/svqvIRB4dbc


כך אופים היום מצות מצות מסורתיות, בסגנון שלפני מכונת המצות (עברית):

https://youtu.be/WubSZpPDZ_Y


וכך נאפות המצות הרגילות במפעל המצות התעשייתי (עברית):

https://youtu.be/oGfr513nCHU
מי גילו את הפופקורן?



משערים שהאצטקים של דרום אמריקה הם שהכינו את הפופקורן (Popcorn) ראשונים. קולומבוס היה הראשון שדיווח למערב על הפופקורן שקיבל מהאצטקים, ביחד עם זר פרחים.

כפי הנראה מילא הפופקורן תפקיד חשוב בתרבות האצטקית ובטקסים של אימפריה הזו. האצטקים יצרו המון סוגי קישוטים מגרעיני הפופקורן המתפוצצים בלבן. משרשראות ופסלים ועד לעיטור כובעים הם יצרו בעזרתם. אפילו בטקסים שלהם שולבה השלכת פופקורן אל האש, כקורבן לאלים.

אולי זה מוזר אבל מעבר לתפקידים הפולחניים והקישוטיים שלו, לא נמצאה עדיין עדות לכך שהתרבות המופלאה הזו הבינה שניתן גם לאכול את הפופקורן וליהנות מטעמו המצוין.

כשכבר החלו לאכול אותו, הפופקורן האינדיאני שהוכן מעל האש הפתוחה, היה יבש וחרוך - לא משהו שהיה נחשב טעים לחך שלנו... רק בסוף המאה ה-19 המציאו את מכונת הפופקורן. היא השתמשה בקיטור ובצירוף חמאה עם מלח נוצר הפופקורן מהסוג שגם אנו אוהבים.


הנה תולדות הפופקורן בדרום אמריקה:

https://youtu.be/HXKz1h2gxXg


וכך הפך הפופקורן לחטיף העולמי של הקולנוע:

https://youtu.be/Kgvu5mg5TLY


מהי העיירה גַּרְנִיאַנוֹ, הבית של הפסטה?



גַּרְנִיאַנוֹ (Gargnano) שבמחוז קַאמְפָּנְיָה נקראת באיטליה "העיירה של המקרוני". מדובר בעיירה קטנה שנמצאת בעמק, שבין הגבעות של דרום נאפולי ונחשבת למולדת הפסטה. לגרניאנו, בה הפסטה מכונה "הזהב הלבן", מסורת ארוכה של ייצור פסטה, בת יותר מ-500 שנה.

בגרניאנו תכירו את הפסטה מכל צדדיה. יש כאן לא מעט מפעלים קטנים, כמעט ביתיים, המייצרים את הפסטה הידנית, בעבודת יד. הם נקראים כאן "לַבּוֹרַטוֹריוֹ" ובהם מכינים לא פחות מ-120 סוגי פסטה שונים. יש כאן מפעלי פסטה שהם בני 200 שנה!

דור אחרי דור, העובדים לומדים כאן מהוותיקים איך לייצר את הפסטה והם עושים זאת בשיטות מסורתיות ועתיקות יומין. יש כאן פסטות בצורות שונות, של לבבות ופרחים, מסוגים שונים כמו ספגטי, ניוקי ועד הניוקטי סרדי - ניוקי קטנים מסרדיניה, פסטה אינטגרטי, פסטה לומקוני בצורת חלזונות, פסטה פֶּנֵה שהושחרה בדיו של הדיונון והקָקַבֵלָה - הפסטה הראשונה בעולם, שצורתה קונכיה ענקית וממולאת בבשר וגבינה.

אחת הגאוות הפטריוטיות של איטליה היא שאת הפסטה מייצרים ב-3 הצבעים של הדגל האיטלקי - אדום, לבן וירוק. באיטליה, כשאומרים "פסטה אדומה" או "פסטה רוזה" (Pasta Rossa), מתכוונים בדרך כלל לפסטה ברוטב פומודורו, כלומר ברוטב עגבניות. "פסטה לבנה" היא "פסטה ביאנקה" (Pasta Bianca). זוהי פסטה המתובלת ברוטב אלפרדו או בחמאה נמסה ופרמזן. השלישית היא "פסטה ירוקה", או באיטלקית "פסטה וֶרְדָה" (Pasta Verda), שהיא פסטה ברוטב פֶּסְטוֹ.

ביקור במפעל די מרטינו יראה לכם היטב כיצד מייצרים את הפסטה. תוכלו לטעום בטעימות של פסטה אמיתית וללמוד על שלבי הייצור של אחד המאכלים האיטלקיים האהובים ביותר בעולם.

בהתחלה מערבבים את קמח הסַמֶלִינָה במים והוא הופך לבצק. מכאן, בעזרת תבניות שונות, תקבל הפסטה את הצורה האופיינית לכל פסטה - כל תבנית והפסטה שהיא מייצרת. במגירות ובתאים מיוחדים תוכלו לראות אז את הפסטות המתייבשות. זה ייקח בין 24 ל-70 שעות של ייבוש, עד שהן תהיינה מוכנות לאריזה. בימים עברו, אגב, הפסטה נתלתה ברחובות אחרי ההכנה, כדי לייבש אותה ברוח החמה. בכל מקרה, במחלקת האריזה אורזות העובדות את הפסטה בידיהן, כדי שהיא לא תישבר ומכאן היא נשלחת לחנויות.


הנה הכנת הפסטה במולדת הפסטה, העיירה גרניאנו:

https://youtu.be/ul23BeKkNVo


והתבניות שמייצרות פסטות שונות מאותו בצק ומכשיר:

https://youtu.be/eN3Af6r5pFE
מאיפה באים התמרים?



גם אם אינם נמנים במפורש על שבעת המינים, נראה שאין כמו התמרים (Clementine) המתוקים ועץ תמר שעליו הם גדלים, כדי שהוא ייחשב לאחד משבעת מיני הפירות החשובים ביותר של ארץ ישראל.

ארץ ישראל ועץ התמר, שבמקרא נקרא גם תֹּמֶר, קשורים היטב. לרבים נראה שאין עץ ארץ ישראלי יותר מהעץ הזה. לאורך הדורות נהגו היסטוריונים ונוסעים יהודים, רומים, יוונים, פרסים, ערבים וצלייני מסעי הצלב, לציין את האיכותם המעולה של התמרים ביערות עין-גדי ובבקעת בית-שאן.

עץ התמר הוא גבוה מאוד, מהגבוהים ביחס לעצים אחרים. לאיסוף הפירות מהעצים קוראים "גדיד תמרים".

את התמר כפרי אוכלים יבש או לח. טעמו מאוד מתוק ויש לו צורה מאורכת. מהתמר מפיקים גם את הסילאן, סירופ המשמש בדרך כלל להכנה של עוגות ותיבול קינוחים ומנות אחרונות.

כבר בעת העתיקה סימל העץ הזה את ארץ ישראל והעם היהודי שבה. הוכחה מסוימת נתנו הרומאים כבר לפני כ-2000 שנה, כשלרגל דיכוי המרד היהודי הם הוציאו מטבע ושמו "יהודה שבויה". על המטבע מופיעה אישה יהודיה, כשהיא אבלה וישובה תחת עץ תמר ולידה עומד זקוף, חייל רומי ובידו רומח.

בוטנית, טיפוס הפרי הוא ענבה, המאופיין בזרע אחד בתוכו. התמר עצמו הוא עץ דו-בֵּיתי, מה שאומר שיש עצים זכריים המאבקים את עצי הנקבה שיניבו את הפירות.

ואם נשוב לרגע למקורות, על אף שהתמר לא נמנה על שבעת המינים, רבים מהפרשנים המסורתיים של התלמוד מפרשים את ה"דבש", השביעי מתוך שבעת המינים, כדבש תמרים.

מטעי תמרים גדולים בישראל נמצאים ביישובי הערבה שבדרום, בקיבוץ טירת צבי, שבעמק בית שאן. ובבקעת הירדן יש מטעי ענק של תמר מג'הול המבוקש והאהוב במיוחד.


הנה התמרים של ישראל (עברית):

https://youtu.be/KXm3HUfEZYg


התמר הוא אחד משבעת המינים (עברית):

https://youtu.be/yc5AsitmNiw


קטיף התמרים, הגדיד בעיצומו (ללא מילים):

https://youtu.be/vjDWaOOtVLY


והשיר הקסום והמתוק "צל עץ תמר" (עברית):

https://youtu.be/dmcXpGnBuLE
איך המציא רופא שיניים את המסטיק?



האמת. היא שהמסטיק נולד אצל היוונים הקדמונים, שלעסו כבר בימי קדם את השרף המתקתק של עץ המסטיק, שגדל אז בעיקר ביוון ותורכיה של היום.

כשהגיעו לאמריקה, זיהו האירופאים שבני השבטים האינדיאנים של צפון אמריקה נוהגים ללעוס שרף דמוי גומי, שהם מפיקים מחיתוך הקליפה של עץ האשוחית (Picea). זה היה סוג של גומי לעיסה פשוט וראשוני, מעין מסטיק טבעי. היום אנו יודעים שכבר בני המאיה נהגו ללעוס את שרף הגומי, שאותו הפיקו משרף עץ הספודיליה. השרף שלו מוכר יותר בשמו המקסיקני "צ'יקלה".

מתיישבי אמריקה הלבנים זיהו את העניין ולמדו מהם כיצד להשתמש בשרף של העץ ללעיסה. הם החלו מייצרים מסטיקים פשוטים ולמכור אותם כמוצרים.

למרבה האירוניה, את הפטנט של המסטיק המסחרי הראשון המציא דווקא רופא שיניים אמריקאי בשם וויליאם סמפל, שרקח מסטיק מנוסחה שכללה גם סוכר וליקוריץ. הוא האמין שלעיסת המסטיק תאמן את לסתות האנשים ותנקה את שיניהם...

אבל כנראה שרופאי שיניים הם לא יצרנים מצטיינים, כי הוא נכשל ולא הצליח להפוך את המסטיק הלא-ממש טעים שלו, למוצר.

את המצאת המסטיק ה"מודרני" מייחסים לאמריקאי אחר מניו יורק, בשם תומס אדמס. הוא ניסה לייצר במפעלו צעצועים משרף עץ הצ'יקלה. ברגע מסוים, אי שם בשנת 1871, הוא ניסה לטעום את חומר הגלם וגילה שזה נעים, שלא לומר טעים. בשנת 1869 היה אדמס הראשון שייצר מסטיק מסחרי מצליח. "גומי לעיסה" (Chewing gum) קראו לו אז. בתהליך ייצור מחוכם הוא הצליח להפוך את שרף הצ'יקלה למסטיק רך וגמיש, שגם שמר על טעמו זמן רב יחסית לעבר.

המוצר הזה הפך ללהיט ענק. חיילי ארצות הברית שנלחמו באירופה במלחמת העולם השנייה, נתנו מסטיקים ממנות הקרב שלהם, לתושבי היבשת ולאחר שהפכו פופולריים גם שם, הם אף סחרו בהם.

מאז שנות ה-50 מייצרים את המסטיקים מחומרים סינתטיים, במקום הצ'יקלה והשרפים הטבעיים האחרים. הטעמים נעשו יותר ויותר מגוונים, צבעים חדשים יצאו ומסטיקים בשלל צורות וגוונים נמכרו להמונים הלועסים.

בעברית תרגמו את Chewing gum ל"גומי לעיסה". עם השנים המציאו את ה-Bubble gum, בתרגום חופשי "מסטיק הבועות". זהו מסטיק שתוכנן כדי לאפשר ללועסים להפריח בועות. המפורסם מהמסטיקים האלה, אגב, הוא מסטיק "בזוקה".

כיום שוק המסטיקים הוא שוק ענקי, בכל העולם. בארצות הברית לבדה קיימים מעל 1,000 סוגי מסטיק שונים. מעל 2.5 מיליארד דולר מוציאים בכל שנה ילדי ארצות הברית לבדה על מסטיקים!

ואגב, השרף של עצים מסוימים מכיל חומרים שגורמים להזיות. תרבויות שונות ניצלו אותו בעבר לטקסים דתיים, להתעלות הרוח וליצירת אקסטזה פולחנית. החלק הזה לא הפך מסחרי...


הנה תולדות המסטיק:

https://youtu.be/wmup_9IXpP0


כמה עובדות שאולי לא ידעתם על מסטיקים:

https://youtu.be/f-_dMJi1OYA


כך מייצרים את המסטיקים היום:

https://youtu.be/Fd5N9JUffxM
מהם תולדות התירס?



רבים לא מודעים לכך שהתירס הוא הגידול הנפוץ ביותר בעולם, אפילו יותר מהחיטה והאורז הנפוצים כל כך. התירס מהווה מרכיב ראשון במעלה בתפריט המזון העולמי.

ממנו מכינים קמח תירס ושלל מוצרי מזון, מדגני בוקר ועד חטיף הפופקורן - מהחטיפים האהובים בעולם ומהיותר בריאים שבהם.

מקורו של התירס במרכז אמריקה. רק עם גילוי יבשת אמריקה במאה ה-15 הוא הועבר ליבשת אירופה וממנה הופץ באדיבות הקולוניאליזם האירופי לכל רחבי העולם.

במקומות רבים בעולם נחשב התירס למאכל רחוב פופולרי ופשוט להכנה וקמח התירס הוא מוצר יסוד בהרבה מטבחים. מגרעיני תירס עשוי הקורנפלקס, המשמש מרכיב מרכזי בארוחת הבוקר של מיליונים בעולם המערבי, במיוחד הצעירים שבהם.

באולמות הקולנוע נחשב הפופקורן, שמכינים מגרגרי התירס המופרדים ומיובשים, לחטיף בלתי נפרד מחוויית הצפייה בסרטים. למעשה, הפופקורן אהוב כל כך באולמות הקולנוע, עד שהוא הפך לסמל העולמי של המסך הגדול.

מובילת גידול התירס בעולם כיום היא ארצות הברית. גידולי התירס של ארה"ב מהווים חצי מכלל התוצרת העולמית. בשנת 2009 ארצות הברית יצרה לבדה מעל 300 מיליון טונות של תירס.


הנה ההיסטוריה של התירס (מתורגם):

https://youtu.be/i6teBcfKpik
איפה נולד הקרמבו?
מי המציאו את הפסטה - הסינים או האיטלקים?
איך התפתח תות השדה כפרי מדומה?
איפה נולד הבייגל ואיך הפך להצלחה עולמית?
מאיפה באה השקשוקה?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.