מהו מזון כבוש?
מזון כבוש (Pickles), או חמוצים, הם מהמזונות הנפוצים והפופולריים שיש. גם היום, היכולת של החמוצים לשמר מזון בצורה כה פשוטה ולאפשר את אכילתו בזמן של חורף ואפס תנובה חקלאית היא פתרון מדהים לימי החורף או המחסור.
מה שמדעי והתגלה במהלך הדורות הוא ששימור מזון כזה עוצר את תהליך הריקבון הטבעי של מזונות שונים ומאפשרים לשמר אותם לתקופות של שבועות, חודשים ולעתים אף שנים.
בסיס הרעיון של הירקות הכבושים בא מהידיעה העתיקה מאוד, ואנחנו מדברים על האדם הקדמון, לא פחות, שאוכל או מזון מתקלקלים די מהר, אם לא משמרים אותם איכשהו.
שימור פירושו שמבשלים את המזון בחום משמעותי, מקררים בקור או אפילו מקפיאים בשלג או בקרח.
אבל שימור וייבוש של מזון הפכו עוד יותר פופולריים בעת העתיקה. זה היה כשהתגלו גם תהליכים כימיים דומים. לפתע פצח המין האנושי בתהליכי שימור מזון. מזון נשמר אז בריכוז מדוד של מלח, למשל דגים מלוחים, או בתוך סוכר, באלכוהול או בחומץ.
בחומץ? - כן. זה היה לפחות במאה ה-25 לפני הספירה, כשפצח המין האנושי בתהליכי שימור מזון בתוך חומץ הדרים.
הכבישה של ירקות ופירות, למשל, אפשרה לפתע ליהנות מהם גם בתקופות ועונות השנה הלא פוריות שלהם. פתאום יכול האדם ליהנות מהמישמש בחורף ומהתפוז בקיץ. אמנם הטעם המקורי של הפרי והירק לא בדיוק נשמר בתהליך הזה, אבל עדיין.
החמוצים היו הצלחה מיידית ומסחררת והיא הולידה רעיונות ותובנות מעניינים. המלכה המצרית קליאופטרה ראתה בחמוצים שהיא אכלה לא פחות ממזון יופי, מה שכמובן הוא לא חוכמה אם את האישה היפה בעולם העתיק...
חיילים רומיים עתידים לאכול אותם כמקור אנרגיה וכריסטופר קולומבוס, ההגיוני מכולם, יפליג איתם בספינות שלו, בדרכו לגלות את אמריקה. מאות אחר-כך הם יגיעו עם היהודים, שיהגרו ממזרח אירופה עם החמוצים ויהפכו אותם ב"עולם החדש", ללהיט דליקטסים מטורף.
ואגב היסטוריה, בעקבות הניסיון העתיק גם הוא, לכבוש מלפפונים וירקות גם במי מלח, נולדה המלחמה הארוכה בתולדות האנושות, זו שלא הסתיימה מעולם. מדובר כמובן במלחמה שבין חובבי החמוצים, המתווכחים ללא הרף על השאלה "אילו מלפפונים יותר טעימים - מלפפונים בחומץ או מלפפונים במלח?"
וגם כיום, בעידן המקררים, המזון הקפוא וקופסאות השימורים, הירקות הכבושים הם עדיין להיט. כשבאים לבית שעל חלון המטבח או במרפסת שלו צנצנות חמוצים תוססות באור השמש, יודעים מיד שבבית הזה אוכלים טוב ושהמטבח בו הוא לא עוד חדר מעוצב.
כי במטבחים השונים בעולם משתמשים בירקות כבושים כדי לפתוח את התיאבון. זה קורה לפני ובמהלך הארוחה, לאורך כל עונות השנה. במזרח התיכון למשל, כובשים מלפפונים חמוצים במלח או בחומץ, לצד לפת, כרובית, גזר ואפילו חצילים קטנים וטעימים להפליא. להיט ענקי וקדום מסוג זה הם הזיתים, הכבושים בשלל סגנונות, זנים וטעמים. מישהו פעם אפילו דפק בהם באבן והמציא את הזיתים הדפוקים, המעדן המזרח תיכוני הכי מפתיע שמייחסים משום מה לסורים.
מזון כבוש (Pickles), או חמוצים, הם מהמזונות הנפוצים והפופולריים שיש. גם היום, היכולת של החמוצים לשמר מזון בצורה כה פשוטה ולאפשר את אכילתו בזמן של חורף ואפס תנובה חקלאית היא פתרון מדהים לימי החורף או המחסור.
מה שמדעי והתגלה במהלך הדורות הוא ששימור מזון כזה עוצר את תהליך הריקבון הטבעי של מזונות שונים ומאפשרים לשמר אותם לתקופות של שבועות, חודשים ולעתים אף שנים.
בסיס הרעיון של הירקות הכבושים בא מהידיעה העתיקה מאוד, ואנחנו מדברים על האדם הקדמון, לא פחות, שאוכל או מזון מתקלקלים די מהר, אם לא משמרים אותם איכשהו.
שימור פירושו שמבשלים את המזון בחום משמעותי, מקררים בקור או אפילו מקפיאים בשלג או בקרח.
אבל שימור וייבוש של מזון הפכו עוד יותר פופולריים בעת העתיקה. זה היה כשהתגלו גם תהליכים כימיים דומים. לפתע פצח המין האנושי בתהליכי שימור מזון. מזון נשמר אז בריכוז מדוד של מלח, למשל דגים מלוחים, או בתוך סוכר, באלכוהול או בחומץ.
בחומץ? - כן. זה היה לפחות במאה ה-25 לפני הספירה, כשפצח המין האנושי בתהליכי שימור מזון בתוך חומץ הדרים.
הכבישה של ירקות ופירות, למשל, אפשרה לפתע ליהנות מהם גם בתקופות ועונות השנה הלא פוריות שלהם. פתאום יכול האדם ליהנות מהמישמש בחורף ומהתפוז בקיץ. אמנם הטעם המקורי של הפרי והירק לא בדיוק נשמר בתהליך הזה, אבל עדיין.
החמוצים היו הצלחה מיידית ומסחררת והיא הולידה רעיונות ותובנות מעניינים. המלכה המצרית קליאופטרה ראתה בחמוצים שהיא אכלה לא פחות ממזון יופי, מה שכמובן הוא לא חוכמה אם את האישה היפה בעולם העתיק...
חיילים רומיים עתידים לאכול אותם כמקור אנרגיה וכריסטופר קולומבוס, ההגיוני מכולם, יפליג איתם בספינות שלו, בדרכו לגלות את אמריקה. מאות אחר-כך הם יגיעו עם היהודים, שיהגרו ממזרח אירופה עם החמוצים ויהפכו אותם ב"עולם החדש", ללהיט דליקטסים מטורף.
ואגב היסטוריה, בעקבות הניסיון העתיק גם הוא, לכבוש מלפפונים וירקות גם במי מלח, נולדה המלחמה הארוכה בתולדות האנושות, זו שלא הסתיימה מעולם. מדובר כמובן במלחמה שבין חובבי החמוצים, המתווכחים ללא הרף על השאלה "אילו מלפפונים יותר טעימים - מלפפונים בחומץ או מלפפונים במלח?"
וגם כיום, בעידן המקררים, המזון הקפוא וקופסאות השימורים, הירקות הכבושים הם עדיין להיט. כשבאים לבית שעל חלון המטבח או במרפסת שלו צנצנות חמוצים תוססות באור השמש, יודעים מיד שבבית הזה אוכלים טוב ושהמטבח בו הוא לא עוד חדר מעוצב.
כי במטבחים השונים בעולם משתמשים בירקות כבושים כדי לפתוח את התיאבון. זה קורה לפני ובמהלך הארוחה, לאורך כל עונות השנה. במזרח התיכון למשל, כובשים מלפפונים חמוצים במלח או בחומץ, לצד לפת, כרובית, גזר ואפילו חצילים קטנים וטעימים להפליא. להיט ענקי וקדום מסוג זה הם הזיתים, הכבושים בשלל סגנונות, זנים וטעמים. מישהו פעם אפילו דפק בהם באבן והמציא את הזיתים הדפוקים, המעדן המזרח תיכוני הכי מפתיע שמייחסים משום מה לסורים.
