שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי אמנות קינטית?
האמנות הקינטית (Kinetic art) היא אמנות השוברת את ההנחה שפסלים צריכים להיות דוממים, בכך שהיא משלבת בהם תנועה.
אמנות קינטית היא אמנות המבוססת על תנועה הבאה לידי ביטוי בדרך כלל בפסלים סביבתיים. במקום לפסל אותם כפסלים דוממים, כוללים בהם האמנים הרבה חלקים נעים.
יצירותיהם של האמנים הקינטיים מגוונות. מהאשליות של האמן ויקטור וסרלי, דרך מגדלי התאורה הקיברנטיים של שיפר, תפלצות החול של תיאו יאנסן, הפיסול קינטי מפזר האור של מוהולי מוג'י ועד הפסלים הדינמיים של אנטוני הו והמזרקה של יעקב אגם הישראלי - הן מפתיעות, מרתקות ולא פעם מעוררות חיוך גדול.
יש באמנות הקינטית הוספה של ממד הזמן והחלל ליצירת האמנות. הזרם הזה הוא תוצר ברור של החיבור בין הההתפתחות הטכנולוגית והיצירה המודרניסטית.
על אף שמדובר באחד התחומים המודרניים והמוכרים משנות העשרים של המאה הקודמת ועד האמנות החדישה ובת זמננו, מקור השם "קינטית" הוא מהמילה היוונית "קינמה", שפירושה תנועה.
הכוח המניע יכול להיות אמנם מלאכותי, אבל לעיתים קרובות מה שמניע פסלים כאלו היא הרוח והפסלים הקינטיים משתנים לפיה.
#סוגי היצירות הקינטיות
יצירות קינטיות יהיו לא רק דו-ממדיות, כמו הציור, אלא גם תלת-ממדיות, כמו פסלים.
מקור התנועה בהן יכול להיות מגוון. ביצירות הקינטיות נכללות יצירות המונעות באנרגיות חיצוניות דוגמת אנרגיית הרוח, או כל פי עקרונות פיזיקליים כמו כוח הכבידה ועד למנועים ייעודיים.
תפקיד הצופים שונה בהן לא פעם. יש מהן לא מעט יצירות שניתנות לשינוי בידי הצופים ואף כאלה שמזמינות ומעודדות אותם לקחת חלק בהפעלה שלהן.
לעתים תנועת הצופים היא שמחוללת את התנועה - לא מעט יצירות, כמו יצירות האופ- ארט (Op Art) הן סטטיות, אבל כוללות אשליה של תנועה. הן בעצם כוללות אפקטים אופטיים מסוימים שמציגים תנועה. המעניין בהן הוא שהתנועה הזו מתרחשת לא ביצירה עצמה, אלא בעיני הצופים, תוך כדי תנועתם במרחב שמסביב ליצירה ובזוויות הראיה שמהן הם מביטים בה. בולטים בזרם זה הם אמנים כמו וזרלי, סוטו ויעקב אגם.
כך יוצרים את האמנות הקינטית:
https://youtu.be/nxdcj2tLQGE
דוגמאות ליצירות קינטיות המשתנות עם הרוח:
https://youtu.be/NGUqk497JyY
אחת מתפלצות החול הקינטיות של תיאו יאנסן:
http://youtu.be/MYGJ9jrbpvg
הוא מסביר:
https://youtu.be/PIbk4AKFMTc
גן פסלים קינטיים בסנטה פה:
https://youtu.be/HHo04f2a3Wo?long=yes
ועוד אמן קינטי מסביר:
https://youtu.be/ROP45rjvOHg?long=yes
איזה בית הותקף על ידי בית קטן אחר?
הבית האוסטרי שנקרא "התקפת בית" אמנם משעשע במראהו אך הוא פרויקט רציני וקשה. העיצוב האדריכלי של הבית שהותקף נראה אמנם משוגע, אבל הביצוע שלו הוא מורכב במיוחד. צריך היה לבנות בית שלם מבחוץ, ולהעלות אותו אל גג הבניין, לייצב ולחבר אותו בצורה שלא תאפשר לו לעולם ליפול ולבצע את הכל בצורה מושלמת.
מדובר בבית ש"תקף" את בניין המוזיאון לאמנות חדישה שבעיר וינה, בניין כהה ומרשים הידוע בכינויו "מומוק" (MUMOK). התקפת הבית עליו הייתה זמנית, שכן כיום הוא אינו מוצג שם יותר.
הנה השלב האחרון בפרויקט המסובך הזה:
http://youtu.be/b8k5mmgOsO4?t=12s
למה ג'קסון פולוק זרק ושפך צבע על הבד?
הצייר ג'קסון פולוק (Jackson Pollock), מי שמכונה בתולדות האמנות המודרנית "אמן הטפטופים", קנה את עולמו בשנות ה-40. זה קרה כשהוא החל להתיז צבע על בד הציור והיה לחלוץ שיטת הציור בזריקת צבע, טכניקה שבה האמן מתיז טיפות של צבע על גבי הקנווס.
זה החל בשנת 1946 לטפטף צבע, לשפוך צבעים ולהשליך צבעים על הבד. גם אם בהתחלה משך תשומת לב כאמן מוזר, עם תפיסות קיצוניות וטכניקות משונות לציור, בהמשך זה תפס.
תפס ???
כן ומאוד. שפיכת הצבעים על קנבסים ענקיים שפרש על הרצפה ושימוש בעוד אמצעים "מוזרים" בעולם האמנות, כמו חול, זכוכיות שבורות, סכינים ומקלות, הפכו אותו לאמן מפורסם ומעניין.
בדיעבד הוא היה להצלחה מסחררת, אפילו בעידן של המאה ה-20 - המאה של האמנות המודרנית, המוקצנת, המטורפת, זו שחיפשה כל הזמן את הגבולות של ההגיוני ביצירה האמנותית, זו שמרסל דושאן כבר הותיר בה בתחילת המאה את חותמו החוצפני, כשהכניס משתנה למוזיאון והודיע שהיא יצירת אמנות.
אך באוגוסט 1956, כשהוא בן 44 בלבד, נהרג פולוק בתאונת דרכים בניו-יורק, שארעה בעת שנהג תחת השפעת אלכוהול. זה לא הפריע לציורים שלו להמשיך אחריו ולהפוך לנחשקים במיוחד, הן בקרב חובבי אמנות מודרנית והן בקרב אספנים שהלכו והעלו את מחיריהם.
ציור של ג'קסון פולוק, שנקרא "ציור מספר 5, 1948" השיג את אחד המחירים הגבוהים בכל הזמנים במכירה פומבית - סכום של 140 מיליון דולר שולם בעדו!
הנה סגנונו היחודי של ג'קסון פולוק:
https://youtu.be/WE_76kYvJQg
המחשה של טכניקת טפטוף הצבע הייחודית של פולוק, מתוך הסרט "פולוק" בכיכובו של אד האריס:
http://youtu.be/JZ3glUYHa3Q
אמן מדגים את טכניקת הציור של פולוק במוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק:
https://www.youtube.com/watch?v=EncR_T0faKM
תולדות חייו של ג'קסון פולוק:
https://youtu.be/TCEgtPAhtuo
ציור מספר 19 שלו הוא מיצירותיו החשובות והוא בא בתקופה הכי יצירתית שלו, שנמשכה 3 שנים:
https://youtu.be/EL_CwXXIoRw
סימולטור הציור האלקטרוני בסגנון פולוק מאפשר לצייר בסגנון ההתזה שלו, מבלי להתלכלך:
https://youtu.be/CKVqlmZTL34
גם היצירה מספר 11 "Blue poles" היא ענקית ומרשימה מאד:
https://youtu.be/fnORitT5h4U
בסרט הבידיוני הנפלא "אקס מאכינה" תופס ציור של פולוק מקום של ממש:
https://youtu.be/EoQuVnKhxaM
כך תציירו כמו פולוק:
https://youtu.be/EncR_T0faKM
סרט תיעודי קצר על יצירתו וביקור בסטודיו שלו:
https://youtu.be/vKL7ThG67ac?long=yes
והשאלות שמעלים ג'קסון פולוק והתהילה לה זכה:
https://youtu.be/gOGDDh1thaQ?long=yes
מה תרם לתרבות האמן מאן ריי?
האמן האמריקני ממוצא יהודי, מאן ריי, היה אמן ענק שאין דומה לו. שמו המקורי היה עמנואל רודניצקי. הוא היה בן לחייט ותופרת ממשפחת מהגרים יהודים מרוסיה, שהגיעו לארצות-הברית בתחילת המאה ה-20.
כשהגיע מאן ריי לפאריס בגיל 31, הוא הפך לדמות מרכזית באוונגרד של אותה תקופה. הוא נמנה על זרם הדאדא, אבל נטה גם לסוריאליזם. הוא החל כצייר, אך כשרצה לתעד את ציוריו הוא גילה שהוא עושה זאת טוב מאחרים ולימד את עצמו צילום. ריי התאהב במדיום הצילום והיה לצלם ניסיוני, צלם אופנה וצלם דיוקנאות נודע. בנוסף לצילום וציור הוא גם עסק בפיסול, כתיבה וקולנוע.
טכניקה שבה הרבה להשתמש היא הפוטוגרמה, שבה חיבר ריי דימויים ועצמים שונים על נייר הצילום ומהכל הוא יצר בפיתוח דימוי אחד שלם. הוא קרא לעבודותיו בתחום "ריוגרפיות". הוא השתמש גם בשיטה שקרא לה "סולריזציה" כדי להרחיק את יצירתו מהמציאות.
עבודות מפורסמות כמו "הכינור של אינגרס" ו"דמעות זכוכית" הפכו אותו לאחד מגדולי הצלמים בכל הזמנים.
ידועות גם עבודות ה"רדי מייד" המפורסמות שלו, ביניהן "חפץ המיועד להריסה", שנעשתה בהשראת חברו מרסל דושאן ו"מתנה", שהציגה מגהץ ביתי צבוע ועליו מסמרים.
אך מאן ריי זכור במיוחד בזכות הדיוקנאות שצילם, של אייקוני התרבות של המאה ה-20. הוא העביר בדיוקנאות אלה רעיונות שונים ותובנות לגבי המצולמים והאישיות המיוחדת של כל אחד מהם.
הנה סרטון על מאן ריי:
http://youtu.be/AeSq3mlYytE
סרט אנימציה קצר שמבוסס על הצילום "הכינור של אנגר" של מאן ריי:
http://youtu.be/mmg6oFat0XU
וסרט תיעודי על עבודתו של מאן ריי:
https://youtu.be/HjmdXK5zbak?long=yes
מי מפסל פסלים מלבני לגו?
נתן סאווייה, אמן מניו-יורק, מפסל פסלים רבים מלבני לגו קטנות. סאווייה יוצר מלבני הלגו פסלים רבים וכיום הוא מציג תערוכה בינלאומית של פסלי לגו בכל העולם.
כמו כולנו, שיחק האמן בלבני לגו מגיל צעיר מאד. אך באותו הגיל החל נתן סאווייה גם לפסל בלגו. הוא הפך לאמן כה מעניין ומרתק שכיום הוא מאמני תרבות הפופ המוכרים בעולם.
הנה האמן נתן סאווייה בסטודיו שלו עם פסלי הלגו שיצר:
http://youtu.be/dLfEz1dMKew?t=3s
הילוך מהיר של האמן ועוזריו בונים מ-87,500 לבנים של לגו את אחד מפסליו המרשימים:
http://youtu.be/pLA50Zrc10M?t=8s
מצגת וידאו של רבים מפסלים של נתן סאוויה:
http://youtu.be/gZYWwJbcPDg
וסרטון התערוכה של פסלי הלגו של נתן סאווייה:
http://youtu.be/KA-aGYKj2HA?t=4s
איזה גלגל אופניים שינה את פני האמנות?
היצירה "גלגל אופניים" (Bicycle Wheel ובצרפתית Roue de bicyclette), או כמו שהיא מכונה על ידי רבים "גלגל אופניים ושרפרף", נחשבת כיצירה הראשונה שנוצרה בגישת "רדי מייד", שבה משמש חפץ קיים כיצירת אמנות.
היצירה המהפכנית נוצרה בשנת 1913 על ידי האמן הצרפתי מרסל דושאן, חבר בתנועת האמנים המורדים, ה"דאדא". היא מורכבת משרפרף עם מושב עגול מעץ, שעליו הורכב גלגל הפוך של אופניים.
דושאן, שגילה באותה תקופה סקרנות גדולה לגבי מכונות ומכניקה, הביט בסטודיו שלו בשרפרף וחשב כיצד לשלבו עם אובייקט שיקנה לו מראה שונה. על ידי הוצאת הגלגל מתפקודו המקורי, הוא הפך אותו לחלק מהיצירה האמנותית. עצם הרעיון, גרס דושאן, הוא שהופך את החיבור בין שני מרכיבים כמעט סתמיים לאמנות. ואגב, הוא טען שהיופי או הכיעור של העבודה אינם קנה מידה להחלטה אם זו אמנות או לא..
לאחר זמן מה נעלמה היצירה ובשנת 1916, בהגיעו לניו-יורק, יצר אותה דושאן מחדש. היא נוצרה אז כחלק מקבוצת פסלי רדי מייד נוספים. במהלך השנים, עד גיל מופלג, חזר דושאן ויצר מספר עותקים של העבודה. אחד מהם נמצא היום במוזיאון ישראל בירושלים.
הנה סקירה על יצירת הרדי מייד המפורסמת "גלגל אופניים":
https://youtu.be/DCgWn8fFKAQ
ראיון עם דושאן שמתבצע, כמיטב המסורת של הדאדא, בחדר מדרגות לא צפוי:
https://youtu.be/VYqDpNmnu8I
מורה שמספרת על מה שהיא יכולה להשיג בשיחה עם התלמידים על היצירה:
https://youtu.be/63yYbOnJt-o
ופרויקט מ-2012 שניסה להניע את הגלגל:
https://youtu.be/BsWcs_PTVM4
מהי אמנות עיטוף הבניינים של הזוג קריסטו?
עבודות האמנות של צמד האמנים הסביבתי "קריסטו", המורכב מהאמן הצרפתי ממקור בולגרי קריסטו יבשב (Christo Javacheff) ומבת זוגו ז'אן קלוד, הן מעניינות ביותר. אלה יצירות אמנות ענקיות מבד וחומרים דומים, עבודות שמוקמות לאורך מספר ימים.
במהלכן עוטפים בני הזוג כריסטו בניינים, אתרי טבע וחפצים באמצעות יריעות בד ענקיות שנקשרות מסביבם ומעליהם בחבלים. לאחר פרק זמן, שבו הם מסתירים או מכסים אותם, נחשפים שוב העצמים העטופים והיצירה אינה קיימת יותר. למעשה, היצירה היא לא העצם העטוף, אלא התהליך שכולל את ה"מופע" של ההקמה, התיעוד והפירוק שלו.
בני הזוג, שאגב נולדו בשתי יבשות שונות באותו יום בדיוק, החלו את הקריירה שלהם בעטיפת עצמים וחפצים קטנים בבדי פלסטיק, ביניהם רהיטים, זרי פרחים ושולחנות. השניים לא ניסו לתת מעולם משמעות לעבודתם האמנותית.
הם גורסים שעטיפת בנייני הענק המפורסמים נותנים נקודת מבט חדשה על נופי היום-יום שמקיפים אותנו ועל הקשר שבין מעשה ידי האדם לטבע שמסביבם. לטענתם, הבדים העוטפים בניינים מציתים את הדמיון האנושי ונוצרת סקרנות אצל המתבונן לגבי מה שמוסתר על ידם.
בנוסף הם מייצרים מוטיבים שונים בעצם העטוף, כמו משחקי אור, צל ונפח.
בין המבנים שנעטפו בידי כריסטו נמצאים הרייכסטאג הגרמני בברלין ב-1995 וגשר הפון נף שבפאריס.
הנה ז'אן קלוד מסביר כמה מהעבודות המרשימות שלהם:
https://youtu.be/oY-YVR4_aEc
"גדר הבד" באורך של חצי מייל שיצר הזוג בקליפורניה:
https://youtu.be/nBVpgN4JAsE
כך הם עטפו ב-1995 את הרייכסטאג, הפרלמנט הגרמני בברלין:
https://youtu.be/esiErDm62E4
"איים מוקפים" - עוד עבודה מופלאה של כריסטו:
https://youtu.be/UEecBz3CE7o
בסנטרל פארק בניו יורק הם בנו את "השערים":
https://youtu.be/DOqEX8P9cq0
הפרויקט הראשון של כריסטו, ללא אשתו שהלכה לעולמה, הוא "רציפים צפים" באגם באיטליה:
https://youtu.be/fJ20p1IXG4A
ומקרוב:
https://youtu.be/Le2yLan0o5Y
מהו זרם הקוביזם באמנות?
קוביזם (Cubism) הוא זרם אמנותי אוונגרדי באמנות החזותית. בשנת 1906 החלו אותו הציירים, תושבי רובע מונמארטר בפריז, פבלו פיקאסו הספרדי וז'ורז' בראק הצרפתי. הם עבדו בשיתוף בקשר הדוק עד תחילת מלחמת העולם הראשונה ב-1914.
בתחילת המאה ה-20 יצר הקוביזם מהפכה של ממש בציור ובפיסול האירופי. הזרם דחה את המסורת הנטורליסטית בציור ופיסול ובכך חולל את המהפכה המשמעותית שלו.
מקור השפעה משמעותי ביותר על הקוביזם היו ציוריו של סזאן, בהם הוא עבר מנקודת מבט בודדת לכמה נקודות הסתכלות. בציורים מאוחרים החל סזאן גם לפרק את משטחי הצבע ולהרכיב אותם שוב כקצעים, כלומר חלקים עצמאיים שהם משטחי צבע גאומטריים היוצרים צורות תלת ממדיות.
עוד מקור השפעה הוא הפיסול הפרימיטיבי מהאי האיברי ומאפריקה. השפעתו של הפיסול האיברי על הקוביזם התבטאה בכך שהוא התנתק מיצירת דמויות מסורתיות והחל לעצב דמויות אדם באופן חופשי יותר.
את המושג "קוביזם" טבע מבקר האמנות הצרפתי לואי ווקסל, בשנת 1908. הציור הקוביסטי הראשון צויר בידי פיקאסו ונקרא "התפוחים".
עוד מציוריו הקוביסטים של האמן המפורסם פאבלו פיקאסו הם "העלמות מאביניון", "אישה עם מניפה" ו"איש עם מקטרת", כולם מהתקופה הראשונה. בהמשך צוירו עוד ציורים קוביסטיים מרתקים, כמו "האישה הבוכה" שצייר בשנת 1937.
הנה זרם הקוביזם:
https://youtu.be/V6ZT1705Slw
הסבר אקדמי על קוביזם ופאבלו פיקאסו:
https://youtu.be/DSZMlfm1Ln0
הסבר לילדים (עברית):
https://youtu.be/8cU0A6HtXUM
על הקוביזם לילדים (עברית):
https://youtu.be/vFELD0fY56s
"הכינור" שצייר ז'ורז' בראק ב-1914:
https://youtu.be/2LBtZkYVUkc
ותכנית חינוכית על פיקסו והקוביזם (עברית):
https://youtu.be/Nwq8iDTAZVo?long=yes
מהו פופ ארט?
זרם הפופ ארט (Pop art) הוא זרם אמנות שנוהג לתת יחס מרומם לדברים שגרתיים ולזוטות ולהציבם בתערוכה, בתור אמנות. בין העקרונות של הפופ ארט הטשטוש בין הגבוה לנמוך, בין "חומרי תרבות" ו"חומרי צריכה" - כל מוצר צריכה יכול להפוך ליצירת אמנות, אם מטפלים בו נכון. יותר מכך, באמצעות הכפלה של המוצג ביצירה והצגתו הרבה פעמים - היצירה מקבלת כוח רב.
שני המובילים של תנועת הפופ ארט הם ללא ספק אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין. אמנותם הייתה דומה ובשיא הצלחתם אף ניהל את עסקיהם אותו אדם, אך כאמנים יש ביניהם הבדלים ברורים. כי בעוד וורהול התעניין במוצרי צריכה והשתמש ברפרודוקציה, שכפול וריבוי, ליכטנשטיין היה צייר של ממש, שבשיאו התעניין בעיקר בקומיקס, והתעסק בנושאים אמנותיים של קומפוזיציה, שילובים ופרפקציוניזם אמנותי.
בנוסף לליכטנשטיין, מי שככל הנראה יצר את עבודת הפופ ארט הראשונה ולאנדי וורהול, מייסד הזרם והאמן החשוב בו, ניתן למצוא בין אמני הפופ ארט החשובים, גם את קית הרינג, דיוויד הוקני, ג'ף קונץ ועוד.
הפופ ארט הכין את עולם האמנות לפוסט מודרניזם שיגיע אחריו ויקצין את המגמות של פתיחת האמנות לחיים של האנשים הרגילים וההיפך.
אם אנדי וורהול אמר פעם שעתיד כל אדם יוכל לזכות ב-15 דקות התהילה שלו, הוא ידע להעניק לא מעט תהילה, עוד בחייו, למוצרים ואריזות שבחר ממדפי החנויות והסופרמרקטים של ניו יורק.
מהו סגנון הפופ-ארט?
https://youtu.be/6qr7cdpGDRo
ילדה מסבירה בתבונה:
https://youtu.be/DhEyoDCTSDQ
כך נולד הפופ-ארט:
http://youtu.be/LsY4ihZCJL8
הנה סגנון הפופ ארט:
http://youtu.be/lHBm8_ooPVo?t=13s
מצגת וידאו שמציגה את אמנות הפופ-ארט:
http://youtu.be/kZTsbJcr9VI
דברים של אנדי וורהול על הפופ-ארט:
http://youtu.be/GmDFbNYFi-Q
על הפופ ארט כאמנות שהפכה את המסחרי לאמנותי (עברית):
https://youtu.be/LkfYV_w9R5s?long=yes
וסרטון ששואל אם הפופ ארט הוא אמנות או לא (עברית):
https://youtu.be/HmZNi4EZ5QE?long=yes
האמנות הקינטית (Kinetic art) היא אמנות השוברת את ההנחה שפסלים צריכים להיות דוממים, בכך שהיא משלבת בהם תנועה.
אמנות קינטית היא אמנות המבוססת על תנועה הבאה לידי ביטוי בדרך כלל בפסלים סביבתיים. במקום לפסל אותם כפסלים דוממים, כוללים בהם האמנים הרבה חלקים נעים.
יצירותיהם של האמנים הקינטיים מגוונות. מהאשליות של האמן ויקטור וסרלי, דרך מגדלי התאורה הקיברנטיים של שיפר, תפלצות החול של תיאו יאנסן, הפיסול קינטי מפזר האור של מוהולי מוג'י ועד הפסלים הדינמיים של אנטוני הו והמזרקה של יעקב אגם הישראלי - הן מפתיעות, מרתקות ולא פעם מעוררות חיוך גדול.
יש באמנות הקינטית הוספה של ממד הזמן והחלל ליצירת האמנות. הזרם הזה הוא תוצר ברור של החיבור בין הההתפתחות הטכנולוגית והיצירה המודרניסטית.
על אף שמדובר באחד התחומים המודרניים והמוכרים משנות העשרים של המאה הקודמת ועד האמנות החדישה ובת זמננו, מקור השם "קינטית" הוא מהמילה היוונית "קינמה", שפירושה תנועה.
הכוח המניע יכול להיות אמנם מלאכותי, אבל לעיתים קרובות מה שמניע פסלים כאלו היא הרוח והפסלים הקינטיים משתנים לפיה.
#סוגי היצירות הקינטיות
יצירות קינטיות יהיו לא רק דו-ממדיות, כמו הציור, אלא גם תלת-ממדיות, כמו פסלים.
מקור התנועה בהן יכול להיות מגוון. ביצירות הקינטיות נכללות יצירות המונעות באנרגיות חיצוניות דוגמת אנרגיית הרוח, או כל פי עקרונות פיזיקליים כמו כוח הכבידה ועד למנועים ייעודיים.
תפקיד הצופים שונה בהן לא פעם. יש מהן לא מעט יצירות שניתנות לשינוי בידי הצופים ואף כאלה שמזמינות ומעודדות אותם לקחת חלק בהפעלה שלהן.
לעתים תנועת הצופים היא שמחוללת את התנועה - לא מעט יצירות, כמו יצירות האופ- ארט (Op Art) הן סטטיות, אבל כוללות אשליה של תנועה. הן בעצם כוללות אפקטים אופטיים מסוימים שמציגים תנועה. המעניין בהן הוא שהתנועה הזו מתרחשת לא ביצירה עצמה, אלא בעיני הצופים, תוך כדי תנועתם במרחב שמסביב ליצירה ובזוויות הראיה שמהן הם מביטים בה. בולטים בזרם זה הם אמנים כמו וזרלי, סוטו ויעקב אגם.
כך יוצרים את האמנות הקינטית:
https://youtu.be/nxdcj2tLQGE
דוגמאות ליצירות קינטיות המשתנות עם הרוח:
https://youtu.be/NGUqk497JyY
אחת מתפלצות החול הקינטיות של תיאו יאנסן:
http://youtu.be/MYGJ9jrbpvg
הוא מסביר:
https://youtu.be/PIbk4AKFMTc
גן פסלים קינטיים בסנטה פה:
https://youtu.be/HHo04f2a3Wo?long=yes
ועוד אמן קינטי מסביר:
https://youtu.be/ROP45rjvOHg?long=yes
הבית האוסטרי שנקרא "התקפת בית" אמנם משעשע במראהו אך הוא פרויקט רציני וקשה. העיצוב האדריכלי של הבית שהותקף נראה אמנם משוגע, אבל הביצוע שלו הוא מורכב במיוחד. צריך היה לבנות בית שלם מבחוץ, ולהעלות אותו אל גג הבניין, לייצב ולחבר אותו בצורה שלא תאפשר לו לעולם ליפול ולבצע את הכל בצורה מושלמת.
מדובר בבית ש"תקף" את בניין המוזיאון לאמנות חדישה שבעיר וינה, בניין כהה ומרשים הידוע בכינויו "מומוק" (MUMOK). התקפת הבית עליו הייתה זמנית, שכן כיום הוא אינו מוצג שם יותר.
הנה השלב האחרון בפרויקט המסובך הזה:
http://youtu.be/b8k5mmgOsO4?t=12s
הצייר ג'קסון פולוק (Jackson Pollock), מי שמכונה בתולדות האמנות המודרנית "אמן הטפטופים", קנה את עולמו בשנות ה-40. זה קרה כשהוא החל להתיז צבע על בד הציור והיה לחלוץ שיטת הציור בזריקת צבע, טכניקה שבה האמן מתיז טיפות של צבע על גבי הקנווס.
זה החל בשנת 1946 לטפטף צבע, לשפוך צבעים ולהשליך צבעים על הבד. גם אם בהתחלה משך תשומת לב כאמן מוזר, עם תפיסות קיצוניות וטכניקות משונות לציור, בהמשך זה תפס.
תפס ???
כן ומאוד. שפיכת הצבעים על קנבסים ענקיים שפרש על הרצפה ושימוש בעוד אמצעים "מוזרים" בעולם האמנות, כמו חול, זכוכיות שבורות, סכינים ומקלות, הפכו אותו לאמן מפורסם ומעניין.
בדיעבד הוא היה להצלחה מסחררת, אפילו בעידן של המאה ה-20 - המאה של האמנות המודרנית, המוקצנת, המטורפת, זו שחיפשה כל הזמן את הגבולות של ההגיוני ביצירה האמנותית, זו שמרסל דושאן כבר הותיר בה בתחילת המאה את חותמו החוצפני, כשהכניס משתנה למוזיאון והודיע שהיא יצירת אמנות.
אך באוגוסט 1956, כשהוא בן 44 בלבד, נהרג פולוק בתאונת דרכים בניו-יורק, שארעה בעת שנהג תחת השפעת אלכוהול. זה לא הפריע לציורים שלו להמשיך אחריו ולהפוך לנחשקים במיוחד, הן בקרב חובבי אמנות מודרנית והן בקרב אספנים שהלכו והעלו את מחיריהם.
ציור של ג'קסון פולוק, שנקרא "ציור מספר 5, 1948" השיג את אחד המחירים הגבוהים בכל הזמנים במכירה פומבית - סכום של 140 מיליון דולר שולם בעדו!
הנה סגנונו היחודי של ג'קסון פולוק:
https://youtu.be/WE_76kYvJQg
המחשה של טכניקת טפטוף הצבע הייחודית של פולוק, מתוך הסרט "פולוק" בכיכובו של אד האריס:
http://youtu.be/JZ3glUYHa3Q
אמן מדגים את טכניקת הציור של פולוק במוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק:
https://www.youtube.com/watch?v=EncR_T0faKM
תולדות חייו של ג'קסון פולוק:
https://youtu.be/TCEgtPAhtuo
ציור מספר 19 שלו הוא מיצירותיו החשובות והוא בא בתקופה הכי יצירתית שלו, שנמשכה 3 שנים:
https://youtu.be/EL_CwXXIoRw
סימולטור הציור האלקטרוני בסגנון פולוק מאפשר לצייר בסגנון ההתזה שלו, מבלי להתלכלך:
https://youtu.be/CKVqlmZTL34
גם היצירה מספר 11 "Blue poles" היא ענקית ומרשימה מאד:
https://youtu.be/fnORitT5h4U
בסרט הבידיוני הנפלא "אקס מאכינה" תופס ציור של פולוק מקום של ממש:
https://youtu.be/EoQuVnKhxaM
כך תציירו כמו פולוק:
https://youtu.be/EncR_T0faKM
סרט תיעודי קצר על יצירתו וביקור בסטודיו שלו:
https://youtu.be/vKL7ThG67ac?long=yes
והשאלות שמעלים ג'קסון פולוק והתהילה לה זכה:
https://youtu.be/gOGDDh1thaQ?long=yes
האמן האמריקני ממוצא יהודי, מאן ריי, היה אמן ענק שאין דומה לו. שמו המקורי היה עמנואל רודניצקי. הוא היה בן לחייט ותופרת ממשפחת מהגרים יהודים מרוסיה, שהגיעו לארצות-הברית בתחילת המאה ה-20.
כשהגיע מאן ריי לפאריס בגיל 31, הוא הפך לדמות מרכזית באוונגרד של אותה תקופה. הוא נמנה על זרם הדאדא, אבל נטה גם לסוריאליזם. הוא החל כצייר, אך כשרצה לתעד את ציוריו הוא גילה שהוא עושה זאת טוב מאחרים ולימד את עצמו צילום. ריי התאהב במדיום הצילום והיה לצלם ניסיוני, צלם אופנה וצלם דיוקנאות נודע. בנוסף לצילום וציור הוא גם עסק בפיסול, כתיבה וקולנוע.
טכניקה שבה הרבה להשתמש היא הפוטוגרמה, שבה חיבר ריי דימויים ועצמים שונים על נייר הצילום ומהכל הוא יצר בפיתוח דימוי אחד שלם. הוא קרא לעבודותיו בתחום "ריוגרפיות". הוא השתמש גם בשיטה שקרא לה "סולריזציה" כדי להרחיק את יצירתו מהמציאות.
עבודות מפורסמות כמו "הכינור של אינגרס" ו"דמעות זכוכית" הפכו אותו לאחד מגדולי הצלמים בכל הזמנים.
ידועות גם עבודות ה"רדי מייד" המפורסמות שלו, ביניהן "חפץ המיועד להריסה", שנעשתה בהשראת חברו מרסל דושאן ו"מתנה", שהציגה מגהץ ביתי צבוע ועליו מסמרים.
אך מאן ריי זכור במיוחד בזכות הדיוקנאות שצילם, של אייקוני התרבות של המאה ה-20. הוא העביר בדיוקנאות אלה רעיונות שונים ותובנות לגבי המצולמים והאישיות המיוחדת של כל אחד מהם.
הנה סרטון על מאן ריי:
http://youtu.be/AeSq3mlYytE
סרט אנימציה קצר שמבוסס על הצילום "הכינור של אנגר" של מאן ריי:
http://youtu.be/mmg6oFat0XU
וסרט תיעודי על עבודתו של מאן ריי:
https://youtu.be/HjmdXK5zbak?long=yes
אמנות מודרנית
נתן סאווייה, אמן מניו-יורק, מפסל פסלים רבים מלבני לגו קטנות. סאווייה יוצר מלבני הלגו פסלים רבים וכיום הוא מציג תערוכה בינלאומית של פסלי לגו בכל העולם.
כמו כולנו, שיחק האמן בלבני לגו מגיל צעיר מאד. אך באותו הגיל החל נתן סאווייה גם לפסל בלגו. הוא הפך לאמן כה מעניין ומרתק שכיום הוא מאמני תרבות הפופ המוכרים בעולם.
הנה האמן נתן סאווייה בסטודיו שלו עם פסלי הלגו שיצר:
http://youtu.be/dLfEz1dMKew?t=3s
הילוך מהיר של האמן ועוזריו בונים מ-87,500 לבנים של לגו את אחד מפסליו המרשימים:
http://youtu.be/pLA50Zrc10M?t=8s
מצגת וידאו של רבים מפסלים של נתן סאוויה:
http://youtu.be/gZYWwJbcPDg
וסרטון התערוכה של פסלי הלגו של נתן סאווייה:
http://youtu.be/KA-aGYKj2HA?t=4s
היצירה "גלגל אופניים" (Bicycle Wheel ובצרפתית Roue de bicyclette), או כמו שהיא מכונה על ידי רבים "גלגל אופניים ושרפרף", נחשבת כיצירה הראשונה שנוצרה בגישת "רדי מייד", שבה משמש חפץ קיים כיצירת אמנות.
היצירה המהפכנית נוצרה בשנת 1913 על ידי האמן הצרפתי מרסל דושאן, חבר בתנועת האמנים המורדים, ה"דאדא". היא מורכבת משרפרף עם מושב עגול מעץ, שעליו הורכב גלגל הפוך של אופניים.
דושאן, שגילה באותה תקופה סקרנות גדולה לגבי מכונות ומכניקה, הביט בסטודיו שלו בשרפרף וחשב כיצד לשלבו עם אובייקט שיקנה לו מראה שונה. על ידי הוצאת הגלגל מתפקודו המקורי, הוא הפך אותו לחלק מהיצירה האמנותית. עצם הרעיון, גרס דושאן, הוא שהופך את החיבור בין שני מרכיבים כמעט סתמיים לאמנות. ואגב, הוא טען שהיופי או הכיעור של העבודה אינם קנה מידה להחלטה אם זו אמנות או לא..
לאחר זמן מה נעלמה היצירה ובשנת 1916, בהגיעו לניו-יורק, יצר אותה דושאן מחדש. היא נוצרה אז כחלק מקבוצת פסלי רדי מייד נוספים. במהלך השנים, עד גיל מופלג, חזר דושאן ויצר מספר עותקים של העבודה. אחד מהם נמצא היום במוזיאון ישראל בירושלים.
הנה סקירה על יצירת הרדי מייד המפורסמת "גלגל אופניים":
https://youtu.be/DCgWn8fFKAQ
ראיון עם דושאן שמתבצע, כמיטב המסורת של הדאדא, בחדר מדרגות לא צפוי:
https://youtu.be/VYqDpNmnu8I
מורה שמספרת על מה שהיא יכולה להשיג בשיחה עם התלמידים על היצירה:
https://youtu.be/63yYbOnJt-o
ופרויקט מ-2012 שניסה להניע את הגלגל:
https://youtu.be/BsWcs_PTVM4
עבודות האמנות של צמד האמנים הסביבתי "קריסטו", המורכב מהאמן הצרפתי ממקור בולגרי קריסטו יבשב (Christo Javacheff) ומבת זוגו ז'אן קלוד, הן מעניינות ביותר. אלה יצירות אמנות ענקיות מבד וחומרים דומים, עבודות שמוקמות לאורך מספר ימים.
במהלכן עוטפים בני הזוג כריסטו בניינים, אתרי טבע וחפצים באמצעות יריעות בד ענקיות שנקשרות מסביבם ומעליהם בחבלים. לאחר פרק זמן, שבו הם מסתירים או מכסים אותם, נחשפים שוב העצמים העטופים והיצירה אינה קיימת יותר. למעשה, היצירה היא לא העצם העטוף, אלא התהליך שכולל את ה"מופע" של ההקמה, התיעוד והפירוק שלו.
בני הזוג, שאגב נולדו בשתי יבשות שונות באותו יום בדיוק, החלו את הקריירה שלהם בעטיפת עצמים וחפצים קטנים בבדי פלסטיק, ביניהם רהיטים, זרי פרחים ושולחנות. השניים לא ניסו לתת מעולם משמעות לעבודתם האמנותית.
הם גורסים שעטיפת בנייני הענק המפורסמים נותנים נקודת מבט חדשה על נופי היום-יום שמקיפים אותנו ועל הקשר שבין מעשה ידי האדם לטבע שמסביבם. לטענתם, הבדים העוטפים בניינים מציתים את הדמיון האנושי ונוצרת סקרנות אצל המתבונן לגבי מה שמוסתר על ידם.
בנוסף הם מייצרים מוטיבים שונים בעצם העטוף, כמו משחקי אור, צל ונפח.
בין המבנים שנעטפו בידי כריסטו נמצאים הרייכסטאג הגרמני בברלין ב-1995 וגשר הפון נף שבפאריס.
הנה ז'אן קלוד מסביר כמה מהעבודות המרשימות שלהם:
https://youtu.be/oY-YVR4_aEc
"גדר הבד" באורך של חצי מייל שיצר הזוג בקליפורניה:
https://youtu.be/nBVpgN4JAsE
כך הם עטפו ב-1995 את הרייכסטאג, הפרלמנט הגרמני בברלין:
https://youtu.be/esiErDm62E4
"איים מוקפים" - עוד עבודה מופלאה של כריסטו:
https://youtu.be/UEecBz3CE7o
בסנטרל פארק בניו יורק הם בנו את "השערים":
https://youtu.be/DOqEX8P9cq0
הפרויקט הראשון של כריסטו, ללא אשתו שהלכה לעולמה, הוא "רציפים צפים" באגם באיטליה:
https://youtu.be/fJ20p1IXG4A
ומקרוב:
https://youtu.be/Le2yLan0o5Y
קוביזם (Cubism) הוא זרם אמנותי אוונגרדי באמנות החזותית. בשנת 1906 החלו אותו הציירים, תושבי רובע מונמארטר בפריז, פבלו פיקאסו הספרדי וז'ורז' בראק הצרפתי. הם עבדו בשיתוף בקשר הדוק עד תחילת מלחמת העולם הראשונה ב-1914.
בתחילת המאה ה-20 יצר הקוביזם מהפכה של ממש בציור ובפיסול האירופי. הזרם דחה את המסורת הנטורליסטית בציור ופיסול ובכך חולל את המהפכה המשמעותית שלו.
מקור השפעה משמעותי ביותר על הקוביזם היו ציוריו של סזאן, בהם הוא עבר מנקודת מבט בודדת לכמה נקודות הסתכלות. בציורים מאוחרים החל סזאן גם לפרק את משטחי הצבע ולהרכיב אותם שוב כקצעים, כלומר חלקים עצמאיים שהם משטחי צבע גאומטריים היוצרים צורות תלת ממדיות.
עוד מקור השפעה הוא הפיסול הפרימיטיבי מהאי האיברי ומאפריקה. השפעתו של הפיסול האיברי על הקוביזם התבטאה בכך שהוא התנתק מיצירת דמויות מסורתיות והחל לעצב דמויות אדם באופן חופשי יותר.
את המושג "קוביזם" טבע מבקר האמנות הצרפתי לואי ווקסל, בשנת 1908. הציור הקוביסטי הראשון צויר בידי פיקאסו ונקרא "התפוחים".
עוד מציוריו הקוביסטים של האמן המפורסם פאבלו פיקאסו הם "העלמות מאביניון", "אישה עם מניפה" ו"איש עם מקטרת", כולם מהתקופה הראשונה. בהמשך צוירו עוד ציורים קוביסטיים מרתקים, כמו "האישה הבוכה" שצייר בשנת 1937.
הנה זרם הקוביזם:
https://youtu.be/V6ZT1705Slw
הסבר אקדמי על קוביזם ופאבלו פיקאסו:
https://youtu.be/DSZMlfm1Ln0
הסבר לילדים (עברית):
https://youtu.be/8cU0A6HtXUM
על הקוביזם לילדים (עברית):
https://youtu.be/vFELD0fY56s
"הכינור" שצייר ז'ורז' בראק ב-1914:
https://youtu.be/2LBtZkYVUkc
ותכנית חינוכית על פיקסו והקוביזם (עברית):
https://youtu.be/Nwq8iDTAZVo?long=yes
זרם הפופ ארט (Pop art) הוא זרם אמנות שנוהג לתת יחס מרומם לדברים שגרתיים ולזוטות ולהציבם בתערוכה, בתור אמנות. בין העקרונות של הפופ ארט הטשטוש בין הגבוה לנמוך, בין "חומרי תרבות" ו"חומרי צריכה" - כל מוצר צריכה יכול להפוך ליצירת אמנות, אם מטפלים בו נכון. יותר מכך, באמצעות הכפלה של המוצג ביצירה והצגתו הרבה פעמים - היצירה מקבלת כוח רב.
שני המובילים של תנועת הפופ ארט הם ללא ספק אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין. אמנותם הייתה דומה ובשיא הצלחתם אף ניהל את עסקיהם אותו אדם, אך כאמנים יש ביניהם הבדלים ברורים. כי בעוד וורהול התעניין במוצרי צריכה והשתמש ברפרודוקציה, שכפול וריבוי, ליכטנשטיין היה צייר של ממש, שבשיאו התעניין בעיקר בקומיקס, והתעסק בנושאים אמנותיים של קומפוזיציה, שילובים ופרפקציוניזם אמנותי.
בנוסף לליכטנשטיין, מי שככל הנראה יצר את עבודת הפופ ארט הראשונה ולאנדי וורהול, מייסד הזרם והאמן החשוב בו, ניתן למצוא בין אמני הפופ ארט החשובים, גם את קית הרינג, דיוויד הוקני, ג'ף קונץ ועוד.
הפופ ארט הכין את עולם האמנות לפוסט מודרניזם שיגיע אחריו ויקצין את המגמות של פתיחת האמנות לחיים של האנשים הרגילים וההיפך.
אם אנדי וורהול אמר פעם שעתיד כל אדם יוכל לזכות ב-15 דקות התהילה שלו, הוא ידע להעניק לא מעט תהילה, עוד בחייו, למוצרים ואריזות שבחר ממדפי החנויות והסופרמרקטים של ניו יורק.
מהו סגנון הפופ-ארט?
https://youtu.be/6qr7cdpGDRo
ילדה מסבירה בתבונה:
https://youtu.be/DhEyoDCTSDQ
כך נולד הפופ-ארט:
http://youtu.be/LsY4ihZCJL8
הנה סגנון הפופ ארט:
http://youtu.be/lHBm8_ooPVo?t=13s
מצגת וידאו שמציגה את אמנות הפופ-ארט:
http://youtu.be/kZTsbJcr9VI
דברים של אנדי וורהול על הפופ-ארט:
http://youtu.be/GmDFbNYFi-Q
על הפופ ארט כאמנות שהפכה את המסחרי לאמנותי (עברית):
https://youtu.be/LkfYV_w9R5s?long=yes
וסרטון ששואל אם הפופ ארט הוא אמנות או לא (עברית):
https://youtu.be/HmZNi4EZ5QE?long=yes
מי אהב לצלם אנשים קופצים?
"כשמבקשים ממישהו לקפוץ, הוא חושב על הקפיצה וכל המסכות שלו נופלות. אז מתגלה האני האמיתי שלו" אמר פעם הצלם פיליפ הלסמן. הוא היה צלם הבית של המגזין "לייף" וצילם מעל מאה שערים של המגזין הנחשב. רבים ראו בו צלם מצוין ובעל טביעת עין מיוחדת ומקורית.
אבל נראה לפעמים שכל הקריירה של צלם האופנה הלסמן התגמדה לנוכח פרוייקט צילום "המפורסמים המקפצים" שלקח על עצמו. מכוכבי סרטים, דרך מוסיקאים דגולים, נשיאים אמריקניים, אמנים וספורטאים - את כולם הוא הקפיץ וצילם ואז פרסם במגזינים ומאוחר יותר ברב המכר המפורסם שלו "ספר הקפיצות של פיליפ הלסמן". שיטת הצילום הזו אפילו זכתה למונח בעולם הצילום - ה"ג'מפולוגיה".
פעם ערכה איתו עיתונאית ראיון ובסיומו ביקש ממנה לקפוץ. לאחר שצילם קפיצות רבות שלה, הוא קבע נחרצות ש"גם אם את כותבת נהדר, לעולם לא תהיי סופרת!" - ההסבר שהוא נתן לקביעה המוזרה הזו היה ש"יש לך רק קפיצה אחת"..
אז אם אמא תשאל אתכם פעם "ואם כולם יקפצו, אז גם אתם תקפצו?", תוכלו לענות לה שכולם כבר קפצו - מול פיליפ הלסמן..
הנה סרטון על הקריירה של פיליפ האלסמן וצילומיו למגזין לייף:
http://youtu.be/vIcJA3LKMX4
מצגת של צילומיו המפורסמים של הלסמן:
http://youtu.be/eHWvY_xnmWI?t=13s
וצילומי הקפיצות של פיליפ הלסמן:
http://youtu.be/jZIuNdiyd7g
"כשמבקשים ממישהו לקפוץ, הוא חושב על הקפיצה וכל המסכות שלו נופלות. אז מתגלה האני האמיתי שלו" אמר פעם הצלם פיליפ הלסמן. הוא היה צלם הבית של המגזין "לייף" וצילם מעל מאה שערים של המגזין הנחשב. רבים ראו בו צלם מצוין ובעל טביעת עין מיוחדת ומקורית.
אבל נראה לפעמים שכל הקריירה של צלם האופנה הלסמן התגמדה לנוכח פרוייקט צילום "המפורסמים המקפצים" שלקח על עצמו. מכוכבי סרטים, דרך מוסיקאים דגולים, נשיאים אמריקניים, אמנים וספורטאים - את כולם הוא הקפיץ וצילם ואז פרסם במגזינים ומאוחר יותר ברב המכר המפורסם שלו "ספר הקפיצות של פיליפ הלסמן". שיטת הצילום הזו אפילו זכתה למונח בעולם הצילום - ה"ג'מפולוגיה".
פעם ערכה איתו עיתונאית ראיון ובסיומו ביקש ממנה לקפוץ. לאחר שצילם קפיצות רבות שלה, הוא קבע נחרצות ש"גם אם את כותבת נהדר, לעולם לא תהיי סופרת!" - ההסבר שהוא נתן לקביעה המוזרה הזו היה ש"יש לך רק קפיצה אחת"..
אז אם אמא תשאל אתכם פעם "ואם כולם יקפצו, אז גם אתם תקפצו?", תוכלו לענות לה שכולם כבר קפצו - מול פיליפ הלסמן..
הנה סרטון על הקריירה של פיליפ האלסמן וצילומיו למגזין לייף:
http://youtu.be/vIcJA3LKMX4
מצגת של צילומיו המפורסמים של הלסמן:
http://youtu.be/eHWvY_xnmWI?t=13s
וצילומי הקפיצות של פיליפ הלסמן:
http://youtu.be/jZIuNdiyd7g
מהי הביאנלה של ונציה?
הביאנלה של ונציה, או בקיצור "ביאנלה" (Biennale), הוא שמה של תערוכת אמנות עכשווית בינלאומית הנערכת מדי שנתיים בעיר ונציה שבאיטליה. הפירוש? - פירוש המילה "ביאנלה" באיטלקית הוא "דו-שנתי".
כבר שנים שהביאנלה נחשבת לאחת מהתערוכות החשובות והיוקרתיות בעולם האמנות. כל מדינה בוחרת לשלוח אל הביאנלה של ונציה את האמנים הבולטים ביותר שלה. האמנים הנשלחים יוצרים במיוחד לקראתה יצירות אמנות מיוחדות ולרוב משמעותיות בהתפתחותם האמנותית.
#איך הביאנלה פועלת?
למעט חלק קטן של התערוכה, המוצג באזור הארסנאלה, מארחת ונציה את הבינאלה בפארק ג'ארדיני, בעל 30 הביתנים הקבועים שמחזיקות מדינות מאז שנות ה-30. לחלקן ביתן קבוע אף על פי שהן לא במיוחד בולטות באמני האמנות המודרנית שבהן.
מכל מקום, כל מדינה קובעת איך יתנהל הביתן שלה. בדרך כלל המדינות השונות בוחרות באמן יחיד לייצגן במהלך התערוכה, או לפחות כמות זעירה של אמנים המציגים ביחד תערוכה עם נושא משותף.
בשולי הביאנלה אבל כחלק ממנה נערך בוונציה גם פסטיבל הסרטים של ונציה. במקביל נוהגת העיר גם לארח הצגות תיאטרון ומיצגים שונים.
#תולדות הביאנלה
קצת קשה להאמין, אבל הביאנלה הראשונה נולדה בשנת 1895 ובה דווקא התמקדו ב... עיצוב פנים. מתחילת שנות ה-20 התערוכה הופכת בינלאומית ובהדרגה מצטרפות מדינות רבות להציג בה.
בשנת 1938 החלו לחלק בביאנלה פרסים לאמנים ומדינות. אחרי הפסקה, במהלך מלחמת העולם השנייה, היא מתחדשת בשנות ה-50.
אבל העולם השתנה ובשנות ה-50 מתחילים להציג יותר ויותר יצירות אקספרסיוניות מופשטות.
הגל של הפופ ארט שוטף בשנות ה-60 גם את הביאנלה והמון יצירות ברוח זו הופעות שכיחות כאן. קוסאמה יאיואי משתחלת לתערוכה באופן לא חוקי ומחוללת כאן סערה. שנים רבות אחר כך היא תגיע בשיא התהילה, כנציגה אישה ראשונה של יפן וכל הביתן היפני מוקדש לה.
בשנות ה-70 מתחילים להציג אמנות פוסטמודרנית בביאנלה, תופעה שתלך ותתחזק בשנות ה-80. במקביל, תוגדל ההשתתפות של אמנים מאסיה בתערוכה והביא לה תהפוך לתערוכה העולמית המובילה בתחום האמנות העכשווית לסוגיה.
הנה עבודות מהביאנלה בוונציה:
https://youtu.be/kQlTuKk6rTM
עבודה על הבניין כולו:
https://youtu.be/4rLTbiuNRiQ
ראיון עם האמן קודי מהביתן הקוריאני:
https://youtu.be/q6IGvcmTfoU
הביתן הדני:
https://youtu.be/gcoYxRiUlV0
והארגנטיני:
https://youtu.be/IWZHZ288XvE
הביאנלה של ונציה, או בקיצור "ביאנלה" (Biennale), הוא שמה של תערוכת אמנות עכשווית בינלאומית הנערכת מדי שנתיים בעיר ונציה שבאיטליה. הפירוש? - פירוש המילה "ביאנלה" באיטלקית הוא "דו-שנתי".
כבר שנים שהביאנלה נחשבת לאחת מהתערוכות החשובות והיוקרתיות בעולם האמנות. כל מדינה בוחרת לשלוח אל הביאנלה של ונציה את האמנים הבולטים ביותר שלה. האמנים הנשלחים יוצרים במיוחד לקראתה יצירות אמנות מיוחדות ולרוב משמעותיות בהתפתחותם האמנותית.
#איך הביאנלה פועלת?
למעט חלק קטן של התערוכה, המוצג באזור הארסנאלה, מארחת ונציה את הבינאלה בפארק ג'ארדיני, בעל 30 הביתנים הקבועים שמחזיקות מדינות מאז שנות ה-30. לחלקן ביתן קבוע אף על פי שהן לא במיוחד בולטות באמני האמנות המודרנית שבהן.
מכל מקום, כל מדינה קובעת איך יתנהל הביתן שלה. בדרך כלל המדינות השונות בוחרות באמן יחיד לייצגן במהלך התערוכה, או לפחות כמות זעירה של אמנים המציגים ביחד תערוכה עם נושא משותף.
בשולי הביאנלה אבל כחלק ממנה נערך בוונציה גם פסטיבל הסרטים של ונציה. במקביל נוהגת העיר גם לארח הצגות תיאטרון ומיצגים שונים.
#תולדות הביאנלה
קצת קשה להאמין, אבל הביאנלה הראשונה נולדה בשנת 1895 ובה דווקא התמקדו ב... עיצוב פנים. מתחילת שנות ה-20 התערוכה הופכת בינלאומית ובהדרגה מצטרפות מדינות רבות להציג בה.
בשנת 1938 החלו לחלק בביאנלה פרסים לאמנים ומדינות. אחרי הפסקה, במהלך מלחמת העולם השנייה, היא מתחדשת בשנות ה-50.
אבל העולם השתנה ובשנות ה-50 מתחילים להציג יותר ויותר יצירות אקספרסיוניות מופשטות.
הגל של הפופ ארט שוטף בשנות ה-60 גם את הביאנלה והמון יצירות ברוח זו הופעות שכיחות כאן. קוסאמה יאיואי משתחלת לתערוכה באופן לא חוקי ומחוללת כאן סערה. שנים רבות אחר כך היא תגיע בשיא התהילה, כנציגה אישה ראשונה של יפן וכל הביתן היפני מוקדש לה.
בשנות ה-70 מתחילים להציג אמנות פוסטמודרנית בביאנלה, תופעה שתלך ותתחזק בשנות ה-80. במקביל, תוגדל ההשתתפות של אמנים מאסיה בתערוכה והביא לה תהפוך לתערוכה העולמית המובילה בתחום האמנות העכשווית לסוגיה.
הנה עבודות מהביאנלה בוונציה:
https://youtu.be/kQlTuKk6rTM
עבודה על הבניין כולו:
https://youtu.be/4rLTbiuNRiQ
ראיון עם האמן קודי מהביתן הקוריאני:
https://youtu.be/q6IGvcmTfoU
הביתן הדני:
https://youtu.be/gcoYxRiUlV0
והארגנטיני:
https://youtu.be/IWZHZ288XvE
מהו לובסטר טלפון?
ביצירה "לובסטר טלפון" (Lobster telephone) חיבר האמן הסוריאליסט סלבדור דאלי (Salvador Dali) בין שני דברים שאין ביניהם שום קשר במציאות והשיג תוצאות מעניינות ואפילו מוזרות. בכך הוא גרם לאנשים לחשוב באופן שונה על דברים ואיך הם מתחברים ומתייחסים אחד לשני.
דאלי תמיד התפלא ש"במסעדות מעולם לא הציעו לי טלפון מבושל"... הוא יצר 5 עבודות של "לובסטר טלפון". הוא כל כך אהב את הנושא שהוא גם הכין 6 גירסאות של טלפון לובסטר בצבע שמנת.
משימה יצירתית
==========
נסו לגזור מעיתון או מגזין כל מיני פריטים מצולמים ולחבר ביניהם בצורות מעניינות. אפשר לסובב, להפוך, לחבר בצורה מצחיקה ויצירתית. הפכו אותם ליצירת אמנות קטנה.
הנה לובסטר טלפון, עם שיר מעצבן ברקע:
https://youtu.be/oMvLJx49oMY
ועוד מהיצירות הסוריאליסטיות והמשונות של דאלי:
https://youtu.be/tuADrA-3N6g
ביצירה "לובסטר טלפון" (Lobster telephone) חיבר האמן הסוריאליסט סלבדור דאלי (Salvador Dali) בין שני דברים שאין ביניהם שום קשר במציאות והשיג תוצאות מעניינות ואפילו מוזרות. בכך הוא גרם לאנשים לחשוב באופן שונה על דברים ואיך הם מתחברים ומתייחסים אחד לשני.
דאלי תמיד התפלא ש"במסעדות מעולם לא הציעו לי טלפון מבושל"... הוא יצר 5 עבודות של "לובסטר טלפון". הוא כל כך אהב את הנושא שהוא גם הכין 6 גירסאות של טלפון לובסטר בצבע שמנת.
משימה יצירתית
==========
נסו לגזור מעיתון או מגזין כל מיני פריטים מצולמים ולחבר ביניהם בצורות מעניינות. אפשר לסובב, להפוך, לחבר בצורה מצחיקה ויצירתית. הפכו אותם ליצירת אמנות קטנה.
הנה לובסטר טלפון, עם שיר מעצבן ברקע:
https://youtu.be/oMvLJx49oMY
ועוד מהיצירות הסוריאליסטיות והמשונות של דאלי:
https://youtu.be/tuADrA-3N6g
איך מתחברים ברקוד ואמנות באמנות הברקוד?
אמנות ברקוד (Barcode art) היא אמנות שמשתמשת במראה הקווים של הברקוד ליצירה אמנותית. יש יצירות ברקוד מעניינות, שעושים אמנים מודרניסטים. אחדים, כמו סקוט בלייק האמריקני, יוצרים לא מעט יצירות עם ברקוד, עם תפיסה אמנותית וחדשנות טכנולוגית רבה.
הנה דוגמאות של ברקוד שהפך ליצירות אמנות ברקוד:
https://youtu.be/QHoZN2MxwR8
אמן הברקוד סקוט בלייק:
https://youtu.be/OdIEwjLueAo
יצירת ברקוד בהשראת אנדי וורהול, מוביל זרם הפופ ארט:
https://youtu.be/a2M6tVUq0qc
אנימציית ברקוד:
https://youtu.be/jds1nYHHXpU
כך נראית יצירת ברקוד כשמתקרבים אליה מאד:
https://youtu.be/YY3Jp7hsOb4
ויש אפילו אמנות ברקוד לציפורניים:
https://youtu.be/3vNsPEn9GQI
אמנות ברקוד (Barcode art) היא אמנות שמשתמשת במראה הקווים של הברקוד ליצירה אמנותית. יש יצירות ברקוד מעניינות, שעושים אמנים מודרניסטים. אחדים, כמו סקוט בלייק האמריקני, יוצרים לא מעט יצירות עם ברקוד, עם תפיסה אמנותית וחדשנות טכנולוגית רבה.
הנה דוגמאות של ברקוד שהפך ליצירות אמנות ברקוד:
https://youtu.be/QHoZN2MxwR8
אמן הברקוד סקוט בלייק:
https://youtu.be/OdIEwjLueAo
יצירת ברקוד בהשראת אנדי וורהול, מוביל זרם הפופ ארט:
https://youtu.be/a2M6tVUq0qc
אנימציית ברקוד:
https://youtu.be/jds1nYHHXpU
כך נראית יצירת ברקוד כשמתקרבים אליה מאד:
https://youtu.be/YY3Jp7hsOb4
ויש אפילו אמנות ברקוד לציפורניים:
https://youtu.be/3vNsPEn9GQI
מהו סגנון הציור של איב קליין?
האם הייתם מאמינים שיש ציירים שצובעים את ציוריהם בצבע אחד בלבד? - הצייר איב קליין (Yves Klein) החל ליצור בשנות ה-40 ציורים מאד מעניינים.
הציורים שלו כללו רק צבע אחד! - לטענתו של קליין הוא ראה שלמות בציורים שכאלה, מכיוון שלא היה בהם שום דבר שניתן לזהות מהחיים. והרי זו מטרת הציור המופשט, שלא להיות מחובר או מייצג של דברים מעולם החומר. ולכן בעיניו של קליין זו הייתה ההפשטה המושלמת - בצבע אחד לא ניתן לזהות צורות, חפצים או בני אדם.
בדי הענק המונוכרומיים של קליין, כמו אלה של רותקו ומנצוני עוררו שאלות שממשיכות עד היום להישאל במוזיאונים, על הקשר שבינם לבין אמנות ועל מה בדיוק עושה האמן כדי "ליצור אמנות שכזו".
קליין יצר כל מיני חיבורים אמנותיים מרתקים, כמו ביצוע חי בניצוחו שלו, של יצירה שכתב ובה נוגן צליל אחד ארוך. לצליל זה רקדו נשים צבועות בכחול.
בשנות ה-50 יצר קליין צבע שקרוי מאז על שמו, "כחול קליין בינלאומי" (IKB).
הנה סיפור יצירותיו של קליין:
http://youtu.be/6m8U4F1nUNE
היום משווק צבע על שמו:
https://youtu.be/sZZThPqvX-4
הציור אמנות האישה הכחולה משנת 1962:
http://youtu.be/h50IzHh4T_g
רסטורטורית במוזיאון המטרופוליטן מתארת איך זה לתקן ולשחזר עבודות שלו:
https://youtu.be/-qpBxBtvMKY
וסקירה בצרפתית על הצבע הכחול שלו:
http://youtu.be/pR-gD7KeEiE
האם הייתם מאמינים שיש ציירים שצובעים את ציוריהם בצבע אחד בלבד? - הצייר איב קליין (Yves Klein) החל ליצור בשנות ה-40 ציורים מאד מעניינים.
הציורים שלו כללו רק צבע אחד! - לטענתו של קליין הוא ראה שלמות בציורים שכאלה, מכיוון שלא היה בהם שום דבר שניתן לזהות מהחיים. והרי זו מטרת הציור המופשט, שלא להיות מחובר או מייצג של דברים מעולם החומר. ולכן בעיניו של קליין זו הייתה ההפשטה המושלמת - בצבע אחד לא ניתן לזהות צורות, חפצים או בני אדם.
בדי הענק המונוכרומיים של קליין, כמו אלה של רותקו ומנצוני עוררו שאלות שממשיכות עד היום להישאל במוזיאונים, על הקשר שבינם לבין אמנות ועל מה בדיוק עושה האמן כדי "ליצור אמנות שכזו".
קליין יצר כל מיני חיבורים אמנותיים מרתקים, כמו ביצוע חי בניצוחו שלו, של יצירה שכתב ובה נוגן צליל אחד ארוך. לצליל זה רקדו נשים צבועות בכחול.
בשנות ה-50 יצר קליין צבע שקרוי מאז על שמו, "כחול קליין בינלאומי" (IKB).
הנה סיפור יצירותיו של קליין:
http://youtu.be/6m8U4F1nUNE
היום משווק צבע על שמו:
https://youtu.be/sZZThPqvX-4
הציור אמנות האישה הכחולה משנת 1962:
http://youtu.be/h50IzHh4T_g
רסטורטורית במוזיאון המטרופוליטן מתארת איך זה לתקן ולשחזר עבודות שלו:
https://youtu.be/-qpBxBtvMKY
וסקירה בצרפתית על הצבע הכחול שלו:
http://youtu.be/pR-gD7KeEiE
כיצד מזעזע דמיאן הירסט את עולם האמנות?
לעיתים קשה להאמין עד כמה יכול אמן להרחיק ולזעזע ועד כמה שכישרון יכול להיות משולב בפרובוקציה. דמיאן הירסט נחשב כבר שנים לילד הרע, מעורר המחלוקת והמוכשר של עולם האמנות המודרנית, או ליתר דיוק הפוסט מודרנית. הוא אלוף ביחסי ציבור והתקשורת מסקרת אותו באופן שמזכיר יותר כוכב רוק מאשר אמן חזותי.
"אם ובן מחולקות" של דמיאן הירסט היא יצירה מודרנית שבה הכניס הירסט פרה ועגל חתוכים לתוך אקווריומים מלאי פורמלין. המבקרים במוזיאון יכולים "לשוטט בתוך גופם" ולראות פנימה. זוהי דרכו של האמן המודרני להראות משהו מוכר בדרך חדשה.
זוהי עבודה של הירסט שממשיכה את יצירת הכריש בפורמלין המפורסמת שלו. גם בה הוא עסק במוות, כשהכניס כריש מת לתוך מכל של פורמלין, זעזע את הקהילה האמנותית ובתוך כך זכה לפרסום עולמי.
בשנת 2008 הצליח הירסט למכור 223 עבודות שלו במכירה פומבית אחת, שהפכה למכירה המצליחה בהיסטוריה של אמן אחד. הוא מכר בה בסכום דמיוני של 200 מיליון דולר. השיא הקודם היה של 20 מיליון דולר לאמן יחיד.
הנה סקירה על דמיאן הירסט:
http://youtu.be/sRdpV7GqtrA
תערוכה שכוללת את "אמא ובן מחולקות" של דמיאן הירסט:
http://youtu.be/wk-Mbw7BTeI
עבודת הכריש שלו:
http://youtu.be/uDuzy-t7GDA
האמן מספר על יצירות שונות שיצר:
http://youtu.be/YWSb9QMlLoQ
מכירת השיא של עבודותיו ב-200 מליון דולר במכירה פומבית אחת והדיון שהיא יצרה על מחירי אמנות מודרנית ואמנות בכלל:
https://youtu.be/rCT-UL2M8Gc
ועבודה של הירסט בתלת מימד:
http://youtu.be/L1Co5D0ofe4?qr=yes
לעיתים קשה להאמין עד כמה יכול אמן להרחיק ולזעזע ועד כמה שכישרון יכול להיות משולב בפרובוקציה. דמיאן הירסט נחשב כבר שנים לילד הרע, מעורר המחלוקת והמוכשר של עולם האמנות המודרנית, או ליתר דיוק הפוסט מודרנית. הוא אלוף ביחסי ציבור והתקשורת מסקרת אותו באופן שמזכיר יותר כוכב רוק מאשר אמן חזותי.
"אם ובן מחולקות" של דמיאן הירסט היא יצירה מודרנית שבה הכניס הירסט פרה ועגל חתוכים לתוך אקווריומים מלאי פורמלין. המבקרים במוזיאון יכולים "לשוטט בתוך גופם" ולראות פנימה. זוהי דרכו של האמן המודרני להראות משהו מוכר בדרך חדשה.
זוהי עבודה של הירסט שממשיכה את יצירת הכריש בפורמלין המפורסמת שלו. גם בה הוא עסק במוות, כשהכניס כריש מת לתוך מכל של פורמלין, זעזע את הקהילה האמנותית ובתוך כך זכה לפרסום עולמי.
בשנת 2008 הצליח הירסט למכור 223 עבודות שלו במכירה פומבית אחת, שהפכה למכירה המצליחה בהיסטוריה של אמן אחד. הוא מכר בה בסכום דמיוני של 200 מיליון דולר. השיא הקודם היה של 20 מיליון דולר לאמן יחיד.
הנה סקירה על דמיאן הירסט:
http://youtu.be/sRdpV7GqtrA
תערוכה שכוללת את "אמא ובן מחולקות" של דמיאן הירסט:
http://youtu.be/wk-Mbw7BTeI
עבודת הכריש שלו:
http://youtu.be/uDuzy-t7GDA
האמן מספר על יצירות שונות שיצר:
http://youtu.be/YWSb9QMlLoQ
מכירת השיא של עבודותיו ב-200 מליון דולר במכירה פומבית אחת והדיון שהיא יצרה על מחירי אמנות מודרנית ואמנות בכלל:
https://youtu.be/rCT-UL2M8Gc
ועבודה של הירסט בתלת מימד:
http://youtu.be/L1Co5D0ofe4?qr=yes
מהו אסמבלאז' ומה ההבדל בינו לבין הקולאז'?
האסמבלאז' והקולאז' הן טכניקות שיש ביניהן דמיון רב. אך אם הקולאז' (Collage) הוא יצירה של תמונה דו-ממדית העשוייה מהדבקה ושילוב של גזירי נייר, אריג, פיסות עיתון וחתיכות מודעות וספרים, האסמבלאז' הוא משהו מעט שונה.
אסמבלאז' (Assemblage) היא טכניקה שהתבססה על רעיון הקולאז', בה מחברים חפצים שונים ומגוונים לכדי עצם תלת-ממדי, אובייקט אמנותי שמורכב מהחיבור של כולם, אבל מבטא רעיון חדש, או יצירה אמנותית.
אז אסמבלאז' והקולאז' הן שני ביטויים של רעיון דומה. שניהם מחברים או מצרפים שלל חפצים או גזירים, יוצרים אקלקטיקה, מה שביידיש נקרא "שעטנז", ויוצרים יצירה אמנותית לא אחידה במכוון ואף דיסהרמונית - בקולאז' היצירה הזו היא בשני ממדים ובאסמבלאז' - בתלת-ממד.
לא לחינם היו שניהם מהטכניקות האהובות על אמני זרם הדאדא, אותו זרם שהכניס את ההומור לאמנות המודרנית, ניפץ את המוסכמות האמנותיות והאסתטיות של העבר והציע אמנות לא פומפוזית או יומרנית וכזו שדי לעגה לאמנות הממוסדת של זמנה.
פיקאסו, כבר בקוביזם של 1912, הקדים ליצור יצירות קוביסטיות בשיטה של אסמבלאז' מוקדם, אבל מבלי לקרוא לזה אסמבלאז'. עיקר הצלחתו של הז'אנר הזה יגיע רק בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-20, הרבה אחרי שהקולאז' הפך לז'אנר מקובל באמנות.
הנה האסמבלז':
https://youtu.be/alCiumy8tjE
אסמבלאז' בשם "בכייה לדורות" על מצב כדור הארץ (עברית):
https://youtu.be/0lh0FzfgLho
אמנית אסמבלאז' נפלאה מראה את תהליך היצירה ולבסוף את היצירות שנולדות ממנה:
https://youtu.be/7I5nesE9_9g
וכך תייצרו בעצמכם פורטרט אסמבלאז' מבגדים ישנים:
https://youtu.be/QZ5WHQyUDfs
האסמבלאז' והקולאז' הן טכניקות שיש ביניהן דמיון רב. אך אם הקולאז' (Collage) הוא יצירה של תמונה דו-ממדית העשוייה מהדבקה ושילוב של גזירי נייר, אריג, פיסות עיתון וחתיכות מודעות וספרים, האסמבלאז' הוא משהו מעט שונה.
אסמבלאז' (Assemblage) היא טכניקה שהתבססה על רעיון הקולאז', בה מחברים חפצים שונים ומגוונים לכדי עצם תלת-ממדי, אובייקט אמנותי שמורכב מהחיבור של כולם, אבל מבטא רעיון חדש, או יצירה אמנותית.
אז אסמבלאז' והקולאז' הן שני ביטויים של רעיון דומה. שניהם מחברים או מצרפים שלל חפצים או גזירים, יוצרים אקלקטיקה, מה שביידיש נקרא "שעטנז", ויוצרים יצירה אמנותית לא אחידה במכוון ואף דיסהרמונית - בקולאז' היצירה הזו היא בשני ממדים ובאסמבלאז' - בתלת-ממד.
לא לחינם היו שניהם מהטכניקות האהובות על אמני זרם הדאדא, אותו זרם שהכניס את ההומור לאמנות המודרנית, ניפץ את המוסכמות האמנותיות והאסתטיות של העבר והציע אמנות לא פומפוזית או יומרנית וכזו שדי לעגה לאמנות הממוסדת של זמנה.
פיקאסו, כבר בקוביזם של 1912, הקדים ליצור יצירות קוביסטיות בשיטה של אסמבלאז' מוקדם, אבל מבלי לקרוא לזה אסמבלאז'. עיקר הצלחתו של הז'אנר הזה יגיע רק בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-20, הרבה אחרי שהקולאז' הפך לז'אנר מקובל באמנות.
הנה האסמבלז':
https://youtu.be/alCiumy8tjE
אסמבלאז' בשם "בכייה לדורות" על מצב כדור הארץ (עברית):
https://youtu.be/0lh0FzfgLho
אמנית אסמבלאז' נפלאה מראה את תהליך היצירה ולבסוף את היצירות שנולדות ממנה:
https://youtu.be/7I5nesE9_9g
וכך תייצרו בעצמכם פורטרט אסמבלאז' מבגדים ישנים:
https://youtu.be/QZ5WHQyUDfs
מהו החפץ המיועד להריסה?
יצירת הרדי-מייד שיצר מאן ריי בשנת 1925, "חפץ להריסה" (באנגלית Object to be destroyed או Indestructible Object) הייתה מטרונום שאליו חוברה עין מצולמת. הפעלה של המטרונום מניעה את העין מצד לצד ויוצרת נקודת מבט חוזרת אל המביט בה. מאן ריי הנחה כיצד לבנות את היצירה וממליץ להצמיד למטרונום תמונת עין של "אהוב שאינו אתך יותר". הוא ראה ביצירה כזו הפחת-חיים במישהו שאינו בחיים יותר או שהתרחק אבל רוחו עדיין נמצאת ודרכה הוא צופה ומביט אליכם.
אגב, כשמה של היצירה, היא אכן נהרסה בשנת 1957. עם זאת, נוצרו שכפולים רבים שלה, אולי בזכות הוראות הבניה שצרף לה האמן. ציטוטים אמנותיים והתייחסויות רבות באמנות מזכירות אותה.
הנה סרטון של ה"חפץ המיועד להריסה":
http://youtu.be/37YoeO6RgWQ
סרט שנוצר בהשראת ה-Indestructible Object:
http://youtu.be/T6XxyKpOltk
וקליפ של הצמד Hurts שהשתמש בדימוי של המטרונום עם העין:
http://youtu.be/zQ1v1pMdIoQ
יצירת הרדי-מייד שיצר מאן ריי בשנת 1925, "חפץ להריסה" (באנגלית Object to be destroyed או Indestructible Object) הייתה מטרונום שאליו חוברה עין מצולמת. הפעלה של המטרונום מניעה את העין מצד לצד ויוצרת נקודת מבט חוזרת אל המביט בה. מאן ריי הנחה כיצד לבנות את היצירה וממליץ להצמיד למטרונום תמונת עין של "אהוב שאינו אתך יותר". הוא ראה ביצירה כזו הפחת-חיים במישהו שאינו בחיים יותר או שהתרחק אבל רוחו עדיין נמצאת ודרכה הוא צופה ומביט אליכם.
אגב, כשמה של היצירה, היא אכן נהרסה בשנת 1957. עם זאת, נוצרו שכפולים רבים שלה, אולי בזכות הוראות הבניה שצרף לה האמן. ציטוטים אמנותיים והתייחסויות רבות באמנות מזכירות אותה.
הנה סרטון של ה"חפץ המיועד להריסה":
http://youtu.be/37YoeO6RgWQ
סרט שנוצר בהשראת ה-Indestructible Object:
http://youtu.be/T6XxyKpOltk
וקליפ של הצמד Hurts שהשתמש בדימוי של המטרונום עם העין:
http://youtu.be/zQ1v1pMdIoQ
