» «
דרייב אין
מהו דרייב אין?



דרייב אין, באנגלית Drive-in, הוא בית קולנוע שנמצא בחוץ, באוויר הפתוח. הדרייב-אין בנוי ממגרש חניה לכלי רכב (בו יושבים הצופים במכוניות שלהם) כשיש בו גם תא הקרנה המקרין את הסרט על מסך קולנוע גדול מאד שניצב ממול.

הדרייב-אין הראשון נולד בניו ג'רסי ב-1933, ביוזמתו של ריצ'ארד הולינגשד, אמריקאי שהחליט להקים בחצר ביתו הגדולה "בית קולנוע למכוניות". הוא הציב אז מקרן סרטים על גג הרכב שלו, חיבר מרקע בין שני עצים גדולים ופירסם שהוא מקרין סרטים אילמים ובהמשך גם סרטים מדברים. ההצלחה הייתה מיידית.

גם בשיא השפל הכלכלי בארצות הברית זכה הקולנוע הזה להצלחה גדולה ובתוך 20 שנה היו בארה"ב לבדה 4000 דרייב-אינים כאלה.

אחת הסיבות לפופולריות העצומה של הדרייבי אינים בארה"ב, בשנות ה-50 וה-60 הייתה נעוצה בכך שהמחיר של סרט היה זול ושניתן היה להביא אוכל מהבית או מרשת מזון מהיר זולה, במקום המחירים היקרים של קולנוע רגיל.

בארה"ב ממשיכים עדיין לפעול כמה מאות דרייב-אינים ובשנים האחרונות הם מתחילים אף להיות פופולאריים מחדש. בישראל היה "דרייב אין" אחד שפעל בשיטה זו ונקרא גם "דרייב אין". הוא נסגר בשנת 2000.


הדרייב אין מהאוויר:

https://youtu.be/CWgpHDkceZk


השיר לסנדי בדרייב-אין מהסרט "גריז":

https://youtu.be/NyLKjp-xDWw


הנה סרטון על דרייב אין:

http://youtu.be/DRfgolxV6CY


זכרונות ותמונות מהדרייב-אינז של פעם:

https://youtu.be/z0dtrj1PsbI


וסרט תיעודי על תולדות הדרייב אין באמריקה:

https://youtu.be/GfnTStV-gcQ?long=yes
מצלמות
איך צילמו פעם תמונות?



אצל ההורים שלנו הצילום לא היה כמו היום. הוא לא היה דיגיטלי ואי אפשר היה מיד להשתמש בתמונות, להעלות למחשב, לעשות שינויים ותיקונים לתמונה בעזרת תוכנות ועוד.

התמונות אז צולמו ונאגרו במצלמה על גבי פילם (Film). זה היה מעין סרט ששמר את כל התמונות עליו. כשנגמר הפילם היו לוקחים אותו לפיתוח במעבדה. המעבדה פיתחה את התמונות ורק אז היה הצלם רואה אותן לראשונה.


הנה סרטון על המצלמות של פעם:

http://youtu.be/sSrAgJ17nyI


"קודאכרום" היה סרט הצילום הצבעוני הראשון, שיצא בשנת 1935 על ידי חברת קודאק:

https://youtu.be/nnHpdSEjfkI


פרסומת לקודאכרום בצרפתית:

https://youtu.be/HIVwUWeOMKc


גם היום ניתן להרכיב מצלמת פילם בעצמכם (עברית):

https://youtu.be/nClx_Kgxdns?t=19m16s&end=22m43s
תקליטים
מה מיוחד כל כך בתקליטי ויניל?



לדברי האוהבים אותם, הדברים המיוחדים בתקליטים הם דווקא מה שעשןי להיתפס כחולשות שלהם. הרחש שהשמיעו התקליטים של פעם ושנעלם בעידן התקליטורים וקבצי האודיו של המחשב, מעורר געגועים אצל חובבי התקליט הישן והטוב. גם העטיפות הגדולות, שהיו יצירות אמנות ביחס לעטיפות המיקרו הלא - נחשבות של הדיסקים, או ביחס לכלום של הקבצים. הן היו מרגשות מעניינות ועתירות פרטים על האמנים והיצירות, תמונות ומאחורי הקלעים ומה לא.

ודפי המילים, הו דפי המילים, גם הם מעוררים סוג של געגוע, אפילו שהוחלפו על ידי חוברות של ממש בעידן הדיסקים.

אבל הכי מרגש היה הצליל החם של התקליט האנלוגי, שהצליל הקר, המושלם מדי של התקליטור הדיגיטלי פשוט החמיץ. חובבי הסאונד של פעם עוד מחזיקים את הפטיפונים הישנים או שהחליפו לחדשים ועדיין נהנים מהתקליטים של פעם, שעדיין עובדים מצויין או מחדשים, שממשיכים להימכר בכמויות קטנות והולכות אף וכדלות בשנים האחרונות.


הנה סרט תיעודי מקסים על התקליטים ומה הם גורמים למי שאוהב אותם:

http://youtu.be/RJ0ZYlIDE10


קליפ שכולו סגידה ל"שירת התקליטים":

https://youtu.be/WR4QKAib3sM


וכך מגיע סופו של האלבום:

https://youtu.be/pREu6urcI8k
רכבת חשמלית
מהי רכבת חשמלית?



במשך שנים רבות רכבת חשמלית הייתה מהצעצועים הנחשקים ביותר שילד יכול היה לרצות. הרכבת החשמלית היא דגם של רכבת אמיתית והוא בנוי על פסי רכבת ונוסע ממש כמו הדבר האמיתי.

רכבות חשמליות משוכללות ויקרות יותר בנויות עם הרבה יותר מרכיבים, שמחקים את כל המתקנים, המבנים והאמצעים שיש במסילת רכבת אמיתית.


הנה המודל הגדול בעולם של רכבת חשמלית:

https://youtu.be/2mNhxi_D5kE


הנה רכבת חשמלית בשולחן קפה:

http://youtu.be/kqRWwa1aC3w


הנה סרטון מתוך תערוכת רכבות חשמליות:

http://youtu.be/-FJ-f8kQgNw


הנה הקמת התערוכה:

http://youtu.be/FClJBlnpogU

נוסטלגיה

גולות
איך שיחקו בג'ולים ובגולות?



חלבית, פושטית, ברזלית, בומבילה או רגילה - הן דורגו ומויינו במשך שעות ושיחקנו עליהן בלי הפסקה. גולות (Marbles), גולים או ג'ולים היו הרכוש הכי חשוב של הילדים של פעם וההוכחה הטובה ביותר שאתה טוב הייתה כשזכית בהן במשחק.

הגולות, אולי משחק השכונה האהוב של שנות ה-60 בישראל. בכל מקום הן נקראו אחרת. בירושלים הן נקראו ג'ולות, בחיפה - בָּלוֹרוֹת, בתל אביב - בנדורות או ג'ולות ובשאר הארץ ג'ולים או ראסיות.

קנו אותן אז בקיוסק או במכולת אבל הכי כיף היה להרוויח אותן לילדים אחרים במשחק. המשחק הפופולרי היה לקלוע באמצעות הגולה שלך בגולות של המתחרים. כמעט כל ילד אז נהג לומר על גולה כלשהי שהיא ה"צלפית" - זו שבאמצעותה הוא מצליח לקלוע בגולות אחרות ולזכות בהן.


הנה אחד ממשחקי הגולות - לאו דווקא המובהק שבהם:

https://youtu.be/cz11VO1RclU?t=1m07s


ילד מספר על הגולות הנדירות שלו:

https://youtu.be/RT50VSkTNSI


והסרט "שקית של גולות" שמספר על ילדים ששורדים בשואה:

https://youtu.be/v5q7BvkCrac
אמקור
לאיפה נעלמה חברת אמקור?



בעבר הייתה חברת "אמקור" יצרן המקררים הגדול ביותר בישראל. היא נוסדה כשקמה המדינה ב-1948, כשותפות עסקית בין חברת "אמפא" להסתדרות ולחברת "הארגז". מחיר מקרר של אמקור אז היה כמו 3 משכורות של פועל. מהלקוחות הראשונים של אמקור, אגב, היו ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ורעייתו פולה.

בשנות ה-60 קמה חברת "תדיראן". על אף שהמקררים שלה לא היו בתחילה איכותיים כמו של אמקור, היא השתפרה והפכה למתחרה משמעותית שלה. בהמשך השנים החלה אמקור לאבד חלקים מהשוק הישראל ותדיראן, כמו גם יבואניות מקררים ומוצרי חשמל מחו"ל, החלה לנגוס בהכנסותיה.

בשנת 2001 סגרה חברת אמקור (שנקראה אז אמפא) את מפעל המקררים שלה ופיטרה את רוב העובדים. החברה הקטנה התמזגה בשלב כלשהו עם חברת תדיראן, פעם המתחרה הגדולה ביותר שלה. מקררי אמקור של היום מיוצרים על ידה. השם נשאר רק זכרון רחוק של מקררים ומוצרים חשמליים לבית הישראלי של פעם.


הנה אריק איינשטיין בפרסומת לאמקור משנות ה-60:

https://youtu.be/wLa8NkFlF10
דאגרוטיפ
מה היו הדאגרוטיפים?



דאגֶרוׂטִיפִּים (Daguerreotype) הם לוחות צילום מהמאה ה-19, ששימשו בטכנולוגיית הצילום הראשונה שנוצרה. למעשה היו הדגרוטיפים סוג של צילומים עתיקים, מראשית ימי הצילום. הם גם מקודמיו של הפילם.

הצייר ומעצב התפאורות הצרפתי לואי ז'אק מנדה דאגר, היה זה שפיתח את הדאגרוטיפ ב-1836. הוא התבסס על ההליוגרפיה, שהומצאה ב-1826 על ידי ז'וזף ניספור נייפס.

הדאגרוטיפים היו לוחות כסף ממורקים שהונחו מאחורי "קמרה אובסקורה", סוג של קופסת צילום עתיקה. דרך הקמרה אובסקורה עבר האור ועבר גם הדימוי המצולם, מה ש"ראתה" המצלמה. כך הוטבע הנוף או האדם בדאגרוטיפ, ישירות על ידי קרני אור.

על אף שהדאגרוטיפ לא היה תהליך הצילום הראשון בהיסטוריה, הוא נחשב מהראשונים בתהליכי הצילום שהצליחו לקבע את הדימוי המצולם בצורה יציבה ואיכותית. זו הסיבה שהדאגרוטיפ הפך לשיטת הצילום המסחרי הראשונה, היה בהישג ידם של ההמונים וקידם את הצילום ואת השפעתו על החברה המודרנית.


הנה הסבר על הדאגרוטיפ:

https://youtu.be/d932Q6jYRg8


סיפורם המלא של הממציא וההמצאה:

https://youtu.be/N0Ambe4FwQk


כך מצלמים היום בדאגרוטיפ:

https://youtu.be/6CiCAe1On_Q


הנה תהליך הצילום והפיתוח, שלב אחרי שלב:

https://youtu.be/sDWyjM7dPY0
סיפולוקס
מהו סיפולוקס?



סיפולוקס היה בקבוק מתכת שאיפשר הכנה ביתית של מי סודה, לשתייה ולהכנת משקאות מוגזים. הסיפולוקס היה המתקן הראשון שאיפשר להכין מי סודה בבית. קנייה של בלונים קטנים של פחמן דו-חמצני דחוס והחלפתם משהתרוקנו, איפשרו לחובבי הסודה להכינו בעצמם.

הסיפולוקס היה מתקן אהוב מאד בארץ ורבים קיבלו אותו כמתנת חתונה. רבים עוד יותר קיבלו כמה סיפולוקסים בחתונתם... בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 נפגעו כמה אנשים מפיצוץ של סיפולוקס, אולם עם הזמן השתפרה איכות המכשיר ובטיחותו. לבסוף נעלמו הסיפולוקסים, כשיצאו לשוק מתקנים משוכללים וחדישים יותר.


כך מכינים סודה בסיפולוקס של פעם:

https://youtu.be/_fROp7BRmU4


המקביל הבריטי של הסיפולוקס:

http://youtu.be/lbuCVAHNR1E


הנה מוצר מודרני בדיוק כמוהו:

http://youtu.be/kzPSWsDlKtk


כרכרה
מהי הכרכרה?



ממצרים העתיקה, דרך האימפריה הרומית, ימי הביניים ועד לתחילת המאה ה-20, היה כלי רכב אחד היוקרתי והמכובד ביותר מכולם - הכרכרה (Horse drawn Carriage ). היא הסיעה לוחמים מצרים שרדפו אחרי בני ישראל, קיסרים נסעו בה בדרכים הרומיות של האימפריה, אצילי אירופה נסגרו בה בנסיעות לטירותיהם ומכובדי כל העולם החזיקו בכרכרה יוקרתית משלהם.

כרכרה היא עגלה שמחוברת לסוסים, שהם הכוח שמושך אותה בנסיעה. הכרכרה הייתה כלי התחבורה ששימש במשך מאות שנים את עשירי אירופה ואמריקה לתנועה, בטרם הומצאו המכוניות.

אגב, כשנולדו המכוניות הראשונות, הן דמו מאד לכרכרות. ההבדל היחידי ביניהן לבין הכרכרות הוותיקות היה שבמקום סוסים הניעו אותן מנועי בנזין רועשים. גם מהירותן הוגבלה למהירות של 7 קילומטרים לשעה, כדי שלא יידרסו הולכי-רגל תמימים ובעלי חיים. המושג "כוח סוס" למדידת כוח המנוע שאוב מעולם הכרכרות הנהוגות בסוסים.


הנה הכרכרה:

http://youtu.be/M15r6j2Xww4?t=26s


וכך בלונדון של תחילת המאה ה-20:

http://youtu.be/v-5Ts_i164c


כרכרות היום הן בעיקר לתיירים:

http://youtu.be/Iah547V3fuw
האם מכונת הכתיבה חוזרת?



פעם, לפני המצאת המחשב והמקלדת שלו, הייתה מכונת הכתיבה הכלי העיקרי שבאמצעותו כתבו מסמכים, ספרים, דו"חות וכל דבר שכתב יד לא התאים לכתיבתו. המכונה הייתה מהירה ואיפשרה לכתוב במהירות עצומה. הכתב היה ברור ומדויק וכשנאלצו לתקן שגיאות, השתמשו ב"טיפקס" - המצאה של מזכירה שרצתה למחוק שגיאות הקלדה במכונת הכתיבה שלה.

אך כשהגיע המחשב, הוחלפו מכונות הכתיבה הללו במקלדות ובתוכנות "עיבוד תמלילים". תוכנות אלה אפשרו תיקון שגיאות והדפסת עותקים רבים, כמו גם המון תכונות ואפשרויות עיצוב מתוחכמות, שמכונות כתיבה לא הציעו. אבל אז הגיע האינטרנט. לאנשים שכותבים במחשב שמחובר לרשת, קשה מאד להתרכז. הסחות הדעת שבאות כל הזמן מהאינטרנט ומתוכנות המייל והתקשורת שבמחשב, גרמו לרבים לאבד את הריכוז ולהתקשות יותר מבעבר, בכתיבה של מסמכים וחומרים חשובים.

כיום יש נסיונות לפתח מכונת כתיבה ממוחשבת, פשוטה ומנותקת מהאינטרנט. מכונה כזו, שמאפשרת כתיבה מבלי להיות מחוברים לרשת, תחליף את הסחות הדעת של הרשת בכלי טכנולוגי לביצוע של משימה אחת בלבד - כתיבה. דוגמה למכשיר כזה הוא Hemingwrite.


הנה מכונת ההמינגרייט, המחשב ללא הסחות דעת:

https://youtu.be/Cfbhcddyb8Q


במקביל יש המפתחים מקלדת למחשב עם תחושה של מכונת כתיבה:

https://youtu.be/5tMEZlRY9m8


הנה אנשים שמעולם לא הפסיקו להשתמש ולתקן מכונות כתיבה:

http://youtu.be/iX8Y4fWgOjw


וגאון הקומדיה ג'רי לואיס על מכונת הכתיבה המדומה עם המוסיקה של לירוי אנדרסון:

http://youtu.be/fuST9npgy_o
למה שימשו תקליטוני ה-45 או הסינגלים?



בשנים האחרונות חזר הסינגל להיות פופולרי. מה שנקרא פעם "תקליטון" הוא היום פשוט שיר. כי בעידן הסטרימינג האמן מעלה שירים והעוקבים שלו נחשפים אליהם ומוסיפים אותם למועדפים של עצמם ולפלייליסטים, רשימות הנגינה שלהם.

בעבר היה הסינגל תקליטון עגול, עשוי ויניל, עם שני שירים. בצד א' היה הלהיט, אותו שיר ששוגר כדי למכור את התקליטון בהמוניו. צד ב' כלל שיר פחות מצליח, אם כי לא פעם הוא היה הפנינה האמיתית.

התקליטון, שהומצא בשנת 1949 נוגן בפטיפון של אותם ימים, במהירות של 45 סיבובים לדקה, בניגוד לו, נוגן לתקליט הגדול, מה שנקרא פעם "אריך נגן" (Long Play או בקיצור LP) ושנכללו בו שירים רבים, במהירות של 33 ו-1/3 סיבובים לדקה. התקליט הארוך היה גם יקר פי כמה מהתקליטון.

בשנותיו הגדולות היה התקליטון דרך נהדרת של בני הנוער לבנות להם אוסף מוזיקלי של שירים שהם אוהבים ובמחיר סביר. התקליטונים גם היו צבעוניים ואופניים מאוד והתאימו בכך לדור הצעיר. לכל ז'אנר, כלומר סגנון מוסיקלי, היה צבע משלו. תקליטוני הפופ היו בצבע שחור, קאנטרי היה בצבע ירוק, אדום למוזיקה קלאסית, צהוב לילדים, אדום היה למוסיקה של שחורים (כן, הגזענית באמריקה חגגה אז) וכחול כולל התווית היה הצבע של מוסיקה אינסטרומנטלית, כלומר כלית.

גם האמנים נהנו מהתקליטונים הללו כי הם יכולים היו בעזרתם לחקור את השוק. התקליטון אפשר לאמנים והלהקות לשגר שירים לשוק, לבחון כיצד הם מתקבלים והאם הם הופכים ללהיטים. אז, בהתאם להצלחתם ועל בסיס ההצלחה, המשיכו הם לשגר עוד תקליטונים, עם שירים נוספים לשוק ולבסוף שחררו גם אלבום שלם הכולל את כל השירים הללו ומצליח במכירות גם הוא.


הנה הסיבות לקיומם של תקליטוני ה-45:

https://youtu.be/bsrYwNAgvh8


תולדות הסינגל:

https://youtu.be/5ji0SgbERmE


שיר בצורת סינגל:

https://youtu.be/dmcXpGnBuLE


כך מקליטים היום שיר בבית:

https://youtu.be/fR3o6-KXXGc?t=1m29s
מה היו תסכיתי הרדיו?



בעולם שלפני הטלוויזיה היה הרדיו המלך הבלתי מעורער של הבידור הביתי. בעולם כזה עוד לא היו סדרות טלוויזיה ותכניות ריאליטי, אבל היו תסכיתים.

התסכית היה מחזה רדיופוני, מעין תאטרון קולי, שבו מחליפים צלילים וקולות את התמונות והסרט. בתסכית שמוקלט באולפן בקולות בלבד, הדמיון הוא שעובד והיכולת לחזות בו היא באמצעותו. השחקנים מקריינים את המחזה ואפקטים קוליים, צלילי רקע, מאפשרים לדמיין את מה שקורה בעלילה המקורינת.

במשך שנים רבות היו התסכיתים פופולאריים בעולם וגם בישראל. דור ההורים והוריהם גדלו על תסכיתי מתח, צחוק, תסכיתים לנוער ותסכיתים לילדים. בשעה היעודה היינו מתיישבים ליד הרדיו, התסכית היה מתחיל והדמיון נפתח.

לקראת סוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, עם נצחונה הסופי של הטלוויזיה כאמצעי הבידור הביתי המוביל, הפסיקו להקליט ולהשמיע תסכיתים ברדיו. הם זכו אמנם לעדנה מסוימת באינטרנט של השנים האחרונות, כפודקאסטים הניתנים להורדה ולהאזנה בנגנים ניידים וסלולאריים, אך לעת עתה נראה שימי התהילה של התסכית הסתיימו.


הנה סיפורם של תסכיתי הרדיו בישראל:

http://youtu.be/Sdh9mplwrvA?t=1m5s


הנה שחזור של תסכית מפעם:

http://youtu.be/-F7Jg996vbs


והנה האות המוסיקלי לתכנית הילדים של קול ישראל:

http://youtu.be/sP-3rqUG5yk


וגם זה:

http://youtu.be/-fLC1w3bInQ
מי המציא מכשיר ואמר עליו שאין בו צורך?



"לפונוגרף אין שום ערך מסחרי" אמר הממציא שלו, תומאס אלווה אדיסון בשנת 1880..

כשאדיסון המציא את מכשיר הפונוגרף, הוא לא ידע שהוא עושה מהפכה באמנות המוסיקה. ההמצאה הזו שלו הייתה מה שיוליד את אחת התעשיות המעניינות והמהנות שידע האדם - תעשיית המוסיקה בכלל והמוסיקה הפופולארית בפרט.

כשהאיש המציא את הפונוגרף, המכשיר הראשון שאיפשר להקליט ולהפיץ מוסיקה להמונים, הוא לא הבין מיד את האפשרויות הגלומות בו. הרי זה היה המכשיר הראשון בסדרה של מכשירים להאזנה למוסיקה. אחריו בסדרה מפוארת זו, יבואו בין השאר גם הפטיפון, הרשמקול, נגן הדיסקים ונגני הקבצים שאנו מכירים כיום.


הנה סרטון שמציג את הפונוגרף של פעם:

http://youtu.be/hECqrKxV1h8
מה הייתה אבקת זיפ?



אי שם בשנות ה-80 היה המשקה הלוהט ביותר מים שעורבבו עם אבקה "בטעם תפוזים" או בטעמי פירות, שכל קשר בינם לבין הפרי היה כמובן מקרי.

קראו לו זיפ, מפני שההכנה שלו הייתה מהירה. פשוט נוטלים מהאבקה הצבעונית, בעזרת כפית המדידה מהפלסטיק שהייתה בתוך הקופסה, מכניסים לכוס של מים קרים ומערבבים...

הזיפ הומצא על ידי חוקרי חברת המזון ג'נרל פודס. במשך שנים הם ניסו לפתח תחליף אבקתי למיץ התפוזים הטרי. הכישלון היה מוחלט והטעם של כל מה שרקחו היה מר וממש לא טעים. הם הצליחו לעשות זאת, רק משהחליטו לוותר על המינרלים והוויטמינים הבריאים שבמיץ התפוזים ולייצר פשוט משקה עם טעם טוב.

לא צריך כמובן להיסחף. הטעם של משקה ה"זיפ" היה סביר, הבריאות לא משהו כנראה, כי מרוב צבעי מאכל מסרטנים וכימיקלים לא ראו שם את הפרי או בדל של משהו שמזכיר דבר טבעי. עם הזמן המשקה הכימי הזה הלך ונעלם, בין השאר לטובת משקאות הנקטר שהלכו ותפסו פופולאריות, גם אם היו עמוסי סוכר ולא הרבה יותר בריאים ממנו.

הליצנים אמרו אז שלא סתם נמכר משקה ה"זיפ" בקופסת פח כי זה מה שהוא שווה. אחרים כינו אותו "אבקת סרטן", אבל השגעון היה מוחלט. בשיא ההצלחה, בשנות ה-80, נמכרו בארץ מעל 1200 טונות של אבקת משקה ה"זיפ" בשנה ולהנאת החיילים, אפילו למנות הקרב בצה"ל הכניסו אותו...

משקה ה"זיפ" נמכר בטעמים כמו תפוזים, אשכוליות, מנגו, לימונים, תפוחים ואיך לא -פטל. אבל זיפ התפוזים היה הפופולארי ביותר והבדחנים היו אומרים שהוא קוטל חרקים מצוין...


הנה פרסומת מיתולוגית למשקה, ששאלה "איזה זיפ שותים היום":

https://youtu.be/nRMiLtyBil4
מה זה רטרו?



רטרו הוא משהו חדש שמעוצב כמו ישן. המושג "רטרו" מופיע בעיצוב, באופנה, תרבות, אמנות, מוסיקה פופולארית ועוד. הוא בא ככל הנראה מתחום האופנה, בה מתייחסים לאופנת רטרו בהקשר של ביגוד חדש שמחקה סגנון אופנה מפעם.

בניגוד לוינטג', שהוא ישן ממש, רטרו הוא חדש בסגנון ישן כלשהו. כך ישנם למשל כלי רכב בסגנון רטרו, שמשחזרים דגמים ישנים אך בטכנולוגיה של היום. או רהיטים מודרניים שמעוצבים כמו פעם, צבעוניים כמו בשנות ה-70 או קלאסיים כמו בשנות ה-30 וכדומה.

המושג בא מלטינית, שבה "רטרו" (retro) פירושו "אחורה" או "בתקופה האחרונה".


הנה שפופרת טלפון רטרו בסגנון של פעם:

http://youtu.be/WX7gN7gIhP4?t=5s


הנה גופנים וכיתובים בסגנון של פעם:

http://youtu.be/dSqfyN3QmPw


והנה אופני רטרו שנקראים בטעות אופני וינטג', על אף שהם חדשים לגמרי ורק מעוצבים כמו פעם:

http://youtu.be/kfws7XhaLzI
איך מכינים קולמוס, או עט נוצה?



את הקוּלְמוּס (Quill) יוצרים מנוצה אמיתית של עוף. הכנת הקולמוס מתחילה בריכוך הנוצה, על ידי השרייתה בחומץ או בתוך מים רותחים. אחרי שהיא מתרככת, האומן חותך את קצה הנוצה ומתקבל ממנה מעין צינור חלול.

אבל בקצה נוצה לא מסירים את הכל. משאירים את אחד הקצוות בולט. דואגים שעוביו יהיה בסביבות 2-3 מילימטרים. העובי יקבע את עובי הכתב שהקולמוס יפיק. האומן יוצר לקצה צורה מלבנית חדה ועושה בה חריץ דק. מטרת החריץ הזה לאגור ולווסת את הדיו ולשחרר אותו כלפי מטה, לכיוון החוד.

את אותו קצה מלבני יטבול הכותב בדיו שבקסת הדיו, הכלי בו הדיו מוחזק. לאחר הטבילה, מחזיק הכותב את הנוצה כלפי מטה, כשהצד של המלבן נמצא צמוד לקלף או לנייר שעליו הוא כותב.


כך נהגו לייצר את עט הנוצה:

https://youtu.be/SF_dRWZNsQM


כך כתבו איתו:

https://youtu.be/z603Je-yjd8


והנה עט הנוצה:

https://youtu.be/FNWnM474sSo
איך פרסם האיש החזק בעולם את טלפון הבלקברי?



הוא היה פעם הטלפון הבלתי מעורער של העשירים, הנחשבים, אנשי העסקים, ההון, ההייטק והכסף. אמרו עליו שהוא לא פחות ממכשיר ממכר והיו אף שנתנו לו את הכינוי "קראקברי".

בלקברי (BlackBerry) היה טלפון נייד אחר מכל מה שמסביב. זה היה מכשיר הטלקומוניקציה המתקדם של זמנו, מכשיר שבלעדיו גרסו אנשים רבים שחייהם אינם חיים.

אבל השיא שלו היה כשהנשיא האמריקאי הנבחר ברק אובמה התעקש עם בחירתו לנשיאות להמשיך ולהחזיק בבלקברי האהוב שלו. הוא סירב להיפרד ממנו, על אף מגבלות האבטחה שהיו כרוכות בכך. לבסוף הוא זכה לשמור על המכשיר שלו, ששימש אותו אז בעיקר למיילים ולשיחות טלפון. את התקשורת הנשיאותית שלו ביצע אובמה מאז במכשיר מיוחד לתקשורת סודית ביותר, אבל לצרכיו האישיים פיתחו בשבילו בממשל חבילת הצפנה ושדרוגים שהפכו אותו למאובטח מאוד.

אגב, מומחים העריכו אז שהמאבק שניהל אובמה, לשמור על המכשיר שלו, העניק ליצרנית הבלקברי הקנדית RIM פרסום ששווה בסביבות 50 מיליון דולרים. אם זה נשמע לכם הרבה, יעזרו לכם ודאי אינספור כתבות הטלוויזיה, הרדיו והעיתונים, שציטטו את האיש הפופולרי ביותר בעולם אומר על הבלקברי שלו ש"הם יצטרכו לקחת אותו בכוח ממני".

אבל כל זה לא סייע ל-Rim, היצרנית של בלקברי, שנאבקה אז בעיקר מול סטיב ג'ובס ואפל. הוא קידם את הפלא ששינה את העולם אז - האייפון. כמו תמיד הוא עשה זאת עם הכריזמה, העורמה והמוצרים המעולים ומדויקים שהוא ידע להוביל. בלקברי הלכה ואיבדה גובה. היא הייתה חברה שאמנם הקדימה את אפל בייצור של טלפונים חכמים, עם שליחה וקבלה של דואר אלקטרוני, פקסים על הרשת, גלישה באינטרנט וכדומה. אבל היא עשתה זאת נהדר, בעוד ש-Apple עשתה זאת מצוין.

אז הקסם של הבלקברי החזיק עוד קצת, אבל לטווח הארוך לא עזרו לבלקברי מכשירים חדשים שהוציאה. הבלקברי פספורט והבלקברי קלאסיק שלה הקפיצו את הטכנולוגיה של Rim קדימה, אבל זה פשוט לא מספיק ביחס לסמאטפונים, שטסו לשמיים במהירות. לא עזרה אפילו ההודאה בכישלון והעובדה שהיא זנחה את מערכת ההפעלה שלה, לטובת אנדרואיד ומסכים רגילים, על אף ששמרה על המקלדת הפיזית, בתור מקלדת נשלפת, רק כשצריכים אותה.

עד היום ממשיכים מכשירי בלקברי להתחדש. האם זה יצליח להחזיר את פורצת הדרך מקנדה, אל הקונצנזוס הטכנולוגי של שנות ה-20 במאה ה-21?


הנה הבלקברי:

https://youtu.be/f5Edt3oEVsk


וכיצד האייפון חיסל אותו:

https://youtu.be/IQ8tcMW2Gow


דורות של בלאקברי אחד אחרי השני:

https://youtu.be/6DHWE7OojN0


כתב שניסה לחודש מכשיר בלקברי בשנת 2020 ומעיד שהוא נהדר, אבל חזר לאנדרואיד:

https://youtu.be/m0vSOc5eIQE


ותולדות הבלקברי:

https://youtu.be/1uWUSFUYVMU?long=yes


מהו הפטיפון?



הפָּטֵיפוֹן (Phonograph) הוא מכשיר שמנגן תקליטים, מעין דיסקים של פעם. בתקליטים היו חריצים שהמחט שהייתה מותקנת על ראש הפטיפון ניגנה מהם את המוסיקה שהוקלטה על התקליטים במפעל התקליטים. בכל פעם שהתקליט היה נשרט או ניזוק הוא היה מרעיש או ממש קופץ ואז היו שומעים שוב ושוב את אותו קטע..

הרבה אנשים שאהבו תקליטים מתגעגעים לרעש המיוחד שלהם ולצליל של המוסיקה מהתקליט. הם אומרים שהמוסיקה נשמעת הרבה פחות טוב בהקלטות הדיגיטליות של היום. בשנים האחרונות באירופה התקליטים חוזרים ונמכרים והרבה אנשים קנו שוב פטיפון ומאזינים בו לתקליטים חדשים וישנים גם יחד.


הנה תולדות הפטיפון:

https://youtu.be/3edSllehm78


סרטון שמראה איך שמו תקליט לנגינה בפטיפון:

http://youtu.be/IL4tWBj1JLk


ופטיפון של ימינו:

http://youtu.be/nC8EdW88xFE
מה זה וינטג'?



וינטאג' הוא דבר ישן, מזמנים עברו. בניגוד לרטרו, שהוא חדש בסגנון ישן, וינטג' הוא ישן ממש, אם כי יש הרבה בלבול בתחום הזה והרבה נותנים כינוי שגוי לעסקים ולמוצרים שלהם. המושג "וינטאג'" מופיע בעיקר בתחום האופנה, אך הוא עבר גם לתחומים אחרים של עיצוב ומוצרים. וינטג' בעולם האופנה הוא איכותי, בזכות הדימוי של התיישנות שמוסיפה לו איכות - מושג שבא מעולם היין.

ואכן, המונח וינטג' (Vintage) בא מתחום היין (Vin או Wine). בעולם היין ישן הוא איכותי. ביין המושג וינטג' קשור לשנת הבציר של הענבים שמהם הכינו את היין. באופנה - לבגדים ישנים ואיכותיים. ואכן, בגדי וינטג' הם כמעט תמיד בגדים משומשים, יד שנייה.


הנה חיפושית וינטג' של פעם ליד דגם הרטרו החדש שלה:

http://youtu.be/H2bUm1T2DEs


הנה רהיטי וינטג':

http://youtu.be/L2KpuHixoyo


אופנת וינטג' בסגנון שנות ה-20 עם שירה וריקודים בסגנון של אז:

http://youtu.be/5iabyEebfCc


ורהיטי וינטג' מדנמרק:

http://youtu.be/rk2H0VjqXaA
מה היתה רכבת העמק?



רכבת העמק היתה קו מסילת רכבת שחיבר את חיפה בתקופה העות'מנית למסילת הרכבת החיג'אזית. הרכבת נבנתה בתחילת המאה ה-20 וקישרה בין חיפה לסמח' ומשם לדמשק בירת סוריה. אמנם השם "רכבת העמק" לא היה שמה הרשמי של הרכבת הזו, אך השתמשו בכינוי כל כך הרבה ביישוב היהודי בארץ ישראל, שהוא הפך לשם המקובל על כולם.

רכבת העמק פעלה עד מלחמת השחרור. בחבלות של פלוגות ההגנה ב"ליל הגשרים" נהרסו גשרים רבים כדי למנוע את פלישת צבאות ערב למדינת ישראל הצעירה. היות ובחודשים שקדמו לפיצוץ היתה רכבת העמק לכלי המרכזי שבו נשלחו תגבורות לעזרת הלוחמים הערבים בקרבות מלחמת העצמאות, היה ברור שרק שיתוק קו הרכבת ימנע את התחזקות הכוחות הערביים ואף את נצחונם. מאז ועד היום לא הופעל הקו.

בשנים האחרונות מתבצעת הקמה של מסילה חדשה ל"רכבת העמק" והקו המודרני ייכנס לפעילות בקרוב.



הנה סרטון על ההיסטוריה של רכבת העמק:

http://youtu.be/LE1a10Hp0os




והנה סרטון המחשה של התכנון לרכבת העמק החדשה:

http://youtu.be/ZQLfFk5qk8k?t=5s
מתי נולד מנהג ה"שנה טובה"?



פעם, בטרם היות הדואר האלקטרוני והפייסבוק, היו נשלחות גלויות שנה טובה קצת לפני ראש השנה ומגיעות בתיבת הדואר לקראת החג.

מדובר בנוהג עתיק ששורשיו בקהילות היהודיות של גרמניה, עוד במאה ה-14. מגרמניה של ימי הביניים נפוץ המנהג לכל אירופה והיהודים התרגלו שחלק ממנהגי חודש אלול הן ברכות השנה טובה האישיות. המצאת הדפוס אפשרה לאמנים לצייר ברכות מעוצבות והתפתחה תעשייה נאה של "שנות טובות".

מעבר לברכה הרגילה לשנה טובה, שליחת אגרות ברכה לראש השנה הייתה הדרך היהודית לשמור על קשר, לעיתים בין בני משפחה המתגוררים רחוק זה מזה ואין באפשרותם לבקר זה אצל זה.

מאז נפוץ המנהג היהודי לשלוח אגרות ברכה לראש השנה וממנהג של כל בני העם היהודי הוא הפך גם למנהג אהוב במדינת ישראל הצעירה, ממנהגי הגלות היחידים שכמעט ולא השתנו "בעליה לארץ".

הנושאים השתנו. אם פעם היו אלה ציורים עם נושאים יהודיים, של קברי האבות, סמלים יהודיים כמו שופר וספרי תורה, דיוקנאות צדיקים, הכותל וסיפורי התנ"ך, עתה התווספו אליהם נושאים ציוניים. הרצל, שדות וחקלאים, ירקות, פירות ותבואת הארץ הקדימו. אחריהם לא איחרו להגיע גם צה"ל ומצביאיו, נצחונות, כלי נשק ומצעדים. טכנולוגיות חדשות הפציעו והוסיפו פירורי זהב וריחות מגוונים אל השנות טובות שקיבלת...

בשנות ה-90, עם הולדת האינטרנט, בעת שהפך לצורת התקשורת השלטת בישראל, עברו גם ה"שנות טובות" לרשת. אנשים שלחו אותם באמצעות אתרי ברכות שאפשרו להכניס ברכה מילולית לעיצובים מוכנים, או סתם לבחור ברכה מתאימה. אחרים צרפו למייל שלהם תמונה וברכה "מהלב". בהמשך הגיעו הרשתות החברתיות. הפייסבוק והווטסאפ כבשו את הזירה ומה שלא היה שם נשלח במסרונים כמותיים לכל אנשי הקשר.

אמנם יש עוד מי שמתעקשים לשלוח את אגרות השנה טובה בדואר, אבל המנהג הזה, פעם אחד הפופולאריים בישראל, הולך ונמוג והופך לזיכרון מתוק של גלויות צבעוניות ותמימות, ממש כמונו, להפליא...


ככה זה היה פעם:

https://youtu.be/Uxocnv9WPmo


על מנהג שליחת "כרטיסי שנה טובה":

https://youtu.be/ORdVR9iW_J0


המנהג היהודי הזה שירת הרבה מטרות חברתיות:

https://youtu.be/r8-lrqmHEbE


מצגת וידאו של "שנות טובות":

https://youtu.be/G-WmBpIYMzA


יש מי שעוד שומרים על הגחלת ושולחים שנות טובות בדואר:

https://youtu.be/YAU85xcUcy8
מהו ארכיון המשחקים הישנים?
מה הייתה טלוויזיית הכלב המביט?
מהו חישוק ההולה הופ?
איך היו שומרים ומשתפים פעם מוסיקה?
למה שימש הדיסקט?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.