» «
דרייב אין
מהו דרייב אין?



דרייב אין, באנגלית Drive-in, הוא בית קולנוע שנמצא בחוץ, באוויר הפתוח. הדרייב-אין בנוי ממגרש חניה לכלי רכב (בו יושבים הצופים במכוניות שלהם) כשיש בו גם תא הקרנה המקרין את הסרט על מסך קולנוע גדול מאד שניצב ממול.

הדרייב-אין הראשון נולד בניו ג'רסי ב-1933, ביוזמתו של ריצ'ארד הולינגשד, אמריקאי שהחליט להקים בחצר ביתו הגדולה "בית קולנוע למכוניות". הוא הציב אז מקרן סרטים על גג הרכב שלו, חיבר מרקע בין שני עצים גדולים ופירסם שהוא מקרין סרטים אילמים ובהמשך גם סרטים מדברים. ההצלחה הייתה מיידית.

גם בשיא השפל הכלכלי בארצות הברית זכה הקולנוע הזה להצלחה גדולה ובתוך 20 שנה היו בארה"ב לבדה 4000 דרייב-אינים כאלה.

אחת הסיבות לפופולריות העצומה של הדרייבי אינים בארה"ב, בשנות ה-50 וה-60 הייתה נעוצה בכך שהמחיר של סרט היה זול ושניתן היה להביא אוכל מהבית או מרשת מזון מהיר זולה, במקום המחירים היקרים של קולנוע רגיל.

בארה"ב ממשיכים עדיין לפעול כמה מאות דרייב-אינים ובשנים האחרונות הם מתחילים אף להיות פופולאריים מחדש. בישראל היה "דרייב אין" אחד שפעל בשיטה זו ונקרא גם "דרייב אין". הוא נסגר בשנת 2000.


הדרייב אין מהאוויר:

https://youtu.be/CWgpHDkceZk


השיר לסנדי בדרייב-אין מהסרט "גריז":

https://youtu.be/NyLKjp-xDWw


הנה סרטון על דרייב אין:

http://youtu.be/DRfgolxV6CY


זכרונות ותמונות מהדרייב-אינז של פעם:

https://youtu.be/z0dtrj1PsbI


וסרט תיעודי על תולדות הדרייב אין באמריקה:

https://youtu.be/GfnTStV-gcQ?long=yes
מצלמות
איך צילמו פעם תמונות?



אצל ההורים שלנו הצילום לא היה כמו היום. הוא לא היה דיגיטלי ואי אפשר היה מיד להשתמש בתמונות, להעלות למחשב, לעשות שינויים ותיקונים לתמונה בעזרת תוכנות ועוד.

התמונות אז צולמו ונאגרו במצלמה על גבי פילם (Film). זה היה מעין סרט ששמר את כל התמונות עליו. כשנגמר הפילם היו לוקחים אותו לפיתוח במעבדה. המעבדה פיתחה את התמונות ורק אז היה הצלם רואה אותן לראשונה.


הנה סרטון על המצלמות של פעם:

http://youtu.be/sSrAgJ17nyI


"קודאכרום" היה סרט הצילום הצבעוני הראשון, שיצא בשנת 1935 על ידי חברת קודאק:

https://youtu.be/Pv41B3jvY0A


פרסומת לקודאכרום בצרפתית:

https://youtu.be/HIVwUWeOMKc


גם היום ניתן להרכיב מצלמת פילם בעצמכם:

https://youtu.be/nClx_Kgxdns?t=19m16s&end=22m43s
שמות
מהם השמות המצחיקים?



פעם, לרגע קט, הייתה אופנה בארץ, להמציא שמות מצחיקים של אנשים, שמות שקשורים למי שהם או למה שהם עושים. במשך כמה חודשים זה הסעיר את כולם והפך לתחביב לאומי. האינטרנט של התקופה היה צעיר ופרימיטיבי, כשאנשים מתחברים אליו במודמים צפצפניים והוא עצמו זורם במהירות איטית במיוחד. ממים אינטרנטיים לא היו אז תמונות וסרטוני וידאו משעשעים אלא מכתמי הומור וקטעי טקסט מצחיקים.

השמות המצחיקים היו בדיוק מה שתפס. כולם דיברו אז על שוטר התנועה סמי סביב ועל האלחוטנית רותה בור. חבריהם באו במרוצה והצטרפו לחגיגה של צחוקים תמימים ורמים, גם אם לפעמים נגועים בקורטוב של סטריאוטיפים חברתיים שאחר כך היו מניעים למחשבה...


אז הנה הנה רשימת כמעט כל השמות המצחיקים:

אוסף הזבל - מירו כן
אחיות בי"ח - פולי דין ופני צילין
אחראית הנקיון - לאה רים-ליכלוך
איש ההגברה - רם קול
אלה שהלשינו עליו - עוזי מר ואודי בר
אשת הקייטרינג - סימה פפו
בעל המכולת - חן ואני
גולשת הסקי - עטרה חרמון
דיאטנית - לורה זיתה
האדיש - בני חותא
האופה - קים מל
האופטיקאית - עדה שוט
האלחוטנית - רות תבור
האסמטי - פיני סתם
האפסנאי - מיכה טומפו
האצן האתיופי - ברי צקלה
האקרובט - גל גלון
הארכיאולוג - מומי יה
הארכיאולוגים - ראומה מצאתי ומיכה פרפו
האשה המוכה - נטע פלבך
הבארמנים - טים זוגלי וסימה שקה
הביקורתית - לאה איר
הבלאגניסט - בר דקיסט
הבלשית - מירה צח
הברוקר - שוקה הון
הברוקר - שוקי גרותחוב
הבתולה - מינה גבה
הגנן - מישה טל
הגננים - יקי נטון ומישה טלפו
הדוגמנית האיסלמית - עלילה מסלול
הדוורת - עדה בית
הדייל - עמית רומם
הזבלן האמריקאי - אל טיזאכן
הזמר - מיק רופון
החובש הקרבי - סמי רוי
החולה - לאה קיא
החוקר - מישה דד
החלילן הערבי חסר האינטונציה - עללי הלה
החניך המצטיין - מוטי בציה
החששנית - מאיה גידו
החתול העצבני - מיצי ייץ
הטבחית - סימה טבוחה
הטובעת - אניטה ואטי
הטייסת - בטי סקלה
הטירון - מישה טלי
הטכנאית - קולט אדים
הטסטר - שמחה גורה
הילד הקטן - מני יטורי
הילדה האלימה - לאה רביץ
הילדה המעצבנת - לאה ציק
הירקן האתיופי - נגאתה בגמבה
הכדורגלן - ניב דל
הכרטיסנית באוטובוס - מיה שבפו
הלא מקובלת - מינה תנלה
הלא-מתפקדת - בטי קון
הלחוץ בזמן - ברק לשעה
הליצן - מוקי יון
המאוכזבת - אנני קיויתי
המאפרת - תיקי פור
המבריז - מיכה סר
המגישה ברדיו - שירה חרון
המדריך - מיכה סרפו
המהמר - רמי קוב
המוהלת - מלכה צצפה
המוסכניקית - לאה רימתרכב
המורד - עמית קומם
המורה בגימנסיה הרצליה - ספירו לינה
המורה לביולוגיה - עמי לן
המורה לנהיגה - מוטי לוך
המורים להתעמלות - בני תורקל ועמי דתרוש
המושבניק - רותם תסוס
המזכירות - אתי פרון ובטי יוק
המחפש - בן נרות
המטייל בהודו - איציק אידנה
המכוערות - יפה לולה ויפה רונקל ומאיה פבה
המכור לעישון - ניקו טין
המלצר - מתי שתו
המלצרים - מתי שתו ומירה צבירה
המנהיג האוגנדי הטפש - אידי יוט
המנצח - בני צוחו
המנתחת - מלכה חיים
המסיק - אחמד ליק
המסכן - בועז אורלי
המסריח - אסף לוץ
המעצבת - מלי לבוש
המפוצצת - דינה מיט
המפציצה בחיל האוויר - לאה טיל
המציל - לוליק פוץ
המקליטה - לאה דק
המשעממת - לאה רדים
המשת"פ הימני - עלי קוד
המשתחרר - עזרא חוט
המת - יובל מנוחות
המתכנתת - בטי כנות
המתנדבת - מירה צאן
המתנחלים - זוהר צנו וחברו נח לי פה
המתקשה בלימודים - אודי סלקטי
הנאורולוגית - לאה שתין
הנגר - אהרון קיר
הנהג - ניק קב עלי
הנודניק - עמית עקש
הנוכל - אורי מה-אותי
הננטש - בוני שאר-ידידים
הנרקומן - אלכס טאזי
הנשאר כתה - מיקי תה-אלף
הסבלית - תמי טען
הסכסכנית - ריבקה שה
הסלקטורית בנתב"ג - הדר קון
הספר - מיכה פפלו
הספרית - עדן שולדרס
הספרן חולה הנפש - עדי בוק
הספרניות - מיקה ראפו וסימה ניה
העובד בגן-חיות - אלי פנט
העוזר במעבדה - אסי סטנט
העורך דין האיסלמי - עלי מקביל
העיוורים - לורה איתי ומיקי בה-תאור
העיתונאית - גילה יון
הערבי המסומם - בסאם שקע
הערס - מירו צה-מכות
הערסית המבררת - מיה רקפו
הפוליטיקאי הדמגוג - אסף סוף
הפולניה - מיה גידו
הפחדניות - שירן אווי ואנני לא-פה
הפנטומימאי הרוסי - מישה תק
הפנצ`ר מאעכר - גל גלספר
הפסיכולוגים - עזרא נפשית ולאה פנים
הפסיכיאטרית - ציפורה נפש
הפקח - נתן דוח
הפקידה - בטי פול
הפראמדיקית - לאה ציל חיים
הצימחונית - מינה צומח
הקב"נים בצבא - בועז אורלי ואיב חון
הקוסמטיקאי - מני קור
הקופאית - מיקה נתזה
הקמצן - איציק ספנסיב
הקצרנית - בקי צור
הרוסי המסומם - אלכס טזי
הרופאה בטיפול נמרץ - לאה נשימייד
הרקדנים - ארי קוד ומירו קד
הש"ג - ניר דמתי
השבו"ז בצבא - דני מאסלי
השוטרים - שמחה גורה וסמי סביב
השיננים - חני חיים, מרי דול ואסי סטנט
השיפוניק הרוסי - מישה ברתזה
השרירן - מיכה זק
התאורנית - אורנה מוך
התליין - גיל יוטינה
התלין - גיל יוטינה
התקליטן - עדי ג`יי
התקליטן D.J - איתן מיך
זה ששבר שמירה - ניר דמתי
זמרת הבלוז - שירה צוב
חברתו לחיים של מוכר הפלאפל - סימה מון כרוב
חולת הסיפליס - אמנדה ווצ'קס
חוקר המשטרה - פולי גרף
חלפן הכספים - תמיר לי-פרנק
טייס המסוק - אלי קופטר
טכנאי המחשבים - מוני טור
טכנאי הפלאפון - אריק סון
כבדת השמיעה - מיקה ראלי
מדריכת הטיולים - נטע ילה
מדריכת הטיולים - ראותה תבור
מדריכת הירי - מיה רע
מוכר האביזרים - אבי זר
מוכר הפלאפל - שמחה ריף
מוכרת בחנות ספרים - סימה ניה
מוכרת הבגדים - שרה פאן
מוכרת החומוס - לאה פליץ
מוכרת הפלאלפל - שמחה מוצים
מורה לספרות - מיקה רה
מקפל הנייר - אורי גאמי
מרימת המשקולות - לאה רימישקל
מרצה לפילוסופיה - סופי סטיקייטד
מתאבד - עמית אבד
מתלהב - עמית להב
נהג המונית - סמי ז'בוטינסקי
נהג המונית - סעדיה הוד
נהג המונית היפני - אישימוטו
נהג קו 56 - סעדיה הוד
סוחרת הסמים - מרי חואנה
סוכן הביטוח - פולי סה
עובד בגן ילדים - מיכה מוד
עובד בזק - אסי מון
עובדת Avis - לאה סקרה
עובדת באופיס דיפו - דפני הר
פנסיונרית - גילה עמידה
פסיכולוגית - עלמה נדבר
פצועת התאונה - מירי סקותי
פצצה בלונדינית - דינה מיט
פקח החניה - מיכה נפו
קברניט המטוס - אבי רון
קופץ הבאנג'י - בוני קפוץ
קוראת השעונים במקורות - מונה מים
קצינת רכב - מינה סע
רופא אא"ג - עוז נעים
רופאת האזניים - אורה תוף
רס"ר אוגנדי - שימתה כומתה
שופט הכדורגל - בני בדל
שחקן הכדורסל - טים סרולי
שחקן הסנוקר - ביל יארד
נוקיה 3310
מהו הטלפון הסלולארי נוקיה 3310 שחזר מהמתים?



אחד מהדגמים המוכרים יותר בהיסטוריה של יצרנית הטלפונים הניידים "נוקיה" הוא מכשיר הנוקיה 3310 (Nokia 3310). מכשיר ה-Nokia 3310, שמכר 126 מיליון מכשירים, הושק בספטמבר 2000 והיה מכשיר הדגל של חברת "נוקיה" המצליחה. הוא נמכר כמו לחמניות טריות, ממש עד לתחילת הסוף, כמה רגעים לפני שפרץ לעולם מה שיהפוך לסיוט של היצרנית הפינית ולמחסל הרשמי שלה - האייפון של חברת "אפל".

הערך הנוסטלגי של ה-3310 הוא עצום. רבים רואים בו מכשיר שימושי, עמיד ואמין מאד והוא זכה למעמד מיתולוגי. קשה אולי להאמין, אבל משתמשים רבים מדווחים שהמכשירים הכל כך אמינים הללו, עדיין מתפקדים אצלם, אחרי יותר מ-15 שנות פעילות.

לאחרונה חידשה בעלת המותג "Nokia", חברה שקנתה אותו מהיצרנית המקורית בשם זה, את ייצור הנוקיה 3310. היא משווקת אותו במחיר של 50$, בגרסה שלא השתנתה הרבה, מעבר למסך צבעוני ומצלמה באיכות נמוכה שהתווספה לו. גם אם לא מדובר בלהיט ענק, נראה שלמכשיר החדש יהיה ביקוש מסוים. במיוחד רוצים בו שוחרי הנוסטלגיה והרטרו ואנשים שמרגישים שהסמארטפון שלהם עולה להם על העצבים.

סמארטון עולה על העצבים? - כן! - לא מעט אנשים מקטרים שהסמארטפונים החדשים הפכו במידה רבה את המשתמשים לעבדים שלהם. האפליקציות מבזבזות המון מהזמן הפנוי שלנו ורבים שואלים את עצמם מה יצא להם מזה... הדגם הזה מזכיר לרבים מאיתנו עולם פשוט הרבה יותר, עולם ששילמנו בו הרבה פחות וקיבלנו את עצמנו הרבה יותר, עולם שהעמיד במרכז את המשתמש, אותנו, ולא הנפיק אפליקציות בקצב מטורף, שכל אחת הופכת אותנו יותר ויותר מכורים, פחות ופחות משתמשים במוחנו, בזיכרוננו ובשאר הכישורים הקוגניטיביים שכל כך התגאינו בהם פעם.


הנה הנוקיה 3310 שמעורר לנו את בלוטות הנוסטלגיה, במבחן מהירות מול האייפון 6S:

https://youtu.be/EfVN97i3Yoo


האם ה-3310 המקורי יוכל לעמוד בפני נפילה מגובה של חצי קילומטר?

https://youtu.be/HU0m9ih0HMU


כבר ניסו לחדש אותו ב-2014:

https://youtu.be/K1g2sQlvn5A


וכך משווקים ב-2017 גרסת רטרו של המכשיר הזכור לטוב:

https://youtu.be/v3icpO7FfH8


חדש מול ישן:

https://youtu.be/8gJGZp51-lQ


ועוד סרטון על ה-3310 החדש:

https://youtu.be/jLbFHFsFCVQ

נוסטלגיה

דאגרוטיפ
מהם דאגרוטיפים?



דאגֶרוׂטִיפִּים (Daguerreotype) הם לוחות צילום מהמאה ה-19, ששימשו בטכנולוגיית הצילום הראשונה שנוצרה. למעשה היו הדגרוטיפים סוג של צילומים עתיקים, מראשית ימי הצילום. הם גם מקודמיו של הפילם.

הצייר ומעצב התפאורות הצרפתי לואי ז'אק מנדה דאגר, היה זה שפיתח את הדאגרוטיפ ב-1836. הוא התבסס על ההליוגרפיה, שהומצאה ב-1826 על ידי ז'וזף ניספור נייפס.

הדאגרוטיפים היו לוחות כסף ממורקים שהונחו מאחורי "קמרה אובסקורה", סוג של קופסת צילום עתיקה. דרך הקמרה אובסקורה עבר האור ועבר גם הדימוי המצולם, מה ש"ראתה" המצלמה. כך הוטבע הנוף או האדם בדאגרוטיפ, ישירות על ידי קרני אור.

על אף שהדאגרוטיפ לא היה תהליך הצילום הראשון בהיסטוריה, הוא נחשב מהראשונים בתהליכי הצילום שהצליחו לקבע את הדימוי המצולם בצורה יציבה ואיכותית. זו הסיבה שהדאגרוטיפ הפך לשיטת הצילום המסחרי הראשונה, היה בהישג ידם של ההמונים וקידם את הצילום ואת השפעתו על החברה המודרנית.


הנה הסבר על הדאגרוטיפ:

https://youtu.be/d932Q6jYRg8


סיפורם המלא של הממציא וההמצאה:

https://youtu.be/N0Ambe4FwQk


כך מצלמים היום בדאגרוטיפ:

https://youtu.be/6CiCAe1On_Q


הנה תהליך הצילום והפיתוח, שלב אחרי שלב:

https://youtu.be/sDWyjM7dPY0
תקליטים
מה מיוחד כל כך בתקליטי ויניל?



לדברי האוהבים אותם, הדברים המיוחדים בתקליטים הם דווקא מה שעשןי להיתפס כחולשות שלהם. הרחש שהשמיעו התקליטים של פעם ושנעלם בעידן התקליטורים וקבצי האודיו של המחשב, מעורר געגועים אצל חובבי התקליט הישן והטוב. גם העטיפות הגדולות, שהיו יצירות אמנות ביחס לעטיפות המיקרו הלא - נחשבות של הדיסקים, או ביחס לכלום של הקבצים. הן היו מרגשות מעניינות ועתירות פרטים על האמנים והיצירות, תמונות ומאחורי הקלעים ומה לא.

ודפי המילים, הו דפי המילים, גם הם מעוררים סוג של געגוע, אפילו שהוחלפו על ידי חוברות של ממש בעידן הדיסקים.

אבל הכי מרגש היה הצליל החם של התקליט האנלוגי, שהצליל הקר, המושלם מדי של התקליטור הדיגיטלי פשוט החמיץ. חובבי הסאונד של פעם עוד מחזיקים את הפטיפונים הישנים או שהחליפו לחדשים ועדיין נהנים מהתקליטים של פעם, שעדיין עובדים מצויין או מחדשים, שממשיכים להימכר בכמויות קטנות והולכות אף וכדלות בשנים האחרונות.


הנה סרט תיעודי מקסים על התקליטים ומה הם גורמים למי שאוהב אותם:

http://youtu.be/RJ0ZYlIDE10


ועוד סרטון על אהבת התקליטים של רבים:

https://youtu.be/hsOCpUG0NKo
רכבת חשמלית
מהי רכבת חשמלית?



במשך שנים רבות רכבת חשמלית הייתה מהצעצועים הנחשקים ביותר שילד יכול היה לרצות. הרכבת החשמלית היא דגם של רכבת אמיתית והוא בנוי על פסי רכבת ונוסע ממש כמו הדבר האמיתי. רכבות חשמליות משוכללות ויקרות יותר בנויות עם כל המתקנים, המבנים והאמצעים שיש במסילת רכבת אמיתית.


הנה המודל הגדול בעולם של רכבת חשמלית:

http://youtu.be/ZPqOs4K6r7w


הנה רכבת חשמלית בשולחן קפה:

http://youtu.be/kqRWwa1aC3w


הנה סרטון מתוך תערוכת רכבות חשמליות:

http://youtu.be/-FJ-f8kQgNw


הנה הקמת התערוכה:

http://youtu.be/FClJBlnpogU
דרייב אין
איך נולד הדרייב אין הראשון?



הדרייב-אין הראשון נולד בניו ג'רסי ב-6 ליוני 1933, כשיזם אמריקאי בשם ריצ'ארד הולינגשד החליט להקים "בית קולנוע למכוניות".

הולינגשד התחיל את הכל בחצר האחורית של ביתו. הוא הציב על גג המכונית שלו מקרן סרטים וחיבר מרקע בין שני עצי אדר גדולים. הוא פירסם שהוא מקרין סרטים למכוניות שלמות והשאר היסטוריה...

בתחילה הקרינו הדרייב-אינז הראשונים סרטי ראינוע, סרטים אילמים. עם המצאת הסרט המדבר הותקנו בהם גם מערכות רמקולים שהוצבו ליד כל מכונית ואז התאפשר להקרין גם "טוקיז", את הסרטים המדברים...

ההצלחה הייתה עצומה ובשנת 1958 היו בארה"ב כבר יותר מ-4000 קולנועי דרייב-אין.


כך נולד הדרייב-אין הראשון בהיסטוריה של ארה"ב:

https://youtu.be/P6NhJbXb5N4


הנה הדודל שהקדישו לו בגוגל:

https://youtu.be/TV7ppqSzfuY


הפריצה הגדולה התאימה לעיירות הקטנות:

https://youtu.be/aBHjauti5YY


וזה ממשיך:

https://youtu.be/B5lhzMa8ctc


פטיפון
מהו הפטיפון?



הפָּטֵיפוֹן (Phonograph) הוא מכשיר שמנגן תקליטים, מעין דיסקים של פעם. בתקליטים היו חריצים שהמחט שהייתה מותקנת על ראש הפטיפון ניגנה מהם את המוסיקה שהוקלטה על התקליטים במפעל התקליטים. בכל פעם שהתקליט היה נשרט או ניזוק הוא היה מרעיש או ממש קופץ ואז היו שומעים שוב ושוב את אותו קטע..

הרבה אנשים שאהבו תקליטים מתגעגעים לרעש המיוחד שלהם ולצליל של המוסיקה מהתקליט. הם אומרים שהמוסיקה נשמעת הרבה פחות טוב בהקלטות הדיגיטליות של היום. בשנים האחרונות באירופה התקליטים חוזרים ונמכרים והרבה אנשים קנו שוב פטיפון ומאזינים בו לתקליטים חדשים וישנים גם יחד.


הנה תולדות הפטיפון:

https://youtu.be/3edSllehm78


סרטון שמראה איך שמו תקליט לנגינה בפטיפון:

http://youtu.be/IL4tWBj1JLk


ופטיפון של ימינו:

http://youtu.be/nC8EdW88xFE
איך שיחקו בג'ולים ובגולות?



חלבית, פושטית, ברזלית, בומבילה או רגילה - הן דורגו ומויינו במשך שעות ושיחקנו עליהן בלי הפסקה. גולות (Marbles), גולים או ג'ולים היו הרכוש הכי חשוב של הילדים של פעם וההוכחה הטובה ביותר שאתה טוב הייתה כשזכית בהן במשחק.

הגולות, אולי משחק השכונה האהוב של שנות ה-60 בישראל. בכל מקום הן נקראו אחרת. בירושלים הן נקראו ג'ולות, בחיפה - בָּלוֹרוֹת, בתל אביב - בנדורות או ג'ולות ובשאר הארץ ג'ולים או ראסיות.

קנו אותן אז בקיוסק או במכולת אבל הכי כיף היה להרוויח אותן לילדים אחרים במשחק. המשחק הפופולרי היה לקלוע באמצעות הגולה שלך בגולות של המתחרים. כמעט כל ילד אז נהג לומר על גולה כלשהי שהיא ה"צלפית" - זו שבאמצעותה הוא מצליח לקלוע בגולות אחרות ולזכות בהן.


הנה אחד ממשחקי הגולות - לאו דווקא המובהק שבהם:

https://youtu.be/cz11VO1RclU?t=1m07s


ילד מספר על הגולות הנדירות שלו:

https://youtu.be/RT50VSkTNSI


והסרט "שקית של גולות" שמספר על ילדים ששורדים בשואה:

https://youtu.be/v5q7BvkCrac
לאיפה נעלמה חברת אמקור?



בעבר הייתה חברת "אמקור" יצרן המקררים הגדול ביותר בישראל. היא נוסדה כשקמה המדינה ב-1948, כשותפות עסקית בין חברת "אמפא" להסתדרות ולחברת "הארגז". מחיר מקרר של אמקור אז היה כמו 3 משכורות של פועל. מהלקוחות הראשונים של אמקור, אגב, היו ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ורעייתו פולה.

בשנות ה-60 קמה חברת "תדיראן". על אף שהמקררים שלה לא היו בתחילה איכותיים כמו של אמקור, היא השתפרה והפכה למתחרה משמעותית שלה. בהמשך השנים החלה אמקור לאבד חלקים מהשוק הישראל ותדיראן, כמו גם יבואניות מקררים ומוצרי חשמל מחו"ל, החלה לנגוס בהכנסותיה.

בשנת 2001 סגרה חברת אמקור (שנקראה אז אמפא) את מפעל המקררים שלה ופיטרה את רוב העובדים. החברה הקטנה התמזגה בשלב כלשהו עם חברת תדיראן, פעם המתחרה הגדולה ביותר שלה. מקררי אמקור של היום מיוצרים על ידה. השם נשאר רק זכרון רחוק של מקררים ומוצרים חשמליים לבית הישראלי של פעם.


הנה אריק איינשטיין בפרסומת לאמקור משנות ה-60:

https://youtu.be/wLa8NkFlF10
מי המציא מכשיר ואמר עליו שאין בו צורך?



"לפונוגרף אין שום ערך מסחרי" אמר הממציא שלו, תומאס אלווה אדיסון בשנת 1880..

כשאדיסון המציא את מכשיר הפונוגרף, הוא לא ידע שהוא עושה מהפכה באמנות המוסיקה. ההמצאה הזו שלו הייתה מה שיוליד את אחת התעשיות המעניינות והמהנות שידע האדם - תעשיית המוסיקה בכלל והמוסיקה הפופולארית בפרט.

כשהאיש המציא את הפונוגרף, המכשיר הראשון שאיפשר להקליט ולהפיץ מוסיקה להמונים, הוא לא הבין מיד את האפשרויות הגלומות בו. הרי זה היה המכשיר הראשון בסדרה של מכשירים להאזנה למוסיקה. אחריו בסדרה מפוארת זו, יבואו בין השאר גם הפטיפון, הרשמקול, נגן הדיסקים ונגני הקבצים שאנו מכירים כיום.


הנה סרטון שמציג את הפונוגרף של פעם:

http://youtu.be/hECqrKxV1h8
מה זה רטרו?



רטרו הוא משהו חדש שמעוצב כמו ישן. המושג "רטרו" מופיע בעיצוב, באופנה, תרבות, אמנות, מוסיקה פופולארית ועוד. הוא בא ככל הנראה מתחום האופנה, בה מתייחסים לאופנת רטרו בהקשר של ביגוד חדש שמחקה סגנון אופנה מפעם.

בניגוד לוינטג', שהוא ישן ממש, רטרו הוא חדש בסגנון ישן כלשהו. כך ישנם למשל כלי רכב בסגנון רטרו, שמשחזרים דגמים ישנים אך בטכנולוגיה של היום. או רהיטים מודרניים שמעוצבים כמו פעם, צבעוניים כמו בשנות ה-70 או קלאסיים כמו בשנות ה-30 וכדומה.

המושג בא מלטינית, שבה "רטרו" (retro) פירושו "אחורה" או "בתקופה האחרונה".


הנה שפופרת טלפון רטרו בסגנון של פעם:

http://youtu.be/WX7gN7gIhP4?t=5s


הנה גופנים וכיתובים בסגנון של פעם:

http://youtu.be/dSqfyN3QmPw


והנה אופני רטרו שנקראים בטעות אופני וינטג', על אף שהם חדשים לגמרי ורק מעוצבים כמו פעם:

http://youtu.be/kfws7XhaLzI
מהו סיפולוקס?



סיפולוקס היה בקבוק מתכת שאיפשר הכנה ביתית של מי סודה, לשתייה ולהכנת משקאות מוגזים. הסיפולוקס היה המתקן הראשון שאיפשר להכין מי סודה בבית. קנייה של בלונים קטנים של פחמן דו-חמצני דחוס והחלפתם משהתרוקנו, איפשרו לחובבי הסודה להכינו בעצמם.

הסיפולוקס היה מתקן אהוב מאד בארץ ורבים קיבלו אותו כמתנת חתונה. רבים עוד יותר קיבלו כמה סיפולוקסים בחתונתם... בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 נפגעו כמה אנשים מפיצוץ של סיפולוקס, אולם עם הזמן השתפרה איכות המכשיר ובטיחותו. לבסוף נעלמו הסיפולוקסים, כשיצאו לשוק מתקנים משוכללים וחדישים יותר.


כך מכינים סודה בסיפולוקס של פעם:

https://youtu.be/_fROp7BRmU4


המקביל הבריטי של הסיפולוקס:

http://youtu.be/lbuCVAHNR1E


הנה מוצר מודרני בדיוק כמוהו:

http://youtu.be/kzPSWsDlKtk
מה הייתה אבקת זיפ?



אי שם בשנות ה-80 היה המשקה הלוהט ביותר מים שעורבבו עם אבקה "בטעם תפוזים" או בטעמי פירות, שכל קשר בינם לבין הפרי היה כמובן מקרי.

קראו לו זיפ, מפני שההכנה שלו הייתה מהירה. פשוט נוטלים מהאבקה הצבעונית, בעזרת כפית המדידה מהפלסטיק שהייתה בתוך הקופסה, מכניסים לכוס של מים קרים ומערבבים...

הזיפ הומצא על ידי חוקרי חברת המזון ג'נרל פודס. במשך שנים הם ניסו לפתח תחליף אבקתי למיץ התפוזים הטרי. הכישלון היה מוחלט והטעם של כל מה שרקחו היה מר וממש לא טעים. הם הצליחו לעשות זאת, רק משהחליטו לוותר על המינרלים והוויטמינים הבריאים שבמיץ התפוזים ולייצר פשוט משקה עם טעם טוב.

לא צריך כמובן להיסחף. הטעם של משקה ה"זיפ" היה סביר, הבריאות לא משהו כנראה, כי מרוב צבעי מאכל מסרטנים וכימיקלים לא ראו שם את הפרי או בדל של משהו שמזכיר דבר טבעי. עם הזמן המשקה הכימי הזה הלך ונעלם, בין השאר לטובת משקאות הנקטר שהלכו ותפסו פופולאריות, גם אם היו עמוסי סוכר ולא הרבה יותר בריאים ממנו.

הליצנים אמרו אז שלא סתם נמכר משקה ה"זיפ" בקופסת פח כי זה מה שהוא שווה. אחרים כינו אותו "אבקת סרטן", אבל השגעון היה מוחלט. בשיא ההצלחה, בשנות ה-80, נמכרו בארץ מעל 1200 טונות של אבקת משקה ה"זיפ" בשנה ולהנאת החיילים, אפילו למנות הקרב בצה"ל הכניסו אותו...

משקה ה"זיפ" נמכר בטעמים כמו תפוזים, אשכוליות, מנגו, לימונים, תפוחים ואיך לא -פטל. אבל זיפ התפוזים היה הפופולארי ביותר והבדחנים היו אומרים שהוא קוטל חרקים מצוין...


הנה פרסומת מיתולוגית למשקה, ששאלה "איזה זיפ שותים היום":

https://youtu.be/nRMiLtyBil4
מהי הכרכרה?



ממצרים העתיקה, דרך האימפריה הרומית, ימי הביניים ועד לתחילת המאה ה-20, היה כלי רכב אחד היוקרתי והמכובד ביותר מכולם - הכרכרה (Horse drawn Carriage ). היא הסיעה לוחמים מצרים שרדפו אחרי בני ישראל, קיסרים נסעו בה בדרכים הרומיות של האימפריה, אצילי אירופה נסגרו בה בנסיעות לטירותיהם ומכובדי כל העולם החזיקו בכרכרה יוקרתית משלהם.

כרכרה היא עגלה שמחוברת לסוסים, שהם הכוח שמושך אותה בנסיעה. הכרכרה הייתה כלי התחבורה ששימש במשך מאות שנים את עשירי אירופה ואמריקה לתנועה, בטרם הומצאו המכוניות.

אגב, כשנולדו המכוניות הראשונות, הן דמו מאד לכרכרות. ההבדל היחידי ביניהן לבין הכרכרות הוותיקות היה שבמקום סוסים הניעו אותן מנועי בנזין רועשים. גם מהירותן הוגבלה למהירות של 7 קילומטרים לשעה, כדי שלא יידרסו הולכי-רגל תמימים ובעלי חיים. המושג "כוח סוס" למדידת כוח המנוע שאוב מעולם הכרכרות הנהוגות בסוסים.


הנה הכרכרה:

http://youtu.be/M15r6j2Xww4?t=26s


וכך בלונדון של תחילת המאה ה-20:

http://youtu.be/v-5Ts_i164c


כך מייצרים כרכרות:

http://youtu.be/GEt3RMSzEJk


וכאן:

http://youtu.be/-2q7FvJ5z1A


כרכרות היום הן בעיקר לתיירים:

http://youtu.be/Iah547V3fuw
האם מכונת הכתיבה חוזרת?



פעם, לפני המצאת המחשב והמקלדת שלו, הייתה מכונת הכתיבה הכלי העיקרי שבאמצעותו כתבו מסמכים, ספרים, דו"חות וכל דבר שכתב יד לא התאים לכתיבתו. המכונה הייתה מהירה ואיפשרה לכתוב במהירות עצומה. הכתב היה ברור ומדויק וכשנאלצו לתקן שגיאות, השתמשו ב"טיפקס" - המצאה של מזכירה שרצתה למחוק שגיאות הקלדה במכונת הכתיבה שלה.

אך כשהגיע המחשב, הוחלפו מכונות הכתיבה הללו במקלדות ובתוכנות "עיבוד תמלילים". תוכנות אלה אפשרו תיקון שגיאות והדפסת עותקים רבים, כמו גם המון תכונות ואפשרויות עיצוב מתוחכמות, שמכונות כתיבה לא הציעו. אבל אז הגיע האינטרנט. לאנשים שכותבים במחשב שמחובר לרשת, קשה מאד להתרכז. הסחות הדעת שבאות כל הזמן מהאינטרנט ומתוכנות המייל והתקשורת שבמחשב, גרמו לרבים לאבד את הריכוז ולהתקשות יותר מבעבר, בכתיבה של מסמכים וחומרים חשובים.

כיום יש נסיונות לפתח מכונת כתיבה ממוחשבת, פשוטה ומנותקת מהאינטרנט. מכונה כזו, שמאפשרת כתיבה מבלי להיות מחוברים לרשת, תחליף את הסחות הדעת של הרשת בכלי טכנולוגי לביצוע של משימה אחת בלבד - כתיבה. דוגמה למכשיר כזה הוא Hemingwrite.


הנה מכונת ההמינגרייט, המחשב ללא הסחות דעת:

https://youtu.be/Cfbhcddyb8Q


במקביל יש המפתחים מקלדת למחשב עם תחושה של מכונת כתיבה:

https://youtu.be/5tMEZlRY9m8


הנה אנשים שמעולם לא הפסיקו להשתמש ולתקן מכונות כתיבה:

http://youtu.be/iX8Y4fWgOjw


וגאון הקומדיה ג'רי לואיס על מכונת הכתיבה המדומה עם המוסיקה של לירוי אנדרסון:

http://youtu.be/fuST9npgy_o


מה היה צילום הלוח הרטוב של הקולודיון?


צילום הלוח הרטוב או הקולודיון (Wet Plate Collodion) הם שמות שונים לשיטת צילום שהפכה, במחצית השנייה של המאה ה-19, להצלחה מסחררת. שיטת "הלוח הרטוב" החליפה כמעט לחלוטין את שיטות הצילום האחרות. בשיטה זו צולמו הדמויות על גבי לוח זכוכית שעליו נמשחו והוצמדו באמצעות חומר הקולודיון, חומרים רגישים לאור, כמו הלידי כסף.

לתהליך הקולודיון שפותח ב-1851, היו יתרונות ברורים - הוא היה מהיר וזול הרבה יותר מהדגרוטיפ, התשלילים היו חדים ואיכותיים ממנו, זמן החשיפה היה קצר מאד ונמשך כ-5 שניות והשימוש בו היה חופשי ולא מוגבל בפטנט.

כך יצרה שיטת הקולודיון מהפכה בעולם הצילום. בתוך שנים ספורות היא העלימה את כל שיטות הצילום הישנות שהיו נהוגות עד אז. זה נמשך כ-30 שנה, עד להמצאת שיטת "הלוח היבש", ב-1880. העידן הזה כונה על ידי היסטוריונים "עידן הקולודיון".

לממציא השיטה, אגב, זה לא תרם הרבה. למרות שההמצאה שלו הפכה להצלחה והביאה לפריחה עצומה של הצילום, הממציא שלה, פרידריך סקוט ארצ'ר, לא זכה לתגמולים או לתהילה והוא מת עני וחסר כל. אמנם זוכרים את שמו, אבל גם בהיסטוריה של הצילום הוא לזכה להכרה מספקת.

השימוש בקולודיון הכניס לראשונה את המצלמה לזירת המלחמה, כמו שקרה במלחמת קרים. בשנת 1855 תועדה המלחמה הזו, לראשונה בהיסטוריה, בעזרת המצלמה של הצלם רוג'ר פנטון. הוא השתמש בצילומיו כדי לעורר תמיכה במלחמה ולהרגיע את העם הבריטי, באשר למתרחש בחזית. השימוש בתהליך החדש של הקולודיון במסעו, אילץ את פנטון לצלם בסמוך לעגלת חדר החושך שלו, שאותה גרר אל החזית, כשהיא רתומה לסוס. ההכנה הקפדנית שחייבה שיטת הצילום הזו מנעה ממנו לצלם בשדה הקרב.


הנה הסבר על הקולודיון:

https://youtu.be/nE5_vyqSTXs


כך צילמו בשיטת "הלוח הרטוב":

https://youtu.be/TKtE_j9jmtk


הפיתוח של הלוחות הרטובים:

https://youtu.be/5rVo-dy65SM?t=14s
מה היתה רכבת העמק?



רכבת העמק היתה קו מסילת רכבת שחיבר את חיפה בתקופה העות'מנית למסילת הרכבת החיג'אזית. הרכבת נבנתה בתחילת המאה ה-20 וקישרה בין חיפה לסמח' ומשם לדמשק בירת סוריה. אמנם השם "רכבת העמק" לא היה שמה הרשמי של הרכבת הזו, אך השתמשו בכינוי כל כך הרבה ביישוב היהודי בארץ ישראל, שהוא הפך לשם המקובל על כולם.

רכבת העמק פעלה עד מלחמת השחרור. בחבלות של פלוגות ההגנה ב"ליל הגשרים" נהרסו גשרים רבים כדי למנוע את פלישת צבאות ערב למדינת ישראל הצעירה. היות ובחודשים שקדמו לפיצוץ היתה רכבת העמק לכלי המרכזי שבו נשלחו תגבורות לעזרת הלוחמים הערבים בקרבות מלחמת העצמאות, היה ברור שרק שיתוק קו הרכבת ימנע את התחזקות הכוחות הערביים ואף את נצחונם. מאז ועד היום לא הופעל הקו.

בשנים האחרונות מתבצעת הקמה של מסילה חדשה ל"רכבת העמק" והקו המודרני ייכנס לפעילות בקרוב.



הנה סרטון על ההיסטוריה של רכבת העמק:

http://youtu.be/LE1a10Hp0os




והנה סרטון המחשה של התכנון לרכבת העמק החדשה:

http://youtu.be/ZQLfFk5qk8k?t=5s
מה זה וינטג'?



וינטאג' הוא דבר ישן, מזמנים עברו. בניגוד לרטרו, שהוא חדש בסגנון ישן, וינטג' הוא ישן ממש, אם כי יש הרבה בלבול בתחום הזה והרבה נותנים כינוי שגוי לעסקים ולמוצרים שלהם. המושג "וינטאג'" מופיע בעיקר בתחום האופנה, אך הוא עבר גם לתחומים אחרים של עיצוב ומוצרים. וינטג' בעולם האופנה הוא איכותי, בזכות הדימוי של התיישנות שמוסיפה לו איכות - מושג שבא מעולם היין.

ואכן, המונח וינטג' (Vintage) בא מתחום היין (Vin או Wine). בעולם היין ישן הוא איכותי. ביין המושג וינטג' קשור לשנת הבציר של הענבים שמהם הכינו את היין. באופנה - לבגדים ישנים ואיכותיים. ואכן, בגדי וינטג' הם כמעט תמיד בגדים משומשים, יד שנייה.


הנה חיפושית וינטג' של פעם ליד דגם הרטרו החדש שלה:

http://youtu.be/H2bUm1T2DEs


הנה רהיטי וינטג':

http://youtu.be/L2KpuHixoyo


אופנת וינטג' בסגנון שנות ה-20 עם שירה וריקודים בסגנון של אז:

http://youtu.be/5iabyEebfCc


ורהיטי וינטג' מדנמרק:

http://youtu.be/rk2H0VjqXaA
איך היו שומרים ומשתפים פעם מוסיקה?



פעם, לפני עידן הקבצים וההורדות מיוטיוב, היו אבא ואמא קונים תקליטים בחנויות תקליטים. כל תקליט עלה לא מעט ולכן התקציב לא אפשר לקנות רבים כאלה.

הפתרון המעולה להעברה של מוסיקה מאחד לשני היה "קלטת" (), או "קסטה" כמו שקראו לה אז. הקלטות אפשרו להקליט עליהן תקליטים שלמים, או שירים מהרדיו.

את הקלטות הללו היו משמיעים במכונית, בטייפ נייד, או במסיבות הכיתה. המשקיעים יצרו לעצמם מיקסטייפים, קלטות עם אוספים משלהם. הרומנטיקנים מביניהם היו מעניקים את קלטות האוסף האישיות שערכו, לאלו שהם אוהבים.


הנה קלטת האודיו של פעם:

http://youtu.be/DpEjQdoZ-vM


מוסיקה על אינספור קלטות של פעם:

https://youtu.be/7To_S3Ne_yo


וסרט תיעודי של מישהו שהחליט לבדוק עד כמה הצליל שלהן הוא מה שאומרים:

https://youtu.be/jVoSQP2yUYA?long=yes
מהו הראינוע?
מהו ארכיון המשחקים הישנים?
מה היה הווקמן?
מהי מצלמת הפולארויד?
מי הלהקה שמיישנת שירים?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.