שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה זה עיצוב תעשייתי ומה עושה בו המעצב?
האם חשבתם פעם מי עיצב את כל המוצרים והמכשירים שבהם אתם משתמשים?מי מתכנן את המחשבים, הטלפונים, המכוניות, הדלתות וכלי העבודה שלכם? - ובכן, האנשים האלה הם המעצבים התעשייתיים.
עיצוב תעשייתי (Industrial design) הוא המקצוע של מי שעוסקים בפיתוח ויצירה של מוצרים שמיוצרים בייצור המוני, בתעשייה. מעצב תעשייתי הוא מי שאחראי לאסתטיקה והשימושיות של המוצר שהוא מתכנן.
שלבי עיצוב המוצר הם המחקר המקדים, שמכריח את המעצב ללמוד את המוצר העתידי ואת ההיבטים השונים של פעולותיו, אחר כך הוא הוגה את הרעיון שיעמוד בבסיס המוצר (חשיבה קונצפטואלית) ויוודא שהוא מציע חדשנות וצורה משלו, לעומת מוצרים אחרים.
השלבים הבאים הם פיתוח, הנדסה ותכנון המוצר ובקרה של תהליכי הייצור שלו. מכאן יתבצעו השיווק של המוצרים, מכירתם והשימוש בהם.
בשנים האחרונות, עוסק העיצוב התעשייתי, בנוסף למופע החיצוני של המוצר, גם בחוויית המשתמש שלו ובמכלול היבטים נוספים.
בין ההיבטים הללו בולטים אפיון ממשק המשתמש של המוצר (איך המוצר יאפשר למשתמש את השימוש בו), האופן שבו הוא מוצג על המדפים בחנויות, הוראות התפעול, השתלבותו בשוק, אורך חיי המדף ואפילו הקשר בין המוצר לבין המותג כולו.
הנה סרטון עיצוב תעשייתי (עברית):
https://youtu.be/FvGtyeIAOhY
מעצב תעשייתי מתאר את עבודתו (עברית):
https://youtu.be/6WvJKJRtqio
ותערוכת עיצוב תעשייתי במכללת בצלאל (עברית):
https://youtu.be/XeM1Tupbqrk
מהו האופנוע המעופף?
אופנוע מעופף (Flying Motorcycle) הוא משאת נפש בת שנים רבות, עוד מהימים של תחילת עידן התעופה. כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת ניסו לבנות ובחנו כלים שכאלה, אבל הם נחשבו חסרי יציבות מספקת והשליטה בהם הייתה קשה. אפילו בוחנים מקצועיים ורוכבים מנוסים מאד מצאו את עצמם מרוסקים על הקרקע במהלך הניסויים.
אבל לאחרונה, אחרי עשרות שנים של כשלונות בתחום, הצליחה חברת "אירופקס" (Aerofex) האמריקנית ליצור אבטיפוס של האופנוע המרחף הראשון, שאכן טס באוויר ועושה זאת היטב. זהו אופנוע מרחף שהרוכב שולט בצורה דומה לזו של אופנוע רגיל. הוא מזכיר את האופנועים המרחפים מסדרת סרטי "מלחמת הכוכבים".
מייסד החברה, המהנדס מארק דה רוש, מציין שהאירופקס טס במהירות של 50 קילומטרים לשעה, מעל כל סוג שטח אפשרי ובגובה של 4.5 מטרים. מערכת ההיגוי האינטואיטיבית שלו מאפשרת שליטה על ידי הרוכב, בהטייה של הגוף. במקום גלגלים יש לאופנוע המרחף הזה שני פרופלורים שמטיסים אותו באוויר.
אל תצפו עדיין שהמוני אופנועים מעופפים ירחפו מעל רחובות עירכם. החברה מייעדת כרגע את האופנוע המרחף שלה דווקא לשימושים צבאיים בשדה הקרב. הוא מיועד לשמש שם להתקפה, משימות מודיעין, פינוי נפגעים ומשימות כלליות נוספות.
הנה האופנוע המעופף של חברת אירופקס:
https://youtu.be/-A4ut_4fG6A
La Moto Volante - אופנוע מתחרה איטלקי שעולה מעל חצי מיליון דולר:
https://youtu.be/OXcqknvGoe4
עוד מאופנוע-האוויר של ארופקס:
https://youtu.be/akA-B64RACU
גיוס של מימון המונים ליצירת האופנוע המעופף:
https://youtu.be/HpataPKUIUg
אחד המתחרים, שהרגיש כמו אופנוע, אבל יש לו רוטור ענקי ולא יעיל, הוא הג'יירוסייקל שבנה מפתח עצמאי:
https://youtu.be/NNSCGV_x_f0
ואם יש אופנוע מעופף, אז יש גם תלת-אופנוע מעופף וקוראים לו סוויצ'בלייד:
https://youtu.be/bWJB3_CHQWU
מה הייתה טלוויזיית הכלב המביט?
ב-1964 הוציאה חברת אלגול האיטלקית לשוק מכשיר טלוויזיה נייד ומרגש "בריאונווגה" (TV Algol 11″ Brionvega), מדגם "אלגול 11". המכשיר הזה הגדיר עיצוב חדש בתחום. הוא היה עשוי מפלסטיק צבעוני והכיל טרנזיסטורים, במקום שפופרות.
העיצוב שלו היה ייחודי. מרקו זנוסו וריצ'ארד סאפר היו המעצבים. המכשיר פנה כלפי מעלה, בזווית, כך שהמסך פנה למעלה. זנוסו הגדיר את צורתו של המכשיר כ"כלב קטן המביט למעלה אל בעליו".
במהלך השנים היא תשתכלל מכל הבחינות וייצאו עוד דגמים חדשים, עם אפשרויות חדשות וצבע משופר. אבל העיצוב נשאר כשהיה, כי הוא היה מוצלח והפך לסימן ההיכר של המכשיר המעוצב, בצד השימושיות המצוינת שלו, כמכשיר נייד ואיכותי לצפייה ניידת בטלוויזיה.
הנה הטלוויזיה הניידת אלגול 11 בריאונווגה:
https://youtu.be/ZqS_GZd50UQ
פועלת:
https://youtu.be/x_nYH4rg3BE
שחור הוא המכשיר:
https://youtu.be/_bkYD23Lc6s
וכך היא נראתה:
https://youtu.be/ZB508McqN_o
מהו קוטל הזבובים המעוצב ד"ר סקאד?
ד"ר סקאד (Dr. Skud) הוא כינויו של חובט זבובים מעוצב, שעיצב אלוף העיצובים המודרניים של המוצרים היומיומיים, מעצב העל פיליפ סטארק.
מצליף הזבובים הזה אינו ההברקה הראשונה או היחידה של המעצב הנודע והיצירתי, עם הדמיון המפותח במיוחד, האחראי למוצרים מעוצבים רבים, ביניהם של אובייקטים יומיומיים כמו שעון, מכשיר רדיו, שרפרף ואפילו של מסחטת הלימון החייזרית והמפורסמת שלו, ג'ויסי סאליף (Juicy Salif).
סטארק הגיע גם לחובטי הזבובים, המשמשים למלאכה לא נעימה, אך גם להם חשובה לדעתו הצורה. העיצוב נאה בהחלט, אך הגימיק האמיתי והמפתיע ביותר שבו מתגלה כשמזיזים אותו מעט. לפתע מגלים על מצליף הזבובים פנים אנושיות של ממש, פניו של ד"ר סקאד הבדוי. מפתיע ומלהיב גם יחד.
בעיני רבים ד"ר סקאד הוא מתנה נהדרת, גם אם מעט קריפית, אך בכל מקרה אביזר קיץ מושלם ואף. משעשע. זוהי עוד דוגמה לדרך שבה מעצב גדול יכול להפוך מוצר מוכר ואפרורי ליצירת אמנות מודרניסטית, הומוריסטית ומעט יותר אנושית. לא סתם הוא מוצג במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק - MOMA הנודע, כפריט עיצוב חשוב.
מהי המודולריות?
מה משותף לאיקאה, ללגו ולמבני מכולות? - כולם מתבססים על תכונת ההרכבה או המוֹדוּלַרִיוּת (Modularity).
המודולריות היא תכונה של פריקות, כלומר היכולת לפרק משהו לצרכים שונים.
הרעיון הבסיסי הוא שניתן לחבר מספר חלקים, לפי צרכינו ולחבר אותם לכדי יחידה אחת. במילים אחרות, מערכת מודולרית בנויה מיחידות משנה, זהות או שונות, הניתנות להרכבה באופנים שונים, מה שמאפשר ליצור גופים בעלי מראה או תפקוד שונה, על פי ההרכבה.
הדוגמה הקלסית למודולריות היא משחק הלגו, בו ניתן להרכיב לבנים שונים - בגודלם, צבעם וצורתם, כשאופן החיבור ביניהם הוא זהה. כך ניתן לחבר את חלקי הלגו לאינספור צורות, מבנים ותוצרים.
המודולריות נחוצה בדרך כלל לשם הובלה זולה ונוחה יותר, כמו במקרה של איקאה. היא גם תורמת להרכבה גמישה, כמו במוצרי לגו ובמערכות קול, וגם ליכולת החלפת חלקים, כמו שנעשה בתיקון מוצרי אלקטרוניקה ורכב, כשמחליפים רכיבים שלמים במכשיר, במקום לתקנם.
דוגמה נוספת להחלפת חלקים היא בעולם המוסיקה האלקטרונית, עם השילוב המודולרי בין מקלדת שניתן להשתמש בה לאורך זמן, בעוד שאת מאגרי הצלילים נוהגים להחליף ולעדכן מעת לעת, בהחלפת "מודולים" והיום בעידכוני תוכנה.
משנות ה-60 ואילך, אימץ עולם העיצוב את המודולריות בהתלהבות. בעולם שהולך ונעשה אינדיבידואליסטי, היכולת לספק ללקוחות מרכיבים שונים, שיוצרו בייצור המוני וזול, ועדיין לאפשר לכל אחד להרכיב תוצר סופי התואם את צרכיו וטעמו, הייתה בדיוק מה שהיצרנים רצו.
כך התאפשר לכל אחד להרכיב את מערכת הסטריאו שלו, אם ברכישה של כל חלק בזמנו, ולעיתים קרובות גם בשילוב חלקים שיוצרו בידי יצרנים שונים. דוגמה אחרת היא מדפי הקיר הבודדים, שהלקוח יכול לשלב בהם לפי צרכיו. הכמות, הצבעים והשילוב ביניהם נתונים להחלטת הלקוחות. זאת בניגוד לכונניות, הספריות הביתיות או ה"ויטרינות", ששימשו לאיחסון ספרים לפני כן והגיעו במבנה קיים, יחידה שלמה שנוצרה או הורכבה במפעל.
המודולריות שינתה את עולם התובלה, כשנולדו המכולות, המשמשות להובלת מטענים בספינות משא ורכבות. מטען של מכולות בכל אוניית משא מורכב כמעט תמיד ממכולות רבות, המכילות מגוון מוצרים שונים, המגיעים ממקומות וממקורות מגוונים.
גם עולם המחשבים השתמש לא מעט במודולריות. בתחום החומרה היא הציעה את האפשרות להרכיב מחשב משלל רכיבים, שיוצרו במפעלים שונים, בשלל מאפיינים, עלויות ואיכויות.
המודולריות היא שאיפשרה למחשבים האישיים, בשנות ה-80, תפוצה כה מסחררת. התפוצה הזו הפכה את עולם ה-PC להצלחה חסרת תקדים.
השיטה הייתה ונשארה פשוטה - היצרנים מייצרים כל חלק על פי איפיון ידוע וקפדני ובכך מאפשרים ללקוח או לחנות המשווקת, לחבר חלקים לכדי מחשב שלם, בידיעה שהכל יעבוד.
בהמשך אומצה המודולריות גם לתחום התוכנה. כתיבת קוד, לדוגמה, משלבת הרבה מאד רכיבי תוכנה חופשיים או שיתופיים, שהמתכנת משלב בתכניותיו, מבלי שנכתבו על ידו. לכל סביבת פיתוח יש גם ספריות או "סקריפטים" המיועדים לבצע פעולות מוגדרות, מבלי שהמתכנתים יצטרכו בכל שלב לכתוב אותם מהתחלה. זהו אחד המרכיבים שיצרו את הזינוק המדהים של עולם המחשבים בחצי מאה האחרונה והגעתנו המהירה אל עידן המידע שבו אנו חיים.
הנה המודולריות בעיצוב:
https://youtu.be/20JP8w6_nVA
מבנים המתוכננים כמבנים מודולאריים:
https://youtu.be/K9MObObRMlw
העיצוב המודולרי עובד נהדר במשרדים:
https://youtu.be/qCywsrirFA0
וכפכפים מודולאריים:
https://youtu.be/CnUJqtD8T9o
על שם מה נקרא כיסא מקינטוש או היל האוס?
כיסא היל האוס (Hill house chair), שחובבי העיצוב מכירים בתור "כיסא מקינטוש", הוא כיסא עץ צר ושחור, בעל משענת גב בצורה של סולם גבוה ומרשים, כיסא שמעט מזכיר פסל מודרני.
את ה"מקינטוש צ'ר" יצר האדריכל הסקוטי צ'ארלס רני מקינטוש, מי שכמו אדריכלים גדולים אחרים עסק גם הוא בעיצוב של פריטי ריהוט ומוצרים ונודע בפרשנות יצירתית וייחודית לסגנון האר-נובו הפופולרי של תחילת המאה ה-20.
קצת כמו המוסיקאי שאומרים שההפסקות במוסיקה חשובות לא פחות מהצלילים, גם מקינטוש, שהיה גם צייר ומעצב פנים מדהים, ראה בחלל שבין רגלי הכיסא ומסביבו חלק חשוב לפחות כמו העץ והריפוד שלו.
את כיסא העץ השחור תכנן מקינטוש להזמנה של מוציא-לאור מסקוטלנד, בשנים 1902-1903. במקור הוא עוצב בצבע לבן ויש גם גרסאות חומות, אך הוא התפרסם דווקא בגרסה השחורה שלו.
אגב, שמו של הכיסא הגיע משם ביתו של רני מקינטוש, בית הילהאוס (Hill house). הוא נקרא כך על שום מיקומו בראש גבעה בהלנסבורו שבסקוטלנד.
המעניין הוא שכיסא המקינטוש תוכנן והיה מיועד לשמש כקישוט ולא כרהיט. במקור הוא גם עוצב בלבן ובתפיסתו של מקינטוש הוא היה אמור לשמש פחות כרהיט ויותר כקישוט.
זה, אגב, לכשעצמו מעט מוזר, לאור זה שהאיש גרס לא פעם ש"העיצוב חשוב יותר מהאמנות".
מכל מקום, הכיסא המקורי נמצא ומוצג עד היום בחדר השינה של בית מקינטוש, שהוא היום מוזיאון לזכרו.
הנה כיסא המקינטוש (ללא מילים):
https://youtu.be/YLFHCCdyQUQ
הסבר באנגלית:
https://youtu.be/gYiUrQ4xFU8
כסא מקינטוש (צרפתית):
https://youtu.be/jDKHjdJGQ_M
הבית על שמו נקרא הכיסא:
https://youtu.be/JmKX6FeOc7M
וכך מייצרים את המקינטוש צ'ייר (ללא מילים):
https://youtu.be/-mFEuJKu9-4?long=yes
מי היה גדול מעצבי המוצר דיטר ראמס?
המוטו של המעצב האגדי דיטר ראמס (Dieter Rams) הוא "אתה לא יכול להבין עיצוב טוב, אם אתה לא מבין אנשים”.
המעצב הגרמני הנודע הוא מהדמויות הבולטות בעולם העיצוב התעשייתי. הוא גורס שמרכיבי עיצוב טוב הם צורה, צבע, חומר ומבנה.
דיטר ראמס נולד בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת בגרמניה. את ילדותו הוא העביר בצל מלחמת העולם השנייה ובנעוריו הוא חווה את תבוסת גרמניה ובהמשך את פלישת הצבא האמריקאי לארצו.
ראמס הצעיר הושפע מסבו הנגר והרבה לבלות באותה תקופה בנגרייה שלו. הוא אהד את תנועת הבאוהאוס ובהמשך את בית הספר לעיצוב בעיר אולם (Ulm).
משסיים את לימודי האדריכלות ב-1953 הוא החל לעבוד במשרד אדריכלים בפרנקפורט. שנתיים אח"כ גייסה אותו חברת בראון (Braun) ובשנת 1961 מינו אותו לראש מחלקת העיצוב בחברה. בתפקיד הזה הוא החזיק ב-34 השנים הבאות והחשובות בקריירה שלו.
"לא תוכל להבין עיצוב טוב, אם אינך מבין אנשים” הוא אמר פעם.
מערכות סטריאו, מוצרי קול, מכונות גילוח, מחשבונים ועוד ועוד - במשך 40 שנה הוא עיצב או ניהל צוותי עיצוב שיצרו מעל 500 מוצרים של Braun, יצרנית מוצרי החשמל הגרמנית, ושל רהיטי חברת Vitsoe, בה השתלב החל משנת 1995.
אם האדריכל והמעצב הנודע לודוויג מיז ון דר רוהה נהג לומר ש-"less is more", כלומר "פחות הוא יותר", ראמס טבע את הביטוי שלו "less, but better", כלומר "פחות, אבל יותר טוב". ואכן, האיש שעולם העיצוב מביט עליו בהערצה, היה הגאון של ה"פחות" (Less) ואביר המינימליזם העיצובי החכם.
שנים אחר כך, אגב, ובהתייחסו לטלפונים הסלולריים שהתפשטו בכל העולם, הוא ישנה את המוטו שלו ל“פחות יהיה טוב בכל מקום”.
בשנות השבעים, הוא פרסם מניפסט שבו הציג את" עשרת הדברות" המפורסמות שלו לעיצוב טוב (good design). האחרונה הייתה פורצת דרך: "עיצוב טוב", נכתב בה, "...הוא כמה שפחות עיצוב."
ראמס גם השפיע מאוד על ג'ונתן אייב, המעצב הראשי של חברת אפל, מהמקינטוש ועד לאייפוד והאייפון ומי שלימים יהפוך לאחד המעצבים הידועים בעולם.
בסוף המאה ה-20 היה ראמס המעצב התעשייתי המשפיע והחשוב ביותר. רבים מעיצוביו מוצגים במוזיאוני עיצוב ואמנות ברחבי העולם ונכללים באוספים הקבועים של המוזיאונים החשובים שבהם.
הנה דיטר ראמס וסיפורו:
https://youtu.be/epEWrycjNXc
עשרת העקרונות של ראמס לעיצוב נכון:
https://youtu.be/-mlAdcQZZAM
העיצוב שיצר לחברת בראון היה זה שהשפיע יותר מכל על העיצוב של Apple:
https://youtu.be/yLbItWERwqQ
מערכת הסטריאו האייקונית שעיצב ראמס ל"בראון" מככבת במוזיאון העיצוב בלונדון:
https://youtu.be/flSB1wZuXwA
ומוצגת בימינו במוזיאון לאמנות מודרנית ה-MOMA בניו-יורק:
https://youtu.be/Ln-oBY1sIlg
מה נחשק במכונית הפרארי 250GT?
המכונית הקלאסית פרארי 250GT קליפורניה ספיידר היא אחת המכוניות החשובות בהיסטוריה האיטלקית. זוהי גם אחת המכוניות המיוחדות בעבר המפואר של היצרנית הנחשקת בעולם.
הפרארי 250GT ספיידר קליפורניה נולדה ב-1959. היא הייתה המכונית שיצרה את החיבור בין מסלול המירוצים לנסיעה רגילה, או במילים אחרות, הביאה את מכוניות המירוץ אל כבישי הארץ לאנשים רגילים, כמובן כאלה שיש להם ממון רב.
את העיצוב המדהים שלה, עם החלק האחורי שלה המוטה לאחור, יצר המעצב פינינפארינה. הוא שאב השראה מדגם שנות ה-40 של הפרארי, הקסטילייה 202.
הנה האגדה בסרטים:
http://youtu.be/yZjZL_UmsfE
בנסיעה:
http://youtu.be/AVuSf6tkfpQ
עוד מהאגדה:
http://youtu.be/JitnDHuU8TE
ומכירה פומבית שבה נמכרת אחת ב-6 מיליון דולר:
http://youtu.be/6pSuED_S7v0
מהי מצלמת האינסטמטיק?
מצלמת האינסטמטיק (Instamatic) הייתה מצלמה זולה ופופולארית שהוציאה חברת קודאק בשנות ה-60. מרגע שהיא יצאה לשוק, המצלמה הזו הפכה להצלחה מסחררת. בניגוד לתמונות המלבן המקובלות, ביחס של 16:9, האינסטמטיק הוציאה תמונות דומות לתמונות הריבועיות של מצלמת הפולרויד, כלומר יחס הרוחב-גובה שלהן היה ריבועי.
התמונות הללו, חשוב לומר, הפכו לתמונות של הצעירים. הן לא היו איכותיות והתאורה של המצלמות הללו הייתה בסיסית, לא ניתן היה לכוון בה פוקוס ולמעשה, חוץ מלצלם קשה היה להגדיר משהו בצילום הסופי. אבל ראו בתמונות הללו את הצעירים, היפים והמגניבים של התקופה וזה הספיק כדי להפוך גם אותה למגניבה.
וכל כך מגניבה היא הייתה, שהיא שבה אלינו במהדורה של אפליקציה מודרנית ומצליחה במיוחד. למי שלא יודעים, האפליקציה הסופר מצליחה לסמארפונים, “אינסטגרם" נולדה מנסיון לשחזר את התמונות הריבועיות של האינסטמטיק.
אלא שבניגוד למצלמה הבסיסית ההיא, ה"אינסטוש" המוכרת והידידותית כל כך לשימוש, מצוידת ב"פילטרים" שכמותם יכולים היו רק לחלום זקני האינסטמטיק, המאפשרת להעניק לתמונה שלכם מראה רטרו מעודכן ואופנתי בתוך שניות.
הנה מצלמת האינסטמטיק:
http://youtu.be/RC4x3cRTqws
המבזק החד-פעמי שלה - שנקרא אז "פלאש קיוב":
https://youtu.be/0eGZX_4EIEU
וכך הלבישו וצילמו עם הפלאש המתלבש:
http://youtu.be/Uhg0UpFziQU
האם חשבתם פעם מי עיצב את כל המוצרים והמכשירים שבהם אתם משתמשים?מי מתכנן את המחשבים, הטלפונים, המכוניות, הדלתות וכלי העבודה שלכם? - ובכן, האנשים האלה הם המעצבים התעשייתיים.
עיצוב תעשייתי (Industrial design) הוא המקצוע של מי שעוסקים בפיתוח ויצירה של מוצרים שמיוצרים בייצור המוני, בתעשייה. מעצב תעשייתי הוא מי שאחראי לאסתטיקה והשימושיות של המוצר שהוא מתכנן.
שלבי עיצוב המוצר הם המחקר המקדים, שמכריח את המעצב ללמוד את המוצר העתידי ואת ההיבטים השונים של פעולותיו, אחר כך הוא הוגה את הרעיון שיעמוד בבסיס המוצר (חשיבה קונצפטואלית) ויוודא שהוא מציע חדשנות וצורה משלו, לעומת מוצרים אחרים.
השלבים הבאים הם פיתוח, הנדסה ותכנון המוצר ובקרה של תהליכי הייצור שלו. מכאן יתבצעו השיווק של המוצרים, מכירתם והשימוש בהם.
בשנים האחרונות, עוסק העיצוב התעשייתי, בנוסף למופע החיצוני של המוצר, גם בחוויית המשתמש שלו ובמכלול היבטים נוספים.
בין ההיבטים הללו בולטים אפיון ממשק המשתמש של המוצר (איך המוצר יאפשר למשתמש את השימוש בו), האופן שבו הוא מוצג על המדפים בחנויות, הוראות התפעול, השתלבותו בשוק, אורך חיי המדף ואפילו הקשר בין המוצר לבין המותג כולו.
הנה סרטון עיצוב תעשייתי (עברית):
https://youtu.be/FvGtyeIAOhY
מעצב תעשייתי מתאר את עבודתו (עברית):
https://youtu.be/6WvJKJRtqio
ותערוכת עיצוב תעשייתי במכללת בצלאל (עברית):
https://youtu.be/XeM1Tupbqrk
אופנוע מעופף (Flying Motorcycle) הוא משאת נפש בת שנים רבות, עוד מהימים של תחילת עידן התעופה. כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת ניסו לבנות ובחנו כלים שכאלה, אבל הם נחשבו חסרי יציבות מספקת והשליטה בהם הייתה קשה. אפילו בוחנים מקצועיים ורוכבים מנוסים מאד מצאו את עצמם מרוסקים על הקרקע במהלך הניסויים.
אבל לאחרונה, אחרי עשרות שנים של כשלונות בתחום, הצליחה חברת "אירופקס" (Aerofex) האמריקנית ליצור אבטיפוס של האופנוע המרחף הראשון, שאכן טס באוויר ועושה זאת היטב. זהו אופנוע מרחף שהרוכב שולט בצורה דומה לזו של אופנוע רגיל. הוא מזכיר את האופנועים המרחפים מסדרת סרטי "מלחמת הכוכבים".
מייסד החברה, המהנדס מארק דה רוש, מציין שהאירופקס טס במהירות של 50 קילומטרים לשעה, מעל כל סוג שטח אפשרי ובגובה של 4.5 מטרים. מערכת ההיגוי האינטואיטיבית שלו מאפשרת שליטה על ידי הרוכב, בהטייה של הגוף. במקום גלגלים יש לאופנוע המרחף הזה שני פרופלורים שמטיסים אותו באוויר.
אל תצפו עדיין שהמוני אופנועים מעופפים ירחפו מעל רחובות עירכם. החברה מייעדת כרגע את האופנוע המרחף שלה דווקא לשימושים צבאיים בשדה הקרב. הוא מיועד לשמש שם להתקפה, משימות מודיעין, פינוי נפגעים ומשימות כלליות נוספות.
הנה האופנוע המעופף של חברת אירופקס:
https://youtu.be/-A4ut_4fG6A
La Moto Volante - אופנוע מתחרה איטלקי שעולה מעל חצי מיליון דולר:
https://youtu.be/OXcqknvGoe4
עוד מאופנוע-האוויר של ארופקס:
https://youtu.be/akA-B64RACU
גיוס של מימון המונים ליצירת האופנוע המעופף:
https://youtu.be/HpataPKUIUg
אחד המתחרים, שהרגיש כמו אופנוע, אבל יש לו רוטור ענקי ולא יעיל, הוא הג'יירוסייקל שבנה מפתח עצמאי:
https://youtu.be/NNSCGV_x_f0
ואם יש אופנוע מעופף, אז יש גם תלת-אופנוע מעופף וקוראים לו סוויצ'בלייד:
https://youtu.be/bWJB3_CHQWU
ב-1964 הוציאה חברת אלגול האיטלקית לשוק מכשיר טלוויזיה נייד ומרגש "בריאונווגה" (TV Algol 11″ Brionvega), מדגם "אלגול 11". המכשיר הזה הגדיר עיצוב חדש בתחום. הוא היה עשוי מפלסטיק צבעוני והכיל טרנזיסטורים, במקום שפופרות.
העיצוב שלו היה ייחודי. מרקו זנוסו וריצ'ארד סאפר היו המעצבים. המכשיר פנה כלפי מעלה, בזווית, כך שהמסך פנה למעלה. זנוסו הגדיר את צורתו של המכשיר כ"כלב קטן המביט למעלה אל בעליו".
במהלך השנים היא תשתכלל מכל הבחינות וייצאו עוד דגמים חדשים, עם אפשרויות חדשות וצבע משופר. אבל העיצוב נשאר כשהיה, כי הוא היה מוצלח והפך לסימן ההיכר של המכשיר המעוצב, בצד השימושיות המצוינת שלו, כמכשיר נייד ואיכותי לצפייה ניידת בטלוויזיה.
הנה הטלוויזיה הניידת אלגול 11 בריאונווגה:
https://youtu.be/ZqS_GZd50UQ
פועלת:
https://youtu.be/x_nYH4rg3BE
שחור הוא המכשיר:
https://youtu.be/_bkYD23Lc6s
וכך היא נראתה:
https://youtu.be/ZB508McqN_o
ד"ר סקאד (Dr. Skud) הוא כינויו של חובט זבובים מעוצב, שעיצב אלוף העיצובים המודרניים של המוצרים היומיומיים, מעצב העל פיליפ סטארק.
מצליף הזבובים הזה אינו ההברקה הראשונה או היחידה של המעצב הנודע והיצירתי, עם הדמיון המפותח במיוחד, האחראי למוצרים מעוצבים רבים, ביניהם של אובייקטים יומיומיים כמו שעון, מכשיר רדיו, שרפרף ואפילו של מסחטת הלימון החייזרית והמפורסמת שלו, ג'ויסי סאליף (Juicy Salif).
סטארק הגיע גם לחובטי הזבובים, המשמשים למלאכה לא נעימה, אך גם להם חשובה לדעתו הצורה. העיצוב נאה בהחלט, אך הגימיק האמיתי והמפתיע ביותר שבו מתגלה כשמזיזים אותו מעט. לפתע מגלים על מצליף הזבובים פנים אנושיות של ממש, פניו של ד"ר סקאד הבדוי. מפתיע ומלהיב גם יחד.
בעיני רבים ד"ר סקאד הוא מתנה נהדרת, גם אם מעט קריפית, אך בכל מקרה אביזר קיץ מושלם ואף. משעשע. זוהי עוד דוגמה לדרך שבה מעצב גדול יכול להפוך מוצר מוכר ואפרורי ליצירת אמנות מודרניסטית, הומוריסטית ומעט יותר אנושית. לא סתם הוא מוצג במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק - MOMA הנודע, כפריט עיצוב חשוב.
עיצוב תעשייתי
מה משותף לאיקאה, ללגו ולמבני מכולות? - כולם מתבססים על תכונת ההרכבה או המוֹדוּלַרִיוּת (Modularity).
המודולריות היא תכונה של פריקות, כלומר היכולת לפרק משהו לצרכים שונים.
הרעיון הבסיסי הוא שניתן לחבר מספר חלקים, לפי צרכינו ולחבר אותם לכדי יחידה אחת. במילים אחרות, מערכת מודולרית בנויה מיחידות משנה, זהות או שונות, הניתנות להרכבה באופנים שונים, מה שמאפשר ליצור גופים בעלי מראה או תפקוד שונה, על פי ההרכבה.
הדוגמה הקלסית למודולריות היא משחק הלגו, בו ניתן להרכיב לבנים שונים - בגודלם, צבעם וצורתם, כשאופן החיבור ביניהם הוא זהה. כך ניתן לחבר את חלקי הלגו לאינספור צורות, מבנים ותוצרים.
המודולריות נחוצה בדרך כלל לשם הובלה זולה ונוחה יותר, כמו במקרה של איקאה. היא גם תורמת להרכבה גמישה, כמו במוצרי לגו ובמערכות קול, וגם ליכולת החלפת חלקים, כמו שנעשה בתיקון מוצרי אלקטרוניקה ורכב, כשמחליפים רכיבים שלמים במכשיר, במקום לתקנם.
דוגמה נוספת להחלפת חלקים היא בעולם המוסיקה האלקטרונית, עם השילוב המודולרי בין מקלדת שניתן להשתמש בה לאורך זמן, בעוד שאת מאגרי הצלילים נוהגים להחליף ולעדכן מעת לעת, בהחלפת "מודולים" והיום בעידכוני תוכנה.
משנות ה-60 ואילך, אימץ עולם העיצוב את המודולריות בהתלהבות. בעולם שהולך ונעשה אינדיבידואליסטי, היכולת לספק ללקוחות מרכיבים שונים, שיוצרו בייצור המוני וזול, ועדיין לאפשר לכל אחד להרכיב תוצר סופי התואם את צרכיו וטעמו, הייתה בדיוק מה שהיצרנים רצו.
כך התאפשר לכל אחד להרכיב את מערכת הסטריאו שלו, אם ברכישה של כל חלק בזמנו, ולעיתים קרובות גם בשילוב חלקים שיוצרו בידי יצרנים שונים. דוגמה אחרת היא מדפי הקיר הבודדים, שהלקוח יכול לשלב בהם לפי צרכיו. הכמות, הצבעים והשילוב ביניהם נתונים להחלטת הלקוחות. זאת בניגוד לכונניות, הספריות הביתיות או ה"ויטרינות", ששימשו לאיחסון ספרים לפני כן והגיעו במבנה קיים, יחידה שלמה שנוצרה או הורכבה במפעל.
המודולריות שינתה את עולם התובלה, כשנולדו המכולות, המשמשות להובלת מטענים בספינות משא ורכבות. מטען של מכולות בכל אוניית משא מורכב כמעט תמיד ממכולות רבות, המכילות מגוון מוצרים שונים, המגיעים ממקומות וממקורות מגוונים.
גם עולם המחשבים השתמש לא מעט במודולריות. בתחום החומרה היא הציעה את האפשרות להרכיב מחשב משלל רכיבים, שיוצרו במפעלים שונים, בשלל מאפיינים, עלויות ואיכויות.
המודולריות היא שאיפשרה למחשבים האישיים, בשנות ה-80, תפוצה כה מסחררת. התפוצה הזו הפכה את עולם ה-PC להצלחה חסרת תקדים.
השיטה הייתה ונשארה פשוטה - היצרנים מייצרים כל חלק על פי איפיון ידוע וקפדני ובכך מאפשרים ללקוח או לחנות המשווקת, לחבר חלקים לכדי מחשב שלם, בידיעה שהכל יעבוד.
בהמשך אומצה המודולריות גם לתחום התוכנה. כתיבת קוד, לדוגמה, משלבת הרבה מאד רכיבי תוכנה חופשיים או שיתופיים, שהמתכנת משלב בתכניותיו, מבלי שנכתבו על ידו. לכל סביבת פיתוח יש גם ספריות או "סקריפטים" המיועדים לבצע פעולות מוגדרות, מבלי שהמתכנתים יצטרכו בכל שלב לכתוב אותם מהתחלה. זהו אחד המרכיבים שיצרו את הזינוק המדהים של עולם המחשבים בחצי מאה האחרונה והגעתנו המהירה אל עידן המידע שבו אנו חיים.
הנה המודולריות בעיצוב:
https://youtu.be/20JP8w6_nVA
מבנים המתוכננים כמבנים מודולאריים:
https://youtu.be/K9MObObRMlw
העיצוב המודולרי עובד נהדר במשרדים:
https://youtu.be/qCywsrirFA0
וכפכפים מודולאריים:
https://youtu.be/CnUJqtD8T9o
כיסא היל האוס (Hill house chair), שחובבי העיצוב מכירים בתור "כיסא מקינטוש", הוא כיסא עץ צר ושחור, בעל משענת גב בצורה של סולם גבוה ומרשים, כיסא שמעט מזכיר פסל מודרני.
את ה"מקינטוש צ'ר" יצר האדריכל הסקוטי צ'ארלס רני מקינטוש, מי שכמו אדריכלים גדולים אחרים עסק גם הוא בעיצוב של פריטי ריהוט ומוצרים ונודע בפרשנות יצירתית וייחודית לסגנון האר-נובו הפופולרי של תחילת המאה ה-20.
קצת כמו המוסיקאי שאומרים שההפסקות במוסיקה חשובות לא פחות מהצלילים, גם מקינטוש, שהיה גם צייר ומעצב פנים מדהים, ראה בחלל שבין רגלי הכיסא ומסביבו חלק חשוב לפחות כמו העץ והריפוד שלו.
את כיסא העץ השחור תכנן מקינטוש להזמנה של מוציא-לאור מסקוטלנד, בשנים 1902-1903. במקור הוא עוצב בצבע לבן ויש גם גרסאות חומות, אך הוא התפרסם דווקא בגרסה השחורה שלו.
אגב, שמו של הכיסא הגיע משם ביתו של רני מקינטוש, בית הילהאוס (Hill house). הוא נקרא כך על שום מיקומו בראש גבעה בהלנסבורו שבסקוטלנד.
המעניין הוא שכיסא המקינטוש תוכנן והיה מיועד לשמש כקישוט ולא כרהיט. במקור הוא גם עוצב בלבן ובתפיסתו של מקינטוש הוא היה אמור לשמש פחות כרהיט ויותר כקישוט.
זה, אגב, לכשעצמו מעט מוזר, לאור זה שהאיש גרס לא פעם ש"העיצוב חשוב יותר מהאמנות".
מכל מקום, הכיסא המקורי נמצא ומוצג עד היום בחדר השינה של בית מקינטוש, שהוא היום מוזיאון לזכרו.
הנה כיסא המקינטוש (ללא מילים):
https://youtu.be/YLFHCCdyQUQ
הסבר באנגלית:
https://youtu.be/gYiUrQ4xFU8
כסא מקינטוש (צרפתית):
https://youtu.be/jDKHjdJGQ_M
הבית על שמו נקרא הכיסא:
https://youtu.be/JmKX6FeOc7M
וכך מייצרים את המקינטוש צ'ייר (ללא מילים):
https://youtu.be/-mFEuJKu9-4?long=yes
המוטו של המעצב האגדי דיטר ראמס (Dieter Rams) הוא "אתה לא יכול להבין עיצוב טוב, אם אתה לא מבין אנשים”.
המעצב הגרמני הנודע הוא מהדמויות הבולטות בעולם העיצוב התעשייתי. הוא גורס שמרכיבי עיצוב טוב הם צורה, צבע, חומר ומבנה.
דיטר ראמס נולד בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת בגרמניה. את ילדותו הוא העביר בצל מלחמת העולם השנייה ובנעוריו הוא חווה את תבוסת גרמניה ובהמשך את פלישת הצבא האמריקאי לארצו.
ראמס הצעיר הושפע מסבו הנגר והרבה לבלות באותה תקופה בנגרייה שלו. הוא אהד את תנועת הבאוהאוס ובהמשך את בית הספר לעיצוב בעיר אולם (Ulm).
משסיים את לימודי האדריכלות ב-1953 הוא החל לעבוד במשרד אדריכלים בפרנקפורט. שנתיים אח"כ גייסה אותו חברת בראון (Braun) ובשנת 1961 מינו אותו לראש מחלקת העיצוב בחברה. בתפקיד הזה הוא החזיק ב-34 השנים הבאות והחשובות בקריירה שלו.
"לא תוכל להבין עיצוב טוב, אם אינך מבין אנשים” הוא אמר פעם.
מערכות סטריאו, מוצרי קול, מכונות גילוח, מחשבונים ועוד ועוד - במשך 40 שנה הוא עיצב או ניהל צוותי עיצוב שיצרו מעל 500 מוצרים של Braun, יצרנית מוצרי החשמל הגרמנית, ושל רהיטי חברת Vitsoe, בה השתלב החל משנת 1995.
אם האדריכל והמעצב הנודע לודוויג מיז ון דר רוהה נהג לומר ש-"less is more", כלומר "פחות הוא יותר", ראמס טבע את הביטוי שלו "less, but better", כלומר "פחות, אבל יותר טוב". ואכן, האיש שעולם העיצוב מביט עליו בהערצה, היה הגאון של ה"פחות" (Less) ואביר המינימליזם העיצובי החכם.
שנים אחר כך, אגב, ובהתייחסו לטלפונים הסלולריים שהתפשטו בכל העולם, הוא ישנה את המוטו שלו ל“פחות יהיה טוב בכל מקום”.
בשנות השבעים, הוא פרסם מניפסט שבו הציג את" עשרת הדברות" המפורסמות שלו לעיצוב טוב (good design). האחרונה הייתה פורצת דרך: "עיצוב טוב", נכתב בה, "...הוא כמה שפחות עיצוב."
ראמס גם השפיע מאוד על ג'ונתן אייב, המעצב הראשי של חברת אפל, מהמקינטוש ועד לאייפוד והאייפון ומי שלימים יהפוך לאחד המעצבים הידועים בעולם.
בסוף המאה ה-20 היה ראמס המעצב התעשייתי המשפיע והחשוב ביותר. רבים מעיצוביו מוצגים במוזיאוני עיצוב ואמנות ברחבי העולם ונכללים באוספים הקבועים של המוזיאונים החשובים שבהם.
הנה דיטר ראמס וסיפורו:
https://youtu.be/epEWrycjNXc
עשרת העקרונות של ראמס לעיצוב נכון:
https://youtu.be/-mlAdcQZZAM
העיצוב שיצר לחברת בראון היה זה שהשפיע יותר מכל על העיצוב של Apple:
https://youtu.be/yLbItWERwqQ
מערכת הסטריאו האייקונית שעיצב ראמס ל"בראון" מככבת במוזיאון העיצוב בלונדון:
https://youtu.be/flSB1wZuXwA
ומוצגת בימינו במוזיאון לאמנות מודרנית ה-MOMA בניו-יורק:
https://youtu.be/Ln-oBY1sIlg
המכונית הקלאסית פרארי 250GT קליפורניה ספיידר היא אחת המכוניות החשובות בהיסטוריה האיטלקית. זוהי גם אחת המכוניות המיוחדות בעבר המפואר של היצרנית הנחשקת בעולם.
הפרארי 250GT ספיידר קליפורניה נולדה ב-1959. היא הייתה המכונית שיצרה את החיבור בין מסלול המירוצים לנסיעה רגילה, או במילים אחרות, הביאה את מכוניות המירוץ אל כבישי הארץ לאנשים רגילים, כמובן כאלה שיש להם ממון רב.
את העיצוב המדהים שלה, עם החלק האחורי שלה המוטה לאחור, יצר המעצב פינינפארינה. הוא שאב השראה מדגם שנות ה-40 של הפרארי, הקסטילייה 202.
הנה האגדה בסרטים:
http://youtu.be/yZjZL_UmsfE
בנסיעה:
http://youtu.be/AVuSf6tkfpQ
עוד מהאגדה:
http://youtu.be/JitnDHuU8TE
ומכירה פומבית שבה נמכרת אחת ב-6 מיליון דולר:
http://youtu.be/6pSuED_S7v0
מצלמת האינסטמטיק (Instamatic) הייתה מצלמה זולה ופופולארית שהוציאה חברת קודאק בשנות ה-60. מרגע שהיא יצאה לשוק, המצלמה הזו הפכה להצלחה מסחררת. בניגוד לתמונות המלבן המקובלות, ביחס של 16:9, האינסטמטיק הוציאה תמונות דומות לתמונות הריבועיות של מצלמת הפולרויד, כלומר יחס הרוחב-גובה שלהן היה ריבועי.
התמונות הללו, חשוב לומר, הפכו לתמונות של הצעירים. הן לא היו איכותיות והתאורה של המצלמות הללו הייתה בסיסית, לא ניתן היה לכוון בה פוקוס ולמעשה, חוץ מלצלם קשה היה להגדיר משהו בצילום הסופי. אבל ראו בתמונות הללו את הצעירים, היפים והמגניבים של התקופה וזה הספיק כדי להפוך גם אותה למגניבה.
וכל כך מגניבה היא הייתה, שהיא שבה אלינו במהדורה של אפליקציה מודרנית ומצליחה במיוחד. למי שלא יודעים, האפליקציה הסופר מצליחה לסמארפונים, “אינסטגרם" נולדה מנסיון לשחזר את התמונות הריבועיות של האינסטמטיק.
אלא שבניגוד למצלמה הבסיסית ההיא, ה"אינסטוש" המוכרת והידידותית כל כך לשימוש, מצוידת ב"פילטרים" שכמותם יכולים היו רק לחלום זקני האינסטמטיק, המאפשרת להעניק לתמונה שלכם מראה רטרו מעודכן ואופנתי בתוך שניות.
הנה מצלמת האינסטמטיק:
http://youtu.be/RC4x3cRTqws
המבזק החד-פעמי שלה - שנקרא אז "פלאש קיוב":
https://youtu.be/0eGZX_4EIEU
וכך הלבישו וצילמו עם הפלאש המתלבש:
http://youtu.be/Uhg0UpFziQU
מה היה הנס של נינטנדו?
רבים רואים בה את הקונסולה הטובה ביותר אי-פעם וכולם גם יחד מסכימים שהיא הייתה אחת הקונסולות הטובות בכל הזמנים. עם מעל 60 מיליון יחידות שנמכרו בעולם, הנינטנדו נס (Nintendo NES) הייתה אכן נס - גם אחת הקונסולות המצליחות בשנות ה-80 וגם מוצר מצוין שהפך את נינטנדו לחברה המובילה באיכות ובהכנסות בתעשייה שלה.
ה-Nintendo Entertainment System, שזכתה לראשי התיבות NES היא קונסולת משחקי וידאו של 8 סיביות, כלומר ברזולוציה נמוכה. היום האיכות שלה הייתה משעשעת אותנו, אבל פעם הייתה שיא הטכנולוגיה.
הנס יצאה לראשונה ביפאן, בשנת 1983 והפכה מיד להצלחה עצומה. ביפאן נקראה הקונסולה Famicom, קיצור של Family computer, "מחשב משפחתי". אבל בשאר העולם היא מותגה כ-Nintendo Entertainment System או בקיצור NES.
למעשה, ה-NES כל כך הצליחה והעירה את עולם הקונסולות, שהיא סייעה להיחלצות של כל תעשיית משחקי הווידאו והקונסולות מהירידה הגדולה שחוותה ב-1983. ירידה זו הושפעה מקיפאון מסוים וחוסר חדשנות, כמו גם מפריצת המחשב האישי, שהלך והחליף את הקונסולות גם בתחום המשחקים האלקטרוניים.
אבל ה-NES שיוצרה על ידי נינטנדו הייתה קונסולה יקרה מאד. זו הסיבה שבמדינות שונות הצליחו דווקא החיקויים והתואמים שלה. בישראל למשל, הצליח מכשיר שנקרא "מגה-סון" או "מגאסון". המכשיר הזה פעל על קלטות משחק קטנות וזהות לקלטות של ה-Famicom, הגרסה היפאנית המקורית של ה-nes. הקלטות הכילו משחקים זולים ושוק ההעתקות פרח.
המשחקים של המגאסון עצמם היו זהים, או בלשון פשוטה מועתקים מקלטות המשחקים של נינטנדו יפאן. השוק הישראלי כמעט ולא הכיר את נינטנדו, שלא נתנה לגנוב אותה. במקום זאת הוא התחבר לטכנולוגיה של המתחרים שגנבו אותה ושכנע את עצמו ש"הקונה מגנב - פטור!..."
הנה קונסולת ה-NES המעולה הזו:
https://youtu.be/xENKe61B97E
כך מגיבים אליה בני הנוער של היום:
https://youtu.be/r2Sy6iJJEXI
פרסומות לא חסרו לה:
https://youtu.be/xhyvD08BBgs
המשחקים של הנינטנדו NES:
https://youtu.be/KsSHpzzHBSs
עוד ממשחקיה הטובים של ה-NES:
https://youtu.be/naRUpGe9TOg
וגרסת רטרו זולה ומצוינת עם מאות משחקים (עברית):
https://youtu.be/qLSYrbHbH74
רבים רואים בה את הקונסולה הטובה ביותר אי-פעם וכולם גם יחד מסכימים שהיא הייתה אחת הקונסולות הטובות בכל הזמנים. עם מעל 60 מיליון יחידות שנמכרו בעולם, הנינטנדו נס (Nintendo NES) הייתה אכן נס - גם אחת הקונסולות המצליחות בשנות ה-80 וגם מוצר מצוין שהפך את נינטנדו לחברה המובילה באיכות ובהכנסות בתעשייה שלה.
ה-Nintendo Entertainment System, שזכתה לראשי התיבות NES היא קונסולת משחקי וידאו של 8 סיביות, כלומר ברזולוציה נמוכה. היום האיכות שלה הייתה משעשעת אותנו, אבל פעם הייתה שיא הטכנולוגיה.
הנס יצאה לראשונה ביפאן, בשנת 1983 והפכה מיד להצלחה עצומה. ביפאן נקראה הקונסולה Famicom, קיצור של Family computer, "מחשב משפחתי". אבל בשאר העולם היא מותגה כ-Nintendo Entertainment System או בקיצור NES.
למעשה, ה-NES כל כך הצליחה והעירה את עולם הקונסולות, שהיא סייעה להיחלצות של כל תעשיית משחקי הווידאו והקונסולות מהירידה הגדולה שחוותה ב-1983. ירידה זו הושפעה מקיפאון מסוים וחוסר חדשנות, כמו גם מפריצת המחשב האישי, שהלך והחליף את הקונסולות גם בתחום המשחקים האלקטרוניים.
אבל ה-NES שיוצרה על ידי נינטנדו הייתה קונסולה יקרה מאד. זו הסיבה שבמדינות שונות הצליחו דווקא החיקויים והתואמים שלה. בישראל למשל, הצליח מכשיר שנקרא "מגה-סון" או "מגאסון". המכשיר הזה פעל על קלטות משחק קטנות וזהות לקלטות של ה-Famicom, הגרסה היפאנית המקורית של ה-nes. הקלטות הכילו משחקים זולים ושוק ההעתקות פרח.
המשחקים של המגאסון עצמם היו זהים, או בלשון פשוטה מועתקים מקלטות המשחקים של נינטנדו יפאן. השוק הישראלי כמעט ולא הכיר את נינטנדו, שלא נתנה לגנוב אותה. במקום זאת הוא התחבר לטכנולוגיה של המתחרים שגנבו אותה ושכנע את עצמו ש"הקונה מגנב - פטור!..."
הנה קונסולת ה-NES המעולה הזו:
https://youtu.be/xENKe61B97E
כך מגיבים אליה בני הנוער של היום:
https://youtu.be/r2Sy6iJJEXI
פרסומות לא חסרו לה:
https://youtu.be/xhyvD08BBgs
המשחקים של הנינטנדו NES:
https://youtu.be/KsSHpzzHBSs
עוד ממשחקיה הטובים של ה-NES:
https://youtu.be/naRUpGe9TOg
וגרסת רטרו זולה ומצוינת עם מאות משחקים (עברית):
https://youtu.be/qLSYrbHbH74
מהו הצמיד שאפשר להטיס באוויר?
אם היינו מספרים לכם שצמיד יכול להפוך למזל"ט הייתם מאמינים? - ובכן, התחילו להאמין. Nixie, בעברית "ניקסי" הוא מזל"ט עם מצלמה שמפותח כעת, בעל עיצוב גמיש ומשתנה, שברגע אחד ניתן לכרוך אותו על היד וברגע אחר - לשחרר אותו לחופשי!
זהו צמיד חכם שנועד להפוך ברגע אחד למצלמה שעוקבת אחריך, מציצה מעבר לפינה, מצלמת מזוויות בלתי אפשריות וזוהי רק ההתחלה. כשהוא שב ממשימת הריגול או טיסת הצילום, ניקסי יודע להסתנכרן עם הטלפון החכם ולהעביר אליו ישירות את התמונות והסרטונים שהוא מצלם.
ניקסי הוא עוד המצאה מסוג "המחשוב הלביש" - פריטים טכנולוגיים שנוכל ללבוש ולעשות איתם דברים מדהימים (כמו גוגל גלאס והשעון של אפל) והוא מסמן שלא כל גאדג'ט כזה חייב להישאר צמוד לגופנו..
הנה ניקסי שהופך מצמיד למזל"ט:
http://youtu.be/kfzqUsGMHE0
והמפתחים של ניקסי מסבירים על הפיתוח:
http://youtu.be/_VFsdPAoI1g
אם היינו מספרים לכם שצמיד יכול להפוך למזל"ט הייתם מאמינים? - ובכן, התחילו להאמין. Nixie, בעברית "ניקסי" הוא מזל"ט עם מצלמה שמפותח כעת, בעל עיצוב גמיש ומשתנה, שברגע אחד ניתן לכרוך אותו על היד וברגע אחר - לשחרר אותו לחופשי!
זהו צמיד חכם שנועד להפוך ברגע אחד למצלמה שעוקבת אחריך, מציצה מעבר לפינה, מצלמת מזוויות בלתי אפשריות וזוהי רק ההתחלה. כשהוא שב ממשימת הריגול או טיסת הצילום, ניקסי יודע להסתנכרן עם הטלפון החכם ולהעביר אליו ישירות את התמונות והסרטונים שהוא מצלם.
ניקסי הוא עוד המצאה מסוג "המחשוב הלביש" - פריטים טכנולוגיים שנוכל ללבוש ולעשות איתם דברים מדהימים (כמו גוגל גלאס והשעון של אפל) והוא מסמן שלא כל גאדג'ט כזה חייב להישאר צמוד לגופנו..
הנה ניקסי שהופך מצמיד למזל"ט:
http://youtu.be/kfzqUsGMHE0
והמפתחים של ניקסי מסבירים על הפיתוח:
http://youtu.be/_VFsdPAoI1g
מה סוד הקסם של הפיאט 500?
מכונית הפיאט 500 (Fiat 500) צ'ינקווצ'נטו הייתה מכונית זעירה שפותחה באיטליה לנסיעה בעיר והפכה לאגדה. באיטלקית כינו את המכונית "צ'ינקווצ'נטו" (500 בשפה הזו) והיא יוצרה על ידי חברת פיאט בין השנים 1957-1975.
הפיאט צ'ינקווצ'נטו הזולה יצאה לשוק האיטלקי בעשור הקשה אחרי מלחמת העולם השנייה, תקופה שבה איטליה הייתה בקשיים כלכליים. המכונית הפשוטה בת שתי הדלתות ומנוע שתי בוכנות התאימה לתקופה ושאבה את העיצוב שלה מהחיפושית של פולקסווגן.
כמו מכוניות קלאסיות עממיות שונות, הציגה גם חברת פיאט במרץ 2007 דגם חדש. גם הוא נקרא פיאט 500 וכלל מרכיבים עיצוביים שנלקחו מה-500 המקורי. בשנים האחרונות התרבו הדגמים שלה וחלקם זולים, כמו ה-500 הקלאסית.
הנה סיפורה של הפיאט 500:
http://youtu.be/PUcAkucShzQ
הנה פרסומת קלאסית שלה:
http://youtu.be/cYXtPnhmdso
הנה החדשה פוגשת את הוותיקה:
http://youtu.be/yb8q8m5eyXY
כיום יש אפילו גרסת שטח רטרו שלה (עברית):
https://youtu.be/W66Sk9kufts
וסרט תיעודי על הפיאט 500 האגדית:
https://youtu.be/8eIW8vKzjYc?long=yes
מכונית הפיאט 500 (Fiat 500) צ'ינקווצ'נטו הייתה מכונית זעירה שפותחה באיטליה לנסיעה בעיר והפכה לאגדה. באיטלקית כינו את המכונית "צ'ינקווצ'נטו" (500 בשפה הזו) והיא יוצרה על ידי חברת פיאט בין השנים 1957-1975.
הפיאט צ'ינקווצ'נטו הזולה יצאה לשוק האיטלקי בעשור הקשה אחרי מלחמת העולם השנייה, תקופה שבה איטליה הייתה בקשיים כלכליים. המכונית הפשוטה בת שתי הדלתות ומנוע שתי בוכנות התאימה לתקופה ושאבה את העיצוב שלה מהחיפושית של פולקסווגן.
כמו מכוניות קלאסיות עממיות שונות, הציגה גם חברת פיאט במרץ 2007 דגם חדש. גם הוא נקרא פיאט 500 וכלל מרכיבים עיצוביים שנלקחו מה-500 המקורי. בשנים האחרונות התרבו הדגמים שלה וחלקם זולים, כמו ה-500 הקלאסית.
הנה סיפורה של הפיאט 500:
http://youtu.be/PUcAkucShzQ
הנה פרסומת קלאסית שלה:
http://youtu.be/cYXtPnhmdso
הנה החדשה פוגשת את הוותיקה:
http://youtu.be/yb8q8m5eyXY
כיום יש אפילו גרסת שטח רטרו שלה (עברית):
https://youtu.be/W66Sk9kufts
וסרט תיעודי על הפיאט 500 האגדית:
https://youtu.be/8eIW8vKzjYc?long=yes
מהו הכיסא שכבר 70 שנה הוא להיט היסטרי?
הכיסא DSW הוא כיסא שאמנם תוכנן בשנות ה-40 על ידי צמד המעצבים המפורסם צ'ארלס וריי איימס, אך הוא שרד 70 שנים של עיצוב ונחשב גם יום ללהיט עיצובי היסטרי. העיצוב האיקוני של הכיסא הזה נשאר רלוונטי וגם כיום הכיסאות הללו הם מהמבוקשים שעיצוב פנים ברחבי העולם.
הכיסאות הללו שנקראו Dining Side Wooden, בקיצור DSW, עוצבו על ידי שני המעצבים בשנת 1948. בתחילה הם נבנו עם מושבי עץ, אבל כיום ניתן למצוא אותם עם מושבי פלסטיק, פיברגלאס ועוד.
רגלי העץ, לעומת זאת, שרדו עד היום במרבית הכיסאות הללו והעותקים המתחרים. בדגמים מסוימים הם הוחלפו בבסיס מניקל. רגלי עץ של כסא ה-DSW חוברו באמצעות קושרות מתכת, שבאותה תקופה מאד אהבו בני הזוג אימס לשלב ברהיטים שעיצבו. הם ראו בשילוב הזה פתרון מצוין לחוזק משולב באסתטיקה. אלמנטים כאלה שולבו בשולחנות הקטנים וביחידות האחסון שעיצבו בסוף שנות ה-40 ותחילת העשור שאחריו, כמו יחידות האחסון מסדרת ESU, שולחן הקפה Surfer והשולחן הקטן LTR.
הכיסאות הקלאסיים הללו של צמד המעצבים המפורסם, שכונה "הביטלס של העיצוב", כובשים גם את הבתים הישראלים. ב"יום הרווקים" של 2015 נרכשו מעל 750 מערכות של הכיסאות הללו, כשאחד הספקים הציע אותם למכירה במחיר טוב..
הנה כיסא הפלסטיק המקורי מדגם DSW המפורסם:
https://youtu.be/t8YpnC6zBEs
הרכבה:
http://youtu.be/Kj7P5iPq07U
גם כאן:
http://youtu.be/VWlQacQPDaI
והנה חיקויים שנראים לא פחות טוב:
http://youtu.be/b5_5RFYz8Qg
הנה קרוביהם המעוצבים לא פחות של ה-DSW:
http://youtu.be/aP201HQtFE0
הנה כיסאות האייפל:
http://youtu.be/ruvXDy1cTvQ
הכיסא DSW הוא כיסא שאמנם תוכנן בשנות ה-40 על ידי צמד המעצבים המפורסם צ'ארלס וריי איימס, אך הוא שרד 70 שנים של עיצוב ונחשב גם יום ללהיט עיצובי היסטרי. העיצוב האיקוני של הכיסא הזה נשאר רלוונטי וגם כיום הכיסאות הללו הם מהמבוקשים שעיצוב פנים ברחבי העולם.
הכיסאות הללו שנקראו Dining Side Wooden, בקיצור DSW, עוצבו על ידי שני המעצבים בשנת 1948. בתחילה הם נבנו עם מושבי עץ, אבל כיום ניתן למצוא אותם עם מושבי פלסטיק, פיברגלאס ועוד.
רגלי העץ, לעומת זאת, שרדו עד היום במרבית הכיסאות הללו והעותקים המתחרים. בדגמים מסוימים הם הוחלפו בבסיס מניקל. רגלי עץ של כסא ה-DSW חוברו באמצעות קושרות מתכת, שבאותה תקופה מאד אהבו בני הזוג אימס לשלב ברהיטים שעיצבו. הם ראו בשילוב הזה פתרון מצוין לחוזק משולב באסתטיקה. אלמנטים כאלה שולבו בשולחנות הקטנים וביחידות האחסון שעיצבו בסוף שנות ה-40 ותחילת העשור שאחריו, כמו יחידות האחסון מסדרת ESU, שולחן הקפה Surfer והשולחן הקטן LTR.
הכיסאות הקלאסיים הללו של צמד המעצבים המפורסם, שכונה "הביטלס של העיצוב", כובשים גם את הבתים הישראלים. ב"יום הרווקים" של 2015 נרכשו מעל 750 מערכות של הכיסאות הללו, כשאחד הספקים הציע אותם למכירה במחיר טוב..
הנה כיסא הפלסטיק המקורי מדגם DSW המפורסם:
https://youtu.be/t8YpnC6zBEs
הרכבה:
http://youtu.be/Kj7P5iPq07U
גם כאן:
http://youtu.be/VWlQacQPDaI
והנה חיקויים שנראים לא פחות טוב:
http://youtu.be/b5_5RFYz8Qg
הנה קרוביהם המעוצבים לא פחות של ה-DSW:
http://youtu.be/aP201HQtFE0
הנה כיסאות האייפל:
http://youtu.be/ruvXDy1cTvQ
במה האולר השוויצרי כל כך טוב?
האולר השווייצרי (Swiss Army Knife) המפורסם, זה שנכללים בו שלל סכינים רבי-שימושים לצרכים מגוונים, הפך כבר מזמן לשם דבר בעולם.
אם באולר רגיל יש בדרך כלל סכין או שניים, הרי שהאולר השוויצרי מיוצר בעשרות דגמים וגדלים שונים. יש בו מאולר קטן שמצויד בלהב סכין מתקפל יחיד ועד "הענק", דגם ענקי שבו כמעט 90 כלים שונים.
חוץ מהסכינים הוא כולל גם הרכבים שונים של כלי עבודה וציוד שימושי, מלהבים, מספריים, מברגים, מסוריות, פותחנים וקיסם שיניים ועד לציוד לתיקון אופניים, פנס, מפתחות פריצה ושלל של המצאות שימושיות בדרכים.
האולר שנולד במאה ה-19, הפך כבר אז לשם דבר. הוא מיוצר מאז בשווייץ, על ידי שני יצרנים, ויקטורינוקס וונגר. ייצור בשווייץ לבדו מעיד בדרך כלל על איכות ייצור מעולה, אבל בנוסף לכך האולר השוויצרי יוצר ומיוצר עד היום בהזמנת צבא שווייץ ועל פי דרישותיו.
אבל הדברים הטובים עליו התפרסמו די מהר, זכו להערכה והאולר השווייצרי החל להיות מופץ בעולם כולו. השימושיות והפופולאריות שלו, בקרב צבאות, מטיילים ומחנאים, הפכו אותו למוצר שנמכר בכל מקום וזוכה לשלל חיקויים, כשעדיין - האולרים השווייצריים נחשבים לטובים בתבל.
עשרות הדגמים של האולר השווייצרי הידוע ועוד עשרות רבות שיוצרו במהלך השנים - כולם מהווים בסיס להמוני אספנים מהעולם, שמחליפים ביניהם דגמים, קונים ומוכרים אולרים והפכו את העיסוק באולרים הללו גם לתחביב, אך גם למקור הכנסה כספית.
הנה האולר השוויצרי וכל מה שהוא מציע:
http://youtu.be/wqFSUIsS56M
דגם "האולר השוויצרי הענק" שמכיל 87 כלים שונים:
http://youtu.be/s5BeoWUYDmw
ולא רק בשווייץ - גם אצלנו בארץ יש את מי שמייצרים אולרים (עברית):
https://youtu.be/z3vhIZb0tXA
האולר השווייצרי (Swiss Army Knife) המפורסם, זה שנכללים בו שלל סכינים רבי-שימושים לצרכים מגוונים, הפך כבר מזמן לשם דבר בעולם.
אם באולר רגיל יש בדרך כלל סכין או שניים, הרי שהאולר השוויצרי מיוצר בעשרות דגמים וגדלים שונים. יש בו מאולר קטן שמצויד בלהב סכין מתקפל יחיד ועד "הענק", דגם ענקי שבו כמעט 90 כלים שונים.
חוץ מהסכינים הוא כולל גם הרכבים שונים של כלי עבודה וציוד שימושי, מלהבים, מספריים, מברגים, מסוריות, פותחנים וקיסם שיניים ועד לציוד לתיקון אופניים, פנס, מפתחות פריצה ושלל של המצאות שימושיות בדרכים.
האולר שנולד במאה ה-19, הפך כבר אז לשם דבר. הוא מיוצר מאז בשווייץ, על ידי שני יצרנים, ויקטורינוקס וונגר. ייצור בשווייץ לבדו מעיד בדרך כלל על איכות ייצור מעולה, אבל בנוסף לכך האולר השוויצרי יוצר ומיוצר עד היום בהזמנת צבא שווייץ ועל פי דרישותיו.
אבל הדברים הטובים עליו התפרסמו די מהר, זכו להערכה והאולר השווייצרי החל להיות מופץ בעולם כולו. השימושיות והפופולאריות שלו, בקרב צבאות, מטיילים ומחנאים, הפכו אותו למוצר שנמכר בכל מקום וזוכה לשלל חיקויים, כשעדיין - האולרים השווייצריים נחשבים לטובים בתבל.
עשרות הדגמים של האולר השווייצרי הידוע ועוד עשרות רבות שיוצרו במהלך השנים - כולם מהווים בסיס להמוני אספנים מהעולם, שמחליפים ביניהם דגמים, קונים ומוכרים אולרים והפכו את העיסוק באולרים הללו גם לתחביב, אך גם למקור הכנסה כספית.
הנה האולר השוויצרי וכל מה שהוא מציע:
http://youtu.be/wqFSUIsS56M
דגם "האולר השוויצרי הענק" שמכיל 87 כלים שונים:
http://youtu.be/s5BeoWUYDmw
ולא רק בשווייץ - גם אצלנו בארץ יש את מי שמייצרים אולרים (עברית):
https://youtu.be/z3vhIZb0tXA
מה מיוחד במנורת ארקו?
ב-1962 עוצבה מנורת הארקו (Arco) באיטליה, על ידי המעצב הדגול אקילה קסטיליוני ואחיו. המנורה הקלאסית-מודרנית הזו, על אהיל המתכת הכדורי שלה, הקימור האופייני וגוש השיש שממנו היא יוצאת, כל אלה הופכים אותה לאחד האייקונים הפופולאריים בבתי יוקרה.
ארקו קיבלה את ההשראה ממנורות רחוב. יש לה צורת פרח, עם גבעול ארוך ומכופף. המעצב שילב בה יתרונות של שני סוגים של מנורות - של מנורה עומדת ושל מנורה תלויה.
אקילה קסטיליוני היה אחד מגדולי המעצבים במאה ה-20 ומי שהשפיע רבות על החשיבה העיצובית בדורות שאחריו. הוא היה מהבולטים ואולי הרוח החיה של העיצוב האיטלקי, שפרח לאחר מלחמת העולם השנייה. גישתו הייתה שהתפקוד קודם לעיצוב ולסגנון הוכחה במנורות ארקו היטב, כיוון שפתר את בעיית התאורה העילית שאינה באה מהתקרה - הקשת העצומה של מנורות הארקו מאפשרת למשתמשים לקבל אור ישיר מלמעלה מבלי להזדקק לקיבוע בתקרה.
משנת 1962 ועד היום הזה נחשבת מנורת ארקו למנורה מוצלחת ועמידה בפגעי הזמן, חילופי האופנות ועולם העיצוב החדש.
המנורה נקראת על שום צורת הקשת שלה, שכן פירוש המילה "ארקו" באיטלקית הוא קשת.
הנה מנורת ארקו של קסטיליוני:
https://youtu.be/sdLAIsHbcoM
כך מרכיבים אותה:
https://youtu.be/LnXB1IOmero
ובגלל שהמנורה הזו כל כך יקרה, קמו לה המון חקיינים, כמו זו:
http://youtu.be/dGUC-yp4heY?t=7s
ב-1962 עוצבה מנורת הארקו (Arco) באיטליה, על ידי המעצב הדגול אקילה קסטיליוני ואחיו. המנורה הקלאסית-מודרנית הזו, על אהיל המתכת הכדורי שלה, הקימור האופייני וגוש השיש שממנו היא יוצאת, כל אלה הופכים אותה לאחד האייקונים הפופולאריים בבתי יוקרה.
ארקו קיבלה את ההשראה ממנורות רחוב. יש לה צורת פרח, עם גבעול ארוך ומכופף. המעצב שילב בה יתרונות של שני סוגים של מנורות - של מנורה עומדת ושל מנורה תלויה.
אקילה קסטיליוני היה אחד מגדולי המעצבים במאה ה-20 ומי שהשפיע רבות על החשיבה העיצובית בדורות שאחריו. הוא היה מהבולטים ואולי הרוח החיה של העיצוב האיטלקי, שפרח לאחר מלחמת העולם השנייה. גישתו הייתה שהתפקוד קודם לעיצוב ולסגנון הוכחה במנורות ארקו היטב, כיוון שפתר את בעיית התאורה העילית שאינה באה מהתקרה - הקשת העצומה של מנורות הארקו מאפשרת למשתמשים לקבל אור ישיר מלמעלה מבלי להזדקק לקיבוע בתקרה.
משנת 1962 ועד היום הזה נחשבת מנורת ארקו למנורה מוצלחת ועמידה בפגעי הזמן, חילופי האופנות ועולם העיצוב החדש.
המנורה נקראת על שום צורת הקשת שלה, שכן פירוש המילה "ארקו" באיטלקית הוא קשת.
הנה מנורת ארקו של קסטיליוני:
https://youtu.be/sdLAIsHbcoM
כך מרכיבים אותה:
https://youtu.be/LnXB1IOmero
ובגלל שהמנורה הזו כל כך יקרה, קמו לה המון חקיינים, כמו זו:
http://youtu.be/dGUC-yp4heY?t=7s
מה הייתה מכונית "הבועה"?
חברת מסרשמיט הגרמנית ייצרה את מטוסי הקרב הגרמניים במלחמת העולם השנייה. הנאצים טיפחו את החברה והיא הייתה יקירת היטלר ובכירי הנאצים. אבל עם התבוסה במלחמת העולם השנייה, לא הותר לחברה להמשיך ולייצר מטוסים.
מסרשמיט החליטה לעבור למוצרים אזרחיים, מהסוג שנדרש באותה תקופה בגרמניה המובסת והענייה. והיא אכן התאימה את עצמה והחלה לייצר מכונית תלת-גלגלית שנראתה כמו "בועה". שני דגמי הבועה של החברה היו מסרשמיט KR175 ומסרשמיט KR200. העיצוב של מכוניות הבועה נראה ממש כמו המטוסים של החברה וללא ספק הייתה כאן קריצה של המתכננים לכלי הטיס שהם כה אהבו וידעו לייצר.
הפשטות הטכנית של מכונית הבועה, מחירה הזול ודרישותיה הזעירות התאימו מאד לחברה של אחרי מלחמה. מהדגם הראשון יוצרו כ-15 אלף מכוניות. עד היום הן עדיין מבוקשות מאד בקרב האספנים.
מכונית הבועה הזעירה בממדיה הייתה בעלת מנוע פשוט וחסכוני. היה בה מקום לנהג ולנוסע יחיד שישב מאחוריו. היא הונעה בהנעה אחורית, כלומר הגלגל האחורי היה היחיד שחובר למנוע, בעוד שני הקדמיים רק שמרו על יציבותה.
הנה מכונית הבועה הראשונה שלהם - מסרשמיט KR175:
https://youtu.be/GWt64040fII
הפנים שלה והסבר מ-1954 על יתרונות הרכב הזעיר והחסכוני הזה:
https://youtu.be/iphWsbxATuA
מכונית המסרשמיט שעוצבה כמו תא טייס:
https://youtu.be/bZYvQAzMECM
הנה בעלים גאה של הקטנה הגרמנית מניע ונוסע בה עד היום:
https://youtu.be/SNrLkzD6MHI
והנה הממשיכה - מסרשמיט KR200 שכונתה "הבועה":
https://youtu.be/COHo_yWLAbQ?t=13s
חברת מסרשמיט הגרמנית ייצרה את מטוסי הקרב הגרמניים במלחמת העולם השנייה. הנאצים טיפחו את החברה והיא הייתה יקירת היטלר ובכירי הנאצים. אבל עם התבוסה במלחמת העולם השנייה, לא הותר לחברה להמשיך ולייצר מטוסים.
מסרשמיט החליטה לעבור למוצרים אזרחיים, מהסוג שנדרש באותה תקופה בגרמניה המובסת והענייה. והיא אכן התאימה את עצמה והחלה לייצר מכונית תלת-גלגלית שנראתה כמו "בועה". שני דגמי הבועה של החברה היו מסרשמיט KR175 ומסרשמיט KR200. העיצוב של מכוניות הבועה נראה ממש כמו המטוסים של החברה וללא ספק הייתה כאן קריצה של המתכננים לכלי הטיס שהם כה אהבו וידעו לייצר.
הפשטות הטכנית של מכונית הבועה, מחירה הזול ודרישותיה הזעירות התאימו מאד לחברה של אחרי מלחמה. מהדגם הראשון יוצרו כ-15 אלף מכוניות. עד היום הן עדיין מבוקשות מאד בקרב האספנים.
מכונית הבועה הזעירה בממדיה הייתה בעלת מנוע פשוט וחסכוני. היה בה מקום לנהג ולנוסע יחיד שישב מאחוריו. היא הונעה בהנעה אחורית, כלומר הגלגל האחורי היה היחיד שחובר למנוע, בעוד שני הקדמיים רק שמרו על יציבותה.
הנה מכונית הבועה הראשונה שלהם - מסרשמיט KR175:
https://youtu.be/GWt64040fII
הפנים שלה והסבר מ-1954 על יתרונות הרכב הזעיר והחסכוני הזה:
https://youtu.be/iphWsbxATuA
מכונית המסרשמיט שעוצבה כמו תא טייס:
https://youtu.be/bZYvQAzMECM
הנה בעלים גאה של הקטנה הגרמנית מניע ונוסע בה עד היום:
https://youtu.be/SNrLkzD6MHI
והנה הממשיכה - מסרשמיט KR200 שכונתה "הבועה":
https://youtu.be/COHo_yWLAbQ?t=13s
מהי המצלמה האוטומטית?
בשנת 1959 נולדה המצלמה שתהפוך את כולנו לצלמים. זה קרה כשחברת אגפא הוציאה את המצלמה האוטומטית המלאה הראשונה שלה. במצלמה הזו לא נדרש הצלם לעשות דבר כדי לצלם תמונה אלא לכוון וללחוץ.
עם הזמן הטכנולוגיה התפתחה והמצלמה האישית לצלמים החובבים הלכה ונעשתה קטנה וקלה. אבל המצלמה האוטומטית הייתה עוד שלב באבולוציה של הצילום, שבו הצלם אפילו לא נדרש ליכולת צילום. כל מיני פרטים כמו פוקוס, צמצם או כמות אור, לא היו הכרחיים יותר במצלמה הזו. היא הוציאה תמונות בינוניות ולא מקצועיות, אבל צבעוניות ונחמדות לאלבום הפרטי של המשפחה.
וזו לא הייתה רק האוטומציה שהפכה אותה למבוקשת כל כך. המצלמה האוטומטית הייתה קלה ונוחה, אפשרה להחליף את הפילם במהירות (הפילם הפך מהר מאד לקלטת קטנה ונוחה), לחלקן היה פלאש, מבזק מובנה במצלמה שנשלף בקלות. רוצים צילום במסיבה או בחשיכה? - לוחצים על הכפתור, הפלאש יוצא ומצלמים. גם אם התמונות היו בינוניות, הן הספיקו כדי להנציח רגעים שמחים ומאושרים..
המצלמה האוטומטית הייתה מצלמה פשוטה שאפשרה לצלם בקלות ובכל מקום. אבל היא הייתה עדיין מרובעת ויקרה יחסית. בשנות ה-70 יצאה מצלמת האינסטמטיק של קודאק. אלו היו מצלמות פוקט שטוחות, קלות וזולות להפליא. את הפילם החליפה בהן קלטת קלה ומהירה להחלפה, שבתוכה הפילם היה כבר מכוון להפעלה. האינסטמטיק הפכו במהירות ללהיט ענק ושוק המצלמות האוטומטיות הצליח מאד, כשחברות רבות החלו לייצר מצלמות כאלה.
המצלמות האוטומטיות שלטו שנים רבות והיו מתנה מבוקשת לצעירים ומתבגרים, שלא התיימרו להיות חובבי צילום. בעידן המצלמות הדיגיטליות, הן גם הפכו דיגיטליות ועד היום הן ממשיכות להימכר בכמויות עצומות בעולם כולו.
הנה המצלמה האוטומטית של אגפא:
https://youtu.be/pWbU9TwCDY8
אוסף של מצלמות פוקט אוטומטיות ישנות:
https://youtu.be/JnEBeVHE2LQ
הפוקט אינסטמטיק של קודאק עם הפלאש לתאורה:
https://youtu.be/Uhg0UpFziQU
המצלמה האוטומטית של שנות ה-80:
https://youtu.be/buLCsVizF3I
מבט בוחן במצלמת כיס של קודאק:
https://youtu.be/1mG7TBqzjrw
והיו גם אוטומטיות שהדפיסו מיד את הצילום:
https://youtu.be/XTiop4eFck0
בשנת 1959 נולדה המצלמה שתהפוך את כולנו לצלמים. זה קרה כשחברת אגפא הוציאה את המצלמה האוטומטית המלאה הראשונה שלה. במצלמה הזו לא נדרש הצלם לעשות דבר כדי לצלם תמונה אלא לכוון וללחוץ.
עם הזמן הטכנולוגיה התפתחה והמצלמה האישית לצלמים החובבים הלכה ונעשתה קטנה וקלה. אבל המצלמה האוטומטית הייתה עוד שלב באבולוציה של הצילום, שבו הצלם אפילו לא נדרש ליכולת צילום. כל מיני פרטים כמו פוקוס, צמצם או כמות אור, לא היו הכרחיים יותר במצלמה הזו. היא הוציאה תמונות בינוניות ולא מקצועיות, אבל צבעוניות ונחמדות לאלבום הפרטי של המשפחה.
וזו לא הייתה רק האוטומציה שהפכה אותה למבוקשת כל כך. המצלמה האוטומטית הייתה קלה ונוחה, אפשרה להחליף את הפילם במהירות (הפילם הפך מהר מאד לקלטת קטנה ונוחה), לחלקן היה פלאש, מבזק מובנה במצלמה שנשלף בקלות. רוצים צילום במסיבה או בחשיכה? - לוחצים על הכפתור, הפלאש יוצא ומצלמים. גם אם התמונות היו בינוניות, הן הספיקו כדי להנציח רגעים שמחים ומאושרים..
המצלמה האוטומטית הייתה מצלמה פשוטה שאפשרה לצלם בקלות ובכל מקום. אבל היא הייתה עדיין מרובעת ויקרה יחסית. בשנות ה-70 יצאה מצלמת האינסטמטיק של קודאק. אלו היו מצלמות פוקט שטוחות, קלות וזולות להפליא. את הפילם החליפה בהן קלטת קלה ומהירה להחלפה, שבתוכה הפילם היה כבר מכוון להפעלה. האינסטמטיק הפכו במהירות ללהיט ענק ושוק המצלמות האוטומטיות הצליח מאד, כשחברות רבות החלו לייצר מצלמות כאלה.
המצלמות האוטומטיות שלטו שנים רבות והיו מתנה מבוקשת לצעירים ומתבגרים, שלא התיימרו להיות חובבי צילום. בעידן המצלמות הדיגיטליות, הן גם הפכו דיגיטליות ועד היום הן ממשיכות להימכר בכמויות עצומות בעולם כולו.
הנה המצלמה האוטומטית של אגפא:
https://youtu.be/pWbU9TwCDY8
אוסף של מצלמות פוקט אוטומטיות ישנות:
https://youtu.be/JnEBeVHE2LQ
הפוקט אינסטמטיק של קודאק עם הפלאש לתאורה:
https://youtu.be/Uhg0UpFziQU
המצלמה האוטומטית של שנות ה-80:
https://youtu.be/buLCsVizF3I
מבט בוחן במצלמת כיס של קודאק:
https://youtu.be/1mG7TBqzjrw
והיו גם אוטומטיות שהדפיסו מיד את הצילום:
https://youtu.be/XTiop4eFck0
