» «
המבורגר
איפה נולד ההמבורגר?



מספרים שהמונגולים הטטרים, בהנהגתו של ג'ינגיס חאן, נהגו לרכך את הבשר שלהם מתחת לאוכפים של הסוסים שעליהם דהרו. לא ברור היכן נוצר הקשר להמבורג אבל משערים שכשאותם טטרים כבשו את מוסקבה, החלו טבחים בעיר להכין את הקציצה בנוסח דומה לטטרים. משם נדד עם הזמן המנהג לרכך את הבשר גם לגרמניה.

בעיר הגרמנית המבורג נולד לראשונה ההמבורגר ולכן הוא גם נקרא על שמה. הוא היה קציצה אהודה בעיר ולהיט גדול. כשעברו לאמריקה, לקחו מהגרים גרמנים את סגנון הכנת "סטייק המבורג" ובניו יורק הוא קיבל לראשונה את השם "המבורגר".

ואכן, בתחילת המאה ה-19, החלה המסעדה הראשונה בניו-יורק, "דלמוניקוס", להכין המבורגרים על בסיס קבוע וההמבורגר הוכנס לראשונה לתפריט של מסעדות אמריקניות. רק כמאה שנים מאוחר יותר תתווסף אליו הלחמנייה ובהדרגה הוא יהפוך למאכל שמסמל את אמריקה בעולם ונפוץ בכל פינה בעולם הגדול.


הנה סרטון על המקורות ההיסטוריים של ההמבורגר:

http://youtu.be/GL3YbPUoEEM


כמה דברים שלא ידעתם על ההמבורגר:

https://youtu.be/zFeeHSZIqSU


כך מכינים בבית המבורגר מצוין:

https://youtu.be/kvI27MVtKi0
פנקייק
מהו הפנקייק?



פנקייק (Pancake), בעברית "חֲבִיתִית", הוא מאכל שמכינים במחבת, סוג של עוגה שמכינים מבלילה מטוגנת, המערבת קמח עם חלב, ביצים, סוכר ואבקת אפייה. הבלילה מטוגנת בשמן או בחמאה.

הפנקייק נולד כבר בעת העתיקה, אבל רק באנגליה של המאה ה-15 מצאו לנכון להעלותו בבפעם הראשונה על הכתב ולשמר את המתכון העתיק לחביתית הזו.

כיום, החביתיות נפוצות במדינות שונות, מגרמניה, הולנד, פולין והונגריה ועד ארצות הברית ורוסיה. גם במצרים של ימינו אוהבים אותו ויתכן שהוא הגיע עם חיילי נפוליאון, שהביאו אל מצרים את ה"קרפ", הפנקייק הצרפתי.

בכלל, שמו של הפנקייק משתנה ממדינה למדינה. בגרמניה הוא נקרא פְּפָאנקוכן, בהולנד - פּאנֶקוּק, בהונגריה פלצ'ינטה ובפולין מכנים אותו נַלֵשְׁנִיקִי. יש עוד שמות אבל זה לא מוסיף כלום לערך הזה...

מקור השם פנקייק הוא בחיבור של שתי מילים "פאן", שפירושה "מחבת" ו"קייק", שהיא עוגה. פנקייק הוא אם כן, "עוגת מחבת".


הנה הפנקייק המעוצב - פנקייק ארט:

https://youtu.be/r_G0177KXA0


רוצים לבבות שעשויים מפנקייק?

https://youtu.be/Dzeqn6_Ceos


שיר הפנקייק ברחוב סומסטם:

https://youtu.be/XDSDaFhOuo4


כך מכינים אותו:

https://youtu.be/wiWB46xiIwU
שטן מטוגן
מהו השטן המטוגן?



יש לו טעם בסיסי של סופגניה, אבל בהונג קונג נתנו לו שם מעורר דמיון - קבלו את "השטן המטוגן" (The fried devil או Youtiao), מעין סופגניה מלוחה שהיא מאפה הבוקר המועדף על הסינים של הונג קונג.

הטיגון של המקלות הללו מכונה באנגלית "Fried Chinese Breadstick". הסינים נוהגים לאכול אותו בבוקר, עם מרק, כוס משקה סויה או חלב.

הסופגניות הסיניות הללו הן סוג של מקלות לחם ארוכים. הלחם הזה מטוגן ומעט מלוח, מורכב משני חלקים שנוהגים להפרידם בקריעה לאורך. הסינים מייחסים לקריעה הזו תפקיד סמלי. הם מספרים שהיא מייצגת את מפלת שושלת סונג העתיקה. לפי המסורת הסינית מייצגים זוג ה"מקלות" של המאכל הזה את הסיני קין הוי (Qin Hui) ואת רעייתו, זוג שנוא שחי לפני 800 שנה ושהסינים רואים בהם את מי שבגדו והסגירו את יו פיי (Yue Fei), הגיבור הלאומי הסיני.


הנה סיפורו של מאכל השטן המטוגן בעברית:

https://youtu.be/DnDYhrixpSI?t=11m23s&end=16m01s


הסבר באנגלית:

https://youtu.be/kYu4JZsU7qk


כך מכינים אותו בדוכנים שברחוב:

https://youtu.be/WJJvzVcWbTk


והנה השיא העולמי בשטן המטוגן הגדול בעולם:

https://youtu.be/lBvt9RzwO38


והנה הכנת השטן המטוגן בבית:

https://youtu.be/9pEbJfTetwU
קוויאר
מהו הקוויאר בעצם?



קוויאר (Caviar) הוא מאכל יקר ונחשק בעולם כולו וברוסיה במיוחד. הוא נחשב המעדן בה' הידיעה של האלפיון העליון או חוג הסילון העולמי. במיוחד אוהבים עשירי העולם את הקוויאר השחור, שלא פעם כונה גם "הזהב השחור".

המדהים הוא שברוסיה של ימי הביניים היה קוויאר מאכל איכרים עממי. רק מאוחר יותר הוא הפך למעדן מלכים ושועי עולם. כששייקספיר כתב עליו במאה ה-17 הוא כבר היה מאכל עשירים ומעדן שהוא בגדר מותרות.

הקוויאר עשוי ביצי דגים שמופקות מנקבות דגי משפחת החדקן (Sturgeon), במיוחד משלושה מהם - בלוגה, שהקוויאר שלו הוא היקר ביותר, וגם מנקבות דגי אסטרה וסוורוגה.

את הקוויאר קוצרים הדייגים מנקבת החדקן, לאחר שהם לוכדים וממיתים אותה. מה שמעניין הוא שהדייגים חייבים לדאוג שהיא תמות בשלווה. הסיבה? - אם היא תחוש מאוימת, נקבת החדקן תפריש כימיקל חמוץ שיהרוס את טעמן של ביצי הקוויאר.

ואגב, זה עובד גם לפי הגיל. ככל שנקבת הדג שממנה נלקחים הביצים היא מבוגרת יותר, הולך טעם הקוויאר ומשתבח. אך מצב דגי החדקן, שהולכים ונכחדים בקצב מהיר, גורם לכך שמשנה לשנה מרקיע מחירם שחקים.

את הקוויאר נוהגים להגיש על פנקייקס זעירים ועשויי קמח כוסמת שנקראים בליני. בעלי הממון אוכלים אותו ללא תוספות, בכפית עשויה צדף, מכיוון שכפית מתכת פוגמת גם היא בטעם העדין של הקוויאר.

מקור השם קוויאר הוא במילה הפרסית "קאג - אוור", שפירושה "מייצר ביצי הדגים".


הנה תולדות הקוויאר והכל עליו:

https://youtu.be/5_O5bT3hfkQ


עוד על ההיסטוריה של הקוויאר:

https://youtu.be/qj75FbpcvUA


הסבר מקיף על הקוויאר:

https://youtu.be/DpbyQ4RWeuk

אוכל בעולם

בשר ושלוש
מהי מנת ה"בשר ושלוש" של אמריקה?



מסעדות "בשר ושלוש" (Meat and Three) הוא סוג של מסעדות אמריקאיות, שמגישות מנות הנקראות כך. אלו מסעדות עממיות, גם בטעם המקומי וגם במחיר העממי, שזוכות להצלחה רבה אצל האמריקאים מהמקומות הקטנים. מקורן של מסעדות ה"בשר ושלוש" הוא ככל הנראה בעיר נאשוויל, בירת מדינת טנסי.

מנות הבשר והשלוש הללו נקראות כך מכיוון שהן מכילות תמיד מנת בשר ו-3 תוספות. הן מוגשות על צלחת גדולה אחת, שהסועד מקבל אל השולחן, ללא תוספות אחרות. מנות אלה נפוצות בעיקר במסעדות הדיינר העממיות של דרום ארצות הברית, מסעדות הדרכים האמריקאיות שאין אמריקאי שלא אכל בהן.

את הבשר למנות הללו ניתן לבחור מתוך מבחר גדול, שיכול להגיע לעשרות סוגי בשרים שונים. את שלושת התוספות שבאות עימו ניתן לבחור מתוך כ-10 סוגים של תוספות. ביניהן יהיו כמעט תמיד תפוחי אדמה, ירקות, מקרוני, גבינה, תירס, שעועית וספגטי.


הנה מסעדה אופיינית עם מנות ה"בשר ושלוש":

https://youtu.be/20dEgta53fc


דיינר עם מנות "הבשר והשלוש":

https://youtu.be/ZNwyyWrPbe4
בגט
איך המציאו הצרפתים את הבאגט?



הבאגט (Baguette), או בגט, אותו לחם צרפתי ארוך וצר, הוא המצאה גאונית, של לחם טעים ופשוט להכנה, שהצרפתים תרמו לעולם. הוא היה קיים כבר לפני הרבה שנים, אבל הנסיבות שבהן הפך לסמל צרפתי לאומי הן מעניינות מאד.

ההיסטוריה יודעת לספר שהבגט נולד בגלל חוק שנחקק בשנת 1920, חוק שנועד להגן על האופים. על פי החוק החדש אסור היה לאופים לעבוד לפני השעה ארבע לפנות בוקר. האופים, חלקם מרוצים מהשינה הטובה שהבטיח להם החוק וחלקם נבוכים וחיפשו דרך להמשיך ולהתפרנס מאפיית לחם לארוחת הבוקר של הצרפתים, חיפשו פתרון שיאפשר להם לאפות לחם שאינו דורש שעות רבות של התפחה, כמו שהלחם הצרפתי העגול והשמנמן חייב. כך הם החלו לאפות בכל בוקר רק את הבגט, לחם רזה וארוך, שאינו זקוק לתפיחה ארוכה ונאפה במהירות. כך היה הבגט מוכן לקנייה בשעות הבוקר המוקדמות, על אף שהוא נאפה זמן קצר לפני כן. לחם שימושי ונוח לאפייה מהירה.

מאז השתנה החוק הדרקוני הזה וגם הטכנולוגיה להתפחה הלכה והשתכללה. אבל הבאגט נשאר והיה ללחם שהצרפתים הכי אוהבים. מסתבר שהאפייה בחום ואדים והקרום המתפצח שלו, הפכו את הבאגט לתענוג פופולארי להפליא, בתחילה בצרפת ועם הזמן בכל אירופה. מצרפת הלך הבאגט והתפזר בעולם כולו והיה ללהיט אפילו כאן בישראל.

מקור השם "באגט" הוא מהמילה האיטלקית bacchetta או baccheto, שפירושן "מקל".


הנה הבאגט הארוך בעולם, שנאפה דווקא באיטליה, 135 מטרים אורכו:

https://youtu.be/VYGELBoDEH4


הנה תחרות על הבאגט הטוב בפאריס:

https://youtu.be/r5MFDRvW9z8


כך אופים באגט:

https://youtu.be/hs1AS76l8Do


הנה מתכון וידאו להכנה ביתית של באגט:

http://youtu.be/LRU_scNAb54
סושי
מה הפך את הסושי לכל כך אהוב בעולם?



סושי הוא המאכל היפאני הפופולרי ביותר בעולם. השפים היפאניים והטבחים מכינים סושי מצוין כבר מאות שנים, אך בעשרים השנים האחרונות המאכל הזה שטף את העולם המערבי. יש כמה סיבות לפופולאריות של הסושי וביניהן היותו אוכל בריא ולא שומני, משביע, קל יחסית להכנה, היותו מזון קל ולא מכביד על הגוף, הגשתו יפה מאד, הוא נמכר במחיר סביר ועוד.

הסושי הצליח כיוון שהוא המאכל המתאים ביותר לכל מה שאופנתי ונכון בעולם המערבי המודרני. הוא מינימליסטי משהו ויש לו גם את האקזוטיות של תרבות רחוקה ומרתקת, עם טעמים מיוחדים ולא מוכרים. גם האורז של הסושי, על אף שבבסיסו הוא מוצר מוכר לכולנו, הוא מיוחד. זהו אורז דביק, בלועזית "סטיקי רייס" שהוא אורז קצר ועגלגל. בזכות היותו דביק הוא שומר על צורתו ולא מתפרק אחרי הבישול, מה שמאפשר לסושי להיראות טוב גם באכילה במקלות אכילה סיניים - צ'ופסטיקס בלועזית.


הנה מדריך לילדים להכנת סושי:

http://youtu.be/jzUVyRKfadA?t=2m


הנה מדריך להכנת סושי מקצועי:

http://youtu.be/0p5bSi2Bjfo
פופקורן
מי המציא את הפופקורן?



חטיף הפּוֹפּקוֹרְן (Popcorn) שעשוי מגרגירי תירס שחוממו עד להתפקעותם, הומצא על ידי האינדיאנים של מרכז אמריקה ובני התרבות האצטקית.

בתחילה הוא שימש לייצור תכשיטים והאירופאים שהתיישבו באמריקה למדו מהם להכין פופקורן. רבים מהחוקרים סבורים שהאינדיאנים לא אכלו את הפופקורן בתחילה, אלא רק התקשטו בו ועשו בו שימוש פולחני.

אבל באירופה הפופקורן הפך ללהיט. במיוחד הפך הפופקורן לחטיף אהוד במהלך המאה ה-19 ורוכלים החלו למכור אותו ברחוב. בתחילת המאה ה-20 החלה מכירת הפופקורן באולמות הקולנוע ועם השנים הוא הפך לכמעט סמל לעולם הקולנוע.

פירוש המילה "פופקורן" הוא באנגלית "תירס מבוקע".


הנה ההיסטוריה של הפופקורן:

http://youtu.be/ZkQifysL9nw


כך הפופקורן הפך לחלק בלתי נפרד מהקולנוע:

http://youtu.be/Kgvu5mg5TLY


שניצל
מאיפה בא השניצל?



על אף שההונגרים טוענים שהם המציאו את השניצל, השניצל נולד כנראה בוינה, בירת אוסטריה. המקורות שלו באים מהאימפריה הביזנטית וגלגולים רבים הוא יעבור עד שיהפוך לשניצל הוינאי המפורסם בעולם כולו, השניצל הראשון בעולם.

מהמקור שהיה מבוסס על חזה עוף ונולד כאמור בתקופה הביזנטית, לקחו הערבים את המאכל והביאו אותו עם הכיבוש של ספרד על ידי המורים, ערבים מצפון אפריקה. הספרדים קראו לו "סטק א לה סיביליה". מהספרדים העתיקו האיטלקים ומשם עבר המתכון לוינה והתקבע ש"שניצל וינאי" בידי הטבח של גנרל בשם רדצקי.

היהודים שעלו מאוסטריה לארץ החזירו את השניצל לבשר עוף והשניצל הוא מהמאכלים האהובים בישראל.


הנה שניצל וינאי במסעדה:

https://youtu.be/EoRziBFImso


ואז השניצלים עלו לארץ:

https://youtu.be/-IDYzdKihUQ


סרטון של איש השניצל:

http://youtu.be/gCoifVykZ9w


והנה עוד אוכל רחוב וינאי - עם תרגום:

https://youtu.be/QlSXmFlxT_k?long=yes
איך מגדלים אורז?



גידול האורז הוא ענף חקלאי חשוב בעולם, שכן האורז הוא אחד מהמזונות הנפוצים והנצרכים בעולם. חקלאות האורז פרושה כמעט בכל מקום בתבל. היא מחייבת אמנם עבודה ומים רבים, אבל בכל מקום שיש את שני אלה ניתן לגדל אורז. מחצית מאוכלוסיית העולם מתבססת על האורז כמזון עיקרי על שולחנה.

לרוב מגדלים אורז בשדות שהוצפו במים. מים אלה מגיעים מהגשמים או מהנהר הסמוך, באמצעות תעלות שמיועדות לכך. שדות האורז המושקים לא מאבדים את הפוריות ומסוגלים להניב את אותו יבול למשך מאות ואלפי שנים. גובה המים נע מחצי מטר ועד לשני מטרים. המים מבודדים את הצמחים במדרגת האורז מהחום. המים בשדה האורז מייצרים סוג של אקווריום, עם מערכת סביבתית השומרת על איזון טבעי ובריא לצמחים. חלק מהחקלאים יודעים לספר שהמים גם מונעים צמיחה של עשבים שוטים.

כשהצמחים גדולים, מייבשים את השדה ונותנים לשמש לייבש אותם לגמרי. לאחר שיובשו צמחי האורז, הם נקטפים אותם ומועברים למפעל. שם חובטת בהם מכונה מיוחדת ומפרידה כך את גרגרי האורז מהצמחים היבשים. לאחר ניקוי ומיון של הגרגרים, אורזים את האורז המנופה והנקי בשקים והם מוכנים לשיווק.

בחקלאות האורז נושא מעניין הוא הדישון. נקווה שלא נקלקל לכם את הנאת האורז אם נספר שטובי החקלאים מכניסים לשדות האורז מלאי המים להקות דגים או ברווזים, שיחיו במים וידשנו בצואתם את השדה...

כשהאורז גדול, מייבשים את השדה ונותנים לשמש לייבש את הצמחים. לאחר שיובשו צמחי האורז, קוטפים אותם. במאלאית ובאינדונזית הם נקראים "פאדי", כלומר אורז שנקצר אבל עדיין לא נחבט וקולף מתוך המוץ.

לאחר מכן חובטים במוץ, כדי להפריד ממנו את גרגרי האורז. אז מנקים את הגרגרים, ממיינים מהם את גרגרי האורז המקולקלים והאורז הנקי מוכן לאריזה.


כך מגדלים אורז:

https://youtu.be/kxAEiHCErSA


הנה סרטון נוסף על תהליך גידול האורז:

http://youtu.be/dT6gjb48_N0


וכך קוצרים את האורז:

http://youtu.be/V2SSKAf0yBU
מאיפה בא הקטשופ?



הייתם מאמינים שהקטשופ כלל בתקופות שונות מרכיבים כמו דגים, חצילים, שעועית, תות שדה, אגוזים, פטריות, בירה ואפרסקים?

ועגבניות, אתם בטח שואלים? - ובכן, הן לא היו בקטשופ עד לפני מאה ומשהו שנים.

והייתם קונים את העובדה שבשלב מסוים הקטשופ נמכר בבתי המרקחת בתור תרופה מגד שיעול?

אבל בואו נתחיל מהתחלה - הסיפור המשונה של אחד הרטבים הפופולאריים בעולם מתחיל אי-שם באלף הראשון לספירה. לא ברור מתי הקטשופ הראשון נוצר. אחת הגרסאות מדברת על המאה ה-6 לספירה, אבל המון שנים הוא נותר רוטב אי-שם במאה ה-17 נוצר בסין תבשיל מעורבב שהכיל דג כבוש עם שלל תבלינים. הם קראו לרוטב הדגים שלו "קיסאפ", בסינית "רוטב חצילים".

מלחים בריטים שהפליגו במאה ה-18 למלזיה, ארץ בדרום-מזרח אסיה, לקחו עימם הביתה את רוטב הדגים הזה והודיעו בבריטניה שקוראים לו "קטשאפ", או כמו שאנו אומרים בעברית "קטשופ"...

במסמכים משנת 1740 מצוין כבר שרוטב הקטשופ הפך למרכיב מרכזי במטבח הבריטי. באופן כללי ניתן לומר שבמשך כ-100 שנה כינו באנגליה כל מיני רטבים שהגיעו מאסיה בשם "קטשופ". הם לא הוטרדו מהעובדה שכל אחד מהרטבים הללו כלל מרכיבים אחרים.

רק במאה ה-19 מישהו, בארצות הברית דווקא, החליט להוסיף לרוטב האסייתי ההוא רסק עגבניות. בספר הבישול האמריקאי "ספר בית הסוכר" מ-1801 כבר כללו את העגבניות במרכיבי רוטב הקטשופ. במטבח האמריקאי, חובב העגבניות המושבע, זה הלך ותפס. במהלך השנים החליפה העגבנייה רבים מהמרכיבים המקוריים והמזדמנים של רוטב הדגים ההוא, כולל הדגים עצמם...

בשנת 1837 קם המפעל הלאומי הראשון שייצר ושיווק קטשופ לכל אמריקה. 40 שנים אחר-כך החלה חברת היינץ לשווק את הקטשופ שייצרה והפכה ליצרן המזוהה ביותר עם הרוטב המתקתק ועתיר העגבניות, שלא נותר בו כמעט שום מרכיב מהרוטב הסיני ההוא, שהגיע ממלזיה...


הנה סיפור המצאת הקטשופ:

https://youtu.be/hSYsgCyjvDg


ההיסטוריה של הקטשופ והמרכיבים המוזרים שפעם היו בו:

https://youtu.be/hzH2_S4ZaQA
איפה נולד נזיד הצ'ילי קון קרנה?



הוא המאכל הלאומי של טקסס ומוצאו ממקסיקו. במערבונים ובצלחות של האקדוחנים הוא תפס מקום של כבוד, בכל פעם שהגיבור הגיע מהדרך הארוכה במדבר והתיישב לרגע לאכול מנה חמה של צ'ילי.

עד היום הצ'ילי קון קרנה (Chili con carne), בעברית "פלפלים עם בשר", הוא המאכל הלאומי של מדינת טקסס שבארצות הברית, המדינה המזוהה כל כך עם המערב הפרוע.

לצ'ילי קון קרנה יש גרסאות שונות ומשונות, בפינות שונות של העולם. אבל המתכון הבסיסי והכי מוכר שלו מציע נזיד חריף שעשוי מפלפלי צ'ילי חריפים, בשר, שום, בצל וכמון. נוהגים להכין אותו באופן מסורתי מבשר בקר קצוץ או טחון. יש המוסיפים לו עגבניות, שעועית ועוד מרכיבים מגוונים.

ההיסטוריונים סבורים שלמאכל המקורי אחראים הקונקיסטדורים, הכובשים הספרדים שכבשו את מקסיקו במאה ה-16. ככל הנראה כלל המתכון המקורי בשר שיובש, פלפלי צ'ילי מיובשים, חלב כבשים ומלח. הספרדים נהגו לכתוש את הכל ביחד ולייבש את העיסה בצורה של קוביות מיובשות, שאותן בישלו בסירים כשרצו להכין את הנזיד.

מקור השם הוא בספרדית, בה "צ'ילי" הוא פלפל הצ'ילי החריף ו"קרנה" זה בשר.


הנה סרטון על צ'ילי קון קרנה המקסיקני:

http://youtu.be/dT6gjb48_N0


וכך מכינים צ'ילי קון קרנה:

https://youtu.be/7zYa9l4B35E
איך מייצרים נודלס יבש?



איך לדעתם נוצר הנודלס המשווק באריזות לחימום מהיר? - ראשית מכינים את הבצק של הנודלס, שממנו יכינו את הנודלס עצמם. בצק הנודלס מועלה במסוע לעבר מכונה שמכינה ממנו את האטריות המעורבבות של הנודלס. האטריות הללו מתבשלות במתקנים מיוחדים ואז נחתכות לריבועים של נודלס יבש. לאחר מכן מיובש הנודלס המוכן בתנור, כדי שניתן יהיה לשמר אותו לזמן רב ומשם הוא מועבר למכונות האריזה. מהאריזה ייארז הנודלס המיובש בתוך ארגזים, שיישלחו לשיווק לחנויות.


הנה סרטון על הפקת הנודלס המהיר במפעל בסין:

http://youtu.be/ZdZXjuyzyZc


והנה מפעל גדול להכנת נודלס מהיר:

https://youtu.be/bzEj10hYVLA
כמה גבינות צרפתיות יש?



שארל דה גול, נשיא צרפת המיתולוגי, אמר פעם, ברגע של רתחה, שהוא לא מצליח להבין איך אפשר לשלוט על אומה שיש לה 246 גבינות... היום כבר יש קרוב בין 400 ל-500 כאלה והמגוון יותר מהוכפל, אבל ככה זה כשהחיך הצרפתי העדין מצליח לחוש את הבדלי הטעם הדקיקים שבין הפרות, הכבשים או העיזים של כל מחוז, את מגוון הטכניקות ודרכי היישון של כל חקלאי וחווה בארץ הגדולה הזו ובין אוסף המצאות מטורף באשר לאיך להפוך את הגבינה שלך למשהו שאיש עוד לא טעם...

הגבינות הצרפתיות (French Cheese) ידועות כבר שנים רבות בדרכי הטיפול המקוריות שמעניקים להם החקלאים היצירתיים. אם הם עוטפים אותן בפחם, שוזרים בכמהין, עשבי תיבול או פלפל חריף, או מקשים אותן ל-3 שנים, הופכים אותן לקרמיות, נוזלות ונימוחות, או מאפשרים לעובש הכחול ליצור בהן ורידים עדינים - הכל כשר וטעים לחיך כלשהו ברפובליקה הזו שכל כך אוהבת שהמטבח שלה מתפרע ומשתולל עם הדימיון.

זר לא יצליח לפענח את סוד הקסם של הגבינות בצרפת. יש ביניהן לא מעטות שהן ממש מוזרות, על אף טעמן הנפלא. אם זה העובש והצחנה של הקממבר, הברי והרוקפור המרקיבות, אם זו המרואל המסריחה להפליא, גבינת הטום דה סבואה עם הפרווה ועוד כמה מוזרויות שגובנו ונמכרות במחיר לא זול.

במסעדה צרפתית טובה תגיע לשולחן בשלב מסוים עגלת הגבינות החביבה, שעליה תהיה מונחת כמות נדיבה ומלאת הטעמים של גבינות איכות צרפתיות. כל הסועדים יוכלו, אם רק ירצו בכך, למצוא לעצמם את הגבינה המועדפת עליהם, מבין שלל הגבינות המרהיב והמגוון. ואכן, הצרפתים נוהגים לאכול את הגבינות שלהם קרוב לסוף הארוחה, רגע לפני הקינוח המתוק. הם אוכלים את הגבינה שלהם ומודים לאשמת צרפת, הטרואר האהובה שלהם.


הנה הגבינות הצרפתיות:

https://youtu.be/kmozCds4O3o


המגוון המטורף שבחנויות הגבינה הצרפתית:

https://youtu.be/jKB-lIx5jGk


כך מכינים גבינות עובש צרפתיות בעברית:

https://youtu.be/Ib989-8OX9o


וסרט תיעודי על עולם הגבינות בכלל והצרפתיות בפרט:

https://youtu.be/8G6yzLSByHQ?long=yes
איפה נולד הצ'יפס?
מהו המקור של הצ'יפס?
מי המציא את הצ'יפס?


את המצאת תפוחי האדמה המטוגנים, הצ'יפס, נהוג לייחס לצרפתים, אם כי גם בלגיה טוענת שהיא האחראית להמצאה של המזון הפופולארי ביותר בעולם המערבי.

הבלגים מספרים שהכפריים העניים נהגו להכין את הדגים המטוגנים שדגו מהנהרות והם מצאו עצמם בבעיה בכל חורף, כשהנהרות קפאו. בשנת 1680 מעידים הבלגים החליטו להחליף את הדגים בתפוחי אדמה שטוגנו, בכל פעם שהנהרות קפאו ולא ניתן היה לדוג את הדגים למאכל המטוגן שאהבו. מאז אוכלים בבלגיה את ה"פריץ", שנקראים על שם הראשון שהפך אותם למוצר הנמכר בדוכנים ברחוב.

מהצד השני של הגבול, בשנת 1755 כבר הופיעו בספרי בישול צרפתיים מתכונים של תפוחי אדמה מטוגנים. בארה"ב מוכר הייחוס של הצ'יפס לצרפת דווקא. זה החל בשל העובדה שבשנת 1802 הגישו טבחיו של נשיא ארצות הברית תומאס ג'פרסון לאורחים בבית הלבן מאכל שכונה "תפוחי אדמה מטוגנים בסגנון צרפתי". זה היה הצ'יפס בעצם. כך התקבע בארה"ב השם "טוגנים צרפתיים", או באנגלית "פרנץ' פרייז" (French Fries).


הנה הסרטון על מקורות הצ'יפס:

https://youtu.be/Ij7QjaUm1ZQ


עוד דיון על תולדות הצ'יפס:

http://youtu.be/dVvliuxok5U


כך מגדלים את תפוחי האדמה בשבילם:

https://youtu.be/lkJ0aJNzf1g


את הצ'יפס אפשר היום למצוא כמעט בכל מקום, כולל באמסטרדם, בה הוא ממש מככב - ראו עם תרגום:

https://youtu.be/PlXMMKKwU_8?long=yes
איך מגדלים אורז בטרסות בהרים?



גידול האורז בטרסות הוא אחת הצורות המרשימות והיפות של החקלאות בעולם. שיטת הטרסות מאפשרת לנצל היטב את מי הגשמים, כשאותם מים יורדים מטרסה לטרסה, במורד המדרגות החקלאיות ומאפשרים את גידול האורז בהרים התלולים.

כשמגדלים את האורז בטרסות, ניתן לראות בריכות מים שנוצרות על מרפסות קרקע, שיוצרים החקלאים על צלעות ההרים. הטרסות מוקמות בגבהים שונים ומגיעות לא פעם לגובה של 1000 מטרים ויותר. הברכות הללו מתמלאות במי הגשמים ובתוכן מגדלים את צמחי האורז. כשהצמחים גדולים מספיק, מייבשים את הבריכה, מה שמאפשר לייבש את הצמחים לגמרי. לאחר שיובשו צמחי האורז, קוטפים אותם. הם נאספים למקום שבו חובטים בהם ביד או במכונה, כדי להפריד מהם את גרגרי האורז. בשלב הבא מנקים את הגרגרים וממיינים אותם, כדי להוציא מהם את גרגרי האורז הפגומים. בשלב האחרון אורזים את האורז המנופה והנקי בשקים והם מועברים לאיחסון ולמאכל.


הנה טרסות האורז של בנאו בפיליפינים:

https://youtu.be/IKTBY9FM35I


בואו נטייל אל השדות ונראה כיצד אוספים את צמחי האורז שיובשו:

https://youtu.be/AD8I702ZVO8
מהם צ'ופסטיקס סיניים?



ודאי שמתם לב שבמהלך ארוחות של אוכל אסייתי, רבים נוהגים להשתמש בצ’ופסטיקס, מקלות האכילה של המזרח הרחוק. מקלות אכילה הם צמד מקלות שעשויים עץ או במבוק ומשמשים לאכילה בארצות דוגמת סין, יפאן, קוריאה ואחרות.

המיומנות של אנשי המזרח הרחוק לאכילה בצ’ופסטיקס היא מרתקת. מגיל מאד צעיר לומדים רבים מהם לאכול בצ'ופסטיקס. התפשטות המטבח הסיני והיפני בעולם, גרמה לכך שגם אנשי המערב לומדים לאכול בעזרתם. רבים מאנשי המערב אוכלים במסעדות של מזון אסייתי בעזרת מקלות אכילה, גם אם זה פחות נוח או קל. יש הרואים בכך סימן שהאוכלים במקלות האכילה הם אנשי העולם הגדול.


הנה סיפורם של הצ’ופסטיקס הסיניים:

https://youtu.be/hWWIOmmKG3k


הדרכה לשימוש בצ’ופסטיקס, או איך להשתמש בצ’ופסטיקס?

https://youtu.be/m8mw8SWS5nM


כך אוכלים סושי:

https://youtu.be/UXNUmpTtcAQ


ופרסומת שמציגה תינוק סיני שמנסה לאכול ג'לי בצ'ופסטיקס ונכשל:

https://youtu.be/V14-_ZpzPvA


מה הסיפור של גבינת הקוטג'?



גבינת קוטג' (Cottage cheese) היא גבינה מוכרת ואהודה בעולם כולו. שורשיה עוד מימי מצרים העתיקה ויוון הקדומה. הגבינה הלבנה עם הגושים נפוצה במקומות רבים בעולם, במיוחד בארצות שונות באירופה ובצפון אמריקה. את השם קיבלה גבינת הקוטג' רק במאה ה-18 אבל הכינו אותה אלפי שנים לפני כן.

הקוטג' הוא בעצם "גבינת בקתה". באנגלית קוטג' הוא בית קטן או בקתה צנועה, המשמשים למגורים בכפר או כבית נופש. מכאן נולד גם השם של הגבינה שלנו, שנקראת על שם בקתת הכפר האנגלית.

את "הגבינה עם הבקתה" יצרו משאריות. החלב הרזה שנותר לאחר שחבצו את החמאה, הוא ששימש להכנת הגבינה הזולה והפשוטה הזו. מעט אירוני שהגבינה הזו, שבישראל הפכה פעם לסמל יוקר המחיה, הוכנה בכפר האירופי משאריות חלב רזה וחצי-מקולקל שנשארו לאחר חביצת החמאה היוקרתית..

במקומות רבים בעולם אוכלים קוטג', אך בכל מקום הוא עשוי בסגנון ובמרקם שונים. יש מקומות, כמו ארצות הברית, שאוכלים בהם קוטג' עם גרגירים גדולים ויבשים יותר, בעוד שבמקומות אחרים, כולל ישראל, מעדיפים גבינת קוטג' עם גרגירים קטנים. ובדרום אפריקה, מעידים ישראלים שחיו שם, גבינת הקוטג' ממש לא טעימה לחיך שלנו..

הסיבה להבדלים בטעמים, שגורמים לישראלים רבים בנכר להתגעגע לקוטג' הישראלי, הוא שהקוטג' שלנו השתנה כשהובא בשנות ה-50 מארה"ב, על ידי חברת 'תנובה'. אנשי החברה הבינו שלא ניתן לחבר את הקוטג' כמו שהיא לחיך הישראל והגבינה עברה התאמה, כך שתתאים לטעמו של הצרכן הישראלי.

לפי הבלשנית תמר עילם גינדין, מקור המילה קוטג' הוא משפות גרמאניות שבהן cot הוא 'בקתה'. משם עברה המלה לצרפתית cote וגם לאנגלית, שבה נוספה בהמשך התוספת age וקיבלה משמעות של בקתה עם חלקת האדמה שמסביבה. עם השנים החלו באנגליה להשתמש במילה לתיאור של בתים קטנים באזורים הכפריים. הגבינה זכתה לשמה ממנהג הכנת הגבינה הכפרית הזו באותם בתים כפריים, בעיקר הקוטג'ים האנגליים והצרפתיים.


הנה היא בפרסומת משנות ה-70:

http://youtu.be/gstcwEvfaj8


כך מכינים אותה בבית (ובבקתה):

https://youtu.be/G1Pf3AvIymA


כך הוחלפה גבינת הקוטג' באמריקה לטובת היוגורט:

https://youtu.be/ppeaswu9xeE?t=1m31s&end=2m17s


והנה המקור של גבינות רבות כולל הקוטג':

http://youtu.be/ezE07cwQF84
איך אוכלים צדפות?



אכילת אויסטרים, צדפות בלעז, נחשבת על ידי רבים לתענוג קולינרי גדול. כדי ליהנות מטעמו של האויסטר יש לאכול אותו חי וטרי. אמנם יש מנות של אויסטרים לא חיים ומוקרמים, אבל רבים אוהבים אותם חיים ולא מוכנים לשום פשרה בעניין. בישול האויסטרים, הם אומרים, נוטל מהם את ניחוח הים הכל כך-משמעותי בסך הטעמים.

אויסטרים הם רכיכות בעלי צדפה שנראית מבחוץ כמו אבנים משוננות. במדינות רבות הם נחשבים למעדן של ממש. במסעדות הם נמכרים, בדרך כלל, על גבי מגש עם קרח, עם פלח לימון, בתריסרים או בחצאי-תריסרים. אחרי שזולפים כמה טיפות לימון על האויסטר, נוגסים שתיים שלוש נגיסות מהאויסטר ובולעים אותו. הנגיסות הללו, רגע לפני שבולעים אותו, יביאו את האויסטר לשחרר את הטעמים המיוחדים שלו.

נהוג לאכול אויסטרים בעיקר בחורף או כמו שאומרים באירופה - בחודשים שבשמם ישנה האות "ר", כמו בפטמבר, אוקטובר, נובמבר, דצמבר, ינואר פברואר, מרץ ואפריל. אלו ברוב המקרים חודשים קרים יחסית, מה שאומר שגם המים בהם קרים במיוחד והאויסטרים מגיעים בהם לשיא איכותם הקולינרית (למאכל). בעידן המקררים החשמליים ניתן לאכול אויסטרים כל השנה, אבל הנוהג כל כך התקבע עד שמסעדות רבות פותחות את דוכני האויסטרים שלהן בחוץ רק בחודשי ה"ר" המסורתיים לאכילתם.

נראה שאכילת אויסטרים החלה כבר בראשית התקופה הרומית, לפחות באנגליה ובצרפת. עד המאה ה-19 הם נחשבו למזון זול ועממי, כמעט אוכל עניים. אבל במהלך המאה ה-20 מעמדם של האויסטרים עלה וביותר ויותר מדינות הם הפכו למעדן יוקרה.

סין וצרפת הן היום מגדלות האויסטרים הגדולות בעולם. אם פעם שלו אותם מהים, כיום מגיעים מרבית האויסטרים לשוק, מאלפי חוות לגידול אויסטרים שהוקמו בים, כדי לספק את הדרישה ההולכת וגוברת לטעמם.


כך אוכלים צדפות עם לימון:

https://youtu.be/bWiNGMedHzs


מתכון לצדפות טעימות:

https://youtu.be/mK3UAvZZswM


כך מגדלים את האויסטרים:

https://youtu.be/etwU8D_m1GE


תחרות אכילת האויסטרים:

https://youtu.be/vuQ1PpkDOUA


מיסטר בין מנסה לאכול אויסטרים בצרפת:

https://youtu.be/p-2isH-SgHA


והנה הצדפות שאוכלים בוייטנאם:

https://youtu.be/ejyHBBJZTds?long=yes
איך הומצא הטוסט?



טוֹ‏סְט, בעברית קָ‏לִי, הוא פרוסת לחם שנחשפה לחום גבוה וכך הושחמה מצדדיה. זאת בעוד תוכה נשאר רך. הטוסט אהוב על רבים בזכות טעמו אחרי שנקלה והפריכות המפורסמת שלו, זו שעושה את צליל הלעיסה המוכר. היתרון הנוסף של הטוסט הוא שניתן להכינו גם עם לחם שאינו טרי וכך לאכול בכיף גם מזון שאחרת היינו מתקשים ליהנות ממנו. מריחה של ממרחים שונים היא קלה יותר על טוסט, מה שהופך אותו לאוכל טעים בארוחות הבוקר והערב ובהגשת תה של מנחה.

כנראה שהטוסט נולד במצרים העתיקה, שבה הלחם התייבש במהירות. המצרים הקדמונים מצאו שהחריכה של הלחם מול האש היא דרך מצוינת לשפר את טעמו של הלחם היבש. באימפריה הרומית היה הטוסט כבר פופולארי מאד ואפילו המילה באה מהמילה הרומית "טוסטום", שפירושה לשרוף או לצרוב. בסוף המאה ה-19 הומצא הטוסטר החשמלי על ידי הסקוטי אלן מקמסטר, אבל הפיכת הפרוסה לצד השני הייתה מסוכנת והוא לא הצליח. רק בתחילת המאה ה-20, אי-שם בסוף מלחמת העולם הראשונה, הומצא הטוסטר הקופץ שפתר את הבעיות והפך מאז את הטוסט לאחד המאכלים האהובים בעולם.


הנה סרטון על התפתחות הטוסטר, דרך עיניו של אספן טוסטרים מובהק שמציג דגמים היסטוריים:

http://youtu.be/PnzeFhKnqHw


והנה ברנש שגילה שאפשר לעשות כסף ממכירת טוסטר שחורך את דמותו של המשיח על הטוסטים:

http://youtu.be/S1MvPe8thJ0
מהי ההיסטוריה של תפוח האדמה?



מסתבר שתפוחי אדמה הם לא סתם אוכל, אלא ירק עם היסטוריה מרתקת, שהשפיע לא פעם על ההיסטוריה האנושית ובצורה משמעותית ביותר.

מקורו של תפוח האדמה בהרי האנדים שביבשת אמריקה. כבר האינדיאנים באמריקה, עוד לפני מאות שנים, אכלו את הירק המוזר והתייחסו אליו כמזון לא מוצלח. כשכבשו את דרום אמריקה, החליטו הספרדים במאה ה-16 להביאו בכל זאת הביתה. בספרד היו מי שהשתמשו בו, אבל הוא נחשב לירק נחות.

ההיסטוריה יודעת לספר שהאירופים, שבהדרגה נחשפו אליהם, נמנעו מתפוחי אדמה, בעיקר מסיבות של פחד ואמונות טפלות. רבים האמינו אז שאכילת תפוחי האדמה אינה בריאה. הדעה הרווחת באותם ימים הייתה שמי שיאכל מהירק הזה ילקה בצרעת, זיבה ועוד כמה מחלות איומות.

אולי קשה להאמין, אבל באותם ימים אכלו את תפוחי האדמה רק בבתי הכלא. אסירים אז הוכרחו לאכול ממה שיהפוך למרכיב חובה בחברה המערבית של ימינו, אבל באותם ימים נחשב לצרה צרורה. אגב, עוד אוכלוסיה מעניינת של צרכני תפוחי אדמה באותה תקופה הייתה החזירים, שאותם פיטמו בתפוחי אדמה ללא חשש...

אבל בשנת 1785 גילתה האצולה את התפודים והאצילים החלו לכלול אותם בהתלהבות בארוחות השחיתות שלהם. משליטים ועד לטבחי הארמונות - כולם הבינו את היתרונות העצומים שלהם. בתרגיל שיווקי מדהים משלו, הצליח למשל פרידריך הגדול, מלך פרוסיה, להפוך את הירק השנוא והמבוזה ללהיט בקרב המוני הגרמנים וזו רק דוגמה אחת לכיבוש היבשת האירופית בידי תפוח האדמה. על הסיפור של פרידריך הגדול ותפוחי האדמה תוכלו לקרוא באאוריקה בתגית "פרידריך הגדול".

באמצע המאה ה-19, הכתה מחלת הכימשון בשדות תפוחי האדמה של אירלנד. תפוח האדמה היה הגידול החקלאי היחידי של אירלנד והסיבה העיקרית לגדילת האוכלוסיה בה. אבל אז התפתח שם משבר כלכלי הרסני במיוחד, כשמחלה התפשטה בגידולי תפוח האדמה. היא הובילה למה שנקרא "רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד". תושבי אירלנד סבלו אז מרעב איום, שהוביל למותם של כמיליון אזרחים איריים. רבים מהם היגרו, כתוצאה מהרעב הגדול של משבר תפוחי האדמה, לאמריקה. ארצות הברית זכתה לשכבה אירית גדולה של אזרחים. בני משפחת קנדי, כיום סוג של "משפחת מלוכה אמריקאית", הם מהמשפחות שהיגרו אז מאירלנד.

כמובן שבמאה ה-20 הפך תפוח האדמה להצלחה מסחררת. רשתות המזון המהיר גילו את הצ׳יפס והם הפכו אותו לתוספת מועדפת להמבורגרים, לעוף מטוגן ולכל מה שנמכר ב-4.99 דולר. תפוחי האדמה הפכו להיות לתעשייה של עשרות מיליארדי דולרים בכל שנה. בטח לא משהו שעושה אותך חולה...


מזבל למלך - הנה תולדות תפוחי האדמה:

https://youtu.be/9ohC7Epd8J4


סרטון על ההיסטוריה האנושית ותפוחי האדמה:

https://youtu.be/xROmDsULcLE


כך הביא רעב תפוחי האדמה הגדול של אירלנד המוני אירים לאמריקה:

https://youtu.be/DiEQ4ZAB5NA


ודן קווייל - המועמד לנשיאות ששגה במילה Potato והפסיד את הנשיאות:

https://youtu.be/6tmoSGmvR1o
מהו הסביצ'ה של פרו?
מה הקשר בין ישו לקרפ צרפתי?
מה מקור שמם של אגוזי המלך?
איך נולדו סוכריות הפז?
למה בסין אוכלים מקקים ותיקנים?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.