כיצד מייצרים את סירופ המייפל?
את סירופ המייפל (maple syrup) המתוק שאנו כל כך אוהבים על הפנקייק שלנו מייצר הלשד של עץ המייפל (Maple tree), הוא עץ האדר.
התהליך מתחיל בעץ המייפל הסוכרי שגדל בעיקר בקנדה ובצפון-מזרח ארצות הברית ונחשב לייצרן הסירופ האיכותי ביותר.
פעם אחת בשנה, בסוף החורף ובתחילת האביב, כשהטמפרטורות מתנדנדות בין קפאון לילי להפשרה יומית, מתחיל העץ לשאוב מים מהאדמה ולהמיר לסוכר את העמילן שנאצר בתוכו במהלך הקיץ.
בתקופה הזאת, שנמשכת בדרך כלל 4 עד 8 שבועות, חקלאים קודחים חור קטן בגזע העץ ותוקעים ברז מתכתי או פלסטיקי שנקרא "spile". מהברז זורם לתוך דלי, או דרך צינורות מודרניים יותר, נוזל שקוף כמעט כמו מים. זהו ה-sap הגולמי, לְשַׁד העצה של מספר מיני אדר, שהוא נוזל הצמח המכיל את הסוכרים שצבר העץ.
הלשד של עץ המייפל מכיל בממוצע כ-2% סוכר בלבד. כדי לייצר ליטר אחד של סירופ מייפל נדרשים בין 40 ל-50 ליטר sap. כל אותה כמות מרשימה עוברת לכלי בישול גדולים שנקראים "evaporators", בעברית "מְאַדִּים". בהם המים רותחים ומתאדים בעוצמה, עד שריכוז הסוכר מגיע ל-66% לפחות, שזה הסטנדרט הרשמי בקנדה ובארצות הברית לסירופ מייפל אמיתי. ואגב, ממש כמו חלב, גם הסירופ עובר תהליך של פיסטור.
כלומר, הממתיק המפורסם של סירופ המייפל הוא מאותם מוצרים שהטבע הוא שמייצר אותם. העובדה האהובה של יצרני הסירופ הוותיקים היא שעץ מייפל ממוצע מייצר מספיק לשד לכ-1 עד 1.5 ליטרים של סירופ בעונה. עץ אחד בכל עונה.
אנקדוטה היסטורית מעניינת היא שבתקופת הקולוניות, המושבות הצרפתיות בקנדה קיבלו חיילים שסירבו לעבוד בקציר ה-sap עונשים משמעתיים, כי הסירופ היה בעל ערך כמעט כמו מטבע.
הצבע הסופי של הסירופ תלוי בעיתוי הקציר: ככל שה-sap נאסף מוקדם יותר בעונה, הסירופ בהיר ועדין יותר בטעמו. ככל שמתקדמים לקראת האביב, הסירופ מתכהה ומקבל טעם עמוק ועשיר יותר.
במטבח נוהגים להשתמש בסירופ מייפל כתוספת לפנקייקס, לוופלים ולפרנץ' טוסט. אך גם באפייה, לקינוחים ולייצור ממתקים.
קנדה, שמייצרת יותר מ-70% מסירופ המייפל בעולם, קיבעה מאז 2015 סיווג רשמי אחד שנקרא Grade A, עם 4 תתי-דרגות של צבע שמבדילות בין הגוונים השונים, מהבהיר ועדין ועד הכהה ועשיר.
את סירופ המייפל (maple syrup) המתוק שאנו כל כך אוהבים על הפנקייק שלנו מייצר הלשד של עץ המייפל (Maple tree), הוא עץ האדר.
התהליך מתחיל בעץ המייפל הסוכרי שגדל בעיקר בקנדה ובצפון-מזרח ארצות הברית ונחשב לייצרן הסירופ האיכותי ביותר.
פעם אחת בשנה, בסוף החורף ובתחילת האביב, כשהטמפרטורות מתנדנדות בין קפאון לילי להפשרה יומית, מתחיל העץ לשאוב מים מהאדמה ולהמיר לסוכר את העמילן שנאצר בתוכו במהלך הקיץ.
בתקופה הזאת, שנמשכת בדרך כלל 4 עד 8 שבועות, חקלאים קודחים חור קטן בגזע העץ ותוקעים ברז מתכתי או פלסטיקי שנקרא "spile". מהברז זורם לתוך דלי, או דרך צינורות מודרניים יותר, נוזל שקוף כמעט כמו מים. זהו ה-sap הגולמי, לְשַׁד העצה של מספר מיני אדר, שהוא נוזל הצמח המכיל את הסוכרים שצבר העץ.
הלשד של עץ המייפל מכיל בממוצע כ-2% סוכר בלבד. כדי לייצר ליטר אחד של סירופ מייפל נדרשים בין 40 ל-50 ליטר sap. כל אותה כמות מרשימה עוברת לכלי בישול גדולים שנקראים "evaporators", בעברית "מְאַדִּים". בהם המים רותחים ומתאדים בעוצמה, עד שריכוז הסוכר מגיע ל-66% לפחות, שזה הסטנדרט הרשמי בקנדה ובארצות הברית לסירופ מייפל אמיתי. ואגב, ממש כמו חלב, גם הסירופ עובר תהליך של פיסטור.
כלומר, הממתיק המפורסם של סירופ המייפל הוא מאותם מוצרים שהטבע הוא שמייצר אותם. העובדה האהובה של יצרני הסירופ הוותיקים היא שעץ מייפל ממוצע מייצר מספיק לשד לכ-1 עד 1.5 ליטרים של סירופ בעונה. עץ אחד בכל עונה.
אנקדוטה היסטורית מעניינת היא שבתקופת הקולוניות, המושבות הצרפתיות בקנדה קיבלו חיילים שסירבו לעבוד בקציר ה-sap עונשים משמעתיים, כי הסירופ היה בעל ערך כמעט כמו מטבע.
הצבע הסופי של הסירופ תלוי בעיתוי הקציר: ככל שה-sap נאסף מוקדם יותר בעונה, הסירופ בהיר ועדין יותר בטעמו. ככל שמתקדמים לקראת האביב, הסירופ מתכהה ומקבל טעם עמוק ועשיר יותר.
במטבח נוהגים להשתמש בסירופ מייפל כתוספת לפנקייקס, לוופלים ולפרנץ' טוסט. אך גם באפייה, לקינוחים ולייצור ממתקים.
קנדה, שמייצרת יותר מ-70% מסירופ המייפל בעולם, קיבעה מאז 2015 סיווג רשמי אחד שנקרא Grade A, עם 4 תתי-דרגות של צבע שמבדילות בין הגוונים השונים, מהבהיר ועדין ועד הכהה ועשיר.
