כיצד ניצח צלאח א-דין את המלכים במסע הצלב השלישי?
מסע הצלב השלישי ( Third Crusade), בסוף המאה ה-12, היה עימות אגדי בין אחדים מהמנהיגים המשמעותיים והידועים ביותר בימי הביניים.
מסע זה שהתרחש בין השנים 1189 ו-1192 נולד כתגובה דרמטית לאירוע שזעזע את אירופה הנוצרית עד היסוד: אובדן ירושלים לידי המצביא המוסלמי המבריק צלאח א-דין (Saladin) בעקבות קרב קרני חיטין (Horns of Hattin) ב-1187.
היה זה האפיפיור גרגוריוס השמיני (Gregory VIII) שנזעק לעזרה ופנה למלכי אירופה בקריאה נרגשת לצאת למסע צלב חדש שישיב את העיר הקדושה לידיים נוצריות.
המסע שנולד מנפילת ירושלים לידי צלאח א-דין המוסלמי ב-1187, הוציא לדרך כוח נוצרי מאוחד של שלושה מנהיגים אירופאים מרכזיים שנענו לקריאה והתגייסו למשימה. מהמצור על עכו ועד לעימות השיא המדהים בארסוף, בו תפגוש הגאונות הטקטית של ריצ'רד לב הארי בחשיבה האסטרטגית המרשימה של המצביא הכורדי הגדול צלאח א-דין - במסע הצלב השלישי עתידים להתרחש כמה מהקרבות הגדולים והמונומנטליים של מסעי הצלב.
את המסע השלישי הובילו מלך אנגליה האמיץ והנועז ריצ'רד הראשון (Richard I), הידוע בכינויו ריצ'רד "לב הארי" (Lionheart). לידו המלך הצרפתי הצעיר והשאפתן פיליפ השני (Philip II) וראשון היה הקיסר האגדי של האימפריה הרומית הקדושה (לימים גרמניה) פרידריך ברברוסה (Frederick Barbarossa).
כל אחד מהמצביאים הללו הגיע עם אביריו הרבים והמוני חייליו והם יצאו למסע ארוך ונועז למזרח הקדום ולפלשתינה, מסע צלב שכוונתנו הייתה להחזיר את עיר הקודש ירושלים לידי הנוצרים.
הראשון לצאת לדרך היה פרידריך ברברוסה, המנהיג המנוסה ביותר מביניהם. עם צבא מרשים של כ-15,000 לוחמים הוא חצה את הבלקן והאימפריה הביזנטית, נתיב שהתברר כרצוף סכנות ומכשולים. קשיים לוגיסטיים, התקפות גרילה, יחסים מתוחים עם השליטים הביזנטיים ועימותים עם הסלג'וקים (Seljuks) ליוו את הכוח הגרמני.
למרות ההצלחה בכיבוש קוניה (Iconium) במאי 1190, גורלו של המסע נחתם באופן טרגי כאשר הקיסר הזקן טבע בנהר סלף (Saleph) בדרום אנטוליה. מותו הפתאומי של המנהיג הנערץ גרם להתפוררות מהירה של הצבא הגרמני, כאשר מרבית הלוחמים בחרו לשוב לאירופה, ורק קבוצה קטנה המשיכה לעבר עכו (Acre).
במקביל, פיליפ השני וריצ'רד לב הארי בחרו במסלול ימי בטוח יותר. הם הובילו את צבאותיהם למצור על עכו, שהפך לאחד המצורים הארוכים והמתישים בתקופה. לאחר מאמץ משותף ממושך, כבשו הצלבנים את העיר ב-1191, במה שיהיה להישג הצבאי הגדול של המסע. אך השמחה לא נמשכה זמן רב: המלך הצרפתי פיליפ, שסבל ממתיחות גוברת עם ריצ'רד ומדאגה לענייניו בממלכתו, החליט לשוב עם חייליו לצרפת.
ריצ'רד לב הארי נותר לבדו להוביל את המסע והפגין יכולות צבאיות מרשימות. בקרב ארסוף (Arsuf) המפורסם ב-1191 הוא השיג ניצחון טקטי מבריק על צלאח א-דין, אך לא הצליח לנצל את התנופה להתקדמות מהירה לעבר ירושלים (Jerusalem). למרות מספר ניסיונות להגיע לעיר הקדושה, הם כשלו בשל שילוב של אתגרים לוגיסטיים, חילוקי דעות פנימיים בקרב המנהיגות הצלבנית ואי-יציבות פוליטית.
בסופו של דבר, ריצ'רד מגיע למסקנה המפוכחת שכיבוש ירושלים אינו בר-השגה בתנאים הקיימים. ב-1192 הוא חותם על הסכם שביתת נשק עם צלאח א-דין. ההסכם מותיר את ירושלים בשליטה מוסלמית, אך מבטיח לנוצרים גישה חופשית למקומות הקדושים. מעתה, ממלכת ירושלים (Kingdom of Jerusalem) הצלבנית תצטמצם לרצועת חוף צרה וקשה להגנה.
מסע הצלב השלישי, שהחל בתקוות גדולות ובשאיפות נשגבות, יסתיים בהישגים צנועים ומאכזבים. כישלונם של מצביאי אירופה להשיג את המטרה העיקרית, של השבת ירושלים לידיים נוצריות, נבע משילוב של נסיבות טרגיות. ביניהן מותו של ברברוסה, החלטות פוליטיות שגויות כמו זו שהובילה לעזיבתו המוקדמת של פיליפ הצרפתי ומגבלות אסטרטגיות שמנעו מריצ'רד לנצל את הצלחותיו הטקטיות.
כישלון זה עתיד לחזק את הביקורת באירופה כלפי רעיון מסעי הצלב ולשחוק את האמונה ביכולתם להחזיר את המקומות הקדושים לשליטה נוצרית. עם זאת, הוא מסע הצלב הזה גם הפגין את יכולותיהם הצבאיות המרשימות של הצלבנים, בדגש על ריצ'רד לב הארי, שזכרו כמצביא מבריק עתיד להשמר גם בהיסטוריה האירופית וגם בזו הערבית. מעניין לציין שצלאח א-דין עצמו הביע הערכה רבה לריצ'רד ואף שלח לו סוסים טריים כאשר סוסו נהרג בקרב, במה שהייתה מחווה נדירה של כבוד בין יריבים.
מסע הצלב השלישי ( Third Crusade), בסוף המאה ה-12, היה עימות אגדי בין אחדים מהמנהיגים המשמעותיים והידועים ביותר בימי הביניים.
מסע זה שהתרחש בין השנים 1189 ו-1192 נולד כתגובה דרמטית לאירוע שזעזע את אירופה הנוצרית עד היסוד: אובדן ירושלים לידי המצביא המוסלמי המבריק צלאח א-דין (Saladin) בעקבות קרב קרני חיטין (Horns of Hattin) ב-1187.
היה זה האפיפיור גרגוריוס השמיני (Gregory VIII) שנזעק לעזרה ופנה למלכי אירופה בקריאה נרגשת לצאת למסע צלב חדש שישיב את העיר הקדושה לידיים נוצריות.
המסע שנולד מנפילת ירושלים לידי צלאח א-דין המוסלמי ב-1187, הוציא לדרך כוח נוצרי מאוחד של שלושה מנהיגים אירופאים מרכזיים שנענו לקריאה והתגייסו למשימה. מהמצור על עכו ועד לעימות השיא המדהים בארסוף, בו תפגוש הגאונות הטקטית של ריצ'רד לב הארי בחשיבה האסטרטגית המרשימה של המצביא הכורדי הגדול צלאח א-דין - במסע הצלב השלישי עתידים להתרחש כמה מהקרבות הגדולים והמונומנטליים של מסעי הצלב.
את המסע השלישי הובילו מלך אנגליה האמיץ והנועז ריצ'רד הראשון (Richard I), הידוע בכינויו ריצ'רד "לב הארי" (Lionheart). לידו המלך הצרפתי הצעיר והשאפתן פיליפ השני (Philip II) וראשון היה הקיסר האגדי של האימפריה הרומית הקדושה (לימים גרמניה) פרידריך ברברוסה (Frederick Barbarossa).
כל אחד מהמצביאים הללו הגיע עם אביריו הרבים והמוני חייליו והם יצאו למסע ארוך ונועז למזרח הקדום ולפלשתינה, מסע צלב שכוונתנו הייתה להחזיר את עיר הקודש ירושלים לידי הנוצרים.
הראשון לצאת לדרך היה פרידריך ברברוסה, המנהיג המנוסה ביותר מביניהם. עם צבא מרשים של כ-15,000 לוחמים הוא חצה את הבלקן והאימפריה הביזנטית, נתיב שהתברר כרצוף סכנות ומכשולים. קשיים לוגיסטיים, התקפות גרילה, יחסים מתוחים עם השליטים הביזנטיים ועימותים עם הסלג'וקים (Seljuks) ליוו את הכוח הגרמני.
למרות ההצלחה בכיבוש קוניה (Iconium) במאי 1190, גורלו של המסע נחתם באופן טרגי כאשר הקיסר הזקן טבע בנהר סלף (Saleph) בדרום אנטוליה. מותו הפתאומי של המנהיג הנערץ גרם להתפוררות מהירה של הצבא הגרמני, כאשר מרבית הלוחמים בחרו לשוב לאירופה, ורק קבוצה קטנה המשיכה לעבר עכו (Acre).
במקביל, פיליפ השני וריצ'רד לב הארי בחרו במסלול ימי בטוח יותר. הם הובילו את צבאותיהם למצור על עכו, שהפך לאחד המצורים הארוכים והמתישים בתקופה. לאחר מאמץ משותף ממושך, כבשו הצלבנים את העיר ב-1191, במה שיהיה להישג הצבאי הגדול של המסע. אך השמחה לא נמשכה זמן רב: המלך הצרפתי פיליפ, שסבל ממתיחות גוברת עם ריצ'רד ומדאגה לענייניו בממלכתו, החליט לשוב עם חייליו לצרפת.
ריצ'רד לב הארי נותר לבדו להוביל את המסע והפגין יכולות צבאיות מרשימות. בקרב ארסוף (Arsuf) המפורסם ב-1191 הוא השיג ניצחון טקטי מבריק על צלאח א-דין, אך לא הצליח לנצל את התנופה להתקדמות מהירה לעבר ירושלים (Jerusalem). למרות מספר ניסיונות להגיע לעיר הקדושה, הם כשלו בשל שילוב של אתגרים לוגיסטיים, חילוקי דעות פנימיים בקרב המנהיגות הצלבנית ואי-יציבות פוליטית.
בסופו של דבר, ריצ'רד מגיע למסקנה המפוכחת שכיבוש ירושלים אינו בר-השגה בתנאים הקיימים. ב-1192 הוא חותם על הסכם שביתת נשק עם צלאח א-דין. ההסכם מותיר את ירושלים בשליטה מוסלמית, אך מבטיח לנוצרים גישה חופשית למקומות הקדושים. מעתה, ממלכת ירושלים (Kingdom of Jerusalem) הצלבנית תצטמצם לרצועת חוף צרה וקשה להגנה.
מסע הצלב השלישי, שהחל בתקוות גדולות ובשאיפות נשגבות, יסתיים בהישגים צנועים ומאכזבים. כישלונם של מצביאי אירופה להשיג את המטרה העיקרית, של השבת ירושלים לידיים נוצריות, נבע משילוב של נסיבות טרגיות. ביניהן מותו של ברברוסה, החלטות פוליטיות שגויות כמו זו שהובילה לעזיבתו המוקדמת של פיליפ הצרפתי ומגבלות אסטרטגיות שמנעו מריצ'רד לנצל את הצלחותיו הטקטיות.
כישלון זה עתיד לחזק את הביקורת באירופה כלפי רעיון מסעי הצלב ולשחוק את האמונה ביכולתם להחזיר את המקומות הקדושים לשליטה נוצרית. עם זאת, הוא מסע הצלב הזה גם הפגין את יכולותיהם הצבאיות המרשימות של הצלבנים, בדגש על ריצ'רד לב הארי, שזכרו כמצביא מבריק עתיד להשמר גם בהיסטוריה האירופית וגם בזו הערבית. מעניין לציין שצלאח א-דין עצמו הביע הערכה רבה לריצ'רד ואף שלח לו סוסים טריים כאשר סוסו נהרג בקרב, במה שהייתה מחווה נדירה של כבוד בין יריבים.
