מיהו קאונט בייסי?
ויליאם ג'יימס בייסי, הידוע בתור "קאונט" בייסי (Count Basie), היה פסנתרן ג'אז אגדי ומוביל תזמורת ג'אז. הוא נחשב בתולדות הג'אז לאמן הסווינג המתוחכם ומקומו בתולדות הג'אז מובטח לו, בהיותו חלוץ שנודע בעיבודים חדשניים ובמקצבי הסווינג הנהדרים שלו, לצד חוש התזמון המושלם שלו וסגנונו החדשני.
לכינוי "קאונט בייסי" הוא זכה בתחילת הקריירה שלו. עד אז הוא היה ידוע כ"ביל בייסי", אך כשקריין רדיו הציג אותו כ"קאונט בייסי" בשידור, הוא החליט להשאיר את הכינוי ולשמר אותו.
בייסי, שנחשב התלמיד הטוב ביותר בבית ספרו, חולם על חיי טיולים ומטיילים, בהשראת סיבובי ההופעות של קרנבלים שמגיעים לעיר. את מרבית זמנו הוא מבלה בתיאטרון פאלאס שב"רד בנק" בניו ג'רזי, שם מזכה אותו מילוי של מטלות מזדמנות בכרטיסי כניסה חופשית להופעות. ברד בנק הוא נחשף מוקדם לסצנת הג'אז התוססת של הארלם ותשוקתו למוסיקה ניצתת.
אך הנגינה והמוסיקה היו בדמו. בשנות ה-20 של המאה ההיא מלטש בייסי את כישוריו כפסנתרן ומעבד, כשחוש התזמון המושלם שלו וסגנונו החדשני מזכים אותו בתשומת לב.
הסיפור האמיתי שלו מתחיל בקנזס סיטי (Kansas City), שם הצטרף לתזמורת קנזס סיטי, תזמורתו של בני מוטן. די מהר מתבררות היכולות המטורפות שלו, הן בנגינת הפסנתר שלו והן בכתיבת עיבודים נהדרים. קאונט הוא שותף לעיצוב של אחת הלהקות הגדולות של עידן הסווינג ןליצירת סגנון ה"קנזס סיטי סווינג".
בשנת 1935, לאחר שבני מוטן הולך לעולמו, בייסי מקים תזמורת משלו, "תזמורת קאונט בייסי" (Count Basie Orchestra). תוך זמן קצר היא תתגלה כתזמורת מעולה ביחידת הקצב ההדוקה שלה, מנגינות מדבקות ועיבודים יפים להפליא.
ה"קאונט בייסי אורקסטרה" מדייקת הן בצליל ובהרמוניה הקולקטיבית שלה, אך בצש זה היא גם מאפשרת ומבליטה את האמנות והיצירתיות האישית של נגניה. תוך זמן קצר היא הופכת לאחת התזמורות המובילות וכוח מניע בעידן הסווינג.
ה"קאונט" יוביל אותה במשך כמעט 50 שנה, עד למותו ב-26 באפריל 1984.
מהרגע הראשון הצטיינה התזמורת הזו בגישה שונה מהמקובל: פחות תווים כתובים מראש ויותר אלתור ספונטאני. סגנון ריתמי, נינוח ומלא אווירה שיקבל שם משלו, "סגנון קנזס סיטי" (Kansas City Style).
את מקומו של בייסי בהיסטוריה של הג'אז יבססו לא רק התזמורת והנגינה, אלא גם מוסיקאים מעולים ויוצאי דופן, כמו לסטר יאנג, ךרדי גרין ובאק קלייטון ולהיטי ג'אז מרהיבים כמו "April in Paris" ו-"One O'Clock Jump".
בניו-יורק הירבה בייסי להופיע עם להקתו בשכונת הארלם השחורה, אך בהיותו שחור, לא הותר לו להופיע בפני הלבנים בשאר מועדוני הג'אז והאולמות בעיר. כך שהוא הקליט לא מעט יצירות שלו אך לא זכה להצלחה. רק כשהוא מעביר לג'אזיסט הלבן בני גודמן קטעים ועיבודים שלו וגודמן מבצע אותם בהצלחה רבה בניו יורק הלבנה, זוכה בייסי סוף סוף למעט הצלחה.
פעם נשאל בייסי מדוע הוא משלם לנגנים שלו כל כך מעט. תשובתו הייתה אופיינית לו: "אני לא משלם להם על מה שהם מנגנים. אני משלם להם על מה שהם לא מנגנים." זו לא הייתה בדיחה בלבד, זה היה המניפסט המוסיקלי שלו.
תזמורת בייסי הייתה מגרש משחקים וניסויים, כן שיגור עבור ענקי ג'אז אגדיים והוא לא הפסיק לטפח שיתופי פעולה ויצירתיות. האורקסטרה שיתפה פעולה עם זמרים גדולים כמו בילי הולידיי (Billie Holiday) ושמות ענקים אחרים בעולם הג'אז.
תוך שמירה על הצליל הייחודי שלו, בייסי לא הפסיק להסתגל להתפתחויות ולשינויים של עולם הג'אז המתפתח. הוא אימץ חקר ושינוי מתמיד ובלט במעבר שעשה עם התזמורת מסגנון הסווינג בו הם כיכבו למורכבות ולניסויים הבלתי פוסקים של עידן הביבופ.
במשך עשורים הוא המשיך לנהל את הלהקה, להתאים עצמו לזמנים המשתנים, להקליט, לסייר ולנצח, כמעט עד הסוף.
קאונט בייסי הלך לעולמו ב-1984, בגיל 79 ולאחר שהספיק לזכות בשבעה פרסי גראמי (Grammy) ולהיכנס להיכל התהילה של הג'אז. הרבה אחרי מותו ממשיכה תזמורתו לפעול ולהמשיך לנגן ברוח מורשת הג'אז שלו.
ויליאם ג'יימס בייסי, הידוע בתור "קאונט" בייסי (Count Basie), היה פסנתרן ג'אז אגדי ומוביל תזמורת ג'אז. הוא נחשב בתולדות הג'אז לאמן הסווינג המתוחכם ומקומו בתולדות הג'אז מובטח לו, בהיותו חלוץ שנודע בעיבודים חדשניים ובמקצבי הסווינג הנהדרים שלו, לצד חוש התזמון המושלם שלו וסגנונו החדשני.
לכינוי "קאונט בייסי" הוא זכה בתחילת הקריירה שלו. עד אז הוא היה ידוע כ"ביל בייסי", אך כשקריין רדיו הציג אותו כ"קאונט בייסי" בשידור, הוא החליט להשאיר את הכינוי ולשמר אותו.
חייו
קאונט בייסי (Count Basie) היה מן הדמויות הגדולות והמשפיעות ביותר בעולם הג'אז האמריקאי. שמו האמיתי היה וויליאם ג'יימס בייסי (William James Basie), והוא נולד ב-1904 בעיר רד בנק (Red Bank) שבניו ג'רזי.
בייסי, שנחשב התלמיד הטוב ביותר בבית ספרו, חולם על חיי טיולים ומטיילים, בהשראת סיבובי ההופעות של קרנבלים שמגיעים לעיר. את מרבית זמנו הוא מבלה בתיאטרון פאלאס שב"רד בנק" בניו ג'רזי, שם מזכה אותו מילוי של מטלות מזדמנות בכרטיסי כניסה חופשית להופעות. ברד בנק הוא נחשף מוקדם לסצנת הג'אז התוססת של הארלם ותשוקתו למוסיקה ניצתת.
אך הנגינה והמוסיקה היו בדמו. בשנות ה-20 של המאה ההיא מלטש בייסי את כישוריו כפסנתרן ומעבד, כשחוש התזמון המושלם שלו וסגנונו החדשני מזכים אותו בתשומת לב.
תזמורת קאונט בייסי
הכינוי "קאונט" ניתן לו בשנות ה-20 של המאה העשרים, כשהוא נגן פסנתר צעיר ועולה בתחנות הרדיו. על דרך כינויי האצולה שנהגו לתת אז לאמנים כמו אדוארד "דיוק" אלינגטון (Duke Ellington), הוא זוכה לכינוי האצולה שלו, "קאונט".
הסיפור האמיתי שלו מתחיל בקנזס סיטי (Kansas City), שם הצטרף לתזמורת קנזס סיטי, תזמורתו של בני מוטן. די מהר מתבררות היכולות המטורפות שלו, הן בנגינת הפסנתר שלו והן בכתיבת עיבודים נהדרים. קאונט הוא שותף לעיצוב של אחת הלהקות הגדולות של עידן הסווינג ןליצירת סגנון ה"קנזס סיטי סווינג".
בשנת 1935, לאחר שבני מוטן הולך לעולמו, בייסי מקים תזמורת משלו, "תזמורת קאונט בייסי" (Count Basie Orchestra). תוך זמן קצר היא תתגלה כתזמורת מעולה ביחידת הקצב ההדוקה שלה, מנגינות מדבקות ועיבודים יפים להפליא.
ה"קאונט בייסי אורקסטרה" מדייקת הן בצליל ובהרמוניה הקולקטיבית שלה, אך בצש זה היא גם מאפשרת ומבליטה את האמנות והיצירתיות האישית של נגניה. תוך זמן קצר היא הופכת לאחת התזמורות המובילות וכוח מניע בעידן הסווינג.
ה"קאונט" יוביל אותה במשך כמעט 50 שנה, עד למותו ב-26 באפריל 1984.
מהרגע הראשון הצטיינה התזמורת הזו בגישה שונה מהמקובל: פחות תווים כתובים מראש ויותר אלתור ספונטאני. סגנון ריתמי, נינוח ומלא אווירה שיקבל שם משלו, "סגנון קנזס סיטי" (Kansas City Style).
את מקומו של בייסי בהיסטוריה של הג'אז יבססו לא רק התזמורת והנגינה, אלא גם מוסיקאים מעולים ויוצאי דופן, כמו לסטר יאנג, ךרדי גרין ובאק קלייטון ולהיטי ג'אז מרהיבים כמו "April in Paris" ו-"One O'Clock Jump".
בניו-יורק הירבה בייסי להופיע עם להקתו בשכונת הארלם השחורה, אך בהיותו שחור, לא הותר לו להופיע בפני הלבנים בשאר מועדוני הג'אז והאולמות בעיר. כך שהוא הקליט לא מעט יצירות שלו אך לא זכה להצלחה. רק כשהוא מעביר לג'אזיסט הלבן בני גודמן קטעים ועיבודים שלו וגודמן מבצע אותם בהצלחה רבה בניו יורק הלבנה, זוכה בייסי סוף סוף למעט הצלחה.
הפסנתרן
תזמורת נפלאה זה המון, אבל מה שיהפוך את בייסי למיתוס היה נגינת הפסנתר שלו. בניגוד לפסנתרנים רבים מתקופתו שמילאו כל מרחב אפשרי בצלילים, בייסי היה מינימליסט שניגן בצמצום עצום: פראזות חסכוניות, מספר תווים קטן בכל משפט מוסיקלי, מדודים, מחושבים ומדויקים. פסנתרנים רבים למדו ממנו שהשתיקה שבין הצלילים היא חלק מהמסר ומהמוסיקה לא פחות מהצלילים עצמם.
פעם נשאל בייסי מדוע הוא משלם לנגנים שלו כל כך מעט. תשובתו הייתה אופיינית לו: "אני לא משלם להם על מה שהם מנגנים. אני משלם להם על מה שהם לא מנגנים." זו לא הייתה בדיחה בלבד, זה היה המניפסט המוסיקלי שלו.
תזמורת בייסי הייתה מגרש משחקים וניסויים, כן שיגור עבור ענקי ג'אז אגדיים והוא לא הפסיק לטפח שיתופי פעולה ויצירתיות. האורקסטרה שיתפה פעולה עם זמרים גדולים כמו בילי הולידיי (Billie Holiday) ושמות ענקים אחרים בעולם הג'אז.
תוך שמירה על הצליל הייחודי שלו, בייסי לא הפסיק להסתגל להתפתחויות ולשינויים של עולם הג'אז המתפתח. הוא אימץ חקר ושינוי מתמיד ובלט במעבר שעשה עם התזמורת מסגנון הסווינג בו הם כיכבו למורכבות ולניסויים הבלתי פוסקים של עידן הביבופ.
במשך עשורים הוא המשיך לנהל את הלהקה, להתאים עצמו לזמנים המשתנים, להקליט, לסייר ולנצח, כמעט עד הסוף.
קאונט בייסי הלך לעולמו ב-1984, בגיל 79 ולאחר שהספיק לזכות בשבעה פרסי גראמי (Grammy) ולהיכנס להיכל התהילה של הג'אז. הרבה אחרי מותו ממשיכה תזמורתו לפעול ולהמשיך לנגן ברוח מורשת הג'אז שלו.
