איך נולדו הגבינות המסריחות של צרפת?
רוקפור, ברי, קממבר ושאר גבינות העובש הצרפתיות נוצרות בתהליך שבו נותנים לחיידקים "לקלקל" את הגבינה וליצור בה עובש וריח מסריח במיוחד. גבינת הרוקפור למשל, נולדה עוד בימי הביניים ומי שאחראי לטעם הנפלא שלה הם חיידקים, שמסתבר שכשנותנים להם לעבוד, הם מכינים גבינה מעולה.
ולצרפתים יש אגדה על הגבינות הללו. בכפר רוקפור (Roquefort), למשל, שבו נוצרת גבינת הרוקפור הנודעת, זו עם הריח הנורא והטעם החלומי, מספרים את האגדה של הגבינה במערה.
לפי האגדה היה פעם רועה צעיר ומלא חיים, שהסתובב עם הכבשים שלו באזור הכפר רוקפור. מעת לעת הוא נהג לשבת במערות הקרירות שבהרים ולאכול את ארוחתו, שכללה, באופן טבעי, גבינת כבשים.
פעם כשישב לסעוד הוא ראה ליד המערה דמות עוברת. כשהציץ לראות מי מהלך לבדו בהרים, ראה שמדובר בנערה יפהפיה. הרועה הנלהב עזב אך ארוחתו ורדף אחריה. הוא זכה בה והשניים הפכו לזוג אוהבים. הרועה, שהמשיך לרעות את הצאן בהרים, נכנס כמה חודשים אחר כך שוב לאותה מערה, שבה השאיר אז את הארוחה. הוא מצא את הגבינה, שהייתה באופן טבעי מלאה בעובש. העובש הכחול עשה לו בחילה, אבל הרעב אחז אותו והוא נעץ בגבינה שלו שיניים. ההפתעה שלו הייתה עצומה. הגבינה הייתה בעלת טעם שלא הכיר. זו הייתה הגבינה הטובה שאכל בחייו. יש אלוהים, הוא חשב לעצמו, והחיידקים נשלחו על ידו להכין את גבינת הרוקפור!
הנה אגדת הרועה והמערה והגבינות המעולות שיצאו ממנה:
כך משתמשים עד היום במערות כדי ליישן את גבינת הרוקפור:
רוקפור, ברי, קממבר ושאר גבינות העובש הצרפתיות נוצרות בתהליך שבו נותנים לחיידקים "לקלקל" את הגבינה וליצור בה עובש וריח מסריח במיוחד. גבינת הרוקפור למשל, נולדה עוד בימי הביניים ומי שאחראי לטעם הנפלא שלה הם חיידקים, שמסתבר שכשנותנים להם לעבוד, הם מכינים גבינה מעולה.
ולצרפתים יש אגדה על הגבינות הללו. בכפר רוקפור (Roquefort), למשל, שבו נוצרת גבינת הרוקפור הנודעת, זו עם הריח הנורא והטעם החלומי, מספרים את האגדה של הגבינה במערה.
לפי האגדה היה פעם רועה צעיר ומלא חיים, שהסתובב עם הכבשים שלו באזור הכפר רוקפור. מעת לעת הוא נהג לשבת במערות הקרירות שבהרים ולאכול את ארוחתו, שכללה, באופן טבעי, גבינת כבשים.
פעם כשישב לסעוד הוא ראה ליד המערה דמות עוברת. כשהציץ לראות מי מהלך לבדו בהרים, ראה שמדובר בנערה יפהפיה. הרועה הנלהב עזב אך ארוחתו ורדף אחריה. הוא זכה בה והשניים הפכו לזוג אוהבים. הרועה, שהמשיך לרעות את הצאן בהרים, נכנס כמה חודשים אחר כך שוב לאותה מערה, שבה השאיר אז את הארוחה. הוא מצא את הגבינה, שהייתה באופן טבעי מלאה בעובש. העובש הכחול עשה לו בחילה, אבל הרעב אחז אותו והוא נעץ בגבינה שלו שיניים. ההפתעה שלו הייתה עצומה. הגבינה הייתה בעלת טעם שלא הכיר. זו הייתה הגבינה הטובה שאכל בחייו. יש אלוהים, הוא חשב לעצמו, והחיידקים נשלחו על ידו להכין את גבינת הרוקפור!
הנה אגדת הרועה והמערה והגבינות המעולות שיצאו ממנה:
כך משתמשים עד היום במערות כדי ליישן את גבינת הרוקפור:
