מי היה וולטר גרופיוס?
האדריכל וולטר גרופיוס (Walter Gropius) ידוע כמי שהקים את מוסד הבאוהוס, בית ספר לאדריכלות ועיצוב, שפעל שנים ספורות בלבד, אך שינה את פני העיצוב והאדריכלות במאה ה-20.
גרופיוס היה מייסדו המיתולוגי של בית הספר החשוב לעיצוב ואדריכלות הבאוהאוס (Bauhaus). הוא גם זה שתכנן את הבניין החדש של בית הספר בדסאו, גרמניה, שסימל את הגישה החדשנית של סגנון הבאוהאוס לעיצוב.
הבניין נבנה מחומרים מודרניים כמו בטון ופלדה והתאפיין בקווים נקיים ובחללים פונקציונליים.
הבאוהאוס הוקם במטרה להכשיר את מעצבי העתיד ובעיקר לשלב בין אמנות ואומנות, בין אסתטיקה לשימושיות, פונקציונליות בלעז. במוסד רצו לתת לטכנולוגיה והתעשייה את הרוח וההשראה של עולם האמנות והעיצוב.
גרופיוס תכנן כמה בניינים נודעים, ביניהם את בניין הבאוהאוס האייקוני שבו פעל בית הספר בעיר דסאו בגרמניה.
בסוף חייו הוא יצר את ארכיב הבאוהאוס ברוח זרם הברוטליזם. בד בבד הוא המציא את ידית הדלת, כמו שאנו מכירים ומשתמשים בה עד היום.
לאחר לימודים בבתי ספר לאדריכלות במינכן ובברלין, עבד אצל פיטר בהרנס (Peter Behrens), אחד האדריכלים המשפיעים ביותר של תחילת המאה ה-20.
המשרד של בהרנס היה כור היתוך יוצא דופן: בתקופות חופפות עבדו שם גם לה קורבוזיה (Le Corbusier) ולודוויג מיס ואן דר רוהה (Ludwig Mies van der Rohe), שניים שיהפכו מאוחר יותר לאיקונות של האדריכלות המודרנית.
לאחר מותו של בעלה גוסטב מאהלר, גרופיוס נישא לאלמה מאהלר היפה. לשניים נולדה ב-1916 בת ושמה מאנון שמתה מפוליו בגיל 18. לזכרה ילחין אלבן ברג את הקונצ'רטו לכינור, "לזכרו של מלאך".
ב-1919 קיבל גרופיוס הזדמנות שלא חלף עליה: להנהיג אסכולה חדשה בוויימר (Weimar) שבגרמניה. אלה הימים של אחרי מלחמת העולם הראשונה כשביקשו ממנו לעזור לשיקום גרמניה. הוא מיזג שתי מסגרות לימוד ישנות לכדי מוסד אחד שקרא לו "באוהאוס" (Bauhaus), מילה גרמנית שמשמעותה בית הבנייה.
הרעיון המרכזי היה פשוט ומהפכני בעת ובעונה אחת: לשבור את המחיצה בין אמנות "גבוהה" לאומנות יישומית. אצל גרופיוס, מי ששימש בעברו כאדריכל ומעצב ראשי בחברת AEG, כיסא מעוצב היטב היה לא פחות חשוב מציור שתלוי על קיר.
כסגנון אדריכלי ועיצובי, הבאוהאוס שאף להדגיש את צורכי האדם בסגנון פשוט ונקי, תוך שימוש רב בקווים ישרים וצורות בסיסיות, שיקלו על הייצור והשימוש במוצרים.
הדרך לא הייתה קלה. השלטונות הנאצים ראו בבאוהאוס קן של "אמנות מנוונת", והמוסד נסגר ב-1933 בלחץ פוליטי. גרופיוס עצמו עזב את גרמניה ב-1934, עבר לאנגליה ושם שיתף פעולה עם האדריכל מקסוול פריי (Maxwell Fry).
ב-1937 התיישב בארצות הברית, בה הוא התאזרח ב-1944. הוא לימד באוניברסיטת הרווארד (Harvard University) והשפיע על דור שלם של אדריכלים אמריקאים.
אנקדוטה מעניינת: עם הגעתו לארצות הברית תכנן גרופיוס לעצמו בית בלינקולן, מסצ'וסטס (Lincoln, Massachusetts). השכנים, שציפו לבית מסורתי אמריקאי, נדהמו למצוא מבנה מינימליסטי לגמרי שנראה כמו מניפסט אדריכלי. עד היום הבית פתוח למבקרים.
ב-1969 הלך גרופיוס לעולמו והוא בן 86, אחרי חיים שבהם הפך את העיצוב לשפה בינלאומית.
האדריכל וולטר גרופיוס (Walter Gropius) ידוע כמי שהקים את מוסד הבאוהוס, בית ספר לאדריכלות ועיצוב, שפעל שנים ספורות בלבד, אך שינה את פני העיצוב והאדריכלות במאה ה-20.
גרופיוס היה מייסדו המיתולוגי של בית הספר החשוב לעיצוב ואדריכלות הבאוהאוס (Bauhaus). הוא גם זה שתכנן את הבניין החדש של בית הספר בדסאו, גרמניה, שסימל את הגישה החדשנית של סגנון הבאוהאוס לעיצוב.
הבניין נבנה מחומרים מודרניים כמו בטון ופלדה והתאפיין בקווים נקיים ובחללים פונקציונליים.
הבאוהאוס הוקם במטרה להכשיר את מעצבי העתיד ובעיקר לשלב בין אמנות ואומנות, בין אסתטיקה לשימושיות, פונקציונליות בלעז. במוסד רצו לתת לטכנולוגיה והתעשייה את הרוח וההשראה של עולם האמנות והעיצוב.
גרופיוס תכנן כמה בניינים נודעים, ביניהם את בניין הבאוהאוס האייקוני שבו פעל בית הספר בעיר דסאו בגרמניה.
בסוף חייו הוא יצר את ארכיב הבאוהאוס ברוח זרם הברוטליזם. בד בבד הוא המציא את ידית הדלת, כמו שאנו מכירים ומשתמשים בה עד היום.
חייו
וולטר גרופיוס (Walter Gropius) נולד ב-1883 בברלין למשפחה עם שורשים אדריכליים עמוקים. דוד-סבו, מרטין גרופיוס (Martin Gropius), היה אדריכל מוכר מן המאה ה-19, ובגיל צעיר כבר היה ברור שגם הוא ילך בדרך זו.
לאחר לימודים בבתי ספר לאדריכלות במינכן ובברלין, עבד אצל פיטר בהרנס (Peter Behrens), אחד האדריכלים המשפיעים ביותר של תחילת המאה ה-20.
המשרד של בהרנס היה כור היתוך יוצא דופן: בתקופות חופפות עבדו שם גם לה קורבוזיה (Le Corbusier) ולודוויג מיס ואן דר רוהה (Ludwig Mies van der Rohe), שניים שיהפכו מאוחר יותר לאיקונות של האדריכלות המודרנית.
לאחר מותו של בעלה גוסטב מאהלר, גרופיוס נישא לאלמה מאהלר היפה. לשניים נולדה ב-1916 בת ושמה מאנון שמתה מפוליו בגיל 18. לזכרה ילחין אלבן ברג את הקונצ'רטו לכינור, "לזכרו של מלאך".
ב-1919 קיבל גרופיוס הזדמנות שלא חלף עליה: להנהיג אסכולה חדשה בוויימר (Weimar) שבגרמניה. אלה הימים של אחרי מלחמת העולם הראשונה כשביקשו ממנו לעזור לשיקום גרמניה. הוא מיזג שתי מסגרות לימוד ישנות לכדי מוסד אחד שקרא לו "באוהאוס" (Bauhaus), מילה גרמנית שמשמעותה בית הבנייה.
הרעיון המרכזי היה פשוט ומהפכני בעת ובעונה אחת: לשבור את המחיצה בין אמנות "גבוהה" לאומנות יישומית. אצל גרופיוס, מי ששימש בעברו כאדריכל ומעצב ראשי בחברת AEG, כיסא מעוצב היטב היה לא פחות חשוב מציור שתלוי על קיר.
כסגנון אדריכלי ועיצובי, הבאוהאוס שאף להדגיש את צורכי האדם בסגנון פשוט ונקי, תוך שימוש רב בקווים ישרים וצורות בסיסיות, שיקלו על הייצור והשימוש במוצרים.
הדרך לא הייתה קלה. השלטונות הנאצים ראו בבאוהאוס קן של "אמנות מנוונת", והמוסד נסגר ב-1933 בלחץ פוליטי. גרופיוס עצמו עזב את גרמניה ב-1934, עבר לאנגליה ושם שיתף פעולה עם האדריכל מקסוול פריי (Maxwell Fry).
ב-1937 התיישב בארצות הברית, בה הוא התאזרח ב-1944. הוא לימד באוניברסיטת הרווארד (Harvard University) והשפיע על דור שלם של אדריכלים אמריקאים.
אנקדוטה מעניינת: עם הגעתו לארצות הברית תכנן גרופיוס לעצמו בית בלינקולן, מסצ'וסטס (Lincoln, Massachusetts). השכנים, שציפו לבית מסורתי אמריקאי, נדהמו למצוא מבנה מינימליסטי לגמרי שנראה כמו מניפסט אדריכלי. עד היום הבית פתוח למבקרים.
ב-1969 הלך גרופיוס לעולמו והוא בן 86, אחרי חיים שבהם הפך את העיצוב לשפה בינלאומית.
