מי היה ג'ו קוקר?
מפסטיבל וודסטוק רבים זוכרים דווקא ברנש אנגלי כמעט אלמוני באמריקה, בשם ג'ו קוקר (Joe Cocker). הוא ביצע ולא רק בוודסטוק את הלהיט המהפנט של פרוקול הארום "A Whiter Shade of Pale".
זה סיפורו של זמר הבלוז הלבן של שנות ה-60 שנולד ב-1944 בעיר הבריטית שפילד (Sheffield), עיר תעשייתית בצפון אנגליה.
שמו האמיתי היה ג'ון רוברט קוקר ומהר מאוד הוא הבין שיש לו משהו נדיר: קול שבור, כבד ורטוב, שנשמע כאילו יצא מעמקי הדלתא של המיסיסיפי ולא מרחוב בשפילד הגשומה.
אבל קוקר הצעיר החל את דרכו דווקא כשרברב, עובד מקומי שהשתכר לחייו בעבודת היומיום ובלילות שר בפאבים מקומיים. אחרי שעות העבודה המפרכות מקפיד הבחור הצעיר לספוג בקדחתנות את הרית'ם אנד בלוז (Rhythm and Blues) השחור האמריקאי. הכוכבים שהוא מעריץ שם הם ריי צ'רלס (Ray Charles) וג'ימי ריד (Jimmy Reed) והוא לומד לשיר מגרונו הניחר ומהבטן בצליל גס ועוצמתי, שמזכיר בד גס שנקרע.
פריצת הדרך שלו מגיעה ב-1968, עם ביצוע מחודש לשיר של הביטלס (The Beatles), "With a Little Help from My Friends". הביטלס עצמם כתבו אותו כשיר קליל ומשחקי, בעוד קוקר הפך אותו למשהו אחר לחלוטין.
ה"עזרה מידידי" שלו הוא אטי, כבד, נכנס לעצמות. ג'ון לנון (John Lennon) ופול מקרטני (Paul McCartney) אמרו שאחרי שקוקר סיים איתו הם לא הכירו את השיר שלהם.
הביצוע המוקלט שלו הפך לאחד הרגעים האייקוניים של הרוק הבריטי וב-1969 עלה קוקר לבמת וודסטוק (Woodstock). לא רבים הכירו אותו באמריקה והוא בבירור לא היה מהכוכבים הגדולים שם. אבל הופעתו נחרתה בזיכרון הקולקטיבי של בני הדור שהיו שם וגם אצל מי שלא.
בהופעה מחשמלת זזות ידיו בצורה לא-שגרתית, כאילו הוא מתאבק עם כוח בלתי נראה. גופו מתפתל ועיניו חצי עצומות. זה לא היה פרפורמנס, זו הייתה חוויה אחוזת דיבוק, מתמסרת כמו טראנס. לא המוסיקה - השיגעון.
אבל העשור הבא, שנות ה-70, יהיה מטלטל. ג'ו קוקר מתמודד עם הרס עצמי, המון אלכוהול והרבה סמים. הוא נעלם ושב ונעלם שוב, אבל קולו נשאר. ב-1982 הוא מבליח מחדש, עם "Up Where We Belong", דואט עם ג'ניפר ורנס (Jennifer Warnes) לסרט "קצין וג'נטלמן" (An Officer and a Gentleman) שזוכה מיד בפרס האוסקר (Oscar).
בשנות ה-10 של המאה החדשה מספיק ג'ו קוקר להבליח שוב בסרט המחזמר "Across the universe" אך בדצמבר 2014, בגיל 70, הוא הולך לעולמו מסרטן ריאות.
לא איש מופת הוא קוקר ולא דמות לחיקוי, אבל הוא אמן שהוכיח לעולם שלמוסיקה אין צבע עור או מקום לידה אלא רק אחוז של אהבה והתמסרות למה שאתה מתחבר.
מפסטיבל וודסטוק רבים זוכרים דווקא ברנש אנגלי כמעט אלמוני באמריקה, בשם ג'ו קוקר (Joe Cocker). הוא ביצע ולא רק בוודסטוק את הלהיט המהפנט של פרוקול הארום "A Whiter Shade of Pale".
זה סיפורו של זמר הבלוז הלבן של שנות ה-60 שנולד ב-1944 בעיר הבריטית שפילד (Sheffield), עיר תעשייתית בצפון אנגליה.
שמו האמיתי היה ג'ון רוברט קוקר ומהר מאוד הוא הבין שיש לו משהו נדיר: קול שבור, כבד ורטוב, שנשמע כאילו יצא מעמקי הדלתא של המיסיסיפי ולא מרחוב בשפילד הגשומה.
אבל קוקר הצעיר החל את דרכו דווקא כשרברב, עובד מקומי שהשתכר לחייו בעבודת היומיום ובלילות שר בפאבים מקומיים. אחרי שעות העבודה המפרכות מקפיד הבחור הצעיר לספוג בקדחתנות את הרית'ם אנד בלוז (Rhythm and Blues) השחור האמריקאי. הכוכבים שהוא מעריץ שם הם ריי צ'רלס (Ray Charles) וג'ימי ריד (Jimmy Reed) והוא לומד לשיר מגרונו הניחר ומהבטן בצליל גס ועוצמתי, שמזכיר בד גס שנקרע.
פריצת הדרך שלו מגיעה ב-1968, עם ביצוע מחודש לשיר של הביטלס (The Beatles), "With a Little Help from My Friends". הביטלס עצמם כתבו אותו כשיר קליל ומשחקי, בעוד קוקר הפך אותו למשהו אחר לחלוטין.
ה"עזרה מידידי" שלו הוא אטי, כבד, נכנס לעצמות. ג'ון לנון (John Lennon) ופול מקרטני (Paul McCartney) אמרו שאחרי שקוקר סיים איתו הם לא הכירו את השיר שלהם.
הביצוע המוקלט שלו הפך לאחד הרגעים האייקוניים של הרוק הבריטי וב-1969 עלה קוקר לבמת וודסטוק (Woodstock). לא רבים הכירו אותו באמריקה והוא בבירור לא היה מהכוכבים הגדולים שם. אבל הופעתו נחרתה בזיכרון הקולקטיבי של בני הדור שהיו שם וגם אצל מי שלא.
בהופעה מחשמלת זזות ידיו בצורה לא-שגרתית, כאילו הוא מתאבק עם כוח בלתי נראה. גופו מתפתל ועיניו חצי עצומות. זה לא היה פרפורמנס, זו הייתה חוויה אחוזת דיבוק, מתמסרת כמו טראנס. לא המוסיקה - השיגעון.
אבל העשור הבא, שנות ה-70, יהיה מטלטל. ג'ו קוקר מתמודד עם הרס עצמי, המון אלכוהול והרבה סמים. הוא נעלם ושב ונעלם שוב, אבל קולו נשאר. ב-1982 הוא מבליח מחדש, עם "Up Where We Belong", דואט עם ג'ניפר ורנס (Jennifer Warnes) לסרט "קצין וג'נטלמן" (An Officer and a Gentleman) שזוכה מיד בפרס האוסקר (Oscar).
בשנות ה-10 של המאה החדשה מספיק ג'ו קוקר להבליח שוב בסרט המחזמר "Across the universe" אך בדצמבר 2014, בגיל 70, הוא הולך לעולמו מסרטן ריאות.
לא איש מופת הוא קוקר ולא דמות לחיקוי, אבל הוא אמן שהוכיח לעולם שלמוסיקה אין צבע עור או מקום לידה אלא רק אחוז של אהבה והתמסרות למה שאתה מתחבר.
