» «
מוסיקת רוק
מה מיוחד במוסיקת הרוק או הרוק אנד רול?



מוסיקת רוק (Rock) היא מוסיקה קצבית, לעיתים קרובות רועשת, שיש בה שימוש בגיטרות חשמליות ובתופים. זמרי רוק שרים בקול מחוספס ולא עדין ובדרך כלל לבושים ומופיעים בצורה פשוטה וללא ניסיון למצוא חן.

כחלק מתדמית צעירה ולא ממוסדת, רבים מהם נהגו בצורה לועגת וחסרת אחריות. ואכן, המוסיקה הזו ואוהבי הרוק בכלל נחשבו תמיד מורדים ולא הולכים בזרם,

הדתות השונות ובמיוחד הכנסייה הנוצרית ראו ברוקנ'רול את "המוסיקה של השטן". הציבור הרחב, לעומתם, אהב את זמרי הרוק והמצליחים שבהם הפכו לעשירים ומצליחים מאד.


הנה תקציר היסטורי של מוסיקת הרוק:

https://youtu.be/fXyRxZTuOYU


10 להקות הרוק הגדולות ביותר:

https://youtu.be/v3BCYSTsyTg


מונטאז' ארוך, מקורי ומרתק של תולדות הרוק:

https://youtu.be/_zflDkNJ99o


והאבולוציה של הרוק:

https://youtu.be/QkQ7q4yEmh0
דייר סטרייטס
מי המורה שהפך לכוכב רוק?



אם אתם מביטים במורים שלכם ונראה לכם שלא מסתתר בהם כישרון השואף להתפרץ, אולי כדאי שתחשבו שוב..

בשנות ה-70 הוקמה להקת "דייר סטרייטס" (באנגלית צרות גדולות) על ידי מורה אנגלי בשם מארק קנופלר (כן סבתא, אצלו מבטאים את האות ק שבהתחלה). קנופלר, ששימש בלהקה כסולן וכגיטריסט מוביל, לקח את חבריו ללהקה, בין השאר אחיו והשותף שלו לדירה, אל עולם הרוק של שנות ה-80. בזכות השירים, השירה ונגינת הגיטרה הייחודית שלו, הם זכו לפרסום עצום ולהצלחה מסחררת.

רשימת היכולות שלו הייתה מהרגע הראשון בלתי נתפסת, אפילו בשביל הדור שחווה זה עתה את דיוויד בואי ואת לנון ומקרטני. הוא היה גיטריסט מבריק ובעל סגנון שונה מכל מה שהכירו מעריצי הרוק לפניו, כותב טקסטים שנון ורגיש, מלחין בחסד, פרפורמר מדהים עם קול בריטון מחוספס כמו שצריך, נגן עם טכניקה חמה ומיוחדת וסולואים חכמים ויפים להפליא. הייתה לו מוסיקליות וירטואוזית, אבל הפוכה מהוירטואוזיות המנוכרת של כל כך הרבה נגנים, שחפרו בסולואים ארוכים שלא אמרו דבר. הוא ניגן באצבעות ללא מפרט והצליל שלו הפך לסמל של ניקיון צלילי וגובל בשלמות, מושפע מנגינת גיטרה בשירי עם אמריקאים וקצת שקט אחרי הרעש של הרוק הכבד והמוסיקה המתוחכמת של הרוק המתקדם של שנות ה-70.

כמעט כל נגן גיטרה ברחבי העולם ניסה בסוונטיז לחקות את הידיים המופלאות של קנופלר ואת הרוך שהוא הוציא מהכלי ששימש את כולם דווקא להפציץ. בספר הפולחן "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" הפליא הסופר דאגלאס אדמס לכתוב שהגיטרה של קנופלר נשמעת כמו הצליל של המלאכים כשהם יוצאים לבלות...

והם אכן יצאו לבלות. תוך שנים ספורות הפך קנופלר את "דייר סטרייטס" ללהקת הרוק הפופולארית בעולם. הגיטריסט המבריק, שהיה פעם מורה ומבקר מוסיקה בעיתון מקומי, השפיע באותה תקופה כמעט על כל גיטריסט רוק בעולם והחזיר למוסיקה האנגלית לרגע את המעמד המוביל, של מלכת הרוק העולמי, החדשני והחכם. המעמד הזה, שדומה היה שהתעמעם מעט בשנות ה-MTV, המתין לאמנים כמוהו וכמו סטינג, שיהפכו שוב את הרוק למשהו מרגש באמת.


הנה דייר סטרייטס בשיר "סולטני הסווינג", להיטם הראשון והגדול ביותר:

http://youtu.be/h0ffIJ7ZO4U


בהופעה חיה עם הסקסופוניסט מל קולינס:

http://youtu.be/AKiVttFnqkY


אלוהי הגיטרה האנגלית, אריק קלפטון, משתתף בצניעות בביצוע "רומיאו ויוליה" ומנגן רק ליווי בלי אף סולו:

http://youtu.be/6-P4DVCsd70


דייר סטרייטס במופע Live Aid לעזרה לאפריקה ב-1985:

https://youtu.be/JVZTP_kX5BE


מרק קנופלר שינה את נגינת הגיטרה החשמלית שלו בהמשך:

http://youtu.be/wTP2RUD_cL0


קנופלר זוכה לליווי של סטינג, קלפטון ופיל קולינס בהופעה:

https://youtu.be/6CB9OrGZ7-c


ב-2018 בשיר "אחים לנשק":

https://youtu.be/EMRJT2ebvAk


וסרט תיעודי על קנופלר שחוזר למקומות ולאנשים בסקוטלנד שהפכו אותו למי שהוא:

https://youtu.be/nwOzONsGGLo?long=yes
גיטרה חשמלית
מה הסוד של הגיטרה החשמלית ואיך היא פועלת?


גִּיטָרָה חַשְׁמַלִּית (Electric guitar) היא גיטרה עם מיקרופונים זעירים, המוגברת על ידי מגבר, באנגלית "אמפליפייר".

גיטרה זו הומצאה בשנת 1931 על ידי הממציא הגרמני אדולף ריקנבאקר. הוא יצר אז גיטרה ללא גוף חלול המגביר את הצליל באמצעות תהודה ולכן, ללא מגבר, היא נשמעת חלש מאוד.

אבל במקום תיבת תהודה יש לגיטרה החשמלית "פיאקפים" (Pickups). אותם "פיאקפים" הם מיקרופונים זעירים וכמו כל מיקרופון מגנטיים, הקולטים את הצליל מהמיתרים, ממירים אותו לזרם חשמלי ומאפשרים הגברה שלו, באמצעות המגבר שאליו הגיטרה החשמלית מחוברת.

מדובר במערכת אלקטרונית ההופכת את תנודות המיתרים לאות, העובר באמצעות כֶּבל למגבר (כיום יש גם אפשרות להעבירו באופן אלחוטי) והמגבר מגביר את הצליל לעוצמה הרצויה.

גיטרות רגילות, כמו גיטרה קלאסית או אקוסטית, זקוקות לעץ משובח ולבנייה מאוד מדויקת ומורכבת, על מנת שיוכלו להפיק צליל איכותי מתיבת התהודה שלהן, אותו חלק חלול ומרכזי שמגביר את הצליל של המיתרים.

לעומתן, הגיטרות החשמליות עשויות מחומרים רבים ומגוונים, כולל מתכת, פלדה, פלסטיק, חומרים ממוחזרים וכמובן גם עץ לסוגיו. כי החומר שממנו בנויה החשמלית פחות חשוב, מאשר המיתרים והמערכת האלקטרונית שבמרכזה המיקרופונים הזעירים, אותם "פיקאפים", שהם משמעותיים מאוד ומפיקים צלילים שונים, לפי מיקומם בגיטרה ומאפייני הצליל המיוחדים לכל סוג של pickup.

משוחררות מהצורך בתיבת תהודה, הגיטרות החשמליות קיבלו במהלך השנים גם צורות שונות ומשונות, ומסוגלות להפיק אינספור צלילים מגוונים.

למגוון והעושר של עולם הגיטרה החשמלית ונגניה ראו את תגית "גיטרה חשמלית".


כך פועלת הגיטרה החשמלית:

https://youtu.be/lBAZepM5F_0


אם נראה שזו רק הצורה אז שימו לב להבדלים בין גיטרות חשמליות, בצלילים:

https://youtu.be/Ctpcwi1o210


כמה מהגיטרות החשמליות המוכרות, האופי והסגנונות המוסיקליים שבהם הם מככבות:

https://youtu.be/uKFSkQzwxy0


תולדות הגיטרה החשמלית במאה האחרונה:

https://youtu.be/zPRDPWQ7etY


נגן אחד שמדגים 10 סגנונות של גיטריסטים מפורסמים על אותו שיר:

http://youtu.be/T_5sUcMpFXk


הנה אוסף סולואים של גיטריסטיות מופלאות:

https://youtu.be/Crw9X_hW-bE?long=yes


ובונה גיטרות ישראלי שפיתח ורשם פטנט על גיטרה חשמלית מפלסטיק (עברית):

https://youtu.be/7vOImRKd8uY?long=yes
בלדת רוק
מהי בלדת רוק?



אומרים שמופע בלי בלדת רוק (Rock ballad) הוא כמו אביר בלי ראש, שלא לומר בלי רוק...

בלדת הרוק היא השיר הזה, שפעם נהג הקהל להדליק בו את המציתים. היום בתפקיד הנרות משמשים הטלפונים הסלולריים, אבל הרגשות בכל מקרה גואים.

כמו הפרק השני בסימפוניה ובצורת הסונטה, בשיר הזה, כמעט תמיד עצוב, סנטימנטלי או אוהב, הנגנים נוהגים להוריד הילוך. בלדות רוק הם יעדיפו לא פעם ללוות בגיטרה חשמלית לבדה, או בכלים אקוסטיים כמו פסנתר או גיטרה אקוסטית, שעוטפים בעדינות את הקול והמסר.

זה השיר הזה, האיטי, עם השירה הצחה מצרחות, עם הסולו המלודי, שבו הגיטרה החשמלית נכנעת לרגש ולמנגינה הכובשת, המלודית כל כך, כמעט סכרינית, שננעצת לך בראש ולא מרפה.

בשיר הזה הקהל מחבק את אשתו חזק. זה השיר שבחור חושב על האפלטונית ההיא, שהוא לא העז לומר לה, ודמעה מנצנצת לו בקצה העין. זה השיר שזו שבאה עם חברה נזכרת בנער המקסים שהיא עזבה בשביל המסוקס עם האופנוע, ההוא שנעלם לה אחרי יומיים והשאיר אותה בעשן ובאבק.

כאן הניגוד עובד נהדר. הרי בלדת הרוק תמיד תבוא אחרי אוסף שירים קצביים ומלאי גרוב. היא תאפשר להחליש לרגע את האש, לפני שהמופע יחזור לעוד מאותו הרוק, מאותם הדיסטורשנים והתופים הרועמים.

לידתן של בלדות הרוק היא ככל הנראה מלהקות הגלאם מטאל. רבים מצביעים על להקת ה"סקורפיונז" כהכי בולטת ומהראשונות שבלדות הרוק שלהן זכו לשם הזה. זה היה לקראת סוף שנות השבעים, כשהלהקה הזו החלה להנפיק כאלה. "רוחות השינוי" של הלהקה ממש נקשר בתקופה בה התמוטט הגוש הקומוניסטי, אבל "Still Loving You" שלהם היא בלדת הרוק הראשונה והידועה שלהם. עד היום משייכים אותה לקלאסיקה של הז'אנר האהוב הזה.


הנה בלדת רוק בת יותר מ-50 שנה, "אנג'י" של הרולינג סטונז בהופעה בקובה:

https://youtu.be/fltEveIKo5M


"רוחות השינוי" של הסקורפיונז:

https://youtu.be/n4RjJKxsamQ


בלדת רוק מבית קווין "אהבת חיי":

https://youtu.be/SVPm5lgox78


Beth של להקת Kiss:

https://youtu.be/PhdPeij4L-0?t=26s


לד זפלין הפתיעו בבלדת הרוק שהופכת בהמשך לרוק קצבי ולאגדה:

https://youtu.be/Ly6ZhQVnVow


"מאחורי עיניים כחולות" של The Who:

https://youtu.be/MomyaekDrdA


Telephone Line של "תזמורת אורות החשמל" בהופעה באצטדיון וומבלי:

https://youtu.be/XKElk9zTB04


והנציגה הישראלית סטלה מאריס עם "נר על החלון":

https://youtu.be/zoAjwEQKP_0

מוסיקת רוק

לד זפלין
מה זיכה את לד זפלין בתואר "הלהקה הגדולה בעולם"?


בעשור הראשון של המילניום החדש ביקשה רשת הרדיו של ה-BBC ממאזיניה לבחור את הנגנים הטובים ביותר בכל כלי ולהרכיב הרכב-על, סופרגרופ, שיכיל את הנגנים הטובים ביותר מכל כלי. לאחר שקלול התוצאות של המשאל הזה הסתבר שהתוצאה דומה להפליא ללהקה שכבר פעלה בעולם - קוראים לה לד זפלין.

ואכן, להקת לד זפלין (Led Zeppelin) נחשבת על ידי רבים ללהקת הרוק הכבד הגדולה ביותר בכל הזמנים. הלהקה הזו הגיעה לשיאים של הצלחה. היא נחשבת, ביחד עם "פינק פלויד", ללהקת הרוק המצליחה ביותר של שנות ה-70. לא היו להם הטקסטים המבריקים של בוב דילן ולא השירים הגאוניים של הביטלס, לא המורכבות של ג'נסיס ופינק פלויד בסיפורים מוסיקליים חצי-היסטוריים, פילוסופיים ועמוסי הברקות. אבל בהופעות הם היו מפעל מצטיין של בלוז, רוק כבד ופיתוח שירים ארוכים ומשוחררים שהמעריצים סגדו לה. היו שם כל החומרים הנדרשים לסופרגרופ מטורף - שירת הצרחות והיללות של רוברט פלאנט, הבלוזיסט הבריטי המופלא ביותר, היו הסולואים הארוכים והמבריקים של ג'ימי פייג', מנגני הגיטרה הטובים בכל הזמנים. אלו קיבלו גיבוי של הבאס והתופים של הנגנים הוירטואוזים - ג'ון פול ג'ונס, שניגן על כל כלי שנפל לו לידיים וג'ון בונהם, גאון התופים העל-זמני. מחסן הכישרון האלוהי הזה הפך את הלהקה לתאגיד עצום של הופעות מפוצצות קהל ואוזניים, אבל מקום שהמוסיקה שבו הייתה נשגבת.

אבל הדרך לא תמיד הייתה כה קלה. אמנם מסחרית הלהקה הצליחה כבר מאלבומה הראשון, המכירות היו בשמיים והופעותיה היו תמיד באיצטדיונים מלאים עד אפס מקום, אבל חלק מהעיתונות לא אהבה אותה בשנים הראשונות והמבקרים הרבו לתקוף את אלבומיה וסגנונה של הלהקה. זפלין הייתה אחד הצמתים החשובים שבהם ההמונים התפצלו סופית ממבקרי המוסיקה. האחרונים הסתייגו כמעט מכל דבר שזפלין עשו, בעוד שהקופות הראו בדיוק ההיפך. רק מאוחר יותר נעשה הצדק בהדרגה והם החלו לקבל ביקורות הוגנות ואף מעריכות, שלא לומר מעריצות, ממבקרים חמורי סבר. זה במיוחד בלט במקרה של העיתון "רולינג סטון" שבביקורת על 5 האלבומים הראשונים שלהם מעך אותם והם בתגובה החרימו אותו וסרבו להתראיין אליו כדי שלא לסייע למכירותיו...

שנים רבות ראו השמרנים בארצות הברית בלד זפלין את השטן בכבודו ובעצמו. הם טענו שהרוק הכבד ומחריש האוזניים שלהם מעודד צעירים למעשי אלימות איומים. הוא מעודד, כך הם גרסו, את פולחן השטן ומעביר במילות השירים "מסרים חבויים". ב-1982 זה הגיע לשיא של טמטום כשמטיף אמריקאי השמיע בשידור רדיו את אחד השירים כשהוא מנוגן לאחור, וזיהה "משפטים שמעודדים את פולחן השטן". לא עזרה העובדה שכמה מהמעריצים שלהם השמיעו בתגובה "מסרים שטניים" בהיפוך של שירי ילדים ומזמורי דת נוצריים...

מכיוון שלא רצו לוותר על שום דבר, ההופעות של לד זפלין היו ארוכות מאד. כל אלבום חדש הוסיף להן עוד ועוד שירים חדשים. הם שנאו סינגלים והעדיפו ליצור אלבומים מנצחים, עם סדר שירים שתוכנן כך שכל שיר יגלוש לשיר הבא, או במילותיו של ג'ימי פייג' הגיטריסט ומייסד הלהקה "שיהיו הרים וגאיות של מוסיקה".

הרים? - צוקים!

בשנות ה-2000 כבר היה ברור שלהקת הרוק המצוינת הפכה לאגדה. היא דורגה במקום הראשון בסקר "100 להקות הרוק הכבד הגדולות" בערוץ Vh1. בשער של המגזין "Guitar World" כבר כונתה לד זפלין רשמית "הלהקה הגדולה ביותר בעולם" וברור היה שאין כמעט רוקר עם גיטרה שלא הושפע מג'ימי פייג', הגיטריסט הוירטואוז ומנהיג לד זפלין. סולו הגיטרה של להיטה הגדול ביותר "Stairway to Heaven" נבחר על ידי קוראי עיתון הגיטרה לסולו הטוב ביותר של הרוק בכל הזמנים.

כך שניתן ודאי לסכם במילים של ג'ון פול ג'ונס, בסיסט הלהקה, "גם כשהיינו גרועים, היינו טובים יותר מרוב הלהקות".


הנה הלהקה הגדולה של שנות ה-70:

http://youtu.be/W92apQbud8s


להיטם הגדול ביותר "מדרגות לרקיע":

https://youtu.be/dYpgg__qc-c


בהופעה חיה:

https://youtu.be/mtskOtJUWXQ


הגיטריסט המופלא שלהם ג'ימי פייג':

https://youtu.be/8ZMOsDT6mfk?t=5m50s&end=6m25s


ניתוח מוסיקלי על התפקיד של המתופף הגאוני של הלהקה המדהימה הזו:

https://youtu.be/UvOm2oZRQIk?long=yes


וסקירה על 10 מהשירים הטובים שלהם:

https://youtu.be/1bZJuKnuSsk?long=yes
הוא לא כבד הוא אחי
איך נולד "הוא לא כבד הוא אחי"?


השיר "הוא לא כבד הוא אחי" (He Ain't Heavy, He's My Brother) הוא בלדת פופ יפהפייה שהקליטו להקת "ההוליס" ב-1969 והפכה מאז לאגדה.

אמנים רבים הקליטו במהלך השנים גרסאות כיסוי לשיר והוא הפך לקלסיקת פופ הקשורה קשר עמוק לשלהי הסיקסטיז ולאווירת השלום וההיפיז של התקופה.

השיר, שכתבו בובי סקוט ובוב ראסל, זכה לא רק לביצועים וגרסאות אלא גם הפך בארצות הברית לאחד מסמלי מלחמת וייטנאם.

אבל מעניין אם הוא בכלל קשור בה.

כי לגבי מקור השם והסיפור שמאחוריו יש כמה סברות. יש המזכירים מאמר בשם "תעצומות הנפש" שפורסם בשנת 1918. הופיע בו סיפור על ילדה סקוטית שנשאה על כתפיה ילד גדול, ילד במידותיה שלה. כשאמרו לה שהוא נראה כבד היא ענתה "הוא לא כבד, הוא אח שלי".

אחרים מציינים ש-6 שנים אחר כך התפרסם בעיתון של ארגון למען נוער ממדינת אינדיאנה מאמר שכותרתו "הוא אינו כבד, הוא אחי". אולי זה היה המאמר בו נתקל האב אדוארד פלאנגן, כומר שייסד ארגון סיוע לנערים בנברסקה בשם "Boys Town", ארגון לא למטרות רווח שסיפק בית לילדים יתומים, שעברו התעללות והזנחה.

במאמר היה איור של נער הנושא את אחיו על כתפיו בעיתון ומתחתיו הכתובת "הוא אינו כבד, הוא אחי". פלנגן ביקש ואישרו לו להשתמש באיור מהמאמר כסמל הארגון, עם המשפט שהוא התאים לצרכים הארגון ואולי גם האגו הפרטי שלו "הוא לא כבד אבי, הוא אחי".

הגרסה הכי מוכרת באמריקה היא לגבי מלחמת וייטנאם. סופר בה על חייל התקרב עם היחידה שלו אל עיירה וייטנאמית אחרי שהופגזה. הוא ראה לפניו נער צעיר היוצא מתוך הריסות העיירה, כשעל כתפיו גופתו של נער אחר. לשאלת אחד החיילים אם הגופה לא כבדה לו ענה הנער "הוא אינו כבד, הוא אחי".

גרסה "וייטנאמית" אחרת הייתה שדובר בכלל בחייל שנשא שעל כתפו את חברו לנשק שנפצע.

מכל מקום, ריבוי הגרסאות רק מעיד על עוצמתו הרגשית של השיר שהיה לאחד השירים המזוהים ביותר עם מלחמת וייטנאם, אבל ההשראה לכתיבתו הגיעה דווקא מ... סקוטלנד.

כי לפי הסיפור המקורי כנראה שהיה זה רק עובר אורח סקוטי שהציע עזרה לנער צעיר שנשא את אחיו הנכה על גבו. הנער, שעשה כך את דרכו לבית החולים הסמוך, רק ענה לו: "הוא לא כבד, הוא אחי".

כך נוצרות אגדות, גם אם לא אורבניות. מאז, בכל מקרה, הפך השיר להמנון פופולרי המשמש ארגונים ומטרות צדקה שונות. ביניהם נמצאים אותו ארגון הבנים המקורי של האב פלאנגן, כמו גם האגודה לניוון שרירים בארצות הברית והאולימפיאדה המיוחדת.


הנה הביצוע המקורי של השיר "הוא לא כבד הוא אחי":

https://youtu.be/Si7gu9yGz64


ביצוע מרגש של "קולקטיב הצדק" עם אמנים מפורסמים:

https://youtu.be/Ye4cELYLzJM


"הוא לא כבד הוא אחי" בביצוע ההוליז בשנת 1975:

https://youtu.be/Jl5vi9ir49g


ומילות השיר He Ain't Heavy, He's My Brother:

https://youtu.be/fBI9i3HlFVE
מטאל
איך מוסיקת המטאל שלטה בשנות ה-80?



במוסיקת רוק בשנות ה-80 הפך סגנון המטאל רוק (Metal Rock), סוד של רוק כבד, לסגנון המוסיקלי המצליח והשולט ביותר. הוא נולד מסגנון ה"הבי מטאל" של שנות ה-60 וה-70, שהוא עצמו היה חלק מהרוק הכבד.

מוסיקת הבי מטאל (heavy metal), בעברית "מתכת כבדה" ולא פעם מטאל, הוא זרם מוסיקלי, שהתפתח בסוף שנות ה-60 באנגליה. הוא התאפיין במקצב אגרסיבי, נגינה רועשת ומהירה מאוד, נגינת גיטרה חשמלית עתירת דיסטורשן ואפקטים ובנגינת סולו גיטרות חשמליות ארוכים ווירטואוזיים.

תכני השירים בהבי מטאל הם בדרך כלל אפלים.

מקורותיו של ההבי מטאל הם מוסיקת הרוק, הבלוז והפרוגרסיב - הרוק המתקדם. הוא נולד עם להקות רוק אנגליות שהידועות בהן היו לד זפלין, דיפ פרפל ובלאק סבאת'.

בשנות ה-70 פרץ סגנון המטאל גם לארצות הברית ולגרמניה, והפך לזרם מרכזי ומצליח ברוק. סביבו התפתחה תרבות מעריצים וההצלחה הייתה אז גדולה מאד. בשנות ה-80 התרכזה הפעילות באזור שנקרא "סאנסט סטריפ". במהלך שנות התשעים נדחק המטאל לשוליים ואת מירב המקום תפסו סגנונות קיצוניים יותר מהסגנונות המקוריים, כמו בלאק מטאל ודת' מטאל.


הנה מוסיקת המטאל ששלטה ברוק של שנות השמונים:

https://youtu.be/AUrHVWa3s2Y


הגיטרה והדיסטורשן בהבי-מטאל היו מדויקים וחדים להפליא:

https://youtu.be/vY2l3KV7zsU


להקות המטאל הטובות ביותר:

https://youtu.be/shv-BIDfr98


כך נשמעים ההבדלים בין הגיטרות של המטאל לעומת הפאנק:

https://youtu.be/U3LgSMFkAi0
פידבק
מה זה הפידבק שמצפצף בהופעות?


פִידְבֶּק (Feedback) במוסיקה, בעברית "משוב אקוסטי", הוא הצליל הצורם שנוצר כשהמיקרופון קרוב לרמקול המחובר לאותו מעגל חשמלי שלו.

משוב אקוסטי נוצר כשהרמקול משדר את מה שהמיקרופון קולט לאחר הגברה. למעשה בכל פעם הולך ומתחזק האות המקורי, כי בכל פעם הוא מוגבר, מושמע מהרמקול ונקלט על ידי המיקרופון שוב, מוגבר, מושמע ונקלט וכן הלאה...

התוצאה האקוסטית היא מעין שריקה בתדר גבוה, שריקה שהיא חדה וחזקה, או לחילופין המהום בתדר נמוך ההולך ומתגבר. זו התוצאה האקוסטית של הלופ הבלתי נגמר של צליל ראשוני, שהולך ומוגבר שוב ושוב, במעגל ללא סוף.

פידבק כזה נוצר לא פעם גם כשמאזינים מתקשרים לאולפן רדיו ומדברים בשידור, אך לא מנמיכים את עוצמת מקלט הרדיו הביתי שלהם. בצורה כזו נוצר המעגל שהצגנו קודם -
כשהמיקרופון של הטלפון קולט את קולו המוגבר של המאזין מהרמקול של מקלט הרדיו שלו.

הדיסטורשן בגיטרה חשמלית מאפשר להגיע לפידבק בקלות וגיטריסטים יודעים לנצל אותו כדי לחזק את האפקט של הדיסטורשן במוסיקת רוק. הצליל המעוות של הגיטרה עם הדיסטורשן, כשהוא יוצא ממגבר חזק, נותן פידבק. כשמסובבים את הגיטרה לזוויות שונות ניתן להוציא מהפידבק את הצלילים העיליים, שחבויים בו. גאון הגיטרה ג'ימי הנדריקס, היה הראשון שעמד על האפשרויות הפסיכדליות של נגינה בשילוב הפידבק ויצר כך את הסאונד האופייני והמיוחד כל כך שלו - סאונד שחובבי הרוק מתגעגעים אליו עד היום.


הנה הסבר כיצד הרעש של הפידבק משמש גיטריסטים לנגינה:

http://youtu.be/luURyH9fzhk


וג'ימי הנדריקס שהיה הראשון לנצל את הפידבק כמוסיקת רוק:

http://youtu.be/53JpbrxM7O0


הגל החדש
מה הייתה מוסיקת הגל החדש?



הגל החדש של המוסיקה (New wave music) היה סגנון של רוק אלקטרוני, שנולד בתחילת שנות ה-80 והפך כמעט מזוהה עם העשור הזה.

"גל חדש" הייתה מוסיקה שהמשיכה את סגנון הפאנק רוק, אך נטתה לכיוון ניסויי יותר, עם לחנים מתוחכמים, צליל מעט אלקטרוני וחדשני, מילים חדות ויותר מתוחכמות יחסית, סגנון פחות בועט וחצוף מהפאנק והפקה מלוטשת יותר וצליל ידידותי יותר לרדיו.

שנת 1981 סימנה את הזינוק להצלחה של סגנון "הגל החדש", בין השאר משום שהקליפים שלהם שודרו המון בתחנה הצעירה והמצליחה שזה עתה נוסדה, MTV. זו הייתה תחנה ששידרה רק וידאו קליפים והצד הויזואלי והאופנתי של אמני הגל החדש התאים לה מאד, בדרך להפוך לערוץ הטלוויזיה של הצעירים.

עם להקות כמו פט שופ בויז (Pet Shop Boys), דוראן דוראן (Duran Duran) ואמנים כמו אדם אנט (Adam Ant), הגל החדש פרח. בהמשך יצרפו אליו גם אמנים לא ממש קשורים, כמו להקת "פוליס". הוא יחזור גם בהמשך עם הרכבים כמו הסמית'ס (The Smiths), הקיור (The Cure) ודפש מוד (Depeche Mode) אבל בחצי השני של שנות השמונים הוא ילך וידעך, עד שייעלם.


מודרן אנגליש בעשור של הגל החדש:

https://youtu.be/LuN6gs0AJls


וגם:

https://youtu.be/E8hSLYqPyEU


יאזו ב-Don't go:

https://youtu.be/VML1u8KJjEo
מה כה מופלא בסטילי דן?



בעולם הרוק, סטילי דן (Steely Dan) היא משהו מיוחד במינו, פלא מלא בהשפעות, רב סגנוני, עוף מוזר בהחלט. ג'אז-רוק שבא מעולם הג'אז, אבל לא היו בו אילתורים והוא הביא ניחוח של פולק-רוק ביטניקי אך מעודן, מושקע ומתוחכם עד לגבהים שאין כמותם.

האלבומים המסוגננים, המהוקצעים מאד ובלתי מתפשרים שלהם, שימשו במשך שנים רבות כאלבומי הדגמה למוכרי מערכות קול, כדי להפגין את איכות הציוד שהם מוכרים. לא היה נקי, מדויק ומהוקצע משיר של סטילי דן, כדי להדגים איך יכול אולפן ההקלטות לבקר בביתך...

הכל מתחיל בוולטר בקר ודונלד פייגן, הצמד המרכזי של סטילי דן, שעשו רוק שונה כל כך מרוק הגיטרות המחוספס של תחילת הסוונטיז ומהפופ הצבעוני שהציף את כל השאר. במקומם הציעו סטילי דן פופ-רוק-ג'אזי נקי, מלוטש ומסוגנן, שירים מהודקים ומדויקים שהם יצירות קטנות. בלי הנפיחות שאפיינה את להקות הרוק המתקדם והיומרנות שלהם להפוך את הרוק למיתולוגי כבר מחר, הגישה סטילי דן רוק חכם, מספיק קליל כדי להתחבר ומספיק אירוני וציני כדי לדבר ולקלוע גם למי שלא הספיקו למרד של הביטניקים וילדי הפרחים מהסיקסטיז ובאו מאוחר מדי. ואכן, כמעריצי הספרות הביטניקית, בנוסח ג’ק קרואק וויליאם בורוז, שגם השפיעו על הטקסטים שלהם, אפילו את שם הלהקה הם לקחו מ"ארוחה עירומה", ספרו המפורסם של בורוז.

כך הציעה סטילי דן טקסטים חכמים לאנשים שלא פעם העריצו דווקא את המוסיקה ואז הבינו שיש שם גם המון תוכן חכם ושורט והכי חשוב - הפקות ועיבודים שמצד אחד הכילו מגוון סגנוני מרהיב, של רוק, רוק מתקדם, ג'אז, בלוז, פופ, פולק ואפילו קאנטרי, ומצד שני השתמשו בהמון כלי נשיפה וזמרות ליווי מעולם מוסיקת הנשמה, שבו דווקא לא נגעו.

עם הקול השבור של דונלד פייגן, הלא מדויק, שעמד בניגוד מבריק לדיוק המהודק של המוסיקה שבה הוא הוגש ולזמרות הליווי המהוקצעות ואם יותר לנו, גם היפות כל כך. עם הגיטרות הצנועות והעדינות של סטילי דן, שמעולם לא ניסו להפוך את שירי המופת שלהם רקע לסולואים טרחניים וארוכים, שלא לומר נרקיסיסטיים, שכל כך אפיינו אז כל להקת רוק עם גיטריסט - הלהקה הזו התמקדה בביצועים מדויקים ואלבומי מופת מורכבים ומושקעים, שבאופן מפתיע הצליחו גם במכירות. מאד הצליחו.

בשיא הפעילות שלה, בשנים 1972-80, החלה סטילי דן כלהקה של ממש, אבל בשלב מסוים, אחרי שלושת האלבומים הראשונים, לא רצו השניים להופיע יותר והסתגרו באולפן עם יותר ויותר נגני אולפן מעולים. כך הפכו ללהקה של שניים, שהשאר בה הם נגנים מעולים אבל מתחלפים משיר לשיר. זו הייתה להקה שלא הרבתה להופיע, ששיריה היו קשים לביצוע על הבמה, שהסולן שלה נקלע לשירה לאחר ניסיונות להציב זמרים אחרים בפרונט. זו היה הרכב שהזיקנה עושה לו רק טוב, לעתים נדמה שאפילו יותר מצעירותה המופלאה באמת, כי בשנות האלפיים הם חזרו בגדול ואפילו להופיע ולא מעט. אז שמו לב אפילו המעריצים שסוף סוף הפרפקציוניזם ה"סטילי דני" קצת נרגע. הם הרשו לעצמם ליהנות עד השמיים. טוב, זה לא פלא - הם היו השמיים...


ההתחלה הרוקית - "Reelin in the Years" ב-1973:

https://youtu.be/2WTh_IEyU1w


כך יוצרים שיר של סטילי דן:

https://youtu.be/vSDD8rgUiNc


"אחיות בבל" - דונלד פייגן שר עם קיטרה ביד:

https://youtu.be/JMVKAOyTUe4


ראו כמה שגם במילים הם טובים - "דיקון בלוז":

https://youtu.be/2A0wGO3c2T8


"ג'וזי" בהופעה - מאופקים בגיטרה אבל יודעים את העבודה:

https://youtu.be/VaKhk5RFKRg


כך נעשה Aja, האלבום המפורסם של סטילי דן, עם סולו בלתי נשכח של ענק הסקסופון וויין שורטר:

https://youtu.be/u9MusH-QijY


וסרט תיעודי על האסתטיקה המופלאה של הלהקה הלא רגילה הזו:

https://youtu.be/SjXB894CZnM?long=yes
מי הזמר שעשה מהפכה במוסיקת הפופ וזכה בפרס נובל?



בוב דילן הוא אחד מגדולי הפופ ואולי המוסיקאי הבודד החשוב ביותר במאה ה-20. כשפורסם שהוא זכה בפרס נובל אמר על כך לאונרד כהן ש"לתת לדילן פרס נובל זה כמו לתלות מדליה על האוורסט ולומר שהוא ההר הגבוה בעולם". או בשפה פשוטה, העולם לא זקוק לפרס שבא מאוסלו כדי לדעת שדילן הוא האיש המשמעותי ביותר למוסיקת הפופ במאה האחרונה. העולם יודע זאת היטב.

בוב דילן פרץ לתודעה בשנות ה-60 של המאה ה-20. הוא היה האיש שהכניס למוסיקת הפופ תכנים חדשים, מסרים חברתיים נועזים וחשובים ותכנים נעלים של שירה ופילוסופיה ברמה הגבוהה ביותר. שיריו של דילן הפכו להמנונים של שינוי ושל זכויות אזרח ודמוקרטיה בארה"ב ובמקומות רבים בעולם. הוא הפך את המוסיקה לשפה של הדור הצעיר, שיש לו מה לומר.

גם שירתו המשונה, לא דומה לשום זמר שקדם לו, שינתה את עולם הביטוי של הפופ האמריקני והעולמי. הוא לימד את אוהבי המוסיקה שכדי להיות נערצת, זמרה לא חייבת להיות יפה, אלא מוכרחה להיות אמיתית ואמינה.

והמהפכה שעשה קשורה גם בצליל שלו. כי דווקא כשזכה להערצת כולם, כזמר פולק אמריקאי מובחר, העז בוב דילן ועשה מהפכה עוד יותר קשה - הוא הכניס גיטרות חשמליות ורוק רעשני למוסיקת הפולק שלו.

כשעשה זאת בפסטיבל ניופורט ב-1965 הוא עורר עליו את זעם מעריציו. אבל הוא עמד על דעתו האמנותית שהמוסיקה שלו חייבת להתפתח ולהתעדכן. כך הוא פרץ את הדרך לרוק העולמי, בדרך להפוך למוסיקה משמעותית ועמוקה, עם מסרים חברתיים וגישה רצינית מבעבר.

המעניין שעולם הרוק כולו עבר את המהפך בעקבות דילן. גם משום כך היה דילן לאחד האמנים המוערכים בעולם. גם היום ועל אף גילו המבוגר מאוד, הוא נחשב לאחד מהיוצרים המעניינים בפופ העולמי.


הנה דילן כשלידו לאונרד כהן - מגדולי הכותבים של המאה העשרים (בעברית):

https://youtu.be/BZem7AUfUlA


סיפורו של בוב דילן:

https://youtu.be/VWgJzOzbKQ4


הופעה של דילן הצעיר בתחילת דרכו:

http://youtu.be/OeP4FFr88SQ


השיר "התשובה נישאת ברוח" שהפך להמנון "התנועה לזכויות האזרח":

http://youtu.be/vWwgrjjIMXA


"בפקעת של עצבות" (Tangled Up In Blue):

https://youtu.be/YwSZvHqf9qM


גרסה אקוסטית של "נוקש בשערי שמיים" (Knockin' On Heaven's Door):

https://youtu.be/cJpB_AEZf6U


ניתוח מבריק של האיכויות הליריות שלו:

https://youtu.be/In6gCrGeZfA


והשיר הוריקן:

https://youtu.be/pm6xCwNKtnQ?long=yes
איך שולבה קנטטה של באך בלהיט ענק בסיקסטיז?



יוהאן סבסטיאן באך, אחד משלושת גאוני המוסיקה הגדולים בהיסטוריה (ביחד עם בטהובן וברהמס), הותיר אחריו מורשת עצומה. אך בשנות ה-60 הצליחה להקת רוק צעירה להפוך אותו גם להיסטריה.

זה קרה כשיצא "בהיר יותר מחיוורון" (A Whiter Shade of Pale) - בלדת ענק של להקת רוק בריטית בשם פְּרוֹקוֹל הארוּם, בלדה שמנגינת הליווי והסולו שלה נוגנו על אורגן האמונד והפכה מפורסמת ומצליחה בכל העולם.

הלהיט הזה היה כל כך מדויק, מלודי ויפה שהוא הפך כמעט מיד לקלסיקת רוק. אבל לא כולם יודעים שנעימה מוכרת זו נכתבה בהשראת שתי יצירות של באך. האחת היא "אריה על מיתר סול", והשנייה היא קטע מהקנטטה מס' 140 בשם "התעוררו נא, קורא הקול" (Wachet auf, ruft uns die Stimme).

כך הפך באך, שכבר מזמן היה לחביב נגני הג'אז, גם לכוכב הקלאסי המוערך ביותר של "דור הפרחים", ההיפים, צעירי שנות ה-60, שכל כך אהבו את השיר הבהיר של להקת "פרוקול הארום" ושדורות ימחו דמעה מטפורית או אמיתית של געגוע, בכל פעם שישמעו אותו מאז.


הנה האריה של באך:

https://youtu.be/pzlw6fUux4o


השיר מהקנטטה מספר 140:

https://youtu.be/hf8xr4KGBaU


והלהיט "בהיר יותר מחיוורון" של להקת הרוק פְּרוֹקוֹל הארוּם (Procol Harum):

https://youtu.be/WS8bbcamo90


חיבור מחמיא בין האריה והשיר, בתזמורת סימפונית עם גיטרת רוק:

https://youtu.be/cL7iNPbWYLg


פרוקול הארום ב-2006, עם תזמורת סימפונית ומקהלה בדנמרק:

https://youtu.be/St6jyEFe5WM


חוזה פליסיאנו בגרסה הספרדית "Con su blanca palidez":

https://youtu.be/HB7pKrKzxH0


וגרסת האייטיז של אני לנוקס המצמררת:

https://youtu.be/mYGsmDtVIyE
מהו סגנון הפולק רוק במוסיקת הפופ?



עם הצלילים ההרמוניים של הגיטרות והרמוניות קוליות צלולות, הפולק רוק (Folk Rock) הוא סגנון נהדר.

הוא משלב מוסיקה קצבית וקליטה מעולם הרוק'נ'רול, עם טקסטים ישירים, לרוב פשוטים ולעתים קרובות גם עתירי דימויים ואמירות שיריות משמעותיות יותר.

רבים מכירים את מה שנחשב לאחד משירי הפולק רוק הידועים ביותר ומקורו בכלל שיר פולק רגיל. מדובר ב-The House of the Rising Sun, שיר עם אמריקאי עם אינספור ביצועים רבים, שהבולט שבהם הוא של להקת "החיות" (The Animals) הבריטית.


#תולדות הפולק רוק
רבים חושבים שהאב הגאה של הפולק-רוק הוא בוב דילן, אבל לא היא. דילן הוא בפירוש מי שסחף אחרים לסגנון והביא אותו להצלחה מסחררת, תוך שהוא יוצר תנועה של רבים וטובים לנגינת פולק חברתי ואכפתי, עם סאונד רוקיסטי.

אך מקור הפולק-רוק הוא בלהקה אמריקאית שפעלה בשנות ה-60 של המאה ה-20. מדובר כמובן בחברי להקת הבירדס (The Byrds). הם הרבו להקליט ולפרסם את הביצועים שלהם לשיריו של דילן והם עצמם חלוצי הפולק רוק ומי שיצרו ראשונים את המסגרת אליה עתידים להצטרף אמני פולק רוק ולהקות שונות, כולל בוב דילן עצמו.

לקראת סוף הסיקסטיז ידגישו להקות פולק רוק רבות את השורשים האקוסטיים של מוסיקת הפולק שממנה הם ינקו. את הארפג'ו החשמלי שאפיין את "הבירדס" הם יותירו בהדרגה מאחור וחלקם אף ימזגו אל הפולק את הרוק הפסיכדלי שכבר נוצר והפך פופולרי בשנים האחרונות של העשור.

מכאן ייטמעו אל תוך הרוק'נ'רול גם הפולק רוק החשמלי וגם זה שהוא אקוסטי יותר. ההבדלים ביניהם לבין הרוק יהיו פחות ופחות ברורים והפולק-רוק עצמו יהפוך לחלק ממוסיקת הרוק המשתנה והולכת.

זה יבלוט במיוחד אצל יוצרים שימשיכו בו אל תוך שנות ה-70, כמו ג'וני מיטשל, פול סיימון או ניל יאנג ואפילו ברוס ספרינגסטין, מי שהחל כאולטרה רוקר אבל לא מעט משיריו בהמשך הסוונטיז יוכלו להיחשב כשירי פולק רוק.


#אמנים בולטים שיצרו פולק רוק בארצות הברית:
הבירדס
קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג
בוב דילן
האמהות והאבות
ג'ואן באאז
ג'ניס איאן
ג'וני מיטשל
סיימון וגרפונקל
ניל יאנג
לאונרד כהן
גרייטפול דד
אליוט סמית'


#אמנים בולטים שיצרו פולק רוק בריטי:
סנדי דני
פנטנגל
סטילאי ספאן
פירפורט קונבנשן
הסטרובס
דונובן
ג'תרו טאל
ג'יימס מוריסון
ניק דרייק
קט סטיבנס
אל סטיוארט
שילה מקדונלד


הנה קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג מבצעים את ''Down By The River'':

https://youtu.be/5icrWZnl_1w


מיסיז רובינסון של סיימון וגרפונקל:

https://youtu.be/5JVPdb6Urhw


קט סטיבנס, שבהמשך יתאסלם והפך ליוסוף איסלאם:

https://youtu.be/Jta56wBl7SM


קירה נייטלי בפולק רוק קולנועי מהסרט Begin Again:

https://youtu.be/sLTRSakuugs


אדם לוין עם סי פארט מעולה באותו שיר Lost" Stars" מהסרט:

https://youtu.be/iKBP3eE0ZHM


שלמה ארצי שהושפע מאמני פולק רוק וממשוררים גם יחד (עברית):

https://youtu.be/ipnRtbQvZdQ


והרצאה קצרה על סגנון הפולק רוק:

https://youtu.be/7FiFeEbgHjY?long=yes
מהו מועדון ה-27?



האם יש מועדון של כוכבי פופ שלא תרצו להיות חברים בו? - יתכן שכן..

רבים מזמרי הרוק והבלוז הגדולים מתו בדיוק בגיל 27. התופעה כל כך מוזרה ולא מובנת שמכנים אותו כבר מזמן "האנשים שיישארו תמיד בני 27" או בקיצור "מועדון 27" (Forever 27 club) והוא כולל אמנים רבים שבאופן מוזר מתו בדיוק בגיל הזה. בין הבכירים במועדון המקולל של כמעט 50 אמנים שמתו כל כך צעירים ניתן למצוא את הגיטריסט ג'ימי הנדריקס, הזמרים ג'ים מוריסון, ג'ניס ג'ופלין, קורט קוביין ואיימי ויינהאוס, את "האבן מתגלגלת" בריאן ג'ונס ואפילו את נציגת ישראל, מנהיגת להקת "המכשפות" המצוינת, הגיטריסטית והזמרת יוצרת ענבל פרלמוטר.

מה יכולה להיות הסיבה שכל כך הרבה מוסיקאים חשובים ואייקוניים מצאו את מותם בגיל הזה דווקא? - הסיבות למותם של המוסיקאים המוערכים כל כך, כולם בשיא הקריירה שלהם, הן מגוונות. אבל יש כמה שכיחות יותר, כמו השיכרות והסמים, או החיים הפרועים ומלאי ההרס עצמי שהם ניהלו. ברוב המקרים תופעות אלה הן שגרמו לפרידה המוקדמת של חברי המועדון מהעולם. היו שסבלו מדיכאון ולא עמדו בהצלחה ובערעור החיים הנורמליים שהביאה ההצלחה והתהילה והתאבדו.

ואולי את הפרסום הגדול ביותר למועדון 27 תרמה אימו של קורט קוביין, סולן ומנהיג להקת נירוונה שהתאבד, שמספרים שאמרה אחרי מותו: "עכשיו הוא הצטרף למועדון המטופש הזה. ביקשתי שלא להצטרף למועדון המטופש הזה." היא מייצגת לא רק את עצמה. רבים ובתוכם אנחנו חוששים שהסגידה למועדון היוקרתי הזה, תדרדר מוסיקאים וצעירים לחיי הרס עצמי וזלזול בחיים. אז חבל על החיים וזכרו תמיד שמאחרי כל הסיפורים האלה יש רק מוות. לכל מצוקה יש עזרה ואסור להתייאש ולגלוש במורד לייאוש והרס עצמי.


הנה תופעת "מועדון 27":

http://youtu.be/ZUhLfRAC9BQ


ג'ימי הנדריקס שנפטר מחנק בגיל 27:

https://youtu.be/_PVjcIO4MT4


וקולו של ג'ים מוריסון, מנהיג להקת ה-Doors, במילות שירה שנהג לכתוב ולהקליט לעצמו:

https://youtu.be/3qKzjIRtjmI


איימי ויינהאוס, הצעירה במועדון:

https://youtu.be/TJAfLE39ZZ8


זמרת הבלוז האגדית ג'ניס ג’ופלין:

https://youtu.be/bWm81fpd1g8


עד היום יש שמאמינים שסולן “נירוונה” קורט קוביין, אולי הרוקר החשוב בדורו, נרצח ולא התאבד:

http://youtu.be/W5hgwV90A0Q


ענבל פרלמוטר, סולנית להקת “המכשפות", הנציגה הישראלית, שמתה בתאונת דרכים:

http://youtu.be/fE2eJTlMwVw


והחשש שסגידה למועדון ידרדר מוסיקאים וצעירים למוות בגיל צעיר:

http://youtu.be/AJ2H47-vMjM
מי הייתה להקת המי?



ההופעה של "המי" (The Who) בוודסטוק התחילה עמוק בחשיכה. כמו תמיד נתנה להקת הרוק, שרבים רואים בה את הלהקה הגדולה בכל הזמנים, הופעה חזקה ומרטיטה, עם שירים שכל אחד מהם לבדו יכול להיחשב משאת נפש כ"הלהיט הגדול", אפילו ללהקות ענק.

ואז, ממש כשההופעה הגיעה לשיאה, החלה השמש להפציע והאירה את הכל... באסיסט הלהקה ג'ון אנטוויסל אמר פעם בהתפעמות על הרגע ההוא של הזריחה על המופע שלהם, ש"בוודסטוק אלוהים היה התאורן שלנו!"

מורדת, רועשת, בועטת, שובבה, חצופה, שוברת מוסכמות ולא רואה ממטר, אבל בעיקר נותנת בראש - להקת "המי" זכתה אמנם למוניטין בשל הוונדליזם וההרס שגרמה לחדרי המלון שבהם התארחה, אבל היא הייתה קודם כל להקת רוק מצוינת ומבריקה.

כל אחד מחבריה היה פצצה של כישרון ענקי. מהגיטריסט, המלחין, התמלילן והאדריכל של הלהקה, פיט טאונסנד, שסגנון הפריטה היחודי שלו השפיע על גיטריסטים רבים ברוק החדש והוא עצמו עומד בשורה אחת עם גדולי הרוק, דרך הבסיסט ג'ון אנטוויסל, שניגן כמו גיטריסט מוביל, עם ליינים של באס שמעולם לא הסתפקו בליווי או בקצב, עם המורשת של מתופף הרוק ההיפראקטיבי ושובר המוסכמות קית מון, שהגדיל את מערכת התופים שלו והפך אותה לסוללת תופים ענקית, מפעל הקָשַה תעשייתי שלעולם לא ישוב לסט התופים הקטן והצנוע שמלך שם קודם ובראש כולם - הסולן האגדי שלהם, רוג'ר דלטרי, שהיה זמר נשמה לבן עם איכויות שחורות, ברנש אנגלי יפה להפליא, בעל כושר ביטוי וקול מהטובים בתולדות הרוק, שגם כתב פה ושם שירים מצוינים.

לפסגת ההישגים של "המי" הם הגיעו כשטאונסנד כתב ביחד עם דאלטרי את "טומי", אופרת הרוק הראשונה אי-פעם. היא הייתה הרגע שבו הרוק עף על עצמו והגיע היישר לשמיים של ואגנר, ורדי ורוסיני ובעט בהם במגפיים של רוקרים, חמוש במשקפיים הענקיים של אלטון ג'ון.

עיקר מעריציה של "Who" היו גברים צעירים. היה בלהקה הזו משהו שהתאים לגבריות הצעירה של הדור ההוא, הדור שמשני צידי האוקינוס האטלנטי. המוסיקה וההתנהגות שלהם התאימו לחספוס, האגרסיות, הבוז לממסד והבעיטה של גיל ההתבגרות למבוגרים שלא הפסיקו להמציא מלחמות וקשיים, במקום להעניק אושר פשוט ומנוחה למערב. באופן מסוים הם היו קצת כמו ג'יימס דין בקולנוע של העשור הקודם - סוג של שיקוף שהעניק הרוקנרול לפצצת ההורמונים של מתבגרי הסיקסטיז והסוונטיז ותמונת ראי לשומן המיותר של ההורים שלהם.


הנה סיפורה של להקת "המי":

https://youtu.be/s0iQRqS1nNE


השיר שהגדיר תקופה "My Generation" (הדור שלי):

https://youtu.be/qN5zw04WxCc


"ראי אותי, הרגישי אותי" והשיר "מקשיב לך", כמו בהופעה בוודסטוק מ-1969:

https://youtu.be/h6qb_voOxHw


"באבא אוריילי" - שיר של "המי" משנת 1975:

https://youtu.be/6ZBhgZBjiLE


בלדת הרוק האולטימטיבית שלהם - "מאחרי עיניים כחולות":

https://youtu.be/MomyaekDrdA


"המי" עם אלטון ג'ון באופרת הרוק "טומי":

https://youtu.be/H_r_dWenKhk


וסקירה על 10 מהשירים הטובים שלהם:

https://youtu.be/XDfAbR_PgIY?long=yes
מה קרה במלון קליפורניה?


"מלון קליפורניה" (Hotel California) הוא אחד השירים האהובים בתולדות הרוק. השיר של להקת האיגלס (The Eagles), שיצא לאור ב-1977, הפך מיד ללהיט ענק בכל העולם. אבל מי יודע מה מסמל השיר ועל מה הוא מדבר?

איש לא יודע בדיוק וגם חברי הלהקה וכותבי השיר לא הסכימו מעולם לספק הסברים. מעבר למשפטים סתומים, כמו "מסע מתמימות להתנסות" או "החלום והסיוט האמריקאי", הם לא תרמו דבר. הקלישאה של הכותבים חוזרת גם כאן - מהרגע שהשיר שוחרר לאוויר, הוא ברשות עצמו וכל אחד מוזמן למצוא את ההסבר שלו.

אחת הסברות הפופולריות וזו שהסתדרה הכי טוב עם מה שהכותבים כן אמרו, היא שהשיר מספר על חוויית ה"טריפ", שימוש בסם הזייה, כנראה קנאביס. מחזקת את הסברה הזו המילה "קוֹלִיטַס" שמוזכרת בבית הראשון של השיר. פירושה בספרדית הוא "זנבות קטנים" ויודעי דבר מציינים שזה הכינוי של המכורים לסיגריות מצמח הקנאביס.

השיר, לפי ההסבר הזה, הוא אלגוריה להתמכרות לסמים. מתואר בו מלון מפתה ומזמין, שהזמר היגע נקלע אליו ונהנה בו מאד, עד שהוא מתקשה לעזוב אותו. ממש כמו הדינמיקה של השיר, המטייל נכנס למלון ונהנה בו מאוד, באווירה רגועה ונעימה.

עם מראות על התקרה, שמפניה בקרח, מכוניות מרצדס בנץ וריחות משכרים באוויר, הכל מתחיל היטב. הוא מוקף באורחים עשירים, שנהנים עד בלי די. אבל בהדרגה משתחלים הזיוף וההרגשה הרעה שכולם בעצם אסירים במקום.

המטייל הולך ומתמכר ונכנס לטריפ רע מאוד, עד שהוא מגלה שהוא מכור והוא לא מצליח להשתחרר מהטריפ, או "להרוג את החיה" - (Kill the beast).

אולי סולו הגיטרה האגדי, סולו של שתי גיטרות ביחד, מתואמות עד עפר, צליל על צליל, בסטים לא נגמרים של פראזות מרהיבות צלילית אבל כמעט מדויקות יותר מדי - אולי הוא משקף את המצב המסוגר הזה, שבו מי שנכנס מרצונו אל החלום של השפע, היופי והפינוק במלון קליפורניה, מוצא את עצמו אסיר בו ולא חופשי לעצמו.

כי הוטל קליפורניה זה מקום שממנו "תוכל לצאת בכל זמן שתרצה, אך לעולם לא תוכל לעזוב" ("You can check out anytime you like, but you can never leave").

לפי גירסה זו, המלון עצמו הוא מעין אלגוריה, דימוי של אהבת התענוגות והעושר, לצד הזיוף והחורבן-העצמי, של תעשיית המוסיקה של קליפורניה בסוף שנות ה-70. גם חברי הלהקה הסכימו לומר שהשיר עוסק "בחיי העשירים של לוס אנג'לס".

אגב, המעניין הוא שעל אף שיש בארצות הברית ובקליפורניה עצמה מלונות רבים בשם זה, אף לא אחד מהם זוהה בתור המלון שבשיר. המלון שמופיע על עטיפת האלבום הוא מלון בשם "Beverly Hills Hotel", מלון שנמצא בשדרות סנסט שבבוורלי הילס ואין בינו לבין התיאורים המדומיינים שבשיר דבר. אבל זה מסתדר גם עם זה שהאיגלס הם לא "הנשרים" כמו שתורגמו בעברית, כך שהכל כנראה בסדר...


הנה המגה להיט Hotel California של להקת ה-Eagles:

https://youtu.be/09839DpTctU


נגן קיטר חוזר על הסולו האגדי בדייקנות רבה:

http://youtu.be/qQt9q8iiqa8


סרטון תיעודי על השיר ויצירתו:

https://youtu.be/yVkbwqKBO4E?long=yes


וקטע מתכנית טלוויזיה בו מספר גיטריסט הלהקה על התככים שקשורים בשיר ובמי שבאמת כתב אותו:

https://youtu.be/YubgQc_ovOo?long=yes
מהו מעבר החציה המפורסם בעולם?



מעבר החציה הכי מפורסם בלונדון וכנראה בעולם, הוא זה שברחוב אבי רוד (Abbey Road) בבירת בריטניה. הוא הפך לאחד הצילומים המפורסמים בהיסטוריה של הרוק. הסיפור הוא שב-1969, בעת שהקליטו ארבעת המופלאים את האלבום האחרון שלהם, הוחלט שעל העטיפה יתנוסס צילום ומישהו העלה רעיון שיצטלמו במעבר החציה שליד האולפן. הם יצאו ופסעו על מעבר החצייה וקראו לאלבום על שם הרחוב שבו הוקלט.

לא רבים יודעים שמעבר החציה מול אולפני "אבי רוד" קדם לשם האולפנים הללו. רק לאחר הצלחת האלבום והפיכתו לאתר מקודש למעריצי הלהקה, שונה שם האולפנים לאולפני "אבי רוד". הם ומעבר החצייה שליד האולפן הפכו מאז ל"מכה" של מעריצי הביטלס בכל העולם.

וכך הפך מעבר החציה מול "אבי רוד" לאתר עליה לרגל להמוני תיירים. כמו "אולפני אבי רוד", גם הוא הוכרז במהלך השנים כאתר מורשת בריטי. מאות תיירים משחזרים מדי יום את צילום עטיפת האלבום, ממש כאילו היו ה"ביטלס". הם מצטלמים על מעבר החצייה הזה ומשחזרים את הרגע הגדול ההוא, כמו פול, ג'ון, ג'ורג' ורינגו.

אגב, בשיפוצים ושינויים שחלו בצומת במהלך השנים, הוזז מעבר החציה בכמה מטרים ממקומו המקורי.


הנה סיפור הצילום המפורסם והאגדות שמסביבו:

https://youtu.be/t_DLLF7sEJg


תמונות חברי הלהקה מזמן הצילומים:

https://youtu.be/id2Z7KtGSyw


שגעון הצילומים במעבר החציה הנודע:

https://youtu.be/AoVvSW-Qqmk


כך מצלמים את דוקטור הו באבי רוד:

http://youtu.be/W1bUDz4xtpc


אבי רוד היום:

https://youtu.be/Ic3tX6HdxKM


ומעט על האלבום המיתולוגי:

https://youtu.be/KXjIi6YIpbU


מהו סיבוב ההופעות המצליח בהיסטוריה?



סיבוב ההופעות של להקת הרוק U2 נחשב לסיבוב ההופעות המרוויח ביותר בהיסטוריה. סיבוב ההופעות של הלהקה המצליחה הזו משנות ה-80 של המאה הקודמת, הכניס סכום של 900 מיליון דולר - מעל מיליארד דולר במונחים של היום!


הנה הסיפור של להקת U2 בכמה דקות:

http://youtu.be/bUy3xZ9Xy_E


הגודל של הופעה בסדרה, בצילום מכיוון הקהל:

http://youtu.be/91ngUVw5wlY


ושיר מתוך ההופעות של סיבוב ההופעות ורטיגו של להקת U2:

http://youtu.be/4TKrbBiZAeY
איך הפך הקנון של פחלבל ללהיט עצום בסיקסטיז?



להקת "בנה של אפרודיטה" הייתה מורכבת מכמה חברים יוונים, כשבמרכזה שני מוזיקאים, זמר וקלידן. הראשון הוא דמיס רוסוס, מי שקולו הגבוה הפך אותו לזמר נודע ומצליח, גם כסולן הלהקה וגם בקריירת הסולו שלו בהמשך, שזיכתה אותו בהצלחה מסחררת לאורך כל חייו.

השני הוא ונגליס, קלידן מוכשר שעתיד להפוך לאחד המוסיקאים היוונים המצליחים בעולם הזה. בשנים הללו הוא מגלה את הסינתסייזר, חוקר את צליליו, ובמקום לחקות איתו צלילים של כלי נגינה אחרים, הוא דווקא נלהב מהצלילים שהוא יכול לייצר באמצעותו, יש מאין.

מכל מקום, לאחר שהקליטו כמה שירים ראשונים, יצאו חברי הלהקה לפריז. הם רצו לזכות בחוזה הקלטות עם חברה מצליחה ועולמית. אלא שתוך כדי השהייה בעיר האורות, התרחשה ביוון מהפכה. מספר קולונלים מהצבא היווני השתלטו על המדינה והשליטו בה משטר דיקטטורי. איש מהם לא יכולהיה לנסוע ליוון. מנגד, גיטריסט הלהקה, ששהה באתונה בזמן המהפכה, נשאר תקוע ביוון ולקח זמן עד שהצליח לבוא ולהתאחד עם להקתו המצליחה.

חברי הלהקה נשארו בפריז ובשל המצב החדש לא יכולים היו לשוב לאתונה. בפריז הם הקליטו ויצאו להיטים רבים. השיר "גשם ודמעות" הוא אחד מהם. הוא נוצר לאחר שב-1967 היה השיר "בהיר יותר מחיוורון" של להקת פרוקול הרום שיר הקיץ המצליח ביותר בעולם. אנשי חברת התקליטים של הלהקה, חברת "מרקורי רקורדס", הציעו שלשנה הבאה הם ינסו ליצור את להיט הקיץ העולמי שיצליח כך.

ההמלצה הייתה שהם יקליטו שיר שמבוסס על מוסיקה קלאסית, כמו שעשו שנה לפני כן חברי "פרוקול הרום". בהמלצת אנשי הלייבל בחר ונגליס את הקנון ברה מז'ור של פחלבל והשתמש בו ההרמוניה לשיר מקורי של הלהקה.

השיר היה "ריין אנד טירס" (Rsin and Tears), בעברית "גשם ודמעות". הוא אכן הפך ללהיט ענק של הלהקה ומכאן היא התפרסמה עוד יותר וזכתה להצלחה רבה באירופה ובעולם.


הנה "בנה של אפרודיטה" מבצעת את "גשם ודמעות":

https://youtu.be/IJx0IcR_AKQ


דמיס רוסוס וסיפור השיר בהשפעת הקנון של פחלבל:

https://youtu.be/Q4UMI-Rw0oU


השיר בסרט קוריאני:

https://youtu.be/JQnltrcItWU


ומהתקליט של הלהקה:

https://youtu.be/UTdkDwyteYA
מה הסיפור של הדיסטורשן?



מי לא מכיר את הדיסטורשן (Distortion) - הצליל הצרוד, המעוות בעוצמה רבה של הגיטרה, זה שיוצא ממגבר המכוון חזק מדי או שמרוב אפקט הוא צרוד עד צווחני. הצליל הזה הפך את הרוק הכבד למה שהוא ואת ג'ימי הנדריקס למלך המוכתר של הגיטריסטים.

בואו נתחיל בלדעת שהדיסטורשן הוא בכלל אפקט המשמש גיטריסטים לנגינת גיטרה חשמלית צווחנית או רועמת בסאונד שהפך לצליל של הרוק.

בשנות ה-70 הדיסטורשן הופך אבן יסוד בסגנונות הרוק הרועשים של הרוק הכבד, ההבי מטאל ואחר כך הפאנק. באייטיז, כלומר שנות ה-80, הוא נרגע מעט, לנוכח סגנונות אלקטרוניים שזוכים להצלחה שלדיסטורשן אין בה מקום.

אבל בניינטיז, שנות ה-90, הוא חוזר בגדול עם סגנונות ה"נויז" והגראנג' ולהקות כמו מטאליקה ו"Guns and Roses" שמפציצות אצטדיונים במטוסי תובלה עמוסי מגברים ורמקולים ענקיים שהופכים אותו לרעידת אדמה.


#אבל איך הכל התחיל? איך הדיסטורשן נולד?
מספרים שבשנת 1951 מפציע בטעות צליל דיסטורשן, בהופעה של אייק טרנר, לימים מי שיגלו שהיה בעלה המכה של פצצת הסול טינה טרנר. צליל הדיסטורשן שלו אז היה תוצאה של מגבר שנפגע בהובלה וצלילו נפגע.

ארבע שנים אחר כך, ב-1955, היה זה חלוץ הרוקנ'רול צ'אק ברי ששומעים אצלו בשיר Maybelline צליל דיסטורשן. הוא נבע מעומס חשמלי על שפופרות מגבר המנורות של הגיטרה שלו, אבל גם הוא נחרת בזיכרון ההיסטוריוני של הרוק.

ב־1962 מייצר אורוויל רודס, מוסיקאי חובב אלקטרוניקה, קופסה עם אפקט שנקראה "פאז בוקס" (Fuzz Box). בכך הוא נעתר ללהקת רוק שהוציאה מיד אחר כך תקליט עם ה"פאז". האפקט החדש, צרוד ומעין דיסטורשן עדין יותר, הופך במהירות לאופנתי אצל נגני רוק ויפלס את הדרך לצלילים מעוותים של גיטרת דיסטורשן אמיתית.

במקביל, באנגליה כולם נחשפים לדיסטורשן ב-1964, כשלהקת הקינקס המצליחה מוציאה את "You Really Got Me". את האפקט אצלם יצר קיצוץ חלק מהמגבר של הגיטריסט שלהם, שיצר עומס יתר וסאונד של דיסטורשן. הלהקה היא להיט עצום בבריטניה, אבל באמריקה כמעט לא שמעו עליהם עד היום. פספוס. הם ענקי רוק אמיתיים.

באותו זמן באמריקה ג'ימי הנדריקס כבר מתחיל להשתולל על הדיסטורשן והופך אותו לחלק מהתחביר של השפה המוסיקלית שלו.

עוד קצת עם האח העדין שלו - ב-1965 הרולינג סטונז מוציאים את להיט הענק שלהם, I Can't Get No Satisfaction והפאז בוקס הופך להיט בכל מקום. ב"ביטלס" פול מקרטני, יצירתי כתמיד, מנגן באס עם פאז בשיר "Think for yourself" ועושה היסטוריה.

בפסטיבל וודסטוק הנדריקס אוטוטו ינגן את ההימנון האמריקאי בדיסטורשן והעולם יצעק. טוב, אולי לא כל העולם אלא רק העולם של אמריקה הבורגנית של ההורים שלהם, אבל הנדריקס מת והדיסטורשן לא.

להיפך. הוא הפך לחלק מהצליל של הרוק, עם נוכחות כמעט בכל סגנון שאינו אלקטרוני, עד סוף המילניום. הדיסטורשן מצליח לפלס את דרכו המייבבת אפילו לקודש הקודשים של הבלוז, עם קלפטון, לד זפלין, בלומפילד, ג'ף בק וכמובן בי בי קינג.


אז הנה סיפורו וההיסטוריה של הדיסטורשן:

https://youtu.be/iYU90XajYmU


Satisfaction - להיט הפאז הגדול של הסטונז מדגים את הסאונד שהוא הכניס:

https://youtu.be/nrIPxlFzDi0


קול של "עשן על המים" יש לדיסטורשן הזה:

https://youtu.be/eu5lv2Umn3M


פאז על הבאס ב-Think For Yourself של הביטלס:

https://youtu.be/Ctm-8aaGsMc


וכל התפקידים של אותו שיר:

https://youtu.be/e79YxNeSL84


והסולואים מהגדולים בתולדות הרוק - כולם עם דיסטורשן:

https://youtu.be/rQUbnfobVMU
מהו סגנון הגראנג' של שנות ה-90?



גראנג' (Grunge Music) הוא סגנון מוסיקלי של רוק אגרסיבי ואלטרנטיבי, ששלט בעולם המוסיקה הפופולארית של שנות ה-90 בעולם.

המאפיינים המוסיקליים המוכרים ביותר של מוסיקת הגראנג' היה צליל הגיטרה ה"מלוכלך" והחזק שלו, השירה הצועקת, התיפוף הכבד בקצב איטי והמנהיגות עם ההרמוניה הקשיחה.

את הצליל ה"מלוכלך" השיגו נגני הגיטרה עם דיסטורשן, הרבה פידבק ונגינה בפריטה חזקה של אקורדים שלמים.

הגראנג' נולד בעיר סיאטל, מה שהקנה לו את השם הנוסף "הצליל של סיאטל", ובערים סמוכות לה בצפון-מערב ארצות הברית, כמו פורטלנד ואולימפיה. להקות הגראנג' הראשונות שהוקמו שם הפכו למובילות הז'אנר.

למעשה הגראנג' נולד בסוף שנות השמונים ועדיין הגיע לשיא הפופולאריות שלו בשנות ה-90, במיוחד בשנים שבין 1991 ל-1994. הנפילה בפופולאריות של הסגנון חלה בד בבד עם מותו של סולן נירוואנה קורט קוביין, מי שנחשב "המלך הבלתי מוכתר של הגראנג'" ו"דובר הדור" של תקופתו.

מילות השירים הביעו בדרך כלל תסכול וכעס, פחד, עצב ודיכאון. רבים מהכותבים היו מתבגרים מורדים ומדוכאים והפרסום המהיר, בגיל צעיר מאד, הביאו אותם לכתוב שירי גראנג' שמחו על עוני, חוסר שיוויון וצדק חברתי ועל החברה השבעה והמושחתת שראו.

פריצתו של הגראנג' לתודעה קשורה קשר הדוק ללהקת "נירוונה" הבועטת - מי שתיחשב ללהקה החשובה ביותר בז'אנר הזה. נירוונה וסולנה הכריזמתי קוביין פרצו מסיאטל בשנת 1991, עם אלבום הבכורה של הגראנג' ובו גם השיר שיהפוך להמנון של בני הנוער בשנות ה-90, "Smells like teen spirit".

רבים קושרים את מוסיקת הגראנג' ל"דור ה-X". למעשה, לידת המושג של "דור האקס" הייתה בד בבד עם פריצת הגראנג'.

מקור המילה "גראנג'" הוא מהדימוי ה"מלוכלך" שנקשר במילה זו. הסיבה היא צליל הגיטרה ה"מלוכלך" שבו מאופיין הסגנון. בנוסף, משמשת אותה מילה גם לסגנון אופנה רשלני ולא-מוקפד במתכוון, מה שהתקשר גם להופעה החיצונית המרושלת שאימצו מרבית מוסיקאי הגראנג' בשנות ה-90.


הנה מוסיקת הגראנג':

https://youtu.be/hTWKbfoikeg


להקות הגראנג' החשובות ביותר:

https://youtu.be/c91dmwxaiig


המוסיקאי כריס קורנל מספר על שנות ה-90 בסיאטל ופריצת הגראנג':

https://youtu.be/T5DjPSJH9aY


והמוסיקה הזו יצרה גם תרבות וכמובן גם את אופנת הגראנג':

https://youtu.be/3BnE_oUfx2M
מהו הסיפור של בית השמש העולה?
מה היה הדבר המופלא בפסטיבל וודסטוק?
מה זה אנפלאגד?
איך לעגו אנשי גיבסון לממציא לס פול?
מי הלהקה שמיישנת שירים?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.