שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה הייתה הפלישה הבריטית בסיקסטיז?
בשנות ה-60. אחרי שכבשו הביטלס את אמריקה, זה היה רק עניין של זמן עד שהאמריקאים הנכנעים יתחילו לחפש עוד מהחומר המשובח הזה שיכול להגיע מהאיים הבריטיים.
הביטלס פרצו את הדרך ועשו את הלא-יאומן, כששברו את כל ההתנגדות האמריקאית לתרבות הבריטית, שעד אז נדמתה לאמריקאים כתרבות מוסיקלית מיושנת ולא מעניינת. אחרי הכל, בעשור הקודם צמחו דווקא באמריקה כל מלכי הרוקנ'רול - מאלביס פרסלי, מייסד הסגנון, דרך צ'אק ברי, שהראה כיצד מבצעים רוק גיטרות משובח ובאדי הולי, שאמנם מת מוקדם אבל הספיק ללמד את הרוקרים לכתוב את שיריהם בעצמם - כולם גדלו ופרצו באמריקה.
אבל עכשיו אלה הביטלס ואמריקה כבר נכבשה. בעקבות הכיבוש הבריטי החל מה שיזכה לשם "הפלישה הבריטית" (British Invasion). זו הייתה שורת להקות בריטיות מעולות, שרובן אימצו את הבלוז האמריקאי וכמובן את הרוק ועשו מוסיקה מצוינת.
כך זכו להצלחה בבריטניה להקות מערים שונות, כמו ה"הוליז" שהגיעו ממנצ'סטר, "החיות" מניוקאסל, ה"מי" ממערב לונדון וה"רולינג סטונז", שבארץ נקראו "האבנים המתגלגלות" ונולדו בפרברים של קמפיץ'. כולם הוזמנו די מהר להופיע בצפון אמריקה והפכו ברגע לפופולאריות ומשפיעות מאוד ברוק העולמי.
אבל בריטניה התחילה להפציץ את אמריקה בלהקות רוק משובחות - הבולטות הבאות היו "הקינקס" המצליחים מאד גם בבריטניה, שחייבים לומר שבגלל בעיות אישיות של אחד מהם קצת החמיצו את הפלישה, "החיות" עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז", "ג'רי והפוסעים", "הזומבים" עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שביצעו הרמוניות קוליות מרהיבות בסגנון שנולד בעשור הקודם באמריקה של "האחים אוורלי".
אחריהם יגיעו התותחים הכבדים באמת - מלהקת "המי" המצויינת, עם חממת הכשרונות המתפרצת שלה, הסופר-גרופ "Cream" של אריק קלפטון וג'ינג'ר בייקר ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" ויפגיזו את אמריקה במיניות המתפרצת שלהם ובכריזמה של מיק ג'אגר הסולן...
אבל בראש כל אלה ימשיכו, איך לא, הביטלס לככב ולהוביל את הפלישה לאמריקה ואת ההתמכרות העולמית ובמיוחד האמריקאית, לרוק הבריטי.
באופן אירוני ומשעשע משהו, הפלישה הבריטית תרמה להחזרת הבלוז, שנולד באמריקה, אל הזרם המרכזי והפופולרי של המוסיקה האמריקאית. כך יצא שמוסיקאים בריטים צעירים, מי שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, הם שבאופן פרדוקסלי לימדו והרגילו את המעריצים בארצות הברית לצרוך על בסיס יומיומי מוסיקה שחורה, את המוסיקה השחורה של אמריקה...
לא פלא שבעקבות הפלישה הזו יתחילו להיוולד גם באמריקה ענקי רוק וריתם אנד בלוז שחורים, כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של סוסי מוסטנג אמריקאים וכישרון של נגני קומנדו בריטים.
עוד תוצאה של החיבור בין הבריטים לאמריקה, אגב, הייתה המסחור האמריקאי המיומן של ההצלחה המוסיקלית. כמו תמיד, הביטלס הם שהחלו את המגמה הזו. אלפי מרצ'נדייז, מוצרים שנשאו את דמותם, הופצו ברחבי צפון אמריקה ואחר כך לכל העולם כולו ולימדו אמני פופ ורוק אחריהם איך עושים כסף, הרבה כסף, מהצלחתם.
המוצרים האלה הכניסו סכומי עתק, רובם ליצרנים ויזמים אמריקאים, שקנו את הזכויות בזול ויצרו מיליוני יחידות למעריצים הנלהבים ובעלי הכיסים המלאים. מעכשיו הרוק והפופ הפכו למוצרי צריכה, מוצרי מדף, אביזרי פופ. יחי הכסף (גם)!
כך הכל החל:
https://youtu.be/w88VXGTrQ5c
זו הייתה רק תחילתה של הפלישה הבריטית:
https://youtu.be/yrlKKVsMnd8
הביטלס היו כמובן השחקנים המרכזיים בפלישה הבריטית לאמריקה:
https://youtu.be/RiQicdzrshQ
מצגת של תלמידה על הפלישה:
https://youtu.be/DewcER-iM6Q
היצוא הבריטי היה גם קלאסי והכניס גם את באך ואת הבתולות הווסטיליות מהמיתולוגיה היוונית לתמונה:
https://youtu.be/Mb3iPP-tHdA
והנה עשר הלהקות שמוכיחות שהפלישה הבריטית ממשיכה ויוצרת להקות מדהימות:
https://youtu.be/F4JuRqbyl6o?long=yes
מה היה הדבר המופלא בפסטיבל וודסטוק?
בסרט 'וודסטוק' הגדיר פועל במה אחד את ההרגשה הכללית של המשתתפים, כשאמר "בן אדם, אנחנו בטח בגן-עדן!"
ואכן, פסטיבל וודסטוק (Woodstock festival), אולי הפסטיבל המפורסם בהיסטוריה של המאה ה-20, לא היה הראשון או הגדול מבין הפסטיבלים הללו, אבל היה בו משהו חדש ומיוחד במינו - זו הייתה האווירה המיוחדת ששררה בו, של חירות, שוויון, שיתוף ואחווה - ביחד עם מוסיקה נפלאה.
וודסטוק, שהתקיים בין 15 ל-17 באוגוסט 1969, התקיים למעשה בעיירה בית אל שנמצאת לא רחוק מהעיירה וודסטוק בה הוא תוכנן מלכתחילה.
זה היה פסטיבל מוסיקה שפורסם במודעות בתור "3 ימים של מוסיקה, שלום ואהבה". המיקום שנבחר היה בעיירה וודסטוק, מקום שזכה להפוך לאטרקטיבי בשל העובדה ש"קולו של הדור", הידוע בשמו בוב דילן, בחר להתגורר בו. צחוק הגורל, אגב, היה שדילן עצמו לא ישתתף לבסוף בפסטיבל שיתקיים קילומטרים ספורים מביתו.
מארגני הפסטיבל חשבו שיבואו כמה עשרות אלפי אנשים ונדהמו כש-450 אלף צעירים זרמו לשדה החקלאי, שהוכשר כזירת פסטיבל זמנית. מה שהביא לנהירה לוודסטוק היה לא רק רשימת האמנים המרשימה, אלא גם כל המאבקים של חקלאים וכפריים באזור, שהתנגדו להיפים שפשטו על האזור וניסו למנוע אותו.
אפילו התכנית לגבות כסף מהמשתתפים קרסה, ביחד עם הגדרות שנפרצו תוך דקות, על ידי ההמונים הנלהבים שנהרו אליו ללא הפסקה. מעטים מהם באו עם פרחים בשיער, אבל זה הספיק כדי להצמיד להם מעתה את הכינוי "ילדי הפרחים", כינוי שיידבק בהיפים בני התקופה ויהפוך אותם לאגדה.
המופלא בוודסטוק היו המשתתפים בו. כל "ילדי הפרחים" התייצבו לפגוש את הדבק המאחד של התנועה ההיפית - המוסיקה הצעירה והמורדת שתבוצע בידי מוסיקאי הרוק הגדולים ביותר של התקופה. בוודסטוק לא נראו מבוגרים, אלא רק צעירים.
את הפסטיבל חתם המשיח של הגיטרה, ג'ימי הנדריקס, בנגינת ההימנון האמריקאי בדיסטורשן בוער, סמלי ואופייני. היו שראו במעשה הזה חוצפה, אבל היו גם מי שראו בו פטריוטיות בועטת ועם זאת נאמנה של צעירים.
בימי הפסטיבל הוכיחו "ילדי הפרחים" שכמעט חצי מיליון איש יכולים לבלות ביחד במשך שלושה ימים, מבלי לגלוש לאלימות, לפשע או לריב, ואז להמשיך בחייהם הרגילים.
וודסטוק היה בעיני רבים הרגע המכונן של תנועת "ההיפים" המורדת במוסכמות, מייצגי תרבות-הנגד ההיפית בארה"ב של שנות ה-60. יש הרואים בו נקודת מפנה תרבותית וחברתית, אבל כמעט כולם מסכימים שהוא גם היה שירת הברבור, השיא שממנו תתחיל תנועת ההיפים להתפרק.
בשנים שלאחר מכן יהפכו רבים מההיפים לבעלי משפחות. הם יגלו שמוסיקה וסמים לא מפרנסים את הילדים ושהאידיאלים חשובים, אבל החיים פחות פשוטים משחשבו.
דווקא ילדיהם יהיו הדור שבאופן מסויים יגשים את האידיאלים של הוריו. כי בתרבות השיתוף של האינטרנט המוקדם של שנות ה-90 ובאווירת החופש שהוא נתן, של עולם ללא גבולות וללא תאגידים מסחריים או ממשלות. וודסטוק נותרה האבטיפוס של פסטיבלים מאז והפסטיבל שהפך לאגדה ייתן השראה ועידוד ליזמים להפיק פסטיבלים של מוסיקה בטבע.
אגב, בדיוק 30 שנה אחר-כך, בקיץ 1999, נערך פסטיבל וודסטוק נוסף. הפסטיבל הזה היה לאחד הפסטיבלים האלימים והמסוכנים שנערכו אי-פעם. כך חולפת תהילה שאין לה אולם...
כי אם בוודסטוק 69' ההורים שלהם קיימו פסטיבל שכולו שלום ואחווה, הפסטיבל של 99' היה אירוע מלא במקרי ונדליזם, אונס, אלימות והתפרעויות. שיאו היה בשריפה של במת הפסטיבל וציוד ההגברה. רק בנס לא הסתיים הפסטיבל המושמץ הזה באסון המוני ורב-נפגעים.
הנה סיפורו של פסטיבל וודסטוק המיתולוגי:
https://youtu.be/StFhvAIv3Js
חומרים מצולמים מהפסטיבל הקסום והמיתולוגי הזה:
https://youtu.be/Wyx053CNMag
תיאור הפסטיבל החשוב ביותר בתולדות הרוק:
https://youtu.be/Vv98-4eOJbU
לא חסרו גם תקלות ובעיות בפסטיבל שיצא משליטה:
https://youtu.be/EAGVGNWQ2Hc
ג'ניס ג'ופלין עם הקול הכי זועק בעולם שרה "נסה":
https://youtu.be/dBJnoMP1Uyc
להקת ה-Who במופע שערורייתי כרגיל, שוברת גיטרות:
https://youtu.be/fHTdrPL22-Y
שיר שיצא שנתיים אחר כך ומספר על וודסטוק - קרוסבי סטילס ונאש מ-1971:
https://youtu.be/HKdsRWhyH30
סרט תיעודי על איך התרחש הפסטיבל המדהים בוודסטוק:
https://youtu.be/jJ-HZ22HxNc?long=yes
וההופעות שלא פורסמו מהפסטיבל בוודסטוק:
https://youtu.be/PQMIIdiStpc?long=yes
מה הסוד של הגיטרה החשמלית ואיך היא פועלת?
גִּיטָרָה חַשְׁמַלִּית (Electric guitar) היא גיטרה עם מיקרופונים זעירים, המוגברת על ידי מגבר, באנגלית "אמפליפייר".
גיטרה זו הומצאה בשנת 1931 על ידי הממציא הגרמני אדולף ריקנבאקר. הוא יצר אז גיטרה ללא גוף חלול המגביר את הצליל באמצעות תהודה ולכן, ללא מגבר, היא נשמעת חלש מאוד.
אבל במקום תיבת תהודה יש לגיטרה החשמלית "פיאקפים" (Pickups). אותם "פיאקפים" הם מיקרופונים זעירים וכמו כל מיקרופון מגנטיים, הקולטים את הצליל מהמיתרים, ממירים אותו לזרם חשמלי ומאפשרים הגברה שלו, באמצעות המגבר שאליו הגיטרה החשמלית מחוברת.
מדובר במערכת אלקטרונית ההופכת את תנודות המיתרים לאות, העובר באמצעות כֶּבל למגבר (כיום יש גם אפשרות להעבירו באופן אלחוטי) והמגבר מגביר את הצליל לעוצמה הרצויה.
גיטרות רגילות, כמו גיטרה קלאסית או אקוסטית, זקוקות לעץ משובח ולבנייה מאוד מדויקת ומורכבת, על מנת שיוכלו להפיק צליל איכותי מתיבת התהודה שלהן, אותו חלק חלול ומרכזי שמגביר את הצליל של המיתרים.
לעומתן, הגיטרות החשמליות עשויות מחומרים רבים ומגוונים, כולל מתכת, פלדה, פלסטיק, חומרים ממוחזרים וכמובן גם עץ לסוגיו. כי החומר שממנו בנויה החשמלית פחות חשוב, מאשר המיתרים והמערכת האלקטרונית שבמרכזה המיקרופונים הזעירים, אותם "פיקאפים", שהם משמעותיים מאוד ומפיקים צלילים שונים, לפי מיקומם בגיטרה ומאפייני הצליל המיוחדים לכל סוג של pickup.
משוחררות מהצורך בתיבת תהודה, הגיטרות החשמליות קיבלו במהלך השנים גם צורות שונות ומשונות, ומסוגלות להפיק אינספור צלילים מגוונים.
למגוון והעושר של עולם הגיטרה החשמלית ונגניה ראו את תגית "גיטרה חשמלית".
כך פועלת הגיטרה החשמלית:
https://youtu.be/lBAZepM5F_0
אם נראה שזו רק הצורה אז שימו לב להבדלים בין גיטרות חשמליות, בצלילים:
https://youtu.be/Ctpcwi1o210
כמה מהגיטרות החשמליות המוכרות, האופי והסגנונות המוסיקליים שבהם הם מככבות:
https://youtu.be/uKFSkQzwxy0
תולדות הגיטרה החשמלית במאה האחרונה:
https://youtu.be/zPRDPWQ7etY
נגן אחד שמדגים 10 סגנונות של גיטריסטים מפורסמים על אותו שיר:
http://youtu.be/T_5sUcMpFXk
הנה אוסף סולואים של גיטריסטיות מופלאות:
https://youtu.be/Crw9X_hW-bE?long=yes
ובונה גיטרות ישראלי שפיתח ורשם פטנט על גיטרה חשמלית מפלסטיק (עברית):
https://youtu.be/7vOImRKd8uY?long=yes
מה היה הצליל המיוחד של פיטר פרמפטון?
פעם היה פיטר פרמפטון (Peter Frampton) אחד הכוכבים המצליחים של סגנון הרוק הרך. האיש, שעד שנת 1998 אלבום ההופעה הכפול שלו היה אלבום הרוק החי הנמכר ביותר בהיסטוריה, היה בשיאו.
מי שגדל בבית הספר עם דיוויד בואי וניגן איתו בהפסקות, הפך לגיטריסט מצוין ולחלק הזה בקשר ביניהם עוד נחזור. אבא של פרמפטון, אגב, היה המורה למוסיקה באותו בית ספר ולימד את בואי.
בשנות השישים פרמפטון היה לחלק מרכזי בהרכב בלוז רוק והארד רוק שנחשב סופר גרופ ונקרא "Humble Pie".
בעשור הבא הוא יצא לקריירת סולו מצליחה ומרהיבה במיוחד, עם שיא מדהים של הצלחה, שחווה בשנות ה-70. מי שב-1975 פרץ עם הסינגל של "הראי לי את הדרך" (Show me the Way), שיר מצליח מהאלבום הרביעי שלו. בהמשך הוא הוציא להיטי ענק, כמו "Baby I Love Your Way" ו-"Do You Feel Like I Do?", שהפכו לכתרים בקריירה של פרמפטון.
באותן שנים הוא הוציא את האלבום המצליח ביותר שלו, "פרמפטון בהופעה חיה" והראה לעולם שהוא ענק בהצלחה, בכריזמה וכן, גם ביופי החיצוני שלו. זה בלט במיוחד כשהוא הופיע על העטיפה ועל הבמה כשהוא חמוש בגיטרה, מנגן מצוין, שר נהדר וכל זה בלי חולצה...
בין השאר פרמפטון חשף לעולם אז באלבום ההופעה את מתקן ה"טוקינג בוקס". המתקן הזה, שאליו הוא נחשף בתכנית טלוויזיה שצפה בה ונדלק, יצר צליל ייחודי לסולואים שלו, מה שהפך אותו ללהיט עולמי. בדיעבד, אגב, זה היה גימיק. מצד אחד, הטוקינג בוקס פרסם אותו בכל העולם, אבל מצד שני הוא די קיבע אותו בתודעת הציבור עם הצליל ההוא, מה שלא ממש הקל עליו להתקדם בהמשך למחוזות חדשים.
לקראת סוף שנות ה-70 ירד מעמדו של פרמפטון. גם תאונת דרכים שעבר וכמעט קיפדה את חייו הביאה אותו לעצור אז את הקריירה שלו, גם אם באופן זמני. בהדרגה הוא החל להקליט שוב ואף הוציא מספר אלבומים. אבל השוס האחרון בקריירה של הגיטריסט והיוצר הפופולרי מהעשור הקודם היה כשהוא התחבר שוב לידידו מבית הספר התיכון, דייוויד בואי, והפך לגיטריסט המוביל בסיבובי ההופעות שלו.
הנה פיטר פרמפטון בהופעה חיה בשיר Baby I Love Your Way":
https://youtu.be/OVN-2qoquyE
עם מתקן ה"טוקינג בוקס" שהוא הכיר לעולם הרוק, בלהיט הענק "הראי לי את הדרך":
https://youtu.be/VC_9DnaP1Fw
ופיטר פרמפטון בבלוז שמזכיר את מה שעשה בלהקת המבל פאי:
https://youtu.be/y7rFYbMhcG8
כיצד הפכה הנערה קייט בוש לאגדת הפופ הגדולה של אנגליה?
נערה צעירה וכישרון עצום. קייט בוש (Kate Bush) הייתה כל מה שאנגליה של שנות ה-70 צפתה שתקבל. צעירונת ללא כל ניסיון קודם, מתגלה בגיל 16 על ידי דייב גילמור, הגיטריסט של להקת-העל "פינק פלויד". הוא עוזר לה לממן את תקליטי הדמו שנשלחים לחברת התקליטים. זה רק עניין של זמן עד שהיא הופכת בבת אחת לכוכבת הכי גדולה באיים הבריטיים ואחת המצליחות בעולם כולו.
למעשה, אחרי שהיא התגלתה בגיל 16 והכנה של שנה וחצי להקלטות ועבודה על האלבום הראשון, היא מוציאה את הסינגל הראשון לרדיו. לפני כן חברת התקליטים מתעקשת על שיר אחר, אבל מגלה שהילדונת עם הכישרון הנהדר לכתיבת שירים מעולים היא גם עקשנית יותר ממנה. היא רוצה שהסינגל הראשון יהיה "אנקת גבהים" (Wuthering Heights), שמבוסס על הרומן בשם זה, ספרה היחיד של הסופרת אמילי ברונטה, ועל אהבתם העצומה והטראגית של גיבוריו קטי והית'קליף.
אבל הסיפור הוא שכל המפיקים, המוזיקאים והמומחים בחברת התקליטים אומרים לה שהיא טועה, שהשיר הזה ייכשל ואולי יכשיל את כל הפריצה שלה. היא מתעקשת והם נכנעים. מי אתם חושבים שצדק?
היא צדקה. השיר, שכמו רבים משיריה מושפע מעולמות הקולנוע והספרות, יוצא לתחנות הרדיו ובתוך ימים אחדים הופך ללהיט בסדר גודל שבריטניה שומרת רק לגדולים ביותר שלה. זה היה השיר הראשון אי-פעם, שנכתב על ידי זמרת אישה בבריטניה והגיע למקום הראשון במצעד המכירות. קייט היא צעירה, רגשית ובעלת שירה כנה וישירה. אבל כאן היא מתגלה כמוכשרת לא רק ביצירה, אלא גם בזיהוי איכות החומרים והייחודיות שלה, באיבחון מדויק של טעם הקהל ומאיפה צריכים לבוא הלהיטים שהיא תביא. עוד מעט תבינו כמה מוכשרת היא עתידה להיות.
בשלב הבא קייט מופיעה בתוכנית הטלוויזיה שמגדירה מיהו כוכב בשנים ההן ואכן - רגע אחרי הופעה בתכנית "Top of the pops" ברור שהיא פורצת בענק. למעשה, ביום שאחרי התכנית היא כבר סנסציה אנגלית, שכל הממלכה מדברת עליה. תוך כדי סבב הראיונות המתבקש, מגלה בריטניה שהיא אמנם צעירה מאוד ובעלת קול צעיר, אבל היא נושאת איתה סט של הבטחות. היא לא רק מוסיקאית מדהימה, כותבת מוכשרת ובהמשך גם מפיקה מוזיקלית מקורית ועצמאית. היא בטח לא רק יפהפייה ובעלת קול נהדר, אלא גם רקדנית מצוינת, שלמדה אצל הכוריאוגרף הגאון של דיוויד בואי, לינדזי קמפ. היא בעלת כישרון משחק, מימיקה של פנטומימאים ואם זה לא מספיק אז גם מרואיינת צעירה, חכמה, בטוחה בעצמה ודעתנית.
הדרך אל התהילה פתוחה. לא היה דבר כזה בבריטניה. במהרה מגלים הצהובונים של בריטניה שהזמרת החדשה גם תפסה לה תדמית אניגמטית ומסתורית משהו. היא לא כל כך מתערבבת, לא מאוד מתחככת ודי מתרחקת מהמדיה. מאז 1979 היא לא הופיעה. רק מקליטה. ייקח לה הרבה שנים להסכים להופיע שוב. היא מגדלת ילד ורוצה חיי משפחה שקטים בשבילו.
בשנת 2014 היא חוזרת לרגע להופיע, 35 שנה אחרי שפרשה מהופעות. צריך לציין ש-75 אלף הכרטיסים להופעותיה נמכרים בתוך רבע שעה?
כך או כך, אולי היא לא הופיעה, אבל במהלך השנים הכוכבת הענקית זכתה לשלל הישגים והייתה למי שהשפיעה על כוכבות רבות שספגו ממנה השראה, כולל ענקים וענקיות כמו ביורק, פי ג'יי הארווי, תאומי קוקטו וטורי איימס. ב-5 עשורים היא מוציאה מדי עשור אלבום שמדורג בין החמישה המצליחים ביותר במצעד הבריטי.
זה לא מספיק? - אז 11 מהתקליטים שלה נמצאים בין 50 האלבומים הנמכרים ביותר בהיסטוריה של בריטניה. רק אלביס פרסלי והביטלס זכו בבריטניה להישג דומה. וואו!
הנה סיפורה של קייט בוש:
https://youtu.be/p0716jHgNyU
אנקת גבהים:
https://youtu.be/-1pMMIe4hb4
בהופעה ב-1979:
https://youtu.be/A44wwRgzGuw
WOW - הלהיט שהגדיר זמרת שהיא תופעה והופעה מושלמת:
https://youtu.be/V8YgDaHpcXs
ראיון:
https://youtu.be/DJ29VcZeNDg
השיבה להופעות וההיסטריה על הכרטיסים להופעות שלה:
https://youtu.be/pqoZuXIcrfk
לקט מהופעות ב-2018:
https://youtu.be/_n0lJoX2kUU
וסרט תיעודי על קייט בוש:
https://youtu.be/c4sLwt8mhZs?long=yes
מהו היכל התהילה של הרוק אנד רול?
בקליבלנד, אוהיו שבארצות הברית נמצא מוזיאון למוזיקת רוק שנוסד בשנת 1983 וכולל גם ארגון מוסיקלי יוקרתי. שמו הוא היכל התהילה של הרוקנרול (Rock and Roll Hall Of Fame).
המוזיאון של היכל התהילה של הרוקנרול מציג את תולדות מוסיקת הרוק נ' רול. ניתן למצוא בו מגוון גדול של פריטים ומידע על גדולי הרוק, כולל להקות, זמרים, יוצרים ונגנים הקשורים במוסיקת הרוק ואישים שונים שהשפיעו על מוסיקת הרוק, או שתרמו בקטגוריות נוספות מתחומים המלווים את תעשיית הרוק.
מאז שנת 1986, אחת לשנה, מכריז היכל התהילה על הנבחרים להיכנס בשעריו, להיכל התהילה של הרוק. מדי שנה בוחרים מומחי רוק 5 אמנים או הרכבים להיכנס לפנתאון של הרוק.
אמן שנבחר להיכנס להיכל חייב להיות מי שפועל או פעל בעבר מעל ל-25 שנה, מאז יצירתו הראשונה, או יציאת האלבום הראשון שלו או שלה לאור.
מהביטלס אל הסטונז, אלביס, דילן או ספרינסטין - בין האמנים שנבחרו להיכל התהילה של הרוק תמצאו כל אגדת רוק שבתגית "אגדות רוק", כמעט כל להקה שמוצגת באאוריקה בתגית "להקות" ומרבית הזמרים והזמרות שכאן.
הנה ההיכל:
https://youtu.be/ngPCdTXzu88
מבפנים:
https://youtu.be/D0-ofYdLbhk
התצוגה של אלביס פרסלי בהיכל:
https://youtu.be/Bg7hoON9b1M
הביטלס נכנסים ב-1988 ושאר עולם הרוק עוזר להם:
https://youtu.be/UCIZaU08aVQ
מהו סגנון הפולק רוק במוסיקת הפופ?
עם הצלילים ההרמוניים של הגיטרות והרמוניות קוליות צלולות, הפולק רוק (Folk Rock) הוא סגנון נהדר.
הוא משלב מוסיקה קצבית וקליטה מעולם הרוק'נ'רול, עם טקסטים ישירים, לרוב פשוטים ולעתים קרובות גם עתירי דימויים ואמירות שיריות משמעותיות יותר.
רבים מכירים את מה שנחשב לאחד משירי הפולק רוק הידועים ביותר ומקורו בכלל שיר פולק רגיל. מדובר ב-The House of the Rising Sun, שיר עם אמריקאי עם אינספור ביצועים רבים, שהבולט שבהם הוא של להקת "החיות" (The Animals) הבריטית.
#תולדות הפולק רוק
רבים חושבים שהאב הגאה של הפולק-רוק הוא בוב דילן, אבל לא היא. דילן הוא בפירוש מי שסחף אחרים לסגנון והביא אותו להצלחה מסחררת, תוך שהוא יוצר תנועה של רבים וטובים לנגינת פולק חברתי ואכפתי, עם סאונד רוקיסטי.
אך מקור הפולק-רוק הוא בלהקה אמריקאית שפעלה בשנות ה-60 של המאה ה-20. מדובר כמובן בחברי להקת הבירדס (The Byrds). הם הרבו להקליט ולפרסם את הביצועים שלהם לשיריו של דילן והם עצמם חלוצי הפולק רוק ומי שיצרו ראשונים את המסגרת אליה עתידים להצטרף אמני פולק רוק ולהקות שונות, כולל בוב דילן עצמו.
לקראת סוף הסיקסטיז ידגישו להקות פולק רוק רבות את השורשים האקוסטיים של מוסיקת הפולק שממנה הם ינקו. את הארפג'ו החשמלי שאפיין את "הבירדס" הם יותירו בהדרגה מאחור וחלקם אף ימזגו אל הפולק את הרוק הפסיכדלי שכבר נוצר והפך פופולרי בשנים האחרונות של העשור.
מכאן ייטמעו אל תוך הרוק'נ'רול גם הפולק רוק החשמלי וגם זה שהוא אקוסטי יותר. ההבדלים ביניהם לבין הרוק יהיו פחות ופחות ברורים והפולק-רוק עצמו יהפוך לחלק ממוסיקת הרוק המשתנה והולכת.
זה יבלוט במיוחד אצל יוצרים שימשיכו בו אל תוך שנות ה-70, כמו ג'וני מיטשל, פול סיימון או ניל יאנג ואפילו ברוס ספרינגסטין, מי שהחל כאולטרה רוקר אבל לא מעט משיריו בהמשך הסוונטיז יוכלו להיחשב כשירי פולק רוק.
#אמנים בולטים שיצרו פולק רוק בארצות הברית:
הבירדס
קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג
בוב דילן
האמהות והאבות
ג'ואן באאז
ג'ניס איאן
ג'וני מיטשל
סיימון וגרפונקל
ניל יאנג
לאונרד כהן
גרייטפול דד
אליוט סמית'
#אמנים בולטים שיצרו פולק רוק בריטי:
סנדי דני
פנטנגל
סטילאי ספאן
פירפורט קונבנשן
הסטרובס
דונובן
ג'תרו טאל
ג'יימס מוריסון
ניק דרייק
קט סטיבנס
אל סטיוארט
שילה מקדונלד
הנה קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג מבצעים את ''Down By The River'':
https://youtu.be/5icrWZnl_1w
מיסיז רובינסון של סיימון וגרפונקל:
https://youtu.be/5JVPdb6Urhw
קט סטיבנס, שבהמשך יתאסלם והפך ליוסוף איסלאם:
https://youtu.be/Jta56wBl7SM
קירה נייטלי בפולק רוק קולנועי מהסרט Begin Again:
https://youtu.be/sLTRSakuugs
אדם לוין עם סי פארט מעולה באותו שיר Lost" Stars" מהסרט:
https://youtu.be/iKBP3eE0ZHM
שלמה ארצי שהושפע מאמני פולק רוק וממשוררים גם יחד (עברית):
https://youtu.be/ipnRtbQvZdQ
והרצאה קצרה על סגנון הפולק רוק:
https://youtu.be/7FiFeEbgHjY?long=yes
מהי בלדת רוק?
אומרים שמופע בלי בלדת רוק (Rock ballad) הוא כמו אביר בלי ראש, שלא לומר בלי רוק...
בלדת הרוק היא השיר הזה, שפעם נהג הקהל להדליק בו את המציתים. היום בתפקיד הנרות משמשים הטלפונים הסלולריים, אבל הרגשות בכל מקרה גואים.
כמו הפרק השני בסימפוניה ובצורת הסונטה, בשיר הזה, כמעט תמיד עצוב, סנטימנטלי או אוהב, הנגנים נוהגים להוריד הילוך. בלדות רוק הם יעדיפו לא פעם ללוות בגיטרה חשמלית לבדה, או בכלים אקוסטיים כמו פסנתר או גיטרה אקוסטית, שעוטפים בעדינות את הקול והמסר.
זה השיר הזה, האיטי, עם השירה הצחה מצרחות, עם הסולו המלודי, שבו הגיטרה החשמלית נכנעת לרגש ולמנגינה הכובשת, המלודית כל כך, כמעט סכרינית, שננעצת לך בראש ולא מרפה.
בשיר הזה הקהל מחבק את אשתו חזק. זה השיר שבחור חושב על האפלטונית ההיא, שהוא לא העז לומר לה, ודמעה מנצנצת לו בקצה העין. זה השיר שזו שבאה עם חברה נזכרת בנער המקסים שהיא עזבה בשביל המסוקס עם האופנוע, ההוא שנעלם לה אחרי יומיים והשאיר אותה בעשן ובאבק.
כאן הניגוד עובד נהדר. הרי בלדת הרוק תמיד תבוא אחרי אוסף שירים קצביים ומלאי גרוב. היא תאפשר להחליש לרגע את האש, לפני שהמופע יחזור לעוד מאותו הרוק, מאותם הדיסטורשנים והתופים הרועמים.
לידתן של בלדות הרוק היא ככל הנראה מלהקות הגלאם מטאל. רבים מצביעים על להקת ה"סקורפיונז" כהכי בולטת ומהראשונות שבלדות הרוק שלהן זכו לשם הזה. זה היה לקראת סוף שנות השבעים, כשהלהקה הזו החלה להנפיק כאלה. "רוחות השינוי" של הלהקה ממש נקשר בתקופה בה התמוטט הגוש הקומוניסטי, אבל "Still Loving You" שלהם היא בלדת הרוק הראשונה והידועה שלהם. עד היום משייכים אותה לקלאסיקה של הז'אנר האהוב הזה.
הנה בלדת רוק בת יותר מ-50 שנה, "אנג'י" של הרולינג סטונז בהופעה בקובה:
https://youtu.be/fltEveIKo5M
"רוחות השינוי" של הסקורפיונז:
https://youtu.be/n4RjJKxsamQ
בלדת הרוק האולטימטיבית של קווין "אהבת חיי":
https://youtu.be/SVPm5lgox78
שיר ההתנצלות והאהבה Beth של להקת Kiss בליווי סימפוני:
https://youtu.be/SMokVzZ3xyw
לד זפלין הפתיעו בבלדת הרוק שהופכת בהמשך לרוק קצבי ולאגדה:
https://youtu.be/Ly6ZhQVnVow
"מאחורי עיניים כחולות" של The Who:
https://youtu.be/MomyaekDrdA
Telephone Line של "תזמורת אורות החשמל" בהופעה באצטדיון וומבלי:
https://youtu.be/XKElk9zTB04
והנציגה הישראלית סטלה מאריס עם "נר על החלון":
https://youtu.be/zoAjwEQKP_0
מי המורה שהפך לכוכב רוק?
אם אתם מביטים במורים שלכם ונראה לכם שלא מסתתר בהם כישרון השואף להתפרץ, אולי כדאי שתחשבו שוב..
בשנות ה-70 הוקמה להקת "דייר סטרייטס" (באנגלית צרות גדולות) על ידי מורה אנגלי בשם מארק קנופלר (כן סבתא, אצלו מבטאים את האות ק שבהתחלה). קנופלר, ששימש בלהקה כסולן וכגיטריסט מוביל, לקח את חבריו ללהקה, בין השאר אחיו והשותף שלו לדירה, אל עולם הרוק של שנות ה-80. בזכות השירים, השירה ונגינת הגיטרה הייחודית שלו, הם זכו לפרסום עצום ולהצלחה מסחררת.
רשימת היכולות שלו הייתה מהרגע הראשון בלתי נתפסת, אפילו בשביל הדור שחווה זה עתה את דיוויד בואי ואת לנון ומקרטני. הוא היה גיטריסט מבריק ובעל סגנון שונה מכל מה שהכירו מעריצי הרוק לפניו, כותב טקסטים שנון ורגיש, מלחין בחסד, פרפורמר מדהים עם קול בריטון מחוספס כמו שצריך, נגן עם טכניקה חמה ומיוחדת וסולואים חכמים ויפים להפליא. הייתה לו מוסיקליות וירטואוזית, אבל הפוכה מהוירטואוזיות המנוכרת של כל כך הרבה נגנים, שחפרו בסולואים ארוכים שלא אמרו דבר. הוא ניגן באצבעות ללא מפרט והצליל שלו הפך לסמל של ניקיון צלילי וגובל בשלמות, מושפע מנגינת גיטרה בשירי עם אמריקאים וקצת שקט אחרי הרעש של הרוק הכבד והמוסיקה המתוחכמת של הרוק המתקדם של שנות ה-70.
כמעט כל נגן גיטרה ברחבי העולם ניסה בסוונטיז לחקות את הידיים המופלאות של קנופלר ואת הרוך שהוא הוציא מהכלי ששימש את כולם דווקא להפציץ. בספר הפולחן "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" הפליא הסופר דאגלאס אדמס לכתוב שהגיטרה של קנופלר נשמעת כמו הצליל של המלאכים כשהם יוצאים לבלות...
והם אכן יצאו לבלות. תוך שנים ספורות הפך קנופלר את "דייר סטרייטס" ללהקת הרוק הפופולארית בעולם. הגיטריסט המבריק, שהיה פעם מורה ומבקר מוסיקה בעיתון מקומי, השפיע באותה תקופה כמעט על כל גיטריסט רוק בעולם והחזיר למוסיקה האנגלית לרגע את המעמד המוביל, של מלכת הרוק העולמי, החדשני והחכם. המעמד הזה, שדומה היה שהתעמעם מעט בשנות ה-MTV, המתין לאמנים כמוהו וכמו סטינג, שיהפכו שוב את הרוק למשהו מרגש באמת.
הנה דייר סטרייטס בשיר "סולטני הסווינג", להיטם הראשון והגדול ביותר:
http://youtu.be/h0ffIJ7ZO4U
בהופעה חיה עם הסקסופוניסט מל קולינס:
http://youtu.be/AKiVttFnqkY
אלוהי הגיטרה האנגלית, אריק קלפטון, משתתף בצניעות בביצוע "רומיאו ויוליה" ומנגן רק ליווי בלי אף סולו:
http://youtu.be/6-P4DVCsd70
דייר סטרייטס במופע Live Aid לעזרה לאפריקה ב-1985:
https://youtu.be/JVZTP_kX5BE
מרק קנופלר שינה את נגינת הגיטרה החשמלית שלו בהמשך:
http://youtu.be/wTP2RUD_cL0
קנופלר זוכה לליווי של סטינג, קלפטון ופיל קולינס בהופעה:
https://youtu.be/6CB9OrGZ7-c
ב-2018 בשיר "אחים לנשק":
https://youtu.be/EMRJT2ebvAk
וסרט תיעודי על קנופלר שחוזר למקומות ולאנשים בסקוטלנד שהפכו אותו למי שהוא:
https://youtu.be/nwOzONsGGLo?long=yes
בשנות ה-60. אחרי שכבשו הביטלס את אמריקה, זה היה רק עניין של זמן עד שהאמריקאים הנכנעים יתחילו לחפש עוד מהחומר המשובח הזה שיכול להגיע מהאיים הבריטיים.
הביטלס פרצו את הדרך ועשו את הלא-יאומן, כששברו את כל ההתנגדות האמריקאית לתרבות הבריטית, שעד אז נדמתה לאמריקאים כתרבות מוסיקלית מיושנת ולא מעניינת. אחרי הכל, בעשור הקודם צמחו דווקא באמריקה כל מלכי הרוקנ'רול - מאלביס פרסלי, מייסד הסגנון, דרך צ'אק ברי, שהראה כיצד מבצעים רוק גיטרות משובח ובאדי הולי, שאמנם מת מוקדם אבל הספיק ללמד את הרוקרים לכתוב את שיריהם בעצמם - כולם גדלו ופרצו באמריקה.
אבל עכשיו אלה הביטלס ואמריקה כבר נכבשה. בעקבות הכיבוש הבריטי החל מה שיזכה לשם "הפלישה הבריטית" (British Invasion). זו הייתה שורת להקות בריטיות מעולות, שרובן אימצו את הבלוז האמריקאי וכמובן את הרוק ועשו מוסיקה מצוינת.
כך זכו להצלחה בבריטניה להקות מערים שונות, כמו ה"הוליז" שהגיעו ממנצ'סטר, "החיות" מניוקאסל, ה"מי" ממערב לונדון וה"רולינג סטונז", שבארץ נקראו "האבנים המתגלגלות" ונולדו בפרברים של קמפיץ'. כולם הוזמנו די מהר להופיע בצפון אמריקה והפכו ברגע לפופולאריות ומשפיעות מאוד ברוק העולמי.
אבל בריטניה התחילה להפציץ את אמריקה בלהקות רוק משובחות - הבולטות הבאות היו "הקינקס" המצליחים מאד גם בבריטניה, שחייבים לומר שבגלל בעיות אישיות של אחד מהם קצת החמיצו את הפלישה, "החיות" עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז", "ג'רי והפוסעים", "הזומבים" עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שביצעו הרמוניות קוליות מרהיבות בסגנון שנולד בעשור הקודם באמריקה של "האחים אוורלי".
אחריהם יגיעו התותחים הכבדים באמת - מלהקת "המי" המצויינת, עם חממת הכשרונות המתפרצת שלה, הסופר-גרופ "Cream" של אריק קלפטון וג'ינג'ר בייקר ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" ויפגיזו את אמריקה במיניות המתפרצת שלהם ובכריזמה של מיק ג'אגר הסולן...
אבל בראש כל אלה ימשיכו, איך לא, הביטלס לככב ולהוביל את הפלישה לאמריקה ואת ההתמכרות העולמית ובמיוחד האמריקאית, לרוק הבריטי.
באופן אירוני ומשעשע משהו, הפלישה הבריטית תרמה להחזרת הבלוז, שנולד באמריקה, אל הזרם המרכזי והפופולרי של המוסיקה האמריקאית. כך יצא שמוסיקאים בריטים צעירים, מי שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, הם שבאופן פרדוקסלי לימדו והרגילו את המעריצים בארצות הברית לצרוך על בסיס יומיומי מוסיקה שחורה, את המוסיקה השחורה של אמריקה...
לא פלא שבעקבות הפלישה הזו יתחילו להיוולד גם באמריקה ענקי רוק וריתם אנד בלוז שחורים, כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של סוסי מוסטנג אמריקאים וכישרון של נגני קומנדו בריטים.
עוד תוצאה של החיבור בין הבריטים לאמריקה, אגב, הייתה המסחור האמריקאי המיומן של ההצלחה המוסיקלית. כמו תמיד, הביטלס הם שהחלו את המגמה הזו. אלפי מרצ'נדייז, מוצרים שנשאו את דמותם, הופצו ברחבי צפון אמריקה ואחר כך לכל העולם כולו ולימדו אמני פופ ורוק אחריהם איך עושים כסף, הרבה כסף, מהצלחתם.
המוצרים האלה הכניסו סכומי עתק, רובם ליצרנים ויזמים אמריקאים, שקנו את הזכויות בזול ויצרו מיליוני יחידות למעריצים הנלהבים ובעלי הכיסים המלאים. מעכשיו הרוק והפופ הפכו למוצרי צריכה, מוצרי מדף, אביזרי פופ. יחי הכסף (גם)!
כך הכל החל:
https://youtu.be/w88VXGTrQ5c
זו הייתה רק תחילתה של הפלישה הבריטית:
https://youtu.be/yrlKKVsMnd8
הביטלס היו כמובן השחקנים המרכזיים בפלישה הבריטית לאמריקה:
https://youtu.be/RiQicdzrshQ
מצגת של תלמידה על הפלישה:
https://youtu.be/DewcER-iM6Q
היצוא הבריטי היה גם קלאסי והכניס גם את באך ואת הבתולות הווסטיליות מהמיתולוגיה היוונית לתמונה:
https://youtu.be/Mb3iPP-tHdA
והנה עשר הלהקות שמוכיחות שהפלישה הבריטית ממשיכה ויוצרת להקות מדהימות:
https://youtu.be/F4JuRqbyl6o?long=yes
בסרט 'וודסטוק' הגדיר פועל במה אחד את ההרגשה הכללית של המשתתפים, כשאמר "בן אדם, אנחנו בטח בגן-עדן!"
ואכן, פסטיבל וודסטוק (Woodstock festival), אולי הפסטיבל המפורסם בהיסטוריה של המאה ה-20, לא היה הראשון או הגדול מבין הפסטיבלים הללו, אבל היה בו משהו חדש ומיוחד במינו - זו הייתה האווירה המיוחדת ששררה בו, של חירות, שוויון, שיתוף ואחווה - ביחד עם מוסיקה נפלאה.
וודסטוק, שהתקיים בין 15 ל-17 באוגוסט 1969, התקיים למעשה בעיירה בית אל שנמצאת לא רחוק מהעיירה וודסטוק בה הוא תוכנן מלכתחילה.
זה היה פסטיבל מוסיקה שפורסם במודעות בתור "3 ימים של מוסיקה, שלום ואהבה". המיקום שנבחר היה בעיירה וודסטוק, מקום שזכה להפוך לאטרקטיבי בשל העובדה ש"קולו של הדור", הידוע בשמו בוב דילן, בחר להתגורר בו. צחוק הגורל, אגב, היה שדילן עצמו לא ישתתף לבסוף בפסטיבל שיתקיים קילומטרים ספורים מביתו.
מארגני הפסטיבל חשבו שיבואו כמה עשרות אלפי אנשים ונדהמו כש-450 אלף צעירים זרמו לשדה החקלאי, שהוכשר כזירת פסטיבל זמנית. מה שהביא לנהירה לוודסטוק היה לא רק רשימת האמנים המרשימה, אלא גם כל המאבקים של חקלאים וכפריים באזור, שהתנגדו להיפים שפשטו על האזור וניסו למנוע אותו.
אפילו התכנית לגבות כסף מהמשתתפים קרסה, ביחד עם הגדרות שנפרצו תוך דקות, על ידי ההמונים הנלהבים שנהרו אליו ללא הפסקה. מעטים מהם באו עם פרחים בשיער, אבל זה הספיק כדי להצמיד להם מעתה את הכינוי "ילדי הפרחים", כינוי שיידבק בהיפים בני התקופה ויהפוך אותם לאגדה.
המופלא בוודסטוק היו המשתתפים בו. כל "ילדי הפרחים" התייצבו לפגוש את הדבק המאחד של התנועה ההיפית - המוסיקה הצעירה והמורדת שתבוצע בידי מוסיקאי הרוק הגדולים ביותר של התקופה. בוודסטוק לא נראו מבוגרים, אלא רק צעירים.
את הפסטיבל חתם המשיח של הגיטרה, ג'ימי הנדריקס, בנגינת ההימנון האמריקאי בדיסטורשן בוער, סמלי ואופייני. היו שראו במעשה הזה חוצפה, אבל היו גם מי שראו בו פטריוטיות בועטת ועם זאת נאמנה של צעירים.
בימי הפסטיבל הוכיחו "ילדי הפרחים" שכמעט חצי מיליון איש יכולים לבלות ביחד במשך שלושה ימים, מבלי לגלוש לאלימות, לפשע או לריב, ואז להמשיך בחייהם הרגילים.
וודסטוק היה בעיני רבים הרגע המכונן של תנועת "ההיפים" המורדת במוסכמות, מייצגי תרבות-הנגד ההיפית בארה"ב של שנות ה-60. יש הרואים בו נקודת מפנה תרבותית וחברתית, אבל כמעט כולם מסכימים שהוא גם היה שירת הברבור, השיא שממנו תתחיל תנועת ההיפים להתפרק.
בשנים שלאחר מכן יהפכו רבים מההיפים לבעלי משפחות. הם יגלו שמוסיקה וסמים לא מפרנסים את הילדים ושהאידיאלים חשובים, אבל החיים פחות פשוטים משחשבו.
דווקא ילדיהם יהיו הדור שבאופן מסויים יגשים את האידיאלים של הוריו. כי בתרבות השיתוף של האינטרנט המוקדם של שנות ה-90 ובאווירת החופש שהוא נתן, של עולם ללא גבולות וללא תאגידים מסחריים או ממשלות. וודסטוק נותרה האבטיפוס של פסטיבלים מאז והפסטיבל שהפך לאגדה ייתן השראה ועידוד ליזמים להפיק פסטיבלים של מוסיקה בטבע.
אגב, בדיוק 30 שנה אחר-כך, בקיץ 1999, נערך פסטיבל וודסטוק נוסף. הפסטיבל הזה היה לאחד הפסטיבלים האלימים והמסוכנים שנערכו אי-פעם. כך חולפת תהילה שאין לה אולם...
כי אם בוודסטוק 69' ההורים שלהם קיימו פסטיבל שכולו שלום ואחווה, הפסטיבל של 99' היה אירוע מלא במקרי ונדליזם, אונס, אלימות והתפרעויות. שיאו היה בשריפה של במת הפסטיבל וציוד ההגברה. רק בנס לא הסתיים הפסטיבל המושמץ הזה באסון המוני ורב-נפגעים.
הנה סיפורו של פסטיבל וודסטוק המיתולוגי:
https://youtu.be/StFhvAIv3Js
חומרים מצולמים מהפסטיבל הקסום והמיתולוגי הזה:
https://youtu.be/Wyx053CNMag
תיאור הפסטיבל החשוב ביותר בתולדות הרוק:
https://youtu.be/Vv98-4eOJbU
לא חסרו גם תקלות ובעיות בפסטיבל שיצא משליטה:
https://youtu.be/EAGVGNWQ2Hc
ג'ניס ג'ופלין עם הקול הכי זועק בעולם שרה "נסה":
https://youtu.be/dBJnoMP1Uyc
להקת ה-Who במופע שערורייתי כרגיל, שוברת גיטרות:
https://youtu.be/fHTdrPL22-Y
שיר שיצא שנתיים אחר כך ומספר על וודסטוק - קרוסבי סטילס ונאש מ-1971:
https://youtu.be/HKdsRWhyH30
סרט תיעודי על איך התרחש הפסטיבל המדהים בוודסטוק:
https://youtu.be/jJ-HZ22HxNc?long=yes
וההופעות שלא פורסמו מהפסטיבל בוודסטוק:
https://youtu.be/PQMIIdiStpc?long=yes
גִּיטָרָה חַשְׁמַלִּית (Electric guitar) היא גיטרה עם מיקרופונים זעירים, המוגברת על ידי מגבר, באנגלית "אמפליפייר".
גיטרה זו הומצאה בשנת 1931 על ידי הממציא הגרמני אדולף ריקנבאקר. הוא יצר אז גיטרה ללא גוף חלול המגביר את הצליל באמצעות תהודה ולכן, ללא מגבר, היא נשמעת חלש מאוד.
אבל במקום תיבת תהודה יש לגיטרה החשמלית "פיאקפים" (Pickups). אותם "פיאקפים" הם מיקרופונים זעירים וכמו כל מיקרופון מגנטיים, הקולטים את הצליל מהמיתרים, ממירים אותו לזרם חשמלי ומאפשרים הגברה שלו, באמצעות המגבר שאליו הגיטרה החשמלית מחוברת.
מדובר במערכת אלקטרונית ההופכת את תנודות המיתרים לאות, העובר באמצעות כֶּבל למגבר (כיום יש גם אפשרות להעבירו באופן אלחוטי) והמגבר מגביר את הצליל לעוצמה הרצויה.
גיטרות רגילות, כמו גיטרה קלאסית או אקוסטית, זקוקות לעץ משובח ולבנייה מאוד מדויקת ומורכבת, על מנת שיוכלו להפיק צליל איכותי מתיבת התהודה שלהן, אותו חלק חלול ומרכזי שמגביר את הצליל של המיתרים.
לעומתן, הגיטרות החשמליות עשויות מחומרים רבים ומגוונים, כולל מתכת, פלדה, פלסטיק, חומרים ממוחזרים וכמובן גם עץ לסוגיו. כי החומר שממנו בנויה החשמלית פחות חשוב, מאשר המיתרים והמערכת האלקטרונית שבמרכזה המיקרופונים הזעירים, אותם "פיקאפים", שהם משמעותיים מאוד ומפיקים צלילים שונים, לפי מיקומם בגיטרה ומאפייני הצליל המיוחדים לכל סוג של pickup.
משוחררות מהצורך בתיבת תהודה, הגיטרות החשמליות קיבלו במהלך השנים גם צורות שונות ומשונות, ומסוגלות להפיק אינספור צלילים מגוונים.
למגוון והעושר של עולם הגיטרה החשמלית ונגניה ראו את תגית "גיטרה חשמלית".
כך פועלת הגיטרה החשמלית:
https://youtu.be/lBAZepM5F_0
אם נראה שזו רק הצורה אז שימו לב להבדלים בין גיטרות חשמליות, בצלילים:
https://youtu.be/Ctpcwi1o210
כמה מהגיטרות החשמליות המוכרות, האופי והסגנונות המוסיקליים שבהם הם מככבות:
https://youtu.be/uKFSkQzwxy0
תולדות הגיטרה החשמלית במאה האחרונה:
https://youtu.be/zPRDPWQ7etY
נגן אחד שמדגים 10 סגנונות של גיטריסטים מפורסמים על אותו שיר:
http://youtu.be/T_5sUcMpFXk
הנה אוסף סולואים של גיטריסטיות מופלאות:
https://youtu.be/Crw9X_hW-bE?long=yes
ובונה גיטרות ישראלי שפיתח ורשם פטנט על גיטרה חשמלית מפלסטיק (עברית):
https://youtu.be/7vOImRKd8uY?long=yes
פעם היה פיטר פרמפטון (Peter Frampton) אחד הכוכבים המצליחים של סגנון הרוק הרך. האיש, שעד שנת 1998 אלבום ההופעה הכפול שלו היה אלבום הרוק החי הנמכר ביותר בהיסטוריה, היה בשיאו.
מי שגדל בבית הספר עם דיוויד בואי וניגן איתו בהפסקות, הפך לגיטריסט מצוין ולחלק הזה בקשר ביניהם עוד נחזור. אבא של פרמפטון, אגב, היה המורה למוסיקה באותו בית ספר ולימד את בואי.
בשנות השישים פרמפטון היה לחלק מרכזי בהרכב בלוז רוק והארד רוק שנחשב סופר גרופ ונקרא "Humble Pie".
בעשור הבא הוא יצא לקריירת סולו מצליחה ומרהיבה במיוחד, עם שיא מדהים של הצלחה, שחווה בשנות ה-70. מי שב-1975 פרץ עם הסינגל של "הראי לי את הדרך" (Show me the Way), שיר מצליח מהאלבום הרביעי שלו. בהמשך הוא הוציא להיטי ענק, כמו "Baby I Love Your Way" ו-"Do You Feel Like I Do?", שהפכו לכתרים בקריירה של פרמפטון.
באותן שנים הוא הוציא את האלבום המצליח ביותר שלו, "פרמפטון בהופעה חיה" והראה לעולם שהוא ענק בהצלחה, בכריזמה וכן, גם ביופי החיצוני שלו. זה בלט במיוחד כשהוא הופיע על העטיפה ועל הבמה כשהוא חמוש בגיטרה, מנגן מצוין, שר נהדר וכל זה בלי חולצה...
בין השאר פרמפטון חשף לעולם אז באלבום ההופעה את מתקן ה"טוקינג בוקס". המתקן הזה, שאליו הוא נחשף בתכנית טלוויזיה שצפה בה ונדלק, יצר צליל ייחודי לסולואים שלו, מה שהפך אותו ללהיט עולמי. בדיעבד, אגב, זה היה גימיק. מצד אחד, הטוקינג בוקס פרסם אותו בכל העולם, אבל מצד שני הוא די קיבע אותו בתודעת הציבור עם הצליל ההוא, מה שלא ממש הקל עליו להתקדם בהמשך למחוזות חדשים.
לקראת סוף שנות ה-70 ירד מעמדו של פרמפטון. גם תאונת דרכים שעבר וכמעט קיפדה את חייו הביאה אותו לעצור אז את הקריירה שלו, גם אם באופן זמני. בהדרגה הוא החל להקליט שוב ואף הוציא מספר אלבומים. אבל השוס האחרון בקריירה של הגיטריסט והיוצר הפופולרי מהעשור הקודם היה כשהוא התחבר שוב לידידו מבית הספר התיכון, דייוויד בואי, והפך לגיטריסט המוביל בסיבובי ההופעות שלו.
הנה פיטר פרמפטון בהופעה חיה בשיר Baby I Love Your Way":
https://youtu.be/OVN-2qoquyE
עם מתקן ה"טוקינג בוקס" שהוא הכיר לעולם הרוק, בלהיט הענק "הראי לי את הדרך":
https://youtu.be/VC_9DnaP1Fw
ופיטר פרמפטון בבלוז שמזכיר את מה שעשה בלהקת המבל פאי:
https://youtu.be/y7rFYbMhcG8
רוק
נערה צעירה וכישרון עצום. קייט בוש (Kate Bush) הייתה כל מה שאנגליה של שנות ה-70 צפתה שתקבל. צעירונת ללא כל ניסיון קודם, מתגלה בגיל 16 על ידי דייב גילמור, הגיטריסט של להקת-העל "פינק פלויד". הוא עוזר לה לממן את תקליטי הדמו שנשלחים לחברת התקליטים. זה רק עניין של זמן עד שהיא הופכת בבת אחת לכוכבת הכי גדולה באיים הבריטיים ואחת המצליחות בעולם כולו.
למעשה, אחרי שהיא התגלתה בגיל 16 והכנה של שנה וחצי להקלטות ועבודה על האלבום הראשון, היא מוציאה את הסינגל הראשון לרדיו. לפני כן חברת התקליטים מתעקשת על שיר אחר, אבל מגלה שהילדונת עם הכישרון הנהדר לכתיבת שירים מעולים היא גם עקשנית יותר ממנה. היא רוצה שהסינגל הראשון יהיה "אנקת גבהים" (Wuthering Heights), שמבוסס על הרומן בשם זה, ספרה היחיד של הסופרת אמילי ברונטה, ועל אהבתם העצומה והטראגית של גיבוריו קטי והית'קליף.
אבל הסיפור הוא שכל המפיקים, המוזיקאים והמומחים בחברת התקליטים אומרים לה שהיא טועה, שהשיר הזה ייכשל ואולי יכשיל את כל הפריצה שלה. היא מתעקשת והם נכנעים. מי אתם חושבים שצדק?
היא צדקה. השיר, שכמו רבים משיריה מושפע מעולמות הקולנוע והספרות, יוצא לתחנות הרדיו ובתוך ימים אחדים הופך ללהיט בסדר גודל שבריטניה שומרת רק לגדולים ביותר שלה. זה היה השיר הראשון אי-פעם, שנכתב על ידי זמרת אישה בבריטניה והגיע למקום הראשון במצעד המכירות. קייט היא צעירה, רגשית ובעלת שירה כנה וישירה. אבל כאן היא מתגלה כמוכשרת לא רק ביצירה, אלא גם בזיהוי איכות החומרים והייחודיות שלה, באיבחון מדויק של טעם הקהל ומאיפה צריכים לבוא הלהיטים שהיא תביא. עוד מעט תבינו כמה מוכשרת היא עתידה להיות.
בשלב הבא קייט מופיעה בתוכנית הטלוויזיה שמגדירה מיהו כוכב בשנים ההן ואכן - רגע אחרי הופעה בתכנית "Top of the pops" ברור שהיא פורצת בענק. למעשה, ביום שאחרי התכנית היא כבר סנסציה אנגלית, שכל הממלכה מדברת עליה. תוך כדי סבב הראיונות המתבקש, מגלה בריטניה שהיא אמנם צעירה מאוד ובעלת קול צעיר, אבל היא נושאת איתה סט של הבטחות. היא לא רק מוסיקאית מדהימה, כותבת מוכשרת ובהמשך גם מפיקה מוזיקלית מקורית ועצמאית. היא בטח לא רק יפהפייה ובעלת קול נהדר, אלא גם רקדנית מצוינת, שלמדה אצל הכוריאוגרף הגאון של דיוויד בואי, לינדזי קמפ. היא בעלת כישרון משחק, מימיקה של פנטומימאים ואם זה לא מספיק אז גם מרואיינת צעירה, חכמה, בטוחה בעצמה ודעתנית.
הדרך אל התהילה פתוחה. לא היה דבר כזה בבריטניה. במהרה מגלים הצהובונים של בריטניה שהזמרת החדשה גם תפסה לה תדמית אניגמטית ומסתורית משהו. היא לא כל כך מתערבבת, לא מאוד מתחככת ודי מתרחקת מהמדיה. מאז 1979 היא לא הופיעה. רק מקליטה. ייקח לה הרבה שנים להסכים להופיע שוב. היא מגדלת ילד ורוצה חיי משפחה שקטים בשבילו.
בשנת 2014 היא חוזרת לרגע להופיע, 35 שנה אחרי שפרשה מהופעות. צריך לציין ש-75 אלף הכרטיסים להופעותיה נמכרים בתוך רבע שעה?
כך או כך, אולי היא לא הופיעה, אבל במהלך השנים הכוכבת הענקית זכתה לשלל הישגים והייתה למי שהשפיעה על כוכבות רבות שספגו ממנה השראה, כולל ענקים וענקיות כמו ביורק, פי ג'יי הארווי, תאומי קוקטו וטורי איימס. ב-5 עשורים היא מוציאה מדי עשור אלבום שמדורג בין החמישה המצליחים ביותר במצעד הבריטי.
זה לא מספיק? - אז 11 מהתקליטים שלה נמצאים בין 50 האלבומים הנמכרים ביותר בהיסטוריה של בריטניה. רק אלביס פרסלי והביטלס זכו בבריטניה להישג דומה. וואו!
הנה סיפורה של קייט בוש:
https://youtu.be/p0716jHgNyU
אנקת גבהים:
https://youtu.be/-1pMMIe4hb4
בהופעה ב-1979:
https://youtu.be/A44wwRgzGuw
WOW - הלהיט שהגדיר זמרת שהיא תופעה והופעה מושלמת:
https://youtu.be/V8YgDaHpcXs
ראיון:
https://youtu.be/DJ29VcZeNDg
השיבה להופעות וההיסטריה על הכרטיסים להופעות שלה:
https://youtu.be/pqoZuXIcrfk
לקט מהופעות ב-2018:
https://youtu.be/_n0lJoX2kUU
וסרט תיעודי על קייט בוש:
https://youtu.be/c4sLwt8mhZs?long=yes
בקליבלנד, אוהיו שבארצות הברית נמצא מוזיאון למוזיקת רוק שנוסד בשנת 1983 וכולל גם ארגון מוסיקלי יוקרתי. שמו הוא היכל התהילה של הרוקנרול (Rock and Roll Hall Of Fame).
המוזיאון של היכל התהילה של הרוקנרול מציג את תולדות מוסיקת הרוק נ' רול. ניתן למצוא בו מגוון גדול של פריטים ומידע על גדולי הרוק, כולל להקות, זמרים, יוצרים ונגנים הקשורים במוסיקת הרוק ואישים שונים שהשפיעו על מוסיקת הרוק, או שתרמו בקטגוריות נוספות מתחומים המלווים את תעשיית הרוק.
מאז שנת 1986, אחת לשנה, מכריז היכל התהילה על הנבחרים להיכנס בשעריו, להיכל התהילה של הרוק. מדי שנה בוחרים מומחי רוק 5 אמנים או הרכבים להיכנס לפנתאון של הרוק.
אמן שנבחר להיכנס להיכל חייב להיות מי שפועל או פעל בעבר מעל ל-25 שנה, מאז יצירתו הראשונה, או יציאת האלבום הראשון שלו או שלה לאור.
מהביטלס אל הסטונז, אלביס, דילן או ספרינסטין - בין האמנים שנבחרו להיכל התהילה של הרוק תמצאו כל אגדת רוק שבתגית "אגדות רוק", כמעט כל להקה שמוצגת באאוריקה בתגית "להקות" ומרבית הזמרים והזמרות שכאן.
הנה ההיכל:
https://youtu.be/ngPCdTXzu88
מבפנים:
https://youtu.be/D0-ofYdLbhk
התצוגה של אלביס פרסלי בהיכל:
https://youtu.be/Bg7hoON9b1M
הביטלס נכנסים ב-1988 ושאר עולם הרוק עוזר להם:
https://youtu.be/UCIZaU08aVQ
עם הצלילים ההרמוניים של הגיטרות והרמוניות קוליות צלולות, הפולק רוק (Folk Rock) הוא סגנון נהדר.
הוא משלב מוסיקה קצבית וקליטה מעולם הרוק'נ'רול, עם טקסטים ישירים, לרוב פשוטים ולעתים קרובות גם עתירי דימויים ואמירות שיריות משמעותיות יותר.
רבים מכירים את מה שנחשב לאחד משירי הפולק רוק הידועים ביותר ומקורו בכלל שיר פולק רגיל. מדובר ב-The House of the Rising Sun, שיר עם אמריקאי עם אינספור ביצועים רבים, שהבולט שבהם הוא של להקת "החיות" (The Animals) הבריטית.
#תולדות הפולק רוק
רבים חושבים שהאב הגאה של הפולק-רוק הוא בוב דילן, אבל לא היא. דילן הוא בפירוש מי שסחף אחרים לסגנון והביא אותו להצלחה מסחררת, תוך שהוא יוצר תנועה של רבים וטובים לנגינת פולק חברתי ואכפתי, עם סאונד רוקיסטי.
אך מקור הפולק-רוק הוא בלהקה אמריקאית שפעלה בשנות ה-60 של המאה ה-20. מדובר כמובן בחברי להקת הבירדס (The Byrds). הם הרבו להקליט ולפרסם את הביצועים שלהם לשיריו של דילן והם עצמם חלוצי הפולק רוק ומי שיצרו ראשונים את המסגרת אליה עתידים להצטרף אמני פולק רוק ולהקות שונות, כולל בוב דילן עצמו.
לקראת סוף הסיקסטיז ידגישו להקות פולק רוק רבות את השורשים האקוסטיים של מוסיקת הפולק שממנה הם ינקו. את הארפג'ו החשמלי שאפיין את "הבירדס" הם יותירו בהדרגה מאחור וחלקם אף ימזגו אל הפולק את הרוק הפסיכדלי שכבר נוצר והפך פופולרי בשנים האחרונות של העשור.
מכאן ייטמעו אל תוך הרוק'נ'רול גם הפולק רוק החשמלי וגם זה שהוא אקוסטי יותר. ההבדלים ביניהם לבין הרוק יהיו פחות ופחות ברורים והפולק-רוק עצמו יהפוך לחלק ממוסיקת הרוק המשתנה והולכת.
זה יבלוט במיוחד אצל יוצרים שימשיכו בו אל תוך שנות ה-70, כמו ג'וני מיטשל, פול סיימון או ניל יאנג ואפילו ברוס ספרינגסטין, מי שהחל כאולטרה רוקר אבל לא מעט משיריו בהמשך הסוונטיז יוכלו להיחשב כשירי פולק רוק.
#אמנים בולטים שיצרו פולק רוק בארצות הברית:
הבירדס
קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג
בוב דילן
האמהות והאבות
ג'ואן באאז
ג'ניס איאן
ג'וני מיטשל
סיימון וגרפונקל
ניל יאנג
לאונרד כהן
גרייטפול דד
אליוט סמית'
#אמנים בולטים שיצרו פולק רוק בריטי:
סנדי דני
פנטנגל
סטילאי ספאן
פירפורט קונבנשן
הסטרובס
דונובן
ג'תרו טאל
ג'יימס מוריסון
ניק דרייק
קט סטיבנס
אל סטיוארט
שילה מקדונלד
הנה קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג מבצעים את ''Down By The River'':
https://youtu.be/5icrWZnl_1w
מיסיז רובינסון של סיימון וגרפונקל:
https://youtu.be/5JVPdb6Urhw
קט סטיבנס, שבהמשך יתאסלם והפך ליוסוף איסלאם:
https://youtu.be/Jta56wBl7SM
קירה נייטלי בפולק רוק קולנועי מהסרט Begin Again:
https://youtu.be/sLTRSakuugs
אדם לוין עם סי פארט מעולה באותו שיר Lost" Stars" מהסרט:
https://youtu.be/iKBP3eE0ZHM
שלמה ארצי שהושפע מאמני פולק רוק וממשוררים גם יחד (עברית):
https://youtu.be/ipnRtbQvZdQ
והרצאה קצרה על סגנון הפולק רוק:
https://youtu.be/7FiFeEbgHjY?long=yes
אומרים שמופע בלי בלדת רוק (Rock ballad) הוא כמו אביר בלי ראש, שלא לומר בלי רוק...
בלדת הרוק היא השיר הזה, שפעם נהג הקהל להדליק בו את המציתים. היום בתפקיד הנרות משמשים הטלפונים הסלולריים, אבל הרגשות בכל מקרה גואים.
כמו הפרק השני בסימפוניה ובצורת הסונטה, בשיר הזה, כמעט תמיד עצוב, סנטימנטלי או אוהב, הנגנים נוהגים להוריד הילוך. בלדות רוק הם יעדיפו לא פעם ללוות בגיטרה חשמלית לבדה, או בכלים אקוסטיים כמו פסנתר או גיטרה אקוסטית, שעוטפים בעדינות את הקול והמסר.
זה השיר הזה, האיטי, עם השירה הצחה מצרחות, עם הסולו המלודי, שבו הגיטרה החשמלית נכנעת לרגש ולמנגינה הכובשת, המלודית כל כך, כמעט סכרינית, שננעצת לך בראש ולא מרפה.
בשיר הזה הקהל מחבק את אשתו חזק. זה השיר שבחור חושב על האפלטונית ההיא, שהוא לא העז לומר לה, ודמעה מנצנצת לו בקצה העין. זה השיר שזו שבאה עם חברה נזכרת בנער המקסים שהיא עזבה בשביל המסוקס עם האופנוע, ההוא שנעלם לה אחרי יומיים והשאיר אותה בעשן ובאבק.
כאן הניגוד עובד נהדר. הרי בלדת הרוק תמיד תבוא אחרי אוסף שירים קצביים ומלאי גרוב. היא תאפשר להחליש לרגע את האש, לפני שהמופע יחזור לעוד מאותו הרוק, מאותם הדיסטורשנים והתופים הרועמים.
לידתן של בלדות הרוק היא ככל הנראה מלהקות הגלאם מטאל. רבים מצביעים על להקת ה"סקורפיונז" כהכי בולטת ומהראשונות שבלדות הרוק שלהן זכו לשם הזה. זה היה לקראת סוף שנות השבעים, כשהלהקה הזו החלה להנפיק כאלה. "רוחות השינוי" של הלהקה ממש נקשר בתקופה בה התמוטט הגוש הקומוניסטי, אבל "Still Loving You" שלהם היא בלדת הרוק הראשונה והידועה שלהם. עד היום משייכים אותה לקלאסיקה של הז'אנר האהוב הזה.
הנה בלדת רוק בת יותר מ-50 שנה, "אנג'י" של הרולינג סטונז בהופעה בקובה:
https://youtu.be/fltEveIKo5M
"רוחות השינוי" של הסקורפיונז:
https://youtu.be/n4RjJKxsamQ
בלדת הרוק האולטימטיבית של קווין "אהבת חיי":
https://youtu.be/SVPm5lgox78
שיר ההתנצלות והאהבה Beth של להקת Kiss בליווי סימפוני:
https://youtu.be/SMokVzZ3xyw
לד זפלין הפתיעו בבלדת הרוק שהופכת בהמשך לרוק קצבי ולאגדה:
https://youtu.be/Ly6ZhQVnVow
"מאחורי עיניים כחולות" של The Who:
https://youtu.be/MomyaekDrdA
Telephone Line של "תזמורת אורות החשמל" בהופעה באצטדיון וומבלי:
https://youtu.be/XKElk9zTB04
והנציגה הישראלית סטלה מאריס עם "נר על החלון":
https://youtu.be/zoAjwEQKP_0
אם אתם מביטים במורים שלכם ונראה לכם שלא מסתתר בהם כישרון השואף להתפרץ, אולי כדאי שתחשבו שוב..
בשנות ה-70 הוקמה להקת "דייר סטרייטס" (באנגלית צרות גדולות) על ידי מורה אנגלי בשם מארק קנופלר (כן סבתא, אצלו מבטאים את האות ק שבהתחלה). קנופלר, ששימש בלהקה כסולן וכגיטריסט מוביל, לקח את חבריו ללהקה, בין השאר אחיו והשותף שלו לדירה, אל עולם הרוק של שנות ה-80. בזכות השירים, השירה ונגינת הגיטרה הייחודית שלו, הם זכו לפרסום עצום ולהצלחה מסחררת.
רשימת היכולות שלו הייתה מהרגע הראשון בלתי נתפסת, אפילו בשביל הדור שחווה זה עתה את דיוויד בואי ואת לנון ומקרטני. הוא היה גיטריסט מבריק ובעל סגנון שונה מכל מה שהכירו מעריצי הרוק לפניו, כותב טקסטים שנון ורגיש, מלחין בחסד, פרפורמר מדהים עם קול בריטון מחוספס כמו שצריך, נגן עם טכניקה חמה ומיוחדת וסולואים חכמים ויפים להפליא. הייתה לו מוסיקליות וירטואוזית, אבל הפוכה מהוירטואוזיות המנוכרת של כל כך הרבה נגנים, שחפרו בסולואים ארוכים שלא אמרו דבר. הוא ניגן באצבעות ללא מפרט והצליל שלו הפך לסמל של ניקיון צלילי וגובל בשלמות, מושפע מנגינת גיטרה בשירי עם אמריקאים וקצת שקט אחרי הרעש של הרוק הכבד והמוסיקה המתוחכמת של הרוק המתקדם של שנות ה-70.
כמעט כל נגן גיטרה ברחבי העולם ניסה בסוונטיז לחקות את הידיים המופלאות של קנופלר ואת הרוך שהוא הוציא מהכלי ששימש את כולם דווקא להפציץ. בספר הפולחן "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" הפליא הסופר דאגלאס אדמס לכתוב שהגיטרה של קנופלר נשמעת כמו הצליל של המלאכים כשהם יוצאים לבלות...
והם אכן יצאו לבלות. תוך שנים ספורות הפך קנופלר את "דייר סטרייטס" ללהקת הרוק הפופולארית בעולם. הגיטריסט המבריק, שהיה פעם מורה ומבקר מוסיקה בעיתון מקומי, השפיע באותה תקופה כמעט על כל גיטריסט רוק בעולם והחזיר למוסיקה האנגלית לרגע את המעמד המוביל, של מלכת הרוק העולמי, החדשני והחכם. המעמד הזה, שדומה היה שהתעמעם מעט בשנות ה-MTV, המתין לאמנים כמוהו וכמו סטינג, שיהפכו שוב את הרוק למשהו מרגש באמת.
הנה דייר סטרייטס בשיר "סולטני הסווינג", להיטם הראשון והגדול ביותר:
http://youtu.be/h0ffIJ7ZO4U
בהופעה חיה עם הסקסופוניסט מל קולינס:
http://youtu.be/AKiVttFnqkY
אלוהי הגיטרה האנגלית, אריק קלפטון, משתתף בצניעות בביצוע "רומיאו ויוליה" ומנגן רק ליווי בלי אף סולו:
http://youtu.be/6-P4DVCsd70
דייר סטרייטס במופע Live Aid לעזרה לאפריקה ב-1985:
https://youtu.be/JVZTP_kX5BE
מרק קנופלר שינה את נגינת הגיטרה החשמלית שלו בהמשך:
http://youtu.be/wTP2RUD_cL0
קנופלר זוכה לליווי של סטינג, קלפטון ופיל קולינס בהופעה:
https://youtu.be/6CB9OrGZ7-c
ב-2018 בשיר "אחים לנשק":
https://youtu.be/EMRJT2ebvAk
וסרט תיעודי על קנופלר שחוזר למקומות ולאנשים בסקוטלנד שהפכו אותו למי שהוא:
https://youtu.be/nwOzONsGGLo?long=yes
מהו מועדון ה-27?
האם יש מועדון של כוכבי פופ שלא תרצו להיות חברים בו? - יתכן שכן..
רבים מזמרי הרוק והבלוז הגדולים מתו בדיוק בגיל 27. התופעה כל כך מוזרה ולא מובנת שמכנים אותו כבר מזמן "האנשים שיישארו תמיד בני 27" או בקיצור "מועדון 27" (Forever 27 club) והוא כולל אמנים רבים שבאופן מוזר מתו בדיוק בגיל הזה. בין הבכירים במועדון המקולל של כמעט 50 אמנים שמתו כל כך צעירים ניתן למצוא את הגיטריסט ג'ימי הנדריקס, הזמרים ג'ים מוריסון, ג'ניס ג'ופלין, קורט קוביין ואיימי ויינהאוס, את "האבן מתגלגלת" בריאן ג'ונס ואפילו את נציגת ישראל, מנהיגת להקת "המכשפות" המצוינת, הגיטריסטית והזמרת יוצרת ענבל פרלמוטר.
מה יכולה להיות הסיבה שכל כך הרבה מוסיקאים חשובים ואייקוניים מצאו את מותם בגיל הזה דווקא? - הסיבות למותם של המוסיקאים המוערכים כל כך, כולם בשיא הקריירה שלהם, הן מגוונות. אבל יש כמה שכיחות יותר, כמו השיכרות והסמים, או החיים הפרועים ומלאי ההרס עצמי שהם ניהלו. ברוב המקרים תופעות אלה הן שגרמו לפרידה המוקדמת של חברי המועדון מהעולם. היו שסבלו מדיכאון ולא עמדו בהצלחה ובערעור החיים הנורמליים שהביאה ההצלחה והתהילה והתאבדו.
ואולי את הפרסום הגדול ביותר למועדון 27 תרמה אימו של קורט קוביין, סולן ומנהיג להקת נירוונה שהתאבד, שמספרים שאמרה אחרי מותו: "עכשיו הוא הצטרף למועדון המטופש הזה. ביקשתי שלא להצטרף למועדון המטופש הזה." היא מייצגת לא רק את עצמה. רבים ובתוכם אנחנו חוששים שהסגידה למועדון היוקרתי הזה, תדרדר מוסיקאים וצעירים לחיי הרס עצמי וזלזול בחיים. אז חבל על החיים וזכרו תמיד שמאחרי כל הסיפורים האלה יש רק מוות. לכל מצוקה יש עזרה ואסור להתייאש ולגלוש במורד לייאוש והרס עצמי.
הנה תופעת "מועדון 27":
http://youtu.be/ZUhLfRAC9BQ
ג'ימי הנדריקס שנפטר מחנק בגיל 27:
https://youtu.be/_PVjcIO4MT4
וקולו של ג'ים מוריסון, מנהיג להקת ה-Doors, במילות שירה שנהג לכתוב ולהקליט לעצמו:
https://youtu.be/3qKzjIRtjmI
איימי ויינהאוס, הצעירה במועדון:
https://youtu.be/TJAfLE39ZZ8
זמרת הבלוז האגדית ג'ניס ג’ופלין:
https://youtu.be/bWm81fpd1g8
עד היום יש שמאמינים שסולן “נירוונה” קורט קוביין, אולי הרוקר החשוב בדורו, נרצח ולא התאבד:
http://youtu.be/W5hgwV90A0Q
ענבל פרלמוטר, סולנית להקת “המכשפות", הנציגה הישראלית, שמתה בתאונת דרכים:
http://youtu.be/fE2eJTlMwVw
והחשש שסגידה למועדון ידרדר מוסיקאים וצעירים למוות בגיל צעיר:
http://youtu.be/AJ2H47-vMjM
האם יש מועדון של כוכבי פופ שלא תרצו להיות חברים בו? - יתכן שכן..
רבים מזמרי הרוק והבלוז הגדולים מתו בדיוק בגיל 27. התופעה כל כך מוזרה ולא מובנת שמכנים אותו כבר מזמן "האנשים שיישארו תמיד בני 27" או בקיצור "מועדון 27" (Forever 27 club) והוא כולל אמנים רבים שבאופן מוזר מתו בדיוק בגיל הזה. בין הבכירים במועדון המקולל של כמעט 50 אמנים שמתו כל כך צעירים ניתן למצוא את הגיטריסט ג'ימי הנדריקס, הזמרים ג'ים מוריסון, ג'ניס ג'ופלין, קורט קוביין ואיימי ויינהאוס, את "האבן מתגלגלת" בריאן ג'ונס ואפילו את נציגת ישראל, מנהיגת להקת "המכשפות" המצוינת, הגיטריסטית והזמרת יוצרת ענבל פרלמוטר.
מה יכולה להיות הסיבה שכל כך הרבה מוסיקאים חשובים ואייקוניים מצאו את מותם בגיל הזה דווקא? - הסיבות למותם של המוסיקאים המוערכים כל כך, כולם בשיא הקריירה שלהם, הן מגוונות. אבל יש כמה שכיחות יותר, כמו השיכרות והסמים, או החיים הפרועים ומלאי ההרס עצמי שהם ניהלו. ברוב המקרים תופעות אלה הן שגרמו לפרידה המוקדמת של חברי המועדון מהעולם. היו שסבלו מדיכאון ולא עמדו בהצלחה ובערעור החיים הנורמליים שהביאה ההצלחה והתהילה והתאבדו.
ואולי את הפרסום הגדול ביותר למועדון 27 תרמה אימו של קורט קוביין, סולן ומנהיג להקת נירוונה שהתאבד, שמספרים שאמרה אחרי מותו: "עכשיו הוא הצטרף למועדון המטופש הזה. ביקשתי שלא להצטרף למועדון המטופש הזה." היא מייצגת לא רק את עצמה. רבים ובתוכם אנחנו חוששים שהסגידה למועדון היוקרתי הזה, תדרדר מוסיקאים וצעירים לחיי הרס עצמי וזלזול בחיים. אז חבל על החיים וזכרו תמיד שמאחרי כל הסיפורים האלה יש רק מוות. לכל מצוקה יש עזרה ואסור להתייאש ולגלוש במורד לייאוש והרס עצמי.
הנה תופעת "מועדון 27":
http://youtu.be/ZUhLfRAC9BQ
ג'ימי הנדריקס שנפטר מחנק בגיל 27:
https://youtu.be/_PVjcIO4MT4
וקולו של ג'ים מוריסון, מנהיג להקת ה-Doors, במילות שירה שנהג לכתוב ולהקליט לעצמו:
https://youtu.be/3qKzjIRtjmI
איימי ויינהאוס, הצעירה במועדון:
https://youtu.be/TJAfLE39ZZ8
זמרת הבלוז האגדית ג'ניס ג’ופלין:
https://youtu.be/bWm81fpd1g8
עד היום יש שמאמינים שסולן “נירוונה” קורט קוביין, אולי הרוקר החשוב בדורו, נרצח ולא התאבד:
http://youtu.be/W5hgwV90A0Q
ענבל פרלמוטר, סולנית להקת “המכשפות", הנציגה הישראלית, שמתה בתאונת דרכים:
http://youtu.be/fE2eJTlMwVw
והחשש שסגידה למועדון ידרדר מוסיקאים וצעירים למוות בגיל צעיר:
http://youtu.be/AJ2H47-vMjM
מהו סגנון הגראנג' של שנות ה-90?
גראנג' (Grunge Music) הוא סגנון מוסיקלי של רוק אגרסיבי ואלטרנטיבי, ששלט בעולם המוסיקה הפופולארית של שנות ה-90 בעולם.
המאפיינים המוסיקליים המוכרים ביותר של מוסיקת הגראנג' היה צליל הגיטרה ה"מלוכלך" והחזק שלו, השירה הצועקת, התיפוף הכבד בקצב איטי והמנהיגות עם ההרמוניה הקשיחה.
את הצליל ה"מלוכלך" השיגו נגני הגיטרה עם דיסטורשן, הרבה פידבק ונגינה בפריטה חזקה של אקורדים שלמים.
הגראנג' נולד בעיר סיאטל, מה שהקנה לו את השם הנוסף "הצליל של סיאטל", ובערים סמוכות לה בצפון-מערב ארצות הברית, כמו פורטלנד ואולימפיה. להקות הגראנג' הראשונות שהוקמו שם הפכו למובילות הז'אנר.
למעשה הגראנג' נולד בסוף שנות השמונים ועדיין הגיע לשיא הפופולאריות שלו בשנות ה-90, במיוחד בשנים שבין 1991 ל-1994. הנפילה בפופולאריות של הסגנון חלה בד בבד עם מותו של סולן נירוואנה קורט קוביין, מי שנחשב "המלך הבלתי מוכתר של הגראנג'" ו"דובר הדור" של תקופתו.
מילות השירים הביעו בדרך כלל תסכול וכעס, פחד, עצב ודיכאון. רבים מהכותבים היו מתבגרים מורדים ומדוכאים והפרסום המהיר, בגיל צעיר מאד, הביאו אותם לכתוב שירי גראנג' שמחו על עוני, חוסר שיוויון וצדק חברתי ועל החברה השבעה והמושחתת שראו.
פריצתו של הגראנג' לתודעה קשורה קשר הדוק ללהקת "נירוונה" הבועטת - מי שתיחשב ללהקה החשובה ביותר בז'אנר הזה. נירוונה וסולנה הכריזמתי קוביין פרצו מסיאטל בשנת 1991, עם אלבום הבכורה של הגראנג' ובו גם השיר שיהפוך להמנון של בני הנוער בשנות ה-90, "Smells like teen spirit".
רבים קושרים את מוסיקת הגראנג' ל"דור ה-X". למעשה, לידת המושג של "דור האקס" הייתה בד בבד עם פריצת הגראנג'.
מקור המילה "גראנג'" הוא מהדימוי ה"מלוכלך" שנקשר במילה זו. הסיבה היא צליל הגיטרה ה"מלוכלך" שבו מאופיין הסגנון. בנוסף, משמשת אותה מילה גם לסגנון אופנה רשלני ולא-מוקפד במתכוון, מה שהתקשר גם להופעה החיצונית המרושלת שאימצו מרבית מוסיקאי הגראנג' בשנות ה-90.
הנה מוסיקת הגראנג':
https://youtu.be/hTWKbfoikeg
להקות הגראנג' החשובות ביותר:
https://youtu.be/c91dmwxaiig
המוסיקאי כריס קורנל מספר על שנות ה-90 בסיאטל ופריצת הגראנג':
https://youtu.be/T5DjPSJH9aY
והמוסיקה הזו יצרה גם תרבות וכמובן גם את אופנת הגראנג':
https://youtu.be/3BnE_oUfx2M
גראנג' (Grunge Music) הוא סגנון מוסיקלי של רוק אגרסיבי ואלטרנטיבי, ששלט בעולם המוסיקה הפופולארית של שנות ה-90 בעולם.
המאפיינים המוסיקליים המוכרים ביותר של מוסיקת הגראנג' היה צליל הגיטרה ה"מלוכלך" והחזק שלו, השירה הצועקת, התיפוף הכבד בקצב איטי והמנהיגות עם ההרמוניה הקשיחה.
את הצליל ה"מלוכלך" השיגו נגני הגיטרה עם דיסטורשן, הרבה פידבק ונגינה בפריטה חזקה של אקורדים שלמים.
הגראנג' נולד בעיר סיאטל, מה שהקנה לו את השם הנוסף "הצליל של סיאטל", ובערים סמוכות לה בצפון-מערב ארצות הברית, כמו פורטלנד ואולימפיה. להקות הגראנג' הראשונות שהוקמו שם הפכו למובילות הז'אנר.
למעשה הגראנג' נולד בסוף שנות השמונים ועדיין הגיע לשיא הפופולאריות שלו בשנות ה-90, במיוחד בשנים שבין 1991 ל-1994. הנפילה בפופולאריות של הסגנון חלה בד בבד עם מותו של סולן נירוואנה קורט קוביין, מי שנחשב "המלך הבלתי מוכתר של הגראנג'" ו"דובר הדור" של תקופתו.
מילות השירים הביעו בדרך כלל תסכול וכעס, פחד, עצב ודיכאון. רבים מהכותבים היו מתבגרים מורדים ומדוכאים והפרסום המהיר, בגיל צעיר מאד, הביאו אותם לכתוב שירי גראנג' שמחו על עוני, חוסר שיוויון וצדק חברתי ועל החברה השבעה והמושחתת שראו.
פריצתו של הגראנג' לתודעה קשורה קשר הדוק ללהקת "נירוונה" הבועטת - מי שתיחשב ללהקה החשובה ביותר בז'אנר הזה. נירוונה וסולנה הכריזמתי קוביין פרצו מסיאטל בשנת 1991, עם אלבום הבכורה של הגראנג' ובו גם השיר שיהפוך להמנון של בני הנוער בשנות ה-90, "Smells like teen spirit".
רבים קושרים את מוסיקת הגראנג' ל"דור ה-X". למעשה, לידת המושג של "דור האקס" הייתה בד בבד עם פריצת הגראנג'.
מקור המילה "גראנג'" הוא מהדימוי ה"מלוכלך" שנקשר במילה זו. הסיבה היא צליל הגיטרה ה"מלוכלך" שבו מאופיין הסגנון. בנוסף, משמשת אותה מילה גם לסגנון אופנה רשלני ולא-מוקפד במתכוון, מה שהתקשר גם להופעה החיצונית המרושלת שאימצו מרבית מוסיקאי הגראנג' בשנות ה-90.
הנה מוסיקת הגראנג':
https://youtu.be/hTWKbfoikeg
להקות הגראנג' החשובות ביותר:
https://youtu.be/c91dmwxaiig
המוסיקאי כריס קורנל מספר על שנות ה-90 בסיאטל ופריצת הגראנג':
https://youtu.be/T5DjPSJH9aY
והמוסיקה הזו יצרה גם תרבות וכמובן גם את אופנת הגראנג':
https://youtu.be/3BnE_oUfx2M
מהי תחנת הכוח של הפינק פלויד?
היא מרשימה, מתנשאת מעל סביבתה ומופיעה על כריכת אחד מאלבומי הרוק המפורסמים בעולם - האלבום "חיות" (Animals) של הפינק פלויד מ-1977.
בעבר תחנה נטושה, זוהי תחנת הכוח האנגלית באטרסי (Battersea Power Station), שבחצי המאה האחרונה הפכה להיות אחד האייקונים מאבני הדרך המזוהות ביותר של בירת אנגליה.
תחנת הכוח באטרסי ממוקמת על הגדה הדרומית של נהר התמזה, בבאטרסי שבדרום מערב העיר. היא מזוהה במראה 4 הארובות המרשים שלה.
מורכבת משתי תחנות כוח נפרדות, שעיצובן זהה. הראשון מביניהם נבנה בשנות ה-30 של המאה העשרים והשני בשנות ה-50.
ב-1965, חוץ מהופעתה על כריכת האלבום אנימלס של פינק פלויד, התחנה גם הופיעה בסרט Help של הביטלס.
ב-1983 היא הפסיקה לייצר חשמל והוצאה משימוש. מאז סגירת התחנה היא נותרה ללא שימוש, ננטשה אך נחשבה מבנה לשימור.
כיום הפך אזור תחנת הכוח באטרסי ומסביבה לשכונה יוקרתית חדשה שהפכה אותה למוקד טרנדי ומלא חיים ובילויים בבירה האנגלית.
הנה התחנה והלהקה המפורסמת:
https://youtu.be/IdUFlZonaaE
תחנת הכוח של באטרסי מבפנים:
https://youtu.be/sGfkqD5QGNo
מבט מהאוויר על תחנת הכוח ותכניות לשכונה הלונדונית החדשה:
https://youtu.be/8L77mOMqiYM
אדריכל רפאל בנולי מספר על החזון שלו לקומפלקס שיקיף את תחנת הכוח הנטושה:
https://youtu.be/nI7sZ98dGbI
ותולדות התחנה בסרטון תיעודי קצר:
https://youtu.be/GOYoD692faY?long=yes
היא מרשימה, מתנשאת מעל סביבתה ומופיעה על כריכת אחד מאלבומי הרוק המפורסמים בעולם - האלבום "חיות" (Animals) של הפינק פלויד מ-1977.
בעבר תחנה נטושה, זוהי תחנת הכוח האנגלית באטרסי (Battersea Power Station), שבחצי המאה האחרונה הפכה להיות אחד האייקונים מאבני הדרך המזוהות ביותר של בירת אנגליה.
תחנת הכוח באטרסי ממוקמת על הגדה הדרומית של נהר התמזה, בבאטרסי שבדרום מערב העיר. היא מזוהה במראה 4 הארובות המרשים שלה.
מורכבת משתי תחנות כוח נפרדות, שעיצובן זהה. הראשון מביניהם נבנה בשנות ה-30 של המאה העשרים והשני בשנות ה-50.
ב-1965, חוץ מהופעתה על כריכת האלבום אנימלס של פינק פלויד, התחנה גם הופיעה בסרט Help של הביטלס.
ב-1983 היא הפסיקה לייצר חשמל והוצאה משימוש. מאז סגירת התחנה היא נותרה ללא שימוש, ננטשה אך נחשבה מבנה לשימור.
כיום הפך אזור תחנת הכוח באטרסי ומסביבה לשכונה יוקרתית חדשה שהפכה אותה למוקד טרנדי ומלא חיים ובילויים בבירה האנגלית.
הנה התחנה והלהקה המפורסמת:
https://youtu.be/IdUFlZonaaE
תחנת הכוח של באטרסי מבפנים:
https://youtu.be/sGfkqD5QGNo
מבט מהאוויר על תחנת הכוח ותכניות לשכונה הלונדונית החדשה:
https://youtu.be/8L77mOMqiYM
אדריכל רפאל בנולי מספר על החזון שלו לקומפלקס שיקיף את תחנת הכוח הנטושה:
https://youtu.be/nI7sZ98dGbI
ותולדות התחנה בסרטון תיעודי קצר:
https://youtu.be/GOYoD692faY?long=yes
מהו סיבוב ההופעות המצליח בהיסטוריה?
סיבוב ההופעות של להקת הרוק U2 נחשב לסיבוב ההופעות המרוויח ביותר בהיסטוריה. סיבוב ההופעות של הלהקה המצליחה הזו משנות ה-80 של המאה הקודמת, הכניס סכום של 900 מיליון דולר - מעל מיליארד דולר במונחים של היום!
הנה הסיפור של להקת U2 בכמה דקות:
http://youtu.be/bUy3xZ9Xy_E
הגודל של הופעה בסדרה, בצילום מכיוון הקהל:
http://youtu.be/91ngUVw5wlY
ושיר מתוך ההופעות של סיבוב ההופעות ורטיגו של להקת U2:
http://youtu.be/4TKrbBiZAeY
סיבוב ההופעות של להקת הרוק U2 נחשב לסיבוב ההופעות המרוויח ביותר בהיסטוריה. סיבוב ההופעות של הלהקה המצליחה הזו משנות ה-80 של המאה הקודמת, הכניס סכום של 900 מיליון דולר - מעל מיליארד דולר במונחים של היום!
הנה הסיפור של להקת U2 בכמה דקות:
http://youtu.be/bUy3xZ9Xy_E
הגודל של הופעה בסדרה, בצילום מכיוון הקהל:
http://youtu.be/91ngUVw5wlY
ושיר מתוך ההופעות של סיבוב ההופעות ורטיגו של להקת U2:
http://youtu.be/4TKrbBiZAeY
מה זיכה את לד זפלין בתואר "הלהקה הגדולה בעולם"?
בעשור הראשון של המילניום החדש ביקשה רשת הרדיו של ה-BBC ממאזיניה לבחור את הנגנים הטובים ביותר בכל כלי ולהרכיב הרכב-על, סופרגרופ, שיכיל את הנגנים הטובים ביותר מכל כלי. לאחר שקלול התוצאות של המשאל הזה הסתבר שהתוצאה דומה להפליא ללהקה שכבר פעלה בעולם - קוראים לה לד זפלין.
ואכן, להקת לד זפלין (Led Zeppelin) נחשבת על ידי רבים ללהקת הרוק הכבד הגדולה ביותר בכל הזמנים. הלהקה הזו הגיעה לשיאים של הצלחה. היא נחשבת, ביחד עם "פינק פלויד", ללהקת הרוק המצליחה ביותר של שנות ה-70. לא היו להם הטקסטים המבריקים של בוב דילן ולא השירים הגאוניים של הביטלס, לא המורכבות של ג'נסיס ופינק פלויד בסיפורים מוסיקליים חצי-היסטוריים, פילוסופיים ועמוסי הברקות. אבל בהופעות הם היו מפעל מצטיין של בלוז, רוק כבד ופיתוח שירים ארוכים ומשוחררים שהמעריצים סגדו לה. היו שם כל החומרים הנדרשים לסופרגרופ מטורף - שירת הצרחות והיללות של רוברט פלאנט, הבלוזיסט הבריטי המופלא ביותר, היו הסולואים הארוכים והמבריקים של ג'ימי פייג', מנגני הגיטרה הטובים בכל הזמנים. אלו קיבלו גיבוי של הבאס והתופים של הנגנים הוירטואוזים - ג'ון פול ג'ונס, שניגן על כל כלי שנפל לו לידיים וג'ון בונהם, גאון התופים העל-זמני. מחסן הכישרון האלוהי הזה הפך את הלהקה לתאגיד עצום של הופעות מפוצצות קהל ואוזניים, אבל מקום שהמוסיקה שבו הייתה נשגבת.
אבל הדרך לא תמיד הייתה כה קלה. אמנם מסחרית הלהקה הצליחה כבר מאלבומה הראשון, המכירות היו בשמיים והופעותיה היו תמיד באיצטדיונים מלאים עד אפס מקום, אבל חלק מהעיתונות לא אהבה אותה בשנים הראשונות והמבקרים הרבו לתקוף את אלבומיה וסגנונה של הלהקה. זפלין הייתה אחד הצמתים החשובים שבהם ההמונים התפצלו סופית ממבקרי המוסיקה. האחרונים הסתייגו כמעט מכל דבר שזפלין עשו, בעוד שהקופות הראו בדיוק ההיפך. רק מאוחר יותר נעשה הצדק בהדרגה והם החלו לקבל ביקורות הוגנות ואף מעריכות, שלא לומר מעריצות, ממבקרים חמורי סבר. זה במיוחד בלט במקרה של העיתון "רולינג סטון" שבביקורת על 5 האלבומים הראשונים שלהם מעך אותם והם בתגובה החרימו אותו וסרבו להתראיין אליו כדי שלא לסייע למכירותיו...
שנים רבות ראו השמרנים בארצות הברית בלד זפלין את השטן בכבודו ובעצמו. הם טענו שהרוק הכבד ומחריש האוזניים שלהם מעודד צעירים למעשי אלימות איומים. הוא מעודד, כך הם גרסו, את פולחן השטן ומעביר במילות השירים "מסרים חבויים". ב-1982 זה הגיע לשיא של טמטום כשמטיף אמריקאי השמיע בשידור רדיו את אחד השירים כשהוא מנוגן לאחור, וזיהה "משפטים שמעודדים את פולחן השטן". לא עזרה העובדה שכמה מהמעריצים שלהם השמיעו בתגובה "מסרים שטניים" בהיפוך של שירי ילדים ומזמורי דת נוצריים...
מכיוון שלא רצו לוותר על שום דבר, ההופעות של לד זפלין היו ארוכות מאד. כל אלבום חדש הוסיף להן עוד ועוד שירים חדשים. הם שנאו סינגלים והעדיפו ליצור אלבומים מנצחים, עם סדר שירים שתוכנן כך שכל שיר יגלוש לשיר הבא, או במילותיו של ג'ימי פייג' הגיטריסט ומייסד הלהקה "שיהיו הרים וגאיות של מוסיקה".
הרים? - צוקים!
בשנות ה-2000 כבר היה ברור שלהקת הרוק המצוינת הפכה לאגדה. היא דורגה במקום הראשון בסקר "100 להקות הרוק הכבד הגדולות" בערוץ Vh1. בשער של המגזין "Guitar World" כבר כונתה לד זפלין רשמית "הלהקה הגדולה ביותר בעולם" וברור היה שאין כמעט רוקר עם גיטרה שלא הושפע מג'ימי פייג', הגיטריסט הוירטואוז ומנהיג לד זפלין. סולו הגיטרה של להיטה הגדול ביותר "Stairway to Heaven" נבחר על ידי קוראי עיתון הגיטרה לסולו הטוב ביותר של הרוק בכל הזמנים.
כך שניתן ודאי לסכם במילים של ג'ון פול ג'ונס, בסיסט הלהקה, "גם כשהיינו גרועים, היינו טובים יותר מרוב הלהקות".
הנה הלהקה הגדולה של שנות ה-70:
http://youtu.be/W92apQbud8s
להיטם הגדול ביותר "מדרגות לרקיע":
https://youtu.be/dYpgg__qc-c
בהופעה חיה:
https://youtu.be/mtskOtJUWXQ
הגיטריסט המופלא שלהם ג'ימי פייג':
https://youtu.be/8ZMOsDT6mfk?t=5m50s&end=6m25s
ניתוח מוסיקלי על התפקיד של המתופף הגאוני של הלהקה המדהימה הזו:
https://youtu.be/UvOm2oZRQIk?long=yes
וסקירה על 10 מהשירים הטובים שלהם:
https://youtu.be/1bZJuKnuSsk?long=yes
בעשור הראשון של המילניום החדש ביקשה רשת הרדיו של ה-BBC ממאזיניה לבחור את הנגנים הטובים ביותר בכל כלי ולהרכיב הרכב-על, סופרגרופ, שיכיל את הנגנים הטובים ביותר מכל כלי. לאחר שקלול התוצאות של המשאל הזה הסתבר שהתוצאה דומה להפליא ללהקה שכבר פעלה בעולם - קוראים לה לד זפלין.
ואכן, להקת לד זפלין (Led Zeppelin) נחשבת על ידי רבים ללהקת הרוק הכבד הגדולה ביותר בכל הזמנים. הלהקה הזו הגיעה לשיאים של הצלחה. היא נחשבת, ביחד עם "פינק פלויד", ללהקת הרוק המצליחה ביותר של שנות ה-70. לא היו להם הטקסטים המבריקים של בוב דילן ולא השירים הגאוניים של הביטלס, לא המורכבות של ג'נסיס ופינק פלויד בסיפורים מוסיקליים חצי-היסטוריים, פילוסופיים ועמוסי הברקות. אבל בהופעות הם היו מפעל מצטיין של בלוז, רוק כבד ופיתוח שירים ארוכים ומשוחררים שהמעריצים סגדו לה. היו שם כל החומרים הנדרשים לסופרגרופ מטורף - שירת הצרחות והיללות של רוברט פלאנט, הבלוזיסט הבריטי המופלא ביותר, היו הסולואים הארוכים והמבריקים של ג'ימי פייג', מנגני הגיטרה הטובים בכל הזמנים. אלו קיבלו גיבוי של הבאס והתופים של הנגנים הוירטואוזים - ג'ון פול ג'ונס, שניגן על כל כלי שנפל לו לידיים וג'ון בונהם, גאון התופים העל-זמני. מחסן הכישרון האלוהי הזה הפך את הלהקה לתאגיד עצום של הופעות מפוצצות קהל ואוזניים, אבל מקום שהמוסיקה שבו הייתה נשגבת.
אבל הדרך לא תמיד הייתה כה קלה. אמנם מסחרית הלהקה הצליחה כבר מאלבומה הראשון, המכירות היו בשמיים והופעותיה היו תמיד באיצטדיונים מלאים עד אפס מקום, אבל חלק מהעיתונות לא אהבה אותה בשנים הראשונות והמבקרים הרבו לתקוף את אלבומיה וסגנונה של הלהקה. זפלין הייתה אחד הצמתים החשובים שבהם ההמונים התפצלו סופית ממבקרי המוסיקה. האחרונים הסתייגו כמעט מכל דבר שזפלין עשו, בעוד שהקופות הראו בדיוק ההיפך. רק מאוחר יותר נעשה הצדק בהדרגה והם החלו לקבל ביקורות הוגנות ואף מעריכות, שלא לומר מעריצות, ממבקרים חמורי סבר. זה במיוחד בלט במקרה של העיתון "רולינג סטון" שבביקורת על 5 האלבומים הראשונים שלהם מעך אותם והם בתגובה החרימו אותו וסרבו להתראיין אליו כדי שלא לסייע למכירותיו...
שנים רבות ראו השמרנים בארצות הברית בלד זפלין את השטן בכבודו ובעצמו. הם טענו שהרוק הכבד ומחריש האוזניים שלהם מעודד צעירים למעשי אלימות איומים. הוא מעודד, כך הם גרסו, את פולחן השטן ומעביר במילות השירים "מסרים חבויים". ב-1982 זה הגיע לשיא של טמטום כשמטיף אמריקאי השמיע בשידור רדיו את אחד השירים כשהוא מנוגן לאחור, וזיהה "משפטים שמעודדים את פולחן השטן". לא עזרה העובדה שכמה מהמעריצים שלהם השמיעו בתגובה "מסרים שטניים" בהיפוך של שירי ילדים ומזמורי דת נוצריים...
מכיוון שלא רצו לוותר על שום דבר, ההופעות של לד זפלין היו ארוכות מאד. כל אלבום חדש הוסיף להן עוד ועוד שירים חדשים. הם שנאו סינגלים והעדיפו ליצור אלבומים מנצחים, עם סדר שירים שתוכנן כך שכל שיר יגלוש לשיר הבא, או במילותיו של ג'ימי פייג' הגיטריסט ומייסד הלהקה "שיהיו הרים וגאיות של מוסיקה".
הרים? - צוקים!
בשנות ה-2000 כבר היה ברור שלהקת הרוק המצוינת הפכה לאגדה. היא דורגה במקום הראשון בסקר "100 להקות הרוק הכבד הגדולות" בערוץ Vh1. בשער של המגזין "Guitar World" כבר כונתה לד זפלין רשמית "הלהקה הגדולה ביותר בעולם" וברור היה שאין כמעט רוקר עם גיטרה שלא הושפע מג'ימי פייג', הגיטריסט הוירטואוז ומנהיג לד זפלין. סולו הגיטרה של להיטה הגדול ביותר "Stairway to Heaven" נבחר על ידי קוראי עיתון הגיטרה לסולו הטוב ביותר של הרוק בכל הזמנים.
כך שניתן ודאי לסכם במילים של ג'ון פול ג'ונס, בסיסט הלהקה, "גם כשהיינו גרועים, היינו טובים יותר מרוב הלהקות".
הנה הלהקה הגדולה של שנות ה-70:
http://youtu.be/W92apQbud8s
להיטם הגדול ביותר "מדרגות לרקיע":
https://youtu.be/dYpgg__qc-c
בהופעה חיה:
https://youtu.be/mtskOtJUWXQ
הגיטריסט המופלא שלהם ג'ימי פייג':
https://youtu.be/8ZMOsDT6mfk?t=5m50s&end=6m25s
ניתוח מוסיקלי על התפקיד של המתופף הגאוני של הלהקה המדהימה הזו:
https://youtu.be/UvOm2oZRQIk?long=yes
וסקירה על 10 מהשירים הטובים שלהם:
https://youtu.be/1bZJuKnuSsk?long=yes
מהו מעבר החציה המפורסם בעולם?
מעבר החציה הכי מפורסם בלונדון וכנראה בעולם, הוא זה שברחוב אבי רוד (Abbey Road) בבירת בריטניה. הוא הפך לאחד הצילומים המפורסמים בהיסטוריה של הרוק. הסיפור הוא שב-1969, בעת שהקליטו ארבעת המופלאים את האלבום האחרון שלהם, הוחלט שעל העטיפה יתנוסס צילום ומישהו העלה רעיון שיצטלמו במעבר החציה שליד האולפן. הם יצאו ופסעו על מעבר החצייה וקראו לאלבום על שם הרחוב שבו הוקלט.
לא רבים יודעים שמעבר החציה מול אולפני "אבי רוד" קדם לשם האולפנים הללו. רק לאחר הצלחת האלבום והפיכתו לאתר מקודש למעריצי הלהקה, שונה שם האולפנים לאולפני "אבי רוד". הם ומעבר החצייה שליד האולפן הפכו מאז ל"מכה" של מעריצי הביטלס בכל העולם.
וכך הפך מעבר החציה מול "אבי רוד" לאתר עליה לרגל להמוני תיירים. כמו "אולפני אבי רוד", גם הוא הוכרז במהלך השנים כאתר מורשת בריטי. מאות תיירים משחזרים מדי יום את צילום עטיפת האלבום, ממש כאילו היו ה"ביטלס". הם מצטלמים על מעבר החצייה הזה ומשחזרים את הרגע הגדול ההוא, כמו פול, ג'ון, ג'ורג' ורינגו.
אגב, בשיפוצים ושינויים שחלו בצומת במהלך השנים, הוזז מעבר החציה בכמה מטרים ממקומו המקורי.
הנה סיפור הצילום המפורסם והאגדות שמסביבו:
https://youtu.be/t_DLLF7sEJg
תמונות חברי הלהקה מזמן הצילומים:
https://youtu.be/id2Z7KtGSyw
שגעון הצילומים במעבר החציה הנודע:
https://youtu.be/AoVvSW-Qqmk
כך מצלמים את דוקטור הו באבי רוד:
http://youtu.be/W1bUDz4xtpc
אבי רוד היום:
https://youtu.be/Ic3tX6HdxKM
ומעט על האלבום המיתולוגי:
https://youtu.be/KXjIi6YIpbU
מעבר החציה הכי מפורסם בלונדון וכנראה בעולם, הוא זה שברחוב אבי רוד (Abbey Road) בבירת בריטניה. הוא הפך לאחד הצילומים המפורסמים בהיסטוריה של הרוק. הסיפור הוא שב-1969, בעת שהקליטו ארבעת המופלאים את האלבום האחרון שלהם, הוחלט שעל העטיפה יתנוסס צילום ומישהו העלה רעיון שיצטלמו במעבר החציה שליד האולפן. הם יצאו ופסעו על מעבר החצייה וקראו לאלבום על שם הרחוב שבו הוקלט.
לא רבים יודעים שמעבר החציה מול אולפני "אבי רוד" קדם לשם האולפנים הללו. רק לאחר הצלחת האלבום והפיכתו לאתר מקודש למעריצי הלהקה, שונה שם האולפנים לאולפני "אבי רוד". הם ומעבר החצייה שליד האולפן הפכו מאז ל"מכה" של מעריצי הביטלס בכל העולם.
וכך הפך מעבר החציה מול "אבי רוד" לאתר עליה לרגל להמוני תיירים. כמו "אולפני אבי רוד", גם הוא הוכרז במהלך השנים כאתר מורשת בריטי. מאות תיירים משחזרים מדי יום את צילום עטיפת האלבום, ממש כאילו היו ה"ביטלס". הם מצטלמים על מעבר החצייה הזה ומשחזרים את הרגע הגדול ההוא, כמו פול, ג'ון, ג'ורג' ורינגו.
אגב, בשיפוצים ושינויים שחלו בצומת במהלך השנים, הוזז מעבר החציה בכמה מטרים ממקומו המקורי.
הנה סיפור הצילום המפורסם והאגדות שמסביבו:
https://youtu.be/t_DLLF7sEJg
תמונות חברי הלהקה מזמן הצילומים:
https://youtu.be/id2Z7KtGSyw
שגעון הצילומים במעבר החציה הנודע:
https://youtu.be/AoVvSW-Qqmk
כך מצלמים את דוקטור הו באבי רוד:
http://youtu.be/W1bUDz4xtpc
אבי רוד היום:
https://youtu.be/Ic3tX6HdxKM
ומעט על האלבום המיתולוגי:
https://youtu.be/KXjIi6YIpbU
מה זה אנפלאגד?
אנפלאגד הוא מופע ללא כלים אלקטרוניים וחשמליים. מופעים אלה נולדו מיוזמה של רשת השידור אם. טי. וי בסדרת הופעות אקוסטיות שהפיקה הרשת בשנות ה-90 לאמנים שונים ושכונו "MTV אנפלאגד".
מופעי האנפלאגד של MTV הצליחו להניב כמה מופעים ושיתופי פעולה נפלאים בגוון אקוסטי כזה. אפילו מי שלא אהבו את הסגנון הפופי של הערוץ הקליל הזה, הצליחו להתחבר אליו לצפייה במופעים הללו ולזכור אותם לטובה אחר-כך.
המיוחד במופעי אנפלאגד הוא שהמבצעים נאלצים להשקיע בעיבודים עדינים והרבה פחות תלויי סאונד. העובדה שאין להם כיסוי גדול של כלים חשמליים וסאונדים גדולים, מחייבת אותם לביצועים אינטימיים ומעניינים הרבה יותר, קצת כמו הטרובאדורים של פעם.
אבן דרך בתולדות המופעים הללו היה מופע האנפלאגד של להקת הרוק נירוונה. הוא היה מופע כה מוצלח שרבים התקשו להאמין שלהקה כל כך צעירה הצליחה כל כך במופע חדשני ולא מוכר שכזה. מצד שני, מי אם לא הצעירים יגלו את היופי בכל דבר חדש ולא מוכר, כשהמבוגרים מתקשים להסתגל הרבה יותר.
אבל לא כל המבוגרים התבזו במופעי אנפלאגד כאלה. הגיטריסט והזמר האגדי אריק קלפטון, שהיה חבר בכל כך הרבה להקות אגדיות, הרכבי-על ומופעי סולו מדהימים, הצליח גם הוא להציב את רגלו בארץ הלא-זרועה הזו ולצאת משם בכלל לא רע.
לא רע? - המופע האקוסטי הזה שלו הפך ללא פחות מאגדה. אולי זה גם בזכות השיר "דמעות מגן עדן" שהוא שר שם בצורה כל כך מצמררת, על בנו שנפל מחלון הדירה בגורד השחקים שבו התגורר ומת, אחת הטרגדיות העצובות בתולדות הרוק.
הנה שיר ממופע האנפלאגד המפורסם של להקת נירוונה בערוץ MTV בטלוויזיה:
https://youtu.be/fregObNcHC8
אנפלאגד ישראלי - אתי אנקרי שנים רבות אחרי שחזרה בתשובה (עברית):
https://youtu.be/eAk6fqBAq34?t=44s
ואלוף האנפלאגד של MTV שר ומנגן בלוז - אריק קלפטון:
https://youtu.be/pKwQlm-wldA
אנפלאגד הוא מופע ללא כלים אלקטרוניים וחשמליים. מופעים אלה נולדו מיוזמה של רשת השידור אם. טי. וי בסדרת הופעות אקוסטיות שהפיקה הרשת בשנות ה-90 לאמנים שונים ושכונו "MTV אנפלאגד".
מופעי האנפלאגד של MTV הצליחו להניב כמה מופעים ושיתופי פעולה נפלאים בגוון אקוסטי כזה. אפילו מי שלא אהבו את הסגנון הפופי של הערוץ הקליל הזה, הצליחו להתחבר אליו לצפייה במופעים הללו ולזכור אותם לטובה אחר-כך.
המיוחד במופעי אנפלאגד הוא שהמבצעים נאלצים להשקיע בעיבודים עדינים והרבה פחות תלויי סאונד. העובדה שאין להם כיסוי גדול של כלים חשמליים וסאונדים גדולים, מחייבת אותם לביצועים אינטימיים ומעניינים הרבה יותר, קצת כמו הטרובאדורים של פעם.
אבן דרך בתולדות המופעים הללו היה מופע האנפלאגד של להקת הרוק נירוונה. הוא היה מופע כה מוצלח שרבים התקשו להאמין שלהקה כל כך צעירה הצליחה כל כך במופע חדשני ולא מוכר שכזה. מצד שני, מי אם לא הצעירים יגלו את היופי בכל דבר חדש ולא מוכר, כשהמבוגרים מתקשים להסתגל הרבה יותר.
אבל לא כל המבוגרים התבזו במופעי אנפלאגד כאלה. הגיטריסט והזמר האגדי אריק קלפטון, שהיה חבר בכל כך הרבה להקות אגדיות, הרכבי-על ומופעי סולו מדהימים, הצליח גם הוא להציב את רגלו בארץ הלא-זרועה הזו ולצאת משם בכלל לא רע.
לא רע? - המופע האקוסטי הזה שלו הפך ללא פחות מאגדה. אולי זה גם בזכות השיר "דמעות מגן עדן" שהוא שר שם בצורה כל כך מצמררת, על בנו שנפל מחלון הדירה בגורד השחקים שבו התגורר ומת, אחת הטרגדיות העצובות בתולדות הרוק.
הנה שיר ממופע האנפלאגד המפורסם של להקת נירוונה בערוץ MTV בטלוויזיה:
https://youtu.be/fregObNcHC8
אנפלאגד ישראלי - אתי אנקרי שנים רבות אחרי שחזרה בתשובה (עברית):
https://youtu.be/eAk6fqBAq34?t=44s
ואלוף האנפלאגד של MTV שר ומנגן בלוז - אריק קלפטון:
https://youtu.be/pKwQlm-wldA
מה הייתה מוסיקת הגל החדש?
הגל החדש של המוסיקה (New wave music) היה סגנון של רוק אלקטרוני, שנולד בתחילת שנות ה-80 והפך כמעט מזוהה עם העשור הזה.
העשור הזה של האייטיז הוא סוף תנופת הדיסקו של שנות ה-70. אף שעדיין הופיעו כמה להיטי דיסקו במצעדי המכירות ב-1980 ובשנה שאחריה, ברור היה ששיאו של הדיסקו חלף.
זה היה השלב בו עלו צלילים חדשים - צלילי הגל החדש. מוסיקת הריקודים מתחילה להכניס יותר ויותר סינתיסייזרים ואלקטרוניקה.
כי "הגל החדש" הייתה אמנם מוסיקה שהמשיכה את סגנון הפאנק רוק, אך נטתה לכיוון ניסויי יותר, עם לחנים מתוחכמים, צליל מעט אלקטרוני וחדשני, מילים חדות ויותר מתוחכמות יחסית, סגנון פחות בועט וחצוף מהפאנק והפקה מלוטשת יותר וצליל ידידותי יותר לרדיו.
שנת 1981 סימנה את הזינוק להצלחה של סגנון "הגל החדש", בין השאר משום שהקליפים שלהם שודרו המון בתחנה הצעירה והמצליחה שזה עתה נוסדה, MTV. זו הייתה תחנה ששידרה רק וידאו קליפים והצד הויזואלי והאופנתי של אמני הגל החדש התאים לה מאד, בדרך להפוך לערוץ הטלוויזיה של הצעירים.
עם להקות כמו פט שופ בויז (Pet Shop Boys), דוראן דוראן (Duran Duran) ואמנים כמו אדם אנט (Adam Ant), הגל החדש פרח. בהמשך יצרפו אליו גם אמנים לא ממש קשורים, כמו להקת "פוליס". הוא יחזור גם בהמשך עם הרכבים כמו הסמית'ס (The Smiths), הקיור (The Cure) ודפש מוד (Depeche Mode) אבל בחצי השני של שנות השמונים הוא ילך וידעך, עד שייעלם.
מודרן אנגליש בעשור של הגל החדש:
https://youtu.be/LuN6gs0AJls
וגם:
https://youtu.be/E8hSLYqPyEU
יאזו ב-Don't go:
https://youtu.be/VML1u8KJjEo
הגל החדש של המוסיקה (New wave music) היה סגנון של רוק אלקטרוני, שנולד בתחילת שנות ה-80 והפך כמעט מזוהה עם העשור הזה.
העשור הזה של האייטיז הוא סוף תנופת הדיסקו של שנות ה-70. אף שעדיין הופיעו כמה להיטי דיסקו במצעדי המכירות ב-1980 ובשנה שאחריה, ברור היה ששיאו של הדיסקו חלף.
זה היה השלב בו עלו צלילים חדשים - צלילי הגל החדש. מוסיקת הריקודים מתחילה להכניס יותר ויותר סינתיסייזרים ואלקטרוניקה.
כי "הגל החדש" הייתה אמנם מוסיקה שהמשיכה את סגנון הפאנק רוק, אך נטתה לכיוון ניסויי יותר, עם לחנים מתוחכמים, צליל מעט אלקטרוני וחדשני, מילים חדות ויותר מתוחכמות יחסית, סגנון פחות בועט וחצוף מהפאנק והפקה מלוטשת יותר וצליל ידידותי יותר לרדיו.
שנת 1981 סימנה את הזינוק להצלחה של סגנון "הגל החדש", בין השאר משום שהקליפים שלהם שודרו המון בתחנה הצעירה והמצליחה שזה עתה נוסדה, MTV. זו הייתה תחנה ששידרה רק וידאו קליפים והצד הויזואלי והאופנתי של אמני הגל החדש התאים לה מאד, בדרך להפוך לערוץ הטלוויזיה של הצעירים.
עם להקות כמו פט שופ בויז (Pet Shop Boys), דוראן דוראן (Duran Duran) ואמנים כמו אדם אנט (Adam Ant), הגל החדש פרח. בהמשך יצרפו אליו גם אמנים לא ממש קשורים, כמו להקת "פוליס". הוא יחזור גם בהמשך עם הרכבים כמו הסמית'ס (The Smiths), הקיור (The Cure) ודפש מוד (Depeche Mode) אבל בחצי השני של שנות השמונים הוא ילך וידעך, עד שייעלם.
מודרן אנגליש בעשור של הגל החדש:
https://youtu.be/LuN6gs0AJls
וגם:
https://youtu.be/E8hSLYqPyEU
יאזו ב-Don't go:
https://youtu.be/VML1u8KJjEo
