מי נהג לצייר את הנשים בציוריו עם צווארים ארוכים?
אָמָדֶאוֹ מוֹדִיליאני (Modigliani) היה צייר ופסל מודרני, מהחשובים שבציירי תחילת המאה ה-20. אף שנולד למשפחה יהודית בורגנית באיטליה, הוא חי בעוני בפאריס. בשורשיו היה בן למשפחה שהייתה נצר לאנוסי ספרד.
"מודי", כפי שכינו אותו, היה בוהמיין, גאון ויצירתי עד טירוף, כמעט מסכן ועני מרוד. כמו וינסנט ון גוך בזמנו, גורלו האישי של מודליאני גם הוא לא שפר עליו במיוחד. הגאון היצירתי, שלא זכה להערכה של ממש בחייו, סבל ממחסור קבוע ומהתמכרויות קשות לסמים ולאלכוהול.
רק לאחר מותו הוכרו חשיבותו וכשרונו של מודליאני והוא זכה להיחשב לאחד מגדולי הציור. אז גם עלה ערכן של יצירותיו באופן דרמטי ומחיר כל ציור אחד שלו כיום, עולה בהרבה על מה שהרוויח לאורך כל חייו.
הבולטים מסימני הסגנון שלו הם הצוואר הארוך של הנשים שצייר והפנים שלרוב הביעו בדידות ועצבות. סגנון אישי וייחודי זה נובע מההשפעה הסגנונית של האמנות האפריקאית עליו ומסגנון הרנסאנס שמשניהם הושפע מודיליאני מאד.
בזמן מלחמת העולם הראשונה, נמלט מודיליאני מפאריס לריביירה הצרפתית. הוא שוהה בדרום צרפת כמקום מבטחים ופונה מפיסול לציור של ציורים אנונימיים, בתוכם כמה דיוקנאות של איכרים, משרתים, חנוונים וילדים מהאזור. צבעי הציורים מאותה תקופה הם רכים ושלווים ביחס לאמנות שהוא יצר ויצייר בפאריס.
בדרום צרפת הוא מצייר בין השאר את "האדם הצעיר", יצירת מופת שאינה מיוסרת, במיוחד ביחס לציוריו בפאריס, אף שהתחושה בעיניו הריקות של המצויר - סימנו המסחרי של מודיליאני - היא של תוגה ומלנכוליה עמוקות.
בשנותיו האחרונות בפאריס הירבה מודליאני במיוחד לצייר את ז'אן אבוטרן, ציירת שעמה חי, אהב מאוד לציירה וניהל איתה רומן טראגי. את הדיוקן המפורסם ביותר שלו, ה"פורטרט של ז'אן אבוטרן", הוא צייר בשנת 1919 ובו הנציח את פניה בצורה האופיינית המוארכת ואובאלית (אליפסה) שבה נהג לצייר, בצירוף תמימות וניקיון בסגנון הציורים של מרי הקדושה, אימו של ישו.
אָמָדֶאוֹ מוֹדִיליאני (Modigliani) היה צייר ופסל מודרני, מהחשובים שבציירי תחילת המאה ה-20. אף שנולד למשפחה יהודית בורגנית באיטליה, הוא חי בעוני בפאריס. בשורשיו היה בן למשפחה שהייתה נצר לאנוסי ספרד.
"מודי", כפי שכינו אותו, היה בוהמיין, גאון ויצירתי עד טירוף, כמעט מסכן ועני מרוד. כמו וינסנט ון גוך בזמנו, גורלו האישי של מודליאני גם הוא לא שפר עליו במיוחד. הגאון היצירתי, שלא זכה להערכה של ממש בחייו, סבל ממחסור קבוע ומהתמכרויות קשות לסמים ולאלכוהול.
רק לאחר מותו הוכרו חשיבותו וכשרונו של מודליאני והוא זכה להיחשב לאחד מגדולי הציור. אז גם עלה ערכן של יצירותיו באופן דרמטי ומחיר כל ציור אחד שלו כיום, עולה בהרבה על מה שהרוויח לאורך כל חייו.
הבולטים מסימני הסגנון שלו הם הצוואר הארוך של הנשים שצייר והפנים שלרוב הביעו בדידות ועצבות. סגנון אישי וייחודי זה נובע מההשפעה הסגנונית של האמנות האפריקאית עליו ומסגנון הרנסאנס שמשניהם הושפע מודיליאני מאד.
בזמן מלחמת העולם הראשונה, נמלט מודיליאני מפאריס לריביירה הצרפתית. הוא שוהה בדרום צרפת כמקום מבטחים ופונה מפיסול לציור של ציורים אנונימיים, בתוכם כמה דיוקנאות של איכרים, משרתים, חנוונים וילדים מהאזור. צבעי הציורים מאותה תקופה הם רכים ושלווים ביחס לאמנות שהוא יצר ויצייר בפאריס.
בדרום צרפת הוא מצייר בין השאר את "האדם הצעיר", יצירת מופת שאינה מיוסרת, במיוחד ביחס לציוריו בפאריס, אף שהתחושה בעיניו הריקות של המצויר - סימנו המסחרי של מודיליאני - היא של תוגה ומלנכוליה עמוקות.
בשנותיו האחרונות בפאריס הירבה מודליאני במיוחד לצייר את ז'אן אבוטרן, ציירת שעמה חי, אהב מאוד לציירה וניהל איתה רומן טראגי. את הדיוקן המפורסם ביותר שלו, ה"פורטרט של ז'אן אבוטרן", הוא צייר בשנת 1919 ובו הנציח את פניה בצורה האופיינית המוארכת ואובאלית (אליפסה) שבה נהג לצייר, בצירוף תמימות וניקיון בסגנון הציורים של מרי הקדושה, אימו של ישו.
