מהי טכניקת ה-Ready Made באמנות המודרנית?
ישנם נסיונות רבים להגדיר את מושג ה"רדי-מייד" (Ready Made). רובם סובבים סביב אמן שבוחר דברים או חפצים שיוכלו לחולל דיון אמנותי על מקורם ומשמעותם האמנותית. אולי ההגדרה הטובה, או לפחות הפשוטה ביותר, תהיה שרדי מייד הוא חפץ תעשייתי או יומיומי שאמן בחר להעלות לדרגה של אמנות.
מושג ה"רדי מייד" מציע את בחירת האמן בחפץ או שילוב של חפצים, תוך הניתוק שלהם מסביבתם וההקשר שבו נמצאו והעברתם למוזיאון, היא שמחוללת בהם את השינוי שהופך אותם לאמנות.
רדי מייד הייתה טכניקה מאוד מקובלת אצל אמני הדאדא של שנות העשרים במאה ה-20.
יצירת הבכורה מסוג רדי מייד הייתה "גלגל אופניים" של מרסל דושאן משנת 1916. לדברי האמן הוא התעסק בו בתחילה מבלי לתכנן שהוא יהיה יצירה של ממש. רק כשהביאו לתערוכה, תעד אותו וקרא לו בשם, התברר למבקרים הנדהמים שהוא לוקח את העניין ברצינות יתרה ובא לחולל דיון אמנותי של ממש.
הוא, אגב, אמר שחפץ שמעורר בנו התלהבות או תיעוב לא יוכל להיות יצירה כזו, אלא רק חפץ שמשאיר אותנו שווי נפש לגביו ושאינו יפה או מכוער.
אם "גלגל האופניים" הרגיז את קהילת האמנות השמרנית היה זה "מתלה הבקבוקים" או "מתקן הבקבוקים" של דושאן שממש עורר רוגז. כי הגלגל עבר שינוי על ידי האמן, בעוד שמתקן הבקבוקים, מתקן שהכיל מקום לייבוש 50 בקבוקי יין לאחר שטיפה, 1912הוצג במוזיאון כיצירת אמנות בדיוק כפי שהוא נקנה בחנות כלבו, במחיר של דולרים בודדים.
בהמשך יהיו יצירות כאלה חלק מהאמנות המודרנית. מפחית הקמפל של אנדי וורהול ועד בועת האוויר של איב קליין - לא יחסרו יצירות רדי מייד ופופ ארט שיילקחו מהיום יום ויהפכו לאייקונים אמנותיים.
כי אמני רדי מייד השתמשו באמנות הזו כאמצעי להעברה של רעיונות. טענתם מאז דושאן היא שהאובייקט המזדמן הוא אמנות ולו מפני שאמן בעל רגישות מיוחדת הגיע למסקנה שניתן להעביר באמצעותו רעיון אסתטי חשוב. בכך, גורס אמן הרדי מייד באשר הוא, אמנות הרדי-מייד מאששת את עולם האמנות המסורתי.
ישנם נסיונות רבים להגדיר את מושג ה"רדי-מייד" (Ready Made). רובם סובבים סביב אמן שבוחר דברים או חפצים שיוכלו לחולל דיון אמנותי על מקורם ומשמעותם האמנותית. אולי ההגדרה הטובה, או לפחות הפשוטה ביותר, תהיה שרדי מייד הוא חפץ תעשייתי או יומיומי שאמן בחר להעלות לדרגה של אמנות.
מושג ה"רדי מייד" מציע את בחירת האמן בחפץ או שילוב של חפצים, תוך הניתוק שלהם מסביבתם וההקשר שבו נמצאו והעברתם למוזיאון, היא שמחוללת בהם את השינוי שהופך אותם לאמנות.
רדי מייד הייתה טכניקה מאוד מקובלת אצל אמני הדאדא של שנות העשרים במאה ה-20.
יצירת הבכורה מסוג רדי מייד הייתה "גלגל אופניים" של מרסל דושאן משנת 1916. לדברי האמן הוא התעסק בו בתחילה מבלי לתכנן שהוא יהיה יצירה של ממש. רק כשהביאו לתערוכה, תעד אותו וקרא לו בשם, התברר למבקרים הנדהמים שהוא לוקח את העניין ברצינות יתרה ובא לחולל דיון אמנותי של ממש.
הוא, אגב, אמר שחפץ שמעורר בנו התלהבות או תיעוב לא יוכל להיות יצירה כזו, אלא רק חפץ שמשאיר אותנו שווי נפש לגביו ושאינו יפה או מכוער.
אם "גלגל האופניים" הרגיז את קהילת האמנות השמרנית היה זה "מתלה הבקבוקים" או "מתקן הבקבוקים" של דושאן שממש עורר רוגז. כי הגלגל עבר שינוי על ידי האמן, בעוד שמתקן הבקבוקים, מתקן שהכיל מקום לייבוש 50 בקבוקי יין לאחר שטיפה, 1912הוצג במוזיאון כיצירת אמנות בדיוק כפי שהוא נקנה בחנות כלבו, במחיר של דולרים בודדים.
בהמשך יהיו יצירות כאלה חלק מהאמנות המודרנית. מפחית הקמפל של אנדי וורהול ועד בועת האוויר של איב קליין - לא יחסרו יצירות רדי מייד ופופ ארט שיילקחו מהיום יום ויהפכו לאייקונים אמנותיים.
כי אמני רדי מייד השתמשו באמנות הזו כאמצעי להעברה של רעיונות. טענתם מאז דושאן היא שהאובייקט המזדמן הוא אמנות ולו מפני שאמן בעל רגישות מיוחדת הגיע למסקנה שניתן להעביר באמצעותו רעיון אסתטי חשוב. בכך, גורס אמן הרדי מייד באשר הוא, אמנות הרדי-מייד מאששת את עולם האמנות המסורתי.
