נחישות היא החלטיות וכוונה חד-משמעית להשיג את המטרה, יהיה אשר יהיה. אנשים נחושים אינם מתעלמים מהקשיים או לא מודעים להם - הם נלחמים בקשיים מלחמה חסרת פשרות ועושים הכל כדי לנצח בה.

פעמים רבות הנחישות שלהם פירושה התגברות על הקשיים שלהם עצמם ועל חולשות האנוש שלהם. אנשים מגלים נחישות בשינוי מצבם בחיים, נחישות בהשגת מטרות ונחישות בקבלת החלטות ומימושן.


הנה סרטון על נחישות של אדם כבד גוף וחסר נשימה שהחליט לשנות את תזונתו והפעילות הגופנית והצליח להביא את עצמו לתוצאות נפלאות, במקביל למאבקה של בתו לבריאותה:

http://youtu.be/Ja9BFx5Mhqo

ההתמדה היא תכונה של מי שאינם מפסיקים במה שהם עושים. יש להם חזון או מטרה והם מלאי נחישות להמשיך, בשקדנות, עקביות ועקשנות לא מתפשרות, למול הפיתוי להפסיק את המאמץ.

הצלחה, בכל תחום שהוא, מספורט ואמנות ועד עסקים או קריירה, כל הצלחה מחייבת התמדה.

יש אנשים רבים שאינם מתמידים במאמצים שלהם ומקטרים שאינם מצליחים ושאחרים מקבלים הזדמנויות שאין להם. במקרים רבים מדובר באנשים שלא מתמידים במאמץ ומרפים לאור הקשיים שבדרך.

אל תרפו. כשאתם מאמינים במשהו, אל תפסיקו להאמין, גם ובעיקר כשקשה לכם. המאמץ הכי גדול הוא לא בהכרח פיזי, אלא המאמץ שלא להרפות. הזכירו לעצמכן למה, מה הוציא אתכם לדרך? מה החזון שלכן לעתיד שאליו חתרתן, או מה המטרה שנשבעתם להשיג - התעקשו להמשיך ועבדו קשה ובכל פעם שאפשר, השתדלו לא לעבוד קשה אלא לעבוד נכון.

ובעיקר התמידו. בסוף זה יגיע. הרי אם קשה אז סימן שאתם בעליה, כי תמיד קל יותר בירידה!


"משל הבמבוק" מלמד על התמדה והשכר שיש בה:

https://youtu.be/hw9AbtSDrZ0


העקביות הנחוצה כדי להצליח בעסקים, למשל בניהול בית קפה:

https://youtu.be/PiwOtTJAgvw


הזדמנות נוספת להבין את חשיבות ההתמדה:

https://youtu.be/uvCsY0lG4pM


ודברים חשובים על חזון והתמדה של כאיש שהפך את החולשות שלו להצלחה:

https://youtu.be/1bumPyvzCyo?long=yes

שאפתנות היא תכונה שלא כל אחד ניחן בה. לכל אדם יש חלומות וכל אחד רוצה להיות מישהו גדול והרבה יותר טוב ומצליח, אבל מעט אנשים מוכנים למחיר ולמאמץ להשיג את הדברים הללו. זה דורש מאמץ רב והמון ויתורים ומחירים שיש לשלם על הגשמת החלומות והשאיפות הללו. פתגם סיני אומר ש"לטפח את השאפתנות בלב, זה כמו לשאת נמר בזרועותיך." הנמר שהסיני החכם מדבר עליו הוא נמר מסוכן אך בעל כוח ויכולת גדולים. היכולת שלנו להחליט שהחלום שלנו שווה את המאמץ - היא השאפתנות.

חשוב להוסיף ששאפתנות יכולה להיות גם הרסנית ורעה. אנשים רבים שהם שאפתניים הופכים דורסניים ודומה שלא איכפת להם משוב דבר, אם אינו מקדם אותם. הם מתעלמים מאחרים ונוהגים בגסות, בצביעות ולעיתים ממש ברוע לב - הכל כדי להיות ראשונים ולנצח במירוץ המטורף למטרות שהציבו לעצמם. ולכן כדאי מאד להיות שאפתן מרוסן, בן-אדם איכפתי, נעים וטוב לב, גם אם אתה בעל מטרות ושאיפות ונחישות לממש אותן.


הנה סרטון על שאפתנות ומשמעות:

http://youtu.be/g-jwWYX7Jlo

ציניות היא התנהגות שיש לה כמה רבדים. יש ציניקנים שמסרבים לראות את העולם ואת הכוונות של אחרים באופן חיובי ומעדיפים לראות את השלילי דווקא.

אנשים ציניים רואים בתפיסה חיובית תפיסה תמימה ולא בוגרת. הם מפקפקים בנורמות, בכנות, במוסר ובטוב לב של בני אדם אחרים ולכן הם מבטאים גם חשדנות ושלילה כלפי הכוונות של אחרים.

ציניות היא ראייה שלילית, שאין בה שום הומור ואפילו לא תבונה. אין לה גם קשר עם הסרקזם, שהוא סוג של עוקצנות, לרוב הומוריסטית והרבה פעמים מתוחכמת למדי, אבל לא שלילית כמו הציניות.

יש ציניקנים שנוטים ממש להתנהגות קרה, מחושבת ואגואיסטית ואין להם עכבות חברתיות. דוגמה קיצונית היא הנאצים, ששמו את השלט "העבודה משחררת" (arbeit macht frei) בכניסה לחלק ממחנות הריכוז האיומים שלהם.

ציניקנים רבים פשוט מזלזלים בכל היבט חיובי ורגשי של החיים ורואים בו פחיתות, לעומת הניכור שהם מגלים כלפי רגשות כאלה.

מקור המילה "ציני" הוא ב"ציניקנים", קבוצה שנוסדה ביוון העתיקה בידי אנטיסתנס, שראתה את תכלית החיים באושר ובהגשמתו דרך סיפוק הצרכים האנושיים. לדעת אנשי הקבוצה מחייבת הדרך אל האושר את סיפוק הצרכים של היחיד - בהתאם לטבע וללא תוספות כמו חינוך, יחסים חברתיים, לאומיים וכדומה.


הנה מושג הציניות ותולדות הציניות לאורך ההיסטוריה (מתורגם):

https://youtu.be/Utzym1I_BiY


תפיסה מבטלת לגבי הציניות והסרקזם שמצביעה על מי שנוקט בהן כעל אדם פוגעני (עברית):

https://youtu.be/o_o-Q7l8vhc


סרטון על הסרקזם ההיסטורי והמזוויע של הנאצים, שכתבו מעל שער הכניסה למחנות הריכוז "העבודה משחררת":

http://youtu.be/8WCNyV9zcd8


ולכתובת הזו היה עבר היסטורי שבכל הקשר אחר לא היה שלילי (עברית):

https://youtu.be/n_J-d0nAFE8

מנהיגות (leadership) היא היכולת להוביל ולשכנע את המונהגים שלך, שאתה או את מהווים את הסיכוי הטוב ביותר שלהם לשרוד תקופת משבר, או לשגשג בימי צמיחה.

דומיננטיות בלהקה או במושבה של בעלי חיים ניתנת להשגה על ידי הפרט הדומיננטי. הפרט הדומיננטי הזה, לרוב זכר, שולט בסולם ההיררכיה של הקבוצה. מדי פעם קורה שפרטים אחרים קוראים תיגר על מנהיגותו ואחרי עימות נקבע האם היא תישמר או שפרט אחר יחליפו בראש הקבוצה.

להקות של בעלי חיים מונהגים בידי פרט דומיננטי, לרוב זכר, או מה שמכונה לא פעם "זכר אלפא". אגב, הם יכולים לגדול גם כשהם בטוחים שבן אדם הוא זה שעומד בראש הלהקה שלהם. במקרה כזה ייחשב האדם לפרט הדומיננטי, למנהיג הלהקה.

אצל בני אדם, בימי קדם, האמונה הייתה שמי שבוחר את המנהיגים הוא אלוהים. אז שימשה הבחירה האלוהית, הכריזמה, ככלי הנהגה ראשי של המלכים ומנהיגות עברה בירושה. על החלטות המלך איש לא חלם לערער. רק מישהו ממשפחת המלוכה יכול היה לעשות זאת, להרוג אותו ולשלוט במקומו. "המלך מת, יחי המלך החדש!"

בימינו נבחנים המנהיגים ביכולתם להציג חזון, לקבל וליישם החלטות, לגלות אומץ, כושר ארגון ודוגמה אישית, להוביל שינויים ולהאציל סמכויות לאנשיהם באופן חכם.

בדמוקרטיה המודרנית מובילים מנהיגים מתקשרים, בעבר עשו זאת בעיקר בטלוויזיה והיום ברשתות החברתיות. מי שמסוגלים להעביר את המסרים שלהם לעמם או לעובדיהם בארגון, באופן כן ואפקטיבי, בצורה שמניעה לפעולה ולתמיכה, מסוגלים להנהגה טובה ואף מעולה.

יכולות כאלה מאפיינות רבים מהמנהיגים הדמוקרטיים הבולטים של המאה האחרונה, גם כאלו שנתוני הפתיחה שלהם לקו בחסר. ביניהם אפשר לציין את ג'ון קנדי הצעיר מדי, אך כזה שידע לדבר היטב ולהעביר מסרים של חזון והשראה, רונלד רייגן שנתפס כחסר עומק מספיק, אך ידע להקיף את עצמו ביועצים טובים ולהקשיב להם, או ברק אובמה שהנהיג עם חזון ומימוש מדיניות של חמלה סוציאלית, תוך הבנת הערך של מבט ישיר בעיני הציבור ותקשורת חכמה.

בימי משבר עמוק או סכנה, מתגלה המנהיג האמיתי. זהו מי שמצויד במעין "גנים צ'רצ'יליאניים", המאפשרים לו להוביל את עמו או את הקבוצה שהוא מנהיג. מנהיג כזה הוא מי שמסוגל להתבונן בעיני אנשיו ולומר להם בכנות שכל שיוכל להבטיח להם בזמן אמת הם "דם, יזע ודמעות".

זהו דגם של מנהיגות בימי משבר, שמתחבר למה שמכונה במורשת הבריטית "הקשחת השפה העליונה" ומזוהה עם צ'רצ'יל של ימי מלחמת העולם השנייה. היא מנוגדת למנהיגים שיכולים בעיתות כאלה בעיקר לעודד את האזרחים ולהבטיח ש"יהיה טוב", אבל בפועל ההצלחה העיקרית שלהם היא בלהיות להקת "מעודדות" של העם, כמו המעודדות של פוטבול האמריקאי או של הפוגות משחקי הכדורסל. זה דגם מנהיגות שאפשר לכנות, גם אם בזלזול מסוים, Cheerleaders.


הנה מחקר שאיתר בתצפית נוסח "האח הגדול" את המנהיגות בקרב בעלי חיים (עברית):

https://youtu.be/jQwVPtjsHys


כך נוצרת מנהיגות, שלב אחרי שלב, בדוגמה מפתיעה ומרוממת נפש:

http://youtu.be/CBi5E5OMKic


האם משה רבנו היה הופך מנהיג בימינו שבהם מנהיגים מדגמנים עוצמה (עברית):

https://youtu.be/BfwP5LJQmuE


דוגמה מבריקה לדרך שבה התומכים במנהיג מצטרפים אליו (מתורגם):

http://youtu.be/JORAw0CSrTQ


גם אצל ילדים יש מנהיגים, רק צריך לוודא שהם מנהיגים לכיוון טוב ומיטיב:

http://youtu.be/HghMskVjOA8


להקת אריות שמאמינים שהאישה הזו היא מנהיגת הלהקה:

http://youtu.be/2f8Hpid8YWA


המנהיג הקולנועי הלא מכוון הקלאסי - פורסט גאמפ (מתורגם):

https://youtu.be/X7xa9K4LMSw


והרצאת טד על מנהיגות היוצרת בטחון (מתורגם):

https://youtu.be/lmyZMtPVodo?long=yes

אנשים בצורה של T הוא מונח אמריקאי (T-shaped persons) שמתאר אנשים שהם מומחים בלפחות תחום אחד אבל יש להם ידע או סט מיומנויות היברידי, מעין "יכולות רכות" ומשלימות במיומנויות או בתחומים אחרים.

אנשים אלה נמצאים בין שני קצוות - אנשים בצורת I, שהם מומחים בדבר אחד וזהו. ולאנשים שהם מה שמכונה באנגלית "ג'נרליסטים" (generalizing specialist), או גנרליסטים שמכנים אותם גם "אנשים בצורת -" (לא מינוס אלא מקף, ידע צר).

הגנרליסטים הם מי שיש להם ידע בשלל תחומים, אבל הם לא מעמיקים או מומחים בתחום כלשהו. לפעמים לועגים להם על כך שהם "יודעים הכל אבל לא שולטים בדבר", אבל זה לא תמיד נכון כי לעתים תחום המומחיות שלהם הוא משהו אחר, לא מתחומי העיסוק של הארגון או החברה שבה הם עובדים. לעיתים הגנרליסטים עובדים בארגון שבו הם עדיין לא מומחים, או בסטארטאפ שעדיין אינו מסוגל פיננסית, להעסיק מומחים או אנשים בצורת T.

יש הרואים בצורת ה-T סוג של מודל היברידי שבו העובדים השווים הם הבין-תחומיים. כי אם הגנרליסטים יודעים מעט על הרבה נושאים והמומחים הם בעלי ידע בתחום אחד, אדם בצורת T הוא מומחה בלפחות תחום או מיומנות אחת ולצד זה הוא גם בעל ידע או מיומן בכמה תחומים ומיומנויות אחרים.

אנשים בצורת T הם בדרך כלל מאוד יעילים ומעולים לעבודת צוות. כך למשל, ידוע שצוותי פיתוח מתבקשים לעשות דברים רבים ומגוונים, שכל אחד מהם מחייב סט כישורים שונה. המומחים, או הספציאליסטים (Specialist), הם מי שיוכלו למלא הכי מהר את המשימות בתחום המומחיות שלהם. בהיותם כאלה, המומחים הם בעלי ערך עצום לכל סוג של ארגון או חברה עסקית, שעוסקות בתחום הזה. הם אלו שיפתרו בעיות הכי מהר וישחררו צווארי בקבוק בעייתיים וסביר להניח שמרכזיים להצלחת החברה.

אנשים בצורת ה-T בצוות יאפשרו להשאיר למומחים את צווארי הבקבוק, כי שם אין להם תחליף, כשהם יתרכזו בפיתוח הפחות מחייב את הסופר מומחים ומצד שני יביאו את הערך הרב של מי שיש להם מיומנויות וידע בתחומים מגוונים ורלוונטיים למשימות השונות.

אגב, כדי שלא להתבלבל - טבעו את המושג הזה, בשנות ה-80, ככל הנראה טים בראון, מנכ"ל חברת IDEO Design Consultancy, או אנשי חברת מקינזי. אצלם היה המושג שונה במעט - לצד העמוד האנכי באות T שייצג גם אצלם את עומק הכישורים והמומחיות בתחום אחד, לפס האופקי של ה-T הם התייחסו כאל היכולת לשתף פעולה עם מומחים בתחומים אחרים ובכך להיות מסוגל ליישם ידע בתחומים נוספים, שהם מעבר לתחום המומחיות שלו. הם ראו באנשי ה-T מי שהם מומחים וגם בעלי יכולת שיתוף פעולה עם מומחים מדיסציפלינות אחרות, כלומר תחומים אחרים. היום התפיסה הזו משתלבת במחשבה העסקית על אנשי T כעל העתיד של העובדים המובילים בארגונים ובעסקים מודרניים.


הנה משווקים בצורת T שיכולים לקבל הדרכה מרחוק:

https://youtu.be/kfga5Dk8HWU


אנשים, צוותים ועובדים בצורת T:

https://youtu.be/kxq6spC-olw


מצגת וידאו עליהם:

https://youtu.be/Ld4hJjLzSGM


מעסיקים שמחפשים את האנשים הללו:

https://youtu.be/rtQgDSvo66M


וההשכלה הגבוהה שרוצה גם היא להכשיר אנשים בצורת T (עברית):

https://youtu.be/mWfEoeokIDI

אנחנו גדלים בעולם מודרני, שיכול ומצליח להיות לא פעם מנוכר וקר כלפי האנשים החלשים, או למי שנפגעו. כל אחד מאיתנו לוקח איתו שק. בשק הזה יש, מה לעשות, גם צרות וקשיים, הסתבכויות, מחלות, בעיות ודברים שנחתו עלינו או סתם דברים שמעיקים ולא זזים משם. חלקנו פגועים הרבה יותר משאנחנו רוצים ומוכנים להראות החוצה.

אם כל אחד מאיתנו יקדיש מעט חיבה וסבלנות כלפי האחר, גם לזרים גמורים, תארו לעצמכם איזה עולם נפלא יהיה כאן. לא הכל ייפתר אבל יהיה קל יותר להתמודד עם החבילה שלך, שק הצרות והבעיות שמונח על גבך וגבנו..


יתכן שאנשים מסתירים בעיות גדולות משלך:

http://youtu.be/D38S9o_6qnc

אינטליגנציה רגשית (EQ) היא מרכיב באישיות שלנו שהגדרתו לא מוסכמת לחלוטין ואף נוטה להשתנות מעת לעת. כללית נגדיר את האינטליגנציה הרגשית כיכולת לנהל רגשות נכון. מסתבר שניהול טוב של הרגשות שלנו ורגשות הסובבים אותנו מהווה יתרון עצום ולעתים קרובות אף גדול יותר מזה של האינטליגנציה הרגילה (IQ). היתרון הזה בא לידי ביטוי במגוון תחומים, מקריירה ועד לזוגיות, יחסים במשפחה ועם החברים שלנו. אפשר לומר שאינטליגנציה רגשית היא מרכיב משמעותי באושר שלנו.

אם בעבר נחשבה האינטליגנציה שהמדד שלה הוא ה-IQ, לגורם העיקרי שמשפיע על הצלחתם של בני אדם, התקבל במחקר לפני כמה עשורים ממצא מוזר שהגישה המקובלת לא הצליחה להסביר. המחקר מצא ש-70% מהביצועים הטובים היו דווקא של אנשים בעלי IQ ממוצע ורגיל בעוד הביצועים של בעלי IQ גבוה היו משמעותית נמוכים יותר.

המחקר הזה עורר שאלות רבות והוביל לשלל תיאוריות ומחקרים. זאת עד שנמצא המשתנה החסר ביכולת לנבא טוב יותר הצלחה. החוקר והסופר דניאל גולמן טבע את המונח "אינטליגנציה רגשית". לאחר שבחן מחקרים רבים של מדענים שונים, הוא הגדיר את המושג החדשני וביצע בעצמו מחקר פורץ דרך בנושא. האינטליגנציה הרגשית מסבירה את הדרך שבה אנו מתנהגים במצבים חברתיים מורכבים ומקבלים החלטות אישיות.

מחקרים שנערכו מאז מצביעים על אינטליגנציה רגשית כמרכיב המשמעותי ביותר שמסביר את ההצלחה של אנשים מצוינים. שוב ושוב נמצא שמעל 85 אחוז מהאנשים המפורסמים בכישורים הגבוהים שלהם מצוידים במה שיוגדר כאינטליגנציה רגשית גבוהה.

דיונים רבים מתקיימים על מרכיבי האינטליגנציה הרגשית. בין המרכיבים שניתן בכל מקרה לכלול באינטליגנציה הרגשית נמצא מודעות עצמית, שליטה עצמית, כישורים חברתיים, מוטיבציה ואמפתיה.


הנה האינטליגנציה הרגשית:

https://youtu.be/weuLejJdUu0


מה דעתכם - האם לאנגרי בירדס יש אינטליגנציה רגשית?

https://youtu.be/pFkRbUKy19g


גם זיהוי של תקשורת בלתי מילולית עם אנשים וילדים יכול למשל לסייע:

https://youtu.be/2ML9EynVqLY


גם בקריירה האינטליגנציה הרגשית היא מרכיב קריטי להתקדמות:

https://youtu.be/MepJp7KpaH4


ואיך האינטליגנציה הרגשית שלכם?

https://youtu.be/dmz9Yb9dWck


הסבר מקיף סרט תיעודי על אינטליגנציה רגשית:

https://youtu.be/n6MRsGwyMuQ?long=yes

מכונת רוב גולדברג היא מערכת מסובכת שמורכבת מחלקים רבים ומגוונים ובתהליך של צעד אחרי צעד, בתגובת שרשרת, היא מבצעת בסופה פעולה פשוטה כלשהי. הכינוי ניתן למכונות כאלה על שמו של רוב גולדברג, קריקטוריסט אמריקאי מפורסם שהתפרסם בשנות ה-30 של המאה ה-20 בקריקטורות שתיארו מערכות כאלה.

כיום הפכה "מכונת רוב גולדברג" לשם שמתאר דבר מסובך שנועד לייצר בסופו משהו פשוט.


הנה מכונת רוב גולדברג משעשעת להפיכת דף בעיתון:

http://youtu.be/GOMIBdM6N7Q


הנה תולדות המוסיקה המוקלטת במכונה כזו:

http://youtu.be/wcfLolnmLl4

מכונת רוב-גולדברג שמופעלת על ידי אלומת אור אחת:

http://youtu.be/4nCIzPuLYJA


וקליפ של להקת OK Go שכולל מכונת רוב גולדברג מורכבת במיוחד:

http://youtu.be/qybUFnY7Y8w

אופטימיות (Optimism) גורמת לאנשים להאמין בטוב שבבני-אדם ולתפוס מאורעות בחיים כמבשרי טוב. האופטימיות היא לאו דווקא לראות הכל בוורוד או כחול, אלא אמונה שאנו יכולים להתמודד עם בעיות וקשיים ולהיות מסוגלים לשנות את חיינו, אם צריך לשפר אותם.

ידוע מזמן שהאופטימיות היא עניין מולד. או שאדם הוא אופטימי או שלא. אפשר לשפר מעט את תפיסת המציאות של אדם וללמד אותו לראות מעט טוב יותר את הטוב, אבל בלתי אפשרי להפוך אדם לאופטימיסט. הרי כולנו מכירים את אלה שיודעים לחייך ולצחוק על כל מה שקורה להם, כולל נפילות וכשלונות בחיים.

האופטימיסטים לא נותנים לקשיים ולבעיות לפגוע בחייהם ולהרוס אותם. האירועים היומיומיים בחייהם נתפסים באופן חיובי משל הפסימיסטים.

מסתבר שיש הטייה בחברה האנושית לטובת אופטימיות ו-80 אחוזים מהאוכלוסיה נוטה להיות אופטימית לגבי חייה. מחקרים גם מוצאים שוב ושוב שאופטימיסטים משיגים יותר מפסימיסטים בכל תחום. ואגב, הם גם חיים יותר זמן.

מסתבר שזו נבואה שמגשימה את עצמה - כשאנו מאמינים שנצליחו, אנחנו מתאמצים הרבה יותר ומצליחים יותר ממי שמאמינים פחות שההצלחה בדרך.

מחקרים נוספים הראו שאופטימיות היא לא תכונה שאנו נולדים עימה, אלא תכונה שניתן לרכוש. רבים רוכשים אותה בילדות, בזכות הורים שמטמיעים בהם תפיסה אופטימית, אבל גם בגיל בוגר ניתן ללמוד ולחשוב בצורה אופטימית. יש מאמנים שמסייעים לאנשים ללמוד להיות אופטימיים ומעניקים להם את היכולת להאמין בטוב, לדמיין עתיד חיובי ובכך גם ליצור אותו.

ואגב, על פי המחקר אנשים אופטימיים גם חיים בממוצע 8 שנים יותר מאנשים פסימיים, מה שאומר שממש כדאי לאמץ גישה אופטימית לחיים..

המושג אופטימיות, אגב, נולד במאה ה-18 כשהפילוסוף והמתמטיקאי גוטפריד לייבניץ גזר אותו מהמילה הלטינית "אופטימוס" (optimus), שפירושה "הטוב ביותר". מילים קרובות שנולדו מאותה מילה הן אופטימום ואופטימלי, ביטויים לטוב ביותר האפשרי.


הנה סרטון על האופטימיות, היתרונות והסיכונים שבה (מתורגם):

http://youtu.be/9n2tmNWn1ec


הנה מה שאנשים ברחוב אומרים על אופטימיזם:

http://youtu.be/pbjH9d4h6GQ


על האופטימיות שחשובה להצלחה, למרות הקשיים:

http://youtu.be/mODb5993yhg


מצגת וידאו על חינוך ילדים לאופי אופטימי שמסייע ביותר להצלחה בחיים:

http://youtu.be/_ueaIlbHdqo


אין כמו השיר הזה כהמנון של האופטימיים - "מחר" מתוך המחזמר "אנני" (מתורגם):

https://youtu.be/ERB3Ru0fw-E


והרצאת טד של מישהו שיש לו אופטימיות מדהימה (מתורגם):

http://youtu.be/36m1o-tM05g?long=yes

איך זה לנגן על כלי נגינה שנבנו מזבל מהמזבלה? ואיך נשמע צ'לו שהיה פעם פח דלק? - את השאלות הללו בדיוק צריך לשאול את תושבי העיירה אל קאטאורה שנמצאת בקרבת בירת פרגוואי, אסונסיון. האנשים שם ממש חיים בזבל. קאטאורה נמצאת ליד המזבלה הגדולה של האזור ורוב תושביה מתפרנסים מחיטוט בזבל וחילוץ של כל מה שניתן למחזר או למכור, כדי להתפרנס. לאחר שנים של בושה במי שהם, סוף סוף יש לתושבי העיירה סיבה לקצת נחת.

פאביו צ'אבז, טכנאי אקולוגי במזבלה, התיידד עם התושבים ופתח סדנה שבה יצרו ביחד כלי נגינה מחומרים שמצאו באשפה. קרשים, פחים וצנצנות, ביחד עם חלקי פסולת מגוונים שנמצאו באשפה, הפכו לחומרי הגלם שמהם הם מייצרים כלי קשת, כמו כינור וצ'לו, תופים שעשויים מסירים ישנים וכלי נשיפה כקלרינט וחלילים שעשויים מצינורות.

לאחר שנים של ניסיונות ושיפורים הצליחו פאביו ומתלמדיו ליצור כלים ראויים ואז הוא החל ללמד את ילדי התושבים לנגן בכלי הנגינה שיצרו, גייס מוסיקאים מתנדבים ואף מפורסמים שיסייעו לו ללמד ובנה כיתות של לימוד "נגינה ממוחזרת".

באופן טבעי נולדה בשלב מסוים התזמורת המקומית, "תזמורת הזבל" אם תרצו. היא הלכה והשתפרה וגדלה לכ-30 נגנים צעירים ומצטיינים שמפליאים לבצע יצירות מוסיקליות מגוונות בכלי הנגינה הממוחזרים. התזמורת זכתה לפרסום, בהתחלה כגימיק ואז להערכה גוברת והולכת כפרויקט סביבתי וחינוכי מרהיב ונעים לאוזן. בשנים האחרונות הם מופיעים ברחבי העולם, חלקם נרשמו ללימודי מוסיקה גבוהים וכמו שצ'אבז אומר "אנחנו שולחים מוסיקה בחזרה - לעולם ששולח לנו זבל!"


הנה סיפורה של תזמורת הזבל (עברית):

https://youtu.be/RcW25ajR4vw


וקדימון לסרט שנעשה על התזמורת הממחזרת ביותר בעולם - הלאנד פילהרמוניק:

http://youtu.be/9xySt5mbO1A

אָמָּנוּת (הוגים את זה: אוֹמָּנוּת) היא סוג של יצירה שמביעה רגשות, או מציגה תמונה כלשהי. האמנות לא נעשית על פי צורת פעולה שמוגדרת מראש, אלא בהחלטת האמן ועל פי היצירתיות והפרשנות שלו.

לאמנות יש שורשים מאז ימי האדם הקדמון, כשצייר את ציורי המערות של העידן הפרהיסטורי ויצר פסלים זעירים של אלילות (הם נקראים כיום "ונוסים").

עד לפני כמאה שנה תפקיד האמנות היה בעיקר חברתי או דתי. עד אז כמעט ולא נוצרה אמנות לשמה, אמנות למען אמנות, למען היופי או ככלי לביטוי אישי המנותק מתפקידים אחרים.

אמנות כיום נוצרת בתחומים שונים, כולל ציור, מוסיקה, צילום, פיסול, קולנוע ועוד. יש לה מקום חשוב בתרבות האנושית ומעמד מרכזי, בין השאר משום שהיא קשורה באסתטיקה ויופי והיא נוגעת ברגש האנושי.

תפקידו של האמן הוא להסב את תשומת לב האנשים למראות, לתופעות, ליופי ולכאב. הרי השקיעה הייתה כאן תמיד, מאז שהאדם החל להתקיים ולחשוב ולהבין דברים. אבל ככל הנראה לא הבחין איש ביופי של השקיעה עד שהצייר הראשון צייר את השקיעה והסב את תשומת הלב האנושית ליופייה.

כך מציגים האמנים במשך אלפי שנים את מה שהם רואים מסביבם. ברגישות ובעיניים בוחנות הם מאתרים את היופי והסבל, את העליבות וההדר, את הגדולה והנמיכות, את הניצחונות והתבוסות של רוח האדם. כשהם מנציחים את כל אלו באמנות, הם "מכריחים" את הצופה להבחין גם הוא בדברים ולקחת עליהם אחריות.

הכירו את התחומים באמנות בתגית "תחומי האמנות".


הנה הקשר ההיסטורי שבין דת ואמנות (מתורגם):

https://youtu.be/qfITRYcnP84



דיון קולנועי מהסרט "חיוך של מונה ליזה" על מהי אמנות (מתורגם):

http://youtu.be/o1yGGdXUNWU


סיפור על ציור של ויסלר שבו הגדיר על מה בעצם משלמים בה (עברית):

https://youtu.be/eC0Uy58aVqE


דיון פילוסופי יותר על האמנות ומהי בדיוק:

http://youtu.be/76vsMlx43Z4


קבלו את תולדות האמנות ב-3 דקות:

http://youtu.be/oZOsR0TzbJ8


האמנות העתיקה של האבוריג'ינים באוסטרליה, בני התרבות הכי ותיקים שנמצאים באותו מקום לכל אורך ההיסטוריה:

http://youtu.be/oSHKqX8_pqU


ומה הופך דבר לאמנות:

https://youtu.be/vV2cc_fFgmA?long=yes

כשאנו מרחמים על מישהו אנחנו מצטערים עליו. ברחמים יש קורטוב ולו קל של התנשאות אנושית וברור שמי שהוא מעורר רחמים או פתטי הוא במצב לא טוב.

כשיש לנו סימפטיה, אהדה למישהו או מישהי, אנחנו לא מרחמים עליהם אלא מכירים ברגשותיהם, גם אם לא ממש חווים את הרגשות כמוהם על עצמנו.

כבר בשורשים היווניים שלה, משמעות המילה "סימפתיה" היא "להרגיש עם".

האמפתיה, או בעברית ההזדהות, היא עלייה מעבר לאהדה והסימפתיה אליהם. "אמפתיה" משמעותה "להרגיש את הכאב וההנאה של אחרים". כשאנו מזדהים (empathize) עם מישהו, אנחנו חולקים עימם את החוויות הנפשיות והרגשיות, בהזדהות קרובה ואיכפתיות אמיתית.


הנה אמפתיה וכיצד היא משפרת זוגיות (עברית):

https://youtu.be/HLwAK46cn-o


ההבדל שבין אמפתיה לסימפטיה (מתורגם):

http://youtu.be/C_i2QjW863Y


ושער הרחמים (עברית):

https://youtu.be/caQWA89N-L8

תרבות האינסטנט (Instant Culture) היא תרבות של "מיד" ו"עכשיו". בעידן המודרני אנו מצפים שהכל יהיה מיידי ושלא נחכה או נעבוד על דברים ועל השגה שלהם הרבה זמן.

זמן הוא כסף, אמרו לנו פעם... תרבות האינסטנט נולדה עוד הרבה לפני שהיא זכתה לשם. בעולם של נס קפה, אינסטנט פודינג וארוחות מוכנות, שמוסיפים להן מים רותחים, החל האדם להתמכר לכאן ועכשיו. הדואר החל להיזנח בשנות ה-90 לטובת המייל ואחר-כך הגיעו המסרונים ואז המסרים המיידיים ואחר כל ווטסאפ ואין כבר משהו שהוא לא ממש מיד ולא נשלח ל-30 איש לפחות...

הנגישות המיידית לכל דבר שצריך. הכביש מהיר, המזון מהיר והכל בשאיפה לכאן ועכשיו. גוגל מספק מידע בשניות, הנגישות למוסיקה שנותן אתר יוטיוב היא אינסופית, כך גם הידע שנותנת ויקיפדיה בשניות והגישה המהירה לחברים שלנו, שנותנות הרשתות החברתיות פייסבוק, ווטסאפ ואינסטגרם - הכל כאן ועכשיו ומיד. גם תרבות הריאליטי מאפשרת לרוצים להתפרסם לעשות זאת בלי המתנה להבשלה איטית ונכונה. גם הטלוויזיה המפוצצת ביותר ערוצים ממה שאדם צריך. בכל רגע אפשר לראות סרט לפי טעמך באיזה שהוא ערוץ, או בהולו, נטפליקס או סתם להוריד מהטורנט. היכרויות? - מיד. חיפוש עבודה? - עכשיו. אונליין. ספרים אלקטרוניים יורדים מיד ולא צריך ללכת לחנות הספרים רק כדי לגלות שהיא סגורה או שהספר שרצית לא נמצא ברשת כבר 20 שנה. תוכנות כבר לא קונים אלא מורידים ויש כאלה שאפילו תארים אקדמיים מקבלים וקונים מיד. בלי ללמוד, להיבחן או לחקור...

הכל מיד ורצוי אתמול. הכתיבה והגרפומניה מתערבבים בקדחת של עכשיו ומיד. פוסטים מחליפים מאמרים, בלוגרים במקום עיתונאים וטוקבקים במקום "מכתבים למערכת", שמחכים שבועות עד שיתפרסמו. לאף אחד אין סבלנות. כוכבים נוצרים באינטרנט ולא זקוקים לאולפנים או חברות תקליטים. מספיק כישרון, תוכנה וכלי נגינה ואתה בעניין. שירים עולים לרשת מהאולפן הביתי שבחדר השינה ואלבומים הרי כבר כמעט ולא יוצאים. מוכרים וקונים קבצים ברשת. דיסקים? - מי זוכר... הם כבר מתגלגלים בקברם, ביחד עם הקלטות, התקליטים ונגני ה-mp3 שנזרקו לטובת שירותי סטרימינג שנותנים לך בשנייה יותר ממה שפעם נתן ארכיון של תחנת שידור.

ואמנות? - כולם צלמים כי הסלולארי שלהם הוא מצלמה והפילטרים מאפשרים ללקק את האצבעות מבלי להתלכלך. התמונות נשמרות מיד אז לא צריך להתלבט ומצלמים הכל והמון. אין פיתוח אז שומרים הכל על הכונן או בענן והכל אינסטנט ומיד. ציירים כבר לא יוצאים למקומות אלא מציירים תמונות מגוגל תמונות או מפליקר. פסלים עדיין עובדים קשה, אבל עכשיו יש "רדי מייד" והוא מהיר, כמו שאנו אוהבים, עם חומרים מוכנים והרבה יותר קצביים להכנה. כולנו דאדא בתרבות האינסטנט, מהפכנים כמוהם - אבל נגד האיטיות, ההבשלה, העומק, התהליך וכל מה שלוקח קצת יותר זמן משנייה...

ההבדל הגדול שבין צניעות לענווה הוא כה משמעותי, שלא פעם אנשים מבלבלים ביניהם. אז מהו ההבדל שבין המילים, או התכונות הללו?

עֲנָוָה היא לא לשים את עצמך במרכז, לא לבקש לעצמך תהילה וכבוד מאחרים ולחיות לפי התכונות הטובות שלך, אך מבלי להשתבח בהן או לצפות לתשבחות ואפילו לידיעה של אחרים.

צניעות היא תכונה של מי שמצניעים את כישוריהם או את מעשיהם הטובים ונוטים שלא להבליט את עצמם. הם מודעים להם, אך לא מפרסמים אותם.

גולדה מאיר אמרה פעם: 'אל תצטנע. אתה לא כזה גדול!' - הערה שנונה ויפה של מי שידעה שצניעות מוזכרת כמעט תמיד לצד תשבחות לאנשים מוצלחים, גדולים או חזקים...

יתכן שיחלקו עלינו פה ושם, אבל אנו ננסה לטעון שיתכן שעֲנָוָה היא תכונת אופי טבעית, בעוד שצניעות היא תכונה שנוצרת מהתנהגות חברתית. אם צניעות היא הסתרת מעשיך הטובים ויתרונותיך החברתיים, ענווה היא ביטוי לאופי שקשור בחוסר צורך או חוסר רצון כללי להתבלט בחברה, או אורח חיים שאינו מעוניין כלל להפוך את עצמך לאישיו חברתי.

יש מי שיאמרו שענווים הם צנועים בבסיסם ולא זקוקים לתשבחות על תכונותיהם או מעשיהם, בעוד שהצנועים ינהגו בצניעות, אבל ישמחו לדעת שצניעותם, על ביטוייה השונים, זוכה להערכה.

נסיים במסעו של סוקרטס, שכונה בתקופתו "החכם באדם". הדימוי נולד אצל הנביאה מדלפי שסיפרה על דברי אפולו שסוקרטס הוא האיש החכם בעולם. אבל הוא, בצניעותו, החליט להראות שאין אמת בכך ויצא לחפש אנשים חכמים ממנו. בסוף אותו מסע מגיע סוקרטס למסקנה שהאנשים אינם חכמים כמו שהם חושבים שהם - וזו לטענתו החוכמה האמיתית - החוכמה שמבוססת על צניעות והבנה שחוכמתך שלך אינה החוכמה הסופית, או הידע של הכל.

אנו הקטנים והלא חכמים בעליל (שמתם לב לצניעות, נכון?) נשבח את האבחנה הצנועה, מפיו של מי שנודע בחוכמתו. אבל בהקשר לנושא שלנו, אתם כבר בטח מבינים שנשאל - האם עניו היה בכלל יוצא למסע שכזה?

אמפתיה היא הבנה, השתתפות והזדהות עם הרגשות של מישהו אחר. אם למישהו כואב או שהוא עצוב ואנחנו מבינים ומזדהים איתו ואומרים לו את זה וממש מרגישים רע עם זה שעצוב לו - בכך אנחנו מביעים אמפתיה.

המילה "אמפתיה" באה מיוונית (מלשון "פתוס" כלומר "סבל"). משמעותה הפסיכולוגית היא זיהוי והבנה של כאב ומצוקה של אחרים והזדהות עם מה שהם עוברים ואיך שהם מרגישים.

האמפתיה לבני אדם חשובה, במיוחד כשאנשים עוברים משהו קשה והם מתקשים לבטא בצורה ברורה את מה שהם עוברים ואת רגשותיהם.


מהי אמפתיה? - הנה לילדים מתוך תכנית הטלוויזיה רחוב סומסום (מתורגם):

http://youtu.be/fMHEXXyCn2c


אמפתיה היא מהדברים שהכי תורמים לזוגיות טובה (עברית):

https://youtu.be/HLwAK46cn-o


על ההבדל שבין אמפתיה לסימפטיה (מתורגם):

http://youtu.be/C_i2QjW863Y


הדגמה אמנותית לאמפתיה (מתורגם):

http://youtu.be/cIeWtx8rxZk


ובחיוך - אמפתיה מוגזמת והצדקה נלהבת מדי גם היא יכולה להיראות מוזרה (עברית):

https://youtu.be/YTt5eZms3Ko

יצירתיות (Creativity) היא יכולתו של אדם לפתור בעיות באופן חדשני ולהפיק תוצרים מקוריים ולא שגרתיים. חשיבה יצירתית קשורה בגמישות מחשבתית. היא מסייעת לאדם לחדש ולייצר את העתיד שלנו, את החדשני, המשפר את יכולותינו.

אלברט איינשטיין אמר פעם ש"יצירתיות היא בסך הכל אינטליגנציה שמשתעשעת". ואכן, יצירתיות היא תכונה שיש רק לבני אדם ומשמעותה העיקרית היא היכולת להמציא רעיונות ולהבין אותם.

מרבית הקידמה האנושית נזקפת לטובת היצירתיות שלנו. במיוחד זו של בני האדם היצירתיים בשלל תחומים - מהמדע, דרך הטכנולוגיה, האמנות ועד לעסקים, החברה והתפתחות החברה האנושית והיחסים בין בני אדם.

המחקר, אגב, נוטה לדבר במושג של "חשיבה יצירתית", כלומר חשיבה שאינה רגילה, סדרתית, לינארית. חשיבה יצירתית היא חשיבה עם הבזקים ולאו דווקא נכונה, מקובלת, מוסכמת. אלו הבזקי חשיבה שמייצרים את החדש, המחדש, את ההמצאה, היצירה, ההבנה והתגלית.

היצירתיות היא מה שמסייע לכל אדם מאיתנו, בני האדם, לייצר רעיונות שהם לא בהכרח "הגיוניים" או "נכונים", לפחות לא על פי הידוע לפניו, ולייצר מהם שינוי שתורם ומחדש למין האנושי כולו, או סתם משעשע אותו וגורם לו לחשוב על דברים אחרת.

בכל אחד מאיתנו יש ממציא ויוצר, שממתין שניתן לו לפרוץ החוצה ולשנות את העולם ואת חיינו בו. אם אתם מבוגרים, חשוב שתפתחו אותו אצל ילדיכם או בקרב התלמידים שלכם. אם אתם צעירים - אל תתנו שיהפכו אתכם ל"רגילים", לאנשים של תשובה אחת, אותה תשובה "נכונה", שהמורים אוהבים כי היא התשובה שהם מכירים ועליה הם יאמרו לכם "כן!" ושהעולם יאהב כי היא ה"מקובלת" וה"נכונה".

להיפך... לכו עם הממציא, היוצר והמגלה שבכם, כדי שתוכלו לגלות את ה"אמריקות", שתמיד ממתינות למי שמעז לחשוב אחרת. רק זה יהפוך אתכם למי שמסייעים לשנות את העולם לטובה, במקום אלה שחותרים בסירות מתנפחות ובטוחות אל מול עיניה המגוננות של אמא.

היו נועזים, יצירתיים ולא כמו כולם. העולם יאמר לכם תודה ותקחו חלק בשרשרת הטוב שבו!


הנה היצירתיות:

http://youtu.be/n2DlOb7AfWk


יצירתיות של מישהו שהבין שצלילי המחשבונים יכולים לאפשר נגינה של ממש:

https://youtu.be/ZLr8ntnL__A


אמנות רחוב יצירתית:

https://youtu.be/1P47i09QC-Q


דוגמאות שאנשים ומצליחנים מכל העולם נותנים ליצירתיות:

https://youtu.be/VYqHGIR7a_k


והרצאת טד הגאונית על יצירתיות, שהיא גם הנצפית ביותר בכל הזמנים ועל הדרך גם מהמשעשעות שבהן (מתורגם):

https://youtu.be/iG9CE55wbtY?long=yes

מה עושים היזמים?
מה עושה היזם?


יזמות (Entrepreneurship) היא מימוש של רעיון, המצאה או פתרון - לכדי מיזם שיפתח ממנו מוצר או עסק, שינוי חברתי וכדומה.

יזמים או יזמיות הם מי שמצליחים לזהות רעיון מוצלח שעולה בראשם (או בראשו של מישהו אחר, כמו שהדגים מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק...) ואז גם לממש אותו.

אם רוצים את זה בניסוח תהליכי ומפורט יותר, יזמות היא הוצאה לפועל של מכלול הפעולות האפשרי, תוך השגת יתרון יחסי על פני המתחרים, במטרה ליצור חיבור מוצלח בין הזדמנויות למשאבים ובמטרה לשפר את המציאות.

איך זה מתרחש?

לרבים מאיתנו עולים רעיונות נפלאים, פחות או יותר. אך כדי להוציא אותם אל הפועל יש לייצר מיזם של ממש, מנגנון חי ונושם שבו פועלים אדם או צוות למימוש ההמצאה, הרעיון או הפתרון שבידם.

אבל מהי הדרך שהופכת את הממציא או ההוגה רעיון ליזם?

אז יזמות מתחילה ברעיון, המבוסס על "כאב" או "צורך" אותם מזהים היזם או היזמת. עבורם הם מוצאים פתרון שהם מאמינים שיהיה מהיר או חסכוני (או עדיף - שניהם) ובקיצור - פתרון יעיל ואפקטיבי לבעיה או הצורך הלא מסופק היטב. למשל המצאת הנורה החשמלית היא רעיון שפותר בעיה של תפקוד בשעות החשיכה.

שמתם לב, אגב, שהסמל הוויזואלי של רעיון הוא נורת חשמל?

דעו שלא פעם הרעיון הוא רעיון משבש, בקטע טוב. כלומר, כזה נותן פתרון טוב יותר מפתרון קיים ואפילו מפתרון שכיח ונפוץ, אך פחות יעיל. נורת החשמל היא שיבוש של טכנולוגיות עתיקות, כמו הנרות, הלפידים, מנורות הגז ועוד.

לא חסרים אנשים שחשבו על רעיון "מדהים" או "מבריק", כזה שהם מוצאים שעשוי לתרום לפתרון של בעיה או לקדם את האנושות באופן טכנולוגי, רפואי וכדומה. מרביתנו לא יודעים מה עושים כדי להפוך רעיון למוצר, למיזם, או פתרון חדש ואיך לקדם ולהפוך אותו למוצר, לפתרון, לעסק או הארגון שיצליח להפיצם.

למרביתנו ההגשמה של רעיונות כאלה והדרך להגשמתם נראית מסובכת מאוד, עמוסה בביורוקרטיה, בשילוב של ידע מתחומים או טכנולוגיות שונות ולא מוכרות ובעיקר - כרוכה בסיכון ומחייבת השקעה כספית לא קטנה ומאיימת.

יזמים הם בדרך כלל מי שמתקיים בהם רצון עז להגשים את הרעיון הזה, את אותו פתרון שצץ בראשם. יש אפילו יזמים סדרתיים, שעושים זאת שוב ושוב - עם פתרונות שונים שצצים להם שוב ושוב. תומאס אדיסון, ממציא נורת החשמל, היה גם מי שהמציא שורת המצאות מסעירות שפתרו בעיות רבות וקידמו את אמריקה ואת האנושות באופן בלתי נתפס.

רוצים להכיר יזמים שהצטיינו ביזמות שלהם וקידמו את העולם - הם ממתינים לכם בתגית "יזמים גדולים".


יש המון יזמים ופחות יזמיות, אז נתחיל דווקא ביזמת ועוד צעירה במיוחד ומעיירת פיתוח (עברית):

https://youtu.be/Os9A5_3hoSc


מרצה מאוניברסיטת סטנפורד מתארת ניסוי שערכה ביזמות עם הסטודנטים שלה (מתורגם):

http://youtu.be/nZPcWKG13Xc


איך להיות יזם:

http://youtu.be/0JaPaeFYE5U


היזם המפורסם בעולם, סטיב ג'ובס, מתאר איך האהבה ליזמות ולעשייה החזירה אותו להצלחה, אחרי שפוטר מהחברה שייסד (מתורגם):

https://youtu.be/biTlY0CTUZ0


היום יש אפילו מי שמלמדים ילדים איך לחשוב כיזמים (עברית):

https://youtu.be/HbA8sSH1CH8


חדשנות היא תנאי הכרחי בעולם לצמיחה (מתורגם):

https://youtu.be/PYHd7rpOTe8?long=yes


ואורי לוין, ממייסדי Waze, מסביר את היזמות כפי שהוא רואה אותה (עברית):

https://youtu.be/Aw7K7gEfykI?long=yes

איך הייתם מגדירים את ההבדל בין מה שמציעה חנות ספרים רגילה לבין קנייה של ספרים באמאזון? מה ההבדל בין לקנות שירים באייטונז לבין הקנייה בחנויות שהיו פעם?

הזנב הארוך (The Long Tail) הוא שמה של תאוריה שנוצרה באינטרנט ובטלוויזיה הדיגיטלית, הקובעת שבמקום לשווק מספר קטן של "להיטים" להמוני אנשים, הטכנולוגיה המודרנית אפשרה מעבר לשיווק של המוני מוצרים, כשכל מוצר זמין לאותם מתי מעט שמעוניינים בו.

דוגמאות? - חנות הספרים אמאזון שיווקה מספר עצום של ספרים, רובם בכלל לא נמצאו במחסניה. בכל פעם שהוזמן פריט מהספרים המבוקשים פחות, הזמינה אמאזון את הכרך הבודד ושלחה אותו לרוכש. באתרי סדרות כמו Hulu או אתרי סרטים כמו נטפליקס, יכולים היו הצופים לצפות בסרטים נשכחים שבחנויות או בספריות הוידאו לא היה מקום מספיק כדי להציגם "על המדפים". גם ה-VOD שבטלוויזיה הדיגיטלית מציע, לצד הלהיטים שסוחפים מיליוני צופים, גם צפייה במבחר גדול של סרטים וסדרות שמעניינים רק צופים מעטים.

את המושג טבע עורך מגזין Wired, כריס אנדרסון, כדי לתאר את התופעה המאפשרת נגישות עצומה לשלל מוצרים ותכנים, שבעבר כלל לא הגיעו לקהל הרחב. אנדרסון למעשה הגדיר את מה שהפך לתופעה כלכלית ותרבותית, מעין זנב ארוך של פריטים, כמו זנבו הארוך ומלא האבק של כוכב שביט. הוא ראה בזה שינוי תרבותי עצום, על פני כלכלת ה"להיטים" שהייתה נהוגה לפני כן.

ואכן, רבים רואים בשינוי הזה את סופה של תרבות ה"להיטים", שכיוונה למכנה המשותף הנמוך ביותר. הזנב הארוך אפשר לראשונה לכל צרכן תרבות את התוכן המותאם לו ולפיכך הוא מעודד יצירתיות ומגוון תרבותי גדול, גם אם הדבר פוגע מעט במכנה החברתי המשותף ובמצב שבו המונים צורכים את אותם להיטים גדולים.


הנה הסבר של הזנב הארוך:

http://youtu.be/Abf8ySWVJuA


"השחקנים החזקים" של העבר ראו בזנב הארוך איום וצדקו:

http://youtu.be/7xAA71Ssids


כך אמאזון יצרה את "הזנב הארוך" במסחר האלקטרוני:

http://youtu.be/GXKbpdcyFKE


ממציא המושג כריס אנדרסון מסביר ונותן דוגמאות לזנב הארוך:

http://youtu.be/8e6zWJI2TvI


הזנב הארוך ביוטיוב:

http://youtu.be/U2bI3L0GzOw

למה סרטי המשך של להיטים קולנועיים לא יצליחו כמו הסרט הראשון?

איך זה שילדיהם של גאונים או כשרונות גדולים לא יהיו מוצלחים כמוהם?

למה ספורטאי לא ישבור ברצף שיאים?

האם ראיתם או קרה פעם משהו מדהים וחשבתם שהוא יקרה שוב, אבל הוא לא חזר על עצמו בפעם הבאה? - ובכן, זה נורמלי וזו תופעה ידועה בשם "תסוגה לממוצע" או רגרסיה לממוצע.

רגרסיה לממוצע היא תופעה מרתקת וטבעית, שמתגלית שוב ושוב בתחומים רבים, הן בטבע והן במעשים ידי אדם.

התופעה אומרת שהסבירות של התרחשויות קיצוניות ברצף, זו אחרי זו, היא נמוכה מאד. כלומר, אחרי התרחשות של אירוע קיצוני כלשהו, אם יש קשר חיובי בין ההתרחשויות (מה שנקרא במדע "מתאם סטטיסטי חיובי"), כמעט בוודאות לא יהיה האירוע הבא מסוגו כה קיצוני והוא יהיה קרוב יותר לממוצע.

מי שגילה את התופעה ופרסם אותה בסוף המאה ה-19 היה המדען האנגלי סר פרנסיס גולטון, מי שגילה את המתאם הסטטיסטי וגם אחראי לגילוי עקרון "חוכמת ההמונים". גולטון חקר את הרגרסיה לממוצע בזרעים ובגבהים של הורים וילדים והופתע לגלות כמה התופעה רווחת וכמה היא יכולה להיות שימושית לניבוי דברים כמו מגמות עתידיות בתחומים רבים, או שינויים במצבם של חולים.


הנה הסבר על התסוגה לממוצע:

https://youtu.be/GEmuEWjHr5c


והסבר מילולי של הרגרסיה לממוצע:

https://youtu.be/Qw8b_igoMTM

מספר המנגינות האפשריות הוא עצום, אבל ראשית כדאי שנקבע מה האורך שאנו רוצים לבדוק. אם מנגינה היא בת 8 צלילים, הרי שניתן לחבר כמעט 80 מיליארד מנגינות כאלה, מבלי לחזור על עצמן. אם תרצו לדעת את המספר המדויק של המנגינות האפשריות באורך כזה, במרווחים של 12 חצאי טונים בסולם, מדובר ב-78,364,164,096 אפשרויות בדיוק.

אז האם אין כמעט סיכוי שמנגינות יהיו כל כך דומות לאחרות? - אז זהו, שלא פעם זה קורה ואנחנו שמים לב ששירים מזכירים שירים אחרים שאנו מכירים.

התשובה היא תבניות. על אף שלכאורה יש לנו ביליוני אפשרויות של מנגינות שניתן לחבר, אנחנו נוטים לחבר מנגינות דומות ומוסיקה דומה לזו שכבר יש ושממנה אנו נהנים. אנחנו נוטים להשתמש בתבניות מוכרות לנו, כי אלה תבניות שאנו מתחברים אליהן תרבותית, מוסיקלית, מראש. הרי אם נכתוב שיר רוק, הרי שככל הנראה אנו חובבי רוק ומכירים שירי רוק, כך שמראש השיר יהיה בסגנון ועם מאגר ההשפעות "הרוקיות" ששמענו בעבר. לפעמים עלולות להיות בדמיון הזה אפילו היבטים משפטיים, של הפרת זכויות יוצרים.

כמובן שיש אנשים שנוטים יותר אל המוכר, גם אם לא במודע, ויש מקוריים יותר, פורצי דרך, אנשים שגם כשהם פועלים בסגנון מסוגלים להמציא לחנים מעניינים ומקוריים יותר. אבל זה כבר הבדל בין אנשים, יכולתם הקוגניטיבית והיצירתית ולא מתמטיקה. כי כמו "חוק העדר" שמושך את מרבית האנשים, מבלי שהם שמים לב לכך, להיצמד לאנשים, למשל על חוף ים ענקי וריק, ולא ללכת לשבת רחוק מכולם, כך גם כאן - מרבית המלחינים לא באמת יתרחקו מ"המוכר והטוב", מבחינתם.


הנה סרטון ארוך שמסביר את העניין בצורה מעניינת ורחבה אף יותר:

https://youtu.be/DAcjV60RnRw?long=yes


שימו לב לתבנית הרמונית בת 4 אקורדים, שמשמשת שוב ושוב לכתיבה של אינספור להיטי ענק:

https://youtu.be/oOlDewpCfZQ