כיצד השתמשו באבן צור בימי קדם?
אבן הצור (Flint או Flintstone) הוא סלע קשה ובעל מראה זגוגי שבנוי מסיליקה (SiO2) טהורה. בנוי מקריפטוקריסטלים, גבישים זעירים ונסתרים, זהו אחד מאבני היסוד של הציוויליזציה האנושית, אף שכמובן איש לא המציא אותה וכל היווצרותה היא טבעית.
נראה שלפני כ-2.6 מיליון שנה, בני האדם הקדמונים גילו שכשמכים בזווית נכונה באבן זו, שהיא סוג של סיליקה מיקרו-גבישית (Microcrystalline Silica), היא נשברת לצורה חדה ומדויקת.
הטכניקה הבסיסית נקראת עיבוד אבן על ידי הקשה, בה מכים באבן קשה על גרעין הצור כדי לנתק ממנו פתיתים חדים. מה שמייחד את הצור הוא שהשבר שלו קונקואידי (Conchoidal Fracture), כלומר הוא נשבר בעקומות חלקות וצפויות, מה שמאפשר ליצור להבים חדים כתער.
המסורת הטכנולוגית של עיבוד הצור התפתחה לאורך מיליוני שנים. התרבות האשלית פיתחה את הגרזן היד הדו-צדדי לפני כ-1.76 מיליון שנה, כלי רב-שימושי שנחשב ה"אולר השוויצרי" של תקופת האבן.
בשלב מאוחר יותר, לפני כ-300 אלף שנה לפחות, גילו בני האדם שניצוצות הנוצרות מנקישת צור בפיריט (Pyrite) מציתים חומרים דליקים. כך השתמשו באבני צור וחלמיש בתור "אבן אש" שבעזרת חיכוך נוצרים ממנה גיצים. כך ניתן היה להדליק אש באמצעות חיכוך שתי אבני צור, מה שיהפוך את אבן הצור לכלי הדלקת אש המרכזי של האדם הקדמון.
באבן צור נהגו היהודים בימי קדם להשתמש לצורך ברית המילה.
מה שמדהים הוא שארכיאולוגים מצאו אתרים שבהם אדם קדמון טרח לשאת גרזני יד מרחק של מאות קילומטרים מנקודת ייצורם, מה שמרמז שכלי הצור המשובחים היו בעלי ערך חברתי וכלכלי, אולי אפילו שימשו כמתנות או כאמצעי מסחר.
עם כניסת עידן המתכות, לפני כ-5,000 שנה, נסוג הצור לשוליים, אך לא נעלם לגמרי. עד המאה ה-19 עוד השתמשו בו ברובי חובטי-צור (Flintlock Rifles), עדות לכך שמה שאדם קדמון מצא לפני מיליוני שנים המשיך לשרת את האנושות עד לעידן המודרני.
מעניין שחוקרים ומנתחים מודרניים בדקו להבי צור עתיקים תחת מיקרוסקופ ומצאו שחדותם עולה על חדות של להבי מנתחים מפלדה מודרנית. בדיוק משום כך נעשה בשנות ה-80, בחלק מבתי חולים בארצות הברית, ניסוי מוגבל לניתוחים עדינים בשימוש עם סכיני צור.
אבן הצור (Flint או Flintstone) הוא סלע קשה ובעל מראה זגוגי שבנוי מסיליקה (SiO2) טהורה. בנוי מקריפטוקריסטלים, גבישים זעירים ונסתרים, זהו אחד מאבני היסוד של הציוויליזציה האנושית, אף שכמובן איש לא המציא אותה וכל היווצרותה היא טבעית.
נראה שלפני כ-2.6 מיליון שנה, בני האדם הקדמונים גילו שכשמכים בזווית נכונה באבן זו, שהיא סוג של סיליקה מיקרו-גבישית (Microcrystalline Silica), היא נשברת לצורה חדה ומדויקת.
הטכניקה הבסיסית נקראת עיבוד אבן על ידי הקשה, בה מכים באבן קשה על גרעין הצור כדי לנתק ממנו פתיתים חדים. מה שמייחד את הצור הוא שהשבר שלו קונקואידי (Conchoidal Fracture), כלומר הוא נשבר בעקומות חלקות וצפויות, מה שמאפשר ליצור להבים חדים כתער.
שימושים
מכאן מצאו הקדמונים מגוון שימושים לכלי הצור. הם שימשו לשחיטה, לעיבוד בשר, לעיבוד עורות לבגדים, חיתוך צמחייה, גילוף עץ ועצם.
המסורת הטכנולוגית של עיבוד הצור התפתחה לאורך מיליוני שנים. התרבות האשלית פיתחה את הגרזן היד הדו-צדדי לפני כ-1.76 מיליון שנה, כלי רב-שימושי שנחשב ה"אולר השוויצרי" של תקופת האבן.
בשלב מאוחר יותר, לפני כ-300 אלף שנה לפחות, גילו בני האדם שניצוצות הנוצרות מנקישת צור בפיריט (Pyrite) מציתים חומרים דליקים. כך השתמשו באבני צור וחלמיש בתור "אבן אש" שבעזרת חיכוך נוצרים ממנה גיצים. כך ניתן היה להדליק אש באמצעות חיכוך שתי אבני צור, מה שיהפוך את אבן הצור לכלי הדלקת אש המרכזי של האדם הקדמון.
באבן צור נהגו היהודים בימי קדם להשתמש לצורך ברית המילה.
מה שמדהים הוא שארכיאולוגים מצאו אתרים שבהם אדם קדמון טרח לשאת גרזני יד מרחק של מאות קילומטרים מנקודת ייצורם, מה שמרמז שכלי הצור המשובחים היו בעלי ערך חברתי וכלכלי, אולי אפילו שימשו כמתנות או כאמצעי מסחר.
עם כניסת עידן המתכות, לפני כ-5,000 שנה, נסוג הצור לשוליים, אך לא נעלם לגמרי. עד המאה ה-19 עוד השתמשו בו ברובי חובטי-צור (Flintlock Rifles), עדות לכך שמה שאדם קדמון מצא לפני מיליוני שנים המשיך לשרת את האנושות עד לעידן המודרני.
מעניין שחוקרים ומנתחים מודרניים בדקו להבי צור עתיקים תחת מיקרוסקופ ומצאו שחדותם עולה על חדות של להבי מנתחים מפלדה מודרנית. בדיוק משום כך נעשה בשנות ה-80, בחלק מבתי חולים בארצות הברית, ניסוי מוגבל לניתוחים עדינים בשימוש עם סכיני צור.
