» «
אני לא אוהבת ימי שני
מי לא אהבה את ימי שני?



אחד מהלהיטים הגדולים בכל הזמנים הוא "אני לא אוהבת ימי שני", של להקה בריטית בשם המסעיר "עכברושי בומטאון".. השיר הפך להיט מיידי בעולם כולו. הוא הגיע למקום הראשון ב-30 מדינות בו-זמנית והפך לאחד השירים החשובים בכל הזמנים. גם ואולי במיוחד כי הוא גילה לעולם את בוב גלדוף החברתי, סולן הלהקה ומי שיותר ממוסיקאי, יהיה הכוח המניע להרבה מפעלי צדקה מוסיקליים ברמה העולמית. לא מעט אנשים על כדור הארץ חבים לו את חייהם.

אבל לא כולם יודעים שהשיר מספר על מקרה אמיתי של פשע נורא ומשונה כאחד. היה הייתה ילדה אמריקאית בת 16 בשם ברנדה ספנסר, שהייתה בעלת עבר של התעללות בבעלי חיים ואלימות כלפי ילדים. ביום שני אחד היא פתחה את חלון ביתה וירתה למוות ופצעה תלמידים, מורים ושוטרים, בבית הספר היסודי שמול ביתה. כשתפסו אותה ושאלו "מדוע עשית זאת?" היא ענתה ביובש "אינני אוהבת את ימי שני".

לאחר משפט קצר הנערה הוכנסה למאסר עולם בכלא. אבל עם הזמן הסתברה האמת האיומה. זה קרה כששברה אימה את שתיקתה והאשימה את אביה של ברנדה, על שקנה לה את רובה הציד שבו רצחה. היא גם הסגירה התעללות איומה שהתעלל בילדה במשך שנים והביאה לאכזריות ולאלימות שלה, עד לשיא שברצח הסתמי לכאורה.

מעבר לסיפור העצוב של ברנדה ספנסר ולשיר הקשה שנולד ממנו, אפשר גם ללמוד מהמקרה הזה, שאם אתם נחשפים לילדים אלימים ואכזריים שכאלה, יתכן שכדאי לספר על כך למישהו בוגר. הסיפור של ברנדה אינו היחיד שמראה שילד אלים ואכזרי הוא לרוב קורבן לאלימות קשה בעצמו.


הנה סיפור המעשה:

https://youtu.be/hEb01hsKQ1s


הלהיט הענקי "אני לא אוהבת ימי שני" של להקת "בומטאון ראטס":

https://youtu.be/-Kobdb37Cwc


המחשה של הסיפור בציורים:

https://youtu.be/JTW4SeC9UPY


השיר ב"לייב אייד" - אחד ממופעי התרומה שהפיק בוב גלדוף למאבק במחלת האיידס:

https://youtu.be/u7YSersF6do


וביצוע של השיר בליווי פסנתר בלבד:

https://youtu.be/z2g93zwp9cc
מייק ברנט
מי היה מייק ברנט?



זה היה בבוקר יום ששי, בשנת 1975, כשמצאו את כוכב-העל הצרפתי-ישראלי מייק ברנט (Mike Brant) מת על המדרכה, ברחוב ארלנז'ה בפאריס. הוא היה בן 28 במותו. איש לא הבין כיצד אדם במעמדו מוותר על הכל וקופץ אל מותו. רבים מהמעריצים שלו סברו שהוא נרצח. העיתונים בצרפת התמלאו בהשערות ורעיונות. היו שחשדו במוסד הישראלי, אחרים חשדו בשייך סעודי מסתורי, אבל לאיש לא היה מושג מה קרה שם. האמת, חשוב לומר, מעולם לא התגלתה.

כמה חודשים לפני כן, בשנות השבעים של המאה הקודמת, היה מייק ברנט התגשמות החלום של כל צעיר או צעירים ישראליים ששואפים להתפרסם. הוא התחיל כמשה ברנד, ילד חיפאי מהעיר התחתית, בן להורים ניצולי שואה. הוא נולד במחנה מעצר לעולים בקפריסין, לשם הועברו הוריו מספינת המעפילים, על ידי הבריטים.

כבר בבית הספר התגלה משה כבעל קול ערב במיוחד. אחר-כך, כבחור צעיר הוא היה לזמר מצוין. הוא כיכב בבתי מלון ובמועדונים בעיר טהרן, בירת איראן. היה בו משהו מיוחד שחיכה להתפרץ...

ואכן, כשהוא רק הגיע לפאריס בירת צרפת, חסר פרוטה אבל עם חלום, הוא התגלה כמעט מיד. בהופעת טלוויזיה אחת הוא כבש את לבבות ההמונים. בלי לדעת צרפתית, הפך משה למייק ברנט ולכוכב ענק. היה לו כל מה שצריך. הוא היה זמר מוכשר ויפה עד כאב, אבל הכי חשוב - פרפורמר לא רגיל שההצלחה זינקה עליו מכל עבר. לא היה זמר ישראלי לפניו או אחריו, שהצליח כל כך בעולם. לא היה עוד מקרה כזה, של כוכב צרפתי שלא ידע מילה בצרפתית אבל כל צרפת ידעה את שמו ואת שיריו.

אבל בפנים הוא הלך ונסדק. מייק היה רגיש ושברירי. נראה שהוא לא עמד בלחצים שיצרה ההצלחה ומצבו הנפשי היה בקריסה מוחלטת. איש לא הכין אותו להצלחה כה גדולה והוא לא עמד בכמויות המעריצים, לחצי ההופעות והכסף הרב שלפתע התגלגל משיריו ואליו. משה ברנד הפך לקרבן של כישרונו והצלחתו המדהימים של הכוכב מייק ברנט. וכך, למרות שהוא הכריז בראיונות שהוא מתחרט על ניסיון קודם כושל שלו להתאבד, הגיע המוות הטרגי שלו והפתיע את כולם. יהי זכרו ברוך!


כך זוכרים את מייק ברנט עד היום:

https://youtu.be/ue4popq6QMs


מייק בראנט בטלוויזיה:

http://youtu.be/QK7GCTb4BGQ


ובהופעה בטלוויזיה הצרפתית:

https://youtu.be/5pNDd_Dbfu4


עם הזמרת היווניה ננה מושקורי:

https://youtu.be/RCaMvoBYQyM


עוד שיר של מייק בראנט:

http://youtu.be/aougsOGEsXQ


הוא שר גם בספרדית:

https://youtu.be/OGwQPtgc72c


הנה געגועי המעריצים שלו:

https://youtu.be/Hfn5M2rjhSY


סרט שנעשה על הקריירה של מייק ברנט וסופה הטרגי:

http://youtu.be/hPGn5H1eMfw


ראיון עם אחיו, שמספר על מייק הפרטי והזמר:

https://youtu.be/7Yk7igmCYh0?t=50s&end=5m29s


ותכנית טלוויזיה בעברית שמוקדשת לו:

https://youtu.be/wMwCK1Ta9PI?long=yes
תלתלים
מתי הייתה אופנת התלתלים?



אולי קשה להאמין, אבל בניגוד לימינו, כשהחלקת שיער אצל מתולתלות היא צו האופנה, היו תקופות ששיער מתולתל היה פופולארי ביותר.

זה היה במיוחד בשנות ה-70, כשאחד הטרנדים החזקים בשיער היה ה"אפרו", השיער בסגנון האפריקאי, המתולתל. כמעט כל קובעי הטעם באופנה היו אז איכשהו מתולתלים או מקורזלים. נשים ונערות רבות תלתלו אז את שערן החלק לתלתלים.

אחד הסרטים שתעדו את האופנה הזו וגם חיזקו אותה היה הסרט של מילוש פורמן "שיער".


הנה התלתלים של שנות השבעים:

https://youtu.be/Bh2VmwiopXs


השיער במחזמר "שיער":

https://youtu.be/hkN3WoO84lI


להקת אבבא והתלתלים של הנשים:

https://youtu.be/IIKAe8Wi0S0


היום, לעומת זאת, צריך לסייע לנערות לאהוב את תלתליהן:

https://youtu.be/ou7CyPtkpng
ניסים סרוסי
מה לימד ניסים סרוסי את החברה הישראלית?



פעם ילדים, הרבה לפני שהמוסיקה המזרחית הפכה כל כך פופולרית במדינה, התייחסו אליה כמוסיקה נחותה. מוסיקה מזרחית, שהיום נקראת מוסיקה ים-תיכונית, כמעט ולא הושמעה בכלי התקשורת וזמרים ממוצא מזרחי זכו לזלזול מצד רבים מהשדרנים.

באותה תקופה, בשנות השבעים של המאה הקודמת, הצליח זמר צעיר לשבות את לב ההמונים. קראו לו ניסים סרוסי והוא שר בלדות נוגעות ללב שכתב והלחין. שיריו לא היו מתוחכמים אבל היו מוצלחים לפי כל קנה מידה של שירי פופ בעולם. תקליט הבכורה שלו הפך להצלחה גדולה והוא הפך לאליל נוער. הוא לא הופתע כשהוזמן אז לראיון בכורה בערוץ הטלוויזיה היחידי במדינת ישראל.

המראיין הנודע שישב שם היה בעצמו מי שכתב כמה שירים בעברו. הוא התקשה להסתיר את סלידתו מאליל הזמר שהוא עצמו לא הכיר ודומה שכל המדינה העריצה. במהלך ראיון קצר ומתנשא הוא זיכה אותו ביחס מזלזל ורצוף ביטויים פוגעניים, זלזול במוסיקה שלו, בהופעתו החיצונית ("אתה לא ממש אפולו") ובמילות שיריו שהוצגו באופן מגוחך. במילותיו שלו, כפי שכתב הוא בעצמו שנים אחר-כך: "הבעת פני לא הסתירה את דעתי, כי השיר ("אמא") פגום מכל בחינה ובעיקר מבחינה לשונית." או כמו שאמר במקום אחר "לא אסתיר את דעתי: השיר הזה איום מכל בחינה, ובעיקר מבחינה טקסטואלית: מתקתק, שגוי לשונית ומחורז שלא כיאות."

היום היה איש הטלוויזיה הפוגעני מודח מתפקידו על ניהול ראיון שחצני ומעליב שכזה, אבל הזמנים היו אחרים - סרוסי הושפל לעיני כל האומה ולא יכול היה להגיב. נימוס כלפי האחר, לפחות האחר המזרחי, לא נכלל אז כנראה בקוד ההתנהגות ההכרחי בטלוויזיה הישראלית. הארץ סערה והפרשה הפכה לעוד גורם תסכול וזעם מצד בני עדות המזרח, כלפי האליטה האשכנזית בישראל. זמן קצר אחר כך ולכאורה בלי קשר לראיון ההוא, החליט סרוסי לעבור לצרפת וזכה שם להצלחה לא קטנה.

עם השנים היו שיריו של ניסים סרוסי לזיכרון רחוק ומתוק לרבים ולתמרור אזהרה לאחרים, כנגד התנשאות ואף גזענות. חלקם הפך למוערך ואהוד על רבים מבניהם ונכדיהם של בני אותה אליטה שלטת, שראתה במוסיקה המזרחית מוסיקה לא ראויה.

היום ניתן לומר שדווקא המנחה, איש מבוגר ולא מעודכן כבר אז, ניתח בצורה כושלת את הטקסט של סרוסי. מסן רמו ועד הפופ האמריקאי, שירים מתקתקים היו אז הדבר הכי חם בעולם הפופ. בעולם של בוב דילן גם החריזה איבדה אז מזוהרה והמגמה הזו תלך ותגבר עוד יותר בשנים שאחרי הראיון ההוא - שלא כבעבר, החרוז כבר לא היה אז מלך הפזמון. וכן, שגיאות לשוניות הפכו דבר נפוץ אז לא רק אצל זמרי וכותבי המוסיקה הים-תיכונית אלא גם אצל להקות רוק וזמרי אמצע-הדרך המצליחים "מהצד השני". אפילו אייקונים כמו אריק איינשטיין פספסו לעיתים. כשאל אריק איינשטיין, אגב, נטפל אותו מראיין בביקורת קטלנית שכתב לעיתון, הביקורת שלו זכתה בתגובה מוחצת מצד איינשטיין - שיר שהכיל חריזה "לא תקנית" אבל היה חד כתער ונקרא "עיתונאי קטן שלי"...

והמנחה ההוא? - עד היום הוא ממשיך ליפול בלשונו מזמן לזמן. אחת לתקופה הוא מנפיק התבטאויות דומות ומכוערות באותו בסגנון. אבל השיירה, המזרחית לפחות, ממשיכה לזמר ולנוע. כיום המוסיקה הים-תיכונית השלימה סוג של מהפכה והיא מצליחה וחזקה כפי שלא הייתה מעולם בישראל. בימינו נדמה שדווקא העולם הפטרוני והמלא בעצמו שייצג המנחה ההוא, נמצא במגננה. אנו נסכם ונאמר שצניעות ודרך ארץ הן תכונות ראויות בכל מצב - גם כשאתה שולט וגם כשאתה למטה. מצא את הטוב בכל דבר ולא את הגרוע ואם ביקורת - אז ביקורת בונה ובנועם.


הנה להיטו הגדול של סרוסי "איני יכול":

https://youtu.be/ao0SLHI6yks


הנה השיר "אמא", שמילותיו נקטלו באותו ראיון על ידי המנחה:

https://youtu.be/T9hRxcxle0o


את הראיון המשפיל עם סרוסי איבדה רשות השידור, אבל יתכן שהפרודיה שעשו עליו ב"ניקוי ראש", ה"ארץ נהדרת" של התקופה, מדגימה בדיוק את האווירה והסיבה לאופיו של הראיון:

https://youtu.be/0mxAV9VNmw4


תכנית טלוויזיה אתו:

https://youtu.be/ujEHRRj5pto?long=yes

שנות ה-70

אפרו
מתי שלטה תסרוקת האפרו?



תסרוקת אפרו (Afro) היא תסרוקת מתולתלת שהשיער בה השיער מתרחב כמו הילה. תסרוקת אפרו מתאימה לשיער מתולתל מאוד. באפריקה משתמשים במסרק צר עם שיניים ארוכות ומרווחות הנקרא "מכוש אפרו", כלי סירוק מסורתי שנולד באפריקה.

האפרו נולד בשנות ה-60 כשאביה הספר של ברברה טרי, נערה מהברונקס בניו-יורק שמיהרה לדייט מפתיע מבלי שהספיקה לעשות "רולים", סידר לה במהירות תסרוקת של שיער עומד. זו הייתה תסרוקת שנראתה כמו ענן שיער, שריחף מעל ברברה והלך איתה לכל מקום.

ההתלהבות מהתסרוקת הספונטנית והמגדילה הייתה מידית. בתוך זמן קצר היא הפכה לטרנד הכי חם בסוונטיז. ואכן, עידן השיא של האפרו היה בשנות ה-70. היא כל כך הצליחה, עד שבאותה תקופה רבים תלתלו את שערם החלק והפכו לבעלים הגאים של תסרוקת אפרו...

לצערם של רבים, האפרו היום נעלם לטובת נשים שחורות רבות שמחליקות את השיער, או עושות תסרוקות בסגנון של החברה הלבנה.

מקור השם 'אפרו' הוא מהאפריקאים, שצורת אפרו היא צורת השיער הטבעית שלהם.


הנה בעברית, האפרו והשיער בישראל:

https://youtu.be/4mNMmIVrTnM


חמישיית ג'קסון משנות ה-70 עם האפרו שלהם:

https://youtu.be/chJt4XDaZOc


תסרוקת אפרו הגדולה בעולם:

https://youtu.be/4dw4lOFYDEs


מראה האפרו בין הטרנדים של צעירי שנות ה-70:

http://youtu.be/Bh2VmwiopXs


פרסומת לשמפו מיוחד לאפרו משנות השבעים:

https://youtu.be/XmNt5zDOUd8


מדריך אפרו:

https://youtu.be/RLyiLpZQr-k


ומראה האפרו-אמריקאיים לאורך המאה האחרונה, עד האפרו וגם אחריו:

http://youtu.be/Qif--fG8Gp4


ובימינו יש בתי ספר שרואים בתסרוקת האפרו בעיה:

https://youtu.be/JQF0zTnHfVQ
שעון דיגיטלי
מה היה השעון הדיגיטלי?



בשנות ה-70 הפכו השעונים הדיגיטליים לפופולאריים בכל העולם. השעון הדיגיטלי מורה את השעה באמצעות ספרות, במקום המחוגים ששימשו בכל השעונים, מאז המצאת השעון.

בשעון הדיגיטלי יש מערכת אלקטרונית שמודדת את הזמן, במקום המערכת המכנית שעשתה זאת בשעוני המחוגים. הספרות בשעון הדיגיטלי הוצגו בתחילה בעזרת מערכת מכנית שהרכיבה את הספרות מלוחיות מתכת. בהמשך השנים החלו שעונים חדישים יותר להציג את הספרות באופן אלקטרוני ונורות לד הציגו את הספרות גם בחושך.


הנה השעון הדיגיטלי המעורר הראשון של סוני משנת 1968:

https://youtu.be/7KmNC58Jl-8


והנה דגם האור של השעון הדיגטלי משנת 1975:

https://youtu.be/ZDGll2MUSuk


שעון מכני מהשעונים הדיגיטליים של שנות ה-70:

https://youtu.be/ZZSAQ9wI43U


הנה שעון דיגיטלי מעץ שקשה להבין כיצד הוא עובד:

https://youtu.be/8i8wWq4amO4


הנה שעון דיגיטלי חכם ומודרני שמגביר בהדרגה את התאורה:

https://youtu.be/l9dts8Zpqok


ולמתקשים לקום:

http://youtu.be/eyanSta5aPI
ראסטות
מהן ראסטות?



הפרסום העולמי שלו זכה בשנות ה-70 זמר הרגאיי בוב מארלי, הכיר לעולם כולו את דת הראסטפארי, שהתעוררה בשנות ה-50 של המאה ה-20 בג'מייקה. ההצלחה המסחררת של מארלי הפך לפופולארי גם את התסרוקת שלו, תסרוקת שזכתה לכינוי "ראסטות". התסרוקת הייתה נפוצה בקרב מרבית מאמיניה של דת הראסטפארי. כך נכנסו הראסטות לאופנה המערבית והפכו לתסרוקת המועדפת על צעירים רבים ושוחרי תרבות הניו-אייג' רוחניים.

ראסטות, או דרדלוקס (Dreadlocks), הם קשרים בשיער, שהיו לכינוי של התסרוקת הנוצרת מהם. אלו אותן אסופות שיער מגולגלות, הנראות לעתים מבולגנות ולא מסודרות. בעבר אכן נהגו ליצור רסטות לא נקיות עם בלילות ביצים, אפר ואפילו חול, אבל כיום השיטות נקיות מאד. את הראסטות קולעים במאמץ רב, בעזרת מסרגה קטנה. הראסטות נפוצות בתרבויות שונות בעולם, כמו למשל בהודו, שבה מכנים את הראסטות בשם "ג'טה" (jata). מאמיני הראסטפארי מקשרים את הראסטות לשבט יהודה שהם רואים בו את מוצאם. תסרוקת הראסטות בעיניהם היא נסיון לחקות את רעמת האריה, סמלו של השבט. לכן הם גם רואים בראסטות סמל לרוחניות.

העדויות הראשונות לראסטות נמצאו בחפירות ארכאולוגית במצרים, אשר חשפו גופות ממצרים העתיקה בעלות סגנון שיער זה ואף פאות נוכריות עם צמות ארוכות. כתבי ודות עתיקים מתארים אף הם סגנון שיער זה וכתבים נוספים מצביעים על שימוש נרחב בתרבויות הקלטים, הויקינגים, האצטקים ושבטים גרמאניים שונים. כתבים נוצרים מתארים את ג'יימס הצדיק, הבישוף הראשון של ירושלים, כעוטה ראסטות עד לקרסוליו.


הנה בוב מארלי עם הראסטות:

http://youtu.be/loFDn94oZJ0


בג'מייקה:

http://youtu.be/2kzAdIOjnEY


על המשמעות וההיסטוריה של הרסטות:

http://youtu.be/N7JQ86hlGx0


ראסטה פרי שגידל ראסטות כבר 40 שנה:

http://youtu.be/XYbT5J4i3dc


בעלת הראסטות הארוכות בעולם:

http://youtu.be/wjOAv0esEo8


וסיפורה של בעלת ראסטות חדשות:

http://youtu.be/VV__RH3a7ZI
דיסקו
איך הפך הדיסקו לסמל של הסוונטיז?



דיסקו (Disco) הוא סגנון מוסיקלי שפרח וזכה להצלחה מסחרית עצומה במהלך שנות ה-70. הדיסקו היה מהסגנונות שבלטו במוסיקת הריקודים וברדיו של אותה תקופה. הוא התפתח מסגנונות מוסיקליים שהצליחו בעשור שלפניו, כמו פאנק (Funk), ריתם נ' בלוז (R&B) ונשמה (Soul).

אם במשך עשור שלם היה הדיסקו סגנון המוסיקה המצליח ביותר בעולם ועם הזמן אימץ יותר ויותר מרכיבים של מוסיקת פופ, בתחילת שנות ה-80 הלך הדיסקו ונמוג, אם כי לא נעלם לגמרי. מוסיקת הדאנס ספחה לתוכה מאפיינים שונים שלו ומיקסים רבים שנוגנו בהצלחה רבה במועדוני ולהיטי דאנס, האוז, טכנו והיפ הופ, כללה סימפולים ומרכיבים מעידן הדיסקו. באופן זה הוא זכה לתחייה קטנה בשנות ה-90, אבל זה היה יותר תופעת רטרו מאשר תחייה אמיתית.

אמנם הדיסקו היה ז'אנר של מפיקים וכותבים, יותר מאשר של זמרים-כוכבים, אבל בכל זאת בלטו בו כוכבים ושמות מסוימים, שגם נעלמו כשהסגנון ירד. הבולטים ביניהם היו אמנים כמו דונה סאמר, גלוריה גיינור ובארי ווייט, בצד להקות דיסקו מצליחות כמו "חמישיית הג'קסונים" (עם הסולן ילד מייקל ג'קסון), "אנשי הכפר", "בוני אם" ו"קיי סי והסאנשיין בנד".

גם אמני רוק ופופ רבים שלא היו מהתחום, נסחפו בשנות ה-70 למוסיקת הדיסקו ויצרו שירים במקצב האופייני והפופולארי. ביניהם היו להקות מוכרות כמו הבי-ג'יז (Bee Gees), בלונדי, להקת אבבא השוודית ואפילו הרולינג סטונס האגדיים. היו גם אמנים מוערכים כמו אלטון ג'ון שהצטרפו לחגיגה המסחרית והמוסיקלית החזקה ביותר של הסוונטיז ועשו חיל והרבה כסף.

מקור השם "דיסקו" הוא מהמילה הצרפתית "דיסקוטק", שם של מועדון לילה לריקודים שהמוסיקה לריקודים בו הושמעה מתקליטים. הדיסקוטק הראשון היה La Discothèque שנמצא בפאריס וממנו נולד המושג ובעקבותיו הסגנון המוסיקלי דיסקו.


הנה להיט הדיסקו של גלוריה גיינור:

http://youtu.be/-67I3Aqaj7Y


ואותו שיר עשור לפני כן בתור שיר נשמה:

http://youtu.be/c56Sj7kMbLk


אבל הדיסקו החל להיוולד כבר בסוף שנות ה-60:

http://youtu.be/xxrVjBKPSHw


הנה ההופעה הסוחפת של "מלכת הדיסקו" דונה סאמר:

http://youtu.be/wPlV2dzXWCw


להקת הרוק הבריטית בלונדי הצטרפה גם לדיסקו:

http://youtu.be/WGU_4-5RaxU


ולהקת הפופ המצליחה בעולם, להקת אבבא השוודית, הפכה בעצמה ספקית להיטי דיסקו בכמויות:

http://youtu.be/xFrGuyw1V8s


סרט הדיסקו "שגעון המוסיקה" ("Saturday Night Fever") בכיכובו של ג'ון טרבולטה, כלל להיטי דיסקו רבים של להקת הבי-ג'יז והדגים ריקודי דיסקו ברמה גבוהה:

https://youtu.be/FCF6xqG2N7k


עוד להיטי דיסקו מגוונים משנות ה-70:

http://youtu.be/JlzlNpttvVM


קבלו סרט תיעודי על הדיסקו:

https://youtu.be/4zQpMnU6N4o?long=yes


החבובות
מיהן החבובות של הטלוויזיה?



זו הייתה אחת ההפתעות הגדולות של עולם הטלוויזיה ומסוג הדברים שרק באמריקה יכולים לקרות. קחו חבורת בובות כף יד משונות, בעלת עיני פלסטיק שהולבשו על גרביים בשלל צבעים, ונסו לדמיין אותה הופכת לסדרת טלוויזיה שמשודרת בשעות הערב, בזמן צפיית השיא של מה שנחשב האימפריה של הטלוויזיה.

מתוכנית "החבובות" המיתולוגית ציפו במקור שתהיה סדרה לילדים, אבל אלה היו דווקא ההורים שלהם שהתמכרו לה. במקום להיות תכנית חינוכית ומרוסנת, בעלת תוכן לילדים ושיח נעים ומכבד, הפכה "החבובות" (השם העברי שניתן לסדרה "The Muppets") לאחד המחזות הפרועים, אבסורדיים וציניים של הטלוויזיה של שנות ה-70. ההומור בה היה בוטה ומשתלח, עסיסי, פרובוקטיבי וגובל בגסות של ממש. לא פעם היא גלשה לרשעות מזוככת...

את הסדרה הזו יצרו ג'ים הנסון ופראנק אוז. הראשון היה בובנאי, יוצר בובות שעלה לגדולה, כשיצר בובות לסדרת הילדים המיתולוגית "רחוב סומסום". הנסון ידע ליצור בובות כף יד שבהזזה מזערית של אצבעות כף היד ניתן היה לשנות את הבעות הפנים שלהן.

בלב הסדרה עמד מי שיהפוך אחד מכוכבי הטלוויזיה האהובים אי-פעם, קרמיט הצפרדע. בניגוד לדמויות ההזויות ואחוזות הטירוף לסוגיו, הוא היה אנושי, שקול, רגיש, צנוע, אמיץ, מצחיק, אדיב ושפוי - צפרדע שהוא נסיך, או בשפה העכשווית "מלך", בקיצור - המבוגר האחראי בבית המשוגעים הבובתי שהחבובות היה...

לא רבים יודעים ששום רשת שידור אמריקאית לא הייתה מעוניינת לשדר את הסדרה שתהפוך לאחת ההצלחות הגדולות בתולדות הטלוויזיה. רק משהיא עלתה לאוויר ברשת בריטית, זכו קרמיט הצפרדע, מיס פיגי החזירה, הכלב רולף, פונזי הדוב, הקשישים סטטלר ווולדורף, גונזו והמתופף המשוגע אנימל, להתפרסם ולארח שלל כוכבי קולנוע ומוסיקה בתכנית.

בהדרגה הפכה "החבובות" לסדרת-על, שהצלחתה העצומה לא האפילה על המקוריות והיצירתיות של כותביה. אמנם שידורה כסדרת טלוויזיה הסתיים ב-1981, אבל היא הפכה למותג מצליח. כמובן שהנסון אחז בפס ייצור אדיר של מרצ'נדייס, מוצרים מסחריים שנשאו את דמויות החבובות, אבל זו הייתה רק ההתחלה. במהלך השנים כיכבו שלל סרטים של החבובות והועלו ספיישלים טלוויזיוניים רבים שלהם. הם הפכו לסדרת אנימציה לילדים ועד למותו ב-1990 נתן להם הנסון פינה בתכניתו המצליחה "The Jim Henson Hour". אפילו לאינטרנט הם הגיעו כסדרת רשת שהוקדשה לקיטורים של צמד הקשישים הנרגן וולדורף וסטטלר.

בשנים האחרונות החליטו בני הזוג קרמיט ופיגי להיפרד, 40 שנה אחרי שהחלו ברומן ביניהם והפכו לזוג... את ההחלטה הקשה לסיים את מערכת היחסים הרומנטית שלהם, הם קיבלו כדי להצליח ולהחזיר לסדרה את הברק שאבד לה כבר מזמן.


כמו תמיד בהתחלה - הנה הפתיח:

https://youtu.be/0ihi7_e2l24


סיפורה של סדרת "החבובות":

https://youtu.be/HzYvIMyOP_A


היו התייחסויות להיסטוריה וללהיטי פופ ענקיים:

https://youtu.be/MTwq1_9VH68


הופעות חיות עם להיטי ענק בביצועם:

https://youtu.be/6_01zRwJOPw


ההומור המרתק של הנסון מפציץ בשירי עם משובשים משהו:

https://youtu.be/JN5Mqr6tRlw


הם ידעו להכיל אפילו קטעים ווקאליים קשים, עם הרבה הומור:

https://youtu.be/T5ZU3TGf7Iw


והיו להם גם סרטים:

https://youtu.be/noFPg60v44M
מהי כורסת הקאפיטלו?



קאפיטלו (Capitello) הוא אחד מפריטי העיצוב שהוצגו במסגרת תערוכה במוזאון לאמנות מודרנית בניו יורק, שבה הוצגו העבודות הראשונות של חברי "סטודיו 65" מאיטליה.

זוהי כורסה מעוצבת שהוצגה בשנת 1971 בצורת כותרת של עמוד קלאסי, השקועה באדמה. כמו פריטי ריהוט נוספים של הקבוצה, גם היא נראתה יותר כפסל מאשר כפריט ריהוט לשימוש יומיומי. החומר שאיפשר את הפיסול השימושי הזה היה הפלסטיק, שגמישותו והיכולת לעצב אותו בצורה פשוטה יחסית, באמצעות תבניות ייצור, הייתה המפתח לעיצובה של כורסת הקאפיטלו.

באותה תערוכה הפכו העיצובים של קבוצת "סטודיו 65" לסנסציה. הם החזירו בבת אחת את תשומת הלב לעיצוב האיטלקי, שהלך ואיבד מזוהרו בעשורים הקודמים. פריטים כמו ספת השפתיים הנודעת "בוקה" ומתלה הבגדים "קקטוס" שעוצב בצורה של קקטוס ירוק משכו במהלך אותן שנים המון תשומת לב ואהדה בקרב חובבי העיצוב.


הנה כסא הקאפיטלו:

http://youtu.be/veQZrHwR8QQ


והנה הקמה של חנות חדשה של גופרם (Gufram) מפיצת הקפיטלו:

http://youtu.be/jx-GO7SYULY
מי הקומיקאי הצרפתי שהצליח בזקנתו?



רבים מכירים את התחושה.. אתה מאמין בעצמך ושואף לגדולות, משקיע כדי להצליח ועושה את כל מה שנדרש, אבל זה לא קורה.. כך בדיוק הרגיש גם לואי דה פינס, אמן קומדיה צרפתי מוכשר שלא התקדם והתרומם לדרגה של מצחיקן נחשב בצרפת. הוא שיחק בתפקידים קטנים ולא משמעותיים בהמון סרטים וכבר נראה היה שהקריירה שלו תסתיים כשחקן מישנה שאיש לא יחשיב.

אבל הוא המשיך לעבוד ולא הירפה. הוא טרח ורץ לאודישנים, לקח תפקידים שוליים והשתדל לעשות אותם ברצינות הכי גדולה שמצחיקן יכול לייצר (כי כולם יודעים שצחוק זה עסק רציני)

עד שלפתע, לקראת גיל 50, זה בא. לואי דה פינס החל להצליח. תפקיד ראשי בסרט ואחריו עוד תפקיד ובתוך שנים ספורות הפך לואי לקומיקאי המצחיק ביותר בצרפת ולאחד השחקנים הצרפתיים המוכרים והאהובים בעולם.

כיום הוא נחשב לגדול הקומיקאים של הקולנוע הצרפתי ולמלך הבעות הפנים. הוא ידע להחליף את הבעות פניו במהירות מטורפת ולהצחיק שוב ושוב, גם כשראית סרט שלו בפעם המאה.. הוא ידע ליצור מצבים קומיים שהפכו מזוהים איתו, כמו סרט שלם שבו נתקע עם מכונית על עץ במורד התהום, או המרדפים המצחיקים והקבועים שלו, דהור במכונית צרפתית חבוטה, כשבדרך כלל משתתפות בו נזירות נוצריות חמורות סבר..


הנה לואי דה פינס בחיוך אופייני על העמים שמסביב:

https://youtu.be/fnv2lfBkBCg


והמרדפים האינסופיים שלו בסרטים, על מכוניות דה שבו צרפתיות:

https://youtu.be/t6QsPIcV0nM?t=2s


כך הוא שומר על ה (צ) חוק:

https://youtu.be/SqSiaH5A3WM


ומה קורה כשהוא מתחפש ליהודי:

https://youtu.be/CU274hV09qU
מי נהג לנסוע במכונית הבאגי?



הבאגי הוא רכב שטח מהנה בצורה יחודית. זהו כלי רכב לנהיגה בחולות, שצוייד בגלגלי בלון. בשנות ה-70 הפך הבאגי, שהיה רכב לנסיעה מדברית, לרכב אופנתי ופופולארי בקרב צעירים. רבים הצטיידו בו לנסיעה על חופי ים ולבילויים בערי חוף. עד היום הוא נפוץ אם כי פחות מבעבר.

השם באגי הגיע מהגייה באנגלית של "חיפושית החולות" (Dune Buggy). כיום מכנים לעתים את הבאגי בטעות 'רכב תום קאר'.


הנה ממציא מכונית הבאגי שלא ראה פרוטה מהמצאתו וכבר לא כועס על כך:

http://youtu.be/hx1Z-mWKwP8


חיפושית החולות, כמו שמכנים את הבאגי:

http://youtu.be/sAubG28uODM
איך נולדה האופנה האורבנית מההיפ הופ?
מיהם המעצבים האורבניים?


האופנה האורבנית הגברית נולדה מאופנת ההיפ הופ. עולם האופנה מגלגל כיום מיליארדים בכל שנה. לא רבים יודעים שתרבות ההיפ הופ של חבורות הרחוב הפרועות של שנות ה-70 היא כור ההיתוך של הסגנון השולט כיום על בגדי הצעירים ברחבי העולם כולו.

בניו יורק של אז לבשו צעירי ההיפ הופ מעין ערבוביה אופנתית של בגדים לא קשורים. הם כינו את הערבוביה החיננית הזו Fresh, כלומר "טרי". קווינס, הארלם, ברוקלין והברונקס - לכל שכונת עוני היה סגנון הלבוש האופייני שלה. המקוריות והביטוי העצמי, אולי החלק המרכזי בתרבות ההיפ הופ, הכתיבו לכל צעיר להתלבש הכי יצירתי והכי מעניין שהוא הצליח. גם אם לא היה לו גרוש - היו לו בגדים שלא ישפילו אותו לפני החברים.

שנות ה-80 החלו עם דן דפר, מעצב שיצר בשבילם אופנה שכונתית מדליקה עם הלוגואים של המותגים הכי יוקרתיים בעולם, כמו גוצ'י ולואי ויטון. בשנות ה-90 טומי הילפיגר, מעצב האופנה החדש, נהג לחלק לנערי השכונות בגדים שלו בחינם, כדי לנצל את הטרנדיות של ההיפ הופ לצרכי שיווק, שאגב הצליח בגדול.

קארל ג'ונס, מנהל שיווק אמריקאי מתחום האופנה, זיהה שיש לצעירים שחורים באמריקה כסף ושהם מחפשים לבוש מגניב. הוא הקים את "קרוס קולורס" והתחיל לייצר אופנה אורבנית ב-1992. הבגדים שלהם היו צבעוניים, רחבים וגדולים מאד.

קרל קניי הצטרף אליו מאוחר יותר עם אופנה אורבנית בעלת אופי שונה ומשלים. הם הפכו לאימפריה שמכניסה מיליונים. "פובו" שלהם (קיצור באנגלית של "בשבילנו על ידינו" For us by us) התעלו ויצרו רווחים שלא יאומנו. טופאק האגדי עשה להם פרסומת בחינם והפך את פובו לסנסציה עולמית.

בשנות ה-2000 הם התקדמו מהטרנינג של נייקי והווסטים של דן דפר, לפרוות של "שון ג'ון", מותג היוקרה שהקים פאף דדי. המותג שון ג'ון העלה את הרמה של האופנה האורבנית לדרגה של אופנה עילית אורבנית. הוא הפך למעצב הטוב ביותר כשזכה בפרס האופנה, לראשונה בעולם המעצבים השחורים. הוא היה כוכב היפ הופ הראשון שחצה את הקווים והפך למעצב על. זו גם הייתה הפעם הראשונה שגבר שחור עיצב את האופנה הנחשקת שייצגה הצלחה. כך הפכה האופנה האורבנית לסגנון מוביל באופנה הגברית בעולם.

בעשור השני של המאה ה-21 מוכר אליל ההיפ הופ קניה ווסט בגדים שהוא יוצר כמעצב ומושפעים מהיפ הופ ומהדברים שהוא יוצר גם בתחום המוסיקה. הצעירים מהבתים העניים ביותר, שפעם השתדלו ללבוש את המותגים ובגדי המעצבים החדשים ביותר וכשלא הרוויחו מספיק כדי לקנות אותם, הם מצאו את הקומבינה שלהם להשיג אותם, ראו כיצד בגדי היוקרה החדשים עוצבו ברוח בגדי הנעורים שערבבו לגופם.


הנה דוגמה ללבוש של צעירי השכונות, שהיה מבוסס אז על טרנינגים ותוספות:

http://youtu.be/oVDfyc2lh4Q


וחברת FUBU שהקימו הם עצמם והפכה את האופנה האורבנית להצלחה מסחררת:

http://youtu.be/rx2ycMrMkAM


הנה תצוגת אופנה של המותג שון ג'ון, בשבילכם הראפר פאף דדי:

http://youtu.be/_rnxfk-CHVA


קדימון מהסרט התיעודי המצויין "פרש" המספר את תולדות האופנה האורבנית:

http://youtu.be/vQ9LyiNrA-s
מיהם בני דור ה־X?



דור האיקס ודור ה-X  (באנגלית Generation X) הם כינויים שניתנו בתרבות הפופולרית ובמדעי החברה לדור שנולד בעולם המערבי בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20. דור האיקס נולד אחרי דור הבייבי בום, הוא דור הילדים של אחרי מלחמת העולם השנייה. הדור הבא אחריו הוא דור ה-Y, שמורכב מילידי שנות ה-80 וה-90.

חוקרים מאפיינים את הדור הזה בנטייה לבעוט במוסכמות החברה, למרוד בסמכות, הדור הזה לא רוצה לשנות את העולם או לחולל בו תמורות כלשהן. דור האיקס לא נצמד למקום עבודה אחד ואף לא למקצוע אחד. בני דור האיקס מחליפים מקום עבודה בקלות גדולה משל הדורות הקודמים ולא נצמדו למקום עבודה אחד לכל חייהם. גם החלפת מקצוע אינה נדירה בחייהם ורבים עשו שינוי מקצועי משמעותי בחייהם.

הדור הזה גדל ושהה בבית יותר מהדור הקודם, הוא הדור הראשון שהרבה לצפות בטלוויזיה, להיחשף לפרסומות רבות ולמעשי אלימות באמצעי התקשורת. בני הדור עלולים להיות ציניים ואף פסימיים לעתים קרובות.

החשיפה הרבה לאמצעי התקשורת ולמסרים השיווקים שהוצגו לו הם בין הדברים שגרמו לו למרוד בסמכות יותר מהדור שלפניו ולהיות פתוח יותר לתרבויות אחרות מזו של המערב.

הכינוי דור ה-X נולד מספר שעסק בו בשם "דור האיקס" מאת דאגלס קופלנד.


הנה דור ה־X מול דור ה-Y:

https://youtu.be/MybFlN0Vn3s


בהשוואה לדורות האחרים:

http://youtu.be/4_JHGT7TSS4


וזה?

http://youtu.be/BYaqh--Uhx0


מאפיינים:

http://youtu.be/wCE34HfNh1A


וראיון ארוך על דור האיקס:

https://youtu.be/nvyHWbuq59Y?long=yes
מהי מוסיקת האווירה הנקראת אמביינט?



אמביינט (Ambient) הוא סגנון אלקטרוני של מוסיקה שיוצר אווירה. לרוב רגועה, האמביינט היא מוסיקה שלא כופה את עצמה ומכריחה להאזין לה, אלא יוצרת מעין נוף מוסיקלי רגוע וממזג ואווירה שעוטפת את המאזין.

מוסיקת אבמיינט מתמקדת במאפייני גוון הצליל. במקום לחייב את המאזין להקשיב לה הקשבה מלאה, היא מתפקדת כמוסיקת רקע המרגיעה ומחברת אל הטבע.

האמביינט נוצר לראשונה על ידי המלחין הבריטי בריאן אינו בשנות ה-70. אינו סיפר שהרעיון צץ בראשו בעת שהחלים מתאונת דרכים בבית החולים. בחדר שמה לו ידידה תקליט בעוצמה חלשה והלכה לדרכה. המוסיקה החלשה מאד התמזגה עם רעש הגשם שבחוץ והוא הבין שניתן לייצר מוסיקה כזו שתתמזג באווירה ותהיה עדינה מספיק כדי להיות נוכחת, אך לא תכפה את עצמה עליו כמאזין.

אינו כינה את המוסיקה הזו "אמביינט". גם אם חשב שהוא הגדיר אותה באופן מדויק, השתנתה מוסיקת האמביינט במהלך השנים וקיבלה אופי מגוון ומפותח יותר מההגדרה המקורית של בריאן אינו, האיש שהמציא אותה.


הנה מוסיקת אמביינט שכתב אינו לחללים ציבוריים כמו שדה תעופה:

https://youtu.be/ykJg-vE3k-E


ממציא הסגנון בריאן אינו מספר איך נולד:

https://youtu.be/oMNBnakSd2Q


מוסיקת חלל של בריאן אנו:

https://youtu.be/IlFw91eLYfQ


הנה צליל הפתיחה של Windows 95 שכתב אינו:

https://youtu.be/I3Ak5VgyEoc


והנה קטע מוסיקלי מורחב שכתב על צליל זה:

https://youtu.be/fNIfbdi41ho


הנה רצף של מוסיקת אמביינט שיסייע לכם ללמוד:

https://youtu.be/H8i7XnZ-hF0
מהו הקקטוס של הבגדים?



הקקטוס (Cactus Coat Hanger) היה מתלה בגדים צבעוני שעוצב בשנת 1972, תחילת שנות ה-70, על ידי המעצבים האיטלקיים גידו דרוקו ופרנקו מלו (Drocco and Mello), בצורה של קקטוס מדברי. המעצבים הללו השתייכו לקבוצת האמנים שכונתה "סטודיו 65" ושעבודותיה נראו יותר כפסלים מאשר כמוצרים שימושיים ליום יום. הם היו חלק מגל של מעצבים איטלקיים רדיקלים שעשו שימוש רב בדימויים אדריכליים מהעבר ויצרו עיצוב מסקרן ומעורר עניין.

ב"קקטוס", כמו במוצרים אחרים בסגנון הזה, לא ברור מיד מה השימוש. ואכן, התפיסה ששימושיות יכולה להיות נסתרת והצורה היא שמעוררת את העניין הראשוני והחוש האסתטי והיא שמושכת להשתמש במוצר, היו חדשניים ופורצי-דרך. רק אחרי שמבינים שהקקטוס הוא מתלה לבגדים, רק אז בא החיוך הגדול ומצליחים להבין עד כמה יכולה להיות גדולה ההנאה ממוצרים שהפונקציונליות שלהם, השימושיות, אינה מה שמכתיב את עיצובם.

בשל בעיות רישוי בייצור שלהם, נמכרים כיום הקקטוסים ביחידות מעטות והסדרות שמיוצרות אינן בצבע ירוק. סדרה בשם מטה-קקטוס הביאה לייצור של 3000 יחידות נוספות וסדרה בת 100 פרטים יצאה בצבע אדום-ירוק.


הנה הקקטוס של דרוקו ומלו בתערוכה:

https://youtu.be/no7kBKHvVSs


בין מוצרים נוספים של דרוקו ומלו:

https://youtu.be/YOZBq2YH-2o?t=52s
מה היה החידוש של הכל נשאר במשפחה?



הסיטקום "הכל נשאר במשפחה" (All in the Family), קומדיית המצבים ומהקומדיות הגדולות בטלוויזיה, היא סדרה ששינתה את הטלוויזיה האמריקאית ובו-בזמן הייתה להיט של ממש. זו הייתה מהפעמים הנדירות שאיכות וכמות הלכו ביחד, שהרייטינג והמבקרים חשבו אותו דבר ושהתוכנית הפופולרית בטלוויזיה היתה גם הכי טובה בה.

"הכל נשאר במשפחה" הייתה הקומדיה הראשונה שלא רצתה רק להצחיק אלא גם להיות רלוונטית ולומר משהו. היא תרמה לשינוי החברה האמריקאית באופן חסר תקדים. הטלוויזיה עברה בזכותה מהפכה של ממש ומעתה היא החלה לדון גם בנושאים אקטואליים ומעוררי מחלוקת, מאד מעוררי מחלוקת.

בלא מעט משפחות האמריקה, הסיטקום הזה יצר דיון של ממש. הדמויות הראשיות היו דמויות מרתקות ומשלימות. כולן דרמה, צחוק וניגודים, כולן טלוויזיוניות ומוקצנות, אבל באופן מסוים - כולן מוכרות לאמריקאים ממשפחתם או מסביבתם התרבותית.

העניין היה ונשאר כאן ראש המשפחה, ארצ'י בנקר. הוא פועל מספנה לבן, הכי לא פוליטיקלי קורקט שהיה אז בטלוויזיה, איש צווארון כחול בגיל העמידה, טיפוס פטריוטי ושמרני, צר מוחין, גזען, נרגן, ציניקן ושוביניסט גברי. יש לו מגוון של דעות קדומות ביחס לכל דבר, מנשים ועד למיעוטים, והוא לא מהסס לפזר אותן בנדיבות בכל פרק מפרקי הסדרה. ארצ'י בנקר מתעמת בפסקנות עם כולם. הוא רודה, מזלזל ומשפיל את אשתו המטורללת אדית, יורד על בתו הבכיינית וקלת הדעת גלוריה, לא מפסיק לריב עם חתנו הליברל והצנוני מייקל, או "ראש כרוב" כפי שהוא מכנה אותו, מנהל עימות "אמיץ" עם "הג'פרסונים", שכניו השחורים, שברוב המקרים אפילו לא מודעים לכך וכללית - יש לו מה לומר על כל דבר ובכל עניין. קצת כמו אמריקה, ארצ'י מפרנס את כולם וחש שיש לו את הזכות לכפות עליהם את ערכיו ודעותיו.

בנקר הביא את הסדרה בקביעות לרייטינג חסר תקדים בסיטקומים, עם 30% שבועי ממכשירי הטלוויזיה באמריקה. איש לא החרים אותו ורבים הפכו אותו ואת הסדרה, שבה השתלח בכל מה שליברלי, לצפיית חובה שבועית. השמרנים, מצד אחד, השתבחו בדעות השמרניות שלו ובירידות על השמאל הליברלי והרכרוכי, בעוד השמאל האמריקאי ראה בו פרודיה מצוינת, שמגחיכה את תומכי הימין ומראה כמה רע נראות הדעות החשוכות וצרות המוחין שלהם, גם ביחס לחברה וגם בתוך ביתם הפרטי.

במהלך העונות הלך בנקר והתרכך, אם כי ניתן לומר שבאופן מסוים זו הייתה אמריקה שהלכה והפנימה יותר ויותר מערכיו. בעשור הבא היא תהפוך ימנית יותר, תבחר את רייגן ותנצח את המלחמה הקרה. מעניין מה מהשינוי הזה ניתן לזקוף לזכותו.


על הסדרה "הכל נשאר במשפחה":

https://youtu.be/HhaRzI8pchI


באנקר בנאום נגד הגבלת נשק:

https://youtu.be/-lDb0Dn8OXE


טראמפ היה אוהב את זה - הנה מה שהופך את אמריקה לגדולה:

https://youtu.be/ALE6ENavvJQ


מי היה הטווס של להקת קווין ושל עולם הרוק?



שנות ה-70 של המאה הקודמת היו ימי השיא של עידן המתקשטים במוסיקת הרוק בעולם. מדיוויד בואי, דרך להקת קיס ואפילו צביקה פיק שלנו - כולם התקשטו והתחפשו על הבמה. אבל מעל כולם התנשא מלך השואו, פרדי מרקורי, אגדת הרוק הטווסית והסולן של להקת קווין הבריטית, מהלהקות המצליחות בכל הזמנים.

לא רבים יודעים שהזמר עם הקול העוצמתי, התנועות המהממות על הבמה, התלבושות הפנטסטיות והביצועים התיאטרליים והבלתי נשכחים, התגלגל אל הבמה כמעט במקרה. מרקורי, ללא ספק מזמרי הרוק הגדולים בכל הזמנים, נולד בשם פארוק פלוטו בולסרה להורים ממוצא הודי. הוא למד בפנימייה בהודו לנגן בפסנתר וכשמשפחתו היגרה לאנגליה הוא פנה ללמוד אמנות ועיצוב גרפי. כשהשותף שלו לחדר במכללה לאמנות, פרש מלהקת רוק זניחה, הוא הציע לחבריה להצטרף אליהם ושכנע אותם לשנות את שמה ל-Queen. הם עוד לא ידעו איזה כוכב הם מקבלים...

את התהילה הם החלו לקצור רק באלבום השלישי, עם השיר שיהפוך לאגדה "Bohemian Rhapsody". הקליפ שלו, מראשוני הקליפים בעולם, השתמש בהכפלות צילום בדיוק כמו הכפלת הקולות שבהן השיר מוקלט. מרקורי הביא המון מהראש היצירתי והתפיסה החזותית שלו ללהקה. הוא אפילו עיצב להם את עטיפות האלבומים המיוחדות כל כך.

כשרון המשחק והשטות שלו היה בלתי נגמר. התיאבון שלו להמצאות וחוסר הבושה שלו לעשות הכל בלי לדפוק חשבון - אלו הפכו את הלהקה בכל שלב לסנסציה של ממש. כל קליפ, הופעה ואלבום שלהם היו חגיגה של קול מדהים ומגוון ביכולותיו, כשרון תיאטרלי מופלא, התכתבויות אמנותיות, תחפושות מקוריות וחסרות בושה, עיצוב מרהיב וגרפיקה מקסימה ממוחו הקודח והמוכשר להפליא, בקיצור - אגדה!

אבל חייו של פרדי מרקורי נקטעו בשל מחלת האיידס שבה לקה. עולם הרוק הבין שהוא איבד את כוכב הצפון שלו ולמד להסתפק ברוקרים עם חולצות טריקו וקסם אישי של פקידי רוק בינוניים. קווין ממשיכה עד היום להופיע, עם סולן מחליף ומשקיע, אבל הרגע החזק באמת בהופעות שלהם הוא הרגע שבו מפציעה דמותו של מרקורי ממסכי הענק והוא מפציץ בשיר מהימים הכי גדולים של הרוק התיאטרלי. המלך מת - יחי קווין!


חייו של פרדי מרקורי:

https://youtu.be/5bPlgmy9ynY


הנה סיפורה של להקת קווין:

https://youtu.be/diy_J6o0qgQ


"מי רוצה לחיות לעד?" פרדי שר וניבא את העתיד:

https://youtu.be/_Jtpf8N5IDE


מרקורי ולהקת קווין בהופעה אופיינית וגדולה מהחיים:

https://youtu.be/hSTivVclQQ0


"רדיו גא גא" בקליפ שמשתמש בדימויים חזותיים מעולם הקולנוע וההיסטוריה:

https://youtu.be/azdwsXLmrHE


הוא ידע להפעיל את הקהל כמו מנצח של אצטדיונים:

https://youtu.be/jO9C7frk2ss


רפסודיה בוהמית - הלהיט הראשון והגדול ביותר של קווין והישג ווקאלי נדיר:

http://youtu.be/fJ9rUzIMcZQ


בסוף חייו יצא הקליפ עם קטעי הופעות וקליפים של קווין ומרקורי:

https://youtu.be/t99KH0TR-J4


סקירה על 10 מהשירים הטובים שלו ושלהם:

https://youtu.be/kVcT4LmiqhI?long=yes


סרט על דרכו של פרדי מרקורי:

https://youtu.be/ssgapPLhWbY?long=yes
איך קידמה זירוקס את עולם המחשב האישי?
מי פיתח את ממשק המשתמש הגרפי?


זה סיפור מופלא וכמעט בלתי נתפס, על חברת המדפסות זירוקס (Xerox), שמוכרת בעולם בזכות מכונות הצילום ומדפסות הלייזר שלה. במשך תקופה מסוימת, בשנות ה-70, בחנה החברה ופיתחה את ממשק השימוש הידידותי בעולם למחשבים, אבל ההנהלה של החברה לא הבינה מה יש בידיה ופספסה את אחת ההמצאות החשובות בתולדות הטכנולוגיה המודרנית.

לחברת זירוקס הייתה מעבדת חדשנות שכונתה "זירוקס פארק" (Parc), קיצור של "פאלו ארקו ריסרץ' סנטר". בחברה הזו עבדו, כבר בשנות ה-70, כמה מהנדסים מבריקים. הם עלו על רעיון נפלא, שפיתח בשנת 1963, אמריקאי בשם דאגלס אנגלברט מאוניברסיטת סטנפורד. הרעיון היה עכבר מגושם, ששני הגלגלים שבתחתיתו אפשרו לו להצביע על אובייקטים על המסך ולהפעילם.

היה זה ביל אינגליש מזירוקס פארק, שהחליף בכדור, את הגלגלים שהיו בתחתית העכבר. הוא הצליח לשפר את ההמצאה מאד ואנשי זירוקס גם פיתחו ממשק משתמש גרפי פשוט ונחמד. כך שהם השיקו, בסוף שנות ה-70, את מחשב ה"זירוקס סטאר" (Xerox Star) שלהם. זה היה מחשב בעל ממשק גרפי, שהקדים את מחשבי הקומודור והאטארי, אבל נכשל לגמרי במכירות.

ה"עכבר" של זירוקס היה מעין קופסה שמחוברת למחשב ובאמצעותה הפעילו המשתמשים פקודות במחשב, במקום להקליד ולזכור פקודות מילוליות וארוכות, עם פרמטרים אינסופיים ותחביר קשיח. הקופסה הזו הזכירה עכבר ולכן זכתה בכינוי Computer Mouse.

היה זה כשסטיב ג'ובס, מייסד אפל והמנכ"ל שלה, ביקר ב"פארק" של זירוקס וראה את הפרויקט הנסיוני שלהם. הוא הצליח להסתיר את התרגשותו ממה שראה, ביקש לקנות את העכבר וזירוקס אכן מכרה את זכויות השימוש לחברת אפל, בגרושים.

לאחר שג'ובס אחז בעכבר, פיתחו המהנדסים של חברת אפל ממשק משתמש ידידותי ופורץ דרך והחברה הוציאה לשוק את מחשב ה"ליסה", שנכשל גם הוא, מבחינה מסחרית. אבל דעתו של ג'ובס רק התחזקה, שהעכבר והממשק הגרפי הם העתיד. רק עם יציאתו לשוק של מחשב ה"מקינטוש" בשנת 1984 והמרכזיות של העכבר וממשק המשתמש הגרפי בו, הובהר עד כמה Apple הלכה לכיוון הזה. ג'ובס האמין שחדשנות יכולה ללכת יחד עם הצלחה מסחרית והפעם ההימור שלו השתלם.

ואכן, מחשב המקינטוש החדש שאפל הוציאה לשוק, ביחד עם העכבר, התפריטים, הכפתורים ושאר סממני הממשק הגרפי הנהדר שיצרה אפל בשבילו, כולם הפכו להצלחה מסחררת. העולם מחא כפיים ולא ממש זכר שמאחורי ההמצאה עומדת בכלל חברה אחרת.

בשנים הבאות יעתיקו מאפל את ההמצאה עוד חברות ובהדרגה היא הגיעה לכל מערכות ההפעלה בעולם המחשבים. מה שהיה פרויקט נסיוני, שאיש בזירוקס לא ידע מה לעשות איתו, הפך להצלחה עולמית ולתקן בלתי מעורער בתעשיית המחשבים. האמת תיוודע עם השנים, אבל ג'ובס ייתפס כגאון האמיתי, שהבין את הפוטנציאל של הקופסה המגושמת, שמחוברת בחוט למחשב והפכה את השימוש במחשב לנחלת הכלל, במקום למשהו שרק "חנונים" יודעים לעשות...


הנה סיפור הפיתוח של זירוקס שהפך לאגדה (מתוךך סרט):

https://youtu.be/2u70CgBr-OI


מחשב ה"זירוקס סטאר" של זירוקס:

https://youtu.be/Cn4vC80Pv6Q


סרט תיעודי קצר על ההמצאה של זירוקס, שעתידה לשנות את עולם המחשבים:

https://youtu.be/J33pVRdxWbw
מהי גרפיקת הצב של שפת התכנות לוגו?


שפת לוגו (LOGO) הייתה שפת תכנות שפיתח צוות בראשות סימור פפרט, במכון המדיה לאב, לצרכי הוראה לילדים. היא הייתה "שפת תכנות חינוכית".

הרעיון של פפרט היה ללמד ילדים לתכנת. טענתו החשובה הייתה שממש כמו שאנו מלמדים ילדים ומקנים להם יכולות שונות, מיומנויות, מערכות סימבוליות כמו שפה ועוד, חשוב ללמד אותם גם לתכנת. כי לתכנת זה לתכנן ואחרי התכנון אתה מלמד את המכונה לבצע את התכנית שלך.

הרעיון היפה של פפרט היה לשלב בשפת התכנות לוגו את גרפיקת הצב המיוחדת שפיתח בשבילה. משימות הלימוד אפשרו לילדים לתכנת את הפעולות של צב מדומה על המסך. תוך כדי פעולותיו של הצב, לפי הוראות התיכנות של התלמיד, הוא יוצר צורות גרפיות צבעוניות ומרהיבות עין.

מה שמיוחד כאן הוא שפפרט ואנשיו, מפתחי שפת לוגו וכולם מדעני מחשב מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) , הצליחו לאפשר לילדים ללמוד תכנות פרוצדורלי. אבל הם לומדים בלוגו גם על חשיבה, בזמן שהם מתכנתים. בעת שהתלמיד מלמד את הצב לייצר צורות ולבצע פעולות גרפיות מורכבות, הוא מפתח את החשיבה שלו ואת יכולת התכנון, יכולת לפרק פעולה מורכבת לשורת פעולות פשוטות שמרכיבות אותה, להציב מטרות ארוכות טווח ואפילו לדחות סיפוקים.

לכאורה, הוצע למתכנתים הצעירים בשפה הזו מעט מאד. סט הפקודות שנלמדו בה היה מאד בסיסי, כשהמתכנתים הצעירים יכולים להתחיל ממנו את הדרך. בהמשך הם יכולים להגדיר מסט הפקודות הבסיסיות הזה, פקודות נוספות בעצמם, על ידי הגדרה של הליכים, רוטינות מתקדמות יותר.

אגב, חלק מהיופי בשפת Logo הוא שהיא התבססה על שפת התכנות LISP, שפה שנועדה בעיקר ליישומים של בינה מלאכותית. בתור שכזו היא כללה לא מעט מאפיינים שבדרך כלל ניתן למצוא בעיקר בשפות תכנות מתקדמות יחסית.


הנה שפת התכנות הלימודית לוגו:

https://youtu.be/g6kmVHfMQvY


ילדי שנות השמונים "פוקדים" על הצב בתכנית בשפת לוגו:

https://youtu.be/dDc3Uhl0qXw


כך כותבים תכניות פשוטות בשפת לוגו:

https://youtu.be/uzvFNDO2lPA
מה היה הפאנק?



פאנק (Punk) היא מוסיקה שיצרה תת-תרבות שהולידה עוד מוסיקה. סגנון הפּאנק רוק (Punk rock) היה רוק בסגנון מהיר ורועש, בועט ומתנגד לרוח הרוק הממוסד של שנות ה-70. בעיני רבים מהצעירים הללו, תעשיית הרוק, שלמדה בשנות ה-50 וה-60 לעשות המון כסף, החלה להיות ממוסחרת ושבעה מדי. בעולם המערבי הרוק ברובו הפך לתעשייה שהאמינות והמסר הועלמו בה לטובת להיטים מכניסים או אלבומים מגלומניים, הופעות ענק ולהקות מסוגננות. המון שיקולים עסקיים תפסו את מקום האמנות בכל אלבום, שיר וסולו גיטרה.

מספרים שאיגי פופ לקח מרכיבים מהלהקות הגדולות של שנות ה-70, כמו "המי" ו"לד זפלין", והרכיב את הנוסחה הקיצונית שתהפוך לפאנק. וכך, בסוף שנת 1976, הגיע תורם של המורדים ברוק להשמיע את קולם. הם השמיעו קול גדול ורעשני.. במגוון שירים מהירים ורועשים, בשפה מלוכלכת ולא נעימה בכוונה, מזלזלת ובועטת, בלי רמזים, דימויים או משהו שירכך את הבוז שלהם, פרצו לעולם להקות הפאנק והחריבו באחת את המוסיקה הממוסדת והמתוחכמת של "הרוק המתקדם", הרוק הפילוסופי, המתוחכם והעשיר באלמנטים קלאסיים ותרבותיים בני מאות שנים.

כמו "ילדי הפרחים", גם לפאנק היה מה לומר בנושאים פוליטיים, אבל הוא לא התרכז בבקשה לתיקון אלא ברצון להרוס כדי לבנות משהו אחר. להקות פאנק ניגנו רוק פשוט, כמעט פרימיטיבי אבל צועק. הרכבי פאנק עם שמות שלא מנסים אפילו להיות נחמדים, כמו "סקס פיסטולס", "קלאש" או "החונקים", כבשו את הרחובות בבריטניה ובארצות הברית ואת הבמות בבירות אירופה. הפאנקיסטים של שנות ה-70 איימו לעשות מהפכה חברתית במוסיקת הרוק. הם תיעבו את חברות התקליטים הממוסדות והמסחריות. במקום לחפש כיצד להפיץ את המוסיקה שלהם דרכן ודרך התקשורת הרגילה, הם עשו הכל כדי להפיצה למעריצים, באמצעות שערוריות ומופעים פרובוקטיביים, במועדונים אפלוליים ומלאי עשן.

התוצאה הייתה תת-תרבות אנטי-ממסדית, אנטי-סמכותית ואנטי-התבגרות, שהפכה במשך תקופה מסוימת לתופעה תרבותית סוחפת בבריטניה ובארצות הברית ובמעגלים רחבים יותר בעולם המערבי. לפאנקיסטים היו בגדים אופייניים, תספורות כמו המוהיקן, נעלי אולסטאר ובעיקר רעיונות ומסרים שהתנגדו לסמכות של הממסד ושל דור ההורים. אחרי כמה שנים הם נעלמו, אבל השפיעו בדרכים שונות על המון יוצרים ולהקות שיבואו אחריהם.


הנה סיפורם של הפאנק רוק והפאנקיסטים של שנות ה-70 וה-80:

http://youtu.be/Fr-1YXegcC0


הנה "אקדחי הסקס", מלהקות הפאנק החשובות:

http://youtu.be/_jN9C2c4wN0


ו"אין גיבורים יותר" של "החונקים":

http://youtu.be/2tfy8f9lDD0


אופנת הפאנק:

http://youtu.be/QVG130ieKng


התסרוקות של הפאנקיסטים:

http://youtu.be/xL-SUkf42i8


ובלונדון הפאנק עוד חי גם היום:

http://youtu.be/7ncoh6_MsKU


ולהקת הראמונס האמריקאית, מראשונות הפאנק:

http://youtu.be/zGgfHZ02I2k


הנה סרט ארוך עם סיפורו של הפאנק באנגליה:

https://youtu.be/Pf-yvJKG608?long=yes
מה זיכה את לד זפלין בתואר "הלהקה הגדולה בעולם"?
מה הסיפור של סטילי דן?
איך הפסידה סוני לקלטות ה-VHS במלחמת הפורמטים?
איך בגדי הכנופיות השתלטו על האופנה?
מה הקסם המופלא של הפינק פלויד?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.