מי גילה את החיסון נגד מחלת האבעבועות השחורות?
פיתוח החיסון נגד אבעבועות שחורות (Smallpox) הוא סיפור של תגלית אקראית, שכולו דוגמה לתושיה ולאומץ של רופא חוקר שגילה דבר במקרה וזיהה בו את התרופה למחלה איומה ומדבקת, שקטלה במהלך הדורות מאות מיליוני בני אדם.
זה סיפורו של רופא כפרי בריטי, בשם אדוארד ג'נר, שהבחין בתופעה מעניינת, שלא נראתה לו סתמית. הוא שם לב שנערות שעבדו בחליבת פרות, היו נדבקות לפעמים באבעבועות הפרות, מחלת עור קלה יחסית שאינה מסכנת חיים. אבל מה שמשך את תשומת ליבו הייתה העובדה שאותן הנערות שנדבקו באבעבועות הפרות, לא נדבקו באבעבועות שחורות. זאת על אף שמגפת האבעבועות שחורות פגעה בהרבה אנשים בסביבתן.
ג'נר חקר את התופעה במשך יותר מעשרים שנה, במהלך המחקר הוא הדביק מספר ילדים בגרסה קלה של אבעבועות הפרות וגילה שהיא מנעה מהילדים הדבקה באבעבועות שחורות. הוא גם וידא שהילדים החלימו במהרה מהגרסה הקלה של אבעבועות הפרות שבה הוא הדביק אותם. הוא הבין שלאחר דורות רבים של קטל מהמחלה האיומה, יש בידיו סוף סוף את הנשק שיחסל אותה.
למעשה ג'נר גילה את הזיכרון החיסוני. התגלית שהוא גילה והוכיח בניסוייו היא שלאחר ההידבקות באבעבועות הפרות, הגוף מחוסן גם כנגד אבעבועות הפרות, אבל גם כנגד אבעבועות שחורות, מחלה קשה הרבה יותר ומסכנת חיים של ממש.
ג'נר הבין שזה נובע מכך שהנגיף שגורם לאבעבועות הפרות, הוא מאותה המשפחה של הנגיף שגורם לאבעבועות שחורות. כך התגבר החיסון הצולב שגילה ג'נר על אחת המחלות האיומות בתולדות האנושות.
בשנת 1979, לאחר מספר שנים שבהם לא התגלה אף מקרה של אבעבועות שחורות, הכריז ארגון הבריאות העולמי על כך שמחלת האבעבועות שחורות נעלמה סופית מהעולם. כך הפכה האבעבועות שחורות להיות המחלה המדבקת הראשונה בהיסטוריה שהוכחדה לחלוטין. המדהים הוא שלא מדענים רבי-ידע ועתירי זמן ותקציבי מחקר עשו זאת, אלא רופא כפרי אבל סקרן וערני, הוא שחיסל אותה לתמיד.
פיתוח החיסון נגד אבעבועות שחורות (Smallpox) הוא סיפור של תגלית אקראית, שכולו דוגמה לתושיה ולאומץ של רופא חוקר שגילה דבר במקרה וזיהה בו את התרופה למחלה איומה ומדבקת, שקטלה במהלך הדורות מאות מיליוני בני אדם.
זה סיפורו של רופא כפרי בריטי, בשם אדוארד ג'נר, שהבחין בתופעה מעניינת, שלא נראתה לו סתמית. הוא שם לב שנערות שעבדו בחליבת פרות, היו נדבקות לפעמים באבעבועות הפרות, מחלת עור קלה יחסית שאינה מסכנת חיים. אבל מה שמשך את תשומת ליבו הייתה העובדה שאותן הנערות שנדבקו באבעבועות הפרות, לא נדבקו באבעבועות שחורות. זאת על אף שמגפת האבעבועות שחורות פגעה בהרבה אנשים בסביבתן.
ג'נר חקר את התופעה במשך יותר מעשרים שנה, במהלך המחקר הוא הדביק מספר ילדים בגרסה קלה של אבעבועות הפרות וגילה שהיא מנעה מהילדים הדבקה באבעבועות שחורות. הוא גם וידא שהילדים החלימו במהרה מהגרסה הקלה של אבעבועות הפרות שבה הוא הדביק אותם. הוא הבין שלאחר דורות רבים של קטל מהמחלה האיומה, יש בידיו סוף סוף את הנשק שיחסל אותה.
למעשה ג'נר גילה את הזיכרון החיסוני. התגלית שהוא גילה והוכיח בניסוייו היא שלאחר ההידבקות באבעבועות הפרות, הגוף מחוסן גם כנגד אבעבועות הפרות, אבל גם כנגד אבעבועות שחורות, מחלה קשה הרבה יותר ומסכנת חיים של ממש.
ג'נר הבין שזה נובע מכך שהנגיף שגורם לאבעבועות הפרות, הוא מאותה המשפחה של הנגיף שגורם לאבעבועות שחורות. כך התגבר החיסון הצולב שגילה ג'נר על אחת המחלות האיומות בתולדות האנושות.
בשנת 1979, לאחר מספר שנים שבהם לא התגלה אף מקרה של אבעבועות שחורות, הכריז ארגון הבריאות העולמי על כך שמחלת האבעבועות שחורות נעלמה סופית מהעולם. כך הפכה האבעבועות שחורות להיות המחלה המדבקת הראשונה בהיסטוריה שהוכחדה לחלוטין. המדהים הוא שלא מדענים רבי-ידע ועתירי זמן ותקציבי מחקר עשו זאת, אלא רופא כפרי אבל סקרן וערני, הוא שחיסל אותה לתמיד.
