איך עובד הזיכרון ומהי השיכחה?
הזיכרון האנושי (memory) הוא היכולת לשמור מידע על הסביבה, שנקלט מהחושים, לאגור אותו ולחזור ולהשתמש בו. לא רק היכולת נקראת זיכרון אלא גם המידע שאגרנו נקרא באותו שם - זיכרון.
הזיכרון חשוב מאד ליכולת הלמידה שלנו, מכיוון שבעזרתו ניתן לצבור ידע וניסיון מחוויות העבר שלנו. כמו כן הוא משמש לכל פעילות קוגניטיבית, פעילות הקשורה לחשיבה. חשיבות הזיכרון ליכולת ההישרדות שלנו היא קריטית. זאת מפני שהזיכרון חיוני ליכולת הלמידה שלנו. זה קורה דרך הניסיון והידע מחוויות העבר, שאנו הולכים וצוברים. כך מאפשר הזיכרון לפרש חוויות חדשות וללמוד עליהן.
מבחינת המוח, הזיכרון הוא היכולת שלו לקודד את המידע, לאחסן אותו ולשלוף אותו ממאגר זיכרון, כשהוא נדרש. זה ממש כמו זיכרון של מחשב, שמאחסן מידע בכונן או בתאי זיכרון ושולף את המידע המאוחסן, על פי הצורך.
האיבר האחראי על כך במוח הוא ההיפוקמפוס (Hippocampus).
איך נאגרים הזיכרונות במוח? - ובכן, כשקורה לנו משהו, הזיכרון לטווח קצר מחזיק את הזיכרונות לשניות עד דקות אחדות. משם עוברים הזיכרונות, דרך ההיפוקמפוס ואזורים נוספים, אל הזיכרון לטווח ארוך. הם עתידים להתאחסן מעתה באזורי האחסון של המוח.
המעניין הוא שיעילות שתתגבר בין כל קבוצת נוירונים, כאלה שמתקשרים שוב ושוב ביניהם, מביאה לכך שנוצר "פוטנציאל לטווח ארוך". זהו תהליך שבו נאגרים הזיכרונות לטווח ארוך במוח ומשמשים אותנו בעתיד.
השכחה היא אנושית, אבל מי שלא ישנים מספיק או ישנים לא טוב, פוגעים בזיכרון שלהם.
גם מי שלא מפעילים את המוח מספיק, זיכרונם נפגע. במיוחד זה בולט אצל אנשים מבוגרים, שמתחילים לשכוח דברים והזיכרון שלהם נפגע. כך אנו מאבדים את הזיכרונות שלנו, או פשוט "שוכחים".
מכירים מישהו שככל שהוא מתבגר ומזדקן זיכרונו הולך ודועך? - יתכן שמדובר ב"דמנציה", מחלה שהמאפיין הכי בולט שלה הוא אובדן הזיכרון. תוכלו לקרוא עליה בתגית דמנציה.
הזיכרון האנושי (memory) הוא היכולת לשמור מידע על הסביבה, שנקלט מהחושים, לאגור אותו ולחזור ולהשתמש בו. לא רק היכולת נקראת זיכרון אלא גם המידע שאגרנו נקרא באותו שם - זיכרון.
הזיכרון חשוב מאד ליכולת הלמידה שלנו, מכיוון שבעזרתו ניתן לצבור ידע וניסיון מחוויות העבר שלנו. כמו כן הוא משמש לכל פעילות קוגניטיבית, פעילות הקשורה לחשיבה. חשיבות הזיכרון ליכולת ההישרדות שלנו היא קריטית. זאת מפני שהזיכרון חיוני ליכולת הלמידה שלנו. זה קורה דרך הניסיון והידע מחוויות העבר, שאנו הולכים וצוברים. כך מאפשר הזיכרון לפרש חוויות חדשות וללמוד עליהן.
מבחינת המוח, הזיכרון הוא היכולת שלו לקודד את המידע, לאחסן אותו ולשלוף אותו ממאגר זיכרון, כשהוא נדרש. זה ממש כמו זיכרון של מחשב, שמאחסן מידע בכונן או בתאי זיכרון ושולף את המידע המאוחסן, על פי הצורך.
האיבר האחראי על כך במוח הוא ההיפוקמפוס (Hippocampus).
איך נאגרים הזיכרונות במוח? - ובכן, כשקורה לנו משהו, הזיכרון לטווח קצר מחזיק את הזיכרונות לשניות עד דקות אחדות. משם עוברים הזיכרונות, דרך ההיפוקמפוס ואזורים נוספים, אל הזיכרון לטווח ארוך. הם עתידים להתאחסן מעתה באזורי האחסון של המוח.
המעניין הוא שיעילות שתתגבר בין כל קבוצת נוירונים, כאלה שמתקשרים שוב ושוב ביניהם, מביאה לכך שנוצר "פוטנציאל לטווח ארוך". זהו תהליך שבו נאגרים הזיכרונות לטווח ארוך במוח ומשמשים אותנו בעתיד.
השכחה היא אנושית, אבל מי שלא ישנים מספיק או ישנים לא טוב, פוגעים בזיכרון שלהם.
גם מי שלא מפעילים את המוח מספיק, זיכרונם נפגע. במיוחד זה בולט אצל אנשים מבוגרים, שמתחילים לשכוח דברים והזיכרון שלהם נפגע. כך אנו מאבדים את הזיכרונות שלנו, או פשוט "שוכחים".
מכירים מישהו שככל שהוא מתבגר ומזדקן זיכרונו הולך ודועך? - יתכן שמדובר ב"דמנציה", מחלה שהמאפיין הכי בולט שלה הוא אובדן הזיכרון. תוכלו לקרוא עליה בתגית דמנציה.
קישורים מצורפים: