כך משחקים את משחק "אמת ושקר", שמטרתו לגלות מהי האמת מבין הסיפורים והוא מצויין למפגשי הכרות של קבוצות:

כל משתתף מספר בתורו שני סיפורים שקרו לו (רצוי שיהיו מאד משעשעים או מפחידים), כאשר אחד מהסיפורים אמיתי ואילו השני שקרי.

על כל שאר המשתתפים לנחש איזה מהסיפורים הוא אמת ואיזה השקר.

כך משחקים את משחק החברה "כדורגל סיני":

כל חברי הקבוצה עומדים בפיסוק, במעגל, כאשר כף רגלו של כל אחד צמודה לכף רגלו של העומד לידו.

מגלגלים אחד לשני כדור.

מטרתו של כל אחד מהמשתתפים שהכדור לא יחמוק דרך הפיסוק שלו החוצה מהמעגל.

מי שהכדור הצליח לעבור דרכו צריך להסתובב עם הפנים החוצה (גבו אל תוך המעגל) ולהמשיך לשחק כך.

אם הכדור מצליח לעבור דרכו בשנית - הוא פסול ויוצא מהמשחק.

כך משחקים עד האחרון שנשאר.

כך משחקים את משחק החברה "רק אל תגיד", המתאים במיוחד לימי טיול:

לכל משתתף מדביקים מדבקה בצורה שהוא לא יראה אותה (על המצח או הגב) שעליה רשומה מילה כלשהיא שהוא כמובן לא יודע מה היא.

מטרת המשחק היא לגרום לכל אחד מהמשתתפים להגיד את המילה שרשומה לו על המדבקה.

מי שאמר את המילה הרשומה על המדבקה שלו נפסל ויוצא מהמשחק.

המנצח הוא האחרון שלא אמר את המילה שקיבל.

כך משחקים את משחק החברה "חתול ועכבר":

כל המשתתפים עומדים במעגל צמודים זה לזה ובוחרים שני משתתפים שאחד מהם יהיה החתול ואחד העכבר.

תפקידו של החתול לתפוס את העכבר ותפקידו של העכבר להמלט מהחתול.

תפקידה של הקבוצה היא לעזור לעכבר שהחתול לא יתפוס אותו. זה נעשה על ידי כך שהיא מאפשרת לו להכנס אל תוך המעגל בעוד שהיא מנסה לחסום את הפתחים שבין חברי הקבוצה מכניסה או מעבר של החתול.

המשחק גמד-ענק הוא משחק פופולארי ואהוב. כך משחקים אותו:

המשתתפים מתחלקים לגמדים ולענקים. כל אחד יהיה גמד של מישהו וענק של מישהו אחר.

כל גמד יודע מי הענק שלו, אבל הענק לא יודע מי הגמד שלו.

משך כמה ימים כל גמד נותן מתנות ורושם ברכות מיוחדות לענק שלו, על פי מה שהענק אומר שהוא אוהב, שולח לו שירים, תמונות ופינוקים. הכל בעילום שם.

ביום מסויים, הענקים מנחשים, כל אחד מיהו הגמד שלו. לאחר מכן, כל גמד נחשף לענק שלו וכך מתגלית זהותו של הגמד לענק.

המשחק "רכבת השמות" מתאים כמשחק הכרות לקבוצת ילדים.

מטרת המשחק היא שהילדים יקימו רכבת ארוכה הבנויה מכל שמות ילדי הקבוצה.

אופן המשחק: כל הילדים עומדים במעגל, כאשר בוחרים אחד מהם להיות קטר הרכבת.

על "הקטר" לעשות הכרות עם כל ילדי הקבוצה ע"י אמירת שמותיהם.

לדוגמא: הקטר ניגש אל אחד הילדים ואומר לו "שלום, אני עידן" והילד עונה לו "שלום, אני חגי". הקטר קורא בשמו של חגי מספר פעמים ואז חגי הוא זה שהופך לקטר וניגש להכרות עם ילד אחר.

כך עושים עד שכל הילדים הצטרפו לרכבת השמות ושמם נאמר בקול רם מספר פעמים.

ליד בניין עירית כרמיאל, ממש מעבר לכביש, מצוי פארק הגליל המרהיב והנעים, ממש גן-עדן צפוני. יש בו מפלי מים, בריכות דגים שלוות, אמפיתיאטרון גדול, הרבה ירוק ופריחות ותצפית מרהיבה על בקעת בית הכרם.

פעם אלה היו מחצבות שיש שננטשו ונשארו בורות ענק מכוערים. אלה הפכו ע"י הקרן לשיקום מחצבות לגן פורח ששווה לבוא בשבילו אל העיר כרמיאל.


מומלץ!


הנה פארק המחצבות בכרמיאל:

http://youtu.be/pi-nzxpYd4k

כך תשחקו במשחק הכסא הריק:

כל הקבוצה יושבת במעגל על כסאות ואחד מהקבוצה קם ועומד באמצע המעגל.

האדם שבאמצע המעגל צריך לתפוס מקום ישיבה.

תפקידה של שאר הקבוצה למנוע ממנו למצוא מקום לשבת. עושים זאת על ידי מעבר מכסא לכסא (לפי הסדר) במהירות.

מי שאת מקומו תפס האדם שעמד, יהיה הבא בתור שיעמוד באמצע וינסה לתפוס מקום.

הצפייה בטלוויזיה (Watching TV) היא אחד התחביבים הפופולריים ביותר וכבר מזמן הפכה לאחד המרכיבים המנצחים ואולי המובילים בתרבות הפנאי העולמית.

"הטלוויזיה לא תוכל להחזיק בכל שוק שהיא תופסת, אחרי השישה חודשים הראשונים. לאנשים בקרוב יימאס לבהות בקופסת עץ מדי ערב." - את ההצהרה המשונה הזו מסר דאריל זאנוק, מפיק סרטים, מחברת פוקס המאה ה-20.

אמנם הוא אמר את הדברים בשנת 1946, כמה שנים לפני שהטלוויזיה הפכה לגורם החשוב ביותר בתחום הבידור בארה"ב ואחר-כך בשאר העולם.

בכל זאת חייבים להודות שבתור איש מקצוע מהתחום שבו הוא עסק, זאנוק די נכשל.. לא זו בלבד שאנשים המשיכו לבהות בקופסת העץ המשונה בעיניו - שעות הצפייה הלכו וגדלו וברבים מהבתים בעולם הטלוויזיה עבדה לאורך כל שעות היום, יום יום!

אפילו בימינו, כשהאינטרנט הפך למתחרה הגדול שלה, הטלוויזיה לא מפסיקה לפרוח. להיפך, סדרות הטלוויזיה של ימינו הפכו טובות מסרטי הקולנוע ורבים כבר מכנים את העידן הנוכחי שלה כ"תור הזהב של הטלוויזיה". לא פחות.

אז אולי על זה נכון לומר ש"מומחה הוא מומחה למה שהיה ורק בעל חזון הוא מומחה למה שיהיה..."


הנה המצאת הטלוויזיה על ידי הממציא הסקוטי ג'ון לוגי ביירד:

https://youtu.be/YdfhcHZEkFU


והדגם הראשון של הטלוויזיה בצבעים:

https://youtu.be/nauvjMM2fzY

מוסיקאי יפאני מרושש בשם דאיסוקה אינואואה הוא שהמציא את הקריוקי ואת מכונת הקריוקי בשנות ה-60, לאחר שחיפש דרך להתפרנס ממוסיקה.

איש עשיר, בעלים של חברה שהכיר, עמד לפגוש לקוחות עסקיים וידע שבערב הם יילכו לבר וישירו. הוא ביקש מדאיסוקה שיקליט את נגינת הקלידים שלו, בסולמות שרק בהם הוא הרגיש מסוגל לשיר. דאיסוקה אכן הקליט כמה מהשירים שאהב הלקוח על רשמקול.

הערב היה מוצלח ומספר ימים אחר-כך ביקש המנהל עוד כמה שירים מוקלטים. זה היה הרגע שבו הבין דאיסוקה שיש כאן אפשרות למיזם. הוא בנה מכשיר שהזכיר את הג'וק בוקס, אותן מכונות שהשמיעו שירים בתשלום למבקרים במסעדות ובבתי קפה.

אבל המכונה של אינואואה השמיעה תמורת כסף רק את הליווי לשירים. מיקרופון ומגבר שהיו צמודים אליה, אפשרו למשלמים לשיר בליווי המוסיקה המוקלטת שבחרו ממכונת הקריוקי.

ההצלחה הייתה מיידית. הקריוקי הפך לאופנה מטורפת ביפאן עצמה ומשם התפשט בהדרגה לעולם כולו. דאיסוקה הפסיד הזדמנות להיות מיליונר. הוא לא הוציא פטנט על מכונת הקריוקי או על משהו שקשור באופנה האדירה שיצר בעולם כולו. 40 שנה לאחר ההמצאה, הוא רק הצליח להשיג זכויות יוצרים על השם בארצות הברית.

דאיסוקה גם זכה בשנת 2004 בפרס "איג נובל" לשלום, פרס שמחולק למי שהמציאו המצאות שגורמות לאנשים לצחוק.


הנה ממציא הקריוקי, היפאני דאיסוקה אינואואה:

https://youtu.be/qrmBCirGN2I

כך משחקים את המשחק "תפסוני" (או "תפ-סו-ני"):

הקבוצה מתחלקת לשתי קבוצות העומדות זו מול זו ובינהן מסומן קו גבול.

1. קבוצה א' מושיטה את ידיה קדימה ונציג מקבוצה ב' ניגש אליהם מכה על ידו של אחד המשתתפים ואומר "תפ", לאחר במכן ניגש למשתתף אחר, מכה על ידו ואומר "סו" ולבסוף מכה בפעם השלישית והאחרונה על ידו של משתתף נוסף ואומר "ני".

2. בשלב זה הוא בורח והמשתתף שהכו על ידו אחרון צריך לתפוס אותו לפני שהוא עובר את קו הגבול לקבוצתו.

3. אם המשתתף מקבוצה א' הצליח לעבור את קו הגבול מבלי להתפס, המשתתף מקבוצה ב' הופך להיות שבוי שלו. אם המשתתף מקבוצה ב' הצליח לתפוס את המשתתף מקבוצה א' לפני שעבר את קו הגבול, המשתתף מקבוצה א' הופך להיות שבוי שלו.

4. מחליפים בין הקבוצת - נציג מקבוצה ב' ניגש לקבוצה א', מכה על הידיים באותה דרך - ובורח.

5. מטרת כל קבוצה היא לתפוס כמה שיותר שבויים מהקבוצה השניה וזו שיש לה הכי הרבה שבויים בסוף המשחק היא המנצחת.

כך משחקים את משחק החברה "21 שאלות", המתאים גם כמשחק בזמן טיול:

אחד המשתתפים בוחר דמות ידועה או מפורסמת וחברי הקבוצה אמורים לגלות מי הדמות ע"י שאילת 21 שאלות בלבד, כאשר התשובות על השאלות יכולות להיות רק "כן" ו"לא".

מתחלקים לשתי קבוצות, כאשר האחת יוצאת ראשונה ומסמנת לקבוצה השנייה את הדרך בעזרת גירים צבעוניים.

בנקודות מסוימות בדרך מסמנים עיגול ובו חץ, או תולים פתקים על עצמים בדרך המסמנים שהגיעו לנקודה בה יש פתק עם משימה שרק לאחר מילויה ניתן להמשיך בדרך.

לילדים צעירים המשימות פשוטות והחצים בכיוון ברור. לבוגרים יותר ניתן לתת משימות מעט מורכבות יותר ומדי פעם לבלבל עם החיצים (לא יותר מדי), כך שיצטרכו לבדוק אם הם בכיוון הנכון.

כשמגיעים ליעד, ממתין פתק גדול או כיתוב על המדרכה " כל הכבוד, הגעתם!" וכדומה.

לאחר מכן, ניתן להתחלף כך שהקבוצה השנייה תוביל הפעם.

1. עמדו צפופים במעגל, עם הפנים כלפי פנים המעגל

2. שאחד מכם יעמוד באמצע.

3. על העומדים במעגל להעביר בידיהם (מאחורי הגב) מלפפון.


על זה שעומד באמצע לגלות איפה המלפפון.

מטרת העומדים במעגל, לגמור את המלפפון, לפני שהאמצעי יגלה איפה הוא, ע"י נגיסות במלפפון בלי שהוא ישים לב.

כך משחקים במשחק 'זהה את התינוק':

מבקשים מכל משתתף מבעוד מועד או כאשר מגיעים לאירוע להביא תמונה מימי ילדותו או ינקותו.

מאחרי כל תמונה רושמים בקטן את שם בעל התמונה.

מניחים את כל התמונות בסלסלה או קופסא אותה מעבירים מיד ליד.

כל אחד בתורו שולף תמונה ומנסה לזהות מי התינוק שבתמונה. אם צדק (בעל התמונה צריך לאשר) הוא לוקח תמונה נוספת. אם לא צדק - התמונה והניחוש עוברים לבא בתור.

הזוכה הוא מי שהצליח לצבור הכי הרבה ניחושים.

המשחק מתאים לילדים, אך גם לערבי חברה וגיבוש של מבוגרים.

כך משחקים את המשחק "קדרים באים":

- בוחרים מגרש למשחק ומסמנים בשני צידיו קווים.

- מאחורי קו אחד עומד "קדר מדומה" ומאחורי הקו השני עומדים כל שאר המשתתפים.

- הקדר המדומה קורא בקול: "הקדרים באים" ושאר המשתתפים עונים בקול: "לא רוצים".

- הקדר רץ לכיוון שאר המשתתפים, כאשר מותר לו לרוץ קדימה ולצדדים בלבד, והם רצים לכיוונו, ועליו לתפוס ע"י נגיעה כמה שיותר משתתפים, בעוד הם מנסים לחמוק מפניו.

- כל מי שנתפס הופך להיות קדר אמיתי, נעמדים עם הקדר המדומה מעבר לקו וממשיכים את המשחק באותה צורה כשמטרתם לתפוס כמה שיותר משתתפים. (כשהם קבוצה הם יכולים לרוץ לכל כיוון ואף להחזיק ידיים זה לזה).

- המנצח הוא זה שנשאר אחרון והצליח לא להתפס והוא זה שיתחיל בסבב הבא של המשחק בתו ה"קדר המדומה".

השחמט הוא משחק לוח שמיועד לשני שחקנים. אפשר לומר עליו שהוא "ספורט למוח", משחק של חוכמה וסבלנות. כיום שחמט הוא גם ענף ספורט של ממש ומתקיימות תחרויות שחמט בכל העולם.

השחמט הוא מהמשחקים הנפוצים והמורכבים ביותר שהתפתחו בתרבות האנושית. אדם העוסק במשחק שחמט באופן מקצועי נקרא שחמטאי ואלופי השחמט נאבקים על תארים של "אמנים" ו" רבי-אמנים".

ניצחון במשחק השחמט מושג כשהמלך של אחד הצדדים מאוים ואינו יכול להימלט מהאיום או להתגבר עליו. ובאמת המקור ההיסטורי של השם "שחמט" בא מפרסית: "שאה מט". פירושו בפרסית הוא "מארב למלך" או "המלך חסר אונים".


#תולדות השחמט
מקורו של השחמט לא מובהר לחלוטין. משערים שהתפתח באימפריה כלשהי בעולם העתיק: סין, הודו, מצרים, או פרס. הערכות רבות גורסות שדמיונו הרב למשחק הלוח ההודי צ'טורנגה קושר אותו להודו.

ההשערה היא שמקורותיו הם בסביבות 1,500 שנה אחורה, במאה ה-6 לספירה. משערים שמשם המשחק עבר למדינות בדרום מזרח אסיה והגיע גם לפרס, למזרח התיכון ולאירופה.

השטרנג', גרסתו הפרסית של המשחק, היא שהגיעה לאירופה, כנראה עם כיבוש ספרד.

בתקופת הרנסנס המשחק כבש כמה מהגדולים של אותם ימים. איוריו של לאונרדו דה וינצ'י זוהו בספרו משנת 1500 של המתמטיקאי האיטלקי לוקה פאצ'ולי, בו ניתח מי שידוע כחלוץ החשבונאות יותר מ-100 מהלכים ואסטרטגיות בשחמט. בימינו נותר רק עותק אחד של הספר.

השחמט, המכונה לא פעם "משחק המלכים", היה פופולרי גם בקרב גנרלים. אפילו נפוליאון שיחק בו, אף שגילה שהקשר בין ניצחון בשדה הקרב להצלחה על הלוח הוא קלוש במיוחד. פעם הוא אפילו ניסה להימלט מגלותו באי סנט הלנה כשהוא מסתתר בתוך מערכת שחמט משנהב.

בשלבים שונים היו הבריטים, האמריקאים והרוסים למובילים עולמיים בעולם השחמט, כל אחת בתורה.

עד שנות ה -70 של המאה ה-20 שחמט היה משחק איטי. כללים חדשים שהוכנסו אז הפכו אותו למהיר ואגרסיבי יותר.

החל משנות ה-90 התמודדו אלופים עם מחשב שהתבססו על בינה מלאכותית. ב-1996 ניצח בקלות אלוף העולם, רב האמן גארי קספרוב, את Deep Blue של IBM. שנה אחר כך הוא כבר ספג תבוסה מוחצת. עוד 6 שנים, ב-2003, התחרה קספרוב שוב, הפעם במחשב Deep Junior המשופר, וה"שניים" סיימו את הטורניר בתיקו.


הנה תולדות משחק השחמט (מתורגם):

https://youtu.be/YeB-1F-UKO0


ילד בן 9, הצעיר ביותר בתולדות ארה"ב שהפך לאמן שחמט, משחק משחק סימולטני, נגד שחקנים רבים במקביל:

http://youtu.be/UGvdLm-eF-g


סרטון אנימציה שמראה משחק שחמט בתור מלחמה של ממש:

http://youtu.be/UkOgGdZIdCc


ותכנית חינוכית על תולדות השחמט (עברית):

https://youtu.be/YP75dZgWmHQ?long=yes

המחזאי ניסים אלוני אמר פעם ש"קולנוע הוא האוניברסיטה של החושך". גם אם לא לזה הוא התכוון, ממש כמו אוניברסיטה עם הרבה פקולטות שיוצרות מדע ומדענים, הקולנוע מאגד אמנויות שונות כדי ליצור ולספר סיפור ועלילה.

היה זה תיאורטיקן הקולנוע הצרפתי ריצ'יוטו קאנודו (Ricciotto Canudo), איטלקי במקור, שקבע שהיצירה הקולנועית היא אמנות חדשה. הוא כינה אותה במאמריו "אמנות פלסטית בתנועה".

מה שהיה בעיניו מיוחד בקולנוע הייתה העובדה שהאמנות הזו משלבת באופן הרמוני את אמנויות המרחב, כלומר האדריכלות, הפיסול והציור, לצד אמנויות הזמן, שהן המוסיקה והשירה. ביחד מהוות אמנויות אלה את 5 האמנויות הקלאסיות, כפי שהגדיר אותן הפילוסוף הגרמני פרידריך הגל. לאחר שהוסיף לאמנויות הזמן את המחול, ראה קאנודו בקולנוע את האמנות השביעית.

מכל מקום, אמנות הקולנוע היא צורת ביטוי אמנותית ייחודית, בשילוב שהיא עושה, של אמצעים ויזואליים וקוליים, כדי לספר סיפור ולעורר רגשות ומחשבות אצל הצופים.

הקולנוע, בניגוד לציור או לפיסול, הוא אמנות דינמית כלומר חיה, המתפרשת לאורך הזמן ומאפשרת שילובים מורכבים, מרגשים ומעניינים, של דימויים חזותיים וקולות.

הבמאי הוא האמן הראשי בסרט, הוא זה שאחראי על החזון האמנותי ומנחה את שאר היוצרים להגשמתו. בידיו מצוי כוח רב לעורר הזדהות, לגרום לצופה לחוש ולהתרגש. הבמאי קובע כיצד הסיפור יסופר - דרך התסריט שנכתב, הצילום, העריכה והמוסיקה שבסרט.

הבמאי הוא זה שבונה את החוויה הקולנועית באופן אמנותי. בחירת זווית המצלמה, למשל, יכולה להדגיש דמות או ליצור מתח. עריכה מהירה יכולה ליצור קצב מרגש.

גם המשחק מהווה מרכיב מרכזי ואמנותי בקולנוע. השחקנים מגלמים את הדמויות תוך שימוש בטכניקות שונות של משחק. הם מונחים בידי הבמאי המדריך אותם כיצד להעביר את הרגש והאווירה שהוא רוצה ליצור.

משחק טוב יכול לגרום לצופה להתחבר ולהאמין בעולם המוצג על המסך. ההנאה מהצפייה בסרט קולנוע טוב נובעת מהאופן המיומן והאמנותי שבו משתלבים ביחד כל רכיביו - הבימוי, המשחק, הצילום, העלילה והאפקטים.

כיום כמובן שהאמנות השביעית היא לא רק אמנות אלא גם תעשייה של ממש. גם שיקולים מסחריים וכסף, הרבה כסף, מניע אותה. לכן רבים טוענים שהצד האמנותי נפגע מכך ובעוד הוליווד הפכה את הסרטים שיוצאים ממנה למוצרי "ג'אנק פוד תרבותי", בעוד שאמנות הקולנוע חיה יותר בקולנוע העצמאי ובארצות אחרות.

הכירו את התחום לעומק בתגית "קולנוע".


הנה דוגמה ליופיה של אמנות הקולנוע:

https://youtu.be/KB6qKg2xQ58


רצף ארוך של פריימים מ-222 סרטים שמייצגים את תולדות הקולנוע:

http://youtu.be/CNYBXKt6_dw


מבחר מהרגעים הגדולים של הקולנוע:

https://youtu.be/84rxY_9wLgU


כמה מהנשים החשובות בתולדות הקולנוע (עברית):

https://youtu.be/V3g37Ixghms


החשש לתעשיית הקולנוע בקורונה (עברית):

https://youtu.be/2ydf6-tHsHQ


מה לומדים כדי לעשות קולנוע? (עברית)

https://youtu.be/zR4SFOFh4F8


שוטים מרהיבים מסרטים נפלאים בתולדות הקולנוע:

https://youtu.be/AA3bJ74uIPI?long=yes


ותכנית חינוכית על התפתחות הקולנוע (עברית):

https://youtu.be/RAO0SbhoYW8?long=yes

המשחק "מקומות בארץ", המתאים לערבי חברה והכרויות בגילאים שונים ונותן הזדמנות לכל משתתף לספר על עצמו סיפור קצר לחברי הקבוצה.

כך משחקים אותו:

יש לפרוס מפת א"י או מפת עולם על הרצפה, כאשר כל משתתף מדביק מדבקה על מקום שיש לו סיפור קצר הקשור בו.

לאחר שכולם סימנו את המקומות, עורכים סבב בין המשתתפים וכל אחד מספר את סיפורו.

כך משחקים את המשחק חבילה עוברת:

בוחרים הפתעה נחמדה עבור ילד אחד או עבור כל המשתתפים ועוטפים אותה בהרבה עיתונים או ניירות.

את החבילה מתחילים להעביר מיד ליד לצלילי מוסיקה.

בכל פעם שהמוסיקה נעצרת, מסירים שכבה אחת מהניירות העוטפים את החבילה. (לילדים בוגרים יותר ניתן לכתוב על חלק מהעטיפות משימות קלות שיש לבצע לפני שממשיכים במשחק).

האחרון שמסיר את העטיפה זוכה בהפתעה או זוכה לחלק אותה בין המשתתפים.

אנו מותחים אנשים כדי להשתעשע על חשבונם. ההומור הזה יכול לפגוע ולהשפיל אבל זו אינה המטרה. מתיחה טובה היא מקורית ולא פוגעת. כשאתם ממציאים מתיחה, נסו לחשוב על רעיון שיבלבל את הנמתח, כך שהוא לא יידע שאתם מותחים אותו ויחשוב שמה שהוא חושב הוא אכן מה שקורה. ראו כמה בתגית "מתיחות גדולות"

במחקר היסטורי שערך פרופסור בשם פול קולינס מאוניברסיטת פורטלנד, הוא מצא שהמתיחה הראשונה שתועדה אי-פעם התרחשה בשנת 1884. היא התבצעה בשיחת טלפון, כשאנשים אנונימיים התקשרו למרכזנית והזמינו אצלה מקררים, פמוטים ואפילו ארונות. ההזמנות בוצעו עבור אנשים שמתו שנים לפני כן..


הנה 10 מתיחות מצחיקות ומשעשעות שלא פוגעות באנשים:

http://youtu.be/psvkyf3PzjE


מתיחת פוטושופ יצירתית, משעשעת וחכמה:

https://youtu.be/OYIJMLs5u-M


מתיחה מפחידה, כשאנשים רואים פצצת אטום מתפוצצת מעליהם:

http://youtu.be/vGBfAUYRSNI


עוד מפחידה אבל לא מובנת כי רואים את הג'ינס של הדינוזאור כל הזמן:

https://youtu.be/J2uJtegKiSM


ומתיחה על עכביש ענק שמפחיד במיוחד:

http://youtu.be/YoB8t0B4jx4