» «
אדם בעקבות גורלו
מה הנציח הסרט "אדם בעקבות גורלו"?



שנת 1969 הביאה לעולם שלושה אירועים תרבותיים מעצבים של ממש. גם פסטיבל וודסטוק המיתולוגי, גם את הנחיתה על הירח וגם את הסרט "אדם בעקבות גורלו" (Easy Rider). זה היה סרט דל-תקציב מאותה שנה, המספר את סיפורם של שני צעירים אופנוענים שחוצים את ארצות הברית של שנות ה-60. הסרט אמנם סיפר את סיפורם של שני הגברים, אבל בעצם הציג את הרעיונות המהפכניים של הדור ששינה את ערכיה של אמריקה.

הסרט ספוג ברוח הסיקסטיז ומתאר היטב את ההוויי של שנות השישים באמריקה. הוא היה לסרט שייצג דור שלם ובמרכזו אווירת החופש ההיפית הזכורה כל כך מהתקופה, על השיתוף בקומונות של ההיפים, הסמים, המוסיקה וההתחברות לטבע. הוא מציג את האנשים המיוחדים, חלקם מיוחדים באופן מוזר, שהתגלו לשניים ברחבי אמריקה.

הצלחתו הייחודית בהצגת אורח החיים ההיפי, השילוב של שירים רבים מהתקופה וסצנות נסיעה ארוכות באופנועי ההארלי דיווידסון המיתולוגיים, כל אלו הפכו אותו לשובר קופות והזניקו את הקריירה של יוצריו, שהיו גם השחקנים הראשיים, דניס הופר ופיטר פונדה.

אבל "אדם בעקבות גורלו" היה גם סרט מצוין והוא הפך לסרט מכונן, אחד החשובים ביצירת "הגל החדש האמריקני" בקולנוע ההוליוודי של סוף שנות ה-60. הוא שאב רעיונות חדשניים ומעניינים מהיוצרים של "הגל החדש הצרפתי" ושילב טכניקות צילום חדשות, כמו חיתוכים וזומים מהירים, פלש פורוורדים, הרבה שימוש בטכניקת הג'אמפ קאט וצילום מחוספס ולא מוקפד.


הנה קדימון לסדרה תיעודית שחקרה את הערכים של "אדם בעקבות גורלו":

https://youtu.be/NPelralbKHo


שיר אופייני בסצנת נסיעה מהסרט:

https://youtu.be/rMbATaj7Il8


סצנות הסמים בסרט משקפות את הבילוי האהוב על ההיפים:

https://youtu.be/RXBAgAxn1x4


ומשחק משנה מרהיב של ג'ק ניקולסון הצעיר, עורך הדין האלכוהוליסט שהתחבר אליהם בכלא:

https://youtu.be/hCb6UkQ_AnM
פולקסווגן קליפורניה
מהו הוואן שהוא קראוון?



הפולקסווגן קליפורניה (Volkswagen California) הוא כלי רכב שיכול להתחרות בקלות בקרוואנים הנגררים שמשמשים לטיולי משפחות וזוגות. מדובר ברכב לא גדול שיש בו גם את הניידות וגם את היכולת להפוך בתוך דקות לבית. הוא נולד כגילגול מודרני של המכוניות המסחריות של פולקסווגן שהוסבו בשנות ה-60 לסוג של בתים ניידים בארצות הברית.

למעשה, הטרנספורטר של פולקסווגן הפך לאייקון מוטורי בזכות ילדי הפרחים שנסעו איתו בשנות ה-60 ברחבי קליפורניה, בדרכם לפסטיבלים ואירועים של שלום ואהבה. אחריהם באו חובבי הטיולים שהפכו אותו לדו-שימושי. הם התאימו אותו לטיולים ומסעות ויצאו איתו לטייל בעולם.

רק אז זיהו אנשי חברת פולקסווגן הזדמנות והוציאו דגם יעודי לטיולים, שכלל גג מתרומם ויועד לחובבי הקמפינג ומסעות. הם קראו לו "פולקסווגן קמפר" - משהו כמו "פולקסווגן לאוהבי קמפינג"...

מאז יצאו דורות של הטרנספורטר, שהקליפורניה היא הבולטת מהן. מעל 100 אלף מכוניות קליפורניה נמכרו ברבות השנים. כיום היא כלי רכב חכם ומשוכלל, המצויד במיטב החידושים. ביניהם גג מתרומם הידראולי, מושבי הנהג שמסתובבים על צירם ומאפשרים "לפתוח שולחן" מתקפל שבנוי בו, יש בו מכלול ארונות מובנה בדופן, מטבחון עם כיור, כיריים, מקרר וארבע מיטות למטיילים. בקליפורניה תאורה פנימית גם לקומה העליונה, שקעי חשמל, מתלי מגבות ותאים שימושיים לאכסון. פרגולה נשלפת בחוץ ושולחן עם שני כסאות מתקפלים מאפשרים קפה בחוץ, כמו גם וילונות הצללה המאפשרים לנוח בצהריים..

אגב, המחיר שלה כ-450 אלף שקלים.


הנה מכונית הקליפורניה שיש לה שורשים ברכבי הג'ורק של ההיפים בשנות ה-60:

https://youtu.be/nGETKTnK-ws


מה שמכילה מכונית השינה פולקסווגן קליפורניה:

https://youtu.be/JMtI1YfFKrI


יש גם מתחרים מעולים למכונית הקמפינג האולטימטיבית::

https://youtu.be/PDY-H22wVes


וגם וילות ניידות של ממש:

https://youtu.be/vpd7_OGLlcA
הרא קרישנה
מהו הרא קרישנה?



מי לא ראה ברחובות תל אביב את חבורת המאמינים בלבוש הצבעוני, השרים בקול גדול ובשמחה "הרי קרישנה"? - ובכן, זה לא הארי קרישנה, אלא הַרֵא קְרישְׁנַה. זוהי תנועה, וחלק מדת שמספרת שהאל קְרישְׁנַה הופיע לפני כ-5000 שנה בעיר ההודית הקדושה וְרינְדָאוַנַה (Vrindavan). לפי אמונתם של אנשי קרישנה, אחת הדרכים להגיע למטרה העליונה של אהבה לאל היא על ידי חזרה שוב ושוב על שמותיו. הם עושים זאת בכל דרך, כולל שירים רפטטיביים (שחוזרים שוב ושוב על אותן מילים).

אז איך קרה שהתנועה ההודית הקטנה הזו פרצה את גבולות הודו ויצאה אל כל העולם כולו? - איך דווקא קרישנה הפכה לאחת מהתנועות המפורסמות בעולם?

הסיפור המופלא נולד בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הביטלס, הלהקה המצליחה בעולם, גילתה לפתע עניין בתנועה וברעיונותיה. כחלק מהחיבור לקרישנה הוציא גיטריסט הלהקה ג'ורג' האריסון סינגל בשם “המנטרה של הרא קרישנה” והצטרף לתת-זרם של התנועה. ההצלחה הייתה כמעט מיידית. "ילדי הפרחים", שהיו צמאים לחיי רוח ולפילוסופיה שתחזק את רעיונותיהם הלא-מגובשים מאד, הסתערו על הבשורה המתנגנת והנעימה של קרישנה. מייסד התנועה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ניצל את ההתלהבות ופתח עשרות מרכזי לימוד באמריקה. בבת אחת הפך הקרישנה ללהיט.

חלק מהסוד של התנועה הן מנגינות סוחפות וקלות לזכירה, כאלה שנכנסות לראש וקשה להוציאן משם. לדעת המאמינים, השירה נועדה לשמור על קשר עם אלוהים. היא מתווספת לברכת ה"הרא קרישנה", שחברי התנועה נוהגים לברך בה איש את רעהו ולמנטרות החוזרות של הגיית השם.

ורק אזהרה אחת - תמיד יש מי שאולי ינצלו אמונות תמימות כמו הקרישנה, כדי לצרף אנשים לכתות לא רצויות, שאין בינן לבינה הרבה. היזהרו בבקשה. יש הבדל בין להתעניין בדת נחמדה מהעולם ולשמוח עם חבריה ובין לבחור בדרכה, מבלי להבין את המשמעות העמוקה של המעשה.


הנה החיבור בשנות ה-60 בין הרא קרישנה ללהקה הכי חשובה בעולם:

https://youtu.be/mtHNYVKHbPY


כך מסביר סוואמי פרבהופאדה, ראש האגודה לתודעת קרישנה מהי הרא קרישנה:

https://youtu.be/08mrVoNJi-k


הנה המנגינה המפורסמת ביותר של הארי קרישנה:

https://youtu.be/XVMgEupff-E


הנה חלומם של המאמינים לבנות מקדש ענקי בעיר וְרינְדָאוַנַה שבה התחיל הכל:

https://youtu.be/zb89uQhIqqI


והנה שיר להרי קרישנה ברחובות תל אביב:

https://youtu.be/4ZH79DTqMjw
היפים
מה עשו ההיפים של שנות ה-60?



ההִיפִּים (Hippies) היו חברי תרבות הנגד של צעירים בארצות הברית בשנות ה-60. הם היוו תופעה חברתית חדשה באמריקה של אז ודגלו בשלום, אחווה ושוויון בין בני אדם, באהבה חופשית, בשמירה על הטבע ובשימוש בסמים קלים. הממשל התייחס אליהם כמורדים חתרנים, בעוד הם ביקשו לנתץ את המחסומים שהניח בפניהם הקפיטליזם הדורסני ותאב המלחמה של אמריקה.

ההיפים, "ילדי הפרחים", מרדו במבוגרים שאותם הם האשימו בהרס העולם ובהפצת המלחמה. הם בזו לקפיטליזם ולתרבות הצריכה המטורפת לדבריהם של אמריקה. ממתנגדים למלחמה בווייטנאם ותומכים במאבק של השחורים לשוויון זכויות, הם הפכו למתנגדים לכל העולם השבע והמבוגר ולמה שהוא מייצג. הדבק שלהם הייתה מוסיקת הרוק, שאותה הם חגגו בלי הפסקה, עד לפסטיבל וודסטוק, שיא ההיפיות וגם תחילת הסוף שלה.

כחלק מהחזרה אל הטבע, גידלו ההיפים את שיערם, הלכו יחפים ולבשו בגדים קלים. הם השפיעו על תרבות הצעירים מאז ומנהגיהם השפיעו למשך שנים רבות על צעירים בכל העולם. מהשיער הארוך, דרך מוסיקת הרוק והבלוז והאהבה החופשית, תנועה זו השפיעה על החברה המערבית באופן לא רגיל, כי ממחאה של הבייבי-בומרס, הדור שנולד במהלך ואחרי מלחמת העולם השנייה, כנגד השפע המושחת והמשחית והכוח הצבאי האכזרי, הם גדלו להיות דור מובילי האינטרנט והטכנולוגיה של מהפכת המידע, טכנולוגיה שתשנה את העולם.


הנה תרבות ההיפים:

https://youtu.be/YNQ3lQFJwvs


הנה פסטיבל וודסטוק המיתולוגי, אחד משיאי התקופה והתנועה ההיפית:

https://youtu.be/StFhvAIv3Js


שיר הרוק הפסיכדלי 'ארנב לבן' של להקת "ג'פרסון איירפליין":

https://youtu.be/R_raXzIRgsA


מצגת על ההיפים של הסיקסטיז:

https://youtu.be/3jbBNCjrPws


ועוד אחת:

https://youtu.be/ZR_HLlRP1ro


ההיפים בעיניים מחויכות:

https://youtu.be/9OrSRMaWgFw


וסרט תיעודי על ההיפים:

https://youtu.be/vm6DvlZ2O20?long=yes

שנות ה-60

פדלופון
מהם מכנסי הפָּדֶלֶפוֹן של שנות ה-70?



מכנסי הפָּדֶלֶפוֹן (Flared pants) היו מכנסיים מתרחבים, שכונו גם מכנסי פיל או מכנסי פעמון. שנולדו בסוף שנות ה-60 והיו אהובים על דור ילדי הפרחים. בתמונות וסרטים רבים מהתקופה ניתן לראות היפים והיפיות דקיקות במכנסי פדלפון, כשהם רוקדים במופעי רוק והפגנות מחאה או שרים שירי חופש בהתלהבות.

בשנות השבעים הם הפכו לפריט האופנה המרכזי של בני-העשרה והם כונו אז מכנסי סן-טרופה. זמרים וזמרות בשנות ה-70 הופיעו כמעט תמיד בפדלופון ובמיוחד זכורות מאז שתי הזמרות של להקת אבבא, שעטו בקביעות את המכנסיים המתרחבים על גופן החטוב.

מאז עשה הפָּדֶלֶפוֹן כמה קאמבקים קטנים. בשנת 2008 הוא התקמבק ונשים יפות כמו ויקטוריה בקהאם נראו מסתובבות במכנסי פדלפון מרהיבות של מעצבים. גם ב-2001 נרשמה התלהבות חוזרת בעולם וכן הלאה.

מקור המילה "פָּדֶלֶפוֹן" הוא מצרפתית שבה pattes d'éléphant פירושו "רגלי פיל". זאת על שום צורתם, המתרחבת בחלק התחתון כמו רגליו של הפיל. ואגב, "מכנסי פיל", הכינוי שהודבק לעתים לפדלופון, הלכו כמעט תמיד בשילוב עם נעלי פלטפורמה גבוהות, עוד פריט חובה בסוונטיז.


הנה מכנסי הפדלפון כחלק מאופנת הסוונטיז:

https://youtu.be/lUr3QyZ9Un4


שיר מהתקופה עם הפדלפון הפופולרי:

https://youtu.be/2J85JjlAuo4


האם הדור הצעיר ילבש אותם היום?

https://youtu.be/zCUQVhs3RNM


מכנסי פעמון של ימינו:

https://youtu.be/_wzqftXTV1w


ואלו פריטים שלובשים איתם:

https://youtu.be/DFFvP_oVQbU
הפלישה הבריטית
מה הייתה הפלישה הבריטית?



שנית ה-60. אחרי שכבשו הביטלס את אמריקה, זה היה רק עניין של זמן עד שהאמריקאים הנכנעים יתחילו לחפש עוד מהחומר המשובח הזה שהגיע מהאיים הבריטיים. הביטלס פרצו את הדרך ועשו את הלא-יאומן, כששברו את כל ההתנגדות האמריקאית לתרבות הבריטית, שעד אז נדמתה לאמריקאים כתרבות מוסיקלית מיושנת ולא מעניינת. אחרי הכל, בעשור הקודם צמחו דווקא באמריקה כל מלכי הרוקנ'רול - מאלביס פרסלי, מייסד הסגנון, דרך צ'אק ברי, שהראה כיצד מבצעים רוק גיטרות משובח, או באדי הולי, שלימד את הרוקרים לכתוב את שיריהם בעצמם - כולם גדלו ופרצו באמריקה.

אבל עכשיו אמריקה נכבשה והחל מה שיזכה לשם "הפלישה הבריטית" (British Invasion). זו הייתה שורת להקות בריטיות מעולות, שאימצו את הבלוז האמריקאי ועשו מוסיקה מצוינת, הוזמנו להופיע בצפון אמריקה והפכו פופולאריות ומשפיעות מאד.

וכך, בריטניה הפציצה את אמריקה בלהקות רוק משובחות - מ"הקינקס" המצליחים מאד גם בבריטניה ועד "החיות", עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז", "ג'רי והפוסעים", "הזומבים" עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שביצעו הרמוניות קוליות מרהיבות בסגנון שנולד בעשור הקודם באמריקה של "האחים אוורלי". אחריהם יגיעו התותחים הכבדים באמת - מלהקת "המי" המצויינת, עם חממת הכשרונות המתפרצת שלה, ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" ויפגיזו את אמריקה במיניות המתפרצת שלהם ובכריזמה של מיק ג'אגר... אבל בראשן, איך לא, ימשיכו הביטלס לככב ולהוביל את הפלישה לאמריקה ואת ההתמכרות העולמית ובמיוחד האמריקאית, לרוק הבריטי!

באופן אירוני ומשעשע משהו, הפלישה הבריטית תרמה להחזרת הבלוז, שנולד באמריקה, אל הזרם המרכזי והפופולארי של המוסיקה האמריקאית. הצעירים הבריטים שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, לימדו והרגילו את המעריצים בארצות הברית לצרוך מוסיקה שחורה, על בסיס יומיומי. לא פלא שבעקבותיה יתחילו להיוולד גם באמריקה כוכבי ענק שחורים כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של חיות פרא וכישרון של נגני קומנדו בריטים.

עוד תוצאה של החיבור בין הבריטים לאמריקה, אגב, הייתה המסחור האמריקאי המיומן של ההצלחה המוסיקלית. כמו תמיד, הביטלס הם שהחלו את המגמה הזו. אלפי מוצרים שנשאו את דמותם הופצו ברחבי היבשת ואחר כך לכל העולם כולו. הם הכניסו סכומי עתק ליצרנים, רובם אמריקאים, שקנו את הזכויות בזול וייצרו מיליוני יחידות למעריצים הנלהבים, עם הכיסים המלאים. הרוק והפופ הפכו למוצרי צריכה!


כך הכל החל:

https://youtu.be/w88VXGTrQ5c


וזו הייתה רק תחילתה של הפלישה הבריטית:

https://youtu.be/yrlKKVsMnd8


הביטלס היו כמובן השחקנים המרכזיים בפלישה הבריטית לאמריקה:

https://youtu.be/RiQicdzrshQ


מצגת של תלמידה על הפלישה:

https://youtu.be/DewcER-iM6Q


היצוא הבריטי היה גם קלאסי והכניס גם את באך ואת הבתולות הווסטיליות מהמיתולוגיה היוונית לתמונה:

https://youtu.be/Mb3iPP-tHdA


והנה עשר הלהקות שמוכיחות שהפלישה הבריטית ממשיכה ויוצרת להקות מדהימות:

https://youtu.be/F4JuRqbyl6o?long=yes
המחזמר שיער
מהו המחזמר שהיה לסמל?



"שיער" הוא שמו של מחזמר רוק מהפכני ושובר מוסכמות משנות ה-60, שתאר את עולמם של הצעירים ההיפים באמריקה ואת האהבות והסערות הרגשיות שהם חוו אז, לצד הביקורת החברתית הנוקבת שלהם על החברה של המבוגרים ומרד הנעורים כנגד מה שנתפס בעיניהם כרקוב.

המחזמר הועלה לראשונה בסוף שנות ה-60, ממש בזמן שמהפכת ה"היפים" התרחשה בארצות הברית והחלה להתפשט בעולם המערבי. העלילה התרכזה בחבורת היפים שוחרי שלום ואהבה, בימים שלפני גיוסו של קלוד מנהיגם לצבא ולמלחמה בוויטנאם.

כשעלה "שיער" לראשונה בשנת 1967, זה היה שיא תקופת ההיפים, שכונו "ילדי הפרחים". צעירים אלה, שהאמינו בשלום, פתיחות, שוויון, חופש ואהבה חופשית, ראו במלחמה בוייטנאם דוגמה למה שרקוב בחברה האמריקנית. המחזמר היטיב לשרטט את הלבטים שלהם בחיפוש דרך חדשה לעצמם, תוך התמודדות עם המציאות שמסביבם ועם מערכת היחסים שבין הפרט לקבוצה.

ב-1979, כ-12 שנה מאוחר יותר, הביא סרטו של הבמאי מילוש פורמן "שיער", את עלילת המחזמר והשירים מתוכו אל האקרנים. הסרט, שהציג בדיעבד את "ילדי הפרחים", אותם היפים מורדים של שנות ה-60, הפיץ בכל העולם את הרעיונות של המחזמר ונתן ביטוי לשאיפה של צעירים לעולם טוב וצודק יותר, עולם של אהבה וללא מלחמות.


הנה סיפור המחזמר דרך ההפקה הישראלית האחרונה:

https://youtu.be/y_h22_O0uZQ?t=26s&end=3m11s


הנה השיר "תנו לשמש יד" מתוך המחזמר "שיער":

https://youtu.be/fhNrqc6yvTU


והשיר "אקווריוס":

https://youtu.be/Cb8luHdpR84


קדימון מהמחזמר "שיער" כפי שהוצג בישראל בשנים האחרונות:

https://youtu.be/K-U1K_1UTLE


וקטעים מהביצוע של "שיער" בישראל של שנות ה-70, בין השאר עם צביקה פיק ומרגול:

https://youtu.be/MXtSMLUGICk?t=5m42s
ג'ואן באאז
כיצד הפכה ג'ואן באאז לכוהנת השלום של הפולק?



היא הייתה שם, במוקד של אחת התקופות המרגשות בתולדות אמריקה. מי שנתנה את קולה לאירגוני זכויות אזרח ותנועות אנטי-מלחמתיות בשנות ה-60, השתתפה גם בפסטיבל וודסטוק, כנראה היחידה במופיעים שלא הייתה זמרת רוק.

זמרת שירי העם ג'ון באאז (Joan Baez) היא אחת מהדמויות החשובות בשירת המחאה של שנות ה-60. דמותה, כשהיא שרה את השיר "אנו נתגבר" (We Shall Overcome) ליד מרטין לותר קינג, הפכה לסמל ההתגייסות של הצעירים למאבק לזכויות האזרח, למען השלום והאהבה של אמריקה לעולם טוב יותר ולערכים הנעלים שבהם בחרו.

שנים אחר כך היא כתבה על בוב דילן, בן זוגה בשנות ה-60, את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust). באאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא עצמה שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה ואהבתה כראוי. בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא לא החזיר לה טובה ולא נהג להזמין אותה לשלו.

היא מעולם לא נחה בתרומתה למאבקים למען השלום, נגד המלחמה ולמען כל מטרה נשגבת. ב-2005 היא עוד הופיעה מול מפגינים נגד המלחמה בעיראק, בסמוך לחווה של הנשיא בוש בטקסס.


הנה ג'ון באאז בשנות ה-60:

https://youtu.be/nM39QUiAsoM


ג'ואן באאז, שרה את השיר "אנו נתגבר" בסיום המצעד לוושינגטון:

https://youtu.be/7akuOFp-ET8


בהשראתו של מרטין לותר קינג, מנהיג התנועה לזכויות האזרח:

https://youtu.be/dJoWrLQWrEc


הופעה עם הזמרת הגדולה מרצדס סוסה:

https://youtu.be/wze9r6JvXEY


על בוב דילן, אהובה לשעבר, היא כתבה שיר מלא כאב, על שזלזל בה ובכשרונה:

https://youtu.be/dcaZi_G3xVs


בהמשך היא אמצה שירים נגד מלחמה גם מעולם הרוק:

https://youtu.be/5NGqbWGGC4U


וסרט תיעודי על הפעילה החברתית והזמרת החשובה הזו:

https://youtu.be/hQRAGIZybiA?long=yes


אינסטמטיק
מהי מצלמת האינסטמטיק?



מצלמת האינסטמטיק (Instamatic) הייתה מצלמה זולה ופופולארית שהוציאה חברת קודאק בשנות ה-60. מרגע שהיא יצאה לשוק, המצלמה הזו הפכה להצלחה מסחררת. בניגוד לתמונות המלבן המקובלות, ביחס של 16:9, האינסטמטיק הוציאה תמונות דומות לתמונות הריבועיות של מצלמת הפולרויד, כלומר יחס הרוחב-גובה שלהן היה ריבועי. התמונות הללו, חשוב לומר, הפכו לתמונות של הצעירים. הן לא היו איכותיות והתאורה של המצלמות הללו הייתה בסיסית, לא ניתן היה לכוון בה פוקוס ולמעשה, חוץ מלצלם קשה היה להגדיר משהו בצילום הסופי. אבל ראו בתמונות הללו את הצעירים, היפים והמגניבים של התקופה וזה הספיק כדי להפוך אותה למגניבה.

וכל כך מגניבה היא הייתה, שהיא שבה אלינו במהדורה של אפליקציה מודרנית ומצליחה במיוחד. כן, למי שלא יודעים, האפליקציה הסופר מצליחה לסמארפונים, “אינסטגרם" נולדה מנסיון לשחזר את התמונות הריבועות של האינסטמטיק. רק שבניגוד למצלמה הבסיסית ההיא, ה"אינסטוש" המוכרת והידידותית כל כך לשימוש, מצוידת ב"פילטרים" שכמותם יכולים היו רק לחלום זקני האינסטמטיק, המאפשרת להעניק לתמונה שלכם מראה רטרו מעודכן ואופנתי בתוך שניות.


הנה מצלמת האינסטמטיק:

http://youtu.be/RC4x3cRTqws


הנה המבזק, הפלאש החד-פעמי שלה:

https://youtu.be/gjtnqhdmk3A


בואו נבדוק את הפלאש המתלבש:

http://youtu.be/Uhg0UpFziQU
מה מקורו של סמל השלום?



סמל השלום עיטר בשנות ה-50 את דגליה של התנועה הבריטית נגד נשק גרעיני. עשור לאחר מכן, בשנות ה-60, הוא היה לסמל המוכר ביותר בעולם. הסימן נוצר בבריטניה (אנגליה) בשנות ה-50 של המאה הקודמת, כסמל ההתנגדות לנשק הגרעיני.

זה היה לאחר מלחמת העולם השנייה ואחרי שהעולם הבין את התוצאות הקשות של השימוש בנשק גרעיני. מעצב אנגלי בשם ג'ראלד הוטום השתמש בסמל צבאי מחיל הים הבריטי והפך אותו, כדי לבטא את הכמיהה לדבר ההפוך מצבא וממלחמה - את השלום. כך הופיע סמל השלום לראשונה, בצעדה של התנועות נגד התחמשות גרעינית בבריטניה, צעדה שהתקיימה מלונדון לבית החרושת לנשק שבאלדרמסטון.

מאנגליה התפשט הסמל לארצות הברית ואומץ במהירות על ידי תנועות שלום, ארגוני זכויות האדם ומתנגדים לנשק להשמדה המונית. סמל השלום זכה לפרסום מיידי באמריקה, במהלך ההפגנות נגד מלחמת וייטנאם. וכך, במהלך שנות ה-60 השתמשו בו "ילדים הפרחים" והפכו אותו לסמלם. משם הוא התפשט לעולם כולו והחל מופיע בהפגנות ומחאות כנגד מלחמות, כיבושים ופעולות צבאיות ברחבי העולם.

בניגוד לסברה הרווחת, הסמל אינו מציג רגל של יונה, אלא שילוב של שתי אותיות בשיטת האיתות באמצעות דגלים, שהייתה נהוגה בצי האנגלי. השילוב של האותיות N ו-D התאים לקיצור של המילים Nuclear Disarmament, בעברית "פירוק הנשק הגרעיני".


הנה סיפור הכמיהה לשלום והמצאת הסמל שהפך לסמל עולמי לשאיפה לשלום:

https://youtu.be/zeXmI4Qj-dg


ותיאור כביכול של נערה משנות ה-60 שמתארת כיצד שימש הסמל לילדי הפרחים וההיפים של אמריקה:

https://youtu.be/QJLlqlEgGm4
איזו מהפכה עשה הרדיו טרנזיסטור?



רדיו הטרנזיסטור (Transistor Radio) נולד בשנות ה-60 של המאה הקודמת והיה לא פחות ממהפכה. מדובר במקלט רדיו זעיר ונייד, שהכיל רכיבים קטנטנים, "טרנזיסטורים". הטרנזיסטורים היו הרכיבים האלקטרוניים המרכזיים במכשירים אלו ושמשו במקום שפופרות-הריק, ה"מנורות" שבמכשירי הרדיו הישנים. הטרנזיסטורים הקטינו דרמטית את מקלטי הרדיו הגדולים והנייחים, שכיום מכונים בחיבה "רדיו סבתא" או "רדיו מנורות".

כשהטרנזיסטור נולד החלה מגמת המזעור בעולם האלקטרוניקה. הטרנזיסטור סימן את הדרך למכשירים קטנים וניידים רבים. אחד אחרי השני פותחו טרנזיסטור ה-MOS בשנת 1960, טרנזיסטור ה-CMOS ב-1967 וטכנולוגיית המעגלים המשולבים, שבה שימש כל מעגל משולב כזה לחיבור מיליוני טרנזיסטורים זעירים ביותר על גבי לוח פשוט להרכבה.

לעומת שפופרת הריק הגדולות והרגישות שקדמו לו, הטרנזיסטור שעמד בלב אותם מכשירי רדיו טרנזיסטור היה קל, עמיד והוא אפשר את המזעור של המכשירים. יתרונותיו היו גודלו הזעיר, אמינותו, צריכת ההספק הנמוכה שלו והייצור הזול שהוליד כמויות מכשירים אדירות במחיר נמוך.

הטרנזיסטורים הקטנים הללו חוללו במהלך השנים מהפכה בשימוש במכשירי אלקטרוניקה. רדיו הטרנזיסטור הנייד והקטן אפשר לאנשים לשאת עימם את הרדיו לכל מקום. מקלטי הרדיו הפכו קטנים והוכנסו במהירות מהסלון אל המטבח, לרכב, למילואים, לחופשה ולספורט. הם הפכו זולים, ניידים, מהירים, פשוטים להפעלה והכי חשוב - הם עבדו ללא דופי וכמעט ולא התקלקלו. אחריהם הגיעו רשמקולים, נגנים ניידים ומחשבים אישיים.

כיום ניתן למצוא טרנזיסטורים כמעט בכל מכשיר אלקטרוני, ממוחשב או מכני שמיוצר בעולם המתקדם. כל מטלה שאינה מכנית הוחלפה בידי הטרנזיסטורים ואפשרה ירידת מחירים של המכשירים, מזעורם ושיפור איכותם באופן משמעותי ביותר.


הנה מהפכת הרדיו טרנזיסטור:

https://youtu.be/_qxt3RUb5O0


אוסף של מכשירי רדיו טרנזיסטורים:

https://youtu.be/sfXfgnubJbA


הנה מכשיר הרדיו טרנזיסטור המסחרי הראשון שנמכר להמונים:

https://youtu.be/5KnxSE09EnQ
איך סימם טימותי לירי את אמריקה?



הוא מכונה "נביא ה-LSD" והוא שינה את החיים לדור שלם של צעירים. זה קרה בשלבים שכולם היו מרופדים בהמון סמים ורוקנרול.

קראו לו טימותי לירי (Timothy Leary) והוא ידע שהוא מחזיק בידיו תפוח אדמה לוהט. לפסיכולוג וחוקר הסמים שיהפוך בתוך שנים אחדות לכוהן הגדול של האסיד ולאחד המרכזיים בתרבות הנגד של אמריקה, הייתה סיסמה שאמרה "הטילו ספק בסמכות וחישבו עבור עצמכם". הוא אכן חשב פתוח, שונה ולגמרי אחרת, אבל נראה שגם הוא לא שיער שדור שלם יושפע ממנו כך.

הכל החל כשלירי הטיף בשנות ה-60 לשימוש ב-LSD כדי לשנות התנהגות. הסיסמה שלו הייתה "Turn on, tune in, drop out" (הדלק, התעורר, נשור). היא השפיעה על דור שלם של צעירים ובתוך זמן קצר הוא הצליח לשנות את התודעה האמריקאית באופן כה עמוק, עד שהשפעתו נמשכת עד היום.

כשרון לא חסר למי שכבר בגיל 30 השלים דוקטורט בפסיכולוגיה. מצד אחד, הביאה אותו הגישה הספקנית, שלא לומר הדווקאית שלו, לאינסוף הסתבכויות בדרך שעבר. אבל מנגד, נחשבו פרסומיו המדעיים כבר מהתחלה לחדשניים ופורצי-דרך.

את הבעיטה הראשונה לעבר ההיסטוריה יקבל מי שיהיה אבי המהפכה הפסיכדלית בביקור במקסיקו. ב-1957 הוא טעם שם לראשונה פטריית הזיה בשם פסילוציבין ויעיד שבתוך 4 שעות הוא למד על התודעה האנושית יותר ממה שלמד ב-15 שנים באוניברסיטה.. כשהוא נפעם מבשורת ה-LSD, שב לירי לאוניברסיטת הארוורד. הוא יזם ניסוי עם סטודנטים מצטיינים ובו בחן את ההשפעות ההתנהגותיות של סמי הזיה שונים על החשיבה והתודעה האנושית. די מהר סחפו החוויות הרוחניות שחוו בניסויים הללו את קבוצת הסטודנטים הצעירים והפכו למרכז חייהם, על חשבון הלימודים כמובן.

כשפוטר לירי מהארוורד הוא הקים ארגון להפצת סמים וחומרים משני-תודעה, שפעל ממקסיקו. אך לאחר שגורש משם, אימצו אותו שני יורשים עשירים, שנתנו לו מימון ואחוזה במדינת ניו יורק, בה המשיך את ניסוייו בעיצוב התודעה. די מהר הפכה אחוזת מילבורק למוקד עליה לרגל לחסידי לירי וה-LSD, לאו דווקא בסדר הזה... בין מעריציו נמנו מפורסמים כמו ג'ון לנון והמשורר אלן גינסברג. המקום הפך במהירות למרכז האסיד של ארצות הברית. אלפי צעירים שהתמכרו לאסיד ראו בו סוג של בית מקדש.

אבל כשתמו שנות ה-60 וילדי הפרחים הלכו ונעלמו, הלך לירי והסתבך. הוא נכלא ונמלט, ברח מארצות הברית, הוסגר, נכנס שוב לכלא והפך, לאחר ששוחרר, למוקצה בחברה האמריקאית. עם השנים הוא התמתן ונזהר שלא לדבר על סמים. המחשב האישי הפך בעיניו לתחליף החדש ולסם של העתיד. נראה שאפילו הוא לא שיער עד כמה הוא יצדק וכמה ממכר הוא יהפוך..

לקראת מותו מסרטן הערמונית, באמצע שנות ה-90, לירי כתב ספר שבו התייחס אל המוות המתקרב כאל שיאם של החיים. כמו תמיד הוא ראה את הכל הפוך.


הנה סיפורו של טימותי לירי:

https://youtu.be/pGv2Xz2nCII


הניסויים שעשה עם ראם דס והתחילו את הכל:

https://youtu.be/iUPpypqWNgM


וסרט תיעודי עליו:

https://www.youtube.com/watch?v=U6jmGSS955g
מהי מוסיקת הנשמה?



מוסיקת הסול האמריקאית, או מוסיקת הנשמה (Soul music) של אמריקה, היא מוסיקה שחורה, שצמחה מהמצוקה הכלכלית והחברתית של הקהילה האפרו-אמריקנית והפכה לאחד הז'אנרים הפופולאריים בארצות הברית ובמידה רבה גם בעולם.

לא כולם יודעים שמוסיקת הסול "תפסה" כמעט במקרה. זה קרה כשמספר סגנונות התחברו להם לאחד חדש. אחד היה סגנון הרית'ם אנד בלוז, באנגלית: בלוז וקצב, השני מוסיקת ה-"Doo Wop", המצליחה באמריקה של שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20. אלו התמזגו עם סגנון ה"גוֹסְפֶּל", שצבר תאוצה גם הוא באותו זמן. המיזוג בין הז'אנרים הללו יצר את סגנון הסול מיוזיק, או "מוסיקת הנשמה".

בהמשך המוסיקה הזו זכתה בשנות ה-60 לעידוד מכיוון בלתי צפוי. זה היה מכיוון "הפלישה הבריטית", של להקות רוק אנגליות, שהגיעו לאמריקה והופיעו בהצלחה רבה. דווקא הלהקות הלבנות הללו, מהאיים הבריטיים, במיוחד הרולינג סטונז, החזירו לתרבות הפופ האמריקנית סגנונות שנולדו באמריקה, כמו הבלוז, הרית'ם אנד בלוז ומוסיקת הנשמה השחורה.

מהימים שאחרי מלחמת העולם השנייה ועד למאה ה-21, היו כוכבים רבים בסגנון הסול מיוזיק. היו את זמרי הנשמה המלטפים, כמו סם קוק ושלישיית הסופרימס, היו המחוספסים, כולל ג'יימס בראון או וילסון פיקט ועוד.

מענקי סול כמו בּוֹ דִידְלִי, ארתה פרנקלין, מרווין גיי וסם קוק, דרך סגנון מוטאון שעליו נמנו אמנים כמו אוטיס רדינג וסמוקי רובינסון, ועד אַל גרין, אדֶל, ביונסה ואלישיה קיז - הרשימה מכובדת ומרכיבה אחדים מהמרגשים שבקולות של המאה האחרונה.


אין נציג טוב למוסיקת הנשמה מסם קוק ששר "שינוי עומד לבוא":

https://youtu.be/HAFIYPluH9k


הכישרון הגדול של מוטאון שנדם, מרווין גיי:

https://youtu.be/9vAiESu5wrA


שלישיית הסופרימס:

https://youtu.be/lxny2KMd0TI?t=9s


"הפיתויים":

https://youtu.be/nXiQtD5gcHU


בארי ווייט, אגדת הסול עם קול הבאס של שנות ה-70:

https://youtu.be/V6NVnKFyY24


ואייזק הייז עם מוסיקת הפסקול שיצר עבור הסרט "שאפט":

https://youtu.be/HWHmosQUlLA


ג'וס סטון הבריטית היא אחת מהמפתיעות שבזמרות הנשמה העכשוויות, כאן עם ענק הגיטרה ג'ף בק:

https://youtu.be/bunNRu4mBbY
מה תרם סינטסייזר המוג למוסיקה?



מוג (Moog) היה הסינתיסייזר האנלוגי הנייד הראשון שיצר רוברט מוג ב-1971. הוא היה קומפקטי יחסית ונוח לתפעול מקודמיו, הסינתיסייזרים האנלוגיים הראשונים, שהיו גם יקרים ביותר. זה הפך אותו לסינטסייזר הראשון שניתן היה לקחת להופעות ולהופיע אתו מול קהל.

הוא היה גם יציב מוסיקלית לעומת קודמיו. שכן בנוסף לגודלם ולמחירם הגבוה היו הסינטסייזרים האנלוגיים הראשונים מסובכים לתפעול, ולא יציבים בגובה הצליל שלהם. איכות המתנדים להפקת הצליל שבהם צוידו הייתה נמוכה משל המוג והאחרון היה סינטי שקל לכוונו מוסיקלית.

הסינתיסייזר של מוג היה הסינטי הראשון שזכה לפופולאריות ולשימוש נרחב. גם המינימוג, סינתיסייזר מוקטן ונייד בעל 44 קלידים שיצרה החברה היה פריצת דרך של ממש לעומת מכשירי האולפן הענקיים ששימשו עד אז לסינתזה של צלילים. אגב, חברת מוג לייצר ממשיכה לייצר מינימוגים עד היום!

את הפרסום העולמי חב המוג לאלבום הפלטינה הקלאסי הראשון אי-פעם, "סוויצ'ט-און באך" של וונדי קרלוס, אלבום שהציג עיבודים ליצירות יוהן סבסטיאן באך לסינתסייזר מוג.

בהמשך שנות ה-70 זכה המוג להצלחה גדולה בקרב להקות רוק מתקדם, כמו יס, ELP ו-Camel. בשנות ה-80 יאמצו אותו גם להקות הגל החדש האלקטרוני ואמנים מתחום הסינת'פופ דוגמת גארי ניומן, UltraVox וקרפטוורק.


הנה המוג הראשון:

https://youtu.be/n3K_fZDvINs?t=11s


ודגם מתקדם וקטן יותר שלו:

https://youtu.be/1cew7dAbDh0?t=5s


מיני מוג משנות ה-70:

https://youtu.be/JZXpF1zpJkc
איך נולדה ההופעה של הביטלס על הגג?



זה קרה ב-30 בינואר 1969. בקור המקפיא של לונדון החורפית עלו אל גג בניין בלונדון כמה ברנשים בשיער ארוך, עטויי זקנים ושפמים אופנתיים, והחלו לנגן כמה שירים. יחד אתם היה גם הפסנתרן השחור בילי פרסטון. קראו להם הביטלס והם באו לעשות היסטוריה.

האגדה מספרת שהרעיון להופעה על הגג עלה בראשם של הביטלס כשעמדו ועישנו על הגג בהפסקה שבין ההקלטות. זה היה גג הבניין של החברה שהקימו, חברת Apple. במרתף אותו בניין שכן האולפן שחברי הלהקה בנו שם לקראת סוף שנות השישים.

ברגע אחד ובאופן ספונטני הם החליטו להופיע הופעת חינם על הגג ולצלם אותה לסרט Let it Be. במהלך 7 שנות פעילות הלהקה העולם התרגל לחדשנות ולרעיונות היצירתיים של חבריה וזה היה עוד אחד מהם. היות ולא הרשו להם להעלות מסוק מעל לונדון, הציבו הצלמים שהזמינו הביטלס 4 מצלמות במקומות שונים על הגג וההופעה החלה.

הכל כאמור היה ספונטנית ואיש לא ידע עליה מראש. זו הייתה תקופה שבה הביטלס כבר היו מסוכסכים ביניהם וכמעט ולא נפגשו מחוץ לאולפן. להופיע הם חדלו כבר יותר מ-5 שנים לפני כן, אחרי שהתייאשו מצעקות ההופעה מחרישות האוזניים, מקריעת בגדיהם ותלישת קווצות שיערם, החלקים הקשים מבחינתם בתופעת ה"ביטלמניה".

ברגע שבו החלו לנגן והתברר לעוברים ושבים שמדובר בשיר של הביטלס, הגיעו מיד אנשים רבים, נקבצו ברחוב שלמטה והתלהבו. איש מאלה שיצרו את ההתקהלות ברחוב לא ידע שזו ההופעה האחרונה של הלהקה הגדולה ושהם חוזים באירוע תרבותי היסטורי, או יותר נכון מאזינים לו..

במיוחד לא ידעו זאת השכנים העצבניים שהזמינו את המשטרה. השוטרים שהגיעו די מהר הפסיקו את ההופעה לאחר השיר החמישי. סדר באנגליה הרי זה סדר.. מקרטני עוד ניסה לבקש מהשוטרים אבל הקסם הביטלסי לא הספיק כדי למנוע את סיום ההופעה המאולתרת. אחרי כמה שירים שיהפכו בקרוב ללהיטי ענק, ביניהם Get Back ו-Don't Let me Down זה היה הסוף.

ג'ון לנון עוד הספיק לומר תודה למעריצים שהאזינו למטה ואמר "אני מקווה שעברנו את האודישן".. כנראה שהם עברו.


הנה ההופעה על הגג ומה שקורה למטה ברחוב:

https://youtu.be/77bpHacUEIc


וקצת מהאווירה על הגג:

https://youtu.be/NCtzkaL2t_Y


כאן הייתה הופעת הגג של הביטלס:

https://youtu.be/9yXj1ING15I
מי היו "ילדי הפרחים"?



"ילדי הפרחים" היה כינויים של ההיפים (Hippies), צעירים אמריקניים שבשנות ה-60 מרדו במוסכמות ופנו כנגד הסדר המקובל של דור ההורים. בעוד שהחברה האמריקנית הפכה במהלך שנות ה-50 וה-60 לחברה צרכנית ורודפת תפנוקים וכוח, חרטו "ילדי הפרחים" ארוכי השיער על דגלם את המאבק לשלום, פתיחות, שוויון, חופש, אהבה חופשית ואחווה בין כל בני האדם.

לכינוי "ילדי הפרחים" הם זכו על שמם של אותם צעירים שהגיעו לפסטיבל וודסטוק עם פרחים בשיער. "ילדי הפרחים" היו חלק מתרבות הנגד שחיפשה עולם טוב יותר. הם תמכו בתנועה לזכויות האזרח שקראה לשוויון בין שחורים ולבנים באמריקה, כעסו על רצח קנדי ומרטין לותר קינג, האזינו לשירי המחאה של בוב דילן וחבריו והשתתפו במחאות והפגנות נגד המלחמה בוייטנאם. ברצונם ליצור עולם טוב יותר ומשוחרר ממלחמות, שבו האהבה והפתיחות ינצחו, הם התלבשו ברישול, לא הסתפרו וראו במוסיקת הרוק את המרד במוסכמות של דור ההורים. בפסטיבל וודסטוק באה לידי ביטוי היכולת שלהם לחיות ביחד בעולם נקי מאלימות וכסף, אבל הוא גם היה נקודת השיא שאחריה הלכה התנועה והתמוססה.

תוכלו לקרוא עוד על ילדי הפרחים באאוריקה, בתגית "היפים".


הנה ילדי הפרחים, ההיפים של אז:

http://youtu.be/YNQ3lQFJwvs


פסטיבל וודסטוק המיתולוגי, שבו זכו לשם "ילדי הפרחים":

https://youtu.be/StFhvAIv3Js


וחדשות מהעבר על ילדי הפרחים והקול שלהם:

https://youtu.be/blO7AYCKJQ0
מהי אופנת החלל של הסיקסטיז?



אופנת החלל (Space Fashion) הייתה חידוש אופנתי מרהיב, שפעם ריגש את עולם האופנה לחלוטין. תור הזהב של הסגנון החללי הזה היה בשנות ה-60, העשור שבו יצא האדם אל החלל. הוא נוצר בהשראת המרוץ לחלל של המעצמות הגדולות, ארצות הברית וברית המועצות. המרוץ לחלל החל כשהקוסמונאוט יורי גגארין פרץ אל החלל בשנת 1961 והגיע לשיאו בשנת 1969, כשפסע האסטרונאוט ניל ארמסטרונג את פסיעותיו הראשונות על אדמת הירח.

אחד המעצבים שניסחו את אופנת החלל של שנות ה-60 היה מעצב האופנה הצרפתי פורץ הדרך אנדרה קוראז', מי שנחשב גם לממציא שמלת המיני. בשנת 1967 הוא הציג את קולקציית "עידן החלל" (Space Age) שלו, שהכילה אופנה עתידנית ופורצת דרך. קוראז' הרבה להשתמש בגווני לבן וכסף, בחומרים חדשניים כמו ה-PVC, עם גזרות A עתידניות ורחוקות מהגוף ואקססוריז פוסט-תעשייתיים.

דמות מרכזית נוספת בין מעצבי אופנת החלל היה פייר קרדן הצרפתי, מהנודעים והמצליחים שבמעצבים. עם סריגי הגולף שלו, שנוצרו בהשראת אופנת החלל ועם שאר עיצוביו מלאי ההשראה, גם הוא קידם את אופנת העתיד החללית הזו.

אבל האופנה העתידנית-חללית הזו לא שרדה זמן רב. היא אמנם השפיעה על יוצרי קולנוע בסרטים וסדרות של מדע בדיוני ועל כוכבי פופ, כמו דיוויד בואי עם עיצובי התלבושות המרהיבים, אבל בתצוגות האופנה היא הגיחה מפעם לפעם בעיקר בעיצובי קונספט, מרתקים ומלאי דימיון, אך לא ממש מסחריים.


מצגת וידאו של עיצוב אופנת החלל של שנות השישים:

http://youtu.be/WoT2z14YemI


הנה אופנת החלל של שנות ה-60:

http://youtu.be/d7E9jDxWF30


קולקציית החלל של אנדרה קוראז':

https://youtu.be/bn7p22LlrVE


והוא המשיך לפתח את זה בשנות ה-70:

https://youtu.be/eENJc2VFkPw


והקולקציה החללית של פייר קרדן:

http://youtu.be/AzBxsz54qko


ועוד מאופנת החלל של הסיקטיז:

http://youtu.be/OtzvVDJjtYo


תסרוקות חלל:

http://youtu.be/nh-IRZM8fFM


ושאר העיצובים של קוראז':

https://youtu.be/Hh8AkELDEPs


מה המהפכה של טוויגי?
מיהי טוויגי הדוגמנית השדופה?


בשנות ה-60 עשתה דוגמנית רזה ששמה טוויגי מהפכה של ממש במראה הנשי המועדף. רק בת 17 ובעלת מראה אנדרוגיני, משהו בין נערה לנער, היא הייתה מתבגרת בריטית בעלת גוף המושלם לקידום של אופנת שמלות המיני שפרצו אז לאופנה, בעזרת מעצבים כמו מארי קוואנט הבריטית והצרפתי אנדרה קוראז'.

טוויגי, או בשמה האמיתי לסלי הורנבי, הייתה נערה עם מראה של ילדה, עיניים גדולות ותספורת נערית, שהיממה את כולם. לבושה במיני וחמושה במגפיים, היא פרצה לתודעה והפכה בתוך ימים לאייקון אופנה שלא היה כמותו. למעשה, ניתן לומר עליה שהיא הייתה הסופר מודל הראשונה.

אבל טוויגי הייתה גם מי שבישרה על עידן הרזון, זמן שבו בנות ונשים החלו לרזות כדי להיראות כמותה. היא גילמה את רוח התקופה באופן המדויק ביותר, משהו כמו ה"איט גירל" של הסיקסטיז.

הכל התחיל כשאמרגן בריטי בשם נייג'ל דיוויס נכנס ביחד עם תלמידת תיכון צעירה בעלת מראה גרום למספרה בלונדון. אחרי 7 שעות של ניסויים ושינויים, היא יצאה משם עם לוק חדש, שעתיד לשנות את פניה של האישה המודרנית. כי מה שבאמת קרה שם היה שהספר שסיפר אותה התקשר לצלם וביקש שיגיע מהר לצלם מישהי...

המישהי הזו הייתה טוויגי והתמונה הזו עשתה היסטוריה, שלא לומר היסטריה. אחת התמונות של הנערה שצולמה במספרה הלונדונית התפרסמה באותה שנה ב"דיילי אקספרס" הלונדוני. הכותרת הייתה "הפנים של 66'".

המראה שלה היה רענן וחדש לחלוטין. גם העובדה שצבעה את ריסיה בשחור-דבר הייתה חדשנית וחסרת תקדים. היא הייתה עוף מוזר וקסום. הפרופורציות הבלתי רגילות שלה, שכללו מראה דקיק וגרום, עיניים ענקיות, תספורת של בנים ויופי נערי ורך - כל אלה קראו תיגר על המראה הנשי של אותם ימים. כמעט ולא היה לה חזה וקימורי גופה היו חסרים, היא הייתה כמו שלד, עם עצמות בולטות ולחיים רזות.

בשנים הבאות לא היה מגזין אופנה אחד שפספס אותה. כל צלמי האופנה הגדולים של התקופה עמדו בתור לצלם את טוויגי. ההתפעלות הפכה לשינוי של ממש באופנה. טוויגי הייתה אייקון של דור שחווה את ה"מוד" (Mod), המעבר משנות ה-50 השמרניות לשנות ה-60. אלה הפכו לשנות החופש והמתירנות, שנים שבהן הצעירים הם שנותנים את הטון וקובעים את הלך הרוח החברתי במדינות המערב. אלה היו שנים שבהן החברה הגבוהה של הדוכסים והדוכסיות באנגליה החלה מפנה את מקומה לחברה עילית חדשה, של מוסיקאים, דוגמניות, מעצבים וצלמי אופנה מצליחים.

וטוויגי עצמה לא נשארה בבריטניה. הופעתה על שער המגזין "ניוזוויק" הייתה האות להגעת הבשורה האופנתית של ה"מוד" לארצות הברית. טוויגי הגיעה לשם וזכתה להיסטריה דומה לזו שחוו הביטלס כמה שנים לפניה. ממש בהמשך לפלישה הבריטית לארצות הברית הגיעה הפלישה האופנתית של הבריטים והאמריקאים חוו היסטריה נוספת...


הנה סיפורה של טוויגי:

https://youtu.be/Lk0fv4xZmlM


טוויגי בשיאה:

https://youtu.be/0SbQrNtMFeI


טוויגי הזמרת:

https://youtu.be/u8FPSIXSuB8


וסרט תיעודי על טוויגי - הביטלס של הדוגמנות:

https://youtu.be/R8O7Li1rah4?long=yes
מהו דור הבייבי בומרס?



דור הבייבי בום, או ה"בייבי בומרס" (Baby boomers), הם כינויים שניתנו לדור שנולד במדינות המערב, בתקופת ה"בייבי בום" שלאחר מלחמת העולם השנייה. על דור הבייבי בום נמנים מי שנולדו מה-1 בינואר 1946 ועד ל-31 בדצמבר 1964. הם קיבלו מהוריהם את כל מה שלא זכו לקבל ילדיהם, בני דור ה-Y שגדלו בתקופת המשבר הכלכלי של שנות האלפיים.

"בייבי בום" הוא כינוי ללידות המרובות של המוני תינוקות, שנולדו לאחר ההרג של המלחמה הקטלנית בהיסטוריה האנושית. הכמות העצומה של בני הדור הזה יצרה עליה גדולה מאד באחוז הצעירים באוכלוסייה. בצד הדור הצעיר והגדול הזה נוצרה בשנות ה-50 ובשנות ה-60 כלכלת שפע וצריכה, שלא היה לה תקדים. מכיוון שהם גדלו בתקופה של פריחה כלכלית כזו, יש המכנים את הדור הזה "דור המגיע-לי!"

בניגוד להוריהם, בני הדור שקדם למלחמת העולם השנייה, בני דור הבייבי-בום באמריקה ובאירופה גדלו עם הטלוויזיה וסדרות הטלוויזיה המשפיעות שלה, כגורם משמעותי בחייהם ובתרבות שלהם. הם היו דור שחווה את המרוץ לחלל, את פריצת הטרנזיסטור ומבול מוצרי הצריכה האלקטרוניים שהתבססו עליו, את המחשב האישי והשפעתו על האנושות, כמו גם את האינטרנט והמכשירים הסלולאריים. הם התנסו ראשונים במתירנות, בהפיכתו של סגנון הרוקנרול למוסיקה של הצעירים וגילו את הביטלס, הסטונז, את הדיסקו והפופ שהשתלטו על המדיה. ברקע הם חוו את המלחמה הקרה והמלחמות שנבעו ממנה, כמלחמת וייטנאם והמתנגדות לה. הם היו מ"ילדי הפרחים" של שנות ה-60, או לפחות קינאו בהם וחשו הזדהות עימם ועם מהומות הסטונדטים בפאריס ב-1968.

כיום יוצאים ילידי דור הבייבי בום במדינות רבות במערב לגמלאות. האחוז הגדול של הקשישים והגמלאים שהבייבי בומרס הביאו עימם, יוצר מחסור כלכלי ובעיות לא קטנות למדינות הללו, שצריכות עתה לפרנס יותר גמלאים מאי-פעם בעבר.

המונח "דור הבייבי בום" מקובל בתרבות הפופולרית ובמדעי החברה, בתחומים כמו סוציולוגיה, כלכלה ודמוגרפיה. גם בתחום השיווק מרבים להשתמש בו בהקשר לקהלי יעד לשיווק מוצרי צריכה שונים.


הנה דור הבייבי בומרס:

http://youtu.be/Kh5qYS4kynY


מצגת וידאו על דור הבייבי בום:

http://youtu.be/-5IJexTaLfg


הם בקושי מצליחים לראות דרך ארצות הברית של היום את ארצות הברית של פעם:

http://youtu.be/QhlWKif3Qwg


היום יוצאים ה"בייבי-בומרס" לפנסיה:

http://youtu.be/E_NtrcCYK5w


והנה סרט תיעודי על דור הבייבי בומרס בר-המזל:

http://youtu.be/Gmka2mydsD0?long=yes
איך הוכרעה מלחמת וייטנאם בטלוויזיה?



מיטב הסרטים האמריקאים מספרים על המלחמה העקובה מדם שניהלו חיילי המעצמה החזקה בעולם, בארץ רחוקה ולכאורה חסרת חשיבות. מהפצצות הנפל"ם האכזריות של המטוסים ועד לתעלות המסתור שחפר הוויטקונג כדי לפגוע בכוחות ולהיעלם, דומה שהמלחמה הזו היא מהמצולמות ביותר בהיסטוריה.

הכל החל כשהוקם הארגון לשחרור מהפכני "וייט מין", על ידי הו צ'י מין. מטרתו הייתה להשיג עצמאות לווייטנאם ולשחררה מהשלטון הצרפתי והכיבוש היפאני. לאחר קרבות בצפון וייטנאם, חולקה המדינה על ידי ועידת ז'נבה לשניים וכל אזרח יכול היה לבחור לאיפה להשתייך - לצפון הקומוניסטי או לדרום החופשי.

וייטקונג, ארגון הגרילה המהפכני של צפון קוריאה, החל תוך זמן מה לתקוף את דרום וייטנאם, שהונהגה בידי הדיקטטור המושחת נאגו דיים. ארה"ב שעמדה לצדו החליטה לשלוח כנגדם את יחידת "הכומתות הירוקות". כך מתחילה מלחמה בת 12 שנה, שתגבה את חייהם של 4 מיליון איש. לצד דרום קוריאה עמדו במלחמה מדינות חופשיות כמו ארצות הברית, אוסטרליה ותאילנד, כשלצד צפון קוריאה עומדות סין וברית המועצות, שתי מעצמות קומוניסטיות חזקות.

זו הייתה מלחמה הולכת ומתגברת ולמעשה מאבק עולמי בין הקומוניזם לקפיטליזם. בארצות הברית התגבשה "תיאוריית הדומינו", שלפיה נפילת וייטנאם לקומוניזם תגרור אחריה נפילת מדינות חופשיות נוספות, כמו לאוס, קמבודיה והפיליפינים, למשטרים קומוניסטיים. אם בהתחלה שלח הנשיא קנדי מה שהוגדרו כ"יועצים", לאחר הרצח שלו, שלח ממשיכו חיילים אמריקניים ללוחמה בווייטנאם. בשנת 1965 הגיע מספר החיילים האמריקאים בוייטנאם ליותר מחצי מיליון חיילים.

3 שנים לאחר מכן פתח הצפון במתקפת "חג הטט", שאמנם נכשלת, אך מביאה להמון נפגעים אמריקאים וגורמת לדעת הקהל בארה"ב להתנגד למלחמה הארוכה והקשה הזו. שיחות שלום לא הצליחו להביא לשינוי והנשיא ניקסון מכריז על נסיגה הדרגתית. בתחילת 1973 חותמת ארה"ב על הפסקת אש והצפון משתלט על הדרום וכובש את הבירה סייגון, בעת שמסוק מפנה את אחרוני האמריקאים ממנה. המדינה הופכת לקומוניסטית כולה וארה"ב, אחרי שאבדה מעל 60 אלף חיילים, נותרת עם טראומה קשה והפסד צורב, באחת המלחמות הקשות שידע המזרח הרחוק.

מנהיג הצפון ומייסדה הו צ'י מין, עמד מעתה בראש המדינה המאוחדת וזכה לכינוי "אבי האומה".


הנה כתבה בעברית על מלחמת וייטנאם:

https://youtu.be/ax-VuQ7MWWs


סוד הניצחון של הווייטנאמים (מתורגם):

https://youtu.be/poE_nNW9-yk


סיפורה של מלחמת וייטנאם:

https://youtu.be/huRWshoW7T8


הנסיגה האמריקאית מסייגון בסופה של מלחמת וייטנאם:

http://youtu.be/IdR2Iktffaw


התחכום של כוחות הווייטקונג שהתחפרו עמוק באדמה:

http://youtu.be/Yl8-dAPCQmQ


הסרטים הטובים שמתארים את המלחמה הטראומטית של אמריקה:

http://youtu.be/RMMd2mrJnVM


תיאור המלחמה בוייטנאם על המפה:

http://youtu.be/uSCN4RcfW_I


מלחמת וייטנאם הייתה הראשונה שסוקרה בטלוויזיה על בסיס יומיומי:

https://youtu.be/89_3DgW_7mg


ותכנית בעברית על הסתבכותה של אמריקה במלחמה שבה לא ניצחה:

https://youtu.be/oYovBiE5KRg?long=yes
מה מיוחד בעיצוב של בראון?



חברת "בראון", שנוסדה בשנת 1921 על ידי המהנדס מקס בראון, החלה לייצר בשנת 1929 מכשירי רדיו. בשנת 1932 החלה "בראון" לייצר רדיו ופטיפון, משולבים במכשיר אחד.

בשנת 1951, לאחר שמייסד החברה מקס בראון מת, החלו שני בניו, ארתור וארווין, לנהל את חברת בראון. הם החלו ליישם תכנית עיצוב שיטתית, עם עיצוב מוצר מינימליסטי ושבמרכזה פשטות גאומטרית והדגשה ברורה של הפונקציונליות, התפקוד של המכשיר.

לרדיו-פטיפון SK4 משנת 1959 היה עיצוב חדשני ומצוין. מערכת הסטריאו הזו של חברת בראון (Braun SK4 Phonosuper) כונתה "הארון של שלגיה". זהו עיצוב משותף של המעצב הדגול דיטר ראמס והנס גוגלו.

כשמונה דיטר ראמס, בשנת 1961, כמנהל מחלקת העיצוב של "בראון", הוא עיצב ברוח האקדמיה לעיצוב באוהאוס. מראשית שנות ה-50 הוא וצוותו שמו לעצמם מטרה להמשיך עם העיצוב המודרני שהושפע כל כך מהבאוהאוס. ה-SK4, למשל, היה מכשיר בהיר ולבן, צבעים אהודים על המודרניסטים הגרמנים. העיצוב הנקי והבהיר של מוצרי בראון נבעו מחשיבה הגיונית ושאיפה להרמוניה עיצובית. במכשיר הזה היא הושגה לחלוטין והקו הזה ימשיך גם בדגמים הבאים, דוגמת ה-SK5 המרהיבה.


המערכת של בראון במוזיאון ה-MOMA בניו-יורק:

https://youtu.be/Ln-oBY1sIlg


מערכת BRAUN SK55 שהמשיכה את הקו העיצובי המיוחד הזה:

https://youtu.be/7guH-BxMkss


נערת פוסטר - הנה היא בפרסומת של מוזיאון העיצוב בלונדון:

https://youtu.be/flSB1wZuXwA


גם הצליל של ה-SK5 היה נפלא:

https://youtu.be/kQ5dyx1ZE04


והנה סרט תיעודי על העיצובים הגדולים של חברת Braun:

https://youtu.be/RVmQMe45-mY?long=yes
מהי מחתרת הקטיפה?
מהו נאום "יש לי חלום" של מרטין לותר קינג?
מי היה צ'ה גווארה?
מיהם בני דור ה־X?
איך קנטטה של באך הפכה להיט בשנות ה-60?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.