מהו מטוס הריגול?
בדיוק 100 שנה אחרי מלחמת העולם הראשונה, המלחמה שבה נולדו מטוסי הביון ולמעשה היו לחלוצים של התעופה הצבאית, דומה שמטוסי הביון או הריגול הללו אינם קיימים יותר. כיצד הובילה ההיסטוריה הצבאית לכך?
היום הכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) מחליפים או החליפו אותם, אבל פעם היו מטוסי הריגול הדבר הכי קרוב לעיניים שכל צבא היה רוצה על האויב שלו, מעליו בשמיים.
מטוסי הריגול, או מטוסי ביון, נולדו בימי מלחמת העולם הראשונה, כשמטוסים קלים טסו מעל הכוחות, סימנו על המפה ורשמו בפנקס את ריכוזי הכוחות שראו ואת מה שצריכים המפקדים לדעת.
אלה היו מטוסי איסוף אוויריים, מטוסים פשוטים ביותר שמהם צפו הטייסים אל האויב שלמטה ודיווחו. לעומתם, מטוס הריגול הראשון שפותח ככזה היה ככל הנראה מטוס הריגול או וי 1 מוהוק (OV1 MOHAWK).
הסוג הוותיק ביותר של מטוסי הריגול היו מטוסי הסיור. מטרתם הייתה זיהוי ותיעוד של נקודות עניין שיכולות לעניין את הכוחות שעתידים לפשוט כל האזור או שמסכנות את הגבולות.
למעשה, מטוסי הסיור הללו היו ראשוני המטוסים הצבאיים בהיסטוריה. במלחמת העולם הראשונה, שהתקיימה בתחילת עידן התעופה, הם יכולים היו לעשות רק משימות כאלה, שהיו יחסית בטוחות. בהמשך, כשמטוסי הקרב נוצרו, נתקלו מטוסי הסיור במערכות נ"מ (נגד מטוסים) ובמטוסי קרב שרצו להפילם ולמנוע מהם גילוי סודות והיערכויות צבאיות. הטסת מטוסי ריגול הפכה בבת אחת למשימה מסוכנת במיוחד.
מלחמת העולם השנייה הפכה את מטוסי הריגול או הסיור האווירי לחשובים הרבה יותר. אם במלחמת העולם הראשונה הלוחמה הייתה גזרתית, באזור מצומצם לכל כוח והתמקדה בחפירות ובהסתערויות מקומיות, כאן הכל השתנה. מאות טנקים הסתערו תוך יום במלחמת העולם השנייה ושינו את תמונת הקרב במהירות אדירה. המידע על תמונת הקרב והיערכות האויב הופך קריטי. מטוס הריגול של היום הוא אחד הכלים היעילים והחשובים לניצחון בקרב של מחר.
בימי המלחמה הקרה של שנות ה-50 הופך השימוש במטוסי סיור וריגול הכרחי לשתי המעצמות, ארה"ב ובריה"מ, בדרכן להשיג מידע הכרחי זו על זו. מטוסי הסיור מתבססים מעתה על מצלמות בלבד.
פיתוח מבריק שנקרא SAR מאפשר עם הזמן להפיק תמונה מהרדאר, המכ"מ. זו המצאה של המתמטיקאי האמריקאי קארל וויילי, שפיתח אלגוריתם גאוני שאפשר ליצור מתמונות בודדות של החזר המכ"מ, בצירוף מדידת מהירות התנועה של המטוס תמונות תלת-ממד של שטחים עצומים.
ואז מייצרים את "הציפור השחורה", ה-SR71. זהו מטוס הריגול החדשני אי-פעם, שהוא גם כלי הטיס הסילוני הכי מהיר אי-פעם.
אבל עם תום המלחמה הקרה הגיעה גם תחילת הסוף של מטוסי הסיור והריגול הרגילים והיקרים כל כך. הביקוש החדש הפך למטוס מצויד היטב, שיודע לעשות משימות רבות ובכללן הסיור והריגול.
כשצבאות מעוניינים במטוסים רב משימתיים, הם בעצם רוצים מטוסים שהריגול והסיור הם רק חלק ממה שהם מאפשרים לטייסים. הסיור אווירי הופך לעוד משימה במערך המשימות של מטוסים מודרניים ולצורך כך מפותחים מכשירי-סיור, פריטי תיעוד וצילום מגוונים.
וכך כל מטוס קרב הפך גם למטוס סיור. כשהתווספו בהמשך גם הלוויינים הצבאיים והיכולת לאסוף מידע קרבי מההחלל, ברור היה שעידן מטוסי הריגול תם.
בדיוק 100 שנה אחרי מלחמת העולם הראשונה, המלחמה שבה נולדו מטוסי הביון ולמעשה היו לחלוצים של התעופה הצבאית, דומה שמטוסי הביון או הריגול הללו אינם קיימים יותר. כיצד הובילה ההיסטוריה הצבאית לכך?
היום הכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) מחליפים או החליפו אותם, אבל פעם היו מטוסי הריגול הדבר הכי קרוב לעיניים שכל צבא היה רוצה על האויב שלו, מעליו בשמיים.
מטוסי הריגול, או מטוסי ביון, נולדו בימי מלחמת העולם הראשונה, כשמטוסים קלים טסו מעל הכוחות, סימנו על המפה ורשמו בפנקס את ריכוזי הכוחות שראו ואת מה שצריכים המפקדים לדעת.
אלה היו מטוסי איסוף אוויריים, מטוסים פשוטים ביותר שמהם צפו הטייסים אל האויב שלמטה ודיווחו. לעומתם, מטוס הריגול הראשון שפותח ככזה היה ככל הנראה מטוס הריגול או וי 1 מוהוק (OV1 MOHAWK).
הסוג הוותיק ביותר של מטוסי הריגול היו מטוסי הסיור. מטרתם הייתה זיהוי ותיעוד של נקודות עניין שיכולות לעניין את הכוחות שעתידים לפשוט כל האזור או שמסכנות את הגבולות.
למעשה, מטוסי הסיור הללו היו ראשוני המטוסים הצבאיים בהיסטוריה. במלחמת העולם הראשונה, שהתקיימה בתחילת עידן התעופה, הם יכולים היו לעשות רק משימות כאלה, שהיו יחסית בטוחות. בהמשך, כשמטוסי הקרב נוצרו, נתקלו מטוסי הסיור במערכות נ"מ (נגד מטוסים) ובמטוסי קרב שרצו להפילם ולמנוע מהם גילוי סודות והיערכויות צבאיות. הטסת מטוסי ריגול הפכה בבת אחת למשימה מסוכנת במיוחד.
מלחמת העולם השנייה הפכה את מטוסי הריגול או הסיור האווירי לחשובים הרבה יותר. אם במלחמת העולם הראשונה הלוחמה הייתה גזרתית, באזור מצומצם לכל כוח והתמקדה בחפירות ובהסתערויות מקומיות, כאן הכל השתנה. מאות טנקים הסתערו תוך יום במלחמת העולם השנייה ושינו את תמונת הקרב במהירות אדירה. המידע על תמונת הקרב והיערכות האויב הופך קריטי. מטוס הריגול של היום הוא אחד הכלים היעילים והחשובים לניצחון בקרב של מחר.
בימי המלחמה הקרה של שנות ה-50 הופך השימוש במטוסי סיור וריגול הכרחי לשתי המעצמות, ארה"ב ובריה"מ, בדרכן להשיג מידע הכרחי זו על זו. מטוסי הסיור מתבססים מעתה על מצלמות בלבד.
פיתוח מבריק שנקרא SAR מאפשר עם הזמן להפיק תמונה מהרדאר, המכ"מ. זו המצאה של המתמטיקאי האמריקאי קארל וויילי, שפיתח אלגוריתם גאוני שאפשר ליצור מתמונות בודדות של החזר המכ"מ, בצירוף מדידת מהירות התנועה של המטוס תמונות תלת-ממד של שטחים עצומים.
ואז מייצרים את "הציפור השחורה", ה-SR71. זהו מטוס הריגול החדשני אי-פעם, שהוא גם כלי הטיס הסילוני הכי מהיר אי-פעם.
אבל עם תום המלחמה הקרה הגיעה גם תחילת הסוף של מטוסי הסיור והריגול הרגילים והיקרים כל כך. הביקוש החדש הפך למטוס מצויד היטב, שיודע לעשות משימות רבות ובכללן הסיור והריגול.
כשצבאות מעוניינים במטוסים רב משימתיים, הם בעצם רוצים מטוסים שהריגול והסיור הם רק חלק ממה שהם מאפשרים לטייסים. הסיור אווירי הופך לעוד משימה במערך המשימות של מטוסים מודרניים ולצורך כך מפותחים מכשירי-סיור, פריטי תיעוד וצילום מגוונים.
וכך כל מטוס קרב הפך גם למטוס סיור. כשהתווספו בהמשך גם הלוויינים הצבאיים והיכולת לאסוף מידע קרבי מההחלל, ברור היה שעידן מטוסי הריגול תם.
