במה הצליח איבן סינא בימי הביניים?
היה מי שראה בו את "המדען המפורסם ביותר של האיסלאם ואחד המפורסמים ביותר - בכל העמים, הזמנים והמקומות".
במערב הוא מוכר כאֲבִיסֶנָּה (Avicenna), מהמוחות הגדולים ביותר של תור הזהב האסלאמי. את המסע יוצא הדופן של לימוד וחקר מילדות הוא ימשיך כרופא בגיל הנעורים בבוכרה, מי שיחבר לימים את "הקאנון של הרפואה" ואת "ספר הריפוי" ויחולל מהפכה לא רק ברפואה, אלא גם בתחומים כמו כימיה, אסטרונומיה, פילוסופיה ופסיכולוגיה (שעדיין לא קיימת).
מי שיצירותיו יהיו הבסיס לידע ההכרחי של אוניברסיטאות אירופה במשך מאות שנים, יהפוך לנסיך הרופאים ולאחד הפילוסופים המשפיעים ביותר בהיסטוריה ולצער רבים גם מהפחות ידועים וחבל.
איבן סינא (Ibn Sina), או בשמו המלא אבו עלי אל-חסין אבן סינא (Abu Ali al-Husayn ibn Sina), אכן מוכר במערב כאביסנה. הוא נולד ב-980 בכפר אפשאנה (Afshana) שליד בוכרה, בלב אוזבקיסטן של היום.
ילד פלא מבריק בשכלו וביכולת ההבנה שלו - בגיל 10 הוא כבר משנן את הקוראן בעל לפה. בגיל 18 הוא כבר רופא מוכר ובגיל 21 מתחיל לכתוב אנציקלופדיות.
כשסולטן בוכרה, נוח בן מנסור (Nuh ibn Mansur) חולה במחלה שמביכה את כל רופאי החצר, קוראים לנער. הוא מרפא את הסולטן ובתמורה מבקש רק דבר אחד: גישה לספריה המלכותית. משם תושק אחת הקריירות המדעיות המדהימות שידע העולם.
"קאנון הרפואה" (Al-Qanun fi al-Tibb, The Canon of Medicine) שלו, אנציקלופדיה בת מיליון מילים, שימש ספר לימוד רפואי באוניברסיטאות אירופה מהמאה ה-12 ועד המאה ה-17. הוא תיאר בה 760 תרופות, הבין שמחלות מסוימות מתפשטות דרך אוויר ומים ודגל ב-40 ימי בידוד כדי לעצור הדבקה. תיאורו של דלקת קרום המוח (meningitis) הוא הראשון בהיסטוריה הרפואית.
פעם הוא טיפל בנסיך שהאמין שהוא פרה, נהם בקביעות ולא אכל דבר. איבן סינא שלח לו מסר שהקצב מגיע לשחוט אותו. הנסיך שמח. כשהגיע ובחן אותו, הכריז שהפרה רזה מדי ויש להאכילה. הנסיך אכל בשקיקה והחלים לחלוטין. דוגמה לטיפול פסיכולוגי, לפחות 1000 שנה לפני פרויד.
מעבר לרפואה, ספרו "כתאב אל-שיפא" (Kitab al-Shifa, The Book of Healing) כיסה הגיון, פיזיקה, מתמטיקה, מטפיזיקה, מוסיקה ואתיקה. בפילוסופיה פיתח את "הוכחת הנאמן" (Burhan al-Siddiqin, Proof of the Truthful), טיעון לוגי לקיום האל שלימים יבנה עליו תומאס אקווינס (Thomas Aquinas).
גדולתו הוכרה גם מחוץ לעולם המוסלמי. דנטה (Dante Alighieri) הציב אותו ב"לימבו" (Limbo), העיגול הראשון של השאול (Inferno), לצד סלאח א-דין (Saladin), אבן רושד (Ibn Rushd), אפלטון (Plato) וסוקרטס (Socrates), כאחד מה"פגאנים הנאצלים" שגם הגיהינום חייב לכבד.
היה מי שראה בו את "המדען המפורסם ביותר של האיסלאם ואחד המפורסמים ביותר - בכל העמים, הזמנים והמקומות".
במערב הוא מוכר כאֲבִיסֶנָּה (Avicenna), מהמוחות הגדולים ביותר של תור הזהב האסלאמי. את המסע יוצא הדופן של לימוד וחקר מילדות הוא ימשיך כרופא בגיל הנעורים בבוכרה, מי שיחבר לימים את "הקאנון של הרפואה" ואת "ספר הריפוי" ויחולל מהפכה לא רק ברפואה, אלא גם בתחומים כמו כימיה, אסטרונומיה, פילוסופיה ופסיכולוגיה (שעדיין לא קיימת).
מי שיצירותיו יהיו הבסיס לידע ההכרחי של אוניברסיטאות אירופה במשך מאות שנים, יהפוך לנסיך הרופאים ולאחד הפילוסופים המשפיעים ביותר בהיסטוריה ולצער רבים גם מהפחות ידועים וחבל.
איבן סינא (Ibn Sina), או בשמו המלא אבו עלי אל-חסין אבן סינא (Abu Ali al-Husayn ibn Sina), אכן מוכר במערב כאביסנה. הוא נולד ב-980 בכפר אפשאנה (Afshana) שליד בוכרה, בלב אוזבקיסטן של היום.
ילד פלא מבריק בשכלו וביכולת ההבנה שלו - בגיל 10 הוא כבר משנן את הקוראן בעל לפה. בגיל 18 הוא כבר רופא מוכר ובגיל 21 מתחיל לכתוב אנציקלופדיות.
כשסולטן בוכרה, נוח בן מנסור (Nuh ibn Mansur) חולה במחלה שמביכה את כל רופאי החצר, קוראים לנער. הוא מרפא את הסולטן ובתמורה מבקש רק דבר אחד: גישה לספריה המלכותית. משם תושק אחת הקריירות המדעיות המדהימות שידע העולם.
"קאנון הרפואה" (Al-Qanun fi al-Tibb, The Canon of Medicine) שלו, אנציקלופדיה בת מיליון מילים, שימש ספר לימוד רפואי באוניברסיטאות אירופה מהמאה ה-12 ועד המאה ה-17. הוא תיאר בה 760 תרופות, הבין שמחלות מסוימות מתפשטות דרך אוויר ומים ודגל ב-40 ימי בידוד כדי לעצור הדבקה. תיאורו של דלקת קרום המוח (meningitis) הוא הראשון בהיסטוריה הרפואית.
פעם הוא טיפל בנסיך שהאמין שהוא פרה, נהם בקביעות ולא אכל דבר. איבן סינא שלח לו מסר שהקצב מגיע לשחוט אותו. הנסיך שמח. כשהגיע ובחן אותו, הכריז שהפרה רזה מדי ויש להאכילה. הנסיך אכל בשקיקה והחלים לחלוטין. דוגמה לטיפול פסיכולוגי, לפחות 1000 שנה לפני פרויד.
מעבר לרפואה, ספרו "כתאב אל-שיפא" (Kitab al-Shifa, The Book of Healing) כיסה הגיון, פיזיקה, מתמטיקה, מטפיזיקה, מוסיקה ואתיקה. בפילוסופיה פיתח את "הוכחת הנאמן" (Burhan al-Siddiqin, Proof of the Truthful), טיעון לוגי לקיום האל שלימים יבנה עליו תומאס אקווינס (Thomas Aquinas).
גדולתו הוכרה גם מחוץ לעולם המוסלמי. דנטה (Dante Alighieri) הציב אותו ב"לימבו" (Limbo), העיגול הראשון של השאול (Inferno), לצד סלאח א-דין (Saladin), אבן רושד (Ibn Rushd), אפלטון (Plato) וסוקרטס (Socrates), כאחד מה"פגאנים הנאצלים" שגם הגיהינום חייב לכבד.
