מהו הגורם לחיפוש האנושי אחרי ריגוש?
הדופמין (dopamine) הוא האחראי במוחנו לקידום רגשות העונג. הוא המוליך העצבי, המולקולה, או החומר הכימי שאחראי על העונג במוחנו.
כן, הדופמין הוא החומר שגורם לנו לקום מלאי מוטיבציה, להשתוקק לדברים ולעשות אותם, להעז בחיים ובעצם - ליהנות מהם.
לעיתים מכנים אותו "אינסטינקט החיים", או באנגלית life instinct substance. יש לו שלל תפקידים במערכת העצבים והשפעה רבה על ההתנהגות, החשיבה ועל הפעילות התנועתית שלנו.
אם לא היינו ציידי דופמין כל כך אדוקים, כנראה שחיינו היו כשל זומבים. היינו אדישים, איטיים, חסרי מעוף, התרגשות, התלהבות ורצון להתנסות בדברים מסעירים ובחוויות חדשות. התיאור הזה מוכר לכם? - הוא מאפיין את מי שמבלים יותר מדי מול מסכים ופחות מדי בעולם המיתי, בשמש, מול בני אדם אמיתיים. התנתקו קצת מהמסך, גם של הטלפון, צאו החוצה, טיילו ופגשו חברים!
הדופמין הוא נוירו טרנסמיטר שאחראי לכך שאנו כל כך זקוקים לריגושים. מסרטי אימה ועד ספורט אתגרי, מחקר הסביבה שלנו, נסיעות בעולם לטיולים, יצירת קשרים ונטילת אתגרים ומשימות על עצמו - החיפוש אחרי התרגשות וריגושים נובע מהצורך שלנו בדופמין.
חולי פרקינסון, למשל, סובלים ממחסור בדופמין, מה שמקשה מאד. גם מי שסובלים מסכיזופרניה.
אגב, כל מה שנאמר למעלה לא אומר כמובן שכולנו זקוקים לכמות זהה של דופאמין. יש כאלה שזקוקים ליותר ויש אחרים שצריכים הרבה פחות. אבל כל אחד זקוק לפחות למעט דופמין, כי אחרת הוא אולי זז ומתנועע, אבל בפראפרזה על הפרסומת השנונה ההיא, בלי הדופאמין "הוא לא באמת חי"...
הדופמין (dopamine) הוא האחראי במוחנו לקידום רגשות העונג. הוא המוליך העצבי, המולקולה, או החומר הכימי שאחראי על העונג במוחנו.
כן, הדופמין הוא החומר שגורם לנו לקום מלאי מוטיבציה, להשתוקק לדברים ולעשות אותם, להעז בחיים ובעצם - ליהנות מהם.
לעיתים מכנים אותו "אינסטינקט החיים", או באנגלית life instinct substance. יש לו שלל תפקידים במערכת העצבים והשפעה רבה על ההתנהגות, החשיבה ועל הפעילות התנועתית שלנו.
אם לא היינו ציידי דופמין כל כך אדוקים, כנראה שחיינו היו כשל זומבים. היינו אדישים, איטיים, חסרי מעוף, התרגשות, התלהבות ורצון להתנסות בדברים מסעירים ובחוויות חדשות. התיאור הזה מוכר לכם? - הוא מאפיין את מי שמבלים יותר מדי מול מסכים ופחות מדי בעולם המיתי, בשמש, מול בני אדם אמיתיים. התנתקו קצת מהמסך, גם של הטלפון, צאו החוצה, טיילו ופגשו חברים!
הדופמין הוא נוירו טרנסמיטר שאחראי לכך שאנו כל כך זקוקים לריגושים. מסרטי אימה ועד ספורט אתגרי, מחקר הסביבה שלנו, נסיעות בעולם לטיולים, יצירת קשרים ונטילת אתגרים ומשימות על עצמו - החיפוש אחרי התרגשות וריגושים נובע מהצורך שלנו בדופמין.
חולי פרקינסון, למשל, סובלים ממחסור בדופמין, מה שמקשה מאד. גם מי שסובלים מסכיזופרניה.
אגב, כל מה שנאמר למעלה לא אומר כמובן שכולנו זקוקים לכמות זהה של דופאמין. יש כאלה שזקוקים ליותר ויש אחרים שצריכים הרבה פחות. אבל כל אחד זקוק לפחות למעט דופמין, כי אחרת הוא אולי זז ומתנועע, אבל בפראפרזה על הפרסומת השנונה ההיא, בלי הדופאמין "הוא לא באמת חי"...