איך שימש השטוקה הצווח את הנאצים במלחמת העולם השנייה?
עם הצווחה מקפיאת הדם שלו, מטוס השטוקה (Stuka) ההיסטורי היה אחד מכלי הנשק המפחידים ביותר של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה.
כולם הכירו אותו כיונקרס יו-87 (Junkers Ju-87), אך הכינוי שלו "שטוקה" בא מהשם המקוצר של המילה הגרמנית למטוס קרב צלילה - שטורצקמפףפלוגצייג (Sturzkampfflugzeug).
החידוש של השטוקה היה טכני והוא נבע משיטת הצלילה הישירה שלו אל ועל המטרה. המטוס הזה צלל בזווית של 60-80 מעלות ובמהירות של עד 390 קמ"ש, מה שאיפשר לו דיוק יוצא דופן בהפצצות שלו.
המהנדסים הגרמנים עוד הגדילו לעשות והתקינו על רגלי הנחיתה של השטוקה צופרים מיוחדים שכונו "חצוצרות יריחו" (Jericho Trumpets). באופן זה, כשהמטוס צלל לקראת תקיפה, יצרו הצופרים יללה מחרידה שגרמה לבהלה עצומה בקרב האזרחים והחיילים למטה, ביעד שלו ובסמוך.
בפעם הראשונה שהשטוקה נחשף והראה את יעילותו, זה היה ב-1937, במלחמת האזרחים בספרד. זו הייתה הגיחה של הלגיון קונדור (Legion Condor) הגרמני, גיחה שהפציצה את העיר גרניקה (Guernica), זו שהתפרסמה דווקא באותן הפצצות שהחריבו אותה וצוירה על ידי פיקאסו המזועזע והנציח אותה בציור המפורסם שבתגית גרניקה.
כך שמכאן ולתמיד שינה השטוקה את פני הקרב האווירי והעביר אותו מהפצצה אסטרטגית וכללית להתקפות דיוק קטלניות ומפחידות פי כמה. אין פלא שבתחילת מלחמת העולם השנייה השטוקה הפך לכוכב של הבליצקריג, אותן התקפות בזק של הצבא הגרמני הכובש את פולין ובהמשך את צרפת, במהירויות חסרות תקדים.
הטייס האגדי הנס-אולריך רודל (Hans-Ulrich Rudel) טס בשטוקה שלו יותר מ-2,530 גיחות ופגע ביותר מ-500 טנקים ומשוריינים. ב-1941 הוא אף הצליח להטביע במפרץ פינלנד את ספינת הקרב הסובייטית "מאראט" (Marat).
החולשה הגדולה של השטוקה, אגב, הייתה המהירות האיטית שלו ופגיעותו למטוסי קרב. כשהיתרון האווירי הגרמני הלך והתערער לתוך המלחמה, במיוחד לאחר הקרב על בריטניה, השטוקה הפך לקורבן קל של מטוסי בעלות הברית. למרות זאת, הוא המשיך לשרת בחזית המזרחית עד סוף המלחמה והשאיר חותם עמוק על ההיסטוריה הצבאית, כנשק שחיבר בין כוח פיזי, יכולת השמדה והפצצה מעולה והטלת אימה פסיכולוגית על האויב.
עם הצווחה מקפיאת הדם שלו, מטוס השטוקה (Stuka) ההיסטורי היה אחד מכלי הנשק המפחידים ביותר של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה.
כולם הכירו אותו כיונקרס יו-87 (Junkers Ju-87), אך הכינוי שלו "שטוקה" בא מהשם המקוצר של המילה הגרמנית למטוס קרב צלילה - שטורצקמפףפלוגצייג (Sturzkampfflugzeug).
החידוש של השטוקה היה טכני והוא נבע משיטת הצלילה הישירה שלו אל ועל המטרה. המטוס הזה צלל בזווית של 60-80 מעלות ובמהירות של עד 390 קמ"ש, מה שאיפשר לו דיוק יוצא דופן בהפצצות שלו.
המהנדסים הגרמנים עוד הגדילו לעשות והתקינו על רגלי הנחיתה של השטוקה צופרים מיוחדים שכונו "חצוצרות יריחו" (Jericho Trumpets). באופן זה, כשהמטוס צלל לקראת תקיפה, יצרו הצופרים יללה מחרידה שגרמה לבהלה עצומה בקרב האזרחים והחיילים למטה, ביעד שלו ובסמוך.
בפעם הראשונה שהשטוקה נחשף והראה את יעילותו, זה היה ב-1937, במלחמת האזרחים בספרד. זו הייתה הגיחה של הלגיון קונדור (Legion Condor) הגרמני, גיחה שהפציצה את העיר גרניקה (Guernica), זו שהתפרסמה דווקא באותן הפצצות שהחריבו אותה וצוירה על ידי פיקאסו המזועזע והנציח אותה בציור המפורסם שבתגית גרניקה.
כך שמכאן ולתמיד שינה השטוקה את פני הקרב האווירי והעביר אותו מהפצצה אסטרטגית וכללית להתקפות דיוק קטלניות ומפחידות פי כמה. אין פלא שבתחילת מלחמת העולם השנייה השטוקה הפך לכוכב של הבליצקריג, אותן התקפות בזק של הצבא הגרמני הכובש את פולין ובהמשך את צרפת, במהירויות חסרות תקדים.
הטייס האגדי הנס-אולריך רודל (Hans-Ulrich Rudel) טס בשטוקה שלו יותר מ-2,530 גיחות ופגע ביותר מ-500 טנקים ומשוריינים. ב-1941 הוא אף הצליח להטביע במפרץ פינלנד את ספינת הקרב הסובייטית "מאראט" (Marat).
החולשה הגדולה של השטוקה, אגב, הייתה המהירות האיטית שלו ופגיעותו למטוסי קרב. כשהיתרון האווירי הגרמני הלך והתערער לתוך המלחמה, במיוחד לאחר הקרב על בריטניה, השטוקה הפך לקורבן קל של מטוסי בעלות הברית. למרות זאת, הוא המשיך לשרת בחזית המזרחית עד סוף המלחמה והשאיר חותם עמוק על ההיסטוריה הצבאית, כנשק שחיבר בין כוח פיזי, יכולת השמדה והפצצה מעולה והטלת אימה פסיכולוגית על האויב.
