מה קרה כשהגיעו המוני הלהקות הבריטיות לאמריקה?
שנית ה-60. אחרי שכבשו הביטלס את אמריקה, זה היה רק עניין של זמן עד שהאמריקאים הנכנעים יתחילו לחפש עוד מהחומר המשובח הזה שהגיע מהאיים הבריטיים. הביטלס פרצו את הדרך ועשו את הלא-יאומן, כששברו את כל ההתנגדות האמריקאית לתרבות הבריטית, שעד אז נדמתה לאמריקאים כתרבות מוסיקלית מיושנת ולא מעניינת. אחרי הכל, בעשור הקודם צמחו דווקא באמריקה כל מלכי הרוקנ'רול - מאלביס פרסלי, מייסד הסגנון, דרך צ'אק ברי, שהראה כיצד מבצעים רוק גיטרות משובח, או באדי הולי, שלימד את הרוקרים לכתוב את שיריהם בעצמם - כולם גדלו ופרצו באמריקה.
אבל עכשיו אמריקה נכבשה והחל מה שיזכה לשם "הפלישה הבריטית" (British Invasion). זו הייתה שורת להקות בריטיות מעולות, שאימצו את הבלוז האמריקאי ועשו מוסיקה מצוינת, הוזמנו להופיע בצפון אמריקה והפכו פופולאריות ומשפיעות מאד.
וכך, בריטניה הפציצה את אמריקה בלהקות רוק משובחות - מ"הקינקס" המצליחים מאד גם בבריטניה ועד "החיות", עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז", "ג'רי והפוסעים", "הזומבים" עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שביצעו הרמוניות קוליות מרהיבות בסגנון שנולד בעשור הקודם באמריקה של "האחים אוורלי". אחריהם יגיעו התותחים הכבדים באמת - מלהקת "המי" המצויינת, עם חממת הכשרונות המתפרצת שלה, ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" ויפגיזו את אמריקה במיניות המתפרצת שלהם ובכריזמה של מיק ג'אגר... אבל בראשן, איך לא, ימשיכו הביטלס לככב ולהוביל את הפלישה לאמריקה ואת ההתמכרות העולמית ובמיוחד האמריקאית, לרוק הבריטי!
באופן אירוני ומשעשע משהו, הפלישה הבריטית תרמה להחזרת הבלוז, שנולד באמריקה, אל הזרם המרכזי והפופולארי של המוסיקה האמריקאית. הצעירים הבריטים שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, לימדו והרגילו את המעריצים בארצות הברית לצרוך מוסיקה שחורה, על בסיס יומיומי. לא פלא שבעקבותיה יתחילו להיוולד גם באמריקה כוכבי ענק שחורים כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של חיות פרא וכישרון של נגני קומנדו בריטים.
עוד תוצאה של החיבור בין הבריטים לאמריקה, אגב, הייתה המסחור האמריקאי המיומן של ההצלחה המוסיקלית. כמו תמיד, הביטלס הם שהחלו את המגמה הזו. אלפי מוצרים שנשאו את דמותם הופצו ברחבי היבשת ואחר כך לכל העולם כולו. הם הכניסו סכומי עתק ליצרנים, רובם אמריקאים, שקנו את הזכויות בזול וייצרו מיליוני יחידות למעריצים הנלהבים, עם הכיסים המלאים. הרוק והפופ הפכו למוצרי צריכה!
שנית ה-60. אחרי שכבשו הביטלס את אמריקה, זה היה רק עניין של זמן עד שהאמריקאים הנכנעים יתחילו לחפש עוד מהחומר המשובח הזה שהגיע מהאיים הבריטיים. הביטלס פרצו את הדרך ועשו את הלא-יאומן, כששברו את כל ההתנגדות האמריקאית לתרבות הבריטית, שעד אז נדמתה לאמריקאים כתרבות מוסיקלית מיושנת ולא מעניינת. אחרי הכל, בעשור הקודם צמחו דווקא באמריקה כל מלכי הרוקנ'רול - מאלביס פרסלי, מייסד הסגנון, דרך צ'אק ברי, שהראה כיצד מבצעים רוק גיטרות משובח, או באדי הולי, שלימד את הרוקרים לכתוב את שיריהם בעצמם - כולם גדלו ופרצו באמריקה.
אבל עכשיו אמריקה נכבשה והחל מה שיזכה לשם "הפלישה הבריטית" (British Invasion). זו הייתה שורת להקות בריטיות מעולות, שאימצו את הבלוז האמריקאי ועשו מוסיקה מצוינת, הוזמנו להופיע בצפון אמריקה והפכו פופולאריות ומשפיעות מאד.
וכך, בריטניה הפציצה את אמריקה בלהקות רוק משובחות - מ"הקינקס" המצליחים מאד גם בבריטניה ועד "החיות", עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז", "ג'רי והפוסעים", "הזומבים" עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שביצעו הרמוניות קוליות מרהיבות בסגנון שנולד בעשור הקודם באמריקה של "האחים אוורלי". אחריהם יגיעו התותחים הכבדים באמת - מלהקת "המי" המצויינת, עם חממת הכשרונות המתפרצת שלה, ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" ויפגיזו את אמריקה במיניות המתפרצת שלהם ובכריזמה של מיק ג'אגר... אבל בראשן, איך לא, ימשיכו הביטלס לככב ולהוביל את הפלישה לאמריקה ואת ההתמכרות העולמית ובמיוחד האמריקאית, לרוק הבריטי!
באופן אירוני ומשעשע משהו, הפלישה הבריטית תרמה להחזרת הבלוז, שנולד באמריקה, אל הזרם המרכזי והפופולארי של המוסיקה האמריקאית. הצעירים הבריטים שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, לימדו והרגילו את המעריצים בארצות הברית לצרוך מוסיקה שחורה, על בסיס יומיומי. לא פלא שבעקבותיה יתחילו להיוולד גם באמריקה כוכבי ענק שחורים כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של חיות פרא וכישרון של נגני קומנדו בריטים.
עוד תוצאה של החיבור בין הבריטים לאמריקה, אגב, הייתה המסחור האמריקאי המיומן של ההצלחה המוסיקלית. כמו תמיד, הביטלס הם שהחלו את המגמה הזו. אלפי מוצרים שנשאו את דמותם הופצו ברחבי היבשת ואחר כך לכל העולם כולו. הם הכניסו סכומי עתק ליצרנים, רובם אמריקאים, שקנו את הזכויות בזול וייצרו מיליוני יחידות למעריצים הנלהבים, עם הכיסים המלאים. הרוק והפופ הפכו למוצרי צריכה!
