מהו המדע הכלכלח ואיך כלכלה קשורה לפסיכולוגיה?
מדע הכלכלה (Economics) נולד מתוך שאלה שמעסיקה בני אדם מאז ומתמיד: איך מחלקים משאבים מוגבלים בין צרכים בלתי מוגבלים? - התשובות לשאלה הזו בנו דיסציפלינה שלמה שמשפיעה על כל היבט בחיינו, מהמחיר של כוס קפה ועד מדיניות של ממשלות שלמות.
האב המייסד של הכלכלה המודרנית הוא אדם סמית' (Adam Smith), שב-1776 פרסם את "עושר האומות" (The Wealth of Nations) וטען שהשוק החופשי מנוהל על ידי "יד נסתרת" שמאזנת את עצמה.
אחריו הגיעו דיוויד ריקרדו (David Ricardo) שפיתח את תורת היתרון היחסי בסחר הבינלאומי, קארל מרקס (Karl Marx) שהציע ביקורת רדיקלית על הקפיטליזם, ג'ון מיינרד קיינס (John Maynard Keynes) שבשנות ה-30 של המאה ה-20 טען שהמדינה חייבת להתערב בשוק בעיתות משבר. כל אחד מהם הגיב למציאות הכלכלית של זמנו.
הכלכלה עשתה צעד מפתיע בסוף המאה ה-20 כשגילתה שבני אדם אינם רציונליים. דניאל כהנמן (Daniel Kahneman) וחברו עמוס טברסקי (Amos Tversky) הוכיחו שבני אדם מקבלים החלטות על בסיס הטיות קוגניטיביות ורגשות ולא על בסיס חישוב קר.
כהנמן סיפר לימים שהשנים שעבד עם טברסקי היו הכיפיות ביותר שלו כחוקר, כי הם צחקו כמעט כל הזמן תוך כדי עבודה. יחד פיתחו את תורת הפרוספקט (Prospect Theory), שהיא הלב של הכלכלה ההתנהגותית (Behavioral Economics).
אחד מממצאיה הוא שאנשים חשים את הכאב מהפסד פי 2 יותר מהשמחה על ניצחון שווה ערך. כהנמן קיבל על עבודה זו את פרס נובל לכלכלה ב-2002, בעוד טברסקי לא זכה בו משום שנפטר ב-1996 ופרס נובל אינו מוענק לאחר המוות.
בעקבות מחקריהם פיתחו ריצ'רד תאלר (Richard Thaler) וקאס סאנסטיין (Cass Sunstein) את מושג ארכיטקטורת הברירות (Choice Architecture): הרעיון שהאופן שבו מוצגות לנו אפשרויות משפיע על ההחלטה שנקבל, לעתים יותר מהאפשרויות עצמן, מה שדי מתכתב עם ההטיה שבבסיס הרעיון של מרשל מקלוהן בספרו "המדיה היא המסר".
תאלר קיבל אף הוא את פרס נובל לכלכלה ב-2017. הכלכלה, אם כן, אינה רק מספרים וגרפים. היא מדע שמנסה להבין את ההחלטות האנושיות, עם כל הסתירות וחוסר ההגיון שבהן.
מדע הכלכלה (Economics) נולד מתוך שאלה שמעסיקה בני אדם מאז ומתמיד: איך מחלקים משאבים מוגבלים בין צרכים בלתי מוגבלים? - התשובות לשאלה הזו בנו דיסציפלינה שלמה שמשפיעה על כל היבט בחיינו, מהמחיר של כוס קפה ועד מדיניות של ממשלות שלמות.
האב המייסד של הכלכלה המודרנית הוא אדם סמית' (Adam Smith), שב-1776 פרסם את "עושר האומות" (The Wealth of Nations) וטען שהשוק החופשי מנוהל על ידי "יד נסתרת" שמאזנת את עצמה.
אחריו הגיעו דיוויד ריקרדו (David Ricardo) שפיתח את תורת היתרון היחסי בסחר הבינלאומי, קארל מרקס (Karl Marx) שהציע ביקורת רדיקלית על הקפיטליזם, ג'ון מיינרד קיינס (John Maynard Keynes) שבשנות ה-30 של המאה ה-20 טען שהמדינה חייבת להתערב בשוק בעיתות משבר. כל אחד מהם הגיב למציאות הכלכלית של זמנו.
הכלכלה עשתה צעד מפתיע בסוף המאה ה-20 כשגילתה שבני אדם אינם רציונליים. דניאל כהנמן (Daniel Kahneman) וחברו עמוס טברסקי (Amos Tversky) הוכיחו שבני אדם מקבלים החלטות על בסיס הטיות קוגניטיביות ורגשות ולא על בסיס חישוב קר.
כהנמן סיפר לימים שהשנים שעבד עם טברסקי היו הכיפיות ביותר שלו כחוקר, כי הם צחקו כמעט כל הזמן תוך כדי עבודה. יחד פיתחו את תורת הפרוספקט (Prospect Theory), שהיא הלב של הכלכלה ההתנהגותית (Behavioral Economics).
אחד מממצאיה הוא שאנשים חשים את הכאב מהפסד פי 2 יותר מהשמחה על ניצחון שווה ערך. כהנמן קיבל על עבודה זו את פרס נובל לכלכלה ב-2002, בעוד טברסקי לא זכה בו משום שנפטר ב-1996 ופרס נובל אינו מוענק לאחר המוות.
בעקבות מחקריהם פיתחו ריצ'רד תאלר (Richard Thaler) וקאס סאנסטיין (Cass Sunstein) את מושג ארכיטקטורת הברירות (Choice Architecture): הרעיון שהאופן שבו מוצגות לנו אפשרויות משפיע על ההחלטה שנקבל, לעתים יותר מהאפשרויות עצמן, מה שדי מתכתב עם ההטיה שבבסיס הרעיון של מרשל מקלוהן בספרו "המדיה היא המסר".
תאלר קיבל אף הוא את פרס נובל לכלכלה ב-2017. הכלכלה, אם כן, אינה רק מספרים וגרפים. היא מדע שמנסה להבין את ההחלטות האנושיות, עם כל הסתירות וחוסר ההגיון שבהן.
